NVIDIA לא תעבוד יותר עם Hardware Unboxed

[nec_000]

ציטוט של captaincaveman

מצד אחד אתה קונה רכב מהניילונים כל שנתיים, וסופג את ירידת הערך הכי גדולה של הרכב. התנהלות כלכלית תמוהה.

מצד שני, דג בשוק היד 2 רכיבים שאחרי זה צריך לפרק, לנקות, להחליף מאוררים וכו' כשהחיסכון שם הוא בסדר גודל אחד לפחות קטן מההפסד על רכב חדש מהניילונים כל שנתיים.

מאוד לא עקבי.

 

לגבי הרכב זה לא ממש (או משמעותית) יקר יותר מחלופה משומשת.

 

רכישת רכב חדש מדי שנתיים, מהסוג והדגם שאני קונה, יוצאת לי בנסועה של 15K ק"מ בשנה,

2700 שח נטו בחודש, סכום שכולל הכל מהכל: פחת, ביטוחים, אגרות, מוסכים, מימון (אבדן ריבית על ההון)

דלק, וכיוצא באלו...

 

מצד שני חלופת המשומש, מסוג לדוגמא רכישת בן 2-3 ומכירתו אחרי 2-3 שנים, חוסכת לא יותר מסדר גודל

של כ- 200 שח בחודש, ולכן מוותר. זהו חסכון קטן מדי שאינו מצדיק את הפשרה.

 

**2500 שח לעומת 2700. זוטה

 

 

נערך 2020 בדצמבר 17 על-ידי nec_000

[captaincaveman]

אף פעם לא בדקתי את זה, אבל זה מסוג הדברים ש"כולם יודעים", ויכול להיות שזה לא נכון.

אשמח לדעת, ואני חושב שגם שאר חברי הפורום יעריכו את זה.

זה לא יותר אוף-טופיק מהדיון על השקעות...

[nec_000]

בצעתי עריכה ופרטתי קצת לבקשתך. האם זה מספיק ?

[captaincaveman]

ה-2700 כולל גם את ירידת הערך של הרכב? לא רואה את זה ברשימה.

לפי https://www.hon.co.il/ירידת-ערך-רכב-כמה-המכונית-שלך-מאבדת-מ/ בממוצע אחרי שנתיים ירידת ערך של 28%. מ-140,000 זה אומר בערך 39,000. לחלק ל-24 חודשים זה כבר 1600 בערך. ז"א שעל כל השאר (דלק, ביטוח, מוסך, אגרות ואובדן ריבית על ההון) אתה משלם רק 1100 ש"ח בחודש. נראה לי שיש פה חישוב מאוד אופטימי.

[captaincaveman]

לפי אותו אתר ההבדל בירידת הערך יהיה 15000 בערך, ז"א שרק על זה ההפרש החודשי הוא כ-600 ש"ח, ולא 200.

[nec_000]

אז כנראה שאין מנוס מאשר לצלול פנימה וללמד את התורה  

לא נכנס להכל אבל נזכיר את הנקודות המעניינות והמפקחות בנושא הזה.

 

תחילה שלא נשכח, לשאלתך כן, הסכום כולל הכל מהכל, כמובן את הפחת שהוא המרכיב הכבד ביותר שיש בעלות

הכוללת על רכב.

 

ולהלן הנקודות:

טעויות לא אחת בחישובים שאתה נתקל בהן מתקבלות, בכל מני מקורות אינטרנטיים, שאינם יודעים את החשוב הנכון

של הפחת. הם עושים חשוב אחוזי תאורטי מתמטי יבש, אך מפספסים את התמונה המכרעת, והיא שבשוק ישנם עוותים

בין המחיר התאורטי למחיר הראלי/מעשי שבו נקנה ונמכר הרכב בפועל. ישנה הטיה מלאכותית לטובת רכבים החדשים,

הטיה שנוצרת כנראה שלא בתמימות על ידי יצחק לוי. הוא ככל שהסברה גורסת, עובד בעקיפין לטובת האינטרס של

חברות ציי הרכב וההשכרה. הוא משמר מלאכותית את ערך הציים גבוה מהערך הראלי שלהם. ואם כך, לא אכפת לי

(כפרטי) לירכב על העוות הזה ולהנות ממנו גם כמו הם. 

 

עוד בעיות מהשטח שמפספסים המחשבונים התאורטיים היא, שרכב בן 2 אינו מתחרה מול נפלטות ציי הליסניג

מהמגרשים והוא עדיין שמור מאד ובאחריות יצרן, עדיין יד 1 ונסועה נמוכה, ולכן נמכר ללא קושי רב במחירון, ולעיתים

מעל לו בדגמים מבוקשים כמו מותג טויוטה.

בעוד שאחרי כן בגיל מבוגר יותר הרכבים כבר נשחטים חזק ואינם שומרים עוד מחירון, גם בגלל מצבם הירוד יותר

(זקנים יותר קוסמטית), גם בשל תחרות קשה וישירה מול מגרשי הרכב שמציפים את שוק המשומשות, מצב שרכב

צעיר בן 2 אינו סובל ממנו, גם בשל העדר אחריות יצרן ברכב ישן. נוסף על אלו רכב בן שנתיים שהוא יד 1 הרבה יותר

מבוקש מרכב מבוגר יותר הרי שהוא כבר יד 2 או 3. מה ששוב מקשה לקבל תמורתם מחירון כאשר על יד 1 יותר קל.

 

דוגמא מאד יפה (ודי קלה לתפיסה) שאני תמיד מציג בתור פתיח, כדי להעביר את העסק במספרים אמיתיים:

את הקורולה 2011 שרכשתי ב- 126K שח חדשה, מכרתי אחרי שנתיים ב- 100K (מחירון עגול).

זה שקנה אותה ממני גם החזיקה בדיוק שנתיים, ולכן זו השוואה שקל לשים אחת מול השניה.

הוא קנה ממני ב- 100K ומכר ב- 75K (כאשר מחירון היה 80K).

 

בעוד שאני יכולתי למכור במחירון כי הרכב היה ללא רבב ודי נראה חדש עדיין, עם רק 30K ק"מ, כאשר לא היו מתחרות 

מולו מצד חברות הליסיג בשוק (שבדר"כ משחררים רכב רק בגיל 3), וגם היתה עדיין אחריות יצרן (לעוד שנתיים)

שהקנתה לקונה שקט נפשי, ולכן בטחון לשלם מחירון ללא חשש, וגם היה יד ראשונה...

מהצד השני הוא מכר רכב בן 4 שהוא כבר  יד 2, עם 60K ק"מ, ללא אחריות יצרן עוד, כאשר צבירה של שנתיים נוספות

של שפשופים ושריטות, קרי כבר לא נראה כזה נוצץ ומבריק. הוא גם נאלץ להתחרות אל מול מבול והצפה של רכבים

בשוק רובם ממגרשי ציי רכב שהורידו לו את התחתונים, ומשכך לא הצליח להשיג תמורתו מחירון ונאלץ להתפשר על

5000 שח.

 

אלא שאם כל זה לא הספיק, בנוסף על כך הוא הוציא:

על צמיגים מצבר בלמים מגבים ומתבלים של הרכב, סך של כ- 5K שח מצטבר סדר גודל גס, כסף שאני לא הוצאתי

בשנתיים הראשונות שהרכב היה עדיין טרי חדש ובתול.

 

נשים לב שסעיף פחת לי יצא 26K לשנתיים ולו יצא 25K - שזה די זהה. אבל היו לו עוד 5K הוצאות נוספות על

מתבלים שלי לא היו ולכן הוציא כ- 30K. *יש עוד פערים לרעתו בסעיף מימון שאותם אזכיר מטה יותר.

 

זו אמנם דוגמא מתומצתת למדי, אבל כבר נותנת לנו insight ראשוני מאד מעניין ופוקח עיניים, אודות כמה יתרונות

אינהרנטיים שרכב בן 2 מחזיק לעומת רכב מבוגר יותר, שמצדיקים לבצע את נקודת ה- exit דווקא במועד הזה.

 

עוד נקודה שחשוב לזכור, היא שכשקונים רכב חדש מקבלים (אם רוצים) מימון מסובסד מהיבואן רכב, זה שמאד רוצה

למכור לנו - כי זהו הרי הלחם והחמאה שלו, בעוד שמי שקונה רכב משומש, מממן את הרכב בהלוואה פרטית, שאינה

מסובסדת והיא הרבה יותר יקרה בריבית שהיא גוזרת עליו, ולכן סעיף מימון אצלו מתייקר.

דוגמא מספרית היא שאז נתנו ריבית צמודת פריים (לא צמוד למדד) של 1.6% אצל היבואן, בעוד שבבנק עבור רכישת

רכב משומש היה מקובל לבקש 4-5% מקביל.

 

 

**אנצל"ש לספר כי אצלי קיים תור קבוע של חברים/משפחה/קולגות שמשריינים את הרכב החדש שלי מראש לשנתיים

קדימה שיודעים שאמכור אותו אז. אינני צריך לפרסם ביד 2 וגם זו הקלה רבה וטרחה לא מבוטלת שמכירת רכב משומש

מצריכה ואשר נחסכת ממני. בנוסף הם לא לוקחים את הרכב לבדיקה, בהתבסס על אמון מלא בין הצדדים. הם חוסכים

500 ש"ח בתורם ואני את הטרטור והחשש מבדיקות שכאלו כמוכר בתורי.

עוד נקודה היא שבשנים הראשונות רכב אינו צריך לבצע מבחן רישוי שנתי, כזה שרכב אחרי גיל 3 כן צריך לבצע.

מדובר בזמן יקר ותורים לא מבוטלים במכוני הרישוי שנחסכים מאיתנו.

גם לטרחה וביטול זמן אפשר להצמיד תג מחיר, למרות שאינני עושה זאת כמובן.

 

 

 

 

 

 

נערך 2020 בדצמבר 17 על-ידי nec_000

[nec_000]

מענה לדברי law89:

 

  ציטוט

מס דיוידנט הוא (ככל שידוע לי 35%) או זה לפחות הבסיס שלפיו לימדו את הנושא ונתנו בו את הראציונאל.

בעוד שמס רווחי הון, בישראל, הוא 25%. משמע יש פה פערים לטובת אי תשלום מס על דיוידנט בגובה 10%.

הנתונים שאני ארשום כאן נכונים ללפני שנה (לא יודע אם מאז היו עדכונים).

בגדול בלי להיכנס לפינות ואם לא מדובר בבעל מניות מהותי המס על דיבידנד ועל רווחי הון הוא 25%

נכון כיום בארץ גם למיטב ידיעתי, ומשכך כוונתי בפערים שהוצגו, הם מספרי הלימוד האמריקאים. שמה למדו בספרים,

שיש פער בין מס על דיוידנד אל מול מס על רווחי הון. הבאתי את הערך 25 אחוז בהקשר של השוק המקומי שלנו כמובן.
בארה"ב להגיע לרמת מס כזו מדובר על הכנסה מאד גבוה שמה.

  ציטוט

במקרה דוגמתי שכזה, ישנו חסכון של כ- 20% פער לטובת

אני לא נכנס לשיקולי מס בארצות הברית כי אני לא יודע איך מחושב שם המס.

בגדול, הפער לא יהיה 20%, מכיוון שאם שילמת בחו"ל 10-15% אתה משלים את הפער ל-25% בארץ
כוונתי בדוגמא שהבאתי היא לאזרח האמריקאי. המס המקובל שם למשתכרים באזור עד 200 אלף דולר (אל תתפוס אותי במילה נתון קצת ישן)

הוא סביבות 15% מס הכנסה שולי, שזה מה שתקף כמס שיושת עליהם על רווחי ההון. כל אזרח סולק עצמאית את המס שלו בכל שנת מס

בדומה לעסק. ולכן בארה"ב מדובר על 35% מס דיוידנד, אל מול 15% מס רווחי הון בשוק ההון בדוגמא הזו. יש כאן פער של 20% לערך. לכך
התכוונתי, ולא לישראל, או לאזרח ישראלי שמשקיע בארה"ב אם חשבת בטעות.

  ציטוט

משקיע מנוסה יודע, שבעקרון השקעה היא מתמדת, לעד, רציפה ואינה נגמרת, ולכן, ביום מותנו נעבירה as is ליורשנו,

שימשיכו לגלגל את התיק הלאה בתורם. ואם אין אירועי מכירה, אז אין אירועי מס.

מי אמר שאין אירוע מס בעת הירושה? אולי בישראל אין.

מה קורה עם נכסים שאתה מחזיק בחו"ל? אולי אתה מתמסה שם על ירושה (לא יודע)
אני מדבר על עצמי ועל רובנו בהקשר הזה, במקרה אזרחי ישראלי, ולכן לא קשורים אנו למערכת המיסוי האמריקאית (מסי ירושה וכיוצא בזאת).
 

 

  ציטוט

האם הסברי המרחיב דעתה, מסדר אצלך את ההבנה מזוית הראיה של המשקיע, אודות מדוע מוטב שלא לשלם מס

בכלל, קרי לא לקבל דיוידנט, ולעולם להשאיר את הרווחים (והריבית דריבית שהושגה עבורם משלך השנים), בתוך השוק

שימשיכו לעבוד הלאה ?

 

מבין מה אתה אומר אבל מה שאתה אומר נכון אולי למשקיע שיחזיק את המניות לטווח של עשרות שנים (וגם זה לא בטוח).

בסופו של דבר אין כאן אמת אחת. אני לא חושב שאפשר להגיד על דרך אחת שהיא עדיפה על השניה.
בהחלט אפשר להסכים, ברור שלא כולם משקיעים באופן זהה. הצגתי את הגישה של הפתרון הסופי, זה שמשתמשים בו (לטעמי)

ה- grand masters כמשקיעים, אלו שצוברים מסות מכובדות של הון במהלך תקופת חייהם.

עבור רוב העמחה שמיצג את המשקיע הפצפון, אלו שלא אחת מוכרים את השקעותיהם בכדי לצרוך אותן בשגרה ומאפסים

לפעמים את כל החסכון (או מרביתו),  במקרה שכזה השיקולים ארוכי הטוח שדברנו עליהם פה, פחות רלוונטים מטבע הדברים.

ואולי במקרה שכזה גם שיקולי דיוידנד - בגלל אותן סבות.

 

בנוסף, אתה לא לוקח כאן שיקולים של פיצול לינארי של רווח ההון על מניות שנרכשו לפני 2012 וכו'.

אתה מדבר על מכירה רעיונית, אז בהחלט מכיר, ולא נלקח "בחשבון הדיון", כי זו כבר כניסה פנימה לכל מני תרחישים

פרטניים. שהרי אם נכנס לכל תרחיש אפשרי, שנינו יודעים שהעמודים שנמלא פה לא יספיקו והחברים יצעקו גוועלד. 

ברמת העקרון כשיש צורך לבצע כדבר הזה, ואכן ביצעתי אז ב- 2013, יש עבורי מישהו (מאד קרוב) שדואג לכך  (לשמחתי).

נערך 2020 בדצמבר 17 על-ידי nec_000

[law89]

בלבלת אותי חחח

 

בחלק מהמקומות אתה מגיב כאילו אתה אמריקאי ובחלק כאילו אתה ישראלי.

אתה אזרח אמריקאי או אזרח ישראלי? גר בארצות הברית או ישראל?

 

בנוגע לפסקה האחרונה שלך - אני מדבר על מכירה בפועל ולא על מכירה רעיונית. (סעיף 91(ב1) לפקודה אם מעניין אותך להסתכל)

[nec_000]

אזרח ישראלי לחלוטין.

 

ספרי הלימוד שמהם ניזונים (בדר"כ) בדיספלינה של השקעות, כי אין ממש משהו אחר, הם אמריקאים הרי.

לכן הידע המוזכר מבוסס על המערכת האמריקאית מה שעשוי לבלבל קצת. שם לימדו על הפער במיסוי שבין מס

על דיוידנד לעומת מס על רווחי הון  (שהם המס השולי של הנישום בארה"ב), שהוא נמוך יותר בכ- 20 אחוזים

סדר גודל עקרוני בתחום.

 

אבל גם מלמדים שמוטב שלא לשלם מס בכלל, ככל שניתן כמובן, באמצעות זאת, שלא לוקחים דיוידנד,

אלא מגלמים את ערכו בתוך המניה עצמה. וגם לא מוכרים אותה. ואם כן, אז פעם אחת בלבד במהלך המחזור של

ההשקעה, בסוף. מה שעדיך משמעותית מאשר לשלם מס פעם אחר פעם אחר פעם כל שנה בשנה על הדיוידנד

המחולק באותו שנה, מה שפוגע בתשואה הסופית. כי הרבה אירועי מס קטנים שאינם מתחייבים בשיטה האחרת

הרי שמקטינים את התוצאה.

 

ומפה הבסיס לתגובתי הראשונה (לדבריך), בהם צדדת דווקא כן להשקיע במניות שמחלקות דיוידנד, כאשר הדבר

סותר את הגישה המקצועית שאני מכיר.  הרגשתי צורך לספר את הצד השני של הנושא.

 

נערך 2020 בדצמבר 17 על-ידי nec_000

[law89]

ציטוט

אבל גם מלמדים שמוטב שלא לשלם מס בכלל, ככל שניתן כמובן, באמצעות זאת, שלא לוקחים דיוידנד,

אלא מגלמים את ערכו בתוך המניה עצמה. וגם לא מוכרים אותה. ואם כן, אז פעם אחת בלבד במהלך המחזור של

ההשקעה, בסוף. מה שעדיך משמעותית מאשר לשלם מס פעם אחר פעם אחר פעם כל שנה בשנה על הדיוידנד

המחולק באותו שנה, מה שפוגע בתשואה הסופית. כי הרבה אירועי מס קטנים שאינם מתחייבים בשיטה האחרת

הרי שמקטינים את התוצאה.

 

כל אחד וגישתו והמטרה שלו והאם הוא רוצה למשוך כספים או לא

 

ציטוט

בהם צדדת דווקא כן להשקיע במניות שמחלקות דיוידנד, כאשר הדבר

סותר את הגישה המקצועית שאני מכיר.

 

זה לא מה שאמרתי. אמרתי שאתה בסך הכל מגלגל את המס קדימה (תחת הנחה שמדובר במיסוי ישראלי ללא כניסה של מיסוי בינלאומי לתמונה).

מה עדיף? שכל אחד יחליט בהתאם לאיך שהוא רואה את עתידו.

יש כאלה שרוצים את הקופון השוטף ויש כאלה כמוך שלא.

[nec_000]

ציטוט של law89

יש כאלה שרוצים את הקופון השוטף ויש כאלה כמוך שלא.

 

גם אם רוצים את הקופון בשוטף, הרי שאין מניעה למכור את הנתח שרוצים, מתי שרוצים, ולשלם את המס בגובה 25%

שאינו גבוה מהמס על הדיוידנד ממילא, אלא זהה לו (בישראל).

 

העניין הוא כזה:

שכשיש דיוידנד הוא קבוע בדר"כ ומחזורי, עם תנודתיות לכאן או לשם, ואז הגמישות של המשקיע עצמו לתמרן כרצונו,

קרי למכור רק כשרוצה/צריך, אינה מתקיימת. המשקיע למעשה תלוי בחלוקת הדיוידנד שאינו שולט עליה מאומה.

 

מצד שני במקרה שבו אין חלוקת דיוידנד, שזו ההמלצה, בעל התיק מוכר באופן גמיש, לפי החלטתו ושיקולו הבלעדיים. 

ישנה בשיטה שכזו הלימה מדויקת, בין מכירה לפי רצונו של המשקיע, מה שמנגנון הדוידנד אינו מקיים אלא כופה עליו.

 

עכשיו,

אילו לדיוידנד היה יתרון מיסויי כזה או אחר - או אז היה מובן מדוע כדאי להתפשר עליו. אך משאין הוא מקנה כל יתרון

ובמקביל לוקח מאיתנו את הגמישות החוצה ממסכת האפשרויות, אז לשם מה הוא נחוץ ? כלומר היכן היתרון שלו ?

 

ההמלצה איפה למשקיע (כל משקיע) גם זה שכן רוצה למכור מעת לעת על מנת לקיים את צורכי מחייתו, קרי זה

שמבקש לקיים רנטה חודשית/תקופתית מהתיק, היא שלא להיות תלוי בחלוקה של דיוידנד, מאורע שכאמור אין לו

שליטה עליו,  אלא לבצע כך:

אם הוא רוצה סכום משכורת חודשי שהוא חיי ממנה, אז להקים הוראת קבע למכירה חודשית של סכום קבוע, שהוא

קובע את גובהו. טכניקה זו מחקה עבורו חלוקת דידידנד, ויותר מכך, היא בשליטתו המלאה - כמה שהוא רוצה ויכול

למכור, אדרבה שימכור.

 

היות ואין הבדל במיסוי (בישראל) בין שני האפיקים, בשעה שבשיטה זו השליטה היא 100% שלו, ובאחרת אין לו שום

שליטה עליה, נובע שהבחירה ברורה מאליו מה עדיף. מסלול אחד אין חסרונות ובשני יש.

 

יתרה על כך,

כשאתה שולט בתהליך המכירה (בכמותו תזמונו וגודלו), יתכן שיהיו מצבים שאולי לא תרצה למכור באותה עת.

קרי אתה יכול לשנות, אתה גמיש. אפשר להגדיל, להקטין, או לא למכור בכלל. הכל בהתאם לנסיבות בהם אתה צריך

כסף, אז אתה מתמרן כמה למשוך. ואם יש תקופה שאתה לא צריך כסף, אז חבל סתם למכור ולייצר בכך אירוע מס מיותר

בעת שממילא אתה מחזיר את הכסף מחדש לשוק באמצעות reinvest. מה שקורה בדר"כ בדיוידנד.

 

אני מקווה שהצלחתי לעורר בך את המחשבה אודות זאת, שבמנגנון חלוקת דיוידנד אין כל יתרון, גם לאלו שרוצים את

אותה חלוקה קבועה של כסף. כי הם יכולים לסמלץ אותה רק בלי כל החסרונות הנלווים לדיוידנד.

נערך 2020 בדצמבר 17 על-ידי nec_000

[law89]

ציטוט

אני מקווה שהצלחתי לעורר בך את המחשבה אודות זאת, שבמנגנון חלוקת דיוידנד אין כל יתרון, גם לאלו שרוצים את אותה חלוקה

קבוע של כסף. כי הם יכולים לסמלך אותה, בלי כל החסרונות הנלווים לדיוידנד.

 

כמעט על הדברים שלך נכונים, אבל אתה מפספס דבר אחד. כאשר אתה צריך כסף נזיל החוסר בדיבידנד לא בהכרח מטיב עימך. לא צריך ללכת רחוק. קח לדוגמה אנשים שהיו צריכים כסף נזיל ונאלצו למכור לפני כמה חודשים בשיא המשבר.

מה היה עדיף להם, לקבל דיבידנדים או למכור אחוז מסוים מההשקעה שלהם כאשר השוק מתרסק.

 

 

[nec_000]

במתמטיקה של ההשקעה הסוגיה שהעלתה אינה רלוונטית ואסבירה:

הדיוידנד בגודל X, מגולם במחיר המניה + X.

 

ולכן אם השוק יורד או לא יורד, זה שמשפיע על מחיר המניה, לא על X.

עדיין מחיר המניה, הרי זהה בשני הקצוות של המשוואה, קרי בשני המקרים זה אותו מחיר מניה.

 

השאלה היא רק, האם את ה- X (להלן הדיוידנד) נתנו לך ביד (מה שמכונה חלוקת דיוידנד), ולכן שלמת מאורע מס בגינו,

או לא נתנו לך ביד, אלא הכניסו (גילמו) בתוך מחיר המניה החדש, תוך שהשאירו לך את השקול, האם למכור את X כרגע

או לא. בבחינת "תעשה מה שאתה רוצה כמו שאומרים, לא מתערבים לך".

 

הגמישות הזו היא מה שאתה כמשקיע מאד תשמח לקבל, במידה ואין חסרון כלשהו לעומת מסלול הדיוידנד,

והבנו כבר שאין.

 

רוצה לומר,

שחלוקת הדיוידנד אינה מגנה עליך המשקיע מירידות בשוק ההון ובהיבט של תזמון אם לכך כוונת.

לרוב החברות מחלקות דיוידנד, או במועדים קבועים, או בהתאם לריווחיות שלהן באותו רבעון.

זאת ללא קשר לעליה בשווי המניה, או ירידה באותה תקופה.

 

אתה כמשקיע מוזמן (אך לא חייב כמובן) לבצע מכירה איפה כזו שמדמה דיוידנד, באופן דומה אם תרצה:

באותם מועדים שאתה חש, שהחברה אמורה היתה לחלק דיוידנד, למשל כי באותו רבעון הרוויחה יפה.

אתה כמשקיע מנהל בעצם את מועדי המכירה ותזמונה. תמכור מה שאתה חושב לנכון, ולא מתי שדרקטוריון

של החברה החליט לבצע חלוקה. אתה למעשה השולט והקובע. זה כסף שלך.

 

למשל תזמן מכירה (שמדמה עבורך "דיוידנד") בעת של רווחים טובים או עליות נאות בשוק המניות.

והמנע ממכירות בתקופות של שפל/ירידות חזקות, או רבעונים שבהם הרווחיות נשחקה.

 

אתה יכול למשל להחליט כבעל הבית של עצמך משהו בסגנון כזה:

שבכל רבעון, אתה מסתכל מה היו רווחי החברה שדווחו לבורסה, ולקחת רק אותם as is לכיסך באמצעות אירוע מכירה.

אתה יכול להחליט לעצמך שבכל רבעון אתה לוקח (קרי מוכר) רק מחצית מרווחי החברה.  

הרוויחה טוב, תמכור יותר. הרוויחה דרעק, תמכור פחות או אל תמכור בכלל.

 

 

נערך 2020 בדצמבר 17 על-ידי nec_000

[law89]

לא ירדת לסוף דעתי.

 

נניח שרכשת מניות ב-60.

 

אופציה א:

בוא נניח שכל מניה שווה 100 בתחילת השנה ויש לך 100 מניות. כל מניה מחלקת 20 ש"ח דיבידנד בחודש אפריל ואתה צריך הוצאות מחיה של 1500 לכל התקופה כך שזה בדיוק מכסה לך את ההוצאות (זה בדיוק הסכום אחרי מס)

במהלך השנה היתה ירידה של נניח 40% באזור אפריל.

פעם אחרונה שבדקתי, ה-S&P 500 עלה מעבר לירידה שהיתה אז נניח שהמניה חזרה למחירה לפני ושהוא 80 לאחר חלוקת דיבידנד.

נשארת עם שווי של 8000.

 

באופציה השניה המניה שווה 100 ללא דיבידנד. בירידה היא שווה 60. אתה צריך למכור 25 מניות כדי להכניס 1,500 (אין מס).

בסוף השנה המניה חזרה ל-100.

שווי 7,500

 

האופציה הראשונה עדיפה. יש לך יותר שווי.

והיא עדיפה מעוד סיבה. בעת המכירה הרווח הון באופציה הראשונה נמוך יותר למרות שהשווי גבוה יותר (העלות היא 6,000 לעומת 4,500 באופציה השניה מכיוון שמכרת מניות).

 

מקווה שלא טעיתי בחישובים (עשיתי אותם תוך כדי שאני עושה עוד משהו ולא הייתי מרוכז לגמרי).

זה לא שחור ולבן ותלוי סיטואציה.

[nec_000]

 

אנסה להסביר לך זאת במתמטיקה מפושטת להבנת הנושא:

 

תהי נקודת המוצא בדוגמא שלנו, שהמניה שבה אתה מושקע, מייצרת תשואה ארוכת טווח על הגרף, קרי לאורך עשרות

שנים, של כ- 8% בשנה. קרי בשנה הראשונה מתחילים ממדד 100, בשנה הבאה הוא עלה 108, שנה הבאה קצת

מעל 116, וכן הלאה וכן הלאה...

 

ברור ששוק ההון לא נע בגרף אחיד, אלא בגרף סינוסידואלי שעולה ויורד סביב עקום המגמה ארוך הטווח של 8%.

פעם יורד מתחתיו ופעם עולה מעליו, העיקר שבטווח ארוך השנים תוחלת הגרף מתלכדת עם הגרף שגדל ב- 8%.

 

עכשיו,

בו נניח שהחלטנו שאנו רוצים מדי שנה להנזיל 6% מהמניה, קרי כל שנה למכור 6% ולקחת הביתה כמשכורת.

לטובת הפרקטיקה נחליט, שנרצה למשוך זאת כמשכורת חודשית, או בקיצור 6 אחוז חלקי 12 יוצא לנו חצי אחוז

שצריכים למכור בחודש.  פשוט בכל חודש בחודשו תמכור בדיוק חצי אחוז מהמניה. 

 

מה שיקרה זה,

שבחודשים שהמניה ירדה מתחת לעקום ה- 8%, אתה למעשה תמכור נומינאלית פחות כסף, ובחודשים שבהם

המניה עלתה יפה מעל עקום ה- 8%, אתה תמכור יותר מבחינה נומינאלית.

כשהיא רק בשווי 80, אתה תמכור חצי אחוז (בחודש) מהערך 80, שיוצא במקרה 0.4.

כשהיא תהיה בשווי 120, אתה תמכור חצי אחוז (בחודש) מהערך 120, שיוצא במקרה 0.6.

עם הזמן כשהמניה תעלה לשווי 150, אתה עדיין תמכור חצי אחוז (בחודש) מהערך 150, שיוצא במקרה 0.75.

 

העיקר תקפיד שבכל שנה ושנה, אתה תמכור רק 6% מהמניה, במנות חודשיות של מחצית האחוז כל אחת מהן,

בין שהשנה חלשה בשוק המניות ובין שהשנה חזקה בשוק המניות.

 

אם מסתכלים על עקום הגרף בטווח הארוך, אתה בממוצע תמשוך/תמכור הרי 6% בשנה. וזאת בכל שנה ושנה.

בשנים חלשות תמשוך פחות מבחינה נומינאלית, ובשנים חזקות תמשוך יותר מבחינה נומינאלית.

 

עכשיו,

אם הגרף גדל בקצב ממוצע ארוך טווח של 8% בשנה, יווצר מצב, שהתיק שלך בממוצע גדל ב- 2% בשנה.

קרי אתה לא מושך את כל התשואה, אלא רק 6% מתוך ה- 8%.

 

אתה יכול כמובן להחליט שלא לעבוד במנות של 12 חודשים בשנה, אלא דווקא במנות של פעם ברבעון (4 פעימות

בשנה). אתה יכול להחליט שתמכור רק פעם אחת בשנה. אתה יכול להחליט למכור מדי שבוע במנות של 52 פעמים

בשנה. אתה יכול למכור כל יום 1 חלקי 365 הסכום השנתי שתכננת למכור. וכן הלאה וכן הלאה... 

 

האם ההסבר שנתתי לך שהוא מתמטי מפושט, מסתדר לך תפיסתית איך הדבר עובד ?

מדוע בעצם אין משמעות לתזמון המכירה, משום שאתה מוכר נתח אחוזי קבוע.

שבממוצע ארוך הטווח, מתלכד בחלקו היחסי עם התשואה התוחלתית של המניה.

 

הדבר הזה שאני מראה לך הוא מדמה עבורנו דיוידנד. למעשה הוא טוב יותר מדיוידנד מכל מני טעמים,

חלקם אלו שציינתי בפוסטים הקודמים, וחלקם בזכות היכולת לתכנן טוב ונבון יותר מאשר הדרקטוריון

של החברה (שמחליט על חלוקת דיוידנדים), משום שהדרקטוריון לרוב אינו נחשב לגוף יותר מדי חכם

או אינטיליגנטי בהיבט של הון וחלקות רווחים. יש שם יותר מדי נגודי עניינים, כאשר הדרקטורים לעיתים

בוחרים לחלק דיוידנד כשזה ממש לא זמן טוב לחברה מבחינה כספית. למשל בגלל שהם גורפים לכיסם

כסף וזה אינטרס אישי שלהם שגובר על טובת החברה מבחינתם. למשל במקרה שאחד הדרקטורים קונה ממש

עכשיו יכטא חדשה וצריך לממן אותה. מבחינתו לעזאל החברה, היא תסדר, אבל קודם כל תנו לי את הצ'ק 

השמן שהוא צריך כאן ועכשיו כי היכטא כבר בחניה וממתינים לתשלום עבורה. שומעים על זה הרבה בחדשות,

ספורים על דרקטורים ובעלי שליטה שהרסו את החברה באמצעות החלטות שנוגעות לגריפת כספים מהחברה,

כשהיא במצב הכי לא טוב לכך. או בעלי שליטה/דרקטורים שהחברה שלהם על הפנים משך תקופה ארוכה והם לא

אכפת להם לדרדר את החברה עד לשאולה, העיקר קודם ירוקנו ויסחטו את כל הכספים שהם מסוגלים לסחוט ממנה,

ואחרי שהחברה תפשוט רגל זו כבר לא תהיה בעיה שלהם. הם את הכסף כבר לקחו ולא יצטרכו להחזיר הרי.

הם את הכסף ימצקו להון אישי שלהם, נדלן מניות וכדומה.

 

רוצה לומר, שיש בעצם יתרון להשקעה בחברות שאינן מחלקות דיוידנד, משום שאתה עוקר מידי הדרקטוריון את היכולת

להסב לחברה נזק באמצעות החלטות מנוגדות ענינים. אתה אומר להם, אין חלוקת רווחים של החברה, כל הכסף

והרווחים לעולם נשאר בקופה של החברה ומגולם בשוויה בבורסה. כך שמי שרוצה לפדות את חלקו שלו, אדרבה,

שימכור את המניות הפרטיות שלו, ולא יכפה בהחלטתו זו, מכירה על כל יתר השותפים שאינם רוצים למכור באותה עת.

אתה גם מגן בשיטה כזו על החברה, ממצב של בעל שליטה נוראי, שהורס אותה ביודעין או מתוך טמטום.

 

דוגמא טובה היא אותם אוליגרכים ישראליים שהביאו פה לנזקים נוראיים במשק הישראלי, הותירו חובות אדירים לבנקים

ולמשקיעי האג"ח (הטמבלים שקנו אג"ח קונצרני מבלי להבין מה זה). והם מוגנים, כי זו חברה בע"מ. הם המשיכו להרוס

את החברה מתוך ידיעה שהמהלך דימום שהם עושים באמצעות משיכות דיוידנד רק יזרז את הריסתה, ולא היה אפכת

להם. כבר אמרו בבחינת אם החברה מתאבדת אני אגנוב ממנה כל מה שעדיין אפשר. זו סיבה מאד טובה ותמרור אזהרה

שלא להשקיע בחברות שמחלקות דיוידנדים ולו מההיבט הזה.

 

נערך 2020 בדצמבר 17 על-ידי nec_000