מה אתם חושבים על החוק הזה?

[MiniMizer]

הרבה אנשים עשו ועושים צבא ולכן מדברים על זה, מזכירים את זה - אני מסכים. אבל יש גם נושאים אחרים לשיחה. הרבה אנשים בונים בתים / קונים דירות, מגדלים ילדים, עוסקים בספורט כזה או אחר, מטיילים בחו"ל, יוצאים לבלות, רואים סרטים, קוראים ספרים, מטפחים תחביבים... עד כדי כך מרכזי נושא הצבא, שמי שלא עבר את זה ולכן אין לו חוויות לשתף / לא יכול להזדהות, לא יוכל למצוא תחומי עניין משותפים וירגיש מנודה?

ממש לא אמרתי שהוא ירגיש מנודה. אמרתי שמי שכן עשה צבא יהיה לו יותר קשה להתחבר למי שלא עשה צבא, גם ברמת האינטראקציה היומיומית וגם בראיון עצמו.

בסופו של דבר בודקים בראיון, בגדול, שני דברים - שהבן אדם לא טיפש ושהוא מתאים לצוות. ככל שלמראיין קל יותר להתחבר, כך יש יותר סיכוי שהמרואיין יתקבל (או לפחות יעבור את הראיון הספציפי הזה).

חלק משמעותי מן הראין נסוב סביב הצבא? למה? מה זה רלוונטי לתחום הטכנולוגי שבו אתה עוסק? אולי אם השירות הצבאי הוא במקרה המקור לנסיון הטכני של אותו מרואיין, אז זה מובן. אבל זה לא דיבור על צבא, זה דיבור על הפרויקט שהבחור עשה, שהיה יכול באותה מידה להיות בחברה אזרחית. או שאתם באמת מדברים בראיון על חוויות מהשטח? ואם כן - למה?

בוודאי שזה רלוונטי. חשוב (לי לפחות) להבין איך הבן אדם הגיע לתפקיד שהוא שירת בו (התאמץ להגיע לשם או סתם התגלגל דרך גלגלי המערכת), איך הוא התמודד עם המעבר החד בין האזרחות לצבא (ושוב חזרה אחרי השחרור), איך הוא התמודד עם מרות וכו'. לא הכל רלוונטי 100% מהזמן אבל מנסיוני יש מתאם מאוד גבוה בין "הצלחה" בצבא (לאו דווקא קצונה) לבין הצלחה בלימודים ואחרי זה גם בעבודה. יש פרמטרים בשירות צבאי שמנבאים די טוב את "איכות" הבן אדם - וברוב המוחלט של המקרים מי ששירת ביחידה מובחרת או נאבק במערכת כדי להגיע לאיזשהו תפקיד שהוא רצה בו הוא בן אדם מוצלח יותר ממי שהיה מש"ק ממטרות (לדוגמה), גם אם האחרון יודע לפתור חידה יותר טוב (וגם זה לא יקרה כמעט אף פעם).

אני יכול לומר ולהניח שאני בסביבה דומה לזו שלך. אני מבלה את רוב היום שלי עם מהנדסים ומדבר איתם על כל מיני עניינים שקשורים ולא קשורים לעבודה, ויצא לי לראיין ולהיות מרואיין, וממש לא הרגשתי אף פעם שנושא הצבא תפס מקום מרכזי באיזשהו מהמצבים האלה.

הוא לא תופס מקום מרכזי, אבל הוא כן שם ובעצימות שהיא לא זניחה לדעתי. אני מניח שזה גם שונה בין מקומות עבודה ואזורים גאוגרפיים (כנראה שזה תופס יותר מקום בשיחות מסדרון באלביט בחיפה מאשר ב-Wix בתל אביב). דרך אגב, מי שלא עשה צבא כמעט אוטומטית חוסם את דרכו לתעשיות הבטחוניות.

את הטיעון שצבא מחשל ובונה את האדם, ושמי שלא הצליח להתמודד / בחר לא להתמודד עם המערכת, יהיה בעמדת נחיתות מסוימת באזרחות - אני מסוגל להבין וגם לקבל פה ושם, אם לא ההחרגה המוזרה של "לא יהודים". כאילו, אם מישהו זכאי לפטור משירות צבאי על סמך השתייכות לאוכלוסיה מסוימת, אז כל זה לא תקף לגביו? בחור יהודי חילוני ש"ברח" מהצבא יהיה פחות מוכן לאזרחות / פחות יתחבר לאנשים שעשו וכו', אבל ערבי/חרדי לא ירגיש ב"נחיתות" דומה?

זו לא הנקודה. הנקודה היא שאי אפשר להשליך את אותה לוגיקה על מי שקיבל אוטומטית פטור מהמדינה משירות צבאי. יש הבדל - משמעותי - בין מי שחייב לשרת בצבא ולא שירת בו, לבין מי שמראש לא חייב. אני יכול להניח בסבירות מסוימת שמי ששירת, נגיד, בשייטת הוא בן אדם יותר "איכותי" ממי שקיבל פטור מהצבא מסיבה XYZ. אני לא יכול להניח את זה לגבי מישהו ערבי למשל, כי הוא בכלל לא חייב לשרת בצבא ומעולם לא ניצבה בפניו האפשרות בין לעשות שירות משמעותי לבין לא לעשות אותו.

בהערת אגב אני אציין שחלק לא מבוטל מעובדי ההייטק בישראל הם ערבים, ויש ביניהם גם אנשים מבריקים (ג'וני סרוג'י אם מישהו שמע את השם) שלא עשו צבא - אבל אין לי ספק שאם הם כן היו עושים צבא, הם היו מצליחים גם שם.

[*AlCHEMY*]

מהנדסים בהיי טק הם בתחתית שרשרת המזון. מנהלים בכירים שקרובים לצלחת נוטים לסדר רק את עצמם ולדפוק את אלה שמתחתייהם.

אם כל הבכירים בהיי טק הם קצינים(וזה ממש לא נראה לי נכון) אז זה לא כבוד גדול.

לא ברור לי מאיפה המונח "לדפוק" מגיע

מן הסתם המנהלים הבחירים מקבלים הרבה יותר ממהנדס זוטר, דווקה בהיי-טק השכירים מקבלים משכורות יפות יחסית לשאר התחומים במשק הפרטי.

אני עבדתי ב-5 חברות היי-טק שונות, 4 בגודל בינוני ואחת ענקית ובכל אחת מהן היו לי מנהלים קצינים, חלק היו פחות טובים וכמה מבריקים ממש, ואני לא יכול להגיד לעובדים הרגישו שהמנהלים רוצים לדפוק אותם,

בחברות היי-טק טובות מבינים שדווקה העובדים זה משאב הכי יקר של החברה ולכן מנסים ליצור תחושה טובה וסיפוק להעבודה, לא תמיד זה מצליח אבל אני אף פעם לא הרגשתי שמהנלים בכירים דופקים את העובדים.

[QttP]

1. לא שנאתי את השירות, לא סבלתי בצבא, והצבא אכן נתן לי המון - על כך מינימייזר כבר דיבר ולכן לא ארחיב. מה בין זה ובין ההכרה בכך שמבחינה כלכלית ואקדמית יצאתי מופסד מול אלו שלא שירתו?

מבחינה זו יצאת מופסד, מבחינות אחרות יצאת מורווח. כל בחירה שלנו בדרך מסוימת יש בה רווח והפסד. מדוע אתה חושב שיש צורך דווקא בנושא זה לנסות בכוח לעשות השוואת תנאים בין האוכלוסיות, מעבר לתגמול הקיים למשרתים (שאולי ניתן להגדילו)?

ונכון שתאמר שלא הייתה לך בחירה, אלא חויבת לעשות כך וכך, אבל זה לא בדיוק נכון. לא לבחור היא גם בחירה. אם ממש לא רצית לשרת (לדוגמה, לא אומר שזה המצב איתך), היית יכול להתאמץ ולהימנע מכך בדרכים חוקיות, בדיוק כמו שמי שרוצה לשרת, והצבא לא רוצה בו, יכול להתאמץ ולהגיע למצב שבו יקבלו אותו ע"י התנדבות (למעט ערבים). הבחירה ללכת במסלול סטנדרטי (path of least resistance) היא גם בחירה, יהיו השיקולים אשר יהיו.

2. "לדעתי" מסיבות לא מוצדקות? למה, אתה לא מכיר אף אדם שמודה בפה מלא (לא באופן "רשמי", כמובן) שהוא "עבד" על הקב"ן וקיבל שחרור\קיצור\הקלת תנאים משמעותית? אין דברים כאלו? אני חולם?

אני מכיר כמה אנשים שיתרברבו שהם עשו זאת. בד"כ זו התרברבות כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם. הרבה יותר קל לומר "איזה גבר אני, עבדתי על הקב"ן ודפקתי את המערכת" מאשר לומר שבתקופה כזו או אחרת היית במצב נפשי מעורער מספיק כדי שהצבא יעדיף לשחרר אותך מאשר להתמודד עם זה.

אני מכיר גם כמה אנשים שהשתחררו על סעיף נפשי במהלך השירות, והם אנשים אינטיליגנטיים, נורמטיביים והסתדרו היטב בחיים. מהיכרות שלי איתם (שאת חלק מהם אפילו הכרתי במהלך אותו תהליך שעברו), הם לא שיקרו לאף אחד. הם באמת היו במצב רע, עקב חוסר התאמה למערכת.

בניגוד למה שאולי נראה בפנטזיות של מישהו שהוא ייכנס לקב"ן, יביים נסיון התאבדות ותוך שנייה יהיה לו טופס טיולים, גורמי ברה"ן בצבא לא משחררים כל מי שעושה הצגות. גם לא כל מי שבא ואומר "אני מדוכא". מי שבסופו של דבר מוסמך לשחרר אדם על סעיף נפשי הוא בכלל לא כל קב"ן, אלא רק פסיכיאטר, שאתה יכול לסמוך עליו שהוא יודע להבדיל מספיק טוב בין מה אמיתי ומה לא, ומה הסיכוי שאדם כזה או אחר יתפקד בצבא, וכמה זה יהיה מועיל/מזיק הן לאדם והן למערכת.

לגבי מצבים שבהם גורמי ברה"ן קיבלו ביודעין "הצגות" של חיילים ושחררו אותם ללא סיבה מוצדקת (בין אם תמורת שוחד או סתם סימפטיה/היכרות אישית עם החייל) - ובכן, אני לא מכיר כאלה, אם כי אין לי ספק שהם קיימים. אלה מקרים שהם פשוט פליליים וכמו בכל מערכת - קיומים של מקרים פליליים בודדים אינה עילה לפסול את המערכת כולה.

3. ולעניין העיקרי, באשר לאלו שהשתחררו על סעיפים נפשיים "כחוק", כלומר, בלי לזייף שום דבר - מדוע אתה מתעקש לראות דברים בשחור ולבן (מעניין, אתה דווקא מאשים בזה אותי כמדומני), ולקרוא לכל פעולה שאתה תופס כ"שלילית" בתור "עונש"? עונש הוא מעשה שכל תכליתו היא לפגוע באדם, תהיה המטרה אשר תהיה. האם כליאתו של משוגע אלים במוסד פסיכיאטרי סגור היא "עונש" לאותו משוגע? האם כריתתו של איבר הנגוע בסרטן הוא "עונש" לאיבר (או לחולה)? האם שלילת רשיון הנהיגה לאדם שהתעוור היא "עונש" לאותו אדם?

הנה אתה ממשיך עם הדמגוגיה. מה הקשר בין משוגעים אלימים, חולי סרטן או עוורים למרבית החיילים המשוחררים מהצבא עקב חוסר התאמה / סעיף נפשי?

הצבא, באופן כללי, אינו מקום "קשה" באופן חריג שרק יחידי סגולה יכולים לשרוד בו. אם אדם בא ואומר שמבחינה נפשית זו או אחרת הוא לא מסוגל, האם מן הנמנע שאותה הבעיה הנפשית תפגע ביכולתו לבצע גם דברים מסויימים נוספים?

הצבא בהחלט אינו קשה באופן חריג שמתאים רק לבודדים. כמו שאמר Minimizer, המערכת האזרחית היא אף יותר מורכבת מהצבא. עם זאת, אין להתכחש לעובדה, שהמסגרת הצבאית מכילה אלמנטים מסוימים שמבדילים אותה בצורה ניכרת מהאזרחות, ושבהחלט קיימים אנשים שאותם אלמנטים עשויים להפריע להם באופן קיצוני עד כדי חוסר יכולת לתפקד כראוי בתוך המערכת, בצורה שבאזרחות פשוט לא באה לידי ביטוי, או שניתן לעקוף אותה. למעשה, כמו שאמרתי, אני מכיר כמה כאלה.

בהנחה שכל מקרה נבדק לגופו או לפחות שההגבלות יותאמו לסעיפים הנפשיים שעליהם אותו אדם שוחרר, מדוע זה "עונש"?

במצב הקיים, כל מקרה אכן נבדק לגופו. הצבא מעביר מידע על סעיפי ליקוי נפשיים למשרד הרישוי (וכן לאגף לרישוי כלי ירייה). סעיפים שיש בהם יכולת להטיל ספק בכשירותו של אדם כזה או אחר לדברים אלה מקבלים טיפול פרטני, ואותם אנשים נדרשים לעבור מבחני כשירות פסיכולוגיים לפני שיכולים לקבל רישיון נהיגה / רישיון נשק. כמו כן, לעיתים קרובות, שחרורו של חייל מסיבות פסיכיאטריות מראש מגובה בהמלצה כזו או אחרת של גורם פסיכיאטרי אזרחי, כך שיש למערכת כל הכלים לקבוע מתי יש מקום להטיל הגבלות על אותו אדם ומתי לא.

ממש לא אמרתי שהוא ירגיש מנודה. אמרתי שמי שכן עשה צבא יהיה לו יותר קשה להתחבר למי שלא עשה צבא, גם ברמת האינטראקציה היומיומית וגם בראיון עצמו.

בסופו של דבר בודקים בראיון, בגדול, שני דברים - שהבן אדם לא טיפש ושהוא מתאים לצוות. ככל שלמראיין קל יותר להתחבר, כך יש יותר סיכוי שהמרואיין יתקבל (או לפחות יעבור את הראיון הספציפי הזה).

לגבי החלק המודגש, אני פשוט לא מסכים שזה משהו ייחודי יותר מכל דבר אחר שאפשר לומר "מי שאין לו ילדים יהיה לו יותר קשה להתחבר למי שיש לו ילדים", "מי שלא טייל בהודו חצי שנה יהיה לו קשה יותר להתחבר למי שכן" או "מי שלא עבד בשירות לקוחות של חברת תקשורת יהיה לו..." וכדומה. כלומר, כל היגד כזה מן הסתם נכון במידה מסוימת, אך אין לו חשיבות קריטית, שכן אישיותו של אדם אינה מוגדרת בצורה דומיננטית מספיק ע"י אף אחד מהדברים הנ"ל.

ספציפית לגבי בדיקת התאמה בראיונות - יצא לי לראיין מועמדים רבים עם פחות או יותר כל אחד מחברי הצוות שלי, שכולם שירתו בצבא, ותמיד בדקנו עד כמה אדם מתאים לצוות. למיטב זכרוני, באף ראיון, נושא הצבא לא עלה בכלל, ואם כן - רק בהקשר של נסיון רלוונטי, ולא כמו בדוגמאות שנתת - לבדוק איך אדם הסתגל למעברים, איך הגיע לתפקידים. במבט לאחור - לא זכור לי אף מועמד אחד שגויס, והסתבר בדיעבד שלא התאים טוב לצוות. כלומר, כנראה הדברים האלה לא היו כאלה חשובים על מנת לבדוק התאמה.

עם זאת, על סמך נסיונך שנראה שהוא מהותית שונה משלי, נראה לי שזה עשוי מאוד להשתנות מצוות לצוות (וגם מחברה לחברה, כמובן, למשל תעשיות בטחוניות).

[vic07]

אני מכיר כמה אנשים שיתרברבו שהם עשו זאת. בד"כ זו התרברבות כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם. הרבה יותר קל לומר "איזה גבר אני, עבדתי על הקב"ן ודפקתי את המערכת" מאשר לומר שבתקופה כזו או אחרת היית במצב נפשי מעורער מספיק כדי שהצבא יעדיף לשחרר אותך מאשר להתמודד עם זה.

אני מכיר גם כמה אנשים שהשתחררו על סעיף נפשי במהלך השירות, והם אנשים אינטיליגנטיים, נורמטיביים והסתדרו היטב בחיים. מהיכרות שלי איתם (שאת חלק מהם אפילו הכרתי במהלך אותו תהליך שעברו), הם לא שיקרו לאף אחד. הם באמת היו במצב רע, עקב חוסר התאמה למערכת.

הרשה לי רגע להתעכב על העניין הזה מבלי להתייחס בינתיים לשאר הדברים: מבלי להכנס לפרטים, האם אתה יכול להגיד לי במה אותם אנשים לא התאימו למערכת, ולמה מצבם היה רע?

[Art Tatum]

יש מנהלי חברות שמעדיפים "משתמטים" לתפקיד קריטי בו אין אנשים אחרים שיכולים להחליפם לכמה שבועות כל שנה.

יתכן שחלקם אפילו מחפשים ספציפית למלא את התפקיד רק! באלו שלא עשו צבא.

[QttP]

הרשה לי רגע להתעכב על העניין הזה מבלי להתייחס בינתיים לשאר הדברים: מבלי להכנס לפרטים, האם אתה יכול להגיד לי במה אותם אנשים לא התאימו למערכת, ולמה מצבם היה רע?

בקווים כלליים - חוסר יכולת לקבל מרות טוטאלית ולהסכים לציות ללא תנאי לכל מיני פקודות, שלדעתם מפגרות, ולאנשים, שלדעתם, מטומטמים. אי-השלמה עם מצב שבו אתה נמצא 24/7 במערכת עם תנאים שרירותיים ודרישות שרירותיות (בעיקר של משמעת), שלא קשורות בשום צורה לתפקיד שלך, ולהיות חשוף לעונשים שרירותיים. ביחד כמובן, עם חוסר היכולת לשנות משהו (כי פעולה לפי נהלים נתקלת בקיר אטום, ואתה לא יכול "להתפטר"). כלומר בדיוק אותם הדברים שבהם המערכת הצבאית שונה מזו האזרחית.

היו ביניהם גם פצפיסטים קיצוניים שלא היו מוכנים אפילו להחזיק נשק או לירות במטווח (תזכור שאני מתאר לך את המצב, זה לא אומר שאני אישית מסכים או מזדהה עם מי מהם). היה גם בחור עם שיער ארוך שהרעיון שיחייבו אותו להסתפר הטריף אותו (כמו שאתה מבין, הוא לא נשאר בצבא הרבה זמן).

במה מצבם היה רע? דכאון כרוני (לא סתם "אני מצוברח היום"), אלא כרוני - כזה שמשפיע על תפקוד וגורם לך לא לרצות לקום בבוקר, וכל המחשבות הן "שוב הצבא המזד**ן הזה, למה אני תקוע פה, שיעזבו אותי כבר", התקפי זעם על חוסר האונים שלהם מול המערכת, דברים כאלה. לא שאלתי כל אחד ואחד מהם האם היו לו בשלב כלשהו מחשבות אובדניות, וכמו שאתה מבין לא הייתי בשיחות שלהם עם הקבנ"ים ואני לא יודע מה נאמר שם.

[Art Tatum]

הרשה לי רגע להתעכב על העניין הזה מבלי להתייחס בינתיים לשאר הדברים: מבלי להכנס לפרטים, האם אתה יכול להגיד לי במה אותם אנשים לא התאימו למערכת, ולמה מצבם היה רע?

זה לא עניינך.

לא מנומס לדון בבעיות הנפשיות של אנשים אחרים בזמן שאתה שופט אותם על התחזות.

כל האנשים מתמודדים עם דברים שקשורים בנפש.

לכולם יש מערכת עצבים.

ובדיוק כמו שיש שלל של בעיות רפואיות, שלא בהכרח הופכות אדם אוטומטית ל"נכה", או "מסכן" או "דורש אישפוז", כך גם בעיות נפש.

ובדיוק כמו שבעיות רפואיות מסויימות הופכות אנשים ל"לא מתאימים" להיות קרבי, כך גם בעיות נפשיות מסויימות הופכות אנשים ל"לא מתאימים" או "בסיכון גבוה" במסגרת צבאית.

וכמו שאפשר להחלים מפציעות פיזיות, גם נפש יכולה להחלים עם הזמן.

לא צריך לשלול מאנשים דברים בסיסיים רק בגלל שהם לא התאימו לצבא בגיל 18.

הצבא זה מקום שבאופן כללי אינו מגלה רגישות לתחום הנפש.

הצבא היא מסגרת נוקשה שמחשלת אנשים כדי לשמש תפקיד באירגון בו מילוי פקודה הוא ערך עליון, והחיילים הם רכוש הצבא לעשות בהם כרצונה.

אנשים להם קשיים מסויימים עלולים להיפגע בצבא ולהחריף את מצבם.

לפעמים זו יכולה גם להיות טראומה קשה מאוד לאנשים מסויימים לה השלכות ארוכות טווח.

יש לי חבר לו היתה בעיית גב, ולמרות זאת התגייס, ולמרות שקיבל הקלות ופטורים המפקדים שלו התעלמו מכך וזיינו לו את הצורה.

והוא נפצע עם השלכות ארוכות טווח, עליהם לא קיבל פיצוי מהצבא!!!! ששיחרר אותו בעקבות הפציעה!!!

חוצפה!!!!!!

אז כשנער שעבר פריצת דיסק מקבל שיחרור כי הוא חושש שהצבא ידרדר את מצבו הבריאותי.

או נער אחר שיש לו סיבה לחשוש מסיפור דומה, ואולי אפילו עושה זאת על סעיף נפשי כי הוא חושש שלא יקבלו את טיעוניו, אין לך זכות לשלול ממנו זכויות אזרח בסיסיות על כך.

וטוב מאוד שלפחות יש כמה אנשי מקצוע בבקום שלומדים עם הזמן איך להימנע מלפגוע באותם אנשים, ולהימנע מלקחת סיכונים מיותרים.

ואין לך מושג כמה טעויות נעשו בדרך.

יש משפט מפורסם באנגלית.

It is better to free 100 guilty men than risk convicting one innocent man

אני לא מקבל את זה שצריך לפגוע באחוז מסויים רק כדי למנוע מאחוז אחר "להשתמט".

זה אכזרי.

זה גם מכעיס מאוד.

זה עוד יותר מכעיס ומטומטם, כשלוקחים בחשבון שיש מעל ומעבר מתגייסים כדי למלא את כל צרכי הצבא, עם עודף גדול שאפשר ורצוי לשחרר.

אנחנו לא בתקופת מלחמת העצמאות.

זה לא מלחמת יום כיפור.

אי אפשר לשלול את כל אותם אנשים, וכל אותם מומחים, ולכפות גיוס עיוור על כולם, רק בגלל שאתה חושש שיש כמה מתחזים, או ש"קושי" אינו מצריך יחס מיוחד.

ומה הרציונל שלך לגבי זה? "גם אני יכול לומר שיש לי קושי, מה זה לא קושי לעשות צבא במקום להינות 3 שנים ו/או להפוך למיליונר בנתיים?"

ולמי שמדבר ככה אני אומר, סליחה... אתה מטומטם.

[*AlCHEMY*]

יש מנהלי חברות שמעדיפים "משתמטים" לתפקיד קריטי בו אין אנשים אחרים שיכולים להחליפם לכמה שבועות כל שנה.

יתכן שחלקם אפילו מחפשים ספציפית למלא את התפקיד רק! באלו שלא עשו צבא.

תאוריה מאוד מעניינת ששמעתי כמה וכמה פעמים, אבל אישית לא נתקלתי בזה ולא מכיר מישהו שנתקל.

ראיתי מנהלי פרוייקטים וראשי צוותים נעלמים ל 2-3 שבועות מילואים או חופש והחברה לא מתמוטתת.

קח בחשבון גם שגיל של הרבה אנשים בתפקידי מפתח הם לא בדיוק בני 25, חלקם הגדול כבר סיימו לעשות מילואים ממלא.

[MiniMizer]

זה לא סופר נדיר וקורה בעיקר בחברות קטנות שלא יכולות להרשות לעצמן שראש צוות ייעלם ל-2-3 שבועות מילואים. זו המציאות.

[vic07]

חצי מהאנשים פה (אני מתכוון לדיון הזה) פשוט נבלות. זה לא ענייני למה אנשים כלשהם קיבלו פטור? כשהצבא יהיה עסק פרטי, זה באמת לא יהיה ענייני. בינתיים הוא לא, אז זה כן. באשר לדוגמאות שQTTP הביא - תסלח לי, אבל בכל הרשימה הזו לא מצאתי אדם אחד ויחיד שאין סיבה להפעיל נגדו סנקציות כלשהן. לא מוכן לקבל מרות וחוקים מטומטמים וחוטף התקפי זעם על כך? רגע, ובחברה האזרחית הוא לא יתקל באנשים ונהלים מטומטמים? מה זה התירוץ המפגר הזה, ולמה שאדם שאינו מוכן לקבל מרות יורשה להפעיל מרות ולבחור בבחירות? והבחור עם השיער - גם אם הוא לא מזייף, הרי שמאוד קל לזייף את זה - זו הגישה שצריך לעודד? וגם כשזה לא מזוייף, זה אגואיזם קיצוני: הוא לא מסכים עם כלל כלשהו, אז הוא לא מוכן לבצע אותו - האם זה יהיה תקף רק לגבי הצבא? והפצפיסטים - או שיעשו תפקיד שאינו דורש נשק, או שיעשו שירות לאומי, או שיזדיינו למדינה שלא צריכה צבא. למה אני צריך לסבול חלאות כאלו בחברה?

ורק הערה קטנה לסיום: כן, זה בעיה כאשר בעל תפקיד חיוני נעלם שחודש מילואים. בעיה קשה אפילו, בעיקר כשמדובר בחברה קטנה כמו שמינימייזר הזכיר. ומה הפתרון אותו אתם מציעים? לאפשר לעוד ועוד אנשים להתחמק לחלוטין מהשירות, כך שנטל המילואים רק יגדל על אלו שאינם מתחמקים! חלאות, אין מילה אחרת.

[*AlCHEMY*]

אנחנו לא בתקופת מלחמת העצמאות.

זה לא מלחמת יום כיפור.

צודק ב-100% כי את מלחמת העצמעות ניצחנו ובמחלחת יום הכיפורים מאות מתנדבים הסתערו על דלתות של שגרירויות ישראל בעולם כדי שיטיסו אותם לארץ להילחם !

בקצב הזה במחלמה הבאה אלפי משתמטים ירוצו לנתב"ג כדי לברוח מהארץ כי קסדה על הראש עלולה לפגוע בתספורת שלהם.....

[vic07]

אתה לא מבין שהכל חלק מהתוכנית? כל אותם גורמים, ארגונים וכלי תקשורת המעודדים, לכאורה, "אינדיבידואליזם" ואת התפיסה לפיה "הצבא יכול להסתדר גם בלי קומץ החיילים שהצבא אינו מתאים להם", בעצם מנסים (ביודעין ובכוונה תחילה) להביא את התופעה למימדים כאלו שהצבא לא יוכל להסתדר, מדינת ישראל תקרוס צבאית ותאלץ להכנע לתכתיבי השמאל הקיצוני?

[*AlCHEMY*]

לי זה ברור לגמריי

[Art Tatum]

אני אספר לכם סיפור אמיתי, עלי!

אני השתחררתי מהצבא על סעיף נפשי.

אפילו לא סיימתי 12 שנות לימוד.

כל הילדות שלי היא מלחמה אחת גדולה.

בתוך משפחה דתית בה בחרתי להיות חילוני בגיל קטן! ולדחות את כל מה שלא רציונלי, ועשיתי את הטעות הטקטית להילחם על כך בגלוי עם כולם!

יש לי טראומות לכל החיים מהילדות הזאת.

חטפתי מכות מרסקות עצמות(ממש).

התעללות נפשית שוחקת ומכאיבה.

ילדים זרקו עלי אבנים כי אני חילוני.

ילדים אחרים זרקו עלי אבנים כי הייתי דתי.

כשהגעתי לבקום הייתי חכמולוג, והמראיינת הבינה ממני שמי שיושב מולה לא מתאים למסגרת צבאית, והעבירה אותי לקב"ן.

אני מאמין שגם הפרופיל הרפואי שלי לא קיבל ציון מזהיר.

גם במבחני הבקום ודאי לא קיבלתי ציונים גבוהים במיוחד, למרות שבתור ילד שקיבל IQ מאוד גבוה(ב100% בעשירון העליון, אולי אפילו מאיון) מפגר אני לא.

בראיון עם הקב"ן נשאלתי שאלות עליהן עניתי אמת. העלתי את החששות שלי והיא אמרה: "גם אני לא חושבת שהצבא מתאים לך. אם אתה רוצה אני אשחרר אותך".

עד כדי כך פשוט.

חלק בתוכי רצה לעשות צבא, והרגיש לא נוח להחליט סופית שאני רוצה לקבל פטור.

היא שאלה אותי אם אני רוצה דחיה של הגיוס, ולהיפגש עוד שנה להחליט.

העדפתי את זה על שיחרור במקום.

אחרי שנה שוב קיבלתי זימון לקב"ן.

היה לי איתו מפגש קצת הזוי.

אני לא יודע מי היה יותר הזוי, הוא או אני.

שאל אותי: אתה חושב שאתה חשוב?

אמרתי, למה אתה שואל?

אומר לי: לא יודע, כי אתה יושב ככה עם ידיים משולבות(היה לי קר, ואולי זו היתה גם שפת גוף מתגוננת. בכל מקרה אני לא מדבר עברית).

אמרתי: לא יודע, תלוי למי, לי אני חשוב.

אמר עוד כמה משפטים שניסו ללחוץ לי על הכפתורים כדי לאמוד אותי.

תוך דקה הגענו להסכמה מהירה על שיחרורי.

בהמשך קיבלתי זימון לוועדה בה יושבים 3 קב"נים אאל"ט, עם מבט שופט ומאשים ותחושת עליונות.

והם ביקשו ממני לאשר מילולית שאני מסכים להשתחרר על בסיס נפשי.

זה היה נשמע לי כמו עונש.

לא הסכמתי.

אמרתי להם שאני מסכים לאשר שהם משחררים אותי על על חוסר התאמה.

החלפנו כמה מילים ואז הם אמרו בסדר מאולץ. (תוך כדי הבעת חוסר סבלנות)

לא יודע מה הם רשמו ומה הם לא רשמו.

את המכתב שיחרור קיבלתי בדואר.

אם הייתי יכול לחזור בזמן הייתי יכול ואולי גם רוצה לשרת בצבא.

אבל בגיל ההוא במצב ההוא אם הייתי עושה צבא זה כמעט בטוח לא היה נגמר טוב.

וכל מי שרוצה לשלול ממני זכויות אזרח בסיסיות הוא אדם טיפש ואכזר מבחינתי.

זה אבסורד.

גלעד שליט היה בשבי החמאס כמה שנים, ואחרי שהוא חזר כל המדינה מלאה התחשבות וחמלה.

אני עברתי משהו הרבה יותר גרוע וממושך משבי החמאס, וחצי מדינה רוצה לזרוק עלי אבנים.

[*AlCHEMY*]

ארט, מזל שלא נסחפת....

איך אתה בכלל משווה את עצמך לחייל צה"ל, לוחם בשריון, שנפל בשבי של ארגון טרור לכמה שנים טובות כשכל חבריו לטנק נהרגו מול עניו ?????

זה באמת מאיד על עד כמה אנשים שלא עשו צבא יכולים להיות מנותקים מהמציאות

אם כל הכבוד לילדות הקשה שלך, ויש כבוד, אל תתבלבל במושגים ואל תשווה את עצמך לחייל שנפל בשבי של ארגון טרור.