לא שמרתם על האקדח שלכם, הוא נגנב ובוצע באמצעותו רצח? עדכון - מקרה חדש ומרתיח לא פחות

[Milford Cubicle]

גוגל יודע לזהות תאריכים - והוא נכנס בתדירות הרבה יותר גבוהה לעמודים חדשים, מאשר לעמודי "ארכיון" ישנים.

אתה יכול לעשות ניסוי ולראות בעצמך:

תערוך הודעה שלך משנת 2011 ותראה תוך כמה זמן זה מתעדכן בגוגל. במקביל תערוך הודעה שלך מאתמול ותראה תוך כמה זמן היא מתעדכנת...

[Ash Binary]

הייתי מצפה (מניח) שלגוגל יש "נציג" בפורום (בוט מקומי שעובד במערכת שלנו), שמקבל את ה event שלו ממערכת הפורום בכל פעם שיש הודעה חדשה, ואז הוא מעדכן את גוגל - כך שגוגל לא צריך לסרוק את הפורום לעומק "על השעון שלו".....

[vic07]

זה אומר שכמה אלפי אנשים ראו את vic מדבר שטויות וזה לא דבר רע.

אתה יודע למה התכוונתי כשכתבתי, לפני כמה עמודים, שכמה ממשתתפי הדיון הזה תמימים בצורה קיצונית? לא התכוונתי לומר שהם תמימים כי הם לא חושבים שמערכת המשפט מושחתת ומעוותת כל-כולה, אני עצמי לא חושב כך. התמימות שדיברתי עליה היא הלך מחשבה מסוג "לי זה לא יקרה". אתם רואים בעצמכם אזרחים ישרים ושומרי חוק, ובטוחים שאתם חסינים מלמצוא את עצמכם במצבו של בעל הרכב המסכן. אני בטוח שגם בעל הרכב חשב כך. אני בטוח שהוא לא כיבה ונעל את רכבו לא כי הוא אדם חסר התחשבות שמצפצף על הסובבים, מהסוג שאנימור דיבר עליו כשהוא השתמש במושג "חברה מנוכרת", אלא פשוט אדם תמים שחשב שהמדינה שלנו לא עד כדי כך שורצת גנבים שכמה דקות יספיקו בשביל שאחד מהם ישים עין על רכבו, ובטח שהיה תמים מכדי להניח שתוטל עליו האחריות על הנזק שהגנב יגרום. במובן מסויים עוד התמזל מזלו - הגנב פגע באיזו טרנטה וגרם לנזק של 10,000 שקל, ולא בפורשה וגרם לנזק של חצי מליון. הרי גם אז אותם הטיעונים בדיוק היו תקפים, וחברת הביטוח שביטחה את הפורשה, שבוודאי היתה מוסרת לבעל הרכב הודעת צד ג', ממש לא היתה ממתינה לכך שבעל הרכב ינסה להפרע מהגנב, ומפעילה עליו את מלוא כוחה כדי לגבות ממנו את כל הסכום מיד משהתקבלה הכרעת הדין. אשרי המאמין, שמחר אלה לא יהיו אתם. בעצם, אם זה יהיה עמרי, אני לא חושב שזה יפריע לי יותר מדי.

[Milford Cubicle]

הייתי מצפה (מניח) שלגוגל יש "נציג" בפורום (בוט מקומי שעובד במערכת שלנו), שמקבל את ה event שלו ממערכת הפורום בכל פעם שיש הודעה חדשה, ואז הוא מעדכן את גוגל - כך שגוגל לא צריך לסרוק את הפורום לעומק "על השעון שלו".....

על מה לעזאזל אתה מדבר

[Ash Binary]

ויק, מצאת את המקור למקרה של הבדואים והאקדח ?

[vic07]

לא ממש. מצאתי כמה כתבות המספרות על המקרה על בסיס טענות הבדואים בלבד, אך לא את הפסיקה למרות שהיה הליך פלילי נגד האדם המעורב. אמשיך לחפש.

[Animor]

אני בטוח שגם בעל הרכב חשב כך. אני בטוח שהוא לא כיבה ונעל את רכבו לא כי הוא אדם חסר התחשבות שמצפצף על הסובבים, מהסוג שאנימור דיבר עליו כשהוא השתמש במושג "חברה מנוכרת", אלא פשוט אדם תמים שחשב שהמדינה שלנו לא עד כדי כך שורצת גנבים שכמה דקות יספיקו בשביל שאחד מהם ישים עין על רכבו, ובטח שהיה תמים מכדי להניח שתוטל עליו האחריות על הנזק שהגנב יגרום. במובן מסויים עוד התמזל מזלו - הגנב פגע באיזו טרנטה וגרם לנזק של 10,000 שקל, ולא בפורשה וגרם לנזק של חצי מליון. הרי גם אז אותם הטיעונים בדיוק היו תקפים, וחברת הביטוח שביטחה את הפורשה, שבוודאי היתה מוסרת לבעל הרכב הודעת צד ג', ממש לא היתה ממתינה לכך שבעל הרכב ינסה להפרע מהגנב, ומפעילה עליו את מלוא כוחה כדי לגבות ממנו את כל הסכום מיד משהתקבלה הכרעת הדין.

סוף סוף טיעון לעניין שמאתגר את פסק הדין.

יכול להיות שאתה צודק. אם כן, הרי שלא מתקיימת צפיות ולכן בעל הרכב אינו חייב בתשלום הנזק.

השאלה היא האם זה נכון. האם כאשר אדם משאיר את הרכב מונע ומתרחק ממנו, הוא כלל לא חושש שמישהו יגנוב אותו? לדעתי, זה לא סביר. אני מאמין שהייתי חושש ממשהו כזה.

באופן אישי, הפעמים היחידות בהן השארתי רכב מונע והלכתי היו בשטיפת מכוניות. לא רק בגלל החשש מגניבה אלא גם בגלל החשש שהרכב ינוע מסיבה זו או אחרת, מבלי שאני אהיה בו ואשלוט בו.

אגב, שים לב להבדלים בין הטיעון שלך לבין הטיעון של בינארי: בינארי שולל לחלוטין את כל עניין הרשלנות והצפיות, כלומר את כל שיטת דיני הנזיקין. אתה, אם אני מבין נכון, לא שולל את השיטה, אלא טוען שבמקרה הספציפי הזה לא הייתה רשלנות שכן אין צפיות.

לעניין הפורשה, אם מדובר היה בנזק גדול מכמה עשרות אלפי ש"ח, המקרה לא היה נידון בבית משפט לתביעות קטנות. ואז בעל הרכב יכול היה להצטייד בעו"ד ולתקוף את הטענות המשפטיות, בדומה למה שעשינו כאן. כלומר, היה לו סיכוי טוב יותר לצאת לא חייב. מעבר לכך, בתי המשפט אוהבים לייצר תקדימים, או "דרמות" (כי לא מדובר בעליון הרי), ממקרים קלים. אם על הפרק היה עומד נזק של חצי מיליון ולא 11,000 ש"ח, אני מאמין שהשופט היה מחייב את חברת הביטוח ולא מקריס כלכלית אדם מן היישוב. בניגוד למה שכתבת בהודעות קודמות, לשופטים דווקא יש חיבה רבה לפסוק לחובת "כיסים עמוקים" שעומדים מול אזרח קטן. הם אפילו ימצאו אבחנה מונפצת מההלכה הקיימת, אם צריך.

[Ash Binary]

נניח שלא הייתי שולל את השיטה לחלוטין. על פי הטיעון של ויק, המדינה אינה כ"כ שורצת גנבים שיש חשש משמעותי שהרכב ייגנב

אבל כמו שאתה אומר, מערכת המשפט נוטה לחייב אנשים בסכומי כסף שניתן להוציא מהם. עוד משהוא, במערכת המשפט (ולא רק, אלא במערכת הפוליטית כולה) עומדים הרבה אנשים שהעמדה שלהם היא, שחייבים לעשות את העולם בטוח לחלוטין, בכל מחיר. חיפוש איך ניתן להעניש אנשים על רשלנות מאפשר להם להראות לעמיתיהם ולאחרים ש "הם עושים משהוא בשביל לעשות את העולם טוב יותר"

מכאן שחייבים להעביר את הגבול איפה שהוא, ולדעתי, הייתי מעביר אותו במקום בו מגיע אדם נוסף ומקבל החלטה (כמו : הגנב). האלטרנטיבה היא להתחיל להתנות את הגבול בהערכה סובייקטיבית של מה רמת הסיכון, מה שמשאיר פתח גדול מידי להתעמרות כזאת מצד מערכת המשפט

[omrij]

היית משנה את דעתך אם נניח ילד בן 10 היה נכנס לאוטו, נוסע כמה מטרים ונכנס ברכב אחר? או שגם אז היית מצפה מבעל המכונית שנפגעה לתבוע את הילד/הוריו?

[Ash Binary]

בגיל 10 ילד מבין הרבה יותר ממה שחלקינו נותנים לו קרדיט. וכן, הייתי מצפה מ 2 בעלי הרכב לתבוע את הורי הילד

[vic07]

לא ברור לי על איזו שיטה בדיוק אתה מדבר, אנימור. אם כוונתך היא הטלת אחריות כספית על פלוני בגין נזקים שמקורם בפעולה מודעת שביצע אלמוני, שרשלנותו לכאורה של הפלוני אפשרה אולי אך לא גרמה ישירות, אז וודאי שאני מתנגד לשיטה. אוסיף עוד שני טיעונים:

1. המונח "רשלנות", במובן המשפטי, לא מתייחס כלל לנזק שאדם גרם לעצמו או רכוש שבבעלותו, פרט לתביעות ביטוח כאשר המבוטח התרשל בשמירה על מושא הביטוח, אלא רק לנזק שאותה רשלנות גרמה לאחרים. הנה ההגדרה החוקית לעוולת הרשלנות, מתוך פקודת הנזיקין:

רשלנות35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.

חובה כלפי כל אדם36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.

במילים אחרות, ה"עוולה" היא רק כאשר הרשלנות היא כלפי אדם אחר, לא כלפי רכושו שלו - אלא אם אותו רכוש גרם במישרין ובאופן ניתן לחיזוי לפגיעה באחר. הדרך היחידה בה ניתן לטעון שיש במקרה הנידון "עוולת רשלנות" היא אם מניחים שגניבת רכב וגרימת תאונה תוך כדי מנוסת הגנב, אף אם הרכב הושאר מונע וללא השגחה, הינה בגדר "מהלכם הרגיל של הדברים" כנאמר בסעיף 36. עצוב מאוד שבית המשפט רואה בגניבת רכב מהלך רגיל של הדברים.

2. נשאלת השאלה האם יש מקום להטיל על אדם אחריות בגין מעשה שהחוק אוסר (כגון השארת רכב מונע), באם הארוע שגרם לנזק אינו כלול בתוצאות שאותו חוק בא למנוע. הרי החוק הנ"ל לא בא למנוע גניבה (ראה הסעיף הקודם), אלא תזוזה בלתי-רצונית של הרכב. אם למשל השארת אקדח ללא השגחה על המדרכה, מעשה שבבירור אסור על פי חוק מטעמים מובנים היטב, האם יש מקום לחייב אותך בנזקים אם מישהו פשוט החליק עליו, מעד ושבר את ידו - ודווקא בגלל שהחוק אוסר הפקרת נשק?

[vic07]

ואם רצונכם בעוד מספר דוגמאות של "רשלנות", הנה:

1. השארת את האופנוע שלך במקום ציבורי, כשהוא עומד על הרגלית. ילד, שאימו לא השגיחה במעשיו, התעסק עם האופנוע והאופנוע נפל עליו. הילד נפצע. האם תובעת אותך על רשלנות, שכן לטענתה התרשלת בכך שהעמדת את האופנוע על הרגלית ולא על הדורגל (יש אופנועים בהם קיימים שני הדברים) - הדבר הזה שמרים את הגלגל האחורי באוויר, שכן הדורגל יציב יותר ועשוי היה למנוע את הנפילה.

2. רכבך עמד ברמזור, בנתיב השני משמאל, במקום בו שני הנתיבים השמאליים הם לפניה שמאלה. משמאלך עמד רכב ללא כל איתות. כשהתחלף הרמזור התחלת בנסיעה לפני אותו רכב ובאת לפנות שמאלה, בהנחה שהנהג האחר פשוט לא טרח להפעיל את האיתות כשאמור להיות ברור לכולם מה כוונתו. אותו נהג האיץ בפתאומיות ונסע ישר - ופגע בצידו השמאלי של רכבך. כשתבעת ממנו נזקים, הנהג השני טען שיש לך רשלנות תורמת, שכן היה עליך להניח מתוך העדר האיתות שכוונתו לסוע ישר, אף שהדבר מנוגד לחוקי התנועה, ולכן למעשה חתכת אותו - כלומר, נהגת ברשלנות.

3. פלוני בא לשדוד ממך את ארנקך באיומי סכין. סירבת, ובתגובה השודד דקר אותך ונמלט. נפצעת ונגרמו לך הוצאות. כשהוא נתפס, תבעת ממנו נזקים. עורך דינו טען שכאשר סירבת לתת לשודד את ארנקך היה עליך לצפות שהוא ידקור אותך, ועל כן התרשלת במודע בשמירה על עצמך ורכושך - הרי ההוצאות שנגרמו לך עולות בהרבה על סכום הכסף שהיה בארנק. יש לך אשם תורם ולכן מגיע לך פיצוי מופחת.

האם הייתם מסכימים אם אחד או יותר מהטיעונים לעיל?

[Animor]

בינארי, הנושא שאתה מתייחס אליו נקרא "גורם מתערב זר" ודנו בו רבות בפסיקה, הן בארץ והן בחו"ל. העברת הגבול במקום בו אתה רוצה היא בעייתית.

______

מצאתי פסק דין של העליון שקבע הלכה במקרה מאוד דומה כבר בשנת 71. הסיפור היה של נהג טרקטור שהשאיר את המפתח בטרקטור והלך לכמה רגעים. בינתיים, נהג משאית שעבד איתו רצה להזיז את הטרקטור. הוא עלה עליו בלי רשות, הניע אותו, החל לנסוע, איבד שליטה ופגע במישהו. הנפגע תבע גם את נהג המשאית, גם את נהג הטרקטור וגם את המעסיק שלהם. במחוזי דחו את התביעה נגד נהג הטרקטור והמעסיק, שכן אמרו שלא היו צריכים לצפות שנהג המשאית ינהג בטרקטור ללא רשות.

בערעור לעליון פסק הדין התהפך וקבעו שנהג הטרקטור כן חייב. הנימוקים שונים מאלה שבפסק הדין עם הגנב. לדעתי הם יותר משכנעים.

להלן כמה ציטוטים מפסיקת ביהמ"ש העליון ששופכים אור גם על המקרה שאנו דנים בו. בהתחלה השופט מסביר שאכן בדרך כלל אם יש גורם מתערב שמודע לסכנה, הוא מנתק את הקשר הסיבתי המשפטי, גם אם מדובר בחפץ מסוכן כמו כלי רכב. כלומר, בדרך כלל האינטואיציה של בינארי וויק היא הנכונה. הוא אפילו מפריד לשני סוגי התערבות: כאשר הגורם השני מודע לסכנה וכאשר אינו מודע לה. אחר כך הוא מסביר שיש חריג במקרה של השארת מפתחות ברכב:

בדרך כלל, משהתערב בין מעשה הנזיקין המקורי ובין הנזק גורם רצוני חדש, של אדם אחר, שהיה הסיבה המכרעת לנזק, השרשרת המובילה מהגורם הראשון המקורי אל התוצאה המזיקה נפסקת, ואשמו של הגורם החדש, "שהתערב" באירועים, הופכת גרם נזק יחיד. כך נקבע בסעיף 64 לפקודת הנזיקין.

לא כן הוא כאשר מדובר בחפץ מסוכן. לגבי חפץ כזה מידת האחריות של הגורם הראשון חמורה יותר. הדברים נתבארו בפרוטרוט על-ידי הנשיא (אגרנט) בע"פ 74/62, 81/62, 238/62, [2], ולכן יש בידי לקצר. לגבי חפץ כזה דין הוא, שרואים את הקשר הסיבתי בין הגורם הראשון ובין תוצאת הנזק כנמשך, על-אף התערבותו של הגורם החדש, אם לא ידע המתערב, הורם החדש, עת התערב, מה סכנה נשקפת ממעשיו, ואף לא חייב היה לדעת. ואילו התערבותו "הרצונית והמחושבת", של גורם חדש בעל תודעת הסכנה פוטרת את הגורם הקודם מן האחריות לתוצאה.

[...]

מהאמור לעיל יוצא איפוא, כי לכאורה צדק השופט כאשר פטר את המשיבים מן האחריות לתאונה. אך רק לכאורה כך, שכן יש חריג לכלל הפסקת הקשר עקב התערבותו של גורם חדש. מקום שחובת הזהירות שהופרה על-ידי הגורם הראשון הוטלה עליו דוקא כדי למנוע התערבותו הרצונית של אדם אחר, העלולה להסב נזק, הגורם הראשון חייב, שאם לא תאמר כן, רוקנת את חובתו לנהוג זהירות מכל תכנה.

[...]

חובתו של נהג העוזב את רכבו מוגדרת בתקנה 82(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (שהיתה בתקפה בזמן התאונה): "נוהג רכב מנועי לא ישאירנו עומד או חונה בלי השגחה אלא לאחר שהופסקה פעולת המנוע ומנגנון ההדלקה, הוצא מפתח ההצתה והופעלו הבלמים המיועדים לבלימת קבע."

שלוש החובות המנויות בתקנה 82(ב) הנ"ל מראות בעליל כוונה לשמור על הציבור, לא רק מפני הסיכון של תזוזת הרכב מכוח עצמו, שלשם כך הפעלת הבלמים "לבלימת קבע" דייה, אלא גם מפני הסיכון הנוסף שהעדרו של הנהג יאפשר התערבותם של אחרים בהנעת הרכב. למניעת הסיכון הזה חייב הנהג להפסיק את פעולת המנוע ולהוציא את המפתח, שבלעדיו אי-אפשר להתניעו מחדש. גם ההוראה הכללית שבתקנה 82(א), "להבטיח שהרכב לא יזוז (מכוח עצמו) ולא יונע (על-ידי אחרים) כהעדרו של הנהג" זורה אור על מטרת הפרטים שנמנו בתקנה 82(ב) .

עינינו הרואות: חובתו של הנהג להישאר ליד הטרקטור כל עוד המפתח תקוע בו באה כדי למנוע הנעת הרכב על-ידי אדם אחר בהעדרו. על כרחך אתה אומר, שאם הפר אדם חובה זו, עליו היה לחזות שהעדרו יאפשר לאחר לעסוק ברכבו.

[...]

סוף דבר: המאירי התרשל כאשר התרחק מן הטרקטור בהשאירו את מפתח ההצתה במקומו. רשלנותו איפשרה לנתנאל להפעיל את הטרקטור באופן רשלני, ואף-על-פי שחזקה על זה האחרון היה ער לסכנה הצפויה לזולת מנהיגתו, היחס בין רשלנותו של המאירי והנזק שנגרם למערער הוא יחס של סיבה ומסובב, הואיל והחובה שהופרה על-ידי המאירי הוטלה עליו למטרה מיוחדת למנוע מה שנתנאל עשה.

מעניין במיוחד שבפסק הדין הזה מתבססים על הפרת חובה חקוקה ופחות על רשלנות, למרות שהדברים קשורים אחד בשני. בניגוד לפסק הדין עם הגנב, שהתמקד הרבה יותר ברשלנות.

קישור לפסק הדין של העליון, שאני ממליץ לקרוא:

http://www.nevo.co.il/search/Highlighter.aspx?type=1#0

[vic07]

אני מוצא בפסיקה הזו פגם מאוד מהותי: תקנה 82 המצוטטת אינה מתייחסת במפורש להנעה רצונית של הרכב בידי אחרים. כיבוי הרכב והוצאת המפתח נועדו הרי למנוע גם הנעה בלתי רצונית - נניח, מצב בו מישהו בא להוציא משהו מהרכב ובטעות מזיז את ידית ההילוכים מניוטרל לראשון, או מצב בו מישהו רק רוצה להפעיל את החשמל ברכב ובטעות מסובב את המפתח למצב התנעה - והרי השופטים בפסיקה זו נתלו ספציפית בסעיף הזה כהסבר לכך שהחובה לכבות את הרכב ולהוציא את המפתח מטילה אחריות על הנהג גם כנגד הנעה רצונית, לכאורה בניגוד לדיני הנזיקין. למיטב ידיעתי, חוק פרטני גובר על חוק כללי רק במקרים אותם החוק מונה במפורש.

מאוד סביר לדרוש מאדם אחריות על מעשים שיכולים להעשות ברכושו בטעות ולגרום לנזק, מאוד לא בסיר לדרוש אחריות זהה למעשים הנעשים בכוונה. ישנו הבדל בין "יצירת מפגע" לבין יצירת אפשרות עבור מישהו לבצע עבירה ולפגוע באחרים.

[vic07]

נו, לא חשבתם שבזאת נגמרה התופעה, נכון? אחרי שבית המשפט הטיל על בעל רכב גנוב אחריות על תוצאות מעשי הגנב בשל כך שרשלנותו הקלה על הגניבה, היה זה רק טבעי שבמקרה אחר, הוא יטיל על בעלת רכב שהוצת אחריות על תוצאות מעשי המצית בשל כך ש"רשלנותה" הקלה על ההצתה. בהבדל מהפעם הקודמת, בה בעל הרכב בכל זאת עבר על חוק כלשהו (אפילו שאותו חוק בא למנוע דברים שונים ממה שאכן קרה), כאן "רשלנותה" של בעלת הרכב הסתכמה בהשאלתו להוריה, שבתורם החנו אותו בסביבת ביתם.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4714500,00.html