יאיר לפיד נואם בכנסת

נוצר על ידי TheCrow34
2013 באפריל 22 ב אקטואליה ותרבות

פתח דיון חדש

Recommended Posts

Yossarian22

פורסם 2013 ביולי 2

- Share

פורסם 2013 ביולי 2

אני חושב שזה חלק מהגדרת הפוליטיקה. כשיש לך נציג נבחר, האינטרס שלו היא להבחר בפעמים הבאות. הדרך לעשות את זה היא:

א. לעשות את התפקיד שלו.

ב. להגן על הדרך שבה הוא עושה את התפקיד שלו.

הבעיה מתחילה כשאין איזון בין שני הדברים. בהתחשב בזה שבמהלך היממה יש 24 שעות, שמתוכן אני מניח ששר האוצר שלנו ישן 4-5, ונגיד עוד שלוש שעות של דברים אישיים, ועוד שעה יומית של התנצחות בתקשורת (הגזמה פרועה), 15 שעות ביום של ביצוע עבודתו כשר האוצר נראית לי מספקת.

קישור לתוכן

שתף באתרים אחרים

Gil28

פורסם 2013 ביולי 2

- Share

פורסם 2013 ביולי 2

זו הבעיה של ממשלה קואליציונית.

לכל מפלגה יש את המצע שלה. היא לא יכולה לקדם הכל כי קואליציה לא עובדת ככה.

אז צריך לדעת מה חשוב יותר ומה פחות. אם תלך ראש בקיר, תודח מהקואליציה ולא תצליח להשיג כלום.

קישור לתוכן

שתף באתרים אחרים

ag43

פורסם 2013 ביולי 2

- Share

פורסם 2013 ביולי 2

אני חושב שזה חלק מהגדרת הפוליטיקה. כשיש לך נציג נבחר, האינטרס שלו היא להבחר בפעמים הבאות. הדרך לעשות את זה היא:
א. לעשות את התפקיד שלו.
ב. להגן על הדרך שבה הוא עושה את התפקיד שלו.
הבעיה מתחילה כשאין איזון בין שני הדברים. בהתחשב בזה שבמהלך היממה יש 24 שעות, שמתוכן אני מניח ששר האוצר שלנו ישן 4-5, ונגיד עוד שלוש שעות של דברים אישיים, ועוד שעה יומית של התנצחות בתקשורת (הגזמה פרועה), 15 שעות ביום של ביצוע עבודתו כשר האוצר נראית לי מספקת.

זה לא עניין של זמן, זה עניין של הבמה שבה הוא בוחר לעשות את זה. בשביל זה קיימת במת הנאומים בכנסת. בשביל מה להתדרדר לויכוחים קטנוניים בפייסבוק?

קישור לתוכן

שתף באתרים אחרים

Yossarian22

פורסם 2013 ביולי 2

- Share

פורסם 2013 ביולי 2

אם זה רק עניין של במה, אז איך זה פוגע בי בדיוק? חלק מהמטלות הפוליטיות שלו זה להתנצח עם פוליטיקאים אחרים, ואני לא רוצה להגיד מה זה מעניין לי איפה הוא עושה את זה.

קישור לתוכן

שתף באתרים אחרים

ag43

פורסם 2013 ביולי 2

- Share

פורסם 2013 ביולי 2

אותך זה לא מעניין. אני חושב שזה גורם זילות לתפקיד.

קישור לתוכן

שתף באתרים אחרים

1 חודש מאוחר יותר...

Roger That

פורסם 2013 באוגוסט 31

- Share

פורסם 2013 באוגוסט 31

יאיר לפיד שום משקר ללא שום סיבה על כך שעישן מריחואנה בכתבת סופ"ש בידיעות. על זה הגיבה בפייסבוק מישהי שמעידה שעישנה בביתו. (היא לא הראשונה)

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=150361158504549&set=a.121394684734530.1073741829.100005919971502&type=1&theater

כתבה מהארץ בנושא:

"יאיר לפיד משקר, עישנתי איתו ג'וינט"
אפילו ראיון ידידותי לא גרם ללפיד לומר את האמת. כעת נחשפת בשמה מי שכועסת על שקריו בנושא עישון קנאביס: "אמרת שהחומר מעולה ונתת לנו פרח"
31.08.2013 20:10
אורי משגב
"אחד הסיכונים המקצועיים של עבודה כמו שלי היא (השגיאה הלשונית במקור, א"מ), שאחרי כמה שנים אתה מתחיל לחשוב שכל בני האדם הם שקרניים אנוכיים ומרוכזים בעצמם שיעשו כל דבר אם רק נדמה להם שהם ייצאו מזה בשלום. זה כמובן לגמרי לא נכון. לפי כל המחקרים יש איש אחד שהוא לא כזה. הוא גר בניו זילנד וקוראים לו ג'ו".
מתי בכיתם הפעם האחרונה? אני בכיתי בשבוע שעבר, כשסיימתי לכתוב טור הספד למוזיקאי גבריאל בלחסן, שאותו הוקרתי וגם הכרתי אישית, שמת במפתיע בגיל 37. אינני מרבה לבכות בגילי, ולכן לא אוכל לספר לכם שבכיתי כשסיימתי לקרוא את הראיון שהעניק יאיר לפיד למוסף החג של "7 ימים". זה יהיה שקר, ואני משתדל מאוד לא לשקר. אבל זה ראיון שבהחלט מילא אותי דכדוך מסוים. צריך לדבר עליו קצת. ברור לי שזה לא מוציא אותי כעיתונאי מגניב או קול במיוחד. אולי להפך: קטנוני ונוקדני. ובכן, תפקידי לא להגניב או לדאוג לתדמיתי. תפקידי למלא את ייעודי בדרך הטובה ביותר שאני רואה לנכון. בואו נצא לדרך.
שר האוצר לפיד יצא בשבועיים האחרונים למסע יח"צ של תיקון נזקים בעקבות הירידה החדה ברמת האמון והאהדה כלפיו. למסע הזה היו כמה תחנות פומביות, ושיאו הוא ראיון ("שיחה אישית") במוסף הבית הוותיק והטוב של לפיד, "7 ימים". עם לפיד שוחח רענן שקד, אחד הכותבים הבולטים בעיתון ומי שטורו האישי השבועי התפרסם בשנים האחרונות לצד טורו השבועי של לפיד. שקד הוא עיתונאי רציני שעשה עבודה רצינית, שאל שאלות קשות ולא ביזה את כבוד המקצוע (יש אמנם כמה שאלות מתבקשות שהוא לא שאל או שאל ולא הצליח להביא לדפוס, ונגיע אליהן).
עם זאת הוא הזדהה כתומך לפיד ומצביע "יש עתיד", וחלק גדול מאוד מהשיחה נגע באכזבה שלפיד הסב לו ולבני דמותו. בקטעי הקישור הוא גם מיהר לאמץ את המסרים שלפיד מעביר בראיון עצמו ממש, או הוסיף מפרי עטו אבחנות מחמיאות ("הוא איש של אנשים, של חיים, של פרופורציות"). זה ראיון מז'אנר ה"פצעי אוהב", שבשורה התחתונה תמיד נעים יותר למרואיין ולמראיין לנהל. ערכתי בעבר ראיונות כאלה, בעיקר עם ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק. גבולות המשחק ברורים. אין ספק שזו זירה שנבחרה בקפידה. זה בדיוק מה שלפיד זימן לעצמו כרגע, כי זה מסע תיקון הנזקים שהוא מנהל כרגע - ריפוי פצעי האוהבים ומאמץ להחזיר אליו את המנדטים האבודים, שהולכים ונושרים מידיו בסקרי דעת הקהל. לפיד לא הושיב את עצמו מול עיתונאי כלכלי מובהק, או כתב פוליטי ארסי. הוא גם לא הושיב את עצמו מול עיתון אחר. בחלום הלילה. לפיד מתראיין באופן עקבי רק לשני כלי תקשורת: כלי התקשורת שהעסיקו אותו ("אולפן שישי" של ערוץ 2 ו"ידיעות אחרונות"). בעצם הוא התראיין גם ל"ניו יורק טיימס", עיתון שאולי חלם פעם להיות מועסק בו, ושאכן פרסם זמן קצר אחר כך מאמר שלו (מביך ושגוי במיוחד, ערב תחילת השיחות עם הפלסטינים).
האירוניה היא שלמרות שכל התנאים נבחרו בקפידה, לפיד נופל לקרשים מייד עם הצלצול. שאלת הפתיחה של הראיון היא בחירה נאה בפני עצמה של שקד: "מתי בכית בפעם האחרונה?". כך נפתח הראיון. זו שאלה שלפיד המראיין נהג לשאול את אורחיו בטלוויזיה. אינני חושב ששקד התכוון בכלל לטמון כאן פח ללפיד, אבל לפיד הצליח ליפול למלכודת. שימו לב לתשובה שלו לשאלה מתי בכה בפעם האחרונה: "אלוהים אדירים! לפני שנתיים, אני חושב. באזכרה של אחותי לפני שנתיים".
מעניין. תשובה כנה, הגיונית, וגם מרגשת. יש רק בעיה אחת. שימו לב לשורות הפתיחה הבאות:
״זהו הטור האחרון שלי.
"כתבתי את המשפט הקודם לפני למעלה משעתיים ומאז אני בוהה בו. לפני עשרים דקות התחלתי פתאום לבכות (לא ׳דמעות עלו בעיניי׳. לא ׳לחלוחית׳, לבכות ממש, במשפחת לפיד הגברים הם אלה שבוכים בעוד הנשים מסתכלות עליהם בחוסר סבלנות)״
זהו טקסט הפתיחה לטור האחרון שפרסם לפיד ב"7 ימים". הוא כבר היה אז עמוק בתוך הפוליטיקה וההתמודדות לבחירות, אבל ב"ידיעות" (בניגוד ל"אולפן שישי") אפשרו לו להמשיך לפרסם את הטור למשך עוד כמה חודשים. הטור האחרון הזה התפרסם באוקטובר 2012.
אז מתי בכה לפיד בפעם האחרונה, לפני שנתיים באזכרת אחותו או לפני עשרה חודשים ליד שולחן הכתיבה שלו? אני נוטה להאמין שהתשובה שנתן לשקד היא הנכונה. אבל אז יש בעיה עם סיפור הבכי מול המקלדת. נכון, אדם יכול לשכוח מתי בכה בפעם האחרונה. אבל תיאור הסצנה הבוכייה בעת כתיבת הטור האחרון נראה די דרמטי. הוא גם הונצח היטב. קצת קשה להאמין שאדם יכול לשכוח התרחשות כזו. סביר להניח שלפיד לא באמת בכה מול המחשב שלו. זה סתם היה נראה לו כמו דבר נכון לכתוב או להגיד ברגע מסוים, ואחר כך הוא המשיך הלאה.
וזו בדיוק הבעיה הבסיסית עם לפיד הפוליטיקאי. הוא משקר. לטעמי זו בעיה חמורה יותר מבעיות הקשורות לאידיאולוגיות או לתפקוד. אי אפשר להאמין ללפיד, ולכן קשה מאוד להתייחס אליו ברצינות. זה צל כבד, והצל הזה מוטל גם על הראיון האחרון. בסך הכל, באופן לא מפתיע, לפיד יוצא לכאורה טוב מהראיון הזה. התנאים נבחרו בקפידה כאמור, ולפיד הוא בהחלט מרואיין בחסד. אני מעריך שמרבית הקוראים בישראל יניחו מידם ראיון כזה ויהמהמו לעצמם שהם בעצם לא מבינים מה כולם רוצים ממנו. זה כמעט קרה לי. וזו בדיוק הייתה המטרה. עד שהגעתי לשלב שבו שקד שואל "למה לא להגיד את האמת? למה לא להגיד: כן, חבר'ה, עישנתי גראס?".
ולפיד, לתדהמתי, ענה כך: "כי מה שאמרת לא נכון. אני אומר את האמת: לך לגימנסיה הרצליה שבה למדתי בשנות ה-70. יש ספר מחזור שבו מתועד שהיה בן אדם אחד שהיה נגד גראס מהיום הראשון וגם אמר לאנשים: אם תעשנו לידי אני אגיד אתכם למשטרה. פשוט לא עשיתי את זה. אף פעם לא טענתי שאני קדוש, ויותר מזה: לא היה נגרם לי שום נזק בעולם - לא פוליטי ולא אחר - אם הייתי אומר שעישנתי. אבל לא עישנתי. כי החלטתי בגיל מאוד צעיר שאת זה אני לא רוצה, אני נגד זה. הרבה שנים שתיתי אלכוהול, הייתי נשוי פעמיים, עישנתי סיגריות וסיגרים - שזה נזק תדמיתי הרבה יותר גדול מגראס במדינת ישראל. ואני אומר לך: גראס לא עישנתי"
והדבר הכי מדהים זה שהוא בוחר מרצונו לשקר במצח נחושה, ואפילו משתמש לצורך השקר באותן מילים בדיוק שאותן הוא מרח בראיון לינון מגל ב"וואלה" כשנשאל לפני הבחירות האם עישן אי פעם. הבעיה היא שמאז כבר הוכח שלפיד שיקר. הוא כן עישן גראס בעברו. פעמים רבות. זה נחשף בבלוג הזה ממש, ומאז רק התרבו המקורות שאימתו באוזני את המידע הממש לא מרעיש בפני עצמו הזה. השחקן והמוזיקאי תומר שרון פרסם בעמוד הפייסבוק שלו שעישן גראס בחברת לפיד. מקור אחר שלי נקעה נפשו, כלומר נפשה, והיא החליטה להיחשף. שמה סופיה טרוטוש ארגמן, וככה היא כותבת בפוסט שפרסמה הערב. "עישנתי איתך ג'וינט !!! אצלך בבית !!! יחד עם חבר שלך !!! בדירתך ברחוב הירקון, כנראה זו לא הייתה הפעם הראשונה שלך, כי ידעת להגיד ש"החומר" מעולה, נתת לנו פרח (בשביל זה באנו). (למען הסר ספק, אני לא ראיתי או שמעתי שלפיד סחר או מכר או התעסק עם שום דבר שקשור לכסף וקאנביס, ג׳סטת מעשנים ותו לא!) אולי לא הייתי זוכרת את הג׳וינט הספציפי הזה (ולא בגלל שקאנביס פוגם בזיכרון) אבל כבר אז היית במעמד מיני-ידוען".
אז מדוע הוא בוחר לשקר כך? הרי הוא עצמו מסביר לשקד שלא היה נגרם לו שום נזק בעולם לו היה אומר את האמת (למרות שגם זה שקר: בעקבות הפרסום הקודם שלי בעניין קיימו מקורביו של לפיד סבב שיחות מזורז עם חברים ומכרים מסביבתו, והורו להם לא להגיב במילה וחצי מילה על הנושא). אבל בעיקרון לפיד צודק כמובן: אין שום עניין עם אדם בוגר ואחראי למעשיו שעישן או מעשן גראס מדי פעם. הנה, אדגים זאת שוב: אני עצמי עישנתי בעבר ומעשן בהווה מדי פעם. ללפיד אפילו אין ילדים בגיל צעיר שהוא יכול לחשוש שהחשיפה תשחית את נשמתם הרכה או תביך אותם בחברה. ולמרות זאת הוא מתעקש לשקר. והרי השקר הנוכחי גרוע מהשקר הראשון. לשקר בשנית אחרי שכבר נתפסת מעיד על שלושה דברים: או שאתה שקרן פתולוגי, או שאתה מטומטם, או שאתה חושב שכולם מטומטמים. שלוש ברירות די גרועות.
וכשמבינים את זה, הקריאה בראיון הופכת לעיסוק די מדכדך. הנה לפיד חוזר שוב על הטענה שהעלאת מחירי האלכוהול נבעה מכורח בדמות הסכם עם ה-OECD שהוריש לו שטייניץ, למרות שמהארגון כבר טרחו להזים את הקשקוש הזה והבהירו לאזרחי ישראל שמחירי האלכוהול הם עניין פנימי של המדינה. הנה הוא שוב טוען ששמע על הגירעון הענק בתקציב רק אחרי הבחירות ולכן לא יכול היה לעדכן את הכרזות הבחירות שלו, למרות שכבר הוכח שהמידע הזה התפרסם בכותרות ראשיות שבוע לפני הבחירות.
ובשלב הזה הקורא החשדן כבר מאבד סבלנות וריכוז, ומתחיל לעסוק במעטפת ולא בתוכן. למשל בסטיילינג המזעזע והפתטי, שנראה כמו גיליון של "זמנים מודרניים" מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. בצילום השער נראה לפיד מחזיק את הזקט על הכתף ומישיר מבטו בפאתוס אל האופק. ברור שהוא רצה לחקות את אובמה. אבל לעזאזל, אפילו העניבה לא מיושרת למרכז כמו שצריך. ההשתוקקות לאובמה הולכת רחוק מהמשוער: הוא נראה שחום כאילו יצא מסלון שיזוף מלאכותי בסנטה מוניקה. פניו מאופרות בכבדות נוראה. לא פלא שיש בכתבה קרדיט מיוחד ל"איפור השער". האמת היא שזו אחלה מטאפורה. לפנינו איפור שער ולא סיפור שער. בתמונות אחרת נראה לפיד לוגם מכוס קפה מול המחשב, או משקיף מהחלון לעבר העיר. אשכרה ז'ורנאל פרסומי לריהוט משרדי.
על השידה, לצד תמונות ילדיו, שורת ספרים שהונחו בקפידה. כעשרה אוגדנים רשמיים של מדינת ישראל. ספר על שינוי שיטת הממשל. כותר באנגלית בשם "השלום הוא אפשרי". ספר של "הרב שי פירון". גם קצת פרוזה: "תיאום כוונות" של חיים סבתו. "מסע אל תום האלף" של א"ב יהושע. ולא פחות משמונה ספרים של הסופר המפורסם יאיר לפיד. צניעות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלו.
האמת שכפי שכבר התברר, גם הראיון הזה מוכיח שלפיד פיתח צניעות סלקטיבית. הוא יודע להצטנע היטב כשמדובר בסוגיות שלא נוחות לו. את הגירעון הוא ירש מקודמיו. את הפרק על המאגר הביומטרי במצע של "יש עתיד", שבעטיו הסתבך בעוד מבוכה, כתב בכלל מישהו אחר ולפיד לא קרא אותו. האלכוהול זה שטייניץ וה-OECD, וכן הלאה. את היהירות הוא שומר למקרים אחרים. לעתים זה מבהיל. "טבע כבר החזירו לי 400 מיליון שקל, שזה דבר שהם לא עשו מעולם, ויחזירו לי עוד הרבה". החזירו לו, באופן אישי. המדינה זה אני, בגוף ראשון. אם כי בכותרת הלא תיאמן לראיון הוא מדבר על עצמו דווקא בגוף שלישי, כאחרון הכדורגלנים בליגת על ("גם יאיר הקודם היה כועס על שר האוצר לפיד").
ויש גם את הקטע המטריד ברמת ביטחון השדה. מצד אחד לפיד מתואר בראיון כמי שנרתע ממאבטחים והגיע לראיון ללא מאבטחים. מצד שני מתפייטים במהלך הראיון על התיק שהוא נושא: מזוודת ג'יימס בונד שחורה, שלפיד ירש מאביו המנוח טומי ("הוא אמר 'טוב, צריך לקנות תיק', וקנה את זה"). ומה יש בתיק בין השאר? "בתוך התיק יש מסמכים שונים, כולל פולדר של הוועדה לאנרגיה אטומית. 'אם תקרא את זה, אני אצטרך להרוג אותך', לפיד צוחק". לידיעת הממונה על מערכת הביטחון (מלמ"ב), אמיר קין. בסוף הכל מוביל לשני קווי ההתנהלות שהצבעתי עליהם בבלוג הזה בעבר: חוסר אמינות וחוסר רצינות.
ולפני סיום צריך להזכיר כמובן את השאלות שלא נשאלו, או נקבע בסיכום מוקדם שלא יישאלו, או שכן נשאלו ולא מצאו את דרכן לדפי העיתון.
למשל הצהרתו שלתפקיד שר האוצר צריך להתמנות אדם עם רקע כלכלי (בראיון הוא מסביר בדיוק את ההפך).
למשל הפגישה הלילית והחשאית שלו עם שלדון אדלסון מייד אחרי שהתמנה.
למשל חבורת העשירים והמיליונרים שחתמו לו ערבויות לצורך מימון מסע הבחירות, ויחסי הגומלין המתוכננים שלו מולם מכורסת שר האוצר.
למשל פארסת מינוי הנגידים.
למשל העדר ההתייחסות לפרשת עדי קול והענישה המבזה והמגוחכת שלה בעקבות הימנעותה בהצבעה על חוק המשילות.
למשל חוקת המפלגה הדרקונית שמבטיחה לו בלעדיות על הנהגתה ועל מינוי מועמדיה לכנסת עד 2020, מעבר להצהרה הכללית שהפריימריז פשטו את הרגל.
למשל ההצהרה המתנשאת שעוד לא נולד המגאפון שיישמע בחדר הממשלה.
למשל פשר ברית האחים המדושנים עם נפתלי בנט (אין התייחסות למפלגת "הבית היהודי" ולקואליציה איתה בראיון כולו!).
למשל ההוראה החוזרת לבטל השתתפות של ח"כים מ"יש עתיד" בסיורים ומשלחות של ארגוני שלום.
למשל ההחלטה של ועדת פרי לשוויון בנטל להאריך בחודש בודד את מסלול השירות של אלפי בני ישיבות ההסדר. כלומר ההחלטה שחניכי ישיבות ההסדר ישרתו בצה"ל 17 חודשים במקום 16 חודשים, בעוד אחיהם העבדים החילונים ממשיכים לשרת 36 חודשים, ואחיותיהם השפחות החילוניות אף ישרתו שוב שנתיים במקום 21 חודשים עד כה.
למשל, תחזיקו חזק, ההתנחלויות והמתנחלים - לפיד לא אומר עליהם מלה. על החרדים הוא מוכן לדבר, ומדבר, עד מחר. על הכיבוש וההתנחלויות לא. גם לא על הקשקוש המדיני שלו שלפיו ירושלים לא תחולק כי "ירושלים היא רעיון". העיקר שהראיון מסתיים במשאלת לבו להביא את השלום ולהיות על מדשאת הבית הלבן כשהרגע הזה יגיע ("אני אהיה שם גם אם אני אצטרך להתפלח למדשאה. אבל יש לי תחושה מעורפלת שאולי יזמינו אותי").
מה כן יש? המון עיסוק בתדמית, בדימוי, בעיתונאים מתוסכלים, בפייסבוק. ולמען ההגינות, גם הודאה בכמה טעויות וכישלונות ("הספר השני שלי מכר רע"). כולל הטעות הכי גדולה: "הייתה בזמנו, מיד אחרי הבחירות, כתבה שבה שאלו אותי: 'אתה חושב שתהיה ראש ממשלה?'. ועניתי: 'אני מניח שכן'. זה אחד הדברים הכי מטומטמים שאמרתי. באמת משפט טיפשי באופן מחריד, כי התשובה הפוליטית הנכונה היא: 'מה שהבוחר הישראלי יחליט'." אתם מבינים את המוטו? הטעות איננה היהירות, או ההתנפחות, אלא הבחירה בתשובה שהייתה לא נכונה פוליטית.
מה כן נכון פוליטית? לספר שאתה אוכל פריכיות אורז בלילה מול המחשב. להתאמן בקראטה כי "או שאני מרביץ לזה או שזה לא ספורט". לספר ש"אתמול בבוקר ליהיא קמה והיה ארון מתים מול הבית. זה המפגינים האחרונים השאירו, וזה לא מצחיק. ליהיא היא בחורה קשוחה, אבל היא נבהלה קצת. זה לא נעים למצוא ארונות מתים ליד הבית".
עכשיו תראו: אם הסיפור הזה נכון, זה סיפור נורא. אני בכלל נוטה להתנגד להפגנות מול ביתו של פוליטיקאי. אני מאמין שביתו של אדם הוא מבצרו, שיש לו זכות לחיים פרטיים, ושלמשרת ציבור אמור להיות מפלט פיזי שבו לא מטרידים אותו בשום דבר, גם אם נורא כועסים עליו ומתנגדים לפועלו. ודאי שאני מתנגד לשימוש בארונות מתים, או במיצגי השלכת נעליים על דמויות. אני סבור שזו הסתה לאלימות ואלימות בפני עצמה. עכשיו, אני לא טוען שסיפור הארון הוא שקר. ממש לא. אבל הייתי שמח לקבל לו חיזוק עובדתי. העניין הזה עם הארון תועד? צולם? יש לו סימוכין? בפעם שעברה שהחבר רני רהב הקים קול זעקה מרה על תצלום של לפיד לבוש במדי נאציים תחת הכותרת "צורר כלכלת ישראל", העניין גווע באופן מוזר, אולי כי היה קשה מאוד לאתר את מקור התועבה ולהבין מי בכלל יצר אותה, ומה היו מניעיו האמיתיים. אז עכשיו יש לנו ארון מתים. ממשיכים בדרך רבין. אשמח לקבל אסמכתא שזה קרה. כלומר אתעצב לקבל אסמכתא, אבל כך לפחות אוכל לדעת שלפיד דובר אמת. אתם יודעים איך זה: מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה.
גילוי נאות
הועסקתי ארבע שנים ב"ידיעות אחרונות", פוטרתי, ואני מאמין בדיעבד שהפיטורין היו לטובת שני הצדדים. מעולם לא קינאתי קנאה חומצתית בלפיד. אני סבור שאינני מתאים לכהן כשר אוצר. אני ואשתי עובדים קשה למחייתנו, איננו מרגישים עבדים ואיננו אוהבים שמכנים אותנו עבדים. זה משדר לנו התנשאות. לא הצבעתי ללפיד ואני ממוקם שמאלה לעמדותיו הכלכליות והמדיניות. הייתי שמח לעסוק בנושאים אחרים, והצטברו רבים כאלה על שולחני. אבל ל"ידיעות אחרונות" אין אתר אינטרנט ואני חושב שראיון כמו זה שלפיד פרסם ב"7 ימים" אינו יכול להישאר בלי תגובה. אינני חושב שלפיד הוא אדם רע מיסודו. להערכתי יש לו כוונות טובות. אינני חושב שביכולתו להבין באמת את מצבו של האדם העובד הממוצע בישראל. אין מה לעשות, הוא עשיר מדי לשם כך. אינני חושב שניתן להתייחס לאזרחי ישראל כאל מטומטמים. אני חושב שפועלה של ממשלת נתניהו-לפיד-בנט בתחום הכלכלי-חברתי עד כה הוא בלתי נסבל. להבנתי לפיד הונה ורימה את בוחריו, כרת ברית פוליטית מושחתת ומשחיתה עם מפלגת הימין הקיצוני בהנהגת חברו נפתלי בנט, והתנהלותו הפוליטית ראויה לביקורת מתמדת. אינני מרגיש כשנאוצר שנשכח בגשם, ואני אף מגדל בבית חתולה שחורה ועצבנית.