על קיצוץ בתקציב הביטחון ואודות מערכות בירוקרטיות בכלל

[ssib]

ולמי שעדיין לא יודע,פרקינסון יכול להיות קשור לדברים נוספים לבד מרפואה.

ממליצה לקרא את הפוסט המצורף מאת אורי כץ.

http://orikatz.wordpress.com/2013/11/01/parkinson/

[vic07]

מאמר יפה מאוד, שלצערי הרב מפספס נקודה חשובה אחת: במנגנון ממשלתי כלשהו, עודף משאבים, לרבות עודף כוח אדם, אכן בהכרח יביא לסוג הבעיות המתוארות, ולכן אכן רצוי להפטר מהאנשים ה"מיותרים" ומהעבודה שהם "מייצרים". בצבא המבוסס על גיוס חובה, אין אפשרות מעשית להפטר מאותם האנשים ה"מיותרים" מבלי לשבור לחלוטין את המודל שעליו הצבא מבוסס, מודל שגם כך הולך ונסדק לאור גידול השכבה המשתמטת.

ובנוסף לכך, המודל הזה לפיו כל ארגון ייצר לעצמו עבודה מיותרת שתנצל את משאביו, תקפה בצורה טובה לכל ארגון שמתפקד תמיד באותה השגרה, פחות או יותר (נניח, רשות הדואר), אבל לא לארגון בו יש צורך (במלוא הקפו) בעיקר במקרי חירום.

[ssib]

בוקר, ויק

אכן, בצה"ל יש בעיה עקב המודל של גיוס החובה. מצד שני, בשנים האחרונות נראה שלבד משלל הדרכים ה"משעשעות" להיפתר מאותם אנשים, דרכים שיש לי הרגשה ששנינו "מחבבים" במידה שווה ואני מדברת על החל משיחרור מחזורים שלמים של בנות, דרך הקלה בשיחור של חיילים העושים הצגות שונות ועד העניינים המקסימים עם הבנות הדתיות, החרדים והערבים.

לעניין, צה"ל גילה שאם רוצים יש מה לעשות עם כוח האדם ה"עודף" - למשל גיוס למשטרה. אולי באותה מידה אפשר לחשוב על מערכות נוספות שבאמת זקוקות לכוח אדם ואליהן הוא יועבר.

כמובן שאני מסכימה איתך שבארגון כמו צה"ל יש בהכח צורך בגמישות בכוח האדם. עדיין, אני בספק איזו רמת גמישות ניתן להשיג עם חלק מהפקידים שאולי ממלאים תפקידים חשובים אבל ברובם אינם ממש מוכשרים ללחימה. הכשרה שברור שלא ניתן להשיג בפרק זמן קצר, כך שלמעשה הגמישות הרבה ביותר שניתן להשיג איתם זה להעבירם אולי לתפקיד אחר או פשוט לשמירות \ תורניות אחרות שונות. כנ"ל כנראה גם לגבי מורות-חיילות, נהגי-בוס וכיוצא בזה.

ייתרה מזאת, לדעתי חלק גדול מהגמישות בצבא אמורה להגיעה - ואכן מגיעה - מכוחות המילואים וזו אחת הסיבות לחשיבותם הרבה.

שוב, כמו כולם אני ממש בעד לתת לצה"ל את הכלים לנצח. אבל (כמו רובנו כאן) הייתי במערכת וראיתי את הבזבוז הרב ומה שראיתי היה ממש קצה הקרחון. ייתרה מזאת, אז גם לא הייתי מצויידת לא ביידע, גם לא ברצון עז לחפש אותו. מי יודע מה ההיתי מוצאת אילו כן.

[vic07]

כל נסיון לנתב מגוייסים למטרות שאינן משרתות את הצבא נכנס לקטגוריה אחרת של בזבוז לפי אותו המאמר בדיוק. לעניות דעתי, הצבא צריך להיות בעיקרו צבא לוחם, כאשר תפקידים הדורשים כשרון מיוחד (שאינו "קרבי") אמנם יקבלו עדיפות ויאויישו על ידי אנשים מתאימים, ללא קשר ליכולותיהם בתחומים אחרים (שלא יקרה מצב שגאון מחשבים ישובץ ליחידה לוחמת ולא למשהו "מתקדם" יותר רק כי יש לו גם יכולת גופנית גבוהה), אך שאר המיון יתבסס על צרכי היחידות הלוחמות (לרבות מערך התמיכה שלהן). את בעיית החיילים "הבעייתיים" ניתן לפתור באמצעות שלילת הטבות או הטלת סנקציות אחרות על אלו שלא השלימו שירות חובה, ואם בסופו של יום עדיין יש עודף סד"כ, תמיד אפשר לקצר את השירות.

אני כמובן מסכים איתך על כך שבצבא יש עודף פקידים, אך הדבר לא נובע מעודף כוח אדם אלא מניהול גרוע. יצא לי לראות גם יחידות עורפיות שכורעות תחת עומס העבודה, בעיקר בעיתות משבר, כי אין בהן מספיק ידיים עובדות - וכאן מדובר בתפקידים שלא צריך בשבילם פרופיל 97 או כושר גופני גבוה. הדוגמה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה היא תחום התצפית - יצאתי תקופה ארוכה עם מישהי שהיתה תצפיתנית בצבא, ושמעתי ממקור ראשון על בעיות כוח האדם שלהן בזמן השירות שלה.

[ssib]

ניהול גרוע הוא בהחלט מאפיין רציני בצבא. בין היתר ניהול גרוע מאוד של משאבים.

אם אתה קרוב לצלחת יש סיכוי גדול יותר שתקבל בין אם אתה צריך משהו או לא, וכמובן, אם נותנים לך- קח. זה מגיע לרמות שהמוציטבציה לחסוך היא פשוט שלילית

הבעיה היא שהמנטליות וצורת הנהול ממש חייבת גם קצינים ומנהלים לא רעים לעולם לא לסרב למשאבים. אני זוכרת שיחה שהיתה לי עם סגן-אלוף מסויים שממש אמר לי שאם פעם אחת אומר שאין לי צורך במשאב מסויים (נניח חייל לתפקיד מסויים או מחשב כי המחשב שיש עושה את העבודה ואין באמת צורך במחשב חדש יותר) אזי כאשר כבר אצטרך את המחשב\החייל לא ייתנו לי אותו. לכן, אם רשום שמשאב מסויים מגיע לך, לעולם קח אותו ואל תוותר עליו.

ומדובר היה על אדם המבין בכספים והבין שיש בעיה עם המודל. אבל בעולם הזה הוא חי (לפחות אז).

[vic07]

זאת בעיה אמיתית, שמוכרת לי גם מהיחידה שלי - לוקחים משאבים כשמציעים אותם, לא כשצריך אותם. הבעיה היא סדר העבודה הדפוק - במקום שאלו שצורכים את המשאבים הם שיתחילו את התהליך (על ידי פניה לאלו המקצים את המשאבים), "זכות הפניה" שמורה דווקא למקצים.

ביחידה שלי, למשל, היה צורך בארבעה מ"כים לפחות מקורס הכשרה מסויים בכל רגע נתון בשביל תפקוד תקין ללא שחיקה יתרה. האם היו לנו אי פעם 4 מ"כים? לאורך השרות שלי שם, אולי למשך שנה במצטבר. היו תקופות עם 3, היו תקופות עם 5. למה? כי אמנם ההקצאה לכל יחידה בסיום כל מחזור של קורס מ"כים כן הושפעה מדרישותיה (שהועברו לבסיס ההכשרה), אבל נראה כי גודל המחזור מלכתחילה היה על בסיס "מה שנותנים" ולא "מה שצריך".

באותו זמן, אגב, היה ביחידה שלנו נגד שהמציאו לו תפקיד במיוחד בשבילו, כי מפקד היחידה רצה את האדם המסויים הזה לתפקיד ספציפי אחר, שהתפנה רק אחרי תקופה מסויימת. זו עוד בעיה שיש לצבא - חוסר היכולת של מפקדים להפטר מחיילים, שלא לדבר על נגדים או קצינים, שלא באמצעות קידומם דווקא. היה לנו בבסיס (לא ביחידה שלנו) חייל שהוצא לקורס קצינים בהמלצת מפקדו, רק כי אותו מפקד לא מצא דרך אחרת להפטר ממנו.

[ssib]

אגב, לא יודעת אם אתה יודע, אבל יש מחקרים המראים שבמערכות גדולות, עם דגש על ארגונים בירוקרטים, התקדמות עובד נעצרת רמה אחת מזו אליה הוא מוכשר. דבר זה יכול כמובן להסביר כמה דברים (אם כי בחלקם עושה רושם שהתקדמות פרט מסויים נעצרה הרבה אחרי).

[vic07]

אני מכיר את הכלל הזה ואת ההגיון מאחוריו, אבל אני מדבר על מקרים גרועים אף יותר בהם "עובד" ממשיך להיות מקודם גם אם בתפקידו הנוכחי הוא ממש גרוע.

[איסתרא בלגינא]

הבעיה היא שהמנטליות וצורת הנהול ממש חייבת גם קצינים ומנהלים לא רעים לעולם לא לסרב למשאבים. אני זוכרת שיחה שהיתה לי עם סגן-אלוף מסויים שממש אמר לי שאם פעם אחת אומר שאין לי צורך במשאב מסויים (נניח חייל לתפקיד מסויים או מחשב כי המחשב שיש עושה את העבודה ואין באמת צורך במחשב חדש יותר) אזי כאשר כבר אצטרך את המחשב\החייל לא ייתנו לי אותו. לכן, אם רשום שמשאב מסויים מגיע לך, לעולם קח אותו ואל תוותר עליו.

זו חצי מהסיבה. החצי השני הוא שבסביבה ביורוקרטית, אדם נמדד לפי הכח שיש בידיו - על כמה אנשים הוא מופקד, על כמה כספים הוא מופקד, כמה סמכויות יש לו וכו'. לכן אף אחד לא רוצה לוותר על כח שקיבל.

בנוגע להקצאת משאבים, זו בעיה ידועה וישנה עם פתרון ידוע וישן. כשאני הייתי בסדיר, כל יחידה היתה מקבלת הקצאה שנתית של ימי מילואים. בדיוק כפי שתיארת, היה החשש שאם לא ינצלו את ימי המילואים במלואם, בשנה הבאה יקבלו מכסה קטנה יותר (כי היחידה לא צריכה כ"כ הרבה ימים) ואז לא יהיו ימי מילואים זמינים כשבאמת יצטרכו אותם. אז היו מזמינים אנשי מילואים לשטויות: למשל כשהסדירניקים יוצאים ליום כיף, מזמנים מילואימניקים להחליף אותם או קוראים למילואימניקים לאבטחת יישובים. זה פוגע במוטיבציה של אנשי המילואים, שוחק אותם וגורם לנזק אדיר למשק, אבל מה אכפת ליחידה?

הפתרון: במקום הקצאה של ימי מילואים, מקצים ליחידה תקציב לשימושים שונים, כשאחד מהם הוא ימי מילואים. כל יום מילואים בפועל מוריד סכום קבוע מתקציב היחידה. עכשיו מפקדי היצידה צריכים להחליט האם להוציא את הכסף על ימי מילואים או לשמור אותו למשהו שבעיניהם חשוב יותר. ופתאום מתברר שעש הרב ימי מילואים שבעצם לא היו צריכים...

עשו דבר דומה בתקציבים כמו בינוי וזה חסך הרבה כסף.

- - - תגובה אוחדה: - - -

אגב, לא יודעת אם אתה יודע, אבל יש מחקרים המראים שבמערכות גדולות, עם דגש על ארגונים בירוקרטים, התקדמות עובד נעצרת רמה אחת מזו אליה הוא מוכשר. דבר זה יכול כמובן להסביר כמה דברים (אם כי בחלקם עושה רושם שהתקדמות פרט מסויים נעצרה הרבה אחרי).

לא בטוח בקשר למחקרים (איך אפשר להראות משהו כזה במחקר?), זה נקרא "העיקרון הפיטרי" על שם פיטר מה-שמו שניסח אותו בפעם הראשונה. הוא הביא דוגמאות אנקדוטליות, אבל זה בהחלט הגיוני. הוא גם הראה איך נהוג לטפל באנשים כאלו - מאחר שלהוריד אותם בחזרה לתפקיד הקודם אי אפשר, אפשר לבעוט אותם הצידה או אפילו למעלה, לתת להם תפקיד חדש, עם משכורת גבוהה יותר ותואר מפוצץ, כשבפועל אין מאחוריו סמכויות בכלל.