nec_000
-
מספר הודעות
5377 -
הצטרפות
-
ביקר לאחרונה
-
Days Won
81
הודעות שנפתחו על-ידי nec_000
-
-
הכותר CP2077 מרגיש כמו וואחאד קידוד מחורבן ולא יעיל ברמה קיצונית. יחד עם זאת יתכן שהוא מסמל מגמה חדשה.
ואם כך אז הגיע העת בשעה טובה לומר מאברוק ?
האם מרובעי הליבות שלנו מהעשור הקודם, אולי סוף סוף יזכו לצאת לגמלאות בזמן הקרוב ?
גם אני כמותך ממתין כרגע ל- zen4 משלא נוכחתי שיש כרגע בואחה 21 (עדיין) צורך לשדרג.
עוד שנה נעשה בחינה מחודשת.
-
הכרטיס יעבוד עם 6GB בכותרים חדשים של 2021 ואליך, יותר על הגדרות mid ופחות על הגדרות גבוהות או מקסימליות.
כמו כן מסביר כבר כמה פעמים ואסבירה שוב, שאין משמעות מהותית לרזולוציה על צריכת הזכרון,
מה המכתיב את עיקר העומס על הזכרון אלו הטקסטורות.
-
יהיו שתי גרסאות, 12GB ב- 329$
ו- 6GB ב- 279$ ....
מי שבטעות ירכוש את גרסאת 6GB כדי לחסוך 50$ יגלה שעשה טעות קשה....
-
בנתיים ממה שאני מבין, בינואר מגיע 3060 רגיל (לא TI) עם 12GB זכרון במחיר 329$.... ברמת ביצועים כשל 1080ti...
וגם יכולות RT ו- DLSS למי שרוצה לטעום מהן.
אחלא דיל שבעולם...
ברגע שהוא יוצא לשוק - מחירי יד 2 יתחילו לרדת חזק כמו שצריך...
יש למה לחכות
-
המחיר 400 ש"ח כיום לכרטיס מקליבר של 1060 הוא הרבה יותר קרוב למחיר הנכון הסביר והראלי,
מאשר 700 שח, שהוא מחיר מופקע ומנותק ממציאות.
נכון, ישנם פראיירים/נאיבים ? .... שמשלמים מחיר מופקע ביד 2, לא כולם מבינים בתחום הזה
ומי כמוני מכיר...
יגיד תודה וירגיש בסדר גמור ידידנו היקר אור, באם יצליח למצוא קונה ב- 400, כי זהו מחיר סביר ראוי והוגן
אם היה לי איך לעזור לאור הייתי עוזר לו, אלא שהחבר היחידי שכרגע רלוונטי ושאלתי אותו אתמול אם רוצה,
מעדיף כבר לקנות 3060TI חדש ב- 2600 ש"ח ביחד עם המחשב שהוא מזמין.
**יש לו גם החזר מע"מ אז בכלל רלוונטי חדש.
ותתחדש אור, תהנה מהצעצוע החדש - מאברוק
-
אופס,
תזהר חבר יקר, אתה עוד תנתץ שלא מתוך כוונה רעה, את החלום של חלק מרוכשי הכרטיסים החדשים...
-
3060 עם 6GB זכרון זה ה- 1060 שהיו לו רק 3GB...
כרטיס שאנשים התקמצנו על כמה גרושים לקנות אותו אז, כדי לגלות שאחרי שנה הוא לא שווה כלום
וביד 2 גם אי אפשר למכור אותו בכלל....
זה טריק לעשות קופה על גבם של מי שלא מבינים או לא חושבים שני צעדים קדימה...
-
-
ציטוט של Jabberwock
התנצלות כנה מראש PR ?
אם נשים לב, נגלגל פה בשרשור כמה עמודים אחורה, זה בדיוק מה שהוסבר שהיא עבודת ה PR.
שהוא עובד עם אנשי הסקירות, אלו המשווקים של המותג. סוף סוף ירד לו השכל.
שהם שותפים שלו ולא אויבים שלו.
אך האם מדובר בהתפכחות או אפיזודה חד פעמית מצידו של סמנכל ה- PR ?
ימים יגידו.
ציטוט של captaincavemanהוא קיבל בראש מהבוס שלו ונשלח לעשות בקרת נזקים.
בדיוק ככה. זה כנראה מה שבאמת קרה פה.
-
6900 ו- 3090 זו זריקת כסף.
מוטב 3080/6800XT
-
קצת למוד/הסבר הכיצד אני באופן אישי מנהל את נושא מערך ההון שלי בצורה שמרנית וקפדנית.
הנחות היסוד שאני עובד לפיהן בתכניות העבודה וב- projection על ציר הזמן,
הן הנחה מאקרו כלכלית של תשואה מנייתית בשוק ההון ארוך הטווח של רק 7.4%, שהיא הנחה מאד שמרנית,
היות ובמדידה של 200 שנה SP500 של ימנו (וקודמיו) מראים לנו יותר לכוון 10% (כולל דיוידנד).
הסיבה שבחרתי בערך הנמוך והזהיר של רק 7.4% היא בשל הערכות מאקרו כלכליות של בנק ישראל בשנים האחרונות,
שהתשואות ירדו עם השנים ומשכך זו הסביבה המאקרו תשואתית שנכון יותר להתייחס אליה. אמצתי את הצעתו זו גם
אם אני לא בטוח שהם צודקים וכנראה מחמירים מדי.
הנחת היסוד השניה שאני עובד לפיה היא מדד יוקר המחירים לצרכן שקבעתי אותו על 2%. גם זו הנחה מאד שמרנית,
כי בפועל אין לנו מדדים כאלו או קרובים לכך מזה שנים רבות. אך לא מעניין אותי, אני בונקר שמרן, זו הנחת המאקרו
המחמירה שאני עובד לפיה בתוכניותי וכך יהיה.
הנחת היסוד הבאה היא מסוי של 25% בתיקים שאינם פתורים ממס, והנחת יסוד של 0% בתיקים הפטורים ממס (קרנות
השתלמות ופנסיה).
עכשיו,
אם לוקחים 7.4% ברוטו ומפחיתים ממנו 2% מדד מחירים לצרכן, ולאחר מכן מקזזים 25% מס, נשארים עם קצת מעל
4% תשואה נטו מתואמת מדד מחירים לצרכן.
בתיקים הפטורים ממס אין הפחתת 25% מס, אבל מצד שני הם מנוהלים על ידי לא יוצלחים כי זה החומר גלם שיש
בישראל בתחום, ולכן הם גם לא משיגים 7.4 שנתי אלא כנראה פחות. כלומר אם היו שמים רק על SP500 ולא מנהלים
אקטיבית, כבר היה יוצא להם טוב יותר. טמבלים כבר אמרנו ?
ולכן גם שם אני יוצא מנקודת הנחה מאד מחמירה, שהם לא יעשו (למרות הפטור ממס), יותר מ 4% נטו בשנה (אחרי
המדד).
לכן אני רואה את ההון שלי כמספר X, שביום שאפרוש לפנסיה, לא ארשה לעצמי כך או אחרת, למשוך יותר מ- 4% לשנה
נטו. כי לא ארצה לפגוע בקרן כמובן.
אני עובד עם הנחות יסוד אלו שנים רבות, ולשמחתי מגלה, שהן כל כך שמרניות עד שבפועל הביצועים עוברים, קרי
מבצעים overshot על הנחות אלו אשר לפיהם בניתי בשעתו את התחזיות ארוכות הטווח. במיוחד בשנים האחרונות
בהן בגלל הדפסת כסף בלתי נגמרת מצד הפד האמריקאי, כל המדדים של שוק המניות (והנדל"ן) מזנקים למעלה בקצב
מסחרר וכולנו רואים איך ומשפשפים את העיניים הכיצד זה קורה למרות שהכלכלה הראלית בקנטים בזכות המגפה. זה
הכל הדפסת כסף מלאכותית שמנשימה ומנפחת את הנושא.
ועדיין ולמרות כל זאת, אינני מעז לסטות מתכניתי השמרנית שיזמתי לפני שנים, כי אי אפשר לדעת מה ילד יום, וצריכים
להיות מוכנים כמו בונקר לימים סגריריים. שהרי מוטב להיות ב- overshot ביחס לתכנון השמרני שלנו, מאשר להתבדות
ולהיות ב- undershot בגלל שההערכות היסוד שלנו היו אופטימיות מדי.
מה שכן יכול לספר, זה שהערכותיי האחרונות שעדכנתי ב- 2014 עבור התאריך של היום, עברתי אותם בכ- 30% בפועל
או משהו כזה לערך. קרי חלפו 6 שנים ואני בכ- 30% overshot. בתוכנית העבודה נוצר איפה מצב, שהקדמתי את
העתיד של עוד כמה שנים לתאריך של היום, מה שמקרב אותי מהר יותר אל יעד הפרישה המוקדמת ממה שתכננתי
לי במקור. משמע שאכן הן היו הערכות שמרניות שעבדתי לפיהן, ואני שמח שכך.
נעזוב בצד לרגע שהשנים האחרונות היו תשואות פנטסיות (למרות המגפה), זה הכל בגלל הדפסת כסף מטורפת שלא
היתה כמותה בהסטוריה והיא זו שמנפחת את המדדים - שאף אחד לא יתבלבל לרגע. אינני מתרגש מכך, יודע שלאורך
זמן השוק גם יודע לתקן את עצמו כלפי מטה ולכן מתכלל אפשרות שה- overshot עוד ימחק כלא היה. זה ידוע
שפולנים הם פסמיסטיים מטבעם, עובדים שמרני. אז לא מקבלים מכות קשות מדי או מופתעים כשהן מגיעות, כי הם כבר
הכינו עצמם נפשית למאורע הזה, קרי גילמו אותו פנימה ולכן נשארו הם בהערכות השמרניות למקרה ש...
אפשרות אחרת היא שהערכים נומנאלית לא ירדו, בגלל הדפסת הכסף שאינה עוצרת ולא נראה איך בכלל אפשר כבר
לעצור אותה מבלי לרסק את הכלכלה העולמית ומודל אשראי שהיא בנתה על בסיסו. אז בהנחה אפשרית שההדפסה לא
עוצרת עוד, המצב המתחייב הוא שמדד המחירים לצרכן ידביק בסופו של דבר את האינפלציה הדוהרת מלמטה
וינסוק גם הוא. קרי השקל של היום או הדולר של היום יהיו שווים הרבה פחות. במקרה שכזה שווי ההון נומאלית אמנם
ישאר גבוה מאד, ולא יירד, אלא ששקל של מחר יהיה שווה במונחים ראלים (ליטר דלק או ק"ג חיטה) הרבה פחות, נדרש
ליותר שקלים כדי לקנות אותה כמות סחורה. זו גם הערכה אחת אפשרית שאני מאמין בה יותר ויותר.
הדרך לעגן ולשמור על הון שלנו בסביבה בה האינפלציה דוהרת והיא מתורגמת למדד מחירים שמשתולל (מי זוכר את
שנות ה- 80 העליזות בארצנו), היא רק באמצעות כלים שמעגנים את ההון ושומרים על ערכו בהצמדה שכזו למדד.
מניות זה הכלי הכי אפקטיבי בטווח הארוך להצמדות למדד המחירים, כאשר נדל"ן במקום שני לא רע אחריו.
למעשה שוק המניות הסטורית מבצע, עליה של X אחוזים בשנה פלוס מדד המחירים לצרכן. בטווח של כמה שנים, קרי
טווח ארוך דיו, הוא משמר את המגמה הזו. ולכן המלצה חשובה בכדי לשמור על החסכונות שלנו משחיקה נוראית היא
לעגן אותם בתוך מניות. או לרכוש נדל"ן כאפשרות שניה.
-
אוקי,
עברתי שוב על מה שכתבת ואחרי קריאה חוזרת הבנתי מה רצית להסביר.
הטעות בדוגמא שהבאת (לא חישובית) היא בחוסר ההבנה איך מוכרים נכון כדי שלא לדפוק את הקרן:
בתרחיש שהעלת יצרת מצב, שבו לאחר ירידה חזקה בשוק המניות, בעל המניות (להלן המשקיע) זילזל במצב שנוצר,
ולמרות זאת מכר נתח גדול מהתיק שלו. הוא פשוט החליט למכור נתח אחיד קבוע שקלי, של 2000 שח בכל חודש
(המקנים לו 1500 שח נטו אחרי מס) ללא תלות בביצועי המניה באותה עת. הטעות שלו היא שהוא לא הקפיד על
מכירת נתח אחוזי קבוע, ובחר בנתח שקלי קבוע. וזה מסוכן.
אם המשקיע מנתק זיקה, בין הנתח שהוא מוכר, לבין ביצועי המניה (שמגלמת בתוכה למעשה את ביצועי החברה
ורווחיה) אז הוא עלול למכור שלא רק את הרווחים, אלא גם את מרכיב הקרן. שזה מה שהדוגמא שהבאת מראה לנו.
דומה הדבר לדירקטוריון רשלני, שמחלק דיוידנדים ללא כל רסן, גם בתקופות קשות שבהן רווחיות החברה בקרשים.
שהרי נהול נכון מצד הדרקטוריון בהחלטה על חלוקת דיוידנדים, אמורה להתייחס לביצועים העסקיים של החברה ולחלק
דיוידנדים יותר או פחות בהתאם לביצועים, ולא היינו מצפים אחרת. וכך גם בדוגמא שהבאת - היו צריכים להתחשב בכך.
משלא התחשבו ולמרות הירידות מכרו יותר מדי, אז אכלו גם מהקרן ונוצר הפסד.
לכן החישוב שלך נדפק שמה וסטה מהקו הנכון, לא מתמטית, אלא שלא דימה מצב ראלי לפיו פועל הדרקטוריון בחלוקת
דיוידנדים. הדרקטוריון במצב שבו החברה יורדת ברווחיה גם מחלק פחות.
שים לב להסבר שנתתי עבורך בפוסט הקודם, שהדרך הנכונה לנהל את המכירות, או לומר את ההקצבה התקופתית,
היא לא מספר נומינאלי, אלא נתח אחוזי משווי התיק. משמע, שאם המניה עושה נגיד לצורך הדוגמא 8% תשואה
בשנה, אתה חייב לשמור על מצב שאתה לאורך ציר הזמן, אינך מושך יותר ממה שהיא עושה ביצועית, אחרת תתחיל
לאכול את הקרן. הדרך להבטיח מבחינה תפעולית והתנהלותית שלא לפגוע בקרן, היא למשוך סכום שאינו עולה על כך
וכך אחוזים מהקרן מדי משיכה ומשיכה. בדוגמא הראנו למשל חצי אחוז בחודש שמסתכמים ב- 6% בשנה.
זה המתכון וכך מיישמים אותו. שהמשיכות אינן עולות על התשואה. זה מה שנקרא דרקטוריון נבון.
יווצר בשיטה זו מצב, שבחודשים שהמניה ירדה, יהיו לך תלושי משכורת קטנים, ובחודשים שהמניה עולה יפה, יהיו לך
תלושי משכורת גדולים. אז אפשרות אחת היא שתתנהל בעו"ש חכם, כשהיו תקופות טובות ומכרת בנומינאלית סכומים
נאים, אל תגדיל את הצריכה שלך, זכור את היום הגשום שעוד יבוא, אלא שמור על אותו קצב קבוע של 1500 ש"ח
בחודש צריכה, על מנת להשאיר את הרזרבות בצד, לטובת התקופות היותר קשות שבהן ההכנסות שלך ממכירות בשוק
ההון תהינה קטנות יותר.
כמובן ישנה דרך אחרת לסמלץ זאת והיא פשוט לא למכור יותר מדי מניות בחודשים שהבורסה פורחת. קרי שאם הבורסה
עלתה יפה וכדי לממן את הצריכה החודשית אינך צריך למכור חצי אחוז, אלא מסתפק נגיד רק ב- 0.4 אחוז בחודש,
אדרבה, אל תמכור יותר מדי ותשאיר את הכסף בתוך המניה. שהרי אותה יתרת בשר שתשאיר במניה (כי לא מכרת אותה
כשהיו עליות נאות) תשמש אותך כרזרבה שתוכל לממשה בתקופות של ירידות, שבהן כדי שכן תהיה לך משכורת מספקת
(למרות הירידות), תמכור לא חצי אחוז, אלא יותר, נגיד 0.6 אחוז. הבשר שהשארת ולא מכרת ישמש לכך.
את המיצוע של המשיכות במטרה לשמר את חוסנו של ההון שלך ולא לפגוע בקרן, אתה מנהל, או בעו"ש באמצעות
buffer להלן הרזרבה, או במניה עצמה שתחזיק את ה- buffer היא, באמצעות מכירה קטנה יותר בתקופות של פריחה
בשוק. מה שנוח לך יותר להתנהלות, זו השיטה שתיישם.
רק זכור כלל יסוד אחד ושנן אותו, זה המנגנון הלינארי של המתמטיקה פה:
התיק עושה בממוצע ארוך טווח X אחוזים בשנה, ואם לא תרצה לפגוע בקרן, אסור לך למשוך יותר מממוצע של X
אחוזים. כמובן שרצוי למשוך פחות מ- X אחוזים, באם רוצים גם להבטיח גידול מתמיד של התיק השקעות. קרי לא לאכול
את כל התשואה.
-
דרך אגב הוספתי באמצעות עריכה עוד חלק בסוף הפוסט שמה, אז גש לקרוא אותו שוב. זה בסיפא.
אנסה להכין התיחסות לשאלותיך, לא מבטיח שאספיק הערב ואם לא אז מחר.
-
אנסה להסביר לך זאת במתמטיקה מפושטת להבנת הנושא:
תהי נקודת המוצא בדוגמא שלנו, שהמניה שבה אתה מושקע, מייצרת תשואה ארוכת טווח על הגרף, קרי לאורך עשרות
שנים, של כ- 8% בשנה. קרי בשנה הראשונה מתחילים ממדד 100, בשנה הבאה הוא עלה 108, שנה הבאה קצת
מעל 116, וכן הלאה וכן הלאה...
ברור ששוק ההון לא נע בגרף אחיד, אלא בגרף סינוסידואלי שעולה ויורד סביב עקום המגמה ארוך הטווח של 8%.
פעם יורד מתחתיו ופעם עולה מעליו, העיקר שבטווח ארוך השנים תוחלת הגרף מתלכדת עם הגרף שגדל ב- 8%.
עכשיו,
בו נניח שהחלטנו שאנו רוצים מדי שנה להנזיל 6% מהמניה, קרי כל שנה למכור 6% ולקחת הביתה כמשכורת.
לטובת הפרקטיקה נחליט, שנרצה למשוך זאת כמשכורת חודשית, או בקיצור 6 אחוז חלקי 12 יוצא לנו חצי אחוז
שצריכים למכור בחודש. פשוט בכל חודש בחודשו תמכור בדיוק חצי אחוז מהמניה.
מה שיקרה זה,
שבחודשים שהמניה ירדה מתחת לעקום ה- 8%, אתה למעשה תמכור נומינאלית פחות כסף, ובחודשים שבהם
המניה עלתה יפה מעל עקום ה- 8%, אתה תמכור יותר מבחינה נומינאלית.
כשהיא רק בשווי 80, אתה תמכור חצי אחוז (בחודש) מהערך 80, שיוצא במקרה 0.4.
כשהיא תהיה בשווי 120, אתה תמכור חצי אחוז (בחודש) מהערך 120, שיוצא במקרה 0.6.
עם הזמן כשהמניה תעלה לשווי 150, אתה עדיין תמכור חצי אחוז (בחודש) מהערך 150, שיוצא במקרה 0.75.
העיקר תקפיד שבכל שנה ושנה, אתה תמכור רק 6% מהמניה, במנות חודשיות של מחצית האחוז כל אחת מהן,
בין שהשנה חלשה בשוק המניות ובין שהשנה חזקה בשוק המניות.
אם מסתכלים על עקום הגרף בטווח הארוך, אתה בממוצע תמשוך/תמכור הרי 6% בשנה. וזאת בכל שנה ושנה.
בשנים חלשות תמשוך פחות מבחינה נומינאלית, ובשנים חזקות תמשוך יותר מבחינה נומינאלית.
עכשיו,
אם הגרף גדל בקצב ממוצע ארוך טווח של 8% בשנה, יווצר מצב, שהתיק שלך בממוצע גדל ב- 2% בשנה.
קרי אתה לא מושך את כל התשואה, אלא רק 6% מתוך ה- 8%.
אתה יכול כמובן להחליט שלא לעבוד במנות של 12 חודשים בשנה, אלא דווקא במנות של פעם ברבעון (4 פעימות
בשנה). אתה יכול להחליט שתמכור רק פעם אחת בשנה. אתה יכול להחליט למכור מדי שבוע במנות של 52 פעמים
בשנה. אתה יכול למכור כל יום 1 חלקי 365 הסכום השנתי שתכננת למכור. וכן הלאה וכן הלאה...
האם ההסבר שנתתי לך שהוא מתמטי מפושט, מסתדר לך תפיסתית איך הדבר עובד ?
מדוע בעצם אין משמעות לתזמון המכירה, משום שאתה מוכר נתח אחוזי קבוע.
שבממוצע ארוך הטווח, מתלכד בחלקו היחסי עם התשואה התוחלתית של המניה.
הדבר הזה שאני מראה לך הוא מדמה עבורנו דיוידנד. למעשה הוא טוב יותר מדיוידנד מכל מני טעמים,
חלקם אלו שציינתי בפוסטים הקודמים, וחלקם בזכות היכולת לתכנן טוב ונבון יותר מאשר הדרקטוריון
של החברה (שמחליט על חלוקת דיוידנדים), משום שהדרקטוריון לרוב אינו נחשב לגוף יותר מדי חכם
או אינטיליגנטי בהיבט של הון וחלקות רווחים. יש שם יותר מדי נגודי עניינים, כאשר הדרקטורים לעיתים
בוחרים לחלק דיוידנד כשזה ממש לא זמן טוב לחברה מבחינה כספית. למשל בגלל שהם גורפים לכיסם
כסף וזה אינטרס אישי שלהם שגובר על טובת החברה מבחינתם. למשל במקרה שאחד הדרקטורים קונה ממש
עכשיו יכטא חדשה וצריך לממן אותה. מבחינתו לעזאל החברה, היא תסדר, אבל קודם כל תנו לי את הצ'ק
השמן שהוא צריך כאן ועכשיו כי היכטא כבר בחניה וממתינים לתשלום עבורה. שומעים על זה הרבה בחדשות,
ספורים על דרקטורים ובעלי שליטה שהרסו את החברה באמצעות החלטות שנוגעות לגריפת כספים מהחברה,
כשהיא במצב הכי לא טוב לכך. או בעלי שליטה/דרקטורים שהחברה שלהם על הפנים משך תקופה ארוכה והם לא
אכפת להם לדרדר את החברה עד לשאולה, העיקר קודם ירוקנו ויסחטו את כל הכספים שהם מסוגלים לסחוט ממנה,
ואחרי שהחברה תפשוט רגל זו כבר לא תהיה בעיה שלהם. הם את הכסף כבר לקחו ולא יצטרכו להחזיר הרי.
הם את הכסף ימצקו להון אישי שלהם, נדלן מניות וכדומה.
רוצה לומר, שיש בעצם יתרון להשקעה בחברות שאינן מחלקות דיוידנד, משום שאתה עוקר מידי הדרקטוריון את היכולת
להסב לחברה נזק באמצעות החלטות מנוגדות ענינים. אתה אומר להם, אין חלוקת רווחים של החברה, כל הכסף
והרווחים לעולם נשאר בקופה של החברה ומגולם בשוויה בבורסה. כך שמי שרוצה לפדות את חלקו שלו, אדרבה,
שימכור את המניות הפרטיות שלו, ולא יכפה בהחלטתו זו, מכירה על כל יתר השותפים שאינם רוצים למכור באותה עת.
אתה גם מגן בשיטה כזו על החברה, ממצב של בעל שליטה נוראי, שהורס אותה ביודעין או מתוך טמטום.
דוגמא טובה היא אותם אוליגרכים ישראליים שהביאו פה לנזקים נוראיים במשק הישראלי, הותירו חובות אדירים לבנקים
ולמשקיעי האג"ח (הטמבלים שקנו אג"ח קונצרני מבלי להבין מה זה). והם מוגנים, כי זו חברה בע"מ. הם המשיכו להרוס
את החברה מתוך ידיעה שהמהלך דימום שהם עושים באמצעות משיכות דיוידנד רק יזרז את הריסתה, ולא היה אפכת
להם. כבר אמרו בבחינת אם החברה מתאבדת אני אגנוב ממנה כל מה שעדיין אפשר. זו סיבה מאד טובה ותמרור אזהרה
שלא להשקיע בחברות שמחלקות דיוידנדים ולו מההיבט הזה.
-
במתמטיקה של ההשקעה הסוגיה שהעלתה אינה רלוונטית ואסבירה:
הדיוידנד בגודל X, מגולם במחיר המניה + X.
ולכן אם השוק יורד או לא יורד, זה שמשפיע על מחיר המניה, לא על X.
עדיין מחיר המניה, הרי זהה בשני הקצוות של המשוואה, קרי בשני המקרים זה אותו מחיר מניה.
השאלה היא רק, האם את ה- X (להלן הדיוידנד) נתנו לך ביד (מה שמכונה חלוקת דיוידנד), ולכן שלמת מאורע מס בגינו,
או לא נתנו לך ביד, אלא הכניסו (גילמו) בתוך מחיר המניה החדש, תוך שהשאירו לך את השקול, האם למכור את X כרגע
או לא. בבחינת "תעשה מה שאתה רוצה כמו שאומרים, לא מתערבים לך".
הגמישות הזו היא מה שאתה כמשקיע מאד תשמח לקבל, במידה ואין חסרון כלשהו לעומת מסלול הדיוידנד,
והבנו כבר שאין.
רוצה לומר,
שחלוקת הדיוידנד אינה מגנה עליך המשקיע מירידות בשוק ההון ובהיבט של תזמון אם לכך כוונת.
לרוב החברות מחלקות דיוידנד, או במועדים קבועים, או בהתאם לריווחיות שלהן באותו רבעון.
זאת ללא קשר לעליה בשווי המניה, או ירידה באותה תקופה.
אתה כמשקיע מוזמן (אך לא חייב כמובן) לבצע מכירה איפה כזו שמדמה דיוידנד, באופן דומה אם תרצה:
באותם מועדים שאתה חש, שהחברה אמורה היתה לחלק דיוידנד, למשל כי באותו רבעון הרוויחה יפה.
אתה כמשקיע מנהל בעצם את מועדי המכירה ותזמונה. תמכור מה שאתה חושב לנכון, ולא מתי שדרקטוריון
של החברה החליט לבצע חלוקה. אתה למעשה השולט והקובע. זה כסף שלך.
למשל תזמן מכירה (שמדמה עבורך "דיוידנד") בעת של רווחים טובים או עליות נאות בשוק המניות.
והמנע ממכירות בתקופות של שפל/ירידות חזקות, או רבעונים שבהם הרווחיות נשחקה.
אתה יכול למשל להחליט כבעל הבית של עצמך משהו בסגנון כזה:
שבכל רבעון, אתה מסתכל מה היו רווחי החברה שדווחו לבורסה, ולקחת רק אותם as is לכיסך באמצעות אירוע מכירה.
אתה יכול להחליט לעצמך שבכל רבעון אתה לוקח (קרי מוכר) רק מחצית מרווחי החברה.
הרוויחה טוב, תמכור יותר. הרוויחה דרעק, תמכור פחות או אל תמכור בכלל.
-
ציטוט של law89
יש כאלה שרוצים את הקופון השוטף ויש כאלה כמוך שלא.
גם אם רוצים את הקופון בשוטף, הרי שאין מניעה למכור את הנתח שרוצים, מתי שרוצים, ולשלם את המס בגובה 25%
שאינו גבוה מהמס על הדיוידנד ממילא, אלא זהה לו (בישראל).
העניין הוא כזה:
שכשיש דיוידנד הוא קבוע בדר"כ ומחזורי, עם תנודתיות לכאן או לשם, ואז הגמישות של המשקיע עצמו לתמרן כרצונו,
קרי למכור רק כשרוצה/צריך, אינה מתקיימת. המשקיע למעשה תלוי בחלוקת הדיוידנד שאינו שולט עליה מאומה.
מצד שני במקרה שבו אין חלוקת דיוידנד, שזו ההמלצה, בעל התיק מוכר באופן גמיש, לפי החלטתו ושיקולו הבלעדיים.
ישנה בשיטה שכזו הלימה מדויקת, בין מכירה לפי רצונו של המשקיע, מה שמנגנון הדוידנד אינו מקיים אלא כופה עליו.
עכשיו,
אילו לדיוידנד היה יתרון מיסויי כזה או אחר - או אז היה מובן מדוע כדאי להתפשר עליו. אך משאין הוא מקנה כל יתרון
ובמקביל לוקח מאיתנו את הגמישות החוצה ממסכת האפשרויות, אז לשם מה הוא נחוץ ? כלומר היכן היתרון שלו ?
ההמלצה איפה למשקיע (כל משקיע) גם זה שכן רוצה למכור מעת לעת על מנת לקיים את צורכי מחייתו, קרי זה
שמבקש לקיים רנטה חודשית/תקופתית מהתיק, היא שלא להיות תלוי בחלוקה של דיוידנד, מאורע שכאמור אין לו
שליטה עליו, אלא לבצע כך:
אם הוא רוצה סכום משכורת חודשי שהוא חיי ממנה, אז להקים הוראת קבע למכירה חודשית של סכום קבוע, שהוא
קובע את גובהו. טכניקה זו מחקה עבורו חלוקת דידידנד, ויותר מכך, היא בשליטתו המלאה - כמה שהוא רוצה ויכול
למכור, אדרבה שימכור.
היות ואין הבדל במיסוי (בישראל) בין שני האפיקים, בשעה שבשיטה זו השליטה היא 100% שלו, ובאחרת אין לו שום
שליטה עליה, נובע שהבחירה ברורה מאליו מה עדיף. מסלול אחד אין חסרונות ובשני יש.
יתרה על כך,
כשאתה שולט בתהליך המכירה (בכמותו תזמונו וגודלו), יתכן שיהיו מצבים שאולי לא תרצה למכור באותה עת.
קרי אתה יכול לשנות, אתה גמיש. אפשר להגדיל, להקטין, או לא למכור בכלל. הכל בהתאם לנסיבות בהם אתה צריך
כסף, אז אתה מתמרן כמה למשוך. ואם יש תקופה שאתה לא צריך כסף, אז חבל סתם למכור ולייצר בכך אירוע מס מיותר
בעת שממילא אתה מחזיר את הכסף מחדש לשוק באמצעות reinvest. מה שקורה בדר"כ בדיוידנד.
אני מקווה שהצלחתי לעורר בך את המחשבה אודות זאת, שבמנגנון חלוקת דיוידנד אין כל יתרון, גם לאלו שרוצים את
אותה חלוקה קבועה של כסף. כי הם יכולים לסמלץ אותה רק בלי כל החסרונות הנלווים לדיוידנד.
-
תצפה לא ישארו לך שאלות.
וכמו כן לא תתאכזב, הוא בודק מעבד ישן וגם חדש. עם החולשות ולאחר ביטולן. הוא בודק חלונות 2015 וגם של היום 2020.
עשה עבודה יפה.
-
אזרח ישראלי לחלוטין.
ספרי הלימוד שמהם ניזונים (בדר"כ) בדיספלינה של השקעות, כי אין ממש משהו אחר, הם אמריקאים הרי.
לכן הידע המוזכר מבוסס על המערכת האמריקאית מה שעשוי לבלבל קצת. שם לימדו על הפער במיסוי שבין מס
על דיוידנד לעומת מס על רווחי הון (שהם המס השולי של הנישום בארה"ב), שהוא נמוך יותר בכ- 20 אחוזים
סדר גודל עקרוני בתחום.
אבל גם מלמדים שמוטב שלא לשלם מס בכלל, ככל שניתן כמובן, באמצעות זאת, שלא לוקחים דיוידנד,
אלא מגלמים את ערכו בתוך המניה עצמה. וגם לא מוכרים אותה. ואם כן, אז פעם אחת בלבד במהלך המחזור של
ההשקעה, בסוף. מה שעדיך משמעותית מאשר לשלם מס פעם אחר פעם אחר פעם כל שנה בשנה על הדיוידנד
המחולק באותו שנה, מה שפוגע בתשואה הסופית. כי הרבה אירועי מס קטנים שאינם מתחייבים בשיטה האחרת
הרי שמקטינים את התוצאה.
ומפה הבסיס לתגובתי הראשונה (לדבריך), בהם צדדת דווקא כן להשקיע במניות שמחלקות דיוידנד, כאשר הדבר
סותר את הגישה המקצועית שאני מכיר. הרגשתי צורך לספר את הצד השני של הנושא.
-
-
מענה לדברי law89:
מס דיוידנט הוא (ככל שידוע לי 35%) או זה לפחות הבסיס שלפיו לימדו את הנושא ונתנו בו את הראציונאל.
בעוד שמס רווחי הון, בישראל, הוא 25%. משמע יש פה פערים לטובת אי תשלום מס על דיוידנט בגובה 10%.
הנתונים שאני ארשום כאן נכונים ללפני שנה (לא יודע אם מאז היו עדכונים).
בגדול בלי להיכנס לפינות ואם לא מדובר בבעל מניות מהותי המס על דיבידנד ועל רווחי הון הוא 25%
נכון כיום בארץ גם למיטב ידיעתי, ומשכך כוונתי בפערים שהוצגו, הם מספרי הלימוד האמריקאים. שמה למדו בספרים,שיש פער בין מס על דיוידנד אל מול מס על רווחי הון. הבאתי את הערך 25 אחוז בהקשר של השוק המקומי שלנו כמובן.
בארה"ב להגיע לרמת מס כזו מדובר על הכנסה מאד גבוה שמה.במקרה דוגמתי שכזה, ישנו חסכון של כ- 20% פער לטובת
אני לא נכנס לשיקולי מס בארצות הברית כי אני לא יודע איך מחושב שם המס.
בגדול, הפער לא יהיה 20%, מכיוון שאם שילמת בחו"ל 10-15% אתה משלים את הפער ל-25% בארץ
כוונתי בדוגמא שהבאתי היא לאזרח האמריקאי. המס המקובל שם למשתכרים באזור עד 200 אלף דולר (אל תתפוס אותי במילה נתון קצת ישן)הוא סביבות 15% מס הכנסה שולי, שזה מה שתקף כמס שיושת עליהם על רווחי ההון. כל אזרח סולק עצמאית את המס שלו בכל שנת מס
בדומה לעסק. ולכן בארה"ב מדובר על 35% מס דיוידנד, אל מול 15% מס רווחי הון בשוק ההון בדוגמא הזו. יש כאן פער של 20% לערך. לכך
התכוונתי, ולא לישראל, או לאזרח ישראלי שמשקיע בארה"ב אם חשבת בטעות.משקיע מנוסה יודע, שבעקרון השקעה היא מתמדת, לעד, רציפה ואינה נגמרת, ולכן, ביום מותנו נעבירה as is ליורשנו,
שימשיכו לגלגל את התיק הלאה בתורם. ואם אין אירועי מכירה, אז אין אירועי מס.
מי אמר שאין אירוע מס בעת הירושה? אולי בישראל אין.
מה קורה עם נכסים שאתה מחזיק בחו"ל? אולי אתה מתמסה שם על ירושה (לא יודע)
אני מדבר על עצמי ועל רובנו בהקשר הזה, במקרה אזרחי ישראלי, ולכן לא קשורים אנו למערכת המיסוי האמריקאית (מסי ירושה וכיוצא בזאת).
האם הסברי המרחיב דעתה, מסדר אצלך את ההבנה מזוית הראיה של המשקיע, אודות מדוע מוטב שלא לשלם מס
בכלל, קרי לא לקבל דיוידנט, ולעולם להשאיר את הרווחים (והריבית דריבית שהושגה עבורם משלך השנים), בתוך השוק
שימשיכו לעבוד הלאה ?
מבין מה אתה אומר אבל מה שאתה אומר נכון אולי למשקיע שיחזיק את המניות לטווח של עשרות שנים (וגם זה לא בטוח).
בסופו של דבר אין כאן אמת אחת. אני לא חושב שאפשר להגיד על דרך אחת שהיא עדיפה על השניה.
בהחלט אפשר להסכים, ברור שלא כולם משקיעים באופן זהה. הצגתי את הגישה של הפתרון הסופי, זה שמשתמשים בו (לטעמי)ה- grand masters כמשקיעים, אלו שצוברים מסות מכובדות של הון במהלך תקופת חייהם.
עבור רוב העמחה שמיצג את המשקיע הפצפון, אלו שלא אחת מוכרים את השקעותיהם בכדי לצרוך אותן בשגרה ומאפסים
לפעמים את כל החסכון (או מרביתו), במקרה שכזה השיקולים ארוכי הטוח שדברנו עליהם פה, פחות רלוונטים מטבע הדברים.
ואולי במקרה שכזה גם שיקולי דיוידנד - בגלל אותן סבות.
בנוסף, אתה לא לוקח כאן שיקולים של פיצול לינארי של רווח ההון על מניות שנרכשו לפני 2012 וכו'.
אתה מדבר על מכירה רעיונית, אז בהחלט מכיר, ולא נלקח "בחשבון הדיון", כי זו כבר כניסה פנימה לכל מני תרחישים
פרטניים. שהרי אם נכנס לכל תרחיש אפשרי, שנינו יודעים שהעמודים שנמלא פה לא יספיקו והחברים יצעקו גוועלד.
ברמת העקרון כשיש צורך לבצע כדבר הזה, ואכן ביצעתי אז ב- 2013, יש עבורי מישהו (מאד קרוב) שדואג לכך
(לשמחתי).
-
אז כנראה שאין מנוס מאשר לצלול פנימה וללמד את התורה
לא נכנס להכל אבל נזכיר את הנקודות המעניינות והמפקחות בנושא הזה.
תחילה שלא נשכח, לשאלתך כן, הסכום כולל הכל מהכל, כמובן את הפחת שהוא המרכיב הכבד ביותר שיש בעלות
הכוללת על רכב.
ולהלן הנקודות:
טעויות לא אחת בחישובים שאתה נתקל בהן מתקבלות, בכל מני מקורות אינטרנטיים, שאינם יודעים את החשוב הנכון
של הפחת. הם עושים חשוב אחוזי תאורטי מתמטי יבש, אך מפספסים את התמונה המכרעת, והיא שבשוק ישנם עוותים
בין המחיר התאורטי למחיר הראלי/מעשי שבו נקנה ונמכר הרכב בפועל. ישנה הטיה מלאכותית לטובת רכבים החדשים,
הטיה שנוצרת כנראה שלא בתמימות על ידי יצחק לוי. הוא ככל שהסברה גורסת, עובד בעקיפין לטובת האינטרס של
חברות ציי הרכב וההשכרה. הוא משמר מלאכותית את ערך הציים גבוה מהערך הראלי שלהם. ואם כך, לא אכפת לי
(כפרטי) לירכב על העוות הזה ולהנות ממנו גם כמו הם.
עוד בעיות מהשטח שמפספסים המחשבונים התאורטיים היא, שרכב בן 2 אינו מתחרה מול נפלטות ציי הליסניג
מהמגרשים והוא עדיין שמור מאד ובאחריות יצרן, עדיין יד 1 ונסועה נמוכה, ולכן נמכר ללא קושי רב במחירון, ולעיתים
מעל לו בדגמים מבוקשים כמו מותג טויוטה.
בעוד שאחרי כן בגיל מבוגר יותר הרכבים כבר נשחטים חזק ואינם שומרים עוד מחירון, גם בגלל מצבם הירוד יותר
(זקנים יותר קוסמטית), גם בשל תחרות קשה וישירה מול מגרשי הרכב שמציפים את שוק המשומשות, מצב שרכב
צעיר בן 2 אינו סובל ממנו, גם בשל העדר אחריות יצרן ברכב ישן. נוסף על אלו רכב בן שנתיים שהוא יד 1 הרבה יותר
מבוקש מרכב מבוגר יותר הרי שהוא כבר יד 2 או 3. מה ששוב מקשה לקבל תמורתם מחירון כאשר על יד 1 יותר קל.
דוגמא מאד יפה (ודי קלה לתפיסה) שאני תמיד מציג בתור פתיח, כדי להעביר את העסק במספרים אמיתיים:
את הקורולה 2011 שרכשתי ב- 126K שח חדשה, מכרתי אחרי שנתיים ב- 100K (מחירון עגול).
זה שקנה אותה ממני גם החזיקה בדיוק שנתיים, ולכן זו השוואה שקל לשים אחת מול השניה.
הוא קנה ממני ב- 100K ומכר ב- 75K (כאשר מחירון היה 80K).
בעוד שאני יכולתי למכור במחירון כי הרכב היה ללא רבב ודי נראה חדש עדיין, עם רק 30K ק"מ, כאשר לא היו מתחרות
מולו מצד חברות הליסיג בשוק (שבדר"כ משחררים רכב רק בגיל 3), וגם היתה עדיין אחריות יצרן (לעוד שנתיים)
שהקנתה לקונה שקט נפשי, ולכן בטחון לשלם מחירון ללא חשש, וגם היה יד ראשונה...
מהצד השני הוא מכר רכב בן 4 שהוא כבר יד 2, עם 60K ק"מ, ללא אחריות יצרן עוד, כאשר צבירה של שנתיים נוספות
של שפשופים ושריטות, קרי כבר לא נראה כזה נוצץ ומבריק. הוא גם נאלץ להתחרות אל מול מבול והצפה של רכבים
בשוק רובם ממגרשי ציי רכב שהורידו לו את התחתונים, ומשכך לא הצליח להשיג תמורתו מחירון ונאלץ להתפשר על
5000 שח.
אלא שאם כל זה לא הספיק, בנוסף על כך הוא הוציא:
על צמיגים מצבר בלמים מגבים ומתבלים של הרכב, סך של כ- 5K שח מצטבר סדר גודל גס, כסף שאני לא הוצאתי
בשנתיים הראשונות שהרכב היה עדיין טרי חדש ובתול.
נשים לב שסעיף פחת לי יצא 26K לשנתיים ולו יצא 25K - שזה די זהה. אבל היו לו עוד 5K הוצאות נוספות על
מתבלים שלי לא היו ולכן הוציא כ- 30K. *יש עוד פערים לרעתו בסעיף מימון שאותם אזכיר מטה יותר.
זו אמנם דוגמא מתומצתת למדי, אבל כבר נותנת לנו insight ראשוני מאד מעניין ופוקח עיניים, אודות כמה יתרונות
אינהרנטיים שרכב בן 2 מחזיק לעומת רכב מבוגר יותר, שמצדיקים לבצע את נקודת ה- exit דווקא במועד הזה.
עוד נקודה שחשוב לזכור, היא שכשקונים רכב חדש מקבלים (אם רוצים) מימון מסובסד מהיבואן רכב, זה שמאד רוצה
למכור לנו - כי זהו הרי הלחם והחמאה שלו, בעוד שמי שקונה רכב משומש, מממן את הרכב בהלוואה פרטית, שאינה
מסובסדת והיא הרבה יותר יקרה בריבית שהיא גוזרת עליו, ולכן סעיף מימון אצלו מתייקר.
דוגמא מספרית היא שאז נתנו ריבית צמודת פריים (לא צמוד למדד) של 1.6% אצל היבואן, בעוד שבבנק עבור רכישת
רכב משומש היה מקובל לבקש 4-5% מקביל.
**אנצל"ש לספר כי אצלי קיים תור קבוע של חברים/משפחה/קולגות שמשריינים את הרכב החדש שלי מראש לשנתיים
קדימה שיודעים שאמכור אותו אז. אינני צריך לפרסם ביד 2 וגם זו הקלה רבה וטרחה לא מבוטלת שמכירת רכב משומש
מצריכה ואשר נחסכת ממני. בנוסף הם לא לוקחים את הרכב לבדיקה, בהתבסס על אמון מלא בין הצדדים. הם חוסכים
500 ש"ח בתורם ואני את הטרטור והחשש מבדיקות שכאלו כמוכר בתורי.
עוד נקודה היא שבשנים הראשונות רכב אינו צריך לבצע מבחן רישוי שנתי, כזה שרכב אחרי גיל 3 כן צריך לבצע.
מדובר בזמן יקר ותורים לא מבוטלים במכוני הרישוי שנחסכים מאיתנו.
גם לטרחה וביטול זמן אפשר להצמיד תג מחיר, למרות שאינני עושה זאת כמובן.
-
בצעתי עריכה ופרטתי קצת לבקשתך. האם זה מספיק ?
-
ציטוט של captaincaveman
לגבי הרכב זה לא ממש (או משמעותית) יקר יותר מחלופה משומשת.
רכישת רכב חדש מדי שנתיים, מהסוג והדגם שאני קונה, יוצאת לי בנסועה של 15K ק"מ בשנה,
2700 שח נטו בחודש, סכום שכולל הכל מהכל: פחת, ביטוחים, אגרות, מוסכים, מימון (אבדן ריבית על ההון)
דלק, וכיוצא באלו...
מצד שני חלופת המשומש, מסוג לדוגמא רכישת בן 2-3 ומכירתו אחרי 2-3 שנים, חוסכת לא יותר מסדר גודל
של כ- 200 שח בחודש, ולכן מוותר. זהו חסכון קטן מדי שאינו מצדיק את הפשרה.
**2500 שח לעומת 2700. זוטה
-
ציטוט של captaincaveman
אז למה להשקיע? אם אתה מת ולא נהנית מהכסף הזה, למה כל הטרחה? איזו דרך חיים סגפנית.
להערכתי אילו היית יודע כמה כסף מוציא למחיה, ועדיין נשאר עודף, היית מבין, שזו (כנראה?) אינה דרך סגפנית.
אך על מנת שלא להשאיר את השאלה מיותמת, אחרת לא נבין איך הדבר נראה או עובד בשטח,
ניתן מס' דוגמאות מצומצם - באם הדבר יסייע בידנו להבין את התמונה:
לדגומא לפני שבועיים הזמנת מיטה חדשה "כי אשתי רצתה" ב- 30K ש"ח, שזה לא משהו שרוב הציבור מבצע.
לדוגמא לפני כשנתיים סלון חדש "רק כי אשתי רצתה" ב- 100K ש"ח, שזה גם לא בממוצע שאנשים מכירים.
לא בארץ בכל אופן. לדגומא כל שנתיים אוטו חדש בניילונים ב- 140K ש"ח, האחרון מאוגוסט 2019.
לדוגמא ב- 2012 בניתי וילה במושב בשרון על מגרש 8 דונם באפס מינוף (הכל במזומן) שעלתה כמה וכמה מיליוני שח.
האם זו עושה רושם כדרך חיים שנחשבת סגפנית ?
יחד עם כל האמור ולשמחתי, אין מוצרים חומריים בעולמנו שחסרים לי, או כאלו שרוצה אך מונע מעצמי.
בוא נצלול עוד קצת פנימה:
בממוצע גס, וזה כמובן משתנה מתקופה לתקופה, בעיקר לפי גיל הילדים, כרגע בשנת הכספים 2020 - צורך כ- 70%
מהנטו השוטף ושם כ- 30% ממנו בצד לאגירה הונית. **כשהילדים היו יותר קטנים זה היה פחות מכך כמובן.
בנוסף, שם בצד את כל ההפרשות הסוציאליות, וגם מרכיב לא מבוטל שהוא הרי התשואה בשוק ההון שתופחת כמו שמרים
בבצק משנה לשנה. משמע שכרגע מסך כל מקורות ההכנסה כולם גם יחד - בהם שכר נטו, הפרשות סוציאליות, ותשואות
הוניות, הצריכה היא סביבות כ- 40% והצבירה ההונית סביבות כ- 60%. מרכיב שהולך ומתרחב עם השנים משום שאינני
מגדיל את הוצאותי, לצד הגידול המתמיד בהכנסותיי.
האם נראה לך משהו סגפני בסגנון חיים שהנני מנהל ?
אשמח לשמוע מה חסר שעדיין שלא רכשתי ולא צרכתי, כך שהנני מפספס.
3060, 6700XT, 3080Ti ומה שבינהם
ב כרטיסי מסך
פורסם · נערך על-ידי nec_000
במקום "לחנך" אותי אודות מי הוא הצרכן העיקרי של נפח זכרון בהאצה גראפית בימנו (2020), למד והשכל,
תעשה לעצמך חסד. כאן הקישור למקור:
https://hwzone.co.il/community/topic/601255-כרטיסי-המסך-rx-6800-xt-ו-rx-6800-בביקורת-האם-radeon-מביס-את-geforce/page/6/?tab=comments#comment-5196562
וכאן העתק הדברים שבקישור על מנת לחסוך הקלקה:
"מרכיב השפעתה של הרזולוצה על צריכת הזכרון VRAM קטנה באופן יחסי, לעומת הצריכה של אכסון הטקסטורות,
תהליך שהולך ומתרחב עם הזמן. אסבירה מטה.
ראשית בדיקה מהירה שתבצעו ברזולוציות HD, 1440P, 4k, תראה לכם, שהעליה בצריכת VRAM קטנה מאד.
הרבה פחות מההנחה הדיפולטית. אך ההסבר הוא, שמה שמשתנה בעליה ברזולוציה זה בעיקר ה- frame buffer
(שמחזיק את הפלט הסופי לטובת הצגתו למסך), ועוד קצת גם חישובי ביניים, שמחזיקים בזמן הרנדור, וגם הם לא צורכים
יותר מדי. הם גם נדיפים לאחר גמר הרנדור של הפריים ומוסרים מהזכרון.
תמונת HD היא 2 מיליון פיקסלים, וביצוג בן 32 סיביות, מדובר על 64 מיליון ביטים - שהם 8 מיליון בתים. או 8MB. זוטא.
אפילו אם עולים עד רזולוציה 4k הצריכה עולה פי 4 לכדי 32MB בלבד. נזכור שלכרטיס מסך יש 8 (או יותר) GB, ולכן כל
העליה הזו ברזולוציה הן של ה- frame buffer, ואפילו אם הוא מסוג triple buffering, לרבות חישובי הביניים בזמן
הרנדור (עד שמבצעים להם purge), אינם מדגדים את הים הענקי של VRAM בימנו, זה שנמדד בג'יגות כאמור.
8GB = 8000MB .
משכך מובן כי הטקסטורות מאכלסות 80% ומעלה מסך הזכרון הנצרך, וכנראה כבר מעל 90% אפילו (זה מתקדם עם
השנים). הסיבה להתקדמות היא שככל שעובר הזמן, נפח ואיכות הטקסטורות עולה בקצב מהיר, מכפיל עצמו מדי 3 שנים
לערך, בעוד שהזכרון הנצרך לטובת החישובים וה- frame buffer נשארים די על המקום, או מתקדמים אך מאד לאט,
צמודים לקצב עליית הרזולוציה (שהוא איטי).
משמע,
שאם יש לנו צריכת 8GB VRAM, מעל 7 זה רק הטקסטורות, ופחות מ- 1 זה היתר. משכך אל להתפס לרזולוציה
כאלמנט שמשפיע משמעותית על צריכת VRAM, אלא דווקא לאיכות הטקסטורות עצמן שמשפיעות הרבה יותר.
בימנו נוצר מצב, שהרצת כותר הכי כבד בטקסטורות אבל ברזולוציה נמוכה, עדיין יצרוך הרבה זכרון VRAM.
עקרו כאמור משמש, על מנת לבצע caching לטקסטורות הכבדות.
להבדיל מ- frame buffer וחישובי ביניים שהם נדיפים לאחר גמר הצגת הפריים על המסך, הטקסטורות אינן עוברות
תהליך purging כל משך הריצה של המשחק/סימולטור. שכן תהליך ציור יתרת הפריימים מצריך גם הוא את
הטקסטורות הלאה. הטקסטורות אינן נדיפות משך כל העבודה.
מעתה בדברינו על צריכת זכרון בכרטיס מסך, נכון לשנת 2020, כבר אין לייחס חשיבות מהותית לנושא הרזולוציה.
פעם בעבר הרחוק זה היה משמעותי, היום כבר לא. שכן פעם הרזולוציה נטלה משקל כבד (שווה ערך לטקסטורות)
בצריכת הזכרון, בעוד שהיום הדבר נעשה ליחס מסדר גודל זניח, שרק ממשיך להתרחב מדור לדור.
בעוד 3 שנים הטקסטרות יצריכו 16GB במקום 8GB, בעוד שהצריכה על שטח החישובים וה- framebuffer יגדלו
מנגיד סדר גודל של 1GB עד ל- 2GB. ובאטרציה הבאה הטקסטורות שוב יעלו מ- 16GB ל- 32GB, ואם היתר יעלה
מאזור 2GB ל- 3GB....דיינו. די מהר מבינים מה קורה פה:
הנתח זכרון שנצרך לטובת טקסטורות נוסק מעלה בקצב אקספוננציאלי, בעוד שהנתח זכרון הנדיף אינו מדביק אותו.
ולכן הגענו כבר היום בשנת 2020 למצב, שהנתח המייצג את הרזולוציה נעשה למשני בחשיבותו, לעומת הנתח שמייצג
את אחסונן של הטקסטורות.
**אפשר לראות בהסבר הטכני דלעיל, הרחבה על המאמר בנושא הטמעת cache בליבות גראפיות, אותו פרסמתי
פה בפורום בחודש שעבר. ההסבר שכאן נותן insight נוסף לטובת הבנת יחסי הגדלים ואת תפקידו של ה- cache בתהליך."
***פריצת דרך בעולם ההאצה הגראפית - cache
https://hwzone.co.il/community/topic/600884-פריצת-דרך-בעולם-ההאצה-הגראפית-cache/?tab=comments#comment-5193222