קונגלומרט יפני - מדוע?

[הדוד משה]

נדמה שהכלכלה היפנית מתבססת בעיקר על קונגלומרטים - אותם תאגידי ענק מפלצתיים המייצרים הכל, החל בשבבים ואלקטרוניקה עדינה, דרך כלי נגינה ושעונים, וכלה במכוניות וציוד כריה. מיצובישי, ימאהה, סוני - חברות ענקיות שנדמה כי יכלו לקיים אומה קטנה בכוחות עצמן. הגדולות שבהן מחזיקות גם בבנקים גדולים, חברות ביטוח, חברות ימאות וכיוצא בזה. נדמה שאין מקום לחברות קטנות עצמאיות ביפן, שכל חברה שייכת לאיזה קונגלומרט חובק תחומים שנוסד כיצרן מכונות כתיבה בתחילת המאה ה-20 או משהו כזה.

ואני לא ממש מצליח להבין למה זה מתנהל דווקא ככה ביפן. אני יודע שיש תאגידים אמריקאים, בריטיים, אפילו בינלאומיים שכאלה, שמגיעים בגודלם לגודל התאגידים היפניים הגדולים ביותר. אבל זה לא נראה חלק כל כך דומיננטי, שלא לומר אינטגרלי, מהכלכלה של אותן מדינות. חוץ מקוריאה אולי, שנראה כי השיטה די תפסה גם אצלה (סמסונג, LG וכו').

אני פשוט מתקשה למצוא חומר קריאה על הסיבות שבגללן זה ככה. חשבתי לעצמי שאולי יש כאן כמה חובבי יפן שמבינים ויכולים להסביר. פשוט שאלתי את עצמי פתאום למה - ולא מצאתי תשובה בשום מקום.

יפניסטים ויפנולוגים - לטיפולכם

[gabriel6]

אני לא חושב שיש מחקר בנושא

אני חושב שזה חלק מהנטייה התרבותית של היפנים להשתייך ולהיות גם מוגדר עפי שייכותם

שוק העבודה ביפן שונה מהותית משוק העבודה במערב - העובד נכנס למקום העבודה ושם מבלה את רב חייו המקצועי - מה גם שהתקדמותו בסולם די ידוע וצפויה מראש.

ביפן אחד התפקידים "הנחשבים" ביותר הוא במתן שירות (בעוד שלמשל אצלנו מתן שירות נחשב "עבודה נמוכה") ומתוגמלת בעין יפה.

אני ממליץ מאוד על קריאת אחי, היאקוזה - אצמם לא עונה על השאלה שלך אך מאיר הרבה מאוד פינות בתרבות היפנית - ובעיקר בתת תרבות המאפיה.

[הדוד משה]

תודה על התגובה גבריאל, זה בהחלט הגיוני ומעניין.

בכל מקרה, היום מצאתי שכנראה ששורשי העניין הם עוד בשלהי העידן הפיאודלי ביפן ותחילת רפורמת מייג'י, אז החלו לצמוח הזאיבצו - תאגידי ענק הנשלטים מלמעלה ע"י משפחה יחידה, כשארבע הגדולות - מיצויי, מיצובישי, יאסודה וסומיטומו, היו גם בעלי הזדהות פוליטית, פעלו בשירות השלטונות ובצמוד לצבא וכיו"ב. התולדות התרבותיות-מדיניות-כלכליות שהביאו לצמיחת הזאיבצו אינן נהירות לי די, אך מה שברור הוא שהן היו בעלות כוח והשפעה מדיניות של ממש. ואז באו האמריקאים.

במסגרת השיקום הכלכלי של יפן אחרי מלחה"ע 2, סטייל תכנית מרשל, השלטונות הצבאיים האמריקאים לא ראו בעין יפה את הריכוזיות הזו, והפקיעו מן המשפחות השולטות את עסקיהן לטובת פירוק/אירגון מחדש. לבסוף פירוק הזאיבצו לא ממש יצא לפועל, הן כיוון שהם הועילו לכלכלה המשתקמת והן כי הציבור היפני לא תמך בפירוקם. ולכן רבים מתאגידי העל שאנו רואים היום, קיירצו ביפנית (keiretsu), הם גילגולים מודרניים של הקונגלומרטים הישנים - אמנם לא בשליטה פרטית, וכנראה נוטים יותר בעסקיהם לאינטגרציה אופקית מאשר האנכית שאפיינה את הזאיבצו.

טוב, למדנו הרבה היום

עדיין יהיה מעניין לשמוע מה הביא את הזאיבצו לקום מלכתחילה? מה היה בה, ברפורמת מייג'י, שהביא לצמיחת אותם גופים כלכליים אדירי מימדים?