דת ואמונה - דיון מרוכז - V2.0

[Art Tatum]

לא הייתי משתמש במילה קריסה.

את המצב ניתן לדמות למאזניים, ואת הסיבות להחלטה ניתן לדמות לאוסף של משקולות בכל צד.

כשהמשקל (שהוא סוביקטיבי) כבד יותר משמעותית בצד אחד אז ההחלטה נופלת.

[br]פורסם בתאריך: 18.03.2011 בשעה 02:48:06

---

ארבעה אנשים עומדים למות מכשלים שונים באבריהם החיוניים: לאחד הלב לא תקין, לאחד הריאות, לשלישי הכבד הרוס ולרביעי הכליות לא מתפקדות. נשארו להם רק עוד כמה ימים לחיות. אבל מה לעשות, יש להם סוג דם נדיר ופשוט אין אברים מתאימים להשתלה.

אבל ישנו אדם אחד, בריא לחלוטין, שסוג הדם שלו זהה והאברים שלו מתאימים בדיוק. רק שאין לו תוכניות למות בימים הקרובים.

מצד אחד חיי 4 אנשים שוקלים 4 קילו, ומצד שני זכותו של אדם על גופו לחיות כאדם חופשי שוקל מיליונים (כמספר האנשים במדינה/בעולם).

ITS A NO BRAINER

[br]פורסם בתאריך: 18.03.2011 בשעה 02:48:06

---

וכמובן שאפשר להוסיף עוד פרטים. מה אם האדם שקשור למסילה היא בנכם הקטן? רו מה אם הארבעה הם היטלר, סטאלין, מאו ופול פוט?

נראה לי שכיסיתי כבר את כל המשוואה פלוס מינוס.

אבל בוא נשאל שאלה אחרת.

אתה נמצא בבונקר והאויב גילגל לתוכו רימון שיתפוצץ עוד שניה או שניים.

יש לך בדיוק רגע לזרוק אותו החוצה אבל החלון היחידי שיש נמצא מאחורה שם עומדים 4 חיילים מהפלוגה שלך.

מה אתה עושה ?

ככול שאתה מוסיף יותר אלמנטים כך המשוואה תקרוס - נקודת השבר בה היא המשוואה קורסת היא נקראת "מוסר" .

התשובה לזה היא לא בהכרח עניין מוסרי.

בשורה תחתונה התשובה היא בצורת שאלה.

את מי יותר חשוב לך להציל, ולמה ?

זה יכול להיות אינסטינקט חזק לחיות.

זה יכול להיות רגש גבורה והקרבה חזק שמציף אותך.

מחשבה על משפחה וילדים (שלך או שלהם).

אפשר לבחון את ה"מה יותר חשוב לך" ואת ה"למה" מכל מיני בחינות.

ואת כל אלה אפשר לתרגם לניורוביולוגיה.

קבוצת תאים שנדלקה בגלל חיזוקים קודמים ורצף מחשבה.

זהו, עכשיו נדלקה לי קבוצת תאים שגורמים לי להיות מרוצה מהפוסט.

[איסתרא בלגינא]

ולכן אין לדילמה הזו תשובה שמקובלת על כולם. מוסר זה עסק מסובך.

תציג בפני האדם הממוצע את דילמת הקרונית והוא יגיד להרוג את האחד כדי להציל את הארבעה. תשאל אותו את שאלת ההשתלות והוא יגיד לא להרוג את האחד כדי להציל את הארבעה. אותה בחירה של אותו אדם, שתי תוצאות שונות.

אז איך אפשר לקבוע שמעשיו של אלוהים אינם מוסריים כשאנחנו בעצמנו לא יודעים מה מוסרי?[br]פורסם בתאריך: 18.03.2011 בשעה 15:17:30

---

אחד הטיעונים שדתי תמיד יתן לך הוא "אבל מה אם אתה טועה? אם אתה טועה, אכלת אותה".

אני תמיד אומר "אז אכלתי, אבל לפחות נהנתי ומיציתי את הזמן שלי על פנינת הענק הכחולה הזאת

בצורה הכי טובה שיכלתי.

התשובה הנכונה להימור של פסקל היא "ומה אם אתה טועה?"

נכון, יכול להיות ששמירת מצוות ומעשים טובים יבטיחו לך גן עדן והשאר ירשו גהינום (למרות שאני בכלל לא בטוח שזה נכון לגבי היהדות), ובמקרה הזה הדתי יצחק עלי "כל הדרך לבנק". אבל מה אם דווקא שמירת מצוות היא מה שמבטיח נצח בגהינום? מה אם הדתי טועה? ומה אם הכניסה לגן עדן נקבעת באקראי? מה אם רק ארבע מצוות חשובות והשאר לא? מה אם כולם הולכים לגן עדן (או לגהינום) ללא קשר למה שעשו בחייהם? אולי לא הולכים לשום מקום אלא רק מתים? מה אם הדרך היחידה להגיע לגן עדן היא להיות קתולי טוב?

יש המון אפשרויות. ההימור אינו בין שתי אפשרויות בלבד. ואתה לא יכול לבחור ביותר מאחת (או אפשר להיות יהודי טוב וקתולי טוב בו זמנית או לשמור מצוות ולא לשמור מצוות באותו הזמן). מאחר שאין לך שום ידע לגבי המשמעות של הבחירה שלך, אתה יכול לבחור רק על סמך מה שאתה כן יודע, וזה שסטייק ברוטב שמנת זה טעים.

[geniaXP]

יש טענה יותר חזקה נגד ההימור של פסקל:

אולי אלוהים מעדיף חילונים ישרים וכנים שלא מקיימים מצוות על פני דתיים שמקיימים מצוות רק משיקולים של תועלת עצמית.

[david11]

איסתרא

קיניין הוא חלק אינטגרלי מהריבוניות העצמית ולכן אין כאן כלל שאלה מבחינת המוסריות של תשובת ה"אברים, המושתלים , מוסר יכול להיות אך ורק לאנשים בעלי חופש בחירה ובעלי ריבוניות עצמונית .

לכן השאלה שלך לגבי המושתלים איננה כלל וכלל עומדת ואיננה מתקיימת כלל מבחינה פילוסופית .

( זו גם הסיבה שלא קיבלת מימני תשובה - אבל אם אתה מתעקש אני מזמין אותך אל השאלה הבאה שלך מפני שאני אומר : שאין לשום אדם זכות לקצור את אברי האיש האחד כדי להשתילם בגופות האנשים הבריאים . )

[infer73]

אתה אומר שלאף אח אין זכות לקצור אברים של אדם אחר...

אבל נניח ואחד מארבעת האנשים שיינצלו הוא האפיפיור, השני הוא רופא שהציל עד היום מאות אנשים

ושני האחרים הם דוגמניות כוסיות ממש והבחור שרוצים לקצור לו את האיברים הוא רוצח מורשע שרצח

שבעה בני אדם.

האם אתה עדיין מתנגד לקצור לו את האיברים?

[איסתרא בלגינא]

יש טענה יותר חזקה נגד ההימור של פסקל:

אולי אלוהים מעדיף חילונים ישרים וכנים שלא מקיימים מצוות על פני דתיים שמקיימים מצוות רק משיקולים של תועלת עצמית.

זו לא טענה חזקה יותר - זו גרסה חלשה יותר של הטענה שהצגתי. אתה מציג מצב של שלוש אפשרויות, אני הצגתי מצב מורכב יותר.

ההימור של פסקל הוא מקרה של דילמה כוזבת: הוא טוען שיש רק שתי אפשרויות, האתאיסט צודק ואין כלום אחרי המוות, ואז רווח של האתאיסט והקתולי שווה (אפס), או שהקתולי צודק ונוצרי טוב ילך לגן עדן בעוד שאתאיסט, לא משנה כמה כן וישר הוא, ילך לגהינום לנצח, ואז הרוול של הקתולי אינסופי וההפסד של האתאיסט אינסופי. במקרה הזה, אם יש סבירות כלשהי, לא משנה כמה קטנה, שהקתולי צודק, הרי שתוחלת הרווח של הקתולי היא אינסופית. כלומר רק מי שלא מבין סטטיסטיקה יהיה אתאיסט.

הדילמה הכוזבת היא שיש רק שתי אפשרויות. אבל יש יותר: הרי אפשר להיות יהודי - לא אתאיסט אבל לא קתולי. אפשר להיות מוסלמי. אפשר להיות זרטוסטאי (בטח לא אייתתי את זה נכון 8)). אפשר להאמין במפלצת הספגטי המעופפת. וכאמור יתכן שכל הדתות טועות וגם שהאתאיסט טועה והחלוקה לגן עדן/גהינום מתבצעת על סמך קריטריונים אחרים, נאמר כל מי שנולד ביום זוגי בחודש הולך לגן עדן וכל מי שביום אי זוגי לגהינום. או שהשהות בגן העדן או בגהינום היא לזמן מוגבל ואז הרווח או ההפסד אינם אינסופיים.

במילים אחרות אין שתי אפשרויות בלבד: יש מספר אינסופי של אפשרויות שלכל אחת מהן יש יחס רווח/הפסד משלה. אין לנו שום דרך אפשרית לחשב את תוחלת הרווח. לכן ההימור של פסקל הוא שגוי.

[infer73]

למיטב זכרוני, גם פסקל ידע שה"הימור" שהוא חשב עליו הוא לא משהו אבל הוא מת בטרם יצא לו לסיים אותו,

למרות שאני לא יכול לחשוב על דרך שבה הטיעון שלו עדיין יחזיק אם יש אינסוף "אפשרויות" של אמונה

למרות שבכל מקרה זה עלול היה להיות מספיק טוב בשביל לשכנע אנשים פשוטים מהרחוב לפני איזה 300 שנה...

[איסתרא בלגינא]

^^^

למיטב ידיעתי אתה טועה. אבחל כדי להיות בטוח, הלכתי לגוגל וחיפשתי את 'ההימור של פסקל'. להפתעתי הרבה, ויקיפדיה היתה רק בדף השני. להפתעתי העוד יותר רבה, הדיון הזה הופיע בעמוד הראשון! אנחנו שולתים!!!!1 8)

אבל לפי ויקיפדיה, הנה הנוסח המקורי של פסקל, מתורגם לעברית:

https://secure.wikimedia.org/wikipedia/he/wiki/%D7%95%D7%93%D7%90%D7%95%D7%AA#.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.9C

בלז פסקל פילוסוף צרפתי של המאה ה-17, מחבר ההגיגים, טוען שיש לחפש את הודאות באמונה. בהיותו מודע למגבלות היסודיות של המדע, הוא סובר שאין המדע יכול לספק ודאות מוחלטת. ולכן יש לחפש את האמת המוחלטת באמונה הדתית. כדי לבסס טענה זו, הוא המציא את טיעונו הידוע בשם ההימור של פסקל:

"אינני יודע היכן אני, אינני יודע להיכן אני הולך, אני רק יודע שמהעולם הזה או אגיע אל חוסר קיום או לידיו של אלוהים"

"אלוהים או קיים או לא קיים! אבל לאיזה צד להטות? הגיון לא עוזר לנו להכריע...אז על מה עלינו להמר? נחשב רווח מול הפסד...אלוהים או קיים או לא קיים. נתבונן בשתי האפשרויות - אם אתה מנצח, אתה מנצח הכל, אם אתה מפסיד אתה לא מפסיד כלום. המר אם כך שהוא קיים, ללא היסוס"

פסקל בבירור מציג רק שתי אפשרויות. זו המגבלה של אדם מאמין: הוא לא יכול לראות אפשרות שהאמונה שלו שגויה.

איסתרא

קיניין הוא חלק אינטגרלי מהריבוניות העצמית ולכן אין כאן כלל שאלה מבחינת המוסריות של תשובת ה"אברים, המושתלים , מוסר יכול להיות אך ורק לאנשים בעלי חופש בחירה ובעלי ריבוניות עצמונית .

לכן השאלה שלך לגבי המושתלים איננה כלל וכלל עומדת ואיננה מתקיימת כלל מבחינה פילוסופית .

( זו גם הסיבה שלא קיבלת מימני תשובה - אבל אם אתה מתעקש אני מזמין אותך אל השאלה הבאה שלך מפני שאני אומר : שאין לשום אדם זכות לקצור את אברי האיש האחד כדי להשתילם בגופות האנשים הבריאים . )

אתה שוב זורק מילים גדולות בלי להגיד כלום?

מותר להרוג מישהו אבל אסור להשתמש אח"כ באבריו כדי להציל חיים? ??? מה הרעיון? הרי ברגע שהרגת אותו, אין לו יותר חופש בחירה או "ריבונות עצמונית" (que?), הוא עצם דומם.

בוא נחזור רגע לשאלת הקרונית: אתה בחרת לדרוס את האדם הבודד. מותר לקבצן לקחת את הנעליים מהגופה שיחליפו את הנעליים המרופטות והקרועות שלו? הרי לגופה אין שום צורך בנעליים. הבחירה להרוג אדם אחד כדי להציל ארבעה היא בחירה במצב של מקסימום תועלת (או מינימום נזק, אותו דבר): עדיף להציל ארבעה אנשים במחיר חייו של אדם אחד. אז מכאן שמותר לתת לקבצן את נעליו של הקרבן, הרי זה מביא למקסימום תועלת: עדיף לקחת נעליים ממי שלא צריך אותן (כי הוא fucking מת) ולתת למי שכן צריך אותן.

אז אם מותר לקחת את הנעליים שלו, למה לא את הכבד שלו? הרי הגופה לא צריכה את הכבד שלה בדיוק כפי שהיא לא צריכה את הנעליים שלה. אם תהרוג אדם אחד, תוכל להציל ארבעה אנשים, מקסימום תועלת! ואפילו יותר, כיוון שאפשר להשתמש בדם שלו, להשתיל את הקרניות שלו לעיוור, להשתיל את העור שלו למי שעורו נפגע ובטח עוד פעולות שישפרו את חייהם של מקבלי התרומות. כלומר תציל את חייהם של ארבעה ותשפר את חייהם של עוד כמה וכל זאת במחיר חייו של אדם אחד בלבד! זה אפילו יותר טוב מהמצב בדילמת הקרונית.

פילוסופים גדולים ממני וממך מתווכחים בנקודה הזו כבר מאות שנים ללא הכרעה. מעניין שאתה חושב שהשאלה לא מתקיימת.

בוא ניקח עוד מצב היפותטי: נאמר שחיים הוא רוצח סדרתי (וסליחה עם כל החיימים לדורותיהם שמעולם לא פגעו בזבוב). תפסו אותו "על חם", יש הר של עדויות חותכות נגדו והוא בכלל מודה בלי שום היסוס בכל מעשי הרצח המזעזעים שביצע. בית המשפט דן אותו למוות. רק שאת הקרבן האחרון שלו הוא לא הספיק להרוג כשתפסו אותו, רק לפגוע קשות בכמה אברים חיוניים. כרגע הוא שוכב בבית החולים, מחובר למכשירים שמחזיקים אותו בחיים וגם זה לא להרבה זמן. אם לא ימצאו אברים מתאימים להשתלה, הלך עליו. ולגמרי במקרה האברים של חיים מתאימים בול לקרבן שלו.

אז אחרי שנוציא אותו להורג מותר להשתמש בהם כדי להציל את חיי הקרבן האחרון שלו או שצריך לתת לו למות כי לאף אחד אין זכות וכו'?

אגב, למה הפכת את הרביעיה בהבל פה (ומקלדת) לבריאים? הרי הם חולים ועומדים למות. כה אתה מרפא אותם בהינף יד? מה אתה, ישו?

[david11]

אז השאלה שלך היא האם מותר להרוג בן אדם ?

התשובה על כך היא כן - בתנאים מסויימים ( רשות מוסמכת / חוק / תהליך חוקי / זכות להתגונן וכו' )

עכשיו

האם מותר לקצור את אברי המת ?

התשובה עדיין עומדת בזכות הקיניין , למי שייכת הגופה ? הם אלו שיקבעו ( וזה מה שיעשה את ההבדל בין "קצירה" לבין תרומה , מותר לתרום אברים , אסור לקצור איברים מפני שזהו ביטול זכות הקיניין של האדם ו /או יורשיו על זכותם הבילעדית )

האם מותר לקצור את אברי החייב ( חיים ) ? ( כלומר אדם שנגזר דינו למות כתוצאה מפשע חמור ביותר שדורש גם פיצוי למשפחות הקורבנות ) ( נניח מחבל שרצח אנשים וחלקם הוא פצע נניח אחד הוא ירה לו בכבד והפצוע צריך כבד חדש ובמקרה הכבד של המחבל מתאים לו להשתלה )

התשובה היא כמובן חוק הקיניין , האם המדינה קבעה חוק לגבי זה ?

אם המדינה קבעה חוק אז כן אם לא אז לא .

די פשוט מבחינתי אני לא מבין ממש על מה יש לפילוסופים להתחרבש על זה אולי רק בגלל שהם "פילוסופים"

[infer73]

כי אתה פשוט לא מבין מה ההבדל בין חוק לבין מוסר

המדינה יכולה למשל להעביר חוק שכל מי שנפטר איבריו אוטומטית נקצרים ומועברים להשתלה.

מבחינה חוקית אין שום בעיה עם חקיקה של כזה חוק.

אבל האם החוק הזה הוא מוסרי? על כך כמובן ניתן להתווכח ובסופו של דבר אין תשובה חד משמעית מאחר שמוסר הוא דבר סובייקטיבי לחלוטין.

נכון, ישנם עקרונות מוסריים שרוב בני האדם באשר הם יסכימו עליהם (שאסור לרצוח אנשים אחרים סתם, איסור על גילוי עריות וכד')

אבל גם לכללים כאלה יש יוצאים מן הכלל (למשל, אנשים שאין להם בעיה לרצוח אנשים אחרים סתם, אנשים שעוסקים בגילוי עריות וכד')

ולכן, כמו שכבר כתבתי - מוסר הוא סובייקטיבי לחלוטין.

הדיון כאן, david11, הוא (כרגע) דיון תאורטי על מה מוסרי לדעתך (או לדעת אחרים בדיון) לעשות במקרה מסויים.

אם מסובך לך לתפוש מה ההבדל בין חוק ומוסר ועל איזה מהם נסוב הדיון (רמז עבה: מוסר) אז לפחות תפסיק להפריע לאחרים לנהל דיון.

[david11]

מוסר הוא אמות מידה ומוסכמות המועברות מדור לדור , מה הוא מוסרי איננו עומד לדיון כלל ועיקר מפני שמוסר הוא נגזרת של מורשת ומסורת שבהחלט מאובחנות ומסווגות על פי מוצא ( לפי סיגנון הגישה שלך ניתן למשל לקבוע כי אתה דרוויניסט קרי "מוצא האדם מהקוף" ועוד קוף לא חכם במיוחד )

הדיון איננו ( מה זה ) "שיקול מוסרי" אלא "אמת" כפי שהיא מופיעה בתחפושת של "מוסר" (מוסר איננו אמת אלא הינו כפי שהגדרתי אותו לעיל )

[infer73]

אתה פשוט טועה.

לכל אחד יש רעיון שונה למוסר שתלוי בדעות שלו, במורשת שלו, באמונה הדתית שלו, בניסיון החיים שלו וכד'.

אחד למשל חושב שזה לא מוסרי לרצוח חיות עבור הפרווה שלהן, לשני אין בעיה עם זה.

אחד חושב שזה לא מוסרי לרצוח חיות עבור הבשר שלהן, לשני אין בעיה עם זה.

אחד חושב שזה לא מוסרי לבצע ניסויים רפואים/קוסמטיקה על חיות, לשני אין בעיה עם זה.

אחד חושב שהפלה זה לא רצח ושלאישה יש זכות לבחור האם לבצע הפלה או לא, השני מאמין שזה אסור בכל תוקף.

אחד חושב שעונש מוות זה עונש ראוי על פשעים מסויימים, השני חושב שלמדינה אין זכות לקחת חיים של בן אדם.

עדיין חושב שמוסר הוא אובייקטיבי?

[geniaXP]

זו לא טענה חזקה יותר - זו גרסה חלשה יותר של הטענה שהצגתי. אתה מציג מצב של שלוש אפשרויות, אני הצגתי מצב מורכב יותר.

ההימור של פסקל הוא מקרה של דילמה כוזבת: הוא טוען שיש רק שתי אפשרויות, האתאיסט צודק ואין כלום אחרי המוות, ואז רווח של האתאיסט והקתולי שווה (אפס), או שהקתולי צודק ונוצרי טוב ילך לגן עדן בעוד שאתאיסט, לא משנה כמה כן וישר הוא, ילך לגהינום לנצח, ואז הרוול של הקתולי אינסופי וההפסד של האתאיסט אינסופי. במקרה הזה, אם יש סבירות כלשהי, לא משנה כמה קטנה, שהקתולי צודק, הרי שתוחלת הרווח של הקתולי היא אינסופית. כלומר רק מי שלא מבין סטטיסטיקה יהיה אתאיסט.

הדילמה הכוזבת היא שיש רק שתי אפשרויות. אבל יש יותר: הרי אפשר להיות יהודי - לא אתאיסט אבל לא קתולי. אפשר להיות מוסלמי. אפשר להיות זרטוסטאי (בטח לא אייתתי את זה נכון 8)). אפשר להאמין במפלצת הספגטי המעופפת. וכאמור יתכן שכל הדתות טועות וגם שהאתאיסט טועה והחלוקה לגן עדן/גהינום מתבצעת על סמך קריטריונים אחרים, נאמר כל מי שנולד ביום זוגי בחודש הולך לגן עדן וכל מי שביום אי זוגי לגהינום. או שהשהות בגן העדן או בגהינום היא לזמן מוגבל ואז הרווח או ההפסד אינם אינסופיים.

במילים אחרות אין שתי אפשרויות בלבד: יש מספר אינסופי של אפשרויות שלכל אחת מהן יש יחס רווח/הפסד משלה. אין לנו שום דרך אפשרית לחשב את תוחלת הרווח. לכן ההימור של פסקל הוא שגוי.

אני עדיין חושב שהטיעון שלי חזק יותר.

לאדם דתי בד"כ יש ארסנל של טיעונים לגבי למה הדת שלו נכונה וכל האחרות לא, למה הוא צודק וכל האחרים טועים.

עם הטענה שלי, שההימור של פסקל מבוסס נטו על שיקולים של טועלת(ולא על חשיבות המצוות לדוגמה), כל דתי יכול להסכים.

[david11]

עדיין חושב שמוסר הוא אובייקטיבי?

"הפוך גוטא , הפוך !"

[איסתרא בלגינא]

וזה ההבדל בין החוק למוסר - החוק הרבה יותר חד-משמעי המוסר (למרות שגם בחוק יש תחום אפור שפתוח לפרשנות). שנינו נסכים שאסור להרוג אדם אחר באופן כללי, אבל אם מישהו רץ לעברי/לעברך כשהוא מניף סכין וצועק "אני אשחט אותך", מותר לנו לירות בו למוות. עד כאן אנחנו בתחום נטול ספק. אבל מה אם הוא, למשל, במרחק של עשרים מטר ורץ לאט יותר מאיתנו? האם אנחנו חייבים לברוח או שמותר לנו לירות בו? לחוק יש תשובה לזה, אבל למוסר? אנחנו לא בהכרח נסכים זה עם זה בנקודה הזו. ומה אם יש לנו חגורה שחורה-עם-נקודות-צהובות בקים-ג'ונג-איל ויש סיכוי מצויין שנוכל לפרוק אותו מהסכין בלי לירות בו? מותר לירות או שאנחנו צריכים לקחת סיכון? ואם יש מאחוריו אנשים שאינם מעורבים ואנחנו לא צלפים גדולים במיוחד, האם מותר לנו לסכן אותם בשם ההגנה העצמית? והאם אנחנו צריכים לנסות ולפגוע לו ברגליים או לכוון למרכז המאסה?

אתה לא צריך לענות לאף אחת מהשאלות. הנקודה היא שבהחלט יתכן שחלק מהתשובות שלי יהיו שונות מהתשובות שלך ושנינו נחשוב שהתשובות שלנו נכונות מבחינה מוסרית כי למוסר יש תחומים אפורים מאוד רחבים. דילמת הקרונית הנ"ל היא כולה תחום אפור שכזה. מה שהפילוסופים של המוסר מנסים לעשות זה לצמצם את התחום האפור הזה. קח למשל את "הציווי הקטגורי" של קאנט (גרסה משופרת של "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"). נראה שהוא מטפל יופי ברוב הדילמות המוסריות, אבל במקרה של דילמת הקרונית הוא בכלל לא עוזר.

ומה אמור לקבוע האם פעולה מסויימת היא מוסרית או לא? התוצאות שלה? תאר לעצמך שניסית לעזור ושלא בכוונה גרמת נזק - נאמר שניסית לחלץ פצוע מרכב הרוס וכתוצאה מכך הוא ישאר משותק לכל חייו. האם המעשה שלך היה לא מוסרי בגלל שהתוצאה שלו רעה? הרי לעיתים רחוקות מאוד, אם בכלל, אתה יכול לדעת בוודאות מה תהיה התוצאה של מעשיך מראש. אז אולי הכוונות שלך? אבל יש מעט מאוד תאונות דרכים שבהן היתה לנהג כוונה לפגוע. גם מי שנהג שיכור כלוט ברכב שידע שאינו תקי, במהירות שחורגת בהרבה מהמותר ובלי לשים לב לכביש לא התכוון לפגוע באף אחד. אז האם המעשה הוא מוסרי כי לא היתה כוונה רעה? ומה עם המנעות ממעשה? תחשוב על דילמת הקרונית בלי אדם שקשור למסילה: לחיצה על כפתור יכולה להציל ארבעה אנשים, אבל מה דינה של אי עשיה? לא היתה לך כוונה רעה, לא היה מעשה ולכן אין לו תוצאות שיכולות להיות רעות (או טובות), אז האם המנעות מהזזת אצבע שבגללה לא נמנע מותם של ארבעה אנשים היא מוסרית? ומה עם עקרון The greater good? לפי העקרון הזה, למשל, צריך להרוג את האדם הבריא כדי להשתמש באבריו להשתלה - אדם אחד ימות, לפחות ארבעה ינצלו (בהנחה שהטכנולוגיה הרפואית תשתפר לרמה שבה אפשר יהיה להבטיח את הצלחת הניתוחים), כלומר שנטו ניצלו שלושה אנשים - זה מוסרי?

במילים אחרות, אף אחד לא יכול להגדיר מהו מוסר, אין הסכמה גורפת שפעולה כלשהי היא מוסרית או לא, אז על סמך מה אפשר לקבוע שפעולה כלשהי של אלוהים היא מוסרית או לא?[br]פורסם בתאריך: 20.03.2011 בשעה 21:46:42

---

אני עדיין חושב שהטיעון שלי חזק יותר.

לאדם דתי בד"כ יש ארסנל של טיעונים לגבי למה הדת שלו נכונה וכל האחרות לא, למה הוא צודק וכל האחרים טועים.

עם הטענה שלי, שההימור של פסקל מבוסס נטו על שיקולים של טועלת(ולא על חשיבות המצוות לדוגמה), כל דתי יכול להסכים.

והארסנל הזה תקף רק אם אתה מאמין בדת שלו מלכתחילה... בכל מקרה, אתה ושב שתוכל לשכנע אדם דתי שאם אתה מסייע לחסרי ישע מותר לך לאכול סטייק חזיר בחמאה ביום כיפור?

ההימור של פסקל הוא ניסיון להוכיח שכדאי להיות דתי (קתולי) מבחינה אובייקטיבית. והוא נכשל בגלל שלמרות מה שפסקל חשב על עצמו, אובייקטיבי הוא לא היה: הוא היה קתולי ולכן קיבל הנחות סמויות מסויימות (במקרה שלנו, שאם יש דת נכונה היא בהכרח הנצרות הקתולית) כאמיתות ללא עוררין.