לצערי לא היה לי מספיק זמן בשביל לחפור בכל השרשור, אבל פאקינג שיט אתה לא בבריטניה

החוק לא הופך אף אחד לעבריין, החוק לא הופך חרם לעבירה פלילית(שד"א במדינות רבות חרם(מכל סוג) הוא כן עבירה פלילית) אלא מהווה בסיס חוקי לתביעת נזקין בגין נזקים הנובעים מהחרם.

כלומר גם אם אותם מתנחלים יתבעו את האומנים(האמת שהמנחלים לא באמת יכולים, המפיקים של המופע כן) האומנים לא יהיו עבריינים, הם רק יהיו כמו בכל מדינה אחרת פתוחים לתביעת נזקין.

הבעיה בישראל זה לא חוק החרם, אלא ההיבט האומלל של תביעות אזרחיות בכלליות, החוק הזה לא צריך להיות קיים רק מהסיבה שזה צריך להיות ברור מאיליו שאם אתה מחרים גוף ופוגע בו כלכלית אתה צריך להיות פתוח לתביעת נזקין, ואם הנזק הכספי גבוהה מספיק גם אשם בפלילים.

על גניבה אדם יכנס לכלא, על הפרת פטנט אדם יתבע, בין שני העבירות האלה לחרם הפוגע בצורה כלכלית בגוף או באדם מסויים אין שום הבדל.

אם כבר צריך לחוקק חוק האוסר מכל אזרח לשתף פעולה עם ארגונים זרים, כולל על קבלת כספים(וזה יפגע בימנים לא פחות מאשר בשמאלנים, ובתור תושב אריאל שעל כל בניין שני פה יש לוחית עם שם של איזה זוג יהודי מפלורידה אני מבטיח לך שהימנים מקבלים לא פחות כסף מגורמים זרים משלום עכשיו) אשר יש להם מניע פוליטי כלשהו, וכל עבירה עליו דינה - מגע עם גורם זר.

מאוד מהר הקיצונים מכל הספקטרום הפוליטי יהיו בכלא, או יברחו לפינלנד ככה או ככה נפטר מהם.

החוק אומר שניתן יהיה לתבוע אותם תביעה אזרחית ללא הוכחת נזק. זה לא מקובל עלי ואני בטוח שבחוקי מדינות שאר העולם אין סעיף שמזכיר משהו כזה. אני גם לא מסכים שחרם על ההתנחלויות (כמו על כל גוף או חברה אחרת) היא מחאה לא לגיטימית.

לגבי שאר הפוסט שלך - לא רוצה לפתוח את זה פה, בשביל זה אפשר ליצור שרשור אחר.

החוק אומר שניתן יהיה לתבוע אותם תביעה אזרחית ללא הוכחת נזק. זה לא מקובל עלי ואני בטוח שבחוקי מדינות שאר העולם אין סעיף שמזכיר משהו כזה.

אתה מודע לעובדה ש"ללא הוכחת נזק" זה בדיוק כמו תביעות דיבה, למשל. כן? זאת לא איזו החלטה "פאשיסטית" כמו שאתה כנראה מנסה לצייר את זה, אלא פשוט גישה ריאלית - כי אי אפשר באמת "להוכיח" נזק כספי של "חרם".

בטח שאפשר. למשל במקרה של האומנים - אפשר די בקלות להעריך מה היו ההכנסות שהיית צריך לקבל כתוצאה מההצגות שלהם שהיית מזמין, למשל.

חברה שהפסיקה לרכוש ממך תוצרת חקלאית - אתה יודע בדיוק כמה הפסדת והתביעה צריכה להיות בסדר גודל ההפסדים. זה לא צריך להיות חישוב מדויק עד האגורה האחרונה אבל הערכה טובה בהחלט אפשר לעשות.

אפילו כשמדובר בחרם כלכלי קשה לעשות הערכת נזקים. ואם חברה כלשהי בחרה לרכוש את התוצרת שלך דווקא בגלל החרם (שהיא מתנגדת לו), האם זה צריך להתקזז? ומה אם חברה כלשהי בחרה שלא להמשיך לרכוש את תוצרתך כי לטענתה נמצא ספק המתאים לה יותר, כיצד תוכיח או תדע בכלל האם זה בגלל החרם או בגלל שיקולים כלכליים כאלה ואחרים?

וזה עוד כשמדובר בחרם כלכלי. איך מעריכים את הנזקים מחרם אקדמי או תרבותי באופן כספי? כשאמן כלשהו מסרב להופיע באריאל הוא גורם לא רק לנזק כלכלי למפעילי היכל התרבות בעיר, אלא גם ל"נזק" תרבותי לתושבי העיר. כיצד תמדוד אותו?

החוק לא הופך אף אחד לעבריין, החוק לא הופך חרם לעבירה פלילית(שד"א במדינות רבות חרם(מכל סוג) הוא כן עבירה פלילית) אלא מהווה בסיס חוקי לתביעת נזקין בגין נזקים הנובעים מהחרם.

ההבדל העיקרי בין החוק הזה לבין החוק האמריקאי שאוסר הטלת חרם על ארה"ב, הוא שהחוק הישראלי אוסר על קריאה לחרם, בעוד שהחוק האמריקאי אוסר על חברות אמריקאיות להשתתף בחרם קיים. לכן, החוק הישראלי פוגע בחופש הביטוי (שהוא זכות יסוד במדינת ישראל). לכן, הוא יתבטל בבג"ץ.

כלומר אתה מוכן להסכים לחוק בשינוי נוסח קטן, שאומר שאין בעיה "לקרוא לחרם", אבל אסור לקיים אותו? :

טעות בידך, מינימייזר: בניגוד לנאמר ב"עיתונות" הישראלית החוק אינו אוסר על קריאה לחרם, כי הוא אינו חוק פלילי ועל כן אינו יכול לאסור דבר. מה שהחוק עושה זה להטיל אחריות כספית על יוזמי חרם בגין הנזקים שהם גורמים במידה והם ייתבעו ע"י נפגעי החרם.

בארה"ב, אגב, לא מדובר בחוק אזרחי כי אם פלילי, ועבירה עליו עשויה לגרור עד 10 שנות מאסר (וזאת בנוסף לתביעה אזרחית אפשרית בגין נזקים). בנוסף, עניין ה"קריאה" וה"השתתפות" זה עניין של סמנטיקה בלבד - הרי די סביר שאחרי שקראת לחרם מיידית גם תשתתף בו בשלב בו הוא כבר קיים.

לגבי בג"ץ, אין לי ספק שהחוק לא יעבור. לא כי הוא "אנטי-דמוקרטי" אלא כי הוא אינו מתאים לתפיסתו של בג"צ והשמאל את המושג "דמוקרטיה", שמבחינתם היא איסור לפגוע בקבוצת מיעוט אך ורק כאשר הם קבוצת המיעוט הזו, ואילו פגיעה על ידם בקבוצת מיעוט אחרת, למשל מתנחלים, מותרת גם מותרת. חופש הביטוי\המחאה כזכות יסוד? ספר זאת לרב ליאור, או למפגינים נגד ההנתקות, ל"ישראל היום" (שנתבעו לסגור את העיתון בתירוצים מעניינים), לתומכי מפלגת "כך", למארגני צעדות בעלות צביון ציוני באזורים המיושבים בעיקר בידי ערבים (שהשמאל תבע לאסור על קיומן בטענה שהן מלבות שנאה - וכי מה החרם שלהם עושה בדיוק?), למחלקי חומרי הסברה נגד קשרים זוגיים בין יהודיות לערבים וכו' וכו'.

בכל המקרים הללו חופש הביטוי\המחאה של גורמים מהימין או המזוהים עם הימין הוגבל (או שנעשה נסיון להגבילו) במקרה הטוב, או נרמס ברגל גסה במקרה הרע. שים לב, אינני טוען כאן שההגבלה הזו לעולם אינה מוצדקת - לפעמים צריך לדאוג לאיזושהו איזון בין חופש הביטוי והמחאה מצד אחד וחוקי יסוד אחרים, כגון כבוד האדם וחירותו או הזכות לביטחון, מצד שני. פשוט מוזר לי שכשמדובר בהגבלת חופש כלשהו של הימין זו "מידתיות", וכשמדובר בהגבלת חופש כלשהו של השמאל, אפילו אם בשם אותה מידתיות עצמה, זו "פגיעה בדמוקרטיה".

אפילו כשמדובר בחרם כלכלי קשה לעשות הערכת נזקים. ואם חברה כלשהי בחרה לרכוש את התוצרת שלך דווקא בגלל החרם (שהיא מתנגדת לו), האם זה צריך להתקזז? ומה אם חברה כלשהי בחרה שלא להמשיך לרכוש את תוצרתך כי לטענתה נמצא ספק המתאים לה יותר, כיצד תוכיח או תדע בכלל האם זה בגלל החרם או בגלל שיקולים כלכליים כאלה ואחרים?

וזה עוד כשמדובר בחרם כלכלי. איך מעריכים את הנזקים מחרם אקדמי או תרבותי באופן כספי? כשאמן כלשהו מסרב להופיע באריאל הוא גורם לא רק לנזק כלכלי למפעילי היכל התרבות בעיר, אלא גם ל"נזק" תרבותי לתושבי העיר. כיצד תמדוד אותו?

אז איך תוכל לקבוע מה הם פיצויים מתאימים? אני חושב שאומן שלא מתכוון להופיע שווה תביעה של 100 אלף שקלים, השני חושב מיליון.

יותר מזה, נניח שיש אומן שבפירוש לא התכוונת להזמין להופיע בלי קשר לחרם או לא, אבל הוא הודיע שהוא מצטרף וקורא לחרם - האם אותו תוכל לתבוע? לפי איך שאני מבין את החוק - כן.

פרופסור מאוניברסיטה כלשהי חליט שהוא קורא לשאר המרצים להחרים את אוניברסיטת אריאל אך לו מעולם לא היה קשר למרכז אקדמאי בשטחים - אותו כן תוכל לתבוע? ובאיזה סכום? איזה נזק נגרם מכך שהוא לא הגיע? איזה נזק נגרם מכך שאחרים אולי לא הגיעו בהשפעתו?

זה דברים שבאופן מעשי בלתי אפשרי למדוד.

אני יכול להמשיך עם הדוגמאות, אבל אתה מבין את הרעיון, נכון?

אני מסכים איתך לחלוטין - תודה שאתה מוכיח את הנקודה שלי, שאין להתנות את הפיצויים בהוכחה מדוייקת של גובה הנזק.

טעות בידך, מינימייזר: בניגוד לנאמר ב"עיתונות" הישראלית החוק אינו אוסר על קריאה לחרם, כי הוא אינו חוק פלילי ועל כן אינו יכול לאסור דבר. מה שהחוק עושה זה להטיל אחריות כספית על יוזמי חרם בגין הנזקים שהם גורמים במידה והם ייתבעו ע"י נפגעי החרם.

מה? מה הקשר אם החוק פלילי או אזרחי? אתה מודע בכלל להבדלים בין השניים? חוק אזרחי לא יכול לאסור דבר?

החוק אוסר על קריאה לחרם. לא על הטלת חרם, לא על יוזמי חרם, אלא קריאה לחרם. מי שעובר על החוק וקורא לחרם, נדרש לשלם אוטומטית פיצוי לגוף אותו הוא קרא להחרים. לכן, ואני חוזר על זה שוב, החוק פוגע בחופש הביטוי (שהוא זכות יסוד במדינה דמוקרטית) ללא תכלית ראויה, ולכן הוא יתבטל בבג"ץ.

אגב, בארה"ב אין שום חוק שאוסר על קריאה לחרם, לא אזרחי, לא פלילי ולא נעליים.

כלומר אתה מוכן להסכים לחוק בשינוי נוסח קטן, שאומר שאין בעיה "לקרוא לחרם", אבל אסור לקיים אותו?

זה לא שינוי קטן אלא שינוי כל מהות החוק מחוק שאוסר על קריאה לפעולה מסוימת לחוק שאוסר על ביצוע אותה פעולה.

אבל זה לא משנה, כי אם היועץ המשפטי לממשלה מודיע מראש שהחוק לא יעמוד במבחן בג"ץ, כל הדיון הזה מיותר.

האם מותר לי לקרוא לרצח ראש ממשלה? (על בסיס חופש הביטוי, שהוא זכות יסוד במדינה דמוקרטית)

כן, מותר לך, כי הסיכוי שמישהו ירצח את ראש הממשלה על סמך הקריאה שלך לעשות זאת הוא נמוך. אם למישהו באמת היה אכפת מהדעה שלך, והיה קיים סיכוי סביר שהוא אכן ירצח את ראש הממשלה כי קראת לו לעשות זאת, אז היה אסור לך.

לא הבנתי.

אז מותר לי לקרוא לחרם על התנחלויות, אבל אם יהיה קיים סיכוי סביר שמישהו אכן יקשיב לי - אז זה יהיה אסור?

מה זה משנה אם "מקשיבים לי" או לא?

זה בערך כמו שתגיד שמותר לגנוב, אסור להיתפס...

מה זה משנה אם "מקשיבים לי" או לא?

זה משנה, כי אתה צריך לקחת אחריות על הדברים שאתה אומר. אם אתה קורא לחרם אבל לאף אחד לא אכפת ממך ולכן סביר להניח שאף אחד לא יטיל חרם, זה בסדר (גם עקרונית וגם מבחינת נוסח החוק שעבר). אם אתה מודע לכך שלדברים שלך יהיה משקל, זה שונה.

אני מסכים איתך לחלוטין - תודה שאתה מוכיח את הנקודה שלי, שאין להתנות את הפיצויים בהוכחה מדוייקת של גובה הנזק.

אני מוכיח את הטענה שאי אפשר לתבוע פיצויים כיוון שאי אפשר (במקרים רבים) לומר שהיה איזשהו נזק, ותביעת פיצויים גבוהה ללא הוכחת נזק היא אינה הוגנת ומידתית.