דאגלס אדמס או טרי פראצ'ט?

[sir f]

יש לי וויכוח עם מישהו בנושא. אני טוען שדאגלס אדמס עדיף על טרי פראצ'ט והוא טוען ההפך. לאחרונה הוחלפו ביננו מיילים בנושא:

השבת קראתי (שוב) את "תרועת מוות" של טרי פראצ'ט. קודם כל, אציין שאני מעריך מאוד את טרי פראצ'ט וחושב שהוא סופר קומי מוצלח ביותר.

אך עם זאת, ברצוני להגיב לטענתך שטרי פראצ'ט גאון יותר מדאגלס אדמס.

אני חייב להודות-צחקתי יותר פעמים במהלך קריאת הספר משצחקתי בפעם האחרונה שקראתי ספר מ"המדריך לטרמפיסט", אבל לדעתי הסיבה לכך היא שאני פשוט קראתי את "המדריך לטרמפיסט" (להלן- "המדריך") הרבה יותר פעמים ואני כמעט זוכר אותו בע"פ (בעברית, באנגלית קראתי אותו רק פעם אחת. יותר מוצלח באנגלית, הרבה משחקי מילים שלא מתבטאים בעברית, לדוגמא- "הבה נפגוש את האומצה" שבאנגלית יוצא כ-"Let's meet the meat", שלדעתי יוצא הרבה יותר שנון.)בכל מקרה, הנקודה שאני רוצה להעביר היא שאומנם טרי פראצ'ט הינו יוצר מוכשר ומוצלח, אבל הוא לא יכול להגיע לרמת הגאונות של דאגלס אדמס. בכל ספר שלו, הוא לא מחדש כמו שדאגלס אדמס מצליח לזעזע (בקריאה ראשונה) בכל ספר מחדש. בפעמים הראשונות שקראתי את "המדריך" (ואני מדבר על כל אחד מספריו בנפרד, התופעה חזרה ונשנתה), במהלך הקריאה והשבועות שלאחריה הסתובבתי עם חיוך, כשמידי פעם צחקוק פולט מבין שפתי ללא קשר לסיטואציה בה הייתי נמצא. אני לא זוכר התרשמות כה עזה מהקריאה הראשונה שלי את פראצ'ט. יותר מזה, עד היום אני יכול להיזכר בפרט מסויים מ"המדריך" ולהתפקע מצחוק.

בנוסף, ישנו ערך הקריאה החוזרת. קראתי כל אחד מספרי "המדריך" עשרות פעמים לפחות (יוצא מן הכלל הינו "לא מזיק ברובו", שאותו לא סבלתי והיה ספר מדכא. דאגלס אדמס אמר שהסיבה לכך היא שהוא כתב אותו בשנה קשה בחייו ולכן הספר יצא לו מדכא. תירוץ מתקבל על הדעת לדעתי.) ולא הייתה פעם אחת שלא גיליתי משהו נוסף, תמיד סיימתי את הספר עם תחושה שהתווסף לי משהו. לעומת זאת, בקריאה חוזרת ונשנית של ספריו של טרי פראצ'ט (יש לי את "תרועת מוות", "מעשי קסמים", "ראי נוע" שמשום מה לא נמצא על המדף שלי, ו"מכשפות בחוץ לארץ") אומנם נהניתי, אך לא הרגשתי משהו יותר משהרגשתי בקריאה הראשונה (ישנם גורמים שתלויים בי, כמו תשומת לב לפרטים שלא התאמצתי בשבילה בקריאה קודמת, אך אני לא יכול לתלות זאת בספר אלא בי בלבד).

לבסוף, ישנו האדם עצמו. לפני שאגע בנקודה זו, ראוי לשאול- האם קראת את "סלמון הספק"? אם לא, ראוי שתקרא, אני יכול להשאיל לך אותו.

דאגלס אדמס הינו אחד האנשים הבודדים (אם לא היחיד) שאני יכול להגיד עליו שאותו אני באמת מעריץ. מדובר באדם כנה, חכם, מצחיק, וכופר מדעת. בפעמים הראשונות שקראתי את "סלמון הספק", אני בכיתי מצער על אובדנו של האיש הזה לאנושות. מדובר באדם שראוי להערכה ולאבל כבד על מותו בטרם עת. עד היום אני מדוכא כשאני חושב על מותו, במיוחד כשהוא התכוון להוציא ספר נוסף בימיו האחרונים.

לעומתו, אין ספק שטרי פראצ'ט הינו אדם מעניין, אך איני יכול לומר כי אני מעריך אותו כמו שאני מעריך את דאגלס אדמס. ראוי לציין כי אני מכיר את חייו של דאגלס אדמס הרבה יותר טוב משאני מכיר את חיי טרי פראצ'ט.

לסיכום, דאגלס אדמס > טרי פראצ'ט.

הוא הגיב:

למיטב זכרוני, כשדיברנו על הנושא הזכרתי את העובדה שויכוח גדול נטוש בין חובבי המד"ב מול מצודדי הפנטזיה. אני מניח שאפשר למצוא מאפיינים אישיותיים שונים בין הצדדים השונים, אך בכל אופן, אין ספק שהטעם והנטייה האישית משחקים תפקיד חשוב.

לכך צריך לצרף את העובדה שהמרצה שהגשתי לו עבודה על טרי פרצ'ט (פירמידות) לא התלהב ממנו (מה שכמובן גרם לצניחה משמעותית מבחינתי ביחס להערכתי את המרצה..).

אני מודה שיש חוסר פרופורציה בין כמות הפעמים שקראתי את דוגלאס אדאמס (לא סיימתי את הסדרה) למספר הפעמים שקראתי את פראצ'ט - כל סדרת עולם הדיסק מספר פעמים (יש לי את כולם, חלק אפילו פעמיים), בנוסף לסדרת הננסים ואנשי השטיח.

לגופו של עניין - ללא התייחסות לאדאמס - לפראצ'ט יש בראש ובראשונה ידע רחב ומשמעותי בתחומים רבים בתחומי הרוח והחברה, המאפשרים לו להתייחס לכמעט כל תחום אנושי קיים - פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה, מיתולוגיה, תיאולוגיה, ספרות, קולנוע, תיאטרון, כלכלה ועוד. ההתייחסויות שלו הן מתוחכמות ביותר - כל פעם שקראתי מצאתי רמיזות חדשות: מחידוד כזה או אחר ועד לדיאלוגים אפלטוניים. לדעתי, עיקר גדלותו הוא היכולת לתאר את הקיום החברתי-פסיכולוגי-אנושי בצורה מדוייקת ביותר, תוך כדי ביקורת חריפה מאוד על החברה המודרנית בה אנו חיים. תובנותיו הפסיכולוגיות מעוררות השתאות, ויותר מכל - היכולת ליצור עולם שלם עם חוקיות משלו - מהגיאוגרפיה המיתולוגית, דרך הפיזיקה של האור, ועד להתאמה המופלאה בין מיומנויות על-טבעיות לחלוקה מגדרית היא גאונית בעיני.

היכולת להתייחס לסוגיות קונקרטיות באופן פילוסופי ומשועשע כאחד - הקולנוע בראינוע, הדת בפירמידות, המוות, המגדר, סדרי שלטון ועוד, הן יוצאות דופן.

אני מודה שיש משהו פשטני ולא עמוק מדי בעולם הדיסק, אך אין מה לעשות - מה שאהבת בתיכון - תאהב כל החיים.... ומנסיון - מי שאוהב את פראצ'ט לעולם לא יגמל. נוצרת שפה פנימית - לא פעם אני מזכיר לאחי קטע מסויים מספר כלשהו בהקשר למצב מסויים ושנינו פשוט מתגלגלים מצחוק.

לסיכום - אני לעולם אהיה בצד של הפנטזיה, אבל בהחלט אקרא שוב את דוגלאס אדאמס ביתר תשומת לב...

(דרך אגב, טרי פראצ'ט חולה גם הוא, וכנראה שלא יהיה כאן עוד זמן רב..)

מה אתם אומרים?

[Ido.G]

א) מי אמר שיש מישהו מהם שעדיף?

זכותו של כל אחד להעדיף מישהו אחר.

ב) אני בהחלט מעדיף את דאגלאס אדאמס.

בהחלט יתכן שאנחנו מפספסים בדיחות מסויימות של שניהם בגלל המעבר לעברית. בהחלט יתכן שעיקר הפספוס הוא אצל פראצ'ט.

בשורה התחתונה, כשאני קורא ספרים של אדאמס (עברית), אני משועשע הרבה יותר. הוא מציג את היקום בצורה מדהימה, עם הבחנות מדוייקות שמתוארות ומנוסחות נפלא. פראצט מסתמך יותר על כל מני משחקי מילים ושנינויות בגרוש, שכבודם במקומם מונח, עניין של טעם.

[nitzanj]

האמת...?

זה הומור בריטי, לא ברור לי בכלל איך אתם מתדיינים על זה כל כך ברצינות על בסיס הגרסאות המתורגמות

קראתי 1-2 ספרים ראשונים מהמדריך בעברית וגם ספר או שניים מעולם הדיסק בעברית, לפני שהחלטתי שאני מפסיד בערך חצי מהחוויה.

מאז קראתי את כל המדריך באנגלית (הגרסה המאוחדת הענקית, כריכה כחולה ) ומשהו כמו 8-9 ספרים מעולם הדיסק, באנגלית.

מה יותר טוב...? לא יודע. המדריך - ענק. יצירה מדהימה. שנון, מאד מאד מצחיק. וכן, יש שם הרבה ביקורת ותובנות על החברה, הרבה עומק והכל עדיין רלוונטי בעיני.

עולם הדיסק (עד כה קראתי רק מעולם הדיסק ולא דברים אחרים של פראצ'ט) - בגלל רוחב היריעה וכמות הספרים, מרגיש פחות כמו 'יצירה' אחידה. מאותה סיבה גם האיכות לטעמי טיפה פחות אחידה - קל למצוא ספרים בסדרה שהם פשוט פחות טובים. אבל מצד שני, רוב מה שקראתי היה לא פחות ממעולה לטעמי. שנון מאד, מצחיק מאד, ביקורתי מאד (יותר מאדאמס, לטעמי). כמו שנאמר, פראצ'ט יודע לתפוס מצוין את הדקויות ביחסים בין אנשים, ניואנסים קטנים של פוליטיקה ושלטון - הרבה ביקורת מועברת דרך הומור מצוין.

אני לא חושב שאני יכול (או שבכלל צריך) להחליט מה 'יותר טוב'. נכון, אלו שני סופרי פנטסיה/מד"ב בריטיים מאד מצחיקים - אבל הם שונים מאד ולכל אחד מהם יש טביעת אצבע ייחודית. לפעמים ממש בא לי משהו של פראצ'ט ואין לי כח להכנס למדריך שוב, ולפעמים נחה עלי רוח אדאמס ואני קורא פרק/ספר או שניים כדי 'להתעדכן' קצת על ארתור וזאפוד... בקיצור, אין החלטה ;D

[psychuil]

לכל מי שקרא ספר אחד של פראצ'ט בעברית, זה היה הפספוס הכי גדול בחיים שלכם.

[sir f]

א) מי אמר שיש מישהו מהם שעדיף?

זכותו של כל אחד להעדיף מישהו אחר.

בדיוק, אני לא מנסה לקבוע עובדות, רק לראות דעות.

[Thant]

לקרוא דאגלס אדאמס בעברית?!?! זה ממש חילול הקודש!!

לא יצא לי לקרוא את פראצ'ט, אבל את הספרים של אדאמס אני קורא אחת לכל כמה זמן, וזה תמיד משעשע אותי מחדש, שלא לדבר על זה שתמיד יש לי מגבת זמינה

[psychuil]

אדאמס דווקא תורגם יפה מאד לעברית.

[Thant]

בגרסאות בעברית תמיד משבשים שמות ותמיד הולכות לאיבוד הרבה בדיחות, בעיקר כאלה של דו משמעות.

מאז שקראתי בפעם הראשונה באנגלית ספר שקודם לכן קראתי בעברית אני לא נוגע בתרגומים יותר, פשוט לא מסוגל. ויצא לי לבדוק כמה תרגומים של ספרים שקראתי באנגלית בשנים האחרונות ולדעתי התרגום היה פשוט זוועתי.

[sir f]

תראה, יש תרגומיםלא רעים בכלל, לדוגמא- התרגום לחולית הראשון, שעשה עבודה מעולה.