רצח ראדה, הרשעת זדורוב - מבט שני

[Animor]

אתה פשוט נהנה לעוות את דברי, נכון? הרי לא מתקבל על הדעת שאתה ממשיך לא להבין את שאמרתי. לא טענתי שלא נותרה חלקה טובה בקרב השירות הציבורי - די להכניס מילים בפי, זו טקטיקת ניהול דיון מהנלוזות שיש. כל מה שטענתי הוא שחלקות שסרחו אינן מטופלות, לא ברמה המערכתית ולא ברמה של אלו שפשעו.

אל תתלהם לחינם. במקרה הזה, האמירה כוונה יותר כלפי Art, שמביע עמדה קיצונית וחוסר אמון כמעט מוחלט במערכת הציבורית (משפט, משטרה, פרקליטות וכו'). הגישה שלך אכן פחות קיצונית משלו, ובאמת לא טענת בשום מקום שכל המערכת רקובה מן היסוד. אמנם התגובה שלי הייתה לכאורה אליך, אולם עניתי למעשה לשניכם יחד.

הייתי צריך לעשות את ההבחנה בין העמדה השונות וצר לי שייחסתי לעמדות שלך משהו שבאמת לא היה בהן ושלא התכוונת אליו.

בכל אופן, גם איתך איני מסכים. זכורים לי לא מעט מקרים שכן מטופלים ע"י המערכת. במיוחד מאז שהפייסבוק הפך לכר מרעה נהדר לתלונות של אזרחים על התעמרות ויחס מחפיר. מקרים חריגים מתפרסמים, ובעקבות לחץ ציבורי הגורמים הרלוונטים מטפלים באופן פרטני בבעיה. זכורים לי במיוחד מקרים שמתרחשים במהלך כל מיני שביתות במשרדים ורשויות ממשלתיות, כאשר מקרים חריגים פעמים רבות כן זוכים למענה. או למשל צילומים של שוטרים חונים בחניות של נכים, וידאו של שוטרים מעלילים על אזרחים, מקרה השוטרת בבאר שבע (נדמה לי) ששיקרה כשאמרה שבדקה את התלונה שקדמה לרצח בדקירה. הבעיה הקשה ביותר היא שיש נכונות לטפל בכשלים פנימיים בעיקר כאשר הם מתפרסמים בציבור. אבל עדיין, חלק מהכשלים מטופלים, והטכנולוגיה מאפשרת היום להביא יותר ויותר מקרים כאלה לידיעת הציבור וליצירת לחץ על גופי ציבור.

גם בתי המשפט הולכים לקראת האזרח לעתים קרובות. במקרים רבים של סכסוך בין גורם פרטי לרשות מנהלית, בתי המשפט פוסקים נגד הרשות המנהלית וקובעים שהיא לא פעלה באופן סביר/מידתי או חרגה מסמכותה או לא ביצעה תפקידה כראוי. לא חסרים פסקי דין כאלה של העליון.

עוד דוגמה היא התביעות הקטנות שמתפרסמות פה בפורום כנגד כל מיני חנויות (KSP, TMS, אייבורי וכו'), שהתנהלו באופן לא נאות אל מול הלקוחות. אם המערכת הייתה רקובה לגמרי, השופטים היו מצדדים תמיד בבעלי ההון והכוח. אבל עובדה היא שלא כל השופטים הם כמו השופטים של זדורוב. אני רוצה להאמין שרוב השופטים הנם אנשים מוכשרים, מוסריים וראויים לתפקידם. ברור שגם הם מועדים וטועים מדי פעם, הם בסופו של בני אדם.

האם המערכת עובדת בצורה מושלמת? האם המערכת מטפלת בכשלים שלה עצמה באופן משביע רצון? ממש לא. אם הייתי צריך לתת ציון, הוא היה בינוני ומטה. אבל לא צריך להגזים, וגם אתה וגם art מקצינים מאוד את המצב. עובדי ציבור רבים שסרחו כן מטופלים ע"י המערכת. ברור שלא כולם וברור שלעתים הטיפול אינו אפקטיבי. אבל לומר שהמערכת הציבורית כלל לא מטפלת בכשלים שלה זה פשוט לא נכון.

אגב, לגבי הפרקליטות - בימים אלה ממש מוקם גוף מיוחד שאמור לבקר את פעולת הפרקליטות ולוודא שהיא פועלת בכיוון הנכון ובאמצעים הנכונים והראויים. הרי לך דוגמה מצוינת לפיתרון מערכתי לבעיה קשה. האם הגוף החדש הזה יפתור את הבעיה כליל? ברור שלא. אבל בעיות מהותיות אי אפשר באמת לפתור לגמרי ולעקור מהשורש בצורה מוחלטת. אפשר רק לצמצם. וזו גם צריכה להיות הציפייה שלנו מהמערכת הציבורית.

נערך 2014 במרץ 7 על-ידי Animor

[vic07]

אל תתלהם לחינם. במקרה הזה, האמירה כוונה יותר כלפי Art, שמביע עמדה קיצונית וחוסר אמון כמעט מוחלט במערכת הציבורית (משפט, משטרה, פרקליטות וכו'). הגישה שלך אכן פחות קיצונית משלו, ובאמת לא טענת בשום מקום שכל המערכת רקובה מן היסוד. אמנם התגובה שלי הייתה לכאורה אליך, אולם עניתי למעשה לשניכם יחד.

הייתי צריך לעשות את ההבחנה בין העמדה השונות וצר לי שייחסתי לעמדות שלך משהו שבאמת לא היה בהן ושלא התכוונת אליו.

תודה על האבחנה הזו, אבל המשך דבריך מראה שאתה עדיין תוקף אנשי קש במקום להתייחס לטענה שטענתי (או שטען ארט). למה אני מתכוון?

בכל אופן, גם איתך איני מסכים. זכורים לי לא מעט מקרים שכן מטופלים ע"י המערכת. במיוחד מאז שהפייסבוק הפך לכר מרעה נהדר לתלונות של אזרחים על התעמרות ויחס מחפיר.

כאשר חברה משנה את דרכיה בעקבות לחץ ציבורי וחשש מחרם צרכנים, זו לא דוגמה ל"תפקוד המערכת", כי המערכת עדיין לא מעורבת במתרחש כשזה המצב. וגם כשכן...

מקרים חריגים מתפרסמים, ובעקבות לחץ ציבורי הגורמים הרלוונטים מטפלים באופן פרטני בבעיה. זכורים לי במיוחד מקרים שמתרחשים במהלך כל מיני שביתות במשרדים ורשויות ממשלתיות, כאשר מקרים חריגים פעמים רבות כן זוכים למענה.

...וגם כשכן, זו דוגמה למערכת שמתפקדת רק בשביל לעשות רושם מסויים על הציבור, ולא לשם ביצוע תפקידה. למה צריך לחכות לפרסום וללחץ ציבורי בשביל לעשות את מה שהם היו אמורים לעשות מלכתחילה? בעצמך התייחסת לכך בהמשך דבריך, אז למה להציג זאת כדוגמה חיובית?

או למשל צילומים של שוטרים חונים בחניות של נכים, וידאו של שוטרים מעלילים על אזרחים, מקרה השוטרת בבאר שבע (נדמה לי) ששיקרה כשאמרה שבדקה את התלונה שקדמה לרצח בדקירה.

האם אותם שוטרים שלמו מחיר אישי משמעותי כלשהו על מעשיהם, בעיקר המעלילים? לא מספיק לעשות צדק עם האזרחים שנפגעו (וגם זה בערבון מוגבל - גם אם דו"חות יבוטלו ותיקים יימחקו, מישהו יפצה את האזרחים על הטרטור ועגמת הנפש?), צריך לעקור את התופעה מהשורש. על זה דיברתי, וזה בד"כ לא קורה. במקרה של אותה שוטרת, עד כמה שזכור לי היא לא היתה שוטרת מן המניין אלא מישהי משירות לאומי (תקן אותי אם אני טועה), וגם אז, מה כבר עשו לה לאור העובדה שמעשיה תרמו לביצוע רצח, לא פחות? לכל היותר פיטרו אותה, וגם בזה אני לא בטוח.

גם בתי המשפט הולכים לקראת האזרח לעתים קרובות. במקרים רבים של סכסוך בין גורם פרטי לרשות מנהלית, בתי המשפט פוסקים נגד הרשות המנהלית וקובעים שהיא לא פעלה באופן סביר/מידתי או חרגה מסמכותה או לא ביצעה תפקידה כראוי. לא חסרים פסקי דין כאלה של העליון.

ושוב, אין בכך בכדי להטיל אחריות כלשהי על הנפשות הפועלות, אלא רק לפצות את האזרח.

עוד דוגמה היא התביעות הקטנות שמתפרסמות פה בפורום כנגד כל מיני חנויות (KSP, TMS, אייבורי וכו'), שהתנהלו באופן לא נאות אל מול הלקוחות. אם המערכת הייתה רקובה לגמרי, השופטים היו מצדדים תמיד בבעלי ההון והכוח. אבל עובדה היא שלא כל השופטים הם כמו השופטים של זדורוב. אני רוצה להאמין שרוב השופטים הנם אנשים מוכשרים, מוסריים וראויים לתפקידם. ברור שגם הם מועדים וטועים מדי פעם, הם בסופו של בני אדם.

מקרים צרכניים הם עוד דוגמה מצויינת לטיפול חלקי - האזרחים שנפגעו אולי זוכים לפיצוי, אבל אין שום הרתעה כלפי החברות.

האם המערכת עובדת בצורה מושלמת? האם המערכת מטפלת בכשלים שלה עצמה באופן משביע רצון? ממש לא. אם הייתי צריך לתת ציון, הוא היה בינוני ומטה. אבל לא צריך להגזים, וגם אתה וגם art מקצינים מאוד את המצב. עובדי ציבור רבים שסרחו כן מטופלים ע"י המערכת. ברור שלא כולם וברור שלעתים הטיפול אינו אפקטיבי. אבל לומר שהמערכת הציבורית כלל לא מטפלת בכשלים שלה זה פשוט לא נכון.

אבל זה בדיוק מה שאני אומר, ובדיוק מה שקורה. המערכת אולי ניאותה לטפל לפעמים בתוצאות של הכשלים שלה, אבל לא בכשלים עצמם.

אגב, לגבי הפרקליטות - בימים אלה ממש מוקם גוף מיוחד שאמור לבקר את פעולת הפרקליטות ולוודא שהיא פועלת בכיוון הנכון ובאמצעים הנכונים והראויים. הרי לך דוגמה מצוינת לפיתרון מערכתי לבעיה קשה. האם הגוף החדש הזה יפתור את הבעיה כליל? ברור שלא. אבל בעיות מהותיות אי אפשר באמת לפתור לגמרי ולעקור מהשורש בצורה מוחלטת. אפשר רק לצמצם. וזו גם צריכה להיות הציפייה שלנו מהמערכת הציבורית.

נראה כמה שיניים יהיו לגוף הזה, אם הוא בכלל ינסה לפעול בכיוון הנכון... ולגבי ציפיותיך מהמערכת הציבורית, הרי שאתה נשמע כמו עבד כנוע שמוכן בשמחה לקבל מדי פעם עצם שזורקים לו. ברור שבשיטות הקיימות כלום לא ייעקר מהשורש, אבל המסקנה צריכה להיות "אולי כדאי להחמיר את השיטות עד שהבעיה תפתר", ולא "זה מה יש וצריך ללמוד לחיות עם זה".

[Animor]

יש הרבה קווי דימיון בין הראייה שלנו את המערכת הציבורית. אני מסכים איתך, וכתבתי בעצמי, שהיא לא עובדת כהלכה בכל הקשור לטיפול בכשלים פנימיים, התעמרות באזרח וכדומה. אני לא תמים ולא נאיבי, נוכחתי בעצמי במקרים כאלה. גם כשהיא כן זזה, זה בעיקר כאשר מופעל לחץ ציבורי.

ההבדל ביננו הוא אולי שאני קצת יותר אופטימי ממך. אני רואה ניסיונות להפוך את המערכת לשקופה יותר, לביקורתית יותר, למומחית יותר. אני רואה הרבה חקיקה שנועדה להיטיב עם האזרח ולא עם הטייקון (חוק הריכוזיות, הפרק על קבוצות ריכוז בחוק ההגבלים העסקיים, חוק החברות, הרפורמה מלפני יומיים על עמלות הבנקים). אני רואה את ביהמ"ש העליון מחדיר ערכים במקומות שנשלטו בעבר ע"י פורמאליזם (עיקרון תום הלב). הדברים האלה בהחלט אינם מספיקים. במקרים מסוימים, הם בקושי מצליחים למנוע מהמצב להידרדר עוד יותר, ובטח שלא לשפר אותו. אבל הם מוכיחים שיש תקווה.

אני ממש לא עבד כנוע שמוכן לקבל בשמחה עצמות שזורקים לו. יש בי מעט מאוד טולרנטיות לעבריינים או לעובדי ציבור שסרחו. אבל אני מאמין שישנם כאלה שמנסים להפוך את המערכת לטובה יותר. וגם אם ההצלחה שלהם איטית מאוד וחלקית בלבד, אני מעדיף להסתכל על עשירית הכוס המלאה, בתקווה שעם הזמן היא תתמלא קצת יותר.

בכל פעם שמתפרסם בתקשורת על איש ציבור שסרח ונתפס (שוחד, הצבעות כפולות, הטרדה מינית, מינויים פוליטיים), אני יודע שהדבר הזה מרתיע אחרים מלנהוג כמוהו. שזה מקדם אותנו עוד שנת אחת קטנה בסרגל היושרה.

אז אין לי מושג כמה שיניים יהיו לגוף שמבקר את הפרקליטות, אני רק יכול לקוות שהן תהיינה רבות וחדות. אבל עצם העובדה שמקימים גוף כזה מעודד אותי, שכן הכרה בבעיה היא השלב הראשון בטיפול בה. אם יתברר בסופו של דבר שזה גוף עקר וחסר כוח, אני אטיח בו חזרה את העצם שהוא זרק לי מבלי להסס.

נערך 2014 במרץ 7 על-ידי Animor

[vic07]

אני רואה את ביהמ"ש העליון מחדיר ערכים במקומות שנשלטו בעבר ע"י פורמאליזם (עיקרון תום הלב).

כן, ראינו. אני לא מוצא את הלינק כרגע, אבל רק לפני כמה ימים התפרסם מקרה בו אמנם העליון מצא לנכון לפצות אדם שקנה בית אחרי שהמוכר הסתיר ממנו חריגות בניה חמורות, אך לא פה אחד - אחד משלושת השופטים בהרכב גרס כי זו בעיה של הקונה על שלא בדק לעומק את הבטחות המוכר. אכן, החדרת "עקרון תום הלב" - אך לא נגיד החדרה לאן בדיוק.

- - - תגובה אוחדה: - - -

ועוד שאלה קטנה לי אליך, שגם מחזירה אותנו לנושא הדיון: אם העליון יקבל, בניגוד לציפיות שלי, את טענות ההגנה בנוגע לכשלים במשפט המקורי (ובעבודת המשטרה והפרקליטות שקדמה לו) - מה לדעתך צריך לקרות לכל המעורבים במשפט ההוא מצד המדינה, ומה יקרה לדעתך בפועל?

[Animor]

לא יקרה להם דבר. הסיבה פשוטה: מדובר בשיקול דעת מקצועי לקוי. זה עדיין נחשב בתוך גבולות הגזרה ולכן לא תהיה סנקציה רשמית.

אבל, אם פסק הדין של העליון יחמיר עמם וינזוף בהם, אני מאמין שהדברים יירשמו לחובתם של השופטים ושאר המעורבים ויפגעו בסיכויי הקידום שלהם. הם יקבלו תווית של חוסר מקצועיות ומומחיות.

בנוגע לפסק הדין אליו התייחסת: שניים מתוך שלושה קבעו "ייזהר המוכר" טהור. כלומר, המוכר שהסתיר את הבעיות בדירה יפסיד. השופט השלישי טען שבמקרה הזה לקונה יש "אשם תורם", משום שהוא הצהיר וחתם שהוא בדק את הסוגיות האמורות ומצא שהן תקינות. בפועל, הקונה לא בדק במרשם המקרקעין ולא בשום אופן אחר שאכן אין ליקוי, כפי שהצהיר. ולכן, השופט קבע שאמנם האחריות היא על המוכר שחייב להיות תם לב, אולם יש פה גם אשם תורם של קונה שהיה צריך לבדוק את המינימום לפי החוזה עליו חתם, אך לא עשה כן. החידוש והמיוחד כאן הוא ייבוא של דוקטרינת האשם התורם מדיני הנזיקין לדיני החוזים.

מבחינתי, גם הדעה של שופט המיעוט עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב. היא רק ממתנת את ההשלכות במקרה שהצד הנפגע מצהיר שקר ומתעצל לבדוק מידע אלמנטרי, כפי שהתחייב. אני באמת לא רואה כל בעיה בפסיקה הזו, לדעתי היא מחילה על הצדדים את עקרון תום הלב באופן מדויק יותר.

נערך 2014 במרץ 7 על-ידי Animor

[vic07]

אתה אדם בלתי אפשרי.

[Animor]

בגלל שאני לא מסכים איתך? בגלל שאני מנסה להראות שיש עוד דרכים להסתכל על מצב מסוים, מלבד השחור-לבן הטוטאלי שלך?

מה לא הסתדר לך בתגובה האחרונה שכתבתי? אני אפילו מסכים איתך שהשופטים לא ייענשו באופן רשמי, גם אם פסק הדין יתהפך. למה? קוראים לזה עקרון החוקיות, על זה מבוססת מערכת המשפט שלנו. לא כתבתי שאני מרוצה מזה, ברור שאני לא מרוצה. כתבתי שזה המצב משום שאלה מגבלות המערכת, שדואגות לכך שלא יהיו אלף זדורובים בשנה.

[vic07]

אתה בנאדם בלתי אפשרי לא כי אתה לא מסכים איתי, אלא בגלל האופן שבו אתה מעוות כל טענה וכל מצב כך שיתאימו לדבריך. צריך לא מעט אקרובטיקה לוגית בשביל לטעון שבמצב בו צד א' שיקר וצד ב' לא טרח לבדוק את השקר (אבל חתם שכן), שני הצדדים נהגו בחוסר תום לב כלפי הצד שכנגד. אין שום אפשרות לענות לטענה שכזו.

בדבר אחד אתה צודק: במערכת החוקים שלנו (ושל רוב המדינות, לפחות במערב), שופטים לעולם לא יידרשו לשאת באחריות על תוצאות התנהלותם והחלטותיהם בתחום המשפט, לא משנה כמה בלתי סבירות, מרושעות או רשלניות אלו יהיו. זו, בהגדרה, עריצות - והיא רק מחמירה ככל שהעמדה (ולפיכך, יכולת ההשפעה של אותן התנהלות והחלטות) רמה יותר ואילו האחריות המוטלת מועטה יותר.

לבסוף, שאלת תם - מניין לך שאין אלף זדורובים בשנה, אם כוללים בספירה לא רק עבירות בדרגה של רצח אלא כל עבירה פלילית שבגינה נשפט והורשע אדם?

[Animor]

לא עיוותי דבר, אתה פשוט לא הבנת כראוי מה שכתבתי. ממש לא טענתי ששני הצדדים נהגו בחוסר תום לב כלפי הצד שכנגד! רק המוכר נהג בחוסר תום לב. הקונה התרשל ולא ביצע בדיקה שהיה מחויב לעשות. לכן, שופט המיעוט טען שיש לו אשם תורם לנזק. הקונה יכול היה למנוע את המצב הזה בקלות יחסית, הוא צריך היה למנוע אותו, הוא התחייב לבצע בדיקה שתמנע אותו. יש לבצע הבחנה בין חוסר תום לב לבין אשם תורם. אלה שתי דוקטרינות נפרדות, שבמקור מגיעות משני תחומים משפטיים שונים.

אני יכול למצוא היגיון בדעה של שופטי הרוב אבל גם בדעה של שופט המיעוט. קטונתי מלומר מה נכון יותר.

חוץ מזה, מה עוד עיוותי לטעמך?

לגבי שאלת התם שלך: אני לא באמת יודע, אני יכול רק להעריך ולקוות שזה לא המצב. ההערכה שלי מבוססת על שני גורמים:

1. אני חושב שקיימת קורלציה מסוימת בין מספר הרשעות השווא למספר הרשעות השווא שמתפרסם בתקשורת, כמו מקרה זדורוב. כלומר, אם רק אחת לכמה שנים מגיע לאוזני הציבור מקרה של חשש ממשי להרשעת שווא, כמו זדורוב, אז אני מעריך שיש הרבה פחות מאלף מקרים כאלה בשנה. כי אם היו אלף כאלה בשנה, היינו שומעים על יותר. יש בזה הרבה רייטינג, והתקשורת קופצת על מקרים כאלה.

2. אני יודע שהפרקליטות מגישה כתבי אישום רק במקרים בהם היא מאמינה שיש לה סיכוי טוב לנצח את התיק. סיכוי טוב כזה מבוסס על תשתית ראייתית יחסית מוצקה, שהפרקליטות חושבת שהיא משכנעת מספיק. כלומר, הפרקליטות לא נוהגת להגיש כתבי אישום בכל מקרה, תוך תקווה לבלבל את ביהמ"ש ולגרום לו להרשיע חפים מפשע. במלים אחרות, הפרקליטות, בשל שאיפתה לאחוז נצחונות גבוה, מהווה מסננת ראשונית שבדרך כלל מונעת מלכתחילה העמדתם של חפים מפשע מובהקים לדין.

נערך 2014 במרץ 7 על-ידי Animor

[vic07]

אהמ...

מבחינתי, גם הדעה של שופט המיעוט עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב. היא רק ממתנת את ההשלכות במקרה שהצד הנפגע מצהיר שקר ומתעצל לבדוק מידע אלמנטרי, כפי שהתחייב. אני באמת לא רואה כל בעיה בפסיקה הזו, לדעתי היא מחילה על הצדדים את עקרון תום הלב באופן מדויק יותר.

ממש לא טענתי ששני הצדדים נהגו בחוסר תום לב כלפי הצד שכנגד! רק המוכר נהג בחוסר תום לב. הקונה התרשל ולא ביצע בדיקה שהיה מחויב לעשות. לכן, שופט המיעוט טען שיש לו אשם תורם לנזק. הקונה יכול היה למנוע את המצב הזה בקלות יחסית, הוא צריך היה למנוע אותו, הוא התחייב לבצע בדיקה שתמנע אותו. יש לבצע הבחנה בין חוסר תום לב לבין אשם תורם. אלה שתי דוקטרינות נפרדות, שבמקור מגיעות משני תחומים משפטיים שונים.

[Animor]

זה לא סותר את מה שכתבתי, אין פה שום עיוות. אני אנסה להסביר שוב:

אתה טענת ששופט המיעוט סטה מעיקרון תום הלב, אם הבנתי אותך נכון. אני טענתי שאני חושב שהעמדה של השופט הזה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב. אבל זה לא בגלל שהקונה נהג בחוסר תום לב, אלא בגלל שהשופט הוסיף מעל תום הלב עוד שכבה משפטית של אשם תורם. לכן, אפשר לראות את עמדתו ככזו שלא סותרת את עיקרון תום הלב.

שוב, זה לא אומר שאני חושב שהקונה נהג בחוסר תום לב כלפי הרוכש, ממש לא. זה אומר שהקונה יכול היה למנוע את הנזק בקלות יחסית, ומשלא עשה כן יש לו אשם תורם לתוצאות. ברור שהאחראי העיקרי הוא המוכר, והוא זה שלדעתי צריך לשאת ברוב הנזק. אבל יכול להיות שצריך להקטין מעט את הפיצוי/הסעד, כך שהקונה יקבל קצת פחות ממה שהיה מגיע לו אם לא היה מתרשל. בכל אופן, אני יכול לראות את ההיגיון בעמדה כזו, אבל אני באמת לא יודע מה נכון וראוי יותר.

נערך 2014 במרץ 7 על-ידי Animor

[vic07]

אם כך, אתה פשוט לא מבין מה אומר עקרון תום הלב.

[Animor]

אולי. אני עצמי חושב אחרת, ויש לי אפילו כמה אסמכתאות, אבל זה לא באמת קריטי.

בכל אופן, אני מודה שקצת התשת אותי. או שהתשתי את עצמי. איך שלא יהיה, אני מותש מהדיון הזה.

[FARKASH7]

Vic אתה ממש מנסה לראות את הדברים כשחור ולבן.

קח סיפור. אתה רוצה לקנות רכב ב50 אלף שקל מחפש ומוצא מודעה מעניינת. יום לאחר מכן אתה פוגש אדם חביב שמציג את עצמו כבעל הרכב. הרכב נראה טוב יותר מהתמונות, ואתה רוצה ללכת לבדיקה.

בעל הרכב אומר לך עזוב חבל על הכסף מזדהה כרופא, ומבטיח לך "שהכול בסדר".

אתה מאמין לו כי הוא נראה נחמד ואמין, ניגש לסניף הדואר הקרוב מעביר כסף, ומעביר בעלות.

יום לאחר מכן הרכב נתקע ונפרץ אטם ראש מנוע.

אתה מתקשר לבעל הרכב הוא אומר לך שהרכב היה תקין וזו לא בעיה שלו. אתה שוכר עו"ד מגיש תביעה לבית משפט ומתחיל הליכים משפטיים שעולים לך זמן וכסף, ובסוף אתה מקבל מבית המשפט פסק דין שקובע שהמוכר חייב לפצות אותך.

אני שואל אותך האם לא התרשלת כקונה? האם אין לך אחריות תורמת? האם העובדה שבחרת לסמוך על המוכר במקום לשלם 400 שקל על בדיקה במכון/מוסך ולחסוך לעצמך ולמערכת המשפט המאוד עמוסה זמן וכסף לא נזקפת לחובתך?

אם כך בשביל מה יש מכוני בדיקה/מוסכים? פשוט נסמוך על "האח שלנו" כי אם הוא אומר שהרכב תקין אז הוא תקין.

עכשיו מדובר כולה ברכב לא בבית ששווה יותר ממליון שקל. האם בעיסקה של מעל מיליון שקל לא כדאי לבצע את כול בדיקות הנאותות כדי לגלות שאין אף כשל? האם בעיסקה כזו אפשר פשוט לסמוך על המילה של המוכר?

כמובן שלא. אם אתה מבצע עיסקה כזו עליך לבצע בדיקות ולא רק לסמוך על המוכר, אם לא עשית זו אני רואה זאת כחוסר אחריות שלך.

כמובן שהמוכר הוא רמאי ובסופו של דבר כך גם קבעו השופטים, אבל אני מסכים עם הביקורת שלהם כי הקונה התנהל בחוסר אחריות.

יש הרבה סוגים של נוכלים. יש נוכלים סופר מתוחכמים שגם אם תעשה מיליון בדיקות לא תצליח לעבוד עליהם, אבל רוב מעשי הרמיה שקראתי/נתקלתי בהם התרחשו נטו מחוסר צומת לב הגובל בחוסר אחריות של המרומים.

מזכיר לי את הסיפור על הגיברת החכמה שקנתה סמארטפון במחיר מטורף ממישהו באינטרנט שביקש ממנה לשלם דרך בנק הדואר.

היא לא קיבלה את המכשיר, אז הוא ביקש ממנה לשלוח תשלום נוסף כי הייתה בעיה והיא שלחה. עכשיו ברור שהוא רמאי, אבל גם היא חתיכת מטומטמת וחסרת אחריות.

או משהו שיותר מחובר לפורום מחשבים, "העוקץ הניגרי", העוקץ הזה נטו בנוי על אחוז סטטיסטי של מטומטמים חסרי אחריות.

נערך 2014 במרץ 8 על-ידי FARKASH7

[vic07]

יש הבדל בין לא להיות חכם לבין לא להיות צודק. אני מסכים שהמצבים שאתה מתאר הם דוגמאות להתנהלות מטומטמת מצד הלקוחות - אבל מה, תפקידו של בית המשפט הוא ממש לא לקבוע מי חכם, כאשר מובא למצב בו צד אחד נהג בתמימות (בשני המובנים של המילה) בעוד שלצד השני היתה כוונת זדון או מרמה.

אז כן, בדוגמה עם הרכב הייתי מצפה לביטול העסקה והשבת כספי + הוצאות משפט, אם אוכל להוכיח שהרכב היה תקול עוד בזמן המכירה והמוכר ידע על כך ובחר לשקר לי (שזו כמובן משימה קשה בפני עצמה). המושג "רשלנות תורמת" לקוח מדיני הנזיקין, לא דיני החוזים, ומתייחס לפגיעה כספית שמקורה מקרה, רשלנות או צירוף של השניים, אך ממש לא כוונת זדון מצד מי מהמעורבים.

נניח שרכבי נגנב אחרי שהשארתי אותו עם מפתח בסוויץ' וללא השגחה, ותבעתי את חברת הביטוח. האם טענתם לרשלנות תורמת מצידי תתקבל? כנראה שכן, ובצדק - אך כאן לאף אחד מהצדדים המתדיינים לא היתה כוונת זדון. עתה נניח ובדרך נס כלשהי הגנב נתפס אחרי שהוא כבר מכר את הרכב, ותבעתי ממנו את שוויו. האם יעלה על הדעת שבית הדין יקבל טענה לפיה אין הגנב חייב לפצות אותי במלוא השווי כי התרשלתי בשמירה על רכושי?