ישנה תפיסה מקובלת הטוענת שיש לחלק את הדיסק הקשיח ל-2 מחיצות (מחיצה C למערכת ההפעלה, ומחיצה D לשאר הקבצים).

עפ"י רוב תפיסה זו נכונה בהקשרים של תחזוקה ושל גיבוי ושחזור.

אני בא לשאול בהקשר של ביצועים מה עדיף?

מצד אחד, יש האומרים שאם נשים את כל החומר רק על מחיצה אחת C, הביצועים יהיו פחות טובים: 1. בגלל שהמחיצה תהיה יותר מידי גדולה ועמוסה בריבוי תיקיות וקבצים. 2. בנוסף לכך, ישנו תהליך מוגבר יותר של פרגמצטיה במחיצה גדולה, שמוריד באופן ניכר את הביצועים.

מצד שני, יש האומרים שדווקא החלוקה ל-2 מחיצות היא זו שפוגעת יותר בביצועים, מכיוון שראשי הקריאה צריכים לעבור כל הזמן ממחיצה C ל-D הלוך ושוב, במקום להישאר במחיצה אחת. המעבר הזה גורם להאטה בביצועים ולבלאי מוגבר של הדיסק קשיח.

מה יותר נכון? אם אפשר להרחיב קצת על הנושא. תודה.

אין לך הבטחה שהראשים יטיילו מרחק קטן יותר בין מקומות שונים ב C בהשוואה למרחק בין נקודה כלשהיא ב C ונקודה כלשהיא ב D

לזה תוסיף שהדיסק עצמו וכםן מערכת ההפעלה לא אמורים להיות טיפשים לגמרי, הם מתכננים את המסלול של הראש כך שהוא יצתרך לטייל פחות

פרגמנטציה יכולה להיות ב 2 המקרים וניתן לעשות defrag כדיי לטפל בזה

אני לא חושב שהולך להיות הבדל מורגש, לפחות אם הדיסק לא מלא במידה משמעותית (כשהדיסק מתמלא הפרגמנטציה עולה במהירות)

אין לך הבטחה שהראשים יטיילו מרחק קטן יותר בין מקומות שונים ב C בהשוואה למרחק בין נקודה כלשהיא ב C ונקודה כלשהיא ב D

לכאורה, אם אנחנו מחלקים את המחיצות באופן לא שווה: מחיצה C קטנה כמה שאפשר, ומחיצה D גדולה ככל שאפשר. האם אין זה נותן יתרון מובהק בביצועים לשיטה זו המחלקת את הדיסק קשיח ל-2 מחיצות?

זה מבטיח שהטיולים בתוך C יהיו קטנים יותר, אבל אם C תהיה קטנה יותר בשביל אותה כמות מידע היא תהיה מלאה יותר, זה מוביל ליותר פרגמנטציה. ומי אמר שהנתונים שאתה רוצה לקרוא מ D לא אי שם בסוף של D ?

"ביצועים" הם אינם שיקול בפיצול דיסק למחיצות - השיקולים שלך צריכים להיות אחרים (תחזוקה, אבטחה וכו')

ממילא לא תרגיש שום הבדל.

שיפור ביצועים (בעיקר לעריכה) תקבל עם שני דיסקים ולפעמים יותר בהתאם לתוכנה

זה מבטיח שהטיולים בתוך C יהיו קטנים יותר, אבל אם C תהיה קטנה יותר בשביל אותה כמות מידע היא תהיה מלאה יותר, זה מוביל ליותר פרגמנטציה. ומי אמר שהנתונים שאתה רוצה לקרוא מ D לא אי שם בסוף של D ?

1. נשאיר מספיק מקום פנוי ב-C הקטנה שלא תהיה מלאה מידי (לצערי, אני לא יודע כמה אחוזים צריך)

2. הנחת היסוד מושתת על כך שבמחיצה C ישנה הרבה יותר פעילות ותדירות מ-D. זה לא נכון?

- - - תגובה אוחדה: - - -

"ביצועים" הם אינם שיקול בפיצול דיסק למחיצות - השיקולים שלך צריכים להיות אחרים (תחזוקה, אבטחה וכו')

ממילא לא תרגיש שום הבדל.

ראיתי כמה דיונים שכן עושים שיקולים שכאלו. אולי כוונתך לומר שבעבר היתה חשיבות יתירה לכך, מה שאין כן היום?

תחזוקה - כוונתך לומר איחוי דיסק וגיבוי? (- אגב, לגבי גיבויים אני עושה באמצעי אחסון חיצוני.)

אבטחה - התקפת וירוס על מחיצה? (- קראתי איפשהו שזה לא רלוונטי להיום. היום וירוס יודע לתקוף גם מחיצות אחרות...)

אבטחה (+פרטיות) זה לא רק וירוסים.

תחזוקה - למשל הפרדת מידע שמשתמש שומר לעומת מע' הפעלה ותוכנות..

אלה היו דוגמאות ויש עוד תסריטים מדוע פיצול דיסק יכול להיות פתרון מניח את הדעת.. בכל מקרה, ביצועי הדיסק אינם שיקול כן או לא לפצל ובאיזה אופן. ממילא לא תרגיש הבדל . אולי בנצ'מרק ספציפי שבוחן ביצועי דיסק ישים לב להבדל של אחוז או שניים, אבל זה בנצ'מרק סינתטי לדיסק. משתמש אנושי לא ישים לב לשום הבדל.

ביצועים יהיהו גרעים יותר.

ה D נמצא אחרי כל C וזרוע תזוז רחוק יותר. בכל גישה ל D וחזרה ל C .

גם כמה שיותר רחוק מהתחלה מהירות של העברת נתונים קטנה יותר.

אבל - אתה בבית לא תרגיש בהבדל בביצועים.

גם מאוד מאוד מבאס שנגמר המקום פתאום.

אז אין טעם לפצל למחיצות (מבחינת ביצועים)?

חייתי בסרט כל חיי? I:

וודאי שיש טעם.

כשאתה מחלק את הכונן למחיצות, המחיצה הראשונה תמיד תהיה יותר מהירה.

אם תשים את כל הפעילות השוטפת בC (מערכת הפעלה, תוכנות, וכו...) הביצועים יהיו טובים יותר רוב הזמן.

גם מבחינת פרגמנטציה עדיף להפריד בין מערכת ההפעלה והתוכנות, לדברים שיכולים לייצר פרגמנטציה גדולה בזמן קצר, כמו הורדות למשל.

למרות שדברים כמו הורדות עדיף להגדיר על כונן פיזי אחר כדי שכונן המערכת יהיה נקי מהפרעות כמה שיותר.

זמני הדיפרג באותם מחיצות יחדיו, בהרבה מקרים יהיו קטנים משמעותית מדיפרג של מחיצה אחת משולבת.

מערכת ההפעלה מאוד פעילה ביצירת פרגמנטציה, כמו גם תוכנות הורדות.

אפשר לומר שיש שני מייצרי CHAOS, שכשיושבים יחדיו על אותה מחיצה, מייצרים הרבה יותר CHAOS ממה שהיו מייצרים בנפרד.

אתם בונים מגדלים באויר.. תיאוריות על גדלי מחיצות אפשר לבנות מפה עד מאדים..

האם המספרים (סינתטיים כשלעצמם) מצדיקים את כל העמודים שנכתבו כאן?

האם חוויית המשתמש שונה?

על פי הניסיון האישי שלי אין לזה שום השפעה על ביצועי הדיסק קל וחומר על חוויית המשתמש שלי.

אכן, הרבה מאוד דיבורי סרק פה.

כל נושא הפרמנטציה והגישה לפלטות לא רלוונטי ב90% ממקרי הישמוש במחשב.

מי שרוצה שיעשה, מי שלא, לא.

למשפחה שלי אני עושה מחיצה אחת בלבד כי הם לא מסוגלים להבין או להתעסק עם ענייני אירגון ותחזוקה, ובלי מרווח נשימה בC הוא פשוט יסתם כל יומיים.

לעצמי אני משתמש במה שאני יודע כדי לייעל את הביצועים.

בכונן ההורדות למשל אני עושה הפרדה בין המחסן הגדול, לשטח שמיועד להורדה.

כך בעצם אין פעולות פרגמנטציה ארוכות על הכונן, אלה רק במחיצה שאליה ההורדות יורדות, וגם אז אני מצמצם את היווצרות הפרגמנטציה ע"י פונקציית הPRE ALLOCATION בתוכנות ההורדה.

יש בזה טעם.

קודם כל לצורך גיבוי IMAGE למערכת ההפעלה זה מאוד שימושי.

בנוסף זה באמת משפר ביצועים ומפחית משמעותית את זמן פעולת הDEFRAG.

לא נורא אם תהיה מחיצה אחת וDEFRAG יקח יותר זמן או ירוץ בתדירות שונה.

רוב הזמן את הבדלי הביצועים הרי אני לא ממש ירגיש(במיוחד על כונן הורדות יעודי), וגם אם כן זה לא ביג דיל.

אבל השיטה הזאת חוסכת מהכונן הרבה פעילות מיותרת, וזאת עובדה שעליה אי אפשר להתווכח.

אתם צריכים להבין משהו אחד.

גם 10-20% שיפור בביצועים זה משמעותי מאוד בהרדיסקים.

לא חוכמה לדבר כשיש לך SSD ומבחינתך כל העניין הזה היסטוריה.

אם קצת יעילות וביצועים חשובים לך יותר מאי הצורך להתעסק עם חלוקת ואירגון מחיצות, אני בעד.

אם קצת יעילות וביצועים חשובים לך פחות מאי הצורך להתעסק עם חלוקת ואירגון מחיצות, גם זה לגיטימי לגמרי.

כשיש SSD באמת שכבר אין שום צורך להתעסק עם כל השיקולים האלו.

אתם רוצים לומר שזה לא כזה עניין חשוב?

סבבה, מסכים איתכם.

מעבר לכך, סתם לעשות בלי להבין בדיוק איך ולמה, וודאי שמיותר.