רצח ראדה, הרשעת זדורוב - מבט שני

[FARKASH7]

למה אתה מנסה בכוח לחפש שגיאות במדידה הסטטיסטית.

זה נושא שאפשר להתווכח עליו לעד.

קרא את הסיכום, ותקבל את התחושות והמסקנות של עורכי המחקר.

בשורה התחתונה הם כותבים שבמקרים שיש שיתוף פעולה בין התביעה לנאשם חלק נכבד מסעיפי האישום נמחקים, יש לא מעט זיכויים/אי הרשעות, וגם אם יש עונש הוא לרוב מופחת.

במקרה שהנאשם כופר באשמה יש הרשעה רק בשני שליש מהמקרים.

אני לא מבין למה אתה לא מקבל את זה שפשוט טעית.

בנוסף התחושה שאני קיבלתי מעורכי המחקר במסקנות שלו היא בסך הכול חיובית, ניסיתי לחפש ביקורת ממשית שלהם ולא הצלחתי למצוא.

מתוך הפסקה האחרונה:

"מחקר זה נו תן תמונה מורכבת , מרובדת ומלאה של ההליך הפלילי . תמונה זו שונה עד מאוד מזו

המצטיירת מהנתון המטעה של למעלה מ-%99 הרשעה."

נערך 2014 בפברואר 25 על-ידי FARKASH7

[Second Edition]

אבל הם רושמים לך זיכוי מלא - 0.3% .

פייר , אם תספק תשובה לשאלות שרשמתי , אודה בטעותיי .

כידוע לך , אני רואה מה שאני רוצה לראות , אבל כך גם אתה ..

למה הם ספרו אנשים שנפטרו / ברחו ?

קח בחשבון שהמחקר הזה נעשה ופורסם לאחר שגורמים מסויימים לחצו ..

[Symbore]

אני לא מדבר על הפס"ד

אלא על פס"ד המשלים מאתמול

זה כמוט שתקרא פסק דין שמבוסס על זקני ציון. על עלילת דם שמעת?

[omrij]

אוקיי...

[Animor]

Lior A,

אתה טועה כאן.

בהערת אגב אציין רק שלמדתי את הנושא הזה במסגרת קורסים, והדברים מתיישבים עם מה שנכתב לך.

הסטטיסטיקה הישנה (זו שדיברה על 98-99 אחוזים) אינה מדויקת וחוטאת לאמת. זו דוגמה מובהקת לכך שניתן לקחת נתונים ובאמצעות סטטיסטיקה להגיע למסקנות "מבהילות", למרות שהמציאות אחרת. כשמתעמקים בנתונים, מבינים שהמספר האמיתי אפילו לא קרוב ל-99%. ישנן מספר בעיות עם הסטטיסטיקה הזו (על חלקן אפשר אולי להמשיך להתווכח), אבל שתי העיקריות שבהן הן אלה:

1. במרבית התיקים כתב האישום כולל מספר אישומים ולא רק אישום אחד. בהרבה מקרים הנאשם מזוכה מחלק או מרוב העבירות, שלא מצליחים להוכיחן, ומורשע בעבירה אחת או שתיים. לשם הדוגמה, נניח כתב אישום עם 5 אישומים בעבירות מין. הנאשם מזוכה ב-4 מתוכם ומורשע רק באחד. סטטיסטיקה מדויקת ונכונה תספור כאן 4 זיכויים והרשעה אחת, כלומר 20% הרשעות במקרה הזה. הסטטיסטיקה "הישנה" (זו של ה-99%) ספרה את כל התיק הזה כהרשעה אחת. מבחינת הנאשם והציבור - בכלל היה כאן זיכוי, שכן אנס הורשע רק בביצוע מעשה מגונה.

2. מרבית כתבי האישום כלל לא מגיעים למשפט, אלא נסגרים בעסקת טיעון. האם נכון לדבר על אחוזי הרשעה של ביהמ"ש, כאשר התביעה והנאשם הגיעו להסכם וביהמ"ש רק מאשר אותו?

יחד עם זאת, גם אחרי ההתאמות והקיזוזים אחוז ההרשעות בארץ עדיין גבוה יחסית. אמנם לא 99%, אבל עדיין מטריד מעט. ההסבר המקובל לכך הנו מדיניות הפרקליטות: כתב אישום מוגש רק כאשר הפרקליט מאמין בסיכוייו להרשיע את הנאשם.

כלומר, התיקים שמגיעים לידי כתב אישום הנם מראש תיקים חזקים, בהם יש סיכוי גבוה יחסית להרשיע. זו הפריביליגיה של הפרקליטות, שכן היא מחליטה איזה תיק נסגר ואיזה הופך לכתב אישום, וכמו כולנו, הם לא אוהבים להפסיד. יש האומרים שהפרקליטות אפילו זהירה והססנית מדי, ושקיימים תיקים רבים שראוי היה להגיש בהם כתב אישום, אבל הפרקליטות נמנעת מלעשות זאת, מתוך חשש שהתשתית הראייתית בתיק אינה מספקת להרשעה.

נערך 2014 בפברואר 25 על-ידי Animor

[FARKASH7]

ליאור ציטטת חלקיק ממשפט בקטע הנוגע לבתי המשפט המחוזיים.

קרא את כול הקטע אצטט לך את רובו(שוב אתה מוזמן לעבור עליו שלא תחשוב שאני מצטט מה שנוח לי חלילה).

"מתוך 325 נאשמים בתיקי בתי המשפט המחוזיים, %21.6 הורשעו בכל

האישומים נגדם. %71.5 מהנאשמים הורשעו חלקית ( כאשר כ מחצית מהאישומים שבוטלו

במסגרת ההרשעות החלקיות היו דווקא האישומים הקשים והמשמעותיים שבכתב האישום .)

%0.3 מהנאשמים וז כו מכל האישומים נגדם -ו %1.2 מ הנאשמים לא הורשעו, למרות שאשמתם

נקבעה"

זה כתוספת למה שאמר קודמי על שיטת המדידה:

"כתב אישום נגד נאשמים בבתי המשפט המחוזיים הכיל בממוצע 4.3 אישומים. בחינת 1401

האישומים במדגם מורה שב-%54 מהם האישום מסתיים בהרשעה. %31.4 מהאישומים בוטלו,

בעיקר במסגרת "הרשעות חלקיות" של נאשמים..."

הסבר לכמות הגבוהה של הרשעות מהמקרה הקודם:

"%81.5 מכלל הנאשמים בבתי המשפט המחוזיים ערכו הסדר טיעון, ו -כ %6 מהנאשמים הודו באישומים נגדם ללא הסדר..."

אם הרוב חותמים על הסכם טיעון או מודים ברור שיהיו הרבה הרשעות יחד עם זאת הם מוחקים חלק גדול מהאישומים כך שהגיוני מאוד לספור אותם כזיכוי כמו שכתבתי וכתבו לך קודם.

בנוגע למשפטים "קלאסיים" אותם מכנים במחקר "אישומים במחלוקת" בהם אין עיסקת טיעון וזה הנאשם עם עורכי דינו מול הפרקליטות:

"כ %15 מהאישומים בבתי המשפט המחוזיים הם "אישומים במחלוקת" ... %25.5 מהאישומים במחלוקת בבתי המשפט המחוזיים הסתיימו בזיכוי, -ו

%64.4 בהרשעה (ביתר בוטלו אישומים"

כמו שאתה רואה אחוז ההרשעות יורד דרסטית כי פה בית המשפט והפרקליטים באמת משחקים תפקיד ולא נרקמת עיסקה במסגרתה הנאשם מודה בחלק מהאישומים=הרשעה.

אם אחרי זה לא שכנעתי אותך אז נסכים שלא להסכים.

נערך 2014 בפברואר 25 על-ידי FARKASH7

[vic07]

אני מבין היטב את הנקודה שלך, אבל הרשעה חלקית משמעותה "כן, זה הפושע, אבל נראה שהגזמנו קצת עם האישומים שכן חלק ממעשיו אינם פליליים מספיק (או שאינם ניתנים להוכחה)". גם לאור הנתונים שהבאת נראה שאחוז קטן מאוד מהמשפטים מסתיים בקביעה "ללא ספק היה פשע, אבל העמדנו למשפט את האדם הלא נכון".

[abatiah]

Lior A,

אתה טועה כאן.

בהערת אגב אציין רק שלמדתי את הנושא הזה במסגרת קורסים, והדברים מתיישבים עם מה שנכתב לך.

הסטטיסטיקה הישנה (זו שדיברה על 98-99 אחוזים) אינה מדויקת וחוטאת לאמת. זו דוגמה מובהקת לכך שניתן לקחת נתונים ובאמצעות סטטיסטיקה להגיע למסקנות "מבהילות", למרות שהמציאות אחרת. כשמתעמקים בנתונים, מבינים שהמספר האמיתי אפילו לא קרוב ל-99%. ישנן מספר בעיות עם הסטטיסטיקה הזו (על חלקן אפשר אולי להמשיך להתווכח), אבל שתי העיקריות שבהן הן אלה:

1. במרבית התיקים כתב האישום כולל מספר אישומים ולא רק אישום אחד. בהרבה מקרים הנאשם מזוכה מחלק או מרוב העבירות, שלא מצליחים להוכיחן, ומורשע בעבירה אחת או שתיים. לשם הדוגמה, נניח כתב אישום עם 5 אישומים בעבירות מין. הנאשם מזוכה ב-4 מתוכם ומורשע רק באחד. סטטיסטיקה מדויקת ונכונה תספור כאן 4 זיכויים ו-הרשעה אחת, כלומר 20% הרשעה במקרה הזה. הסטטיסטיקה "הישנה" (זו של ה-99%) ספרה את כל התיק הזה כהרשעה אחת. מבחינת הנאשם והציבור - בכלל היה כאן זיכוי, שכן אנס הורשע רק בביצוע מעשה מגונה. כאמור, רק דוגמה לצורך ההבהרה.

2. מרבית כתבי האישום כלל לא מגיעים למשפט, אלא נסגרים בעסקת טיעון. האם נכון לדבר על אחוזי הרשעה של ביהמ"ש, כאשר התביעה והנאשם הגיעו להסכם וביהמ"ש רק מאשר אותו?

יחד עם זאת, גם אחרי ההתאמות והקיזוזים אחוז ההרשעות בארץ עדיין גבוה יחסית. אמנם לא 99%, אבל עדיין מטריד מעט. ההסבר המקובל לכך הנו מדיניות הפרקליטות: כתב אישום מוגש רק כאשר הפרקליט מאמין בסיכוייו להרשיע את הנאשם.

כלומר, התיקים שמגיעים לידי כתב אישום הנם מראש תיקים חזקים, בהם יש סיכוי גבוה יחסית להרשיע. זו הפריביליגיה של הפרקליטות, שכן היא מחליטה איזה תיק נסגר ואיזה הופך לכתב אישום, וכמו כולנו, הם לא אוהבים להפסיד. יש האומרים שהפרקליטות אפילו זהירה והססנית מדי, ושקיימים תיקים רבים שראוי היה להגיש בהם כתב אישום, אבל הפרקליטות נמנעת מלעשות זאת, מתוך חשש שהתשתית הראייתית בתיק אינה מספקת להרשעה.

א. נו, הספירה הקודמת דווקא נראית לי הרבה יותר הגיונית.

תופסים בן אדם ואומרים שהוא שדד בנק, הסעיפים הטכניים שמאשימים אותו בהם הם:

1) הטרדה מאיימת.

2) דרישת נכס באיומים.

3) כניסה והתפרצות בנסיבות מחמירות .

4) עבודת כפיה.

5) כליאת שווא.

6+7+8+9... +45) המציאו לבד.

סה"כ 500 שנות מאסר.

לוכדים אותו ומציעים לו את עיסקת חייו, במקום שיקח סיכון להירקב בכלא שיכנע מיד, יקח את האשמה וישב רק 8 שנים. אז נכון ש 44 סעיפים תאורטיים (מוצדקים או שלא (הכניסו כדי לנפח את האיום ולהגביר את פחד הנאשם)) נמחקו אבל בפועל הרי הבן אדם קיבל 8 שנים על ההחלטה והמעשה היחיד שלו לשדוד בנק (גם אם ניתן לפרוט את הפעולה הזו למיני עבירות שונות). מה שחשוב כאן זו השאלה כמה אנשים שמובאים בפני המערכת המשפטית יענשו על המעשה הבודד שלהם .

בהנחה שאתה צודק ואכן הפרקליטות מביאה רק אשמים, ניתן לטעון כי באופן שיטתי פושעי ישראל מקבלים עונשים מגוכחים ביחס למעשיהם.

לא ברור לי מדוע עברו לשיטת ספירה אחרת. לחילופין יכלו לעשות סטטיסטיקה של כמות ההרשעות וסטטיסטיקה של כמוות המורשעים.

ב. אתה צודק בכך שזו לא הרשעה של שופט ובאמת ייתכן שללא עיסקאות טיעון המספרים היו נראים אחרת, יחד עם זאת האם לא ניתן לטעון שזה "מצב השוק"? כלומר באופן כללי עו"ד יודעים מה שהם מייעצים לקליינטים שלהם ולכן אחוזי הכניעה לעיסקה כמוהם כהרשעה ( מצד שני, כשאני חושב על זה, אולי ניתן לטעון כי טקטיקת ניהול הסיכונים שלהם גורמת לכך שישנה התפרשות של עונש חמור אחד על פני מספר נאשמים. מצד שלישי אולי זה בעצם לא משנה...)

עריכה: אה, אני רואה שמרגע שפתחתי את חלון התגובה ועד הרגע ששלחתי אותה VIC כבר ענה.

נערך 2014 בפברואר 26 על-ידי abatiah

[Animor]

היא לא יותר הגיונית. בכתב אישום יכולים להיות יותר מאישום אחד. לגבי כל אישום כזה ביהמ"ש קובע אם הנאשם זכאי או אשם. לכאורה, היה צריך להפריד את האישומים לכתבי אישום ומשפטים שונים ונפרדים, אבל יש כללי סדר דין שמאפשרים לאחד אישומים לאותו כתב אישום, כדי שמהערכת תהיה יעילה.

סטטיסטיקה נכונה לא מסתכלת על אדם מסוים, אלא על אישום מסוים.

הרי לא מדובר רק בניפוח של אישומים כדי להפחיד נאשמים. עוד דוגמה: עבריין "צמרת" מואשם בשני סעיפי רצח, שידול לרצח, גרימת חבלה חמורה, סחר בסמים, סחיטה באיומים, אחזקה לא חוקית בנשק וכו'. בסופו של דבר הוא מזוכה מכל האישומים ומורשע רק באחזקת אקדח שמצאו אצלו בבית. כל אלה היו אישומים אמיתיים על דברים שהוא עשה, רק שהתביעה לא הצליחה להוכיח זאת מעל ספק סביר (ההגנה הוכיחה שעד המדינה אינו אמין), ולכן הוא זוכה מהם. הדרך הנכונה להסתכל על זה היא כאילו נערך לו משפט נפרד בגין כל אחד מהאישומים ולספור זיכויים מול הרשעות.

[BarBee]

זדורוב הוא דוגמה לחלשים בחברה שאין להם יכולת להתגונן משפטית או לעשות מספיק רעש.

אפילו דבר אלמנטרי כמו להגיב בחקירה בשפה קולחת קשה לו.

משתמשים בו כדי לסגור תיק מזעזע של רצח ילדה בשירותי בית הספר.

תיק שהיה מזעזע פי אלף אם החקירה הייתה נמשכת והיינו מגלים שכבר לא מספיק לילדים להחרים חבר לכיתה, אלא אף לרצוח אותו.

ראיתי שסנגוריו עדיין מהסנגוריה הציבורית. זה גם מסביר משהו למשקל הטיעונים להגנתו.

הצדק היום תלוי במידת נסיונו של הסנגור וברושם ששמו עושה בקרב שומעיו.

וכשחצי מהמשפט מתנהל בתקשורת, ברור שזה כבר דורש יכולות נוספות שהוכחת חפות אינה חלק מהן.

מי שטוען שהוא מאמין בבית המשפט, פשוט מסכן.

אפילו פרקליטים לא מאמינים בבית משפט, אחרת לא היו מערערים.

צדק הפך מזמן למשחק משפטי שבסוף לא תמיד הצודק מנצח.

אפילו אמא של תאיר ז"ל לא מאמינה!

אפשר רק לקוות שלא ניפול יום אחד גם קרבן לתפירה כזאת.

[Art Tatum]

גם יש כל כך הרבה אנשים חפים מפשע שהורשעו בעבירות אותן לא ביצעו, ושבחלק מהמקרים מסתבר בדיעבד שבכלל לא היה מספיק ראיות כדי להרשיע אותם מלכתחילה.

מערכת המשפט עושה המון!!! טעויות.

זה תמיד היה כך.

ותמיד היה נהוג לחשוב שאלו מקרים מאוד נדירים.

עד שהגיע פרויקט הצדק בעקבות בדיקת הDNA שנכנסה לשימוש בשליש האחרון של המאה הקודמת.

ואז גילו כמה מזעזעת התופעה.

וכמה הודעות שווא הוצאו מאנשים.

[2Fluffy4U]

זדורוב הוא דוגמה לחלשים בחברה שאין להם יכולת להתגונן משפטית או לעשות מספיק רעש. גם סטטיסטית אפשר להמשיך את הטיעון ולומר שבגלל שהם חלשים בחברה הם נוטים יותר לפשוע לא, ולכן הרי שמרבית האישומים ברחבי הגלובוס נעשו כלפי חסרי אמצעים שלא יכלו להתגונן משפטית לדברייך. לכן יש הגנה ציבורית שאותה אתה יותר מבקר וזה כבר דיון אחר.

אפילו דבר אלמנטרי כמו להגיב בחקירה בשפה קולחת קשה לו. הוא גם יכול לשמור על זכות השתיקה. או שמא המסקנה מדברייך היא שאדם המואשם בפשע יתכן והוא זכאי בגלל יכולות התקשורת הקלוקלות שלו?

משתמשים בו כדי לסגור תיק מזעזע של רצח ילדה בשירותי בית הספר. אשמח אם תביא עובדות הוכחות וטיעונים לכך, ולא דעות, טוקבקים ועליהום תקשורתי.

תיק שהיה מזעזע פי אלף אם החקירה הייתה נמשכת והיינו מגלים שכבר לא מספיק לילדים להחרים חבר לכיתה, אלא אף לרצוח אותו.

ראיתי שסנגוריו עדיין מהסנגוריה הציבורית. זה גם מסביר משהו למשקל הטיעונים להגנתו.אני דווקא סובר שההגנה הציבורית עושה עבודה מדהימה - תראו לאן הגענו - אחוז נכבד מהציבור הגיע לכדי ספק בהחלטת פסק הדין. אני אומר שאפו למערכת ההגנה הציבורית ותוהה מדוע לבקר את עבודתה כשלילית?

הצדק היום תלוי במידת נסיונו של הסנגור וברושם ששמו עושה בקרב שומעיו. הצדק היום תלוי בבחינת חומרי חקירה, תשאול מקיף, הערכת חוות דעת בהתבסס על רמות מקצעויות ומהימנות, הערכת ראיות חותכות, הערכת נתונים מוכמנים ועוד..

וכשחצי מהמשפט מתנהל בתקשורת, ברור שזה כבר דורש יכולות נוספות שהוכחת חפות אינה חלק מהן.

מי שטוען שהוא מאמין בבית המשפט, פשוט מסכן. חשבתי שסיימנו להוריד את הדיון לרמות נמוכות כאלה. אשמח אם תמחק את ההערה ותשנה אותה יותר לכיוון של: "מי שטוען שהוא מאמין בבית המשפט, אני חולק עליו וחושב שראוי שיסתכל דרך הטענות שאני מציג ויווכח בטעותו."

אפילו פרקליטים לא מאמינים בבית משפט, אחרת לא היו מערערים. תהליך הערעור המשפטי הוא חלק אינהרנטי ממערכת המשפט ולהיפך - מחזק ותומך באמון הרב שיש לבתי המשפט. אם המשפט לא ברור לך אשמח לפרט יותר לעומק.

צדק הפך מזמן למשחק משפטי שבסוף לא תמיד הצודק מנצח. בית המשפט איננו היכל הצדק. צדק הוא מונח סובייקטיבי - ומה שצודק עבורך עשוי להיות חטא עבור אחר. בית המשפט בוחן מצב מבלי להתייחס לרמת הצדק שלו. אדם שגנב מאחר כי גנבו ממנו ובגלל זה הצליח לשלם את התרופות שלו זה אולי צדק פואטי, אבל זה לא חוקי.

אפילו אמא של תאיר ז"ל לא מאמינה! היא זכאית לדעתה, ואף אפשר וראוי לכבדה. אבל בין זה לבין נסיון שלך לצייר כאילו מכך הרי בוודאי שזדורוב זכאי אין שום קשר בעליל. לפי ההגיון הזה, כאשר יש משפט של אדם שנדרס למוות, והמשפחה של הקורבן מבינה שהדורס עשה טעות ואיננה מעוניינת שיענש - אז האדם פטור מעונש.. מדהים - אבל זה לא המצב. מוזמן להרהר יותר לעומק בנקודה ולהבין למה..

אפשר רק לקוות שלא ניפול יום אחד גם קרבן לתפירה כזאת.

[Art Tatum]

ותמיד ברגע שאדם מודה(לצורך העניין תחת לחץ מוגזם ותנאים פסיכולוגים קשים המכופפים את הרציונל למקומות הזויים) זה קשה מאוד!!!! לזכות במשפט או להפוך את ההרשעה.

גם אחרי שהיו בדיקות DNA היה צריך להילחם במערכת שמושכת זמן ומערימה קשיים.

תכלס מרגע שמוציאים מאדם הודאה באשמה, המערכת עושה את מה שהיא מאומנת לעשות כמו כלב תוקפני.

האנשים שנמצאים במשטרה ובפרקליטות ועל כס בית המשפט אינם אנשים רכי לב.

המערכת לא שואפת או מעריכה איזון בבני אדם, היא מעריכה תוקפנות ו"תוצאות".

היא רוצה הודאות, ושבירות תחת חקירה, וראיות, והרשעות, וענישה.

גם כשברור שעשו טעות, כל עוד ממשיכים להתקיים התנאים ההזויים שהיו מספיקים כדי לגרום למערכת להרשיע מלכתחילה, תמיד יהיו אלו שיעמדו מאחוריהם בדיוק כמו בפעם הראשונה.

קשה להם מאוד לקבל את הרעיון שנעשתה טעות ברמה כל כל נרחבת, שכל המערכות המעורבות טעו בהערכתם את המקרה, את הראיות, את האנשים המעורבים, את הרמה בה הם סומכים אחד על השני על בסיס יום יומי באלפי מקרים אחרים.

הפחד האיום לעבור את הסדק ולהפנים שהם חלק ממערכת מקולקלת, שהם בעצמם מקולקלים, זה לא דבר שטבעי לאנשים לעשות.

וזה מובן וידוע ומוכח ואפשר ומופיע שוב ושוב בהיסטוריה.

רק שכאן בארץ תמיד מפגרים כמה עשרות שנים ברפורמות.

ותרבות השמור לי ואשמור לך חיה ובועטת חזק מתמיד.

אנשים לא מבינים כמה חזקים הקשרים האישיים והמקצועיים במדינת ישראל.

גם כשנעשים טעויות לאף אחד אין באמת אינטרס להצביע עליהם.

להיפך, אם יעשו זאת הם עלולים לשלם מחיר גבוה.

לפעמים מישהו עושה עבודה וחושף חלק מהמציאות בתחום מסויים, כמו למשל התמונה הזאת:

לא קשה להבין איך אינטרסים בין אנשים שעובדים באותו התחום או בתחומים מעורבים כמו משטרה/פרקליטות/בית משפט יכולים להיות מאוד סבוכים עם הזמן.

לפעמים מספיק כמה מילים כדי לשנות לגמרי את הדרך בה הם יתנהגו לגבי מקרה ספציפי.

כמו "אני אומר לך זה הוא ב100% אין לי צל של ספק, בוודאות מוחלטת".

ואז הראיות שבידי אותם גורמים הופכים להיות משניים, כי משקל האשמה כבר עבר והוטמע ברמה האישית.

ככה המשטרה בעצמה מסוגלת לפעול, כשחוקר אחד אומר זאת לחוקר אחר, והם חושבים שהם מזהים דפוסי התנהגות שלדעתם מתאימים ל"פסיכופת" או "אשמה".

דברים מתרחשים במשטרה ברמת ה"אינסטינקט" ו"אינטואיטיביות" ובין השוטרים עצמם ב"סמוך על סמוך" ו"זה הכיוון ב100% אין לך מה לחפש במקום אחר".

הרי אם אני סתם יקח אדם חף מפשע, ויאמר לך שאדם מסויים הוא פדופיל והאנס מורשע, אתה תסתכל על כל תנועת פנים שלו כאילו היא תרגום למחושבותיו ותחושותיו הפנימיות החולניות.

כל התרגום שלך להתנהגות ועובדות משתנה תחת משקפי הנחות היסוד.

אם תעשו מחקר ותעברו על צילומי חקירות משטרה, ותאזינו גם לשוטרים מדברים בינם לבין עצמם תבינו שכך הדבר במידה רבה.

ואני לא אומר שבהכרח הדברים הללו לא צריכים להתקיים, אני פשוט טוען שהם חסרי פרופורציה, ואין מספיק איזון או ביקורת או אנשים בעלי דעות/טכניקות שונות שימנעו מאותם בבונים!!! לדרוס חפים מפשע.

נערך 2014 בפברואר 26 על-ידי Art Tatum

[QttP]

הוא גם יכול לשמור על זכות השתיקה.

טיעון מטומטם. מוזמן להרהר יותר לעומק בנקודה ולהבין למה.

אני דווקא סובר שההגנה הציבורית עושה עבודה מדהימה - תראו לאן הגענו - אחוז נכבד מהציבור הגיע לכדי ספק בהחלטת פסק הדין. אני אומר שאפו למערכת ההגנה הציבורית ותוהה מדוע לבקר את עבודתה כשלילית?

תפקיד ההגנה הוא לא לגרום לציבור להאמין או לא להאמין בפסק הדין. תפקידה להביא לזיכוי הנאשם שעליו היא מגינה.

הצדק היום תלוי בבחינת חומרי חקירה, תשאול מקיף, הערכת חוות דעת בהתבסס על רמות מקצעויות ומהימנות, הערכת ראיות חותכות, הערכת נתונים מוכמנים ועוד..

תודה על מכבסת המילים הריקות.

[2Fluffy4U]

קשה להם מאוד לקבל את הרעיון שנעשתה טעות ברמה כל כל נרחבת, שכל המערכות המעורבות טעו בהערכתם את המקרה, את הראיות, את האנשים המעורבים, את הרמה בה הם סומכים אחד על השני על בסיס יום יומי באלפי מקרים אחרים.כמו כל הטוקבקים והתקשורת וה"שופטים" שלמדו כל כך הרבה שנים..

הפחד האיום לעבור את הסדק ולהפנים שהם חלק ממערכת מקולקלת, שהם בעצמם מקולקלים, זה לא דבר שטבעי לאנשים לעשות.כן, אכן נראה שגם לך קשה באופן טבעי לעשות זאת.

ותרבות השמור לי ואשמור לך חיה ובועטת חזק מתמיד.אני מסכים שזו תרבות קלוקלת ביותר. מעניין אם אי פעם עשית בה בעצמך שימוש?

אנשים לא מבינים כמה חזקים הקשרים האישיים והמקצועיים במדינת ישראל.אנשים לא מבינים כמה הפורום פה מבוסס על קשרים אישיים ומקצועיים כמו כן.

גם כשנעשים טעויות לאף אחד אין באמת אינטרס להצביע עליהם.

להיפך, אם יעשו זאת הם עלולים לשלם מחיר גבוה.

כשאני קורא את זה אני לא יכול שלא להתעלם מהעובדה שכל המודל הזה שאתה מציג הוא מודל שאני יכול גם להשליך על דעותייך שלך..

עריכה - QttP

אני מסכים לגבי תפקיד ההגנה, אולם, מכיוון שההגנה כנראה לא מסוגלת לשלול את אשמתו של זדורוב היא פנתה ל - the next best thing.

ואני מצטער על שלא פירטתי יותר מדי את שאר הסעיפים והשתמשתי במכבסת מילים, אבל אני באמת מרגיש לעיתים מדבר יותר מדי ומנסה לתמצת דברים..

לגבי זכות השתיקה - מרבית הנאשים שומרים על זכות השתיקה ובכך מקשים על החקירה וזה זכותם. העניין של שפה קלוקלת איננו רלוונטי. אנשים יכולים להיות נסערים וזה בסדר.

נערך 2014 בפברואר 26 על-ידי 2Fluffy4U