לאן הגענו? תלמידים מפגינים נגד פיטורי מורה שטען בפני תלמידיו ש"ישראל שייכת לפלסטינים"

[vic07]

דוגמה בודדת מיני רבות? אל תגזים. יכול להיות שיש המון, אני מכיר דוגמה אחת של מורה כזה וזהו.

אם אתה רוצה להגביל את הדיון לרדיפה פוליטית של מורים בלבד, הרשימה כמובן הרבה יותר מצומצמת . עם זאת, צריך לזכור שבשביל שנשמע על רדיפה כזו צריכים להתקיים שני תנאים:

1. הדעה שבגינה אדם יכול להיות נרדף פוליטית צריכה להאמר. ככל שאותו אדם מעריך שסיכוייו להפגע בעקבות הבעת דעתו גבוהים יותר, כך פחות סביר שהוא יביע את דעתו. אני יודע שזהו טעון בעייתי, אבל מיעוט "מקרים" של רדיפה פוליטית יכול להצביע גם על העדר רדיפה שכזו וגם על רדיפה קשה מאוד.

2. דבר המקרה צריך להתפרסם. בהתחשב באופי רוב כלי התקשורת המרכזיים בישראל, אני ממש לא בטוח שמקרים של רדיפה פוליטית של ימנים יזכו לבמה דומה לזו של מקרים הפוכים. יתרה מכך, בעוד שמקרים בהם מורים נפגעים עקב מעשים בלתי הולמים מצידם מוצגים כ"רדיפה פוליטית" כאשר הם נוטים לצד שמאל, כשמדובר במקרה הפוך דווקא המורה הוא שיוצג כמי שמכניס פוליטיקה למקום לא לה.

[איסתרא בלגינא]

אני מציע את הדבר הבא;

יצירת הסכם שלום שבלית ברירה יכלול חילופי שטחים.. הכרזה על סיום הקונפליקט וקץ כל הדרישות.

הוצע לפלסטינים ע"י ברק, קלינטון ואולמרט, כשבכל פעם הם מקבלים הצעה טובה יותר. הם תמיד אמרו "לא". כמובן שאני מדבר על המתונים יחסית שבפתח, על היותר קיצוניים של החמאס בכלל אין על מה לדבר.

מאחר שזה נוסה שוב ושוב ונכשל, קצת מוזר לשמוע שאנשים מציעים את זה שוב.

והיה ונחתם כזה הסכם הרי שמדינת ישראל תהה מדינת הלאום היהודי ותקבל גיבוי ללא עוררין על כל התגרות שתהיה שכן כבר אף אחד לא יוכל לטעון דבר וחצי דבר כנגד ריבונותה של המדינה וזכותה להגן על עצמה.

רק שהנהגת פתח מכריזה שוב ושוב שאין דבר כזה "עם יהודי" ולכן לא יכולה להיות מדינת לאום לעם שלא קיים ודורשים שישראל אחרי ההסכם תהיה מדינת כל אזרחיה עם מיליוני "פליטים" פלסטינים שיוכלו לממש את זכות השיבה. מפריע לך הגידול באוכלוסיה הפלסטינית? אז תחשוב מה יקרה כשעוד כמה מיליונים יקבלו אזרחות. הם גם לא מוכנים לחתום על סוף התביעות, כיוון שיש להם תביעה לאוטונומיה פלוס של הפלסטינים בתוך תחומי ישראל שאחרי ההסכם, כמובן כשלב בדרך להפיכתה לפלסטין 2.

מצחיק שאנשים מדברים על עמדות הצד השני בלי להכיר אותן בכלל.

אחרי ההסכם נקבל גיבוי ללא עוררין? רק בחלומות. כבר היום יש לא מעט ביקורת על ישראל בקשר ליחס ל"ציבור הילידי" של הנגב, כלומר הבדואים.

והיה ולא מתאפשר חתימה על הסכם שכזה עקב סירוב הצד השני כי אין ביכולתו לחתום על מסמך שנוגד את מטרתו האידיאולוגית, הרי שיובהר לכלל העוסקים במלאכה aka העולם כי אנחנו מוכנים ורוצים אולם הצד השני הוא הלא מתגמש וכנראה שמניעיו אינם ״טהורים״ ועל כן יפסיקו לתמוך בו באותה צורה כפי שנעשית היום אלא אף יופעלו לחצים הרבה יותר גדולים כדי לתמרץ ולהוביל לכדי כן הגעה להסכמה. והיה וימשיכו להתנגד להסכם לא תהיה ברירה אלא להגיע לעימות מתישהו. אולם במקרה הזה העימות ייערך כאשר לנו הרוח הגבית. וזה מצב עדיף כמובן על הגעה לעימות כשהרוח הגבית דווקא מצדדת בצד השני...

וואו, איזו הדחקה. הרי ניסו את זה! ויותר מפעם אחת. הציעו להם מדינה כשברק היה ראש הממשלה והם אמרו לו. אחרי פרוץ האינתיפדה השניה הם קיבלו הצעה משופרת מקלינטון - ואמרו לא. אולמרט נתן להם הצעה עוד יותר טובה, כולל הכרה מוגבלת בזכות השיבה, ועדיין סירבו לקבל אותה. כמה פעמים הם צריכים להתנהל לפי התסריט שלך לפני שתבין ש"מניעיהם אינם טהורים"? למה כל הפעמים שבהם הם סירבו לא מובילה לכך שיפסיקו לתמוך בהם?

הבעיה היא שהעולם רוצה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בכל פעם בא מתווך חדש שמנסה למצוא פתרון. מאחר שהוא לא רוצה להיכשל כמו כל קודמיו, הוא בוחן את העמדות של של שני הצדדים, אותן עמדות שהם הציגו בסיבוב הקודם, ומציע את מה שלדעתו היא פשרה סבירה בין העמדות.

ומה קורה? ישראל מסכימה. אולי בהתלהבות, אולי בחוסר רצון, אולי עם הסתייגויות, אבל מסכימה. הפלסטינים אומרים לא ומתבצרים בעמדות שלהם והסיבוב הזה נגמר בכישלון.

עובר זמן מה ובא מתווך חדש (או לפעמים אפילו אותו מתווך) ושוב מנסה להגיע לפתרון. הוא מחפש פשרה בין העמדות הישראליות והפלסטיניות, רק שבינתיים, מאחר שישראל הסכימה להצעת הפשרה הקודמת, זו הופכת להיות נקודת המצא הישראלית בעוד שהפסטינים לא זזו מילימטר, כך שהפשרה החדשה קרובה עוד יותר לעמדה הפלסטינית.

Rinse, repeat עד שהיום, ההבדל בין הצעות הפשרה לדרישות הפלסטיניות כמעט ולא קיים - והם עדיין אומרים "לא". לעזאזל, תראה מה היו העמדות הישראליות בתחילת המו"מ ומה הן היום, איזה מרחק כביר הלכנו לקראת הפלסטינים, ומצד שני איך העמדות הפלסטיניות בכלל לא השתנו בכל אותה תקופה.

ואולמרט היה גאון. זה בדיוק מה שצריך לעשות. בגלל זה בתקופתו התאפשר לעשות את עמוד ענן.. אני זוכר איך כל העולם עמד מאחורינו ורצה שניכנס בהם.. נראה את ביבי יורה היום יותר משני טילים על איזה דיונה בעזה.. בגלל המדיניות הנוכחית אין לנו שום לגיטימציה להוביל מהלכים תקיפים...

אולמרט גאון? בואו נראה:

אולמרט רץ לבחירות על מצע ההתכנסות - אי אפשר להגיע להסכם עם הפלסטינים אז נשחזר את ההצלחה הגדולה של ההתנתקות בגדה. אלא מה, קצת לפני הבחירות, קדימה נאלצה לצאת למבצע צבאי גדול בעזה והתברר שההתנתקות לא היתה שוס כזה גדול. אז פתאום מתברר שדווקא כן אפשר להגיע להסכם עם הפלסטינים - או לפחות לנסות ולהיכשל.

זה נתן לנו לגיטימציה? באמת? אני מבין שכבר שכחת את דו"ח ועדת גולדסטון, שבא בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". אגב, המבצע של אולמרט בעזה היה "עופרת יצוקה". המבצע של ביבי, זה שיו לו לגיטימציה לתקוף ולא יעז לירות אפילו על דיונה, היה "עמוד ענן". כלומר אותו אחד עם לגיטימציה לתקוף חטף דו"ח בינלאומי קטלני שבגללו הוא וחברי ממשלתו מאוימים במעצרים באשמת פשעי מלחמה כשהם מגיעים לאירופה, ואותו אחד בלי לגיטימציה תקף ודווקא יצא מזה בשקט. שלא לדבר על כך שישראל עדיין תוקפת בעזה בכל פעם שצריך להזכיר לעזתים מה יחסי הכוחות בינינו - לעזאזל, רק השבוע צה"ל תקף פעמיים בעזה. רצית לראות את ביבי יורה, קיבלת.

מה עם קצת חיבור למציאות?

[DXM]

די עם הדיבורים המיותרים על לגיטימציה בין לאומית. הפעם האחרונה שהייתה לנו כזה הייתה איפשהו ב1956, וגם אז היא הייתה מוגבלת ביותר ורגע אחרי כבר גינו אותנו מכל הכיוונים. לגיטמציה בין לאומית זה בולשיט. באופן יחסי קצב הגדילה של העולם ששונא אותנו גבוהה מזה שאוהב אותנו. בטח ובטח ברמת השפעה שלו. מי שחושב שישראל צריכה לסגת מהשטחים בגלל איזו טענה שהיא צריכה לגיטמציה מהעולם טועה. ישראל צריכה לעשות את זה מתוך ההבנה שכל "פלסטיני" או מי שבכללי אינו יהודי, שבשליטתה מוביל עוד צעד לעבר אבוד זהותה היהודית של מדינת ישראל. אם הזהות היהודית של המדינה תמחק, הלגטימציה של המדינה בעיניי אזרחיה היהודים תמחק איתה וזוהי חבריי הצרה הדחופה ביותר של מדינת ישראל, יותר מכל מחבל פלסטיני, חרם כלכלי, או פצצה פרסית שבטח אין בה מספיק חומר בקיע כי הם התקמצנו עליו.

[sabosal]

מקרתיזם מתוצרת "הארץ"

בן דרור ימיני, מוסף שבת, מעריב 24.01

עיתון אחד בישראל קרא לפיטורי מרצה שדעותיה מנוגדות לשלו * עיתון אחד בישראל, אותו עיתון, מנהל קמפיין רווי שקרים נגד זכותה של הנהלה לבדוק תלונה של תלמידה * עיתון אחד נגוע בגזענות וברדיפה, ותורם לדמוניזציה של מדינת ישראל יותר מכל גורם אחר

מורה לאזרחות, אדם ורטה, זכה ככל הנראה לכבוד שאף איש ציבור לא זכה בו לפניו: שני מאמרי מערכת בשבוע אחד. קוראי העיתונים מהעולם, שמתעניינים בישראל, ושפתם היא אנגלית בלבד, חושבים שמדובר בפרשה הקשה הרצינית ביותר שמסעירה את ישראל. עוד הוכחה להתדרדרות המוסרית. עוד ציון דרך במסלול הפשיזם והמקרתיזם.

על מה ולמה זכה המורה לאזרחות בשני מאמרי מערכת? ובכן, תלמידת תיכון פרסמה מכתב גלוי לשר החינוך, שבו סיפרה על דברים שקרו בשיעורי אזרחות אותם העביר ורטה. המורה זומן לשימוע. זו הייתה האות לסדרה מתמשכת של כתבות ומאמרים. מי שקיבל מידע רק מאותו עיתון היה חושב שמדובר בקמפיין רדיפה. מצד אחד מורה ליברלי בעל דעות מתקדמות. מצד שני ממסד חינוכי חשוך. מאמרי המערכת היו בהתאם. הראשון, ביום שני, נשא את הכותרת "חינוך לרדיפה". השני, ביום רביעי, "המבחן של פירון", היה פנייה אולטימטיבית להתערבות השר. המאמרים הרבים שפורסמו במקביל, יום אחרי יום, הביעו עמדה אחת ואחת בלבד. הבעיה איננה בדעה. זכותו של כל עיתון לנהל קמפיין דורסני עם דעה אחת בלבד. הבעיה היא העובדות שהציג העיתון לקוראיו.

התלמידה התלוננה הן על תוכן דבריו של ורטה, שמצוי כנראה בקוטב של השמאל הקיצוני, והן על כך שלאחר שהביעה את דעתה החולקת, טען המורה שהיא רוצה "להרוג את כל הערבים", דבר שלדבריה לא היה ולא נברא. הוא גם "המשיך להשפיל אותי ולפגוע בי כל שיעור לעיני כל תלמידי הכיתה". לפי תלונתה, "כשפניתי להנהלה לגבי העניין הזה התנהלו מספר שיחות שבמהלכן אדם הודה שצחק בעקבות דבריי ואף התנצל".

ומה מסביר העיתון לקוראיו בסדרת מאמרים, כולל מאמרי מערכת? שההזמנה לשימוע היא בגדר רדיפה. סליחה? שימוע נועד לבירור. מדוע חושב העיתון שהיה צורך להתעלם מהתלונה, שהצביעה על התנהגות חוזרת ונשנית של המורה? ייתכן שהתלמידה שיקרה. ייתכן שדיברה אמת. בשימוע שהתקיים, התברר שלפחות חלק מהטענות של התלמידה - נכונות. ובכל מקרה, גם אם בשימוע התברר שורטה הוא צדיק הדור - האם להנהלה אסור לזמן לשימוע?

הנרטיב הגרמני

יש גם בעיה עם תוכן הדברים. האם מותר למורים בבתי ספר דתיים לטעון שצה"ל הוא צבא נאצי משום שהוציא לפועל את ההתנתקות? האם למורים יש זכות לעודד סרבנות? האם אמירה לתלמידים שהמדינה כולה שייכת לפלסטינים היא בגדר היא "חשיבה ביקורתית ומאתגרת"? ומי בדיוק מוביל להשתקה? תלמידה שמתלוננת? שר חינוך שביקש לבדוק את התלונה? בית ספר שטורח לבדוק את התלונה? או אולי עיתון שמנהל קמפיין שמטרתו היא מניעת בדיקה, כדי לאפשר הסתה פוליטית במסגרת חינוכית?

לו אותו ורטה היה המורה של הילדים שלי - הייתי מנצל את זכות המחאה ומתייצב מול בית הספר עם דפי מידע לתלמידים. פה ושם הוזמנתי להרצות בבתי ספר. הצגתי לתלמידים מידע השוואתי. רק מידע. לא דעות. רוב התלמידים היו המומים מכך שהם אינם זוכים למידע הזה. בשם ה"פתיחות" הם מקבלים, ממורים מזן מסוים, מינון יתר של מידע מסולף וחלקי, כאשר התירוץ הקבוע הוא "עידוד למחשבה ביקורתית". העובדות יוק. אין להם מושג על כך שבשנות הארבעים חילופי אוכלוסייה היו הנורמה. אין להם מושג על הכרזות ההשמדה של המנהיגות הערבית כלפי המדינה שבקושי קמה. אין להם מושג על הפוגרומים והרדיפות שעברו יהודי ארצות ערב. אבל מערכת החינוך הליברלית כוללת מורים כמו ורטה, שמפגינים תחת השלט "ויווה פלסטין", וממחזרים את השקרים נגד ישראל. בשם "מחשבה ביקורתית" כמובן.

ומצד שני, הייתי מפגין נגד פיטורי מורה בגלל דעותיו. ובתנאי שהוא מאפשר הצגה הוגנת ורחבה של עובדות ודעות. גם בעניין הזה אין צורך להגזים. לא ידוע שהחינוך הצרפתי מציג לתלמידים גם את ה"נרטיב" הגרמני. עם כל הכבוד ל"נרטיב" של חאג' אמין אל-חוסייני, צריך להציג את העובדה שהמנהיג הפלסטיני הבולט ביותר תמך בהשמדת יהודים והזדהה עם היטלר. האם ורטה הציג לתלמידיו את המופתי ותורתו ואחריותו לנכבה? האם הוא הציג להם את הקריאות הנמשכות להשמדת יהודים? האם התלמידים יודעים שצה"ל פוגע בחפים מפשע פחות מכל צבא אחר שמצוי בעימות דומה? או שמא זה לא כלול בחופש הביטוי?

מחאה סלקטיבית

המחאה בעניינו של ורטה איננה לצורך הרחבת הדעת של התלמידים או לצורך הגנה על חופש הביטוי. משום שמדובר במחאה סלקטיבית. בעשור הקודם נוהלה רדיפה כפולה נגד מורה אחר, ישראל שירן, משום שהיו לו השגות על החינוך למורשת רבין. זה היה בימיה של יולי תמיר כשרת החינוך. ההשתלחות נגדו, מצד משרד החינוך, הייתה מפחידה. "אתה סנגורו של השטן ... המנוול, המסית הזה, לא ייכנס לשום בית ספר גם כעובד ניקיון", נאמר עליו. הוא הושעה. הוא הגיש תביעה. הוא זכה. עברו שנים והתנכלו לו שוב. שוב הוא הגיש תביעה. שוב הוא זכה. זו הייתה רדיפה. זה היה מקרתיזם.

אלא ששירן לא זכה לשום תמיכה. על מאמר מערכת הוא אפילו לא חלם. בוודאי לא על שניים. הרי מדובר באיש ימין. זו לא הייתה חריגה. זו מסורת. קודמתו של אדר כהן בתפקיד האחראית על לימודי אזרחות פוטרה גם משום היותה מתנחלת. מישהו צפה במהומה או במחאה? אבל כאשר כהן הגיע למועד סיום החוזה - מיד הוזעקה הברנז'ה כדי להציף את הקוראים במאמרי שטנה על רדיפה שלא הייתה.

העיתון שקרא להדחה

פה ושם יש קריאות להדיח איש הוראה בגלל דעותיו. יש ניסיונות לסתימת פיות. מרצים בודדים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א חשבו שישראל ביצעה פשעי מלחמה. המרצה שהוזמנה ללמד שם חשבה שזו טענת שווא ושקר. דיקאן הפקולטה התנגד לרדיפה. ועיתון אחד, רק אחד, טען נגד אותו דיקאן שהוא "מטעה בהשתמשו בנימוק הדמגוגי, ולפיו טוב יותר לחשוף את הסטודנטים למגוון דעות והשקפות, כל עוד הן במסגרת החוק". מיהו העיתון המקרתיסטי? נכון, זה "הארץ", שיצא נגד העסקתה של המשפטנית פנינה ברוך-שרביט. במילים ברורות יותר, העיתון היחידי בישראל שהטיף, במאמר מערכת, למען סתימת פיות, הוא עיתון "הארץ".

והנה סיפור שאני נאלץ לספר כאן בפעם הראשונה. בערב שקדם לפרסום אותו מאמר צלצל אליי פרופסור זאב סגל ז"ל, איש יקר, שהיה הפרשן המשפטי של "הארץ". מחר, הוא סיפר לי, יופיע מאמר מערכת על ברוך-שרביט. חשוב לי שתדע, הוא הוסיף, שלא רק שלא כתבתי אותו, אלא שהוא מנוגד לדעתי. הכרתי את דעותיו של סגל. לרגע לא הייתי חושד בו. אבל היה חשוב לו להבהיר. היו ויש באותו עיתון אנשים רציניים. קולם לא נשמע. והעיתון הזה, היחידי שקרא לפסול מרצה באוניברסיטה, מטיף מוסר לאחרים, ומדביק עלילות על מקרתיזם. אין גבול.

פרשת דרייפוס?

המורה לא פוטר. הוא זומן לשימוע. כדת וכדין. אבל לעזאזל העובדות. הן לא הפריעו לאחד מבעלי הטורים ב"הארץ" לפרסם מאמר שכל כולו רעל מזוקק של פנטזיה, גזענות ושטנה. הוא השווה את ורטה לדרייפוס. דרייפוס? זימון לשימוע הוא שווה ערך לפרשת דרייפוס? לא התחלקתם שם על השכל? בפרשת דרייפוס, צריך להזכיר, מערכת המשפט התגייסה לשירות הצד האנטישמי. בישראל, לעומת זאת, היה ניסיון לפטר איש ימין קיצוני, שייב אלדד, מעבודתו כמורה. זה קרה ב-1950. בג"ץ מנע את הפיטורים. אפילו ברוך-שרביט, שנרדפה על ידי "הארץ", היא לא דרייפוס. אבל היד לא רעדה למי שהשווה בין צרפת האנטישמית לממסד חינוכי שזימן מורה לשימוע. אין גבול. זה לא הספיק לאותו כותב, והוא עבר מיד לנשק הבלתי-קונבנציונלי של "יהודו-נאצים", כדי לתאר את אנשי הימין שהיו שותפים ל"רדיפה". יש הרבה דרכים לזילות השואה. אין ספק ש"הארץ" מוביל את המערכה.

גזענות נאורה

אותו כותב הגדיל לעשות, וסיפר לקוראים שהמורה המהולל, הדרייפוס החדש, שבכלל לא ידע שהוא כזה, הוא הנכד של נתיבה בן-יהודה. ומצד שני, הוא סיפר לקוראיו, "לא ארחיב כרגע בנוגע לאקלים המשפחתי שהצמיח את ספיר סבח". אקלים משפחתי? איזה אקלים? מה הוא בדיוק יודע? איזה סודות אפלים מסתירה משפחת סבח? מדוע הוא מסתיר מהציבור מידע כל כך חשוב? למה רק רמזים? התשובה ברורה. אין לו כלום. יש לו רק את שם המשפחה: "סבח". וזה מספיק. הוא סומך על הקוראים. מצד אחד נצר למשפחת אצולה. ומצד שני, כן, הבנו, אין צורך להרחיב. גזענות? מה פתאום. הרי העיתון הזה ממציא שוב ושוב גזענות ואפרטהייד ופשעי מלחמה ללא הפסקה, כדי לצאת נגדם.

טוקבקים עלובים

נניח שהמורה שייך לקסטה עליונה והתלמידה למעמד השפחות. לא ברור מה הקשר. וכי למורה שהוא נצר למשפחת אצולה מותר להשפיל תלמידה שבאה מ"אקלים משפחתי" שמותר רק לרמז עליו? כמה יפה שגזענות מצליחה להתחפש לנאורות. וכדי לחזק את הדיכוטומיה שבין נאורים ואצילים לבין חשוכים ונחותים מציג אותו כותב סדרה של טוקבקים עלובים לאיזה פוסט של חה"כ לשעבר, מיכאל בן-ארי. מה שמעניין הוא, שהטוקבק הראשון לכותב הנאור קבע ש"הפכנו לנאצים". נאצים? הכותב התחיל, ולהקת הטוקבקיסטים בעקבותיו. ולא, טוקבקים לא מוכיחים כלום. אבל מי שמציג טוקבקים כ"הוכחה" ל"פשיזם ומקרתיזם" צריך להתבונן במראה. הוא ובן-ארי אינם שני ניגודים. הם משלימים זה את זה. הם יכולים לצאת במסע הופעות משותף במסגרת קמפיין הדמוניזציה של ישראל.

כדורי הרגעה

ההבדל בין בן-ארי לבין "הארץ" הוא שהראשון לא עבר את אחוז החסימה. מה שמוכיח שעם כל הכבוד לעשרה או אלף טוקבקים, ישראל הצביעה נגד גזענות. אבל "הארץ", לעומת זאת, הוא העיתון הישראלי הנפוץ ביותר באנגלית. הקוראים בחו"ל זכו לעוד מנת רעל נגד ישראל, שכל כולה הטעיה והונאה. תלמידה התלוננה על השפלה. המורה הוזמן לשימוע. רק שימוע. וישראל שוב הפכה למדינה פשיסטית, מצורעת, חשוכה וגזענית. ישראל איננה מדינה מושלמת. היא עושה טעויות. גם מערכת החינוך שלה ראויה לפעמים לביקורת. אבל לפעמים, לפני שיורים בכל התותחים, לפני פשיזם, מקרתיזם, דרייפוס ונאצים, מומלץ על שניים-שלושה כדורי הרגעה.

[kdani]

הערה - שמעתי את השימוע שנעשה למורה (פרויקט של עיתון הארץ כמובן אבל.....)

נראה לי שעשו לו עוול.

הוא מעולם לא "הודה" במה שטענו שהוא "הודה". הוא ניהל דיון מאוד לגיטימי במשפט "צהל הוא הצבא המוסרי בעולם".

הטענה שלו (הנכונה) שגם בצבא "המוסרי" בעולם יש כנראה מעשים לא מוסריים, וזה שאומרים את המשפט הראשון על צה"ל לא שולל את האפשרות שיתבצעו בו מעשים לא מוסריים.

מעבר לזה היה ויכוח על זריקת ערבים לים וכו'.

אני חושב שכמורה ומחנך בישראל - הוא בהחלט יכול להכנס בעדינות לגזרות האלה, ובלבד שאינו מביע דיעה נגד הצבא כצבא, נגד שירות בצבא, ונצמד לויכוח עקרוני שמלמד את הילדים לחשוב ולא לקבל "אקסוימות" מטופשות שהנרטיב הציבורי מנסה לדחוף להם למוח.

לפחות בהקלטה מהשימוע, נראה שהוא מאוד משכיל, מדבר מאוד לעניין, והאשמות נגדו לא במקום.

כמו כן, הוא בפרוש מכחיש שאמר שמדינת ישראל שייכת לערבים ולא ליהודים, ועוד כל מני משפטים שיחסו לו, ואף טוען שלמעט תלמידה אחת, אף אחד מהתלמידים האחרים לא מגבה את הטענות שלו, כולל תלמידים מהצד הימני של הקשת הפוליטית.

[DXM]

מספר אנשים מצומצם יודע מה הלך בשימוע. המורה ומי שערך לו את השימוע. כמו כן סביר כי מנהליו של אותו אחד שערך את השימוע יודעים גם הם מה קרה שכן הם אלו שביקשו אותו. מי הם אותם מנהלים? מנהל רשת אורט שאמר שהמורה הודה בדברים במהלך השימוע.

אם הדברים אכן כך (המורה אכן הודה במעשים שיוחסו לו) ולא בוצעו פיטורים לאלתר (כפי שכרגע המצב), אין אלא להבין שהמערכת נוהגת בצורה הרבה יותר סובלנית כלפי המורה מי מה שמתארים.

אם אדם לא מסוגל להבין שעיתון הארץ הוא עיתון בעל אג'נדות פוליטיות ברורות, ולקרוא בביקורתיות תוך הבנה כי סביר ביותר שהדברים שכתובים או מובאים בעיתון הזה מסולפים או מעוותים כך שתתאים לאג'נדה שלו הוא פשוט מפגר. הדבר הזה נכון אגב לכל עיתון או רשת חדשות, BBC, מעריב או אל-ג'זירה, תה צריך לדעת את האג'נדה של אותו גוף מדווח על מנת לדעת היכן למקם את האמת. גוף כמו ישראל היום שמדווח על מהלכים פוליטיים במדינת ישראל ברור שינסה להציג אותם בהתאם לאג'נדה ימנית יותר, לכן כנראה שהאמת היא איפשהו שמאלה אליה.

[איסתרא בלגינא]

השימוע הוקלט ופורסם, אז גם אתה יכול לדעת מה היה בו.

הוויכוח הגדול הוא האם משרד החינוך אוסר על מורים להביע בכיתה דעה פוליטית או לא. זו נקודת המחלוקת העיקרית בין ורטה ושאר הנוכחים בשימוע (מנהל בית הספר, רכזת המקצוע ועוד מישהי אותה שכחתי). ורטה מתעקש שמותר, כל השאר שאסור.

להתייחס ל"הארץ" כאל עיתון? אל תצחיק אותי. זה שופר תעמולה. מהבחינה הזו הם הרבה יותר גרועים מ"ישראל היום".

[vic07]

בינתיים הנחיות משרד החינוך אומרות חד משמעית שאסור.

ולגבי "הארץ" - הם שופר תעמולה, אבל אפילו לא אחד שמשרת גוף פוליטי ישראלי זה או אחר (כפי שניתן אולי להאשים את "ישראל היום", למרות שאי אפשר להשוות אפילו את מידת ההטייה), אלא רק את אוייבי ישראל.

[gabriel6]

נו שויין...

http://news.walla.co.il/?w=%2F4996%2F2714619

איסתראה בלגינא קיש קיש קריה

...

[vic07]

יותר מדי דמגוגיה לטעמי.

[vic07]

והסוף - אלא מה? המורה נשאר בתפקידו, וימשיך לשטוף את המוח לעוד דורות של תלמידים. אני מקווה שהתלמידים שלו ישכילו להבין שאם מבחינת המורה הזה הכיתה היא מקום ליישום כלל העקרונות הדמוקרטיים, זכותם להגיד לו מה בדיוק הם חושבים עליו ועל דעותיו ולסרב לשבת בשיעוריו, ואוי לו ולבית הספר שמעסיק אותו אם הם ייענשו בשל כך.

[2Fluffy4U]

vic07

והסוף - אלא מה? המורה נשאר בתפקידו, וימשיך לשטוף את המוח לעוד דורות של תלמידים. אני מקווה שהתלמידים שלו ישכילו להבין שאם מבחינת המורה הזה הכיתה היא מקום ליישום כלל העקרונות הדמוקרטיים, זכותם להגיד לו מה בדיוק הם חושבים עליו ועל דעותיו ולסרב לשבת בשיעוריו, ואוי לו ולבית הספר שמעסיק אותו אם הם ייענשו בשל כך.

לפי תגובתך אני מפרש את הדברים הבאים: הכיתה היא איננה מקום ליישום העקרונות הדמוקרטיים. (כמובן בהקשר המדובר שהוא על חופש לדעה פוליטית כדיון שעלול לעורר חילוקי דעות בחברה). בכיתה יש להשליט קולקטיב שתואם השקפת עולם מוכתבת מראש הפירמידה, או לא להשליט שום דיון בנושא דעה פוליטית כלל. (אני אישית עוד איכשהו מסוגל להסתדר עם האפשרות האחרונה.. אבל אז אני חושב שאנחנו עשויים לגדל דור שאין לו מושג בשיט על איפה הוא חי כי בבית הוא לא רואה חדשות וזה לא מעניין אותו ובסוף הוא רק מצטט סיסמאות של הורים כמו ביבי לשלטון או רק ליברמן מבין ערבית או דור שלם דורש שלום..)

זכות תלמיד לסרב לשבת בשיעור. (טעות). על פי חוק תלמיד חייב להגיע לשיעור. אם הוא לא מסוגל לעשות זאת עליו להסביר ולפרט מדוע והרשויות אמורות למצוא לו פתרון לבעיה (יכול להיות כיתה חלופית, יכול גם להיות ללא "פתרון" ושהוא יחויב להמשיך "לסבול" מהדעות שנוגדות את דעתו). אבל אין כזה דבר "זכות" לסרב לשבת בשיעור כי אתה לא מסכים עם המורה. לדעתי זה בדיוק כמו לטעון שאין על מישהו חובת התגייסות לצה"ל כי הוא לא מסכים אתו, עם השרשרת הפיקודית שהוא משית, וממילא שש שעות שינה בלילה זה פשוט מעט מדי בשבילו והוא לא יצליח לתפקד ככה בכל מקרה...

תסתכל על מבחן התוצאה - האדם ורטה הזה יצר דיון בכיתה שלו - שבתוכה כפי שניתן לראות הדעה מאד חצויה, חלק מסכימים איתו וחלק לא. כתוצאה מכך, כל תלמיד הלך וחפר והעמיק ובחן את הדעות, לכאן ולכאן ואפשר לעצמו דעה יותר מגובשת ויותר מבוססת. כמובן שיש לצפות שכל אחד יפנה לאגף אותו הוא העדיף מלכתחילה, אבל חייבים לתת קרדיט לילדים שם בטבעון על עצם היותם מעורים ואכפתיים בנושא.

[AxeOr]

Fluffy חס וחלילה שיתנהל דיון בכיתה בישראל ...

שתלמידים יפתחו דעות משל עצמם ולא ילכו עם הזרם ? אסון גדול.

מצחיק ומעציב אותי בו זמנית , העובדה שאנשים לא מסוגלים להסתכל מחוץ להשקפת העולים הפוליטית שלהם ואשכרה לקלוט שמדובר במשהו יותר גדול.

אולי אנשי הימין פוחדים מכך שילדים אשכרה יפעילו את המוח שלהם ויחליטו בעצמם מה היא הדעה שלהם ?

שיתנהל דיון פלורליסטי אמיתי בתיכון במדינת ישראל ?

אני לא תומך בדעה של המורה הזה , אבל מאוד תומך במה שקרה בתוך הכיתה.

[QttP]

אולי אנשי הימין פוחדים מכך שילדים אשכרה יפעילו את המוח שלהם ויחליטו בעצמם מה היא הדעה שלהם ?

רק אנשי הימין פוחדים מכך? אנשי השמאל לא?

[vic07]

זכות תלמיד לסרב לשבת בשיעור. (טעות). על פי חוק תלמיד חייב להגיע לשיעור. אם הוא לא מסוגל לעשות זאת עליו להסביר ולפרט מדוע והרשויות אמורות למצוא לו פתרון לבעיה (יכול להיות כיתה חלופית, יכול גם להיות ללא "פתרון" ושהוא יחויב להמשיך "לסבול" מהדעות שנוגדות את דעתו). אבל אין כזה דבר "זכות" לסרב לשבת בשיעור כי אתה לא מסכים עם המורה. לדעתי זה בדיוק כמו לטעון שאין על מישהו חובת התגייסות לצה"ל כי הוא לא מסכים אתו, עם השרשרת הפיקודית שהוא משית, וממילא שש שעות שינה בלילה זה פשוט מעט מדי בשבילו והוא לא יצליח לתפקד ככה בכל מקרה...

טעות? אני הוא דווקא זה שטוען בדיון הזה שהכיתה אינה מקום דמוקרטי. בדיוק כמו ש"חופש התנועה" אינו חל על התלמיד, וכמו שלא נתונה לו הזכות "לא להקשיב", כך גם למורה לא נתונה הזכות להביע כל דעה בחופשיות. דווקא המורה הוא זה שפתח את תיבת פנדורה בטענתו שבדמוקרטיה מותר לו להביע כל דעה, גם בכיתה... או שמא אתה, כמו רוב השמאלנים שיצא לי לדבר איתם, תומכים בדמוקרטיה "חד סטרית"? הרי אני בטוח שלא תרצה למשל שילדך ישתתף בסיור מטעם בית הספר בחברון (ולא רק בגלל ההבט הבטחוני), כמו עוד הורים רבים, אפילו שזו לא בהכרח "הבעת דעה" לכאן או לכאן אלא לימוד על הקשר ההסטורי (העובדתי לחלוטין, בלי קשר לדעתך או לדעתי על חשיבותו כיום) למקום הזה.

אגב, מצחיק אותי מאוד שהזכרת דווקא את הדוגמה "זה בדיוק כמו לטעון שאין על מישהו חובת התגייסות לצה"ל כי הוא לא מסכים אתו". זה לא מה שטען, ולו בעקיפין, אותו מורה - משתמט (אחרי חודשיים) בעצמו?

- - - תגובה אוחדה: - - -

אולי אנשי הימין פוחדים מכך שילדים אשכרה יפעילו את המוח שלהם ויחליטו בעצמם מה היא הדעה שלהם ?

שיתנהל דיון פלורליסטי אמיתי בתיכון במדינת ישראל ?

הימין הישראלי, אף שמתנגד להבעת דעות מסויימות (כמו גם השמאל - נסה פעם להגיד "הומואים מגעילים אותי" בכנס של אנשי שמאל), מעולם לא תמך בהסתרת עובדות (להבדיל, כמובן, משקרים המוצגים ככאלו). להיפך - זה משהו שהשמאל מצטיין בו. על פניו, הוא אכן טוען שצריך ש"שילדים אשכרה יפעילו את המוח שלהם ויחליטו בעצמם מה היא הדעה שלהם" - אבל הוא בד"כ מתעקש לברור בקפידה את העובדות לפיהן הילדים, או בכלל הציבור הרחב, יצטרכו לגבש את דעתם.