ניסיתי להסביר לך שבן אדם שטוען טענה מהסוג הזה ("לשמאלני יש פגם גנטי") לא יכול להחשב מתון, אתה זה ששאל "מה הקשר"...

ניסית, אבל לא הצלחת.

אין שום בעיה עקרונית עם טענה (מנומקת ומוסברת) ש"מחשבות X/Y/Z" נובעות מפגם גנטי.

זה אפילו מאוד הגיוני. כאמור, גם אוזיטם הוא פגם גנטי שגורם ל"מחשבות X/Y/Z".

הדוגמה הספציפית שלך אינה מדויקת. אוטיזם לא גורם למחשבות x/y/z בשל הפגם הגנטי. אוטיזם גורם לבעיות ביצירת קשר עם הסביבה: קושי ביצירת אינטראקציה, קושי בפיתוח מיומנויות חברתיות, בעיות תקשורת וכו'. לבעיות אלה נלווים פעמים רבות יתרונות מנטליים וקוגניטיביים: תפישה חזותית גבוהה, יכולת זיהוי תבניות, זיכרון חזק, ירידה לפרטים וכו'. אדם על הרצף האוטיסטי לא מדמיין מציאות אחרת או מגיע למסקנות הפוכות בגלל הקושי שלו ליצור אינטראקציה.

ולעניין עצמו: אין כזה דבר "פגם גנטי שמוביל למחשבות מסוג X". זה משפט מופרך שנובע מבורות. גנטיקה לא עובדת כך. יכולות להיות נטיות לתכונות אופי שונות, נטיות להחצנת רגשות מסוגים שונים.

חשבתי בהתחלה שהלץ ההוא כתב זאת כבדיחה או לעג כלפי שמאלנים, שכביכול משהו פגום אצלם, כמו משלי החיות האינפנטליים ההם...

בכל אופן, זה קשקוש שלא מבוסס על שום דבר מדעי, כמו כל מה שהוא אמר.

אלא אם כן יש למישהו מכם אסמכתא של ממש, ואז כמובן אשמח ללמוד משהו מדעי חדש

חומר אפל "דוחף" ? "אנרגיה אפלה" מושכת ?

מאיפה הבאת את זה ?

לשמאל אין פגם גנטי.

השמאל טיפש ונאיבי.

הטיפשות של השמאל לא נובעת מהיותם מפגרים, היא נובעת מהיותם משכילים בשקרים ואשליות.

ההשכלה הקלוקלת של השמאל היא הDNA של היותם שמאלנים.

you are what you eat.

למרבה הצער, השמאלנים לא מסוגלים להבין שגם אחרים ששונים מהם לגמרי, הם סך כל מה שהאכילו אותם.

ושצריך יותר מסלט אחד כדי להתפטר משומנים קולסטרול ושאר רעלים מצטברים.

מה גם שאם הפלסטינים לא יפסיקו לאכול את הזבל שהם אוכלים, כל הסלטים שבעולם לא יעזרו להם.

ובטח שאי אפשר להבריא את הפלסטינים ע"י כך שהצד הישראלי יאכל פי 2 סלטים ויפסיק לאכול בשר.

אתה לא יכול לאכול בשביל אחרים.

לכן עד שהפלסטינים לא יפסיקו להסית ולחנך לפלסטין השלמה, ולעשות דמוניזציה פסיכית ומלאת שקרים ליהודים ומדינת ישראל,

ולהעריץ ולהאדיר מחבלים רוצחים, ולחנך להתנגדות אלימה מגיל הרך,

השלום עליו חולם השמאל, ושבתקופת רבין נכנס לאסקטזה אורגזמית רק מלהריח את בית השחי של עצמו,

וודאי שאינו אפשרי, ואדם רציונלי אפילו לא יתחיל לדמיין.

לכן עד שהפלסטינים לא יפסיקו להסית ולחנך לפלסטין השלמה, ולעשות דמוניזציה פסיכית ומלאת שקרים ליהודים ומדינת ישראל, ולהעריץ ולהאדיר מחבלים רוצחים, ולחנך להתנגדות אלימה מגיל הרך,

השלום עליו חולם השמאל, ושבתקופת רבין נכנס לאסקטזה אורגזמית רק מלהריח את בית השחי של עצמו,

וודאי שאינו אפשרי, ואדם רציונלי אפילו לא יתחיל לדמיין.

הרמת פה להנחתה וכמעט כתבתי תגובה אירונית ומשעשעת.

אבל האמת שאני מרגיש שהדיון הזה מיצה את עצמו, לפחות עבורי. בפעם אחרת, כן?

הוא לא "הרים" לשום דבר, הוא ציין עובדות.

אם אתה בכוח מנסה לעוות את העובדות ולמצוא בכוח איזשהו עיוות-ניסוח על מנת "להנחית" תגובה אירונית רק בשביל להתווכח "ולעזאזל המציאות", זה מוכיח בדיוק את רמת העליבות של השמאל, שהמציאות בכלל לא מעניינת אותו.

פגם גנטי או לא, נראה שיש קשר הדוק בין "שמאלנות" לבין תסמונת שטוקהולם שהוזכרה פה בחטף. אמנם התסמונת במקור מדברת רק בן ערובה המוחזק ע"י חוטף, אבל ניתן להרחיבה גם על התייחסות למצבים מדיניים - אז נכנסת לתמונה גם תסמונת האישה המוכה.

יש כמה מאפיינים התנהגותיים מובהקים שקשורים לתסמונות אלו, שלא מוגדרים כ"פגמים גנטיים" אבל בהחלט כהפרעות נפשיות:

1. "אם הוא פוגע בי, רק אני אשם בכך". הכוונה היא למצב בו אדם מאשים את עצמו בכך שפוגעים בו עקב סירוב לקבל את העובדה שהפוגע עושה זאת ללא סיבה מוצדקת. בהרחבה, זה תקף גם לאדם שחושב שהוא לא עושה מספיק על מנת להראות לפוגע שאין לו צורך לפגוע בו. זו "תסמונת האישה המוכה", המאשימה את עצמה בהתפרצויות הזעם של בעלה כלפיה בטענה שהיא לא עושה מספיק על מנת לפייסו. זו גם התסמונת ממנה סובל כל שמאלני (ובעקיפין, גם סביבתו) שטוען שעל ישראל לעשות יותר למען הערבים בשביל "לקדם את השלום".

2. "אם הוא פוגע בי, חייבת להיות לכך סיבה מוצדקת". מעין הקלה של (1), שכן החושב כך לא מטיל את האשמה על עצמו - אך עדיין מתעקש להוריד אותה מהאחר בטענה שלא ייתכן שהסיבה לפגיעה היא שרירותית או בלתי מוצדקת בעליל. כל שמאלני שמעלה טענות מסוג "שלום כלכלי", לפיהן הערבים יפסיקו לנסות לפגוע ביהודים אם מצבם הכלכלי ישתפר, בעצם אומרים את זה, שכן מבחינתם טרור נובע מסיבה מוצדקת בדמות עוני, אף שיש אינספור דוגמאות שמראות עד כמה זה שגוי.

3. "אם הוא לא פוגע בי למרות שהוא יכול, הוא אדם טוב". לא, הוא לא - בנאדם טוב מראש לא היה שם את עצמו בעמדה של לאיים לפגוע במישהו לקידום מטרותיו האישיות, אבל זה לא מונע מאותו חטוף הסובל מתסמונת שטוקהולם להעריך את חוטפו על עצם ההמנעות. בהרחבה, זה תקף גם לאדם שלא מצליח להבדיל בין המנעות מפגיעה שמקורה בחוסר רצון לפגוע בפועל, לבין המנעות שמקורה בשיקול קר של תועלת מול נזק - וכך הפת"ח, שכרגע מנהל את תשתית הטרור שלו על אש נמוכה בהרבה מבעבר רק כי אחרת הוא יפגע בעצמו, הפך ל"חברה הטובים".

4. "אם אעשה את המצופה ממני, לא יפגעו בי". לכאורה גישה הגיונית מצד חטוף שמנסה לשרוד, אך הגישה הזו מתעלמת משתי עובדות חשובות: האחת היא שהחוטף לא יימנע מפגיעה בחטוף כפרס על שיתוף פעולה אם דווקא הפגיעה תשרת את מטרותיו טוב יותר באותו שלב (או אם סתם לא אכפת לו מגורלו של החטוף כהוא זה), והשנייה היא שהפגיעה הזו יכולה מלכתחילה להיות אחת המטרות של החוטף. צורת החשיבה הזו נפוצה מאוד בשמאל הישראלי - לא כלפי הערבים אמנם (בדרך כלל...), אבל בהחלט כלפי גורמים שאינם מוגדרים רשמית כעויינים, כמו ממשל אובאמה וחלק מהממשלות באירופה.

5. "המטרות שהמאיים לפגוע בי מנסה לקדם הן לא מטרות רעות" - הקצנה של (4), בה החטוף לא רק משתף פעולה בלית ברירה, אלא עושה זאת ברצון מתוך הזדהות עם החוטף, עקב שכנוע עצמי בכך שזו הדרך להשאר בצד הטוב שלו. מי שמגיע לשלב הזה לפעמים אפילו יגן ברצון על החוטף מפני נסיונות חילוץ החטופים. את זה חלק מהשמאלנים מיישמים כלפי הערבים דווקא, למשל בשיתוף פעולה עם הפגנות "נכבה" למיניהן אף שמטרת העל של ההפגנות הללו היא לקעקע את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה.

מספיק לבינתיים, לא?

כל עמוד כאן הוא דז'ה וו לאיזה עמוד קודם.

פגם גנטי או לא, נראה שיש קשר הדוק בין "שמאלנות" לבין תסמונת שטוקהולם שהוזכרה פה בחטף. אמנם התסמונת במקור מדברת רק בן ערובה המוחזק ע"י חוטף, אבל ניתן להרחיבה גם על התייחסות למצבים מדיניים - אז נכנסת לתמונה גם תסמונת האישה המוכה. יש כמה מאפיינים התנהגותיים מובהקים שקשורים לתסמונות אלו, שלא מוגדרים כ"פגמים גנטיים" אבל בהחלט כהפרעות נפשיות: 1. "אם הוא פוגע בי, רק אני אשם בכך". הכוונה היא למצב בו אדם מאשים את עצמו בכך שפוגעים בו עקב סירוב לקבל את העובדה שהפוגע עושה זאת ללא סיבה מוצדקת. בהרחבה, זה תקף גם לאדם שחושב שהוא לא עושה מספיק על מנת להראות לפוגע שאין לו צורך לפגוע בו. זו "תסמונת האישה המוכה", המאשימה את עצמה בהתפרצויות הזעם של בעלה כלפיה בטענה שהיא לא עושה מספיק על מנת לפייסו. זו גם התסמונת ממנה סובל כל שמאלני (ובעקיפין, גם סביבתו) שטוען שעל ישראל לעשות יותר למען הערבים בשביל "לקדם את השלום". 2. "אם הוא פוגע בי, חייבת להיות לכך סיבה מוצדקת". מעין הקלה של (1), שכן החושב כך לא מטיל את האשמה על עצמו - אך עדיין מתעקש להוריד אותה מהאחר בטענה שלא ייתכן שהסיבה לפגיעה היא שרירותית או בלתי מוצדקת בעליל. כל שמאלני שמעלה טענות מסוג "שלום כלכלי", לפיהן הערבים יפסיקו לנסות לפגוע ביהודים אם מצבם הכלכלי ישתפר, בעצם אומרים את זה, שכן מבחינתם טרור נובע מסיבה מוצדקת בדמות עוני, אף שיש אינספור דוגמאות שמראות עד כמה זה שגוי. 3. "אם הוא לא פוגע בי למרות שהוא יכול, הוא אדם טוב". לא, הוא לא - בנאדם טוב מראש לא היה שם את עצמו בעמדה של לאיים לפגוע במישהו לקידום מטרותיו האישיות, אבל זה לא מונע מאותו חטוף הסובל מתסמונת שטוקהולם להעריך את חוטפו על עצם ההמנעות. בהרחבה, זה תקף גם לאדם שלא מצליח להבדיל בין המנעות מפגיעה שמקורה בחוסר רצון לפגוע בפועל, לבין המנעות שמקורה בשיקול קר של תועלת מול נזק - וכך הפת"ח, שכרגע מנהל את תשתית הטרור שלו על אש נמוכה בהרבה מבעבר רק כי אחרת הוא יפגע בעצמו, הפך ל"חברה הטובים". 4. "אם אעשה את המצופה ממני, לא יפגעו בי". לכאורה גישה הגיונית מצד חטוף שמנסה לשרוד, אך הגישה הזו מתעלמת משתי עובדות חשובות: האחת היא שהחוטף לא יימנע מפגיעה בחטוף כפרס על שיתוף פעולה אם דווקא הפגיעה תשרת את מטרותיו טוב יותר באותו שלב (או אם סתם לא אכפת לו מגורלו של החטוף כהוא זה), והשנייה היא שהפגיעה הזו יכולה מלכתחילה להיות אחת המטרות של החוטף. צורת החשיבה הזו נפוצה מאוד בשמאל הישראלי - לא כלפי הערבים אמנם (בדרך כלל...), אבל בהחלט כלפי גורמים שאינם מוגדרים רשמית כעויינים, כמו ממשל אובאמה וחלק מהממשלות באירופה. 5. "המטרות שהמאיים לפגוע בי מנסה לקדם הן לא מטרות רעות" - הקצנה של (4), בה החטוף לא רק משתף פעולה בלית ברירה, אלא עושה זאת ברצון מתוך הזדהות עם החוטף, עקב שכנוע עצמי בכך שזו הדרך להשאר בצד הטוב שלו. מי שמגיע לשלב הזה לפעמים אפילו יגן ברצון על החוטף מפני נסיונות חילוץ החטופים. את זה חלק מהשמאלנים מיישמים כלפי הערבים דווקא, למשל בשיתוף פעולה עם הפגנות "נכבה" למיניהן אף שמטרת העל של ההפגנות הללו היא לקעקע את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה. מספיק לבינתיים, לא?

רק מלראות את היוטיוב הזה עם יוסי שריד שהוא מדבר על מזרח תיכון חדש גרם לי להבין שאני היו חצי מהגיל שהוא היה אז, ואני חכם ממנו פי 2.

אבל אני לא חכם אני פשוט מבין עניין, זה הופך אותו לטיפש.

והוא מייצג הרבה שמאלנים היום יש להם חשיבה דומה.

הימין הוא בעצם מרכז, הוא הגיוני רוצה לשרוד.

והוא שבוי בדמוקרטיה שהשמאל חלק ממנה, שהוא לא שמאל הוא פשוט פגום ברמה הבנתית. שלדעתי נובעת מפגם גנטי.

קרא קצת על הנצרות באירופה של ימי הביניים. מאפייני השליטה דומים מאוד למה שאתה מתאר כאן.

פשוטי העם נשלטו במידה רבה ע"י אנשי הכנסייה ובאי כוחה. הותיקן ונציגיו ברחבי היבשת המליכו מלכים ומינו רוזנים ופאודלים.

..

...

והנה, בתהליך הדרגתי, כוחה של הכנסייה דעך. תנועת ההשכלה החלה. לקח קצת זמן, אבל אירופה נחלצה מהציפורניים המזוהמות של כהני הדת הנוצרים.

אני מאמין שאת המסקנה המתבקשת אתה יכול להסיק לבד.

אתה יודע שמדובר היה בתהליך איטי של מאות שנים.

גם אם מאפיני הנצרות והאיסלם היו דומים, והכל בעצם נתון לפרשנות של המאמין, עדיין כיום האיסלם הוא בנקודת ימי הביניים בדומה למה שהיה בנצרות (ואפילו בעיצומה של נסיגה לימים חשוכים יותר) ויעברו עוד דורות עד שיורגש שינוי לטובה.

אפילו במידה ואתה צודק, (ויש לא מעט היגיון בדברים שאתה אומר).

אתה באמת חושב שאם תדבוק בדיעה הזאת, ותתנהל לפיה באותה התגוננות שהבעת עד עכשיו, אתה תשרוד בטווח הארוך?

בחירת צד היא קצת כמו בחירה של אחד מתוך שני סיכונים.

אם בחרת להאמין בבני אדם וביכולת שלהם לחיות בשלום על אף הבדלי דת וכדומה, לקחת את הסיכון שהם לא ירגישו כמוך ויביאו להשמדתך.

אם בחרת להאמין שאין סיכוי לחיות בשלום, בחרת במלחמת חורמה נצחית שתיגמר כשהצד החזק יותר ינצח (כל מדינות ערב + תמיכת העולם VS ישראל, עם כל הכבוד לצבא שלנו...).

אני מעדיף לקחת את הסיכון הראשון, נראה לי פחות כמו אסון כלכלי, פוליטי ואישי ודאי

כן, הסיכויים שנשרוד לטווח ארוך גבוהים הרבה יותר בגישה של הימין מאשר בגישה של השמאל לנושא.

באלטרניטבה הראשונה שציינת, הם כיום מראים לך בכל הזדמנות אפשרית שהם לא מרגישים כמוך ורוצים להביא להשמדתך. במצב כזה, כל ויתור אסטרטגי מצדך בהכרח מביא להיחלשותך, ומאידך להתחזקותם. המסקנה הלוגית שבזה אתה מביא לקיצור קיומך בטווח הארוך.

האלטרנטיבה השניה שנתת היא לא בדיוק מציאותית. מלחמה נצחית נגד כל העולם.. כן בטח. העולם הוא דינמי וכל הזמן משתנה. האינטרסים של מדינה X כיום יכולים להיות הפוכים בעוד 10 שנים.

ויר יש לך טענות הזויות...

אני שמאלני וזה מה שאני חושב,

פוגעים בי ורק אני אשם בכך: על אף שלבני דודים יש את החלק העקרי בעניין גם אנו מביאים דברים על עצמנו.

אם הוא פוגע בי חייבת להיות לכך סיבה מוצדקת: צדק זה עניין יחסי וכוכב בשמיים, בעניין זה הפלסטינים פוגעים בנו לרוב ללא סיבה מוצדקת אבל יש מעט פעמים שהם צודקים.

טוב בעניין 3\ באמת שלא הבנתי אנלוגיה...

"אם אעשה את המצופה ממני, לא יפגעו בי", בולשיט אני שמאלני ולא קונה את זה לרגע, מה תגיד על זה...

בעניין 5, יופי אנלוגיה לשמאל קיצוני שוב תבין כבר את ההבדל (אני יודע שבתור אדם קיצוני קשה לך להבין שיש גוונים באמצע אבל זה לא ממש קשה).

אתה יודע שמדובר היה בתהליך איטי של מאות שנים.

גם אם מאפיני הנצרות והאיסלם היו דומים, והכל בעצם נתון לפרשנות של המאמין, עדיין כיום האיסלם הוא בנקודת ימי הביניים בדומה למה שהיה בנצרות (ואפילו בעיצומה של נסיגה לימים חשוכים יותר) ויעברו עוד דורות עד שיורגש שינוי לטובה.

כן, הסיכויים שנשרוד לטווח ארוך גבוהים הרבה יותר בגישה של הימין מאשר בגישה של השמאל לנושא.

אני מבין את המחשבה שלך, אבל גם אתה אדוני, חוטא פה קצת בשמרנות וקיבעון.

אנחנו חיים בתקופה אחרת מימי הביניים, והשינויים הטכנולוגיים והחברתיים שחלו בעולם בשני עשורים האחרונים קרו בקצב שעולה בעשרות מונים על כל מה שהיה קודם. שבעידן שבו קיימת תקשורת מיידית לכל חור כמעט בעולם, ולבני האדם כבר קיימות היכולות לשחק אותה אלהים (הנדסה גנטית, אינטיליגנציה מלאכותית, נאנוטכנולוגיה ועוד) אני מתקשה להאמין שהדת תחזיק מעמד זמן רב מול פרץ המדע. (כמה זמן אתה חושב דתיים יחזיקו בלי גוגל\אינטרנט\גוגל גלאס וסמארטפונים בשבת? כיצד יתמודדו בשוק העבודה? ועוד לא דיברנו על השיפורים היותר גדולים שבני האדם צפויים לעבור)

אנשים שיידבקו לדת בקנאיות פשוט לא יוכלו להתמודד עם העולם התחרותי שהולך ומשאיר אותם מאחור.

אני לא אומר שאנשים יאבדו כל אמונה, כי אנשים זקוקים לאמונה ולמשמעות, אבל הם לא זקוקים לאמונות דתיות פרימיטיביות שמבוססות על קסנופוביה ופחדים שהיו רלוונטים לפני כמה עשרות ומאות שנים. לדעת את ההיסטוריה זה חשוב, אבל לחשוב שהעולם עובד לפי אותם כללים שהיו רלוונטים בעבר, זו טעות.

אני אישית מאמין שהתשובה לסכסוך לא תבוא מהפוליטיקה, אלא כתוצאה של התפתחות טכנולוגית וחברתית שלא תשאיר לרוב המדינות ברירה אלא להתאחד בשלב מסויים (דוגמת האיחוד האירופאי).

אתה לא מבין את העולם הערבי.

אתה לא מבין את האיסלם.

מבצעי הפיגוע במגדלי התאומים דווקא היו אנשים משכילים ואמידים.

מוסלמי פנאט עם השכלה וטכנולוגיה הוא פשוט יותר מסוכן, לא פחות מוסלמי.

נדמה לך שעם פייסבוק וטוויטר פתאום כל העולם המוסלמי יהפוך להיות משהו אחר?

אתה הוזה.

אמצעי התקשורת דווקא עזרו לאיסלם להתחזק, בדיוק כמו שמסגדים בכל שכונה עוזרים שומרים ומחזקים את שליטתו של האיסלם.

פסיכים נשארים פסיכים לא משנה כמה טכנולוגיה ואינפורמציה תתן להם.

זאת התוצאה של חינוך מוסלמי מגיל 0.

(זה כמו ערוץ 11 בישראל עם גאולה אבן)

The first flaw in the theory is the fact that the Syrian opposition did not invent a new flag out of whole cloth in 2011, but simply adopted the old green, white and black tricolor used by Syria for most of three decades beginning in 1932. That flag was replaced by a red, white and black tricolor following a military coup in 1963 that eventually brought Mr. Assad’s father to power.

As an Egyptian, Ms. Badawy could perhaps have been confused by the fact that the Syrian government currently uses a flag identical to the one flown from 1958 to 1961, when the nation shared a flag with Egypt as part of the United Arab Republic.

Still, her apparent belief that the flag pictured in the “Simpsons” episode did not exist until 2011 is simply false. (That said, the Arab people of the Middle East have some reason to suspect that there might be “foreign fingers” behind their flags, given that both Syria and Egypt use designs and colors derived from the Flag of the Arab Revolt, which was created by the British diplomat Mark Sykes during World War I.)

Had she paid closer attention to the cartoon, the anchor might also have found evidence that the “Simpsons” animators were more likely to have been thinking of Iraq than Syria when they pictured a United States attack in 2001.

So it seems to me there are two possible explanations. Sharpen your Occam's Razor and choose:

1)

It was a generic Arab flag but probably intended to suggest Saddam's Iraq. Its similarity to the Syrian Independence flag is a coincidence. It's a freaking satirical cartoon.

2)

The CIA (or perhaps Bart Simpson) planned the Arab Spring a full 10 years ahead of time, including the flag of the Syrian opposition, and used its normal operationally secure means of spreading the secret: broadcasting it openly on an internationally distributed TV show.

וחיפוש קטן בגוגל יסביר לך ב3 דקות למה תאוריית הקונספירציה שלהם מגוחכת.

לאנשים, בעיקר צעירים, יש גלאי זיוף לא רעים בכלל.

כמו שגם אתה ואני יודעים טוב מאוד שחלק גדול מהכתבות בעיתונים הגדולים ואתרי החדשות הם ממומנים/מוסטים, כך גם החבר'ה הצעירים באיראן, בסוריה ובעוד מספר מדינות. המצב היום בתקשורת המוסלמית מאוד מזכיר את התקשורת בסרט V for Vendetta (סרט מצויין דרך אגב, שעד היום גולת הכותרת שלו (המסכה) מהווה סמל של ליברליזם בעולם, יש שיגידו אפילו של כאוס).

למרות שגם אני סבור שהדור הנוכחי שגדל פה (ואולי גם הבא אחריו) כבר דיי אבוד, והגזענות ושטיפת המוח חדרו לכולנו עמוק לDNA.

הדורות הבאים הולכים להיות שונים מאיתנו משמעותית, גם בתפיסת עולמם את הרעיונות של מדינות/לאומים/דתות.

רוצה סיכוי? תעזור לחנך את הדור הזה לפרוליזם, קבלת האחר, והרעיון של "קוד פתוח" בכל המישורים. בעיניי זה פיתרון יותר אפשרי לסכסוך מאשר מלחמה בלתי פוסקת.

אני לוחם במילואים, וברור לי שלעת עתה יש הכרח להגן על עצמנו בכל המישורים האפשריים. אבל בלי חזון יהיה מאוד קשה להגיע לשינויים החברתיים שדרושים לשלום. לכן חשוב לי להביע את דעתי ואת רצוני לשלום (עדיף בימי חיי). נראה לי שאם אחמד בן ה10 ייפול על הדיון הזה, אם הראש שלו עדיין קצת פתוח, אולי הוא יקבל קצת השראה.