דרוש פתרון צודק כלשהו שיתן מענה לשאיפות הלאומיות של שני העמים.

ואף מילה על זה שהשאיפות של ה"עם" השני, או לפחות של אלו המתיימרים להיות מנהיגיהם, כלל אינן הקמת מדינה כי אם השמדת המדינה שלנו. אכן, שאיפה לגיטימית מאין כמוה.

מעניין גם מה היית אומר לו יהודים (שגם הם עם, לא?) באחת התפוצות היו דורשים עצמאות מהמדינה בה הם יושבים ואת השטח בו הם מהווים רוב, תוך הפעלת אלימות קשה כנגד שאר האוכלוסיה. אחרי הכל, גם הם יושבים שם מאות שנים, זמן רב בהרבה מהזמן שעבר מאז שהערבים כאן החלו לקרוא לעצמם "פלסטינאים" - ואף מאז שרובם הגרו לכאן, אחרי תחילת העליה היהודית.

אנשים כמוך מדגימים היטב את הבעיה המרכזית בדמוקרטיה: לכל אחד יש קול שווה, גם אם הוא כסיל מוחלט.

לפעמים אין ברירה. אם אותו "עם" לא מוכן לשום הידברות איתך ושום פשרה הגיונית שבה אתה תוכל להתקיים בביטחון, יכול להיות מצב שהדרך היחידה שתוכל להגן על עצמך היא באמצעות נוכחות פיזית "שם", כלומר "כיבוש".

זה לא בדיוק נכון.

יש נתונים על הגירה ערבית מאסיבית לארץ-ישראל גם במאה ה19 ובמאה ה20, במקביל להגירה היהודית. הטיעון שחיו בשטח הזה ערבים רבים במשך מאות שנים, ושהאוכלוסייה הערבית הייתה יציבה בעוד שהגירה מאסיבית הייתה של יהודים בלבד הוא חטא לאמת.

לא. לך יש איזשוהי ראיה לכך שהם רחוקים אתנית מערביי מצרים/סוריה/ירדן? מה הופך אותם לעם בפני עצמו?

אני לא טענתי שהם רחוקים אתנית מערביי מצרים, סוריה או ירדן, אז למה שאני אצטרך לספק לכך ראיה?

לעומת זאת - --- ag43 כן טען (או רמז, יותר נכון) שערביי רמאללה שונים אתנית מערביי עזה, מבלי לספק שום ראיה

מה שהופך אותם לעם בפני עצמו הם שני דברים:

1. הם רואים עצמם כעם (העובדה שמדובר בכמה מליוני בני אדם ולא בקבוצה של 19 איש מגדילה את החשיבות של עובדה זו)

2. העולם (רובו ככולו) רואה ומכיר בהם כעם --- קבוצה לאומית שנבדלת מזו המצרית או הירדנית לדוגמא, ובעלת שאיפות שונות וזהות שונה.

לכך תורמת גם העובדה שיש להם דיאלקט משלהם, היסטוריה לאומית (גם אם קצרה ביחס להיסטוריה של עמים אחרים, אבל לא בהרבה --- ה-"עם האמריקאי" גם הוא לשיטתם של האידיוטים שהגיבו (וממשיכים להגיב) פה - "עם מומצא" (שהמציא את עצמו יש מאין לפני לא הרבה יותר מ- 200 שנה), אבל זה לא מונע מהם להתייחס אליהם כעם קיים וממשי.

בכלל, הביטוי "עם מומצא" הוא מגוחך - שהרי גם העם היהודי "החל" מתישהו, הוא לא נוצר במפץ הגדול או בזמן התהוותה של מערכת השמש.

הוא בסך הכל מעט ותיק יותר מהעם הפלסטיני, זה הכל.

אני רוצה לשאול אותך מה אתה מציע?

א. נספח את השטחים, ונשאיר אצלנו 3 מיליון פסלטינים (ערבים שתיהיה מרוצה) על המיליון וחצי/שניים שכבר גם ככה יש?

ב. נבטל הסכם השלום עם ירדן, נכבוש אותה ונבצע טרנספר של הפלסטינים לשם וניסוג?

ג. נבצע רצח עם, ופשוט נהרוג את כולם?

ד. נחלק את המדינה, אם צריך בכוח ובאופן חד צדדי (כן ברור לי לחלוטין יפלו לי טילים על הבית מה שתגיד, גם ככה זה עניין של טכנולוגיה, אז אם זה לא יקרה מרמאללה ומג'נין אז חמאס וחזבאללה).

סתכל על כל הפתרונות שהצעתי ותגיד לי שד' הוא לא היחידי שהגיוני, צריך לשכוח מקווי 67, זה לא יקרה. החרמות על ישראל לא רלוונטיים לנושא הפלסטיני, זה רק עילה של חבורת אנטישימים לדפוק אותנו, אם הנושא הזה לא יהיה קיים אז הם ימצאו אחר. אנחנו פשוט צריכים למצוא פתרון ל3 וחצי מיליון בני אדם.

אם מדי פעם נצטרך לצאת למלחמה לעשות להם כמה אלפי הרוגים כדי ליצור 5 שנים של שקט אז נעשה את זה. אין לנו מה לעשות, זה הפתרון היחיד האפשרי... כמו שעשה פוטין בקרים, מהלך חד צדדי. זאת העובדה השטח וכל העולם ואשתו יכול לקפוץ לי...

ואף מילה על זה שהשאיפות של ה"עם" השני, או לפחות של אלו המתיימרים להיות מנהיגיהם, כלל אינן הקמת מדינה כי אם השמדת המדינה שלנו. אכן, שאיפה לגיטימית מאין כמוה.

.

זה קשקוש עלוּב למדי.

העובדה שחלק מהפלסטינים (ולא משנה כרגע אם מדובר במיעוטם, ברובם או אף בכולם) חולמים או שואפים לכונן בארץ ישראל כולה מדינה אחת --- בין אם זו מדינה "דו-לאומית" (כפי שחלקם קוראים להקים), מדינה פלסטינית חילונית בה היהודים יהיו מיעוט (כפי שקוראים אחרים להקים), מדינה אסלאמית (כפי שקורא החמאס ושות' להקים) או מדינת כל-אזרחיה (כפי שקוראים פלגי השמאל למיניהם להקים) ---- זה בכלל לא רלוונטי.

חלקם (ובתקופות מסויימות, רובם) של הפלסטינים גם היו (או הינם) מעוניינים במה שמכונה "פתרון שתי המדינות", בין אם כפשרה פרקטית בין אידיאל שאותו הם מבינים שלא יוכלו להשיג (השגת ריבונות מלאה על הארץ) ובין אם כהכרה בכך שזה הפתרון ה-"צודק" כביכול (עמדה שרק מטי מעט, אם בכלל, מחזיקים בה).

אני בטוח שגם אם תעשה סקר בארץ --- ישיבו רבים (אולי אפילו רוב) שאם היה אפשר שהפלסטינים כולם "יתאיידו לאוויר" (כאילו מעולם לא היו קיימים, לא במוות ממשי) יחד עם תביעותיהם הלאומיות והטריטוריאליות - הם היו מאמצים את החזון הדמיוני הזה בשמחה. ווריאציות אחרות (קצת פחות בדיוניות) של החלום הזה אפשר למצוא בדמות פנטזיות ה-"טרנספר" לירדן וכיו"ב.

במילים אחרות, גם אתה או לפחות חלק מבני עמך רוצים "להשמיד" את הפלסטינים. הפלסטינים לא ממש ייחודיים במובן הזה.

בתור עם נרדף שהגיע לכאן מכל קצות תבל, היינו מוכנים (דה פקטו, כמובן שהיו מאבקים פנימיים קשים בסוגייה הזו) לכמעט כל הצעה טריטוריאליות שהוצעה לנו. הצעת החלוקה שקיבלנו העניקה לנו נתח קטן בהרבה מזה שהשגנו בסופו של דבר במלחמת העצמאות. הפלסטינים לעומת זאת, בתור מי שראו עצמם (בצדק) כילידי המקום, סירבו להצעות הללו --- מסיבות שז'בוטינסקי היטיב לתאר במאמר שכותרתו "קיר הברזל" (שמחר אצטט ממנו).

היות ועצם הקמת המדינה שלך באה על חשבונם, הם לא מסתייגים מאוד מלהציב את שאיפותיהם הלאומיות על חשבון אלה שלך.

מעניין גם מה היית אומר לו יהודים (שגם הם עם, לא?) באחת התפוצות היו דורשים עצמאות מהמדינה בה הם יושבים ואת השטח בו הם מהווים רוב, תוך הפעלת אלימות קשה כנגד שאר האוכלוסיה. אחרי הכל, גם הם יושבים שם מאות שנים, זמן רב בהרבה מהזמן שעבר מאז שהערבים כאן החלו לקרוא לעצמם "פלסטינאים" - ואף מאז שרובם הגרו לכאן, אחרי תחילת העליה היהודית.

אנשים כמוך מדגימים היטב את הבעיה המרכזית בדמוקרטיה: לכל אחד יש קול שווה, גם אם הוא כסיל מוחלט

היהודים תמיד היו מהגרים בכל אותן מדינות ולא ילידים.

הערבים הם "ילידי" המזה"ת לפחות מאז המאה השביעית ומסעות הכיבוש המוסלמים.

מאז - דורות על דורות על גבי דורות של דורות של ערבים נולדו, חיו, העמידו צאצאצים ומתו - על אדמות המזה"ת.

בכל אותו זמן היהודים היו (בדיוק כפי שהיטבת לציין זאת בעצמך) ב- "תפוצות", הם לא היו ילידים בגרמניה, בבריטניה, בספרד בהודו או ברוסיה, וגם לא במרוקו, לוב או אפילו עיראק.

ארצו ההסטורית של העם העברי/יהודי היא ישראל, זוהי מולדתו --- וממנה גורש לפני יותר מ-2000 שנים.

בזמן הזה 1001 תהפוכות פוליטיות, אתניות ודמוגרפיות התחוללו כאן, וההסטוריה בארץ ישראל "נעה קדימה" עם נציגות מינורית עד כדי זניחה של העם היהודי - שהיה בה למיעוט סמלי בלבד.

כך יצא שנוצרו "ילידים" חדשים למקום ---

חלקם יהודים, חלקם נוצרים - אך רובם המכריע ערבים מוסלמים.

הזכויות שלהם על הארץ לא נופלות מאלה של היהודים.

העובדה שהעם היהודי כבש שטחים בעידן הברונזה וחגג חגים וכתב בספרים שהארץ הובטחה לו ע"י "אל" כזה או אחר לא מעניקה לו זכות יתרה על הארץ מזו שיש למשפחות שחיו כאן עשרות דורות לפני הגירת היהודים לכאן בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

בקיצור, אם לענות לשאלתך -------

היהודים עצמם - בתור מיעוט "מהגר" (ששמר על בדלנות ולא נטמע באוכלוסיה באופן מלא) בכל אותן מדינות, לא יכל לתבוע עצמאות (בוודאי לא בכח הזרוע), משום שהייתה קיימת שם ישות ריבונות קודמת שאליה הוא היגר. הם כן אגב ניסו - במס' נקודות בהסטוריה, לדרוש אוטונומיה מהשליטים.

לכך אין שום דמיון למצבם של הערבים במזה"ת (ובפרט, בארץ ישראל) - איזור שבו הם הפכו לקבוצה האתנית הדומיננטית באופן מובהק (להוציא מיעוטים כגון הכורדים, הדרוזים, הקופטים ואחרים) בתהליכים שמשתרעים על פני יותר ממילניום וכוללים הן מאבקי כח אלימים, והן תמורות תרבותיות ודמוגרפיות "טבעיות" והדרגתיות.

האלימות הקשה כנגד אוכלוסיה לא הופעלה אפוא כנגד ילידים (הערבים הם לא "אורחים" פתאומיים פה) אלא בדיוק ההפך - כנגד מהגרים טריים שזה עתה הגיעו מחו"ל.

אני לא אכנס לשאלה האם אלימות כנגד "עם פולש" היא מוצדקת או לא מבחינה מוסרית, בוודאי לא כאשר העם היהודי עצמו כבש את הארץ בתקופת המקרא (ואף טרח לרשום ביתר פירוט את כל מעשי הכיבוש האלה בספר), או הציב לעצמו את השמדתם של עמים אחרים כמטרה (עמלק, למשל).

אנשים כמוך מדגימים איך עזות מצח וטפשות יכולים לחבור יחד כדי ליצור אשליה של "אינטילגנציה" שמתפוררת כמו מגדל קלפים רעוע.

- - - תגובה אוחדה: - - -

אני רוצה לשאול אותך מה אתה מציע?

א. נספח את השטחים, ונשאיר אצלנו 3 מיליון פסלטינים (ערבים שתיהיה מרוצה) על המיליון וחצי/שניים שכבר גם ככה יש?

ב. נבטל הסכם השלום עם ירדן, נכבוש אותה ונבצע טרנספר של הפלסטינים לשם וניסוג?

ג. נבצע רצח עם, ופשוט נהרוג את כולם?

ד. נחלק את המדינה, אם צריך בכוח ובאופן חד צדדי (כן ברור לי לחלוטין יפלו לי טילים על הבית מה שתגיד, גם ככה זה עניין של טכנולוגיה, אז אם זה לא יקרה מרמאללה ומג'נין אז חמאס וחזבאללה).

סתכל על כל הפתרונות שהצעתי ותגיד לי שד' הוא לא היחידי שהגיוני, צריך לשכוח מקווי 67, זה לא יקרה. החרמות על ישראל לא רלוונטיים לנושא הפלסטיני, זה רק עילה של חבורת אנטישימים לדפוק אותנו, אם הנושא הזה לא יהיה קיים אז הם ימצאו אחר. אנחנו פשוט צריכים למצוא פתרון ל3 וחצי מיליון בני אדם.

אם מדי פעם נצטרך לצאת למלחמה לעשות להם כמה אלפי הרוגים כדי ליצור 5 שנים של שקט אז נעשה את זה. אין לנו מה לעשות, זה הפתרון היחיד האפשרי... כמו שעשה פוטין בקרים, מהלך חד צדדי. זאת העובדה השטח וכל העולם ואשתו יכול לקפוץ לי...

אני מציע שכולנו נזנח את הקונספט האידיוטי של "לאומים", נאמץ את המודל האמריקאי של מדינת כל אזרחיה שמבוססת על עקרונות של חירות, שוויון וכו' - וננהל חיים שמבוססים על רציונאליות ומדע, ולא על סגידה לאלילים ולאבנים. מדינה שבה האדם הוא הערך העליון - ולא איזושהי דת או לאום או חג או טקס או חבל ארץ "קדוש".

היות וזה לא הולך לקרות, אין לי שום "הצעה" טובה אחרת --- המדינה הזו אבוּדה לטעמי. היה סיכוי מסויים (אולי, לא בטוח) להגיע לפשרה והסדר בתקופת רבין, אבל זה נגדע. מכאן לטעמי אנחנו בדרך למטה. אני לא רואה תקווה למדינה הזו או לאיזור הזה, בטח לא במאה השנים הקרובות.

מה שאני מציע זה להפסיק את השלטון הצבאי ביהו"ש.

אם אנחנו לא נפסיק אותו עכשיו, מתוך עמדה של חוזק,

אנחנו נאלץ להפסיק אותו בעתיד --- כשנהיה בעמדת חולשה ---

בדיוק כפי שאת סיני נאלצנו למסור בעקבות מלחמת יום כיפור, בעוד שאם היינו נענים לקריאות השלום המצריות לאחר מלחמת ששת הימים היינו יכולים לסיים את הסיפור מעמדה של כח ובתוצאה משופרת מבחינתנו (זו לא אנלוגיה מושלמת כמובן, אבל היא ממחישה את הנקודה).

בכל מקרה, ברור שהמכשול האמיתי למשא ומתן ולהסדר מדיני הוא בכלל לא הפלסטינים כי אם ההתנחלויות: ההתנחלויות, שמכרסמות בשטח הפלסטיני העתידי - והמתנחלים, על כל מאות האלפים שנמנים עליהם --- הם אלה ש-"מונעים בגופם" כל אפשרות להסדר.

לא יכולה לקום מדינה פלסטינית עצמאית כל עוד ההתנחלויות קיימות ביהו"ש.

היות ואני לא רואה אותנו מפנים או מפסיקים את ההתנחלות ---

אני גם לא רואה שום "הצעה" ושום פתרון רלוונטי

ההבלים שזרקת פה על טבח באלפי אנשים יכולים היו להיאמר רק ע"י אידיוט בן 14,שלא מבין בכלל את המשמעות של חיים או מוות.

- - - תגובה אוחדה: - - -

הרשו להביא לפה בינתיים את

הציטוט המלא של מאמרו של ז'בוטינסקי "קיר הברזל" , משנת 1923 ---

אדם שחכם מ-VIC07 פי כמה וכמה רבבות

(ולמי שלא ידע -- אחד מאבותיו הרוחניים של הימין הישראלי)

(ההדגשות הן שלי. הדגשתי רק את מה שלטעמי רלוונטי לדיון הנוכחי ולהבלים שנשפכו פה)

בניגוד לכלל היפה - להתחיל את המאמר מעצם העניין - עלי להתחיל מאמר זה בהקדמה, ומה עוד - בהקדמה אישית. את מחברם של השורות האלה חושבים לאויבם של הערבים, למצדד גירושם מן הארץ וכו'. אין זה אמת. מבחינה רגשית - יחסי לערבים הוא כיחסי אל כל שאר העמים: שוויון נפש אדיב. מבחינה פוליטית נקבע יחסי על סמך שני עקרונות. האחד, גירושם של הערבים מארץ-ישראל באיזו צורה שהיא נחשב בעיני לבלתי-אפשרי בהחלט; בארץ ישראל יהיו תמיד שני עמים. והשני, אני גאה על השתייכותי לאותה קבוצה, שניסחה את "תכנית הלסינגפורס" נסחנוה לא בשביל לא בשביל היהודים בלבד, אלא בשביל כל העמים; ויסודה הוא שיווי- זכויות לעמים. ככל היהודים מוכן אני להישבע בשמנו ובשם צאצאינו, שלעולם לא נפר שיווי- זכויות זה ולא נעשה ניסיון לגירוש או לדיכוי. כפי שרואה הקורא, הרי זה "אני מאמין", האומר כולו שלום. ואולם במישור אחר לחלוטין מתייצבת השאלה, אם אפשר להגיע להגשמת מחשבות של שלום בדרכי שלום. כי הרי דבר זה תלוי לא ביחסנו אל הערבים, אלא אך ורק ביחסם של הערבים אל הציונות.

אחרי הקדמה זו נעבור לעצם העניין.

א

על השלמה מרצון בין ערביי ארץ-ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, לא כעת, ולא בגבולות העתיד הנראה באופק. אני מביע את הכרתי זו בצורה חריפה כזאת לא משום שנעים לי לצער בני-אדם טובים, אלא פשוט כדי שלא יבואו לכלל צער: כל בני-אדם הטובים הללו להוציא את הסומים מלידה, הבינו בעצמם זה מכבר כי אי-אפשר לחלוטין לקבל את הסכמתם מרצון של ערביי ארץ-ישראל להפיכתה של ארץ-ישראל האחת מארץ ערבית לארץ בעלת רוב יהודי.

יש לו לכל קורא מושג כללי על דברי ימי ההתיישבות של ארצות אחרות. אני מציע לו להיזכר בכל הדוגמאות הידועות; ויואיל-נא לאחר בדיקת כל הרשימה לנסות ולמצוא לכל הפחות מקרה אחד, שבו נעשתה ההתיישבות בהסכמתם של ילידי-המקום. לא היה מקרה כזה. ילידי- המקום - אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים, - נלחמו תמיד בעקשנות נגד המיישבים - אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים. עם זאת דרך פעולתו של המיישב לא השפיעה כלל ועיקר על יחסו של יליד-המקום אליו. עמיתיהם של קורטס ופיסארו, או, נאמר, אבותינו בימי יהושע בן-נון התנהגו כשודדים; ואולם "האבות המהגרים" האנגלים והסקוטים, החלוצים האמיתיים הראשונים של אמריקה הצפונית, היו בחירי האדם, בעלי פאתוס מוסרי גבוה, שלא רצו לפגוע לא רק באיש אדום-העור אלא אפילו בזבוב והם האמינו בתום-לב, שבערבה האמריקאית יש די מקום גם ללבנים וגם לאדומים. ואולם יליד-המקום נלחם באותה מידת אכזריות הן נגד המיישבים הרעים והן נגד המיישבים הטובים. שום תפקיד לא מילאה כאן גם השאלה, אם יש באותה ארץ אדמות פנויות רבות. לפי המניין ישבו בשטחי ארצות-הברית בשנת 1921 340 אלף אדומי עור; אולם גם בזמנים הטובים לא מנו אלה יותר משולשת-רבעי מיליון בכל המרחב העצום למן לאבראדור ועד ריו גראנדה. לא היה אז בעולם אדם בעל דמיון חזק כזה, שיחזה מראש ברצינות סכנה של "גירוש" אמיתי הנשקפת לילידי-המקום על ידי הזרים, שבאו זה מקרוב. ילידי המקום נלחמו לא משום שהם פחדו מדעת או מתוך הכרה ברורה מפני גירוש, אלא פשוט משום שאין שום יליד-מקום בשום מקום ובשום זמן יכול להסכים לכל התיישבות שהיא.

כל עם, שהוא מיושבי-הארץ, בין שהוא עם תרבותי ובין שהוא עם פראי, רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי-עד בעל-בית גמור ; לא רק לבעלי-בית חדשים, אלא גם למשתתפים, או לשותפים חדשים בהנהלת משק-הבית, הוא לא יתן רשות-כניסה מרצונו הטוב.

דבר זה מתייחס גם אל הערבים. עושי השלום בקרבנו מנסים לשדל אותנו, כאילו הערבים הם או טיפשים, שניתן לרמותם על-ידי ניסוח "מרוכך" של מטרותינו האמיתיות, או שבט אוהב- בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ-ישראל תמורת רווחי תרבות וכלכלה. אני מסרב לחלוטין לקבל השקפה זו על ערביי ארץ-ישראל. מבחינה תרבותית הם פיגרו מאחורינו

כ 500- שנה, מבחינה רוחנית אין הם מחוננים בכוח-הסבל שלנו, אף לא בכוח-הרצון שלנו; ואולם בזה גם מסתיים ההבדל הפנימי בינינו. הם פסיכולוגים דקי-הבחנה בדיוק כמונו, ובדיוק כמונו נתחנכו מאות בשנים על שיטת הפלפול החריף: נספר להם מה שנספר, הם מיטיבים להבין את הנעשה במעמקי נשמתנו, כשם שאנו מבינים את הנעשה במעמקי נשמתם. ואל ארץ-ישראל הם מתייחסים, לכל הפחות, באותם אהבה אינסטינקטיבית ובאותה קנאות אורגאנית, שבה התייחסו האצטקים אל מכסיקו שלהם, או הסיאוקסים אל הערבה שלהם. ההזייה על כך, שהם יסכימו מרצונם להגשמת הציונות תמורת נוחיות תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם המיישב היהודי, - הזייה ילדותית זו נובעת אצל " חובבי- הערבים " שלנו מאיזה יחס של בוז שיסודו בדעה קדומה, אל העם הערבי, מאיזו הצגת-דברים בלתי מבוססת על גזע זה, הרואה בו אספסוף רודף שלמונים, המוכן לוותר על מולדתו תמורת רשת טובה של מסילות-ברזל. הצגת-דברים כזאת אין לה שום יסוד. אומרים שלעיתים קרובות ניתן לשחד ערבים בודדים, אך מזה אין להסיק, שערביי ארץ-ישראל בכללותם מסוגלים למכור את רגש הפאטריוטיזם הקנאי שלהם , רגש שאפילו הפאפואסים לא מכרו אותו. כל עם נלחם נגד מיישבים על עוד יש לפחות זיק של תקווה להיפטר מסכנת ההתיישבות. כך עושים וכך יעשו גם ערביי ארץ-ישראל כל עוד יש להם לפחות זיק של תקווה.

ב

רבים מאתנו עדיין סבורים בתמימותנו, כאילו חלה איזו אי-הבנה: הערבים לא הבינו אותנו, ורק משום כך הם נגדנו; ואולם אילו אפשר להסביר להם, עד כמה צנועות הן כוונותינו, היו הם מיד מושיטים לנו את ידם. זוהי טעות, שכבר הוכחה לא אחת. אזכיר מקרה אחד מרבים. לפני שלוש שנים, בעת ביקורו של מר סוקולוב בארץ-ישראל, נשא הוא שם נאום גדול על אותה אי-הבנה. הוא הוכיח בראיות חותכות, כי הערבים טועים טעות מרה, אם הם חושבים, שאנו רוצים לקחת מהם את רכושם או לגרשם, או לדכאם: אפילו אין אנו רוצים בממשלה יהודית; אנו רוצים בממשלה המייצגת את חבר-הלאומים. על נאום זה השיב העתון הערבי "אל כרמל" במאמרו הראשי, שאת משמעו אני מוסר על-פי הזכרון אך במדוייק. הציונים מתרגשים לשווא: אין כאן שום אי-הבנה. מר סוקולוב אומר את האמת, אך הערבים יודעים אותה יפה גם בלעדיו. מובן, שהציונים אינם חולמים עכשיו לא על גירוש הערבים, לא על דיכוים ולא על ממשלה יהודית; מובן, שברגע הנוכחי הם רוצים בדבר אחד בלבד - שהערבים לא יפריעו להם לעלות. הציונים מבטיחים, שהם יעלו לארץ רק בהתאם לכושר-הקליטה הכלכלי של ארץ-ישראל. אך בעניין זה לא היו לערבים ספקות מעולם: הרי דבר זה מובן מאליו, שכן אחרת אין כלל לגרש מן הארץ אף ערבי אחד. "רק בזה" רוצים הציונים; - ודווקא בזה אין הערבים רוצים, משום שאז ייהפכו היהודים לרוב, ואז ממילא תוקם ממשלה יהודית, ואז יהא תלוי גורלו של המיעוט הערבי ברצונם הטוב של היהודים; ושלא נוח להיות מיעוט, - על זאת היהודים עצמם מספרים בדרך נמלצת מאוד. ומשום כך אין כאן שום אי-הבנות. היהודים רוצים בדבר אחד בלבד - בעליה חופשית; והערבים דווקא בעליה יהודית זו אינם רוצים.

טיעון זה של העורך הערבי הוא פשוט וברור כל-כך, שכדאי היה ללמוד אותו בעל-פה ולהניחו ביסוד כל הרהורינו לעתיד לבוא בשאלה הערבית. אין זה חשוב כלל, באלו מלים הרצלאיות או סמואליות - נשתמש להסברת מאמצי ההתיישבות שלנו. ההתיישבות גופא נושאת בחובה את הסברתה שלה, היחידה, שאין להפקיעה, והמובנת לכל יהודי בר-דעת. להתיישבות יכולה להיות מטרה אחת בלבד; אך מטרה זו אין הערבי מוכן לקבל: כל זה הוא מטבע הדברים, ולשנות טבע זה אי-אפשר.

ג

בעיני רבים נראית התכנית כדלקמן מושכת-לב ביותר: יש לקבל הסכמה לציונות לא מערביי ארץ-ישראל, מאחר שדבר זה הוא בלתי אפשרי, אלא משאר חלקי העולם הערבי, בכלל זה סוריה, ארם נהריים (עיראק) חיג'אז, ואולי אף מצרים. אילו גם היה דבר כזה אפשרי, הרי גם אז לא היה בכך כדי לשנות את המצב מיסודו: בארץ-ישראל גופא היה הלך-רוחם של הערבים ביחס אלינו נשאר כמות שהוא. איחודה של איטליה הושג בזמנו במחיר זה, שטרנטו וטריאסט נשארו בידי השלטון האוסטרי ואולם תושביהן האיטלקיים של טרנטו וטריאסט לא זו בלבד שלא השלימו עם זה, אלא להיפך, המשיכו במרץ משולש במלחמתם באוסטריה. אילו גם היה אפשר (ואני מפקפק בכך) לשכנע את ערביי באגדאד ומכה, שארץ-ישראל אינה בשבילם אלא חבל-ספר קטן ובלתי-חשוב, הרי בשביל ערביי ארץ-ישראל היתה ארץ-ישראל נשארת גם אז לא חבל-ספר, אלא מולדתם היחידה, מרכזו ומשענו של קיומם הלאומי העצמי. ולפיכך, מן ההכרח היה גם אז לנהל את ההתיישבות בניגוד לרצונם של ערביי ארץ-ישראל, כלומר, באותם התנאים שהיא מתנהלת כעת.

ואולם גם הסכם עם הערבים הלא-ארץ-ישראליים הוא בגדר הזייה שאינה ניתנת להתגשם. כדי שהערבים הלאומיים של באגדאד, מכה ודמשק יסכימו לשלם לנו מחיר רציני כזה, שיתבטא לגבי דידם בהסתלקות משמירת אופייה הערבי של ארץ-ישראל, כלומר, של ארץ השוכנת בעצם מרכזה של ה"פדראציה" וחותכת אותם לחצאים,- עלינו להציע להם תמורה גדולה עד למאוד. ברור, שיש רק שתי צורות אפשריות של מתן תמורה כזאת: או כסף, או סיוע פוליטי, או שניהם כאחד. ואולם אין לאל ידנו להציע להם לא זה ולא זה. מה שנוגע לכסף, הרי זה מגוחך אפילו לחשוב על כך, שנוכל לממן את ארם-נהריים או את חיג'אז, כשכספנו אינו מספיק אפילו בשביל ארץ-ישראל. גם לדרדק ברור, שהארצות הללו, בעלות העבודה הזולה, ימצאו בדרך פשוטה את ההון בשוק בקלות רבה יותר משנמצאם אנו בשביל ארץ-ישראל. כל הדיבורים על נושא זה של תמיכה חומרית, הינם בעצם או תרמית-עצמית ילדותית או קלות-דעת מחוסרת מצפון. ואכן, יהא בכך משום חוסר-מצפון גמור מצדנו, אם נדבר ברצינות על מתן תמיכה פוליטית ללאומיות הערבית. הלאומיות הערבית שואפת למה ששאפה, נאמר, הלאומיות האיטלקית עד שנת 1870: לאיחוד ולעצמאות ממלכתית. בתרגום ללשון פשוטה, משמע הדבר הוא - גירושה של אנגליה מארם-נהריים וממצרים, גירושה של צרפת מסוריה, ואחר-כך אפשר גם מטוניס, אלג'יר ומארוקו. עזרה מצדנו בכיוון זה - אפילו בעקיפין - יהא בה משום התאבדות וגם משום בגידה. אנו נשענים על המאנדאט האנגלי; על הצהרת באלפור חתמה גם צרפת בסאן-רמו. איננו יכולים להשתתף בקנוניה פוליטית, שמטרתה לגרש את אנגליה מתעלת סואץ ומן המפרץ הפרסי, ולחסל את צרפת לגמרי בתור מעצמה קולוניאלית. משחק כפול כזה לא רק אסור לשחק: אפילו לחשוב עליו אין זה מן הראוי. ירמסו אותנו - ובחרפה שנהיה ראויים לה - עוד לפני שנספיק לזוז בכוון זה.

המסקנה: לא לערביי ארץ-ישראל ולא לשאר הערבים אין אנו יכולים להציע שום פיצוי בעד ארץ-ישראל. משום כך אין להעלות על הדעת הסכם מרצון. ומשום כך בני-אדם, החושבים שהסכם כזה הוא בגדר sine qua non conditio (תנאי בל-יעבור) לציונות יכולים כבר עכשיו לומר: non (לא) ולהסתלק מן הציונות. התיישבותנו - או שהיא צריכה להיפסק, או להימשך בניגוד לרצונה של אוכלוסיית הילידים. ולפיכך היא יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן, שאינו תלוי באוכלוסיה המקומית - קיר ברזל, שאותו לא יהא בכוחה של האוכלוסיה המקומית להבקיע.

בזה כלולה גם כל מדיניותנו לגבי הערבים: לא רק "צריכה להיות כלולה", אלא גם להיות כלולה בפועל, נתחסד ככל שנתחסד. לשם מה זקוקים אנו להצהרת בלפור לשם מה זקוקים אנו למאנדאט? משמעותם בשבילנו נעוצה בכך, שכוח חיצוני הטיל על עצמו התחייבות ליצור בארץ תנאי מינהל ובטחון כאלה, שבהם תהיה האוכלוסיה המקומית , למרות כל רצונה, משוללת אפשרות להפריע להתיישבותנו באורח מינהלי או פיסי. ואנו כולנו, בלא יוצא מן הכלל, דוחקים בכוח החיצוני הזה, יום-יום, שימלא את תפקידו בתקיפות ובלא ריתוי. בעניין זה אין הבדל ממשי בין ה"מיליטאריסאטים" שלנו ובין ה"צמחוניים" שלנו. אלה מעדיפים קיר ברזל של כידונים יהודיים, אחרים - של כידונים איריים, ואנשי מחנה שלישי, מצדדי הסכם עם באגדאד, מוכנים להסתפק בכידוני באגדאד (זהו טעם לפגם, מוזר ומסוכן); ואולם כולנו טורחים ועמלים יומם ולילה בעניין קיר הברזל. ועם זאת אנו עצמנו מקלקלים משום -מה את עניננו מתוך שאנו מדקלמים על הסכם ומכניסים בלב מעצמת המאנדאט את ההכרה שהעניין איננו נעוץ בקיר הברזל, אלא בנסיונות הידברות חדשים לבקרים. דיקלום מסוג זה הורס את ענייננו; לפיכך, המשימה שמגמתה להבאיש את ריחו, להצביע על דמיוניותו ואי-הכנות שבו, - איננה רק בגדר תענוג, אלא גם חובה.

ד

ראשית, על הטענה הנדושה, כאילו נקודת-המבט המוצעת לעיל היא בלתי-מוסרית, אני משיב: לא נכון. אחת משתיים: או שהציונות היא מוסרית, או שאיננה מוסרית. בשאלה זו היינו צריכים להכריע לפני ששקלנו את השקל הראשון.

ומשהכרענו - הכרענו לחיוב. ואם הציונות היא מוסרית, כלומר צודקת, הרי יש להגשים את הצדק בלא להתחשב בהסכמתו או אי-הסכמתו של מי שהוא. ואם א', ב' או ג' רוצים להפריע בכוח להגשמת הצדק, משום שהם מוצאים אותו לבלתי-נוח בשבילם, הרי צריך להפריע להם בזה, ושוב בכוח. זוהי תורת המוסר; ואין שום מוסר אחר.

שנית, אין משמע כל זה, שאין להעלות על הדעת אפשרות של כל הסכם מרצון שהוא עם ערביי ארץ-ישראל. כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא ימכרו את תקוותם זו לא בעד אי-אלו מלים מתוקות ולא בעד שום פרוסה מזינה של לחם בחמאה, ומשום כך דווקא, אין לראותם בחזקת אספסוף, אלא עם, אף אם עם מפגר, אבל עם חי. עם חי מסכים לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד. רק אז מאבדות קבוצות קיצוניות שסיסמתם היא "בשום אופן לא", את קסמן, וההשפעה עוברת לידי הקבוצות המתונות. רק אז יבואו אלינו המתונים האלה ובידם הצעה לוויתורים הדדיים: רק אז יתחילו הם לשאת ולתת עמנו ביושר ובשאלות מעשיות, כגון ערובה נגד גירוש מן הארץ, או בעניין שיווי-זכויות, או בדבר ישות עצמית לאומית; ואני מאמין ומקווה, שאז נוכל לתת להם ערובות כאלה, שתרגענה אותם, ושני העמים יוכלו לחיות זה בצד זה בשלום ומתוך יחסי הגינות. ואולם הדרך היחידה להסכם כזה היא קיר הברזל, כלומר, חיזוקו של השלטון בארץ-ישראל, שלא יהא נתון לשום השפעות ערביות, כלומר, עצם השלטון, שנגדו לוחמים הערבים. במלים אחרות, בשבילנו הדרך היחידה להסכם בעתיד מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הנסיונות להגיע להסכם בהווה.

מחר, כשיהיה לי זמן, אדון במשמעות של הדברים הללו

בינתיים, תוכלו לומר לי vic07, ו-ag43, זוּג פישרים אומללים ---

למי בדיוק אתם קוראים "כסיל"? האם ז'בוטינסקי הוא בעיניכם "כסיל" משום שכינה בשנת 1923 את הערבים בארץ ישראל "עם" או טרח לבדל אותם מהערבים שאינם בארץ ישראל (כמו אלה שבבגדד או במצרים)? האם הוא בעיניכם "עיוור" או "אידיוט" משום שהוא מכיר ומבין (ואף מיטיב לנתח באריכות) את שאיפותיהם הלאומיות של ערביי ארץ ישראל כבר בתחילת המאה ה-20? את התנגדותם הרציונאליות להתיישבות היהודית, שעתידה הייתה להפוך אותם למיעוט אתני ולשלול מהם את חירותם ועצמאותם (כפי שאכן התרחש בפועל, ברבות הימים)?

אני רוצה לשאול אותך מה אתה מציע?

א. נספח את השטחים, ונשאיר אצלנו 3 מיליון פסלטינים (ערבים שתיהיה מרוצה) על המיליון וחצי/שניים שכבר גם ככה יש?

ב. נבטל הסכם השלום עם ירדן, נכבוש אותה ונבצע טרנספר של הפלסטינים לשם וניסוג?

ג. נבצע רצח עם, ופשוט נהרוג את כולם?

ד. נחלק את המדינה, אם צריך בכוח ובאופן חד צדדי (כן ברור לי לחלוטין יפלו לי טילים על הבית מה שתגיד, גם ככה זה עניין של טכנולוגיה, אז אם זה לא יקרה מרמאללה ומג'נין אז חמאס וחזבאללה).

סתכל על כל הפתרונות שהצעתי ותגיד לי שד' הוא לא היחידי שהגיוני, צריך לשכוח מקווי 67, זה לא יקרה. החרמות על ישראל לא רלוונטיים לנושא הפלסטיני, זה רק עילה של חבורת אנטישימים לדפוק אותנו, אם הנושא הזה לא יהיה קיים אז הם ימצאו אחר. אנחנו פשוט צריכים למצוא פתרון ל3 וחצי מיליון בני אדם.

אם מדי פעם נצטרך לצאת למלחמה לעשות להם כמה אלפי הרוגים כדי ליצור 5 שנים של שקט אז נעשה את זה. אין לנו מה לעשות, זה הפתרון היחיד האפשרי... כמו שעשה פוטין בקרים, מהלך חד צדדי. זאת העובדה השטח וכל העולם ואשתו יכול לקפוץ לי...

במצב הנוכחי? אין פתרון. זה לא אומר שצריך לקפוץ על כל איוולת כלשהי ("שתי מדינות") כי היא "פתרון". התאבדות היא לא פתרון. התפרקות מנכסי המדינה היא לא פתרון. יש לשמור על המצב הקיים ככל האפשר ותוך כדי לשפר עמדות - לבנות ולהתיישב ככל האפשר מעבר לקו הירוק, לעודד את ההגירה השלילית המאסיבית מתחומי הרשות ועזה וגם הדמוגרפיה פועלת לטובתנו (תטרחו לקרוא נתונים מדי פעם) . אם נתחיל בדברים האלו עכשיו בעוד 20-30 שנה נקודת הפתיחה שלנו תהיה טובה לאין ערוך.

קלימן - אתה אפילו לא ראוי להתייחסות. עיוור שמצטט רק מה שנוח לו ומתעלם מכל השאר.

העולם המוסלמי הוא כמו אפוקליפסה זומבית.

מיליארד מוסלמים מציפים וכובשים וכופים התאסלמות וחוזר חלילה בכל מקום בו רגלם דורכת קרוב ל1400 שנה.

כל תרבות או אמות מידה מוסריות אחרות נרמסות יחד עם חופש האדם.

הדרך היחידה לנצח את האיסלם היא למנוע ממנו להשתרש.

ואם צריך גם לעקור אותו בכוח.

כל השאר קישקוקים בני קישקושים.

לאפשר לאיסלם להשתולל ולהשתלט בשם זכויות האדם זה פרדוקס הרסני שאינו יכול להתקיים אלה כאשליה ויזואלית שהמוח הפשוט אינו יכול להבינה ללא התעמקות ארוכה.

- - - תגובה אוחדה: - - -

הדבר נכון במידה רבה לכל קבוצה אחרת לה יש מספרים גדולים והכוח והרצון להשתלט.

ומי שלא רואה את האמת הפשוטה של הקיום, ימשיך לטעות בהבנתו את העבר ההווה והעתיד, ולראות במקומם חזיונות תעתועים.

ag43

זה מדהים איך כל מה שאתה אומר זה נשמע כאילו אתה מדבר על עצמך ("מצטט רק מה שנוח לו ומתעלם מכל השאר").. אתה בזה הרגע התעלמת לגמרי מההודעה שמעלייך וטענת שהוא לא ראוי להתייחסות.. כל הכבוד. הצלחת להוכיח את נקודתך בצורה מאד מאד משכנעת. מעכשיו אני בוודאות אסכים איתך..

מדהים שכל הימנים טוענים שהפתרון הוא "אין פתרון". וטוענים שבאופן קוסמי כלשהו המצב ישתפר לנקודת פתיחה טובה יותר. ועוד מציגים נתונים דמוגרפים כלשהם לתמוך את טענתם. הרי זו שטות גמורה. בוא נעשה תהליך מחשבתי פשוט => נסתכל על העבר, לפני 60 שנה מה היה פה, לפני 30 שנה מה היה פה, לפני עשור מה היה פה ומה יש פה עכשיו ולאן אנחנו הולכים.

אם אתה מסתכל על המגמה הזו וטוען שמצבנו השתפר/ישתפר בעתיד אתה הוא העיוור.

הערבים בתקופה זו ביססו את עצמם, התיישבו בחוזקה, נטעו שורשים באדמה, קיבלו לגיטימציה לדרישותיהם בעולם, הפכו למקור כל הבעיות על כדור הארץ.. וכל זה תוך כדי שאנחנו יושבים בצד ומחכים שהבעיה תפתר מעצמה.. אם אחרי 60 שנה של עשיה של אותו הדבר מבלי שיפור אתה מגיע בטענה שיש להמשיך ולעשות זאת.. אז אני ארשה לעצמי לחשוב שאתה הוא זה שמתעלם ממה שקורה סביבך..

מדהים איך שכל השמאלנים חושבים שלכל דבר יש "פיתרון".

בוגי יעלון הסביר את העניין יפה.

לבעיות המורכבות של היקום אין "פיתרון", יש תהליך הדרגתי של למידה והפקת לקחים.

לכל היותר ניתן "לנהל" את הבעיה.

לא ניתן "לפתור אותה" בעתיד הנראה לעין.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=880132

לאורך כל הראיון אפשר לראות איך המראיינת השמאלנית החוצפנית תוקפת ושופטת את דעותיו, בעודה מקדמת את דעותיה השמאלניות המנותקות ההזויות וחסרות ההגיון.

אני אתן אנלוגיה קטנה לאיך שאני מרגיש את הבעיה:

ילד צעיר חלה בסכרת סוג 1 שדורשת "ניהול" של המחלה באמצעות הזרקות אינסולין.

מה שאתה מציע זה שימשיך לנהל את המחלה כפי שעכשיו עד יום מותו.

אני חושב שבמקביל לניהול הסכרת חשוב גם לנסות לפתח רעיונות ולפעול על מנת לנסות "לרפא" את המחלה. האם זה אפשרי? קשה לדעת, גם לא רואים את זה בעתיד הקרוב. האם בכל זאת כדאי לממן מחקר ונסיונות ריפוי - בוודאי!.

אנחנו חיים בתוך בעיה. הבעיה הזו לא פותרת את עצמה - ואני סובר שהיא לא משתפרת אלא רק מחמירה. אתה טוען שהיא כן משתפרת וכאן טמון חילוקי הדעות ביננו.

הטענה ש"אין פתרון" היא באופן פרדוקסלי ה - "פתרון". זו דרך הפעולה האקטיבית שבוחרים האנשים לנקוט. הם בוחרים שלא לעשות כלום. מתוך מחשבה שהסטגנציה משרתת את האינטרסים שלהם. אני חושב שאנחנו מפסידים בגלל זה. אתה חושב שאנחנו מנצחים. ונאלץ להסכים שלא להסכים..

ag43

זה מדהים איך כל מה שאתה אומר זה נשמע כאילו אתה מדבר על עצמך ("מצטט רק מה שנוח לו ומתעלם מכל השאר").. אתה בזה הרגע התעלמת לגמרי מההודעה שמעלייך וטענת שהוא לא ראוי להתייחסות.. כל הכבוד. הצלחת להוכיח את נקודתך בצורה מאד מאד משכנעת. מעכשיו אני בוודאות אסכים איתך..

מדהים שכל הימנים טוענים שהפתרון הוא "אין פתרון". וטוענים שבאופן קוסמי כלשהו המצב ישתפר לנקודת פתיחה טובה יותר. ועוד מציגים נתונים דמוגרפים כלשהם לתמוך את טענתם. הרי זו שטות גמורה. בוא נעשה תהליך מחשבתי פשוט => נסתכל על העבר, לפני 60 שנה מה היה פה, לפני 30 שנה מה היה פה, לפני עשור מה היה פה ומה יש פה עכשיו ולאן אנחנו הולכים.

אם אתה מסתכל על המגמה הזו וטוען שמצבנו השתפר/ישתפר בעתיד אתה הוא העיוור.

הערבים בתקופה זו ביססו את עצמם, התיישבו בחוזקה, נטעו שורשים באדמה, קיבלו לגיטימציה לדרישותיהם בעולם, הפכו למקור כל הבעיות על כדור הארץ.. וכל זה תוך כדי שאנחנו יושבים בצד ומחכים שהבעיה תפתר מעצמה.. אם אחרי 60 שנה של עשיה של אותו הדבר מבלי שיפור אתה מגיע בטענה שיש להמשיך ולעשות זאת.. אז אני ארשה לעצמי לחשוב שאתה הוא זה שמתעלם ממה שקורה סביבך..

הבעיה היא שבמקום לעשות את מה שכתבתי - לשפר עמדות, אנחנו מתמרחים ברגשות אשם עצמי ומדי פעם נכנעים ומדרדרים את עצמנו עוד יותר (אוסלו, ההתנתקות). אני מציע לפעול בצורה אקטיבית לשיפור מצבנו בהסתכלות על טוח ארוך. זו בדיוק הדרך לשנות את העקומה שאתה מתאר. הנתונים הדמוגרפים כרגע הפוכים מטענתך. הילודה הערבית בירידה תלולה והיהודית (ולא, לא רק החרדית) בעליה מתמדת. כבר עכשיו הילודה כמעט שווה ואם המגמה הנוכחית תמשיך ה"איום הדמוגרפי" יעלם מהעולם.

עריכה:

אם כל כך חשוב לך שאגיב על ההודעה הנ"ל - מעבר לעובדה שאני לא מחוייב למשהו שאמר ז'בוטינסקי, בטח לא במציאות שהיתה אז - הוא התייחס אז לעם הערבי כולו, המונח פלשתינאים או מדינה פלשתינית בצורה שבה מתייחסים אליו היום כלל לא היה קיים! העם שעליו הוא מדבר כלל את ירדן, חלק מסוריה וחלק ממצרים וודאי לא על ההמצאה של היום.

העובדה שחלק מהפלסטינים (ולא משנה כרגע אם מדובר במיעוטם, ברובם או אף בכולם) חולמים או שואפים לכונן בארץ ישראל כולה מדינה אחת --- בין אם זו מדינה "דו-לאומית" (כפי שחלקם קוראים להקים), מדינה פלסטינית חילונית בה היהודים יהיו מיעוט (כפי שקוראים אחרים להקים), מדינה אסלאמית (כפי שקורא החמאס ושות' להקים) או מדינת כל-אזרחיה (כפי שקוראים פלגי השמאל למיניהם להקים) ---- זה בכלל לא רלוונטי.

חלקם (ובתקופות מסויימות, רובם) של הפלסטינים גם היו (או הינם) מעוניינים במה שמכונה "פתרון שתי המדינות", בין אם כפשרה פרקטית בין אידיאל שאותו הם מבינים שלא יוכלו להשיג (השגת ריבונות מלאה על הארץ) ובין אם כהכרה בכך שזה הפתרון ה-"צודק" כביכול (עמדה שרק מטי מעט, אם בכלל, מחזיקים בה).

אני דווקא סבור בדיוק ההיפך ממה שאתה טוען פה.

העובדה שיש פלסטינים שמעוניינים בפתרון שתי מדינות או שלוש מדינות או שבע מדינות לא ממש רלוונטית.

העובדה שיש גם פלסטינים (ולא משנה אם הם מיעוט או רוב) שהיו מתים שכל הנהלת אש"ף/חמאס תיעלם ושישראל תחזור לשלוט שליטה מלאה בשטחים היא גם לא רלוונטית.

מה שרלוונטי הוא מה ההנהגה (זו שמולה אתה חייב להתנהל) עושה. ועד היום מעולם לא הייתה שום הנהגה שהייתה מוכנה לשום הסכם בתנאים שמבחנתינו יהיו קבילים (קרי לא יהיו שקולים להתאבדות מיידית או הדרגתית). אפילו לא קרוב.

אז אפשר (וצריך) להמשיך להידבר, אבל לא צריך לטפח אשליות לגבי המצב האמיתי.

אני בטוח שגם אם תעשה סקר בארץ --- ישיבו רבים (אולי אפילו רוב) שאם היה אפשר שהפלסטינים כולם "יתאיידו לאוויר" (כאילו מעולם לא היו קיימים, לא במוות ממשי) יחד עם תביעותיהם הלאומיות והטריטוריאליות - הם היו מאמצים את החזון הדמיוני הזה בשמחה. ווריאציות אחרות (קצת פחות בדיוניות) של החלום הזה אפשר למצוא בדמות פנטזיות ה-"טרנספר" לירדן וכיו"ב.

ההבדל, עם זאת, ברור. גם אם כולם פה היו רוצים באותו חזון דימיוני שהבעיה "תיעלם מעצמה", הרוב פה מוכן לפשרות, ויש לכך גם ביטוי בהנהגה. בצד השני? אמנם אין לי דרך לדעת מה בסתר ליבו של כל אדם ואדם, אבל שוב - זה לא משנה, כי זה לא משפיע. מה שמשנה זה מה בא לידי ביטוי בדו-שיח ומהי עמדת המנהיגים. עמדת המנהיגים הפלסטיניים, בכל הזמנים, היא קיצונית למדי ולא מוכנה לשום פשרות.

אני מציע שכולנו נזנח את הקונספט האידיוטי של "לאומים", נאמץ את המודל האמריקאי של מדינת כל אזרחיה שמבוססת על עקרונות של חירות, שוויון וכו' - וננהל חיים שמבוססים על רציונאליות ומדע, ולא על סגידה לאלילים ולאבנים. מדינה שבה האדם הוא הערך העליון - ולא איזושהי דת או לאום או חג או טקס או חבל ארץ "קדוש".

היות וזה לא הולך לקרות, אין לי שום "הצעה" טובה אחרת ---

לפחות אתה מבין שזה לא הולך לקרות (לכל הפחות מה שקשור לויתור על קונספט הלאומים). לגבי ניהול חיים שמבוססים על רציונליות ומדע - אנחנו עושים את זה גם ככה. לדת יש השפעה רבה בנקודות מסוימות, אבל באופן כללי - השפעה מועטה הרבה ממה שאתה כנראה מדמיין.

היה סיכוי מסויים (אולי, לא בטוח) להגיע לפשרה והסדר בתקופת רבין, אבל זה נגדע.

לדעתי, לא היה. כמובן, רבין נרצח ומפלגתו איבדה את השלטון, אז אפשר לומר כל דבר בסגנון "לו רק...", בלי הצורך (והאפשרות) לעמוד מאחורי הדברים. אבל מעשית, אני לא חושב שהיה הבדל כלשהו. היו אשליות מסוימות שמהן טרם התפכח חלק גדול מהאוכלוסיה (למרות שלדעתי הרוב לא האמין בהן גם אז - לראיה נצחונו של נתניהו בבחירות למרות רצח רבין). בכל מקרה, אם זה "נגדע", אז מה גדע את זה? חילופי השלטון? תהיה רציני. נתניהו המשיך לנהל מו"מ ולחתום על הסכמים (שכללו ויתורים על שטחים רבים יותר ממה שרבין עצמו ויתר עליהם), וכך עשו גם כל אלה שבאו לאחר מכן. ובכל זאת הגענו לאותו מבוי סתום.

בדיוק כפי שאת סיני נאלצנו למסור בעקבות מלחמת יום כיפור, בעוד שאם היינו נענים לקריאות השלום המצריות לאחר מלחמת ששת הימים היינו יכולים לסיים את הסיפור מעמדה של כח ובתוצאה משופרת מבחינתנו (זו לא אנלוגיה מושלמת כמובן, אבל היא ממחישה את הנקודה).

זו לא אנלוגיה מושלמת בכלל כי היא בכלל לא נכונה. להזכירך, ניצחנו במלחמת יום כיפור. במחיר כבד, אבל הנזק האמיתי היה פסיכולוגי לחלוטין. הנזק עשוי היה להימנע כמעט לחלוטין אם ההנהגה שלנו לא הייתה שקועה באיפוריה ושאננות (שאין שום קשר בינן לבין גישושי השלום המצריים). גם אם מישהו במדינת ישראל הרגיש שמדינת ישראל חותמת על שלום עם מצרים ממצב של חולשה (ואני לא יודע מי הרגיש מה, כי לא הייתי כאן בתקופה ההיא) , החולשה הזו הייתה בראש בלבד ולא בפועל.

בכל מקרה, ברור שהמכשול האמיתי למשא ומתן ולהסדר מדיני הוא בכלל לא הפלסטינים כי אם ההתנחלויות: ההתנחלויות, שמכרסמות בשטח הפלסטיני העתידי - והמתנחלים, על כל מאות האלפים שנמנים עליהם --- הם אלה ש-"מונעים בגופם" כל אפשרות להסדר.

זה ברור? אם יש משהו אחד שברור לגבי זה הוא שמדובר בגיבוב של שטויות. כזה שאנשים מסוימים בעלי דעה או אג'נדה מסוימת אוהבים לחזור עליו כי הוא נוח ומאפשר להם להימנע מלהתמודד עם תמונת המציאות האמיתית. זה לא הופך אותו לפחות שקרי.

היה אפשר לטעון שזה המכשול העיקרי אם היה מישהו, אי-פעם בצד הפלסטיני שהיה מוכן לחתום על הסכם בתמורה לפירוק ההתנחלויות (או פירוק חלקן וביצוע חילופי שטחים בתמורה) - הצעות שהיו על השולחן. אבל אף אחד מעולם לא הסכים בלי לדרוש גם חזרה של "פליטים" (בכוונה במרכאות), חוסר נכונות להכיר במדינה יהודית / להצהיר על קץ התביעות ועוד דברים כאלה ואחרים.

לא יכולה לקום מדינה פלסטינית עצמאית כל עוד ההתנחלויות קיימות ביהו"ש.

מעניין איך קמה מדינה יהודית עצמאית יחד עם ערביי חיפה, יפו, כפרי הגליל והמשולש.

למי בדיוק אתם קוראים "כסיל"? האם ז'בוטינסקי הוא בעיניכם "כסיל" משום שכינה בשנת 1923 את הערבים בארץ ישראל "עם" או טרח לבדל אותם מהערבים שאינם בארץ ישראל (כמו אלה שבבגדד או במצרים)?

לגבי המאמר של ז'בוטינסקי:

היותו אב רוחני של הימין הישראלי לא הופך את דבריו לאמת לדורות. לא קשה להביא דברים שכתבו ואמרו ועשו אבות השמאל הישראלי בתחילת דרכה של המדינה שמנוגדים לחלוטין לעמדות מסוימות של השמאל כיום.

כסיל ז'בוטינסקי בטח לא היה, אך אין זה אומר שלא ייתכן כי טעה בחלק מדבריו. לטעמי טעה בהערכתו שברגע ושיבינו הערבים כי לא יוכלו לגרשנו בכוח, אז יגברו המתונים שבהם על הקיצוניים ואפשר יהיה לדבר על פשרה מעשית. זה לא קרה, ועדיין לא קורה.

הדגשת חלקים מסוימם במאמר שיתמכו בעמדתך, אך שים לב שעל אף כל זה ז'בוטינסקי מעולם לא טען בעד הגבלה כלשהי של התיישבות או של שליטה יהודית בארץ ישראל. דברים שבהם אתה רואה כרגע מכשול להסדר. כמובן, ז'בוטינסקי חי וכתב זאת במציאות שונה לחלוטין ממה שקיימת כיום, ולכן אפשר לטעון (בצדק מסוים) לחוסר רלוונטיות. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהבאת פה ציטוט של אדם שאתה (ככל הנראה) מסכים עם חלק מדבריו ולא מסכים עם חלק אחר. כך שייתכן בהחלט שיהיו אנשים שיבחרו דווקא להסכים עם דברים שאינך מסכים ולהיפך.

בכל מקרה, נחזור שנייה לנקודה שבשבילה הבאת בכלל את המאמר - והיא כדי להראות שכבר ב1923 היו אנשים שראו בפלסטינים עם, ועל כן הטיעון של כמה מיריביך בדיון זה על היותם עם "מומצא" הם מגוחכים.

אגב, אני רואה נקודה זו (האם הפלסטינים הם "עם" או לא) כשולית למדי בכל מה שקשור לפרקטיקה, אך יש לדעתי משמעות לעמידה על דיוק האמת ההסטורית, ככל שניתן. לכן אני מתייחס לזה.

ראשית, וודאי שמת לב שלא הוזכר השם "פלסטינים" במאמר. ברור לך כמובן שזה נובע מכך שלא השתמשו בשם הזה אז. לא היהודים ולא הערבים. ידוע לכל, שהשם "פלסטינים" נכנס לשימוש רק מאוחר יותר ורק כדי ליצור, בדיעבד, איזושהי זיקה מיוחדת בין קבוצות מסוימות של ערבים לארץ-ישראל (היא פלסטינה) ולנסות להחלישה את הזיקה בין היהודים/ישראלים לארץ לישראל (היא פלסטינה).

הבעיה היא לא בשימוש בשם כזה או אחר. הבעיה היא שיחד עם השם, בהדרגה התחילו להמציא גם הסטוריה כדי ליצור מצג שווא של נוכחות ערבית חזקה בארץ-ישראל במשך מאות (ולפעמים גם יאמרו אלפי) שנים, של קיומו של איזשהו עם "פלסטיני" ייחודי שחי כל כל השנים האלה, עד שבאו היהודים לנשל אותו מאדמתו. בפועל הרי שום דבר מזה לא היה.

היו כאן ערבים (שהיו רוב ללא שום ספק, אך מספרם האמיתי כנראה היה הרבה יותר נמוך ממה שירצו שתאמין), אך לא היה שום דבר ייחודי בהם שמבדיל אותם משאר ערביי האזור. כמו שאמרת, הלאומיות הערבית התחילה להתעורר רק בשלהי המאה ה19 / תחילת ה-20 (בערך כמו הציונות), והחלוקה הסופית ל"לאומים" נבעה הרבה יותר משרטוט שרירותי של גבולות ע"י המעצמות הכובשות מאשר מאיזושהי הסטוריה משותפת אמיתית. לזה מתכוונים מי שאומרים שהפלסטינים הם עם "מומצא".

אח, קליימן, קליימן... אפילו מתוך מה שבעצמך ציטטת, בחרת להתעלם לחלוטין מכל מה שלא נוח לך ולעמדתך. אתה עשוי להיות מופתע, אבל אני תומך לחלוטין בדבריו של ז'בוטינסקי - תחת ההסתייגויות שהוא עצמו, או ההסטוריה, נתנו לדבריו:

1. "העם הערבי" אינו "העם הפלסטינאי", כמו שהרוסים בקרים אינם "עם קרימי" - הם רוסים.

2. "הארץ" אינה מדינת ישראל המוכרת לנו, עם או בלי השטחים. מאז, 3/4 מהשטח כבר ניתנו רשמית לערבים.

3. "אם אפשר להגיע להגשמת מחשבות של שלום בדרכי שלום. כי הרי דבר זה תלוי לא ביחסנו אל הערבים, אלא אך ורק ביחסם של הערבים אל הציונות" - משפט מפתח להבנת כל הדברים שנאמרו כאן, שמקיומו התעלמת לגמרי.

4. "על השלמה מרצון בין ערביי ארץ-ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, לא כעת, ולא בגבולות העתיד הנראה באופק" - בהבדל ממך, שחושב שאותו שלום אפשרי ותלוי בנו.

5. "ההזייה על כך, שהם יסכימו מרצונם להגשמת הציונות תמורת נוחיות תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם המיישב היהודי, - הזייה ילדותית זו נובעת אצל " חובבי- הערבים " שלנו מאיזה יחס של בוז שיסודו בדעה קדומה, אל העם הערבי, מאיזו הצגת-דברים בלתי מבוססת על גזע זה, הרואה בו אספסוף רודף שלמונים, המוכן לוותר על מולדתו תמורת רשת טובה של מסילות-ברזל" - תשובה מוחצת לכל תומכי "השלום הכלכלי", שטוענים שטרור נובע מעוני ושצריך לעזור לערבים לבסס את כלכלתם ותשתיותיהם.

... אני רואה שבינתיים חלק מהדברים כבר נכתבו, אז אחסוך ממך את ההמשך.

למעשה, מה שז'בוטינסקי אומר במאמר הזה, הוא שעד שהערבים (לא "הפלסטינאים", אלא כלל האומה הערבית) לא יחליטו לקבל את קיומה של ישראל, דבר לא סביר בעליל, ישראל תוכל להתקיים רק על עוצמה צבאית ופעולות שלא סופרות כלל את "טובת הערבים". למעשה, הוא גם מסביר במאמר למה אנשים שחושבים שניתן להגיע לשלום עם הערבים ע"י ויתורים או עזרה כלכלית, כלומר, כל "השמאל" הישראלי כולל אותך קליימן, הם כסילים - אבל אתה כסיל מכדי להבין אפילו את זה, בציטוטך בגאון את המאמר.

אני חושב שבמקביל לניהול הסכרת חשוב גם לנסות לפתח רעיונות ולפעול על מנת לנסות "לרפא" את המחלה. האם זה אפשרי? קשה לדעת, גם לא רואים את זה בעתיד הקרוב. האם בכל זאת כדאי לממן מחקר ונסיונות ריפוי - בוודאי!.

אנחנו חיים בתוך בעיה. הבעיה הזו לא פותרת את עצמה - ואני סובר שהיא לא משתפרת אלא רק מחמירה. אתה טוען שהיא כן משתפרת וכאן טמון חילוקי הדעות ביננו.

הטענה ש"אין פתרון" היא באופן פרדוקסלי ה - "פתרון". זו דרך הפעולה האקטיבית שבוחרים האנשים לנקוט. הם בוחרים שלא לעשות כלום. מתוך מחשבה שהסטגנציה משרתת את האינטרסים שלהם. אני חושב שאנחנו מפסידים בגלל זה. אתה חושב שאנחנו מנצחים. ונאלץ להסכים שלא להסכים..

אנחנו לא מסוגלים לרפא את המחלה.

"המחלה" משתוללת בעולם הערבי והמוסלמי בלי שום קשר אלינו!!!

ולא משנה מה נעשה היא תמשיך להשתולל עד שהמערכת החיסונית של הגוף שמייצר אותה, תייצר מספיק נוגדנים.

לרפא את החמאס?

לרפא את הג'יהאד האיסלמי?

לרפא את אלקעידה?

WTF!!!

חסר לך בורג?

מחקר רפואי?

ועל מי תעשה ניסויים? על חיי האזרחים?

מה שעשינו בלבנון ובעזה זה לא ניסוי?

אולי כבודו האינטליגנט יואיל בטובו להתבונן בתוצאות הניסוי וללמוד מהם?

הבעיה תמיד היתה קיימת.

משתפרת?

איך אתה מודד? ברצון להשמיד אותנו?

תמיד היה קיים בצורה החריפה ביותר.

השמדה טוטאלית!!!! תאי גזים!!! מלחמה מוחלטת!!!!

איפה אתה חי?

לפחות כרגע יש תקופה יחסית פחות גרועה, ויותר בטוחה מהרבה נקודות זמן בעבר.

אז כן, יש שיפור מסויים, לפחות מבחינת ההישגים שלנו המאפשרים לנו לחיות בביטחה יחסית ולפעול במקרה הצורך כדי להשיג תוצאות.

סטגנציה? מאיפה הבאת את זה?

יש כל הזמן התקדמות.

אתה מבלבל כמו כל השמאלנים המבלבלים והמבולבלים בין ההתקדמות שלנו!!!!! שאותה רק אנחנו יכולים לעשות!!! לבין החוסר התקדמות של הפלסטינים!!! עליה רק הם אחראים!!!

אנחנו לא יכולים להתקדם בשבילם!!! אוקי?...

אנחנו בונים מדינה.

משפרים ביטחון.

ונערכים להתמודד עם כל התקפה נוספת בסדרת ההתקפות הבלתי פוסקות עלינו ב100 שנות הציונות.

הצענו לפלסטינים כל מה שאדם הגיוני ומתחשב מסוגל להציע.

הצענו להם הרבה יותר מכך.

וקיבלנו בתמורה זובי!!!!

הסטגנציה היא לא תוצאה של המעשים או חוסר המעשים שלנו, היא תוצאה של העקשנות האנטישמית האיסלמופאשיסטית של קבוצות הטרור והרצח השולטות בערביי המזרח התיכון.

הם יכלו לבחור לייצר ולייצא תותים, הם בחרו לייצר ולייצא טרור וטילים.

לך לבית משוגעים ותנסה לרפא משוגע פסיכי קשה אחד!!!!

אתה באמת חושב שאפשר לרפא מיליונים תוך יום?

ועוד כשרובם פסיכים שלא רוצים בכלל עזרה, וחלקם במצב פסיכוטי קבוע וללא חליפת משוגעים יעקרו לך את העיניים?

היה אפשר לטעון שזה המכשול העיקרי אם היה מישהו, אי-פעם בצד הפלסטיני שהיה מוכן לחתום על הסכם בתמורה לפירוק ההתנחלויות (או פירוק חלקן וביצוע חילופי שטחים בתמורה) - הצעות שהיו על השולחן. אבל אף אחד מעולם לא הסכים בלי לדרוש גם חזרה של "פליטים" (בכוונה במרכאות), חוסר נכונות להכיר במדינה יהודית / להצהיר על קץ התביעות ועוד דברים כאלה ואחרים. נו.. אז יופי.. אין לנו פרטנר לשלום. אז תעשה שלום בלי פרטנר. איך? אינטרסים. תגרום לצד השני להבין שאין לו ברירה אלא לעשות שלום. איך הימין מציע לעשות זאת? התנחלויות, התרבות דמוגרפית, קונפליקט כתוצאה מכך וטרנספר בלתי נמנע של אחת משתי האוכלוסיות (או הכחדה במקרה שלנו). איך הפלסטינים מציעים לעשות זאת - דה לגטימציה ולחץ עולמי וחרם כלכלי והצבת המושג מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד בעולם. איך המרכז מציע לעשות זאת - נטרול טענת הפלסטינים על ידי הצגתם כסרבני שלום כפי שהם באמת באמצעות הסברה פשוטה וברורה וסזיפית. הפעלת לחץ כלכלי עליהם עקב כך כי הלגיטימציה חוזרת אלינו. הגברת הצורך בשינוי הלך הרוח ברחוב הפלסטיני והיהודי - יותר סבלנות, הדדיות וחינוך שאיננו נוטף שנאה והסתה לאומנית. ואולי בעוד עשור החברה תהיה מוכנה לחתום. איך השמאל מציע לעשות זאת - הוא בעד פשוט לחתום עכשיו ולתת לפלסטינים את כל מה שהם רוצים ועוד כמה שנים ישראל קפוט..

מעניין איך קמה מדינה יהודית עצמאית יחד עם ערביי חיפה, יפו, כפרי הגליל והמשולש.

הם לא נתפסו בעולם כחברה הומוגנית "עם" "לאום" "חברה" בזמנו. כמו שהיום אנחנו לא מדינת אריתריאה. ולהזכירך ערבים אלו חיים כמיעוט שווה זכויות במדינתנו. הם לא פלסטינים. הם רק מאמצים את הנרטיב הפלסטיני מכיוון שכדאי להם בעת הזו והם מרגישים הרבה יותר שייכים, כפי שיש גם ערבים נוצרים שדווקא מרגישים יותר שהנרטיב הישראלי יותר מתאים להם. אנחנו מוזמנים להסתכל על עצמנו ועליהם ולתהות מה גורם לאדם "להתבולל" ומה גורם לו "להתבדל".

לגבי המאמר של ז'בוטינסקי:

היותו אב רוחני של הימין הישראלי לא הופך את דבריו לאמת לדורות. לא קשה להביא דברים שכתבו ואמרו ועשו אבות השמאל הישראלי בתחילת דרכה של המדינה שמנוגדים לחלוטין לעמדות מסוימות של השמאל כיום. מי שלא עושה, לא טועה. ומי שעושה - לומד מטעויות. אתה מוזמן לבחון דמויות היסטוריות וכיצד דעתם השתנתה במהלך ההיסטוריה. מה שמעניין הוא שרובם נעו מקיצון למרכז. אני קורא לזה התפכחות. אתה תקרא לזה הטמטמות. רק שאתה יושב בפורום מחשבים ודן בדברים שאין לך טיפת אחריות לגביהן בעוד שמי שהנהיג האחריות המלאה היא עליו.

כסיל ז'בוטינסקי בטח לא היה, אך אין זה אומר שלא ייתכן כי טעה בחלק מדבריו. לטעמי טעה בהערכתו שברגע ושיבינו הערבים כי לא יוכלו לגרשנו בכוח, אז יגברו המתונים שבהם על הקיצוניים ואפשר יהיה לדבר על פשרה מעשית. זה לא קרה, ועדיין לא קורה. הוא טעה בהחלט. מעניין לציין שאותו התהליך שעבר הצד השני, עובר הצד הישראלי. אצלנו גוברים הקיצוניים על המתונים ואי אפשר לדבר על פשרה מעשית. זה לא קרה, ועדיין לא קורה. ואני תוהה אם יש לך תקוות כאלה..

הדגשת חלקים מסוימם במאמר שיתמכו בעמדתך, אך שים לב שעל אף כל זה ז'בוטינסקי מעולם לא טען בעד הגבלה כלשהי של התיישבות או של שליטה יהודית בארץ ישראל. דברים שבהם אתה רואה כרגע מכשול להסדר. כמובן, ז'בוטינסקי חי וכתב זאת במציאות שונה לחלוטין ממה שקיימת כיום, ולכן אפשר לטעון (בצדק מסוים) לחוסר רלוונטיות. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהבאת פה ציטוט של אדם שאתה (ככל הנראה) מסכים עם חלק מדבריו ולא מסכים עם חלק אחר. כך שייתכן בהחלט שיהיו אנשים שיבחרו דווקא להסכים עם דברים שאינך מסכים ולהיפך. נכון. הרעיון הוא להציג שגם האיש הזה, הכיל בתוכו ספקטרום רחב של התבוננות על המצב. בזמנו המנהיגים לא היו צרי מוחין שזרקו סיסמאות מילטנטיות ע"ע בוגי יעלון/מירי רגב אלא באמת ידעו לערוך תהליך חשיבה עמוק שהסביר ופירט את עמדתם.

בכל מקרה, נחזור שנייה לנקודה שבשבילה הבאת בכלל את המאמר - והיא כדי להראות שכבר ב1923 היו אנשים שראו בפלסטינים עם, ועל כן הטיעון של כמה מיריביך בדיון זה על היותם עם "מומצא" הם מגוחכים.

אגב, אני רואה נקודה זו (האם הפלסטינים הם "עם" או לא) כשולית למדי בכל מה שקשור לפרקטיקה, אך יש לדעתי משמעות לעמידה על דיוק האמת ההסטורית, ככל שניתן. לכן אני מתייחס לזה. מסכים איתך לגמרי בנושא הפרקטיקה של הדבר.

ראשית, וודאי שמת לב שלא הוזכר השם "פלסטינים" במאמר. ברור לך כמובן שזה נובע מכך שלא השתמשו בשם הזה אז. לא היהודים ולא הערבים. ידוע לכל, שהשם "פלסטינים" נכנס לשימוש רק מאוחר יותר ורק כדי ליצור, בדיעבד, איזושהי זיקה מיוחדת בין קבוצות מסוימות של ערבים לארץ-ישראל (היא פלסטינה) ולנסות להחלישה את הזיקה בין היהודים/ישראלים לארץ לישראל (היא פלסטינה).

הבעיה היא לא בשימוש בשם כזה או אחר. הבעיה היא שיחד עם השם, בהדרגה התחילו להמציא גם הסטוריה כדי ליצור מצג שווא של נוכחות ערבית חזקה בארץ-ישראל במשך מאות (ולפעמים גם יאמרו אלפי) שנים, של קיומו של איזשהו עם "פלסטיני" ייחודי שחי כל כל השנים האלה, עד שבאו היהודים לנשל אותו מאדמתו. בפועל הרי שום דבר מזה לא היה.

היו כאן ערבים (שהיו רוב ללא שום ספק, אך מספרם האמיתי כנראה היה הרבה יותר נמוך ממה שירצו שתאמין), אך לא היה שום דבר ייחודי בהם שמבדיל אותם משאר ערביי האזור. כמו שאמרת, הלאומיות הערבית התחילה להתעורר רק בשלהי המאה ה19 / תחילת ה-20 (בערך כמו הציונות), והחלוקה הסופית ל"לאומים" נבעה הרבה יותר משרטוט שרירותי של גבולות ע"י המעצמות הכובשות מאשר מאיזושהי הסטוריה משותפת אמיתית. לזה מתכוונים מי שאומרים שהפלסטינים הם עם "מומצא".

מסכים איתך. הרעיון עצמו של מיהם הפלסטינים הוא אכן לא נקודה לזכות מאבקם. הם לראייתי סוג של אוכלוסייה מסכנה שעם הזמן הפכה כלי שרת על מנת להתנגח במדינה היהודית הזו שצצה על אפת וחמתם של עמי ערב מסביב. היות ולא הצלחנו לפתור את המצב עד כה, והיות והמצב לא עושה קולות של שיפור, והיום אני חי בידיעה שכשאני טס לח"ול אנשים חושבים עלי שאני איזה מפלצת, לדעתי יש מקום לפעול כדי לפתור את הבעיה.

אם יש משהו אחד שהיהודים צריכים ללמוד מהערבים, זה את ההגדרה שלהם ל"בוגד" ואת העונשים הראויים מבחינתם לכאלו.