בדרכי הקבלה הקיימות היום לא כל אחד מסוגל להתקבל לאוניברסיטה. ואני לא מדבר רק על מעומדים חלשים. גם מעומדים איכותיים לא מצליחים להתקבל לפקולטות המבוקשות בגלל התחרות האסטרנומית על כל מקום פנוי. התחרות מתגברת כל שנה כי מספר המעומדים גדל בזמן שמספר המקומות באוניברסיטאות נשאר זהה. מה שקורה בסופו של דבר אותם מעומדים שלא רוצים להשתעבד לתעשיית הפסיכומטרי/בגרויות פונים למכללות. המכללות מקבלות חומר אנושי איכותי ומעמדם משתפר.

אגב, לפני מספר שנים דיברתי עם הרופא בגדוד. הוא היה עתודאי והתחיל את לימודיו בתחילת שנות ה-90. במהלך השיחה הוא ציין במפורש שעם הציוני הבגרות/פסיכומטרי שבאמצעותם הוא התקבל ללימודים לפני שנים היום הוא לא היה מצליח להתקבל לרפואה.

כדאי שתקרא את הדו"ח. התייחסו גם לזה בדו"ח של המל"ג. רשמו שהצפי היה שאלה שלא התקבלו לאוניברסיטאות אך עדיין היו קרובים לכך ילכו ללמוד את המקצועות המדוברים(הנדסה ומדעי המחשב) במכללות, אך המציאות היא שחלק גדול מאותם אנשים בוחרים ללמוד באוניברסיטאות מקצועות אחרים. דווקא אנשים רבים לא מוצלחים הולכים ללמוד במכללות מה שמוריד פלאים את רמת הלימוד והחומר האנושי.

כדאי שתקרא את הדו"ח. התייחסו גם לזה בדו"ח של המל"ג. רשמו שהצפי היה שאלה שלא התקבלו לאוניברסיטאות אך עדיין היו קרובים לכך ילכו ללמוד את המקצועות המדוברים(הנדסה ומדעי המחשב) במכללות, אך המציאות היא שחלק גדול מאותם אנשים בוחרים ללמוד באוניברסיטאות מקצועות אחרים. דווקא אנשים רבים לא מוצלחים הולכים ללמוד במכללות מה שמוריד פלאים את רמת הלימוד והחומר האנושי.

לא חכם במיוחד ללכת ללמוד תחום שלא אוהבים רק כדי להגיד למדתי באוניברסיטה. אני באותה סיטואציה הייתי דוחה את הלימודים בשנה כדי לשפר את הבגרויות או שהייתי הולך ללמוד במכללה הכי חזקה בתחום בו אני מעוניין. כל אחד והבחירה שלו.

כן, גם 94 זה לא טוב. אמרתי אחרת?!

העובדה הפשוטה היא שלא התקבלתי.

לשאלה מדוע לא שיפרתי עוד-

שיפרתי מת' והחלטתי שזה מספיק לי. האמת? אני פשוט לא מאמין לזה שיש הבדל כל כך גדול בין מכללה לאונ' (וזה גם תלוי גם במכללה ובאונ').

שום דבר פרט לעובדות רשומות ומפורטות+ דוגמאות, לא ישכנע אותי. ואין כאלה.

מה הרשימה הזאת שווה אם הווארד מקבלת 100 בהכל? גם הפער שלה בדירוג מאוקספורד, ייל או קולומביה מופרך. בטח חוקר מהווארד בנה את הרשימה הזאת.

שיפרתי מת' והחלטתי שזה מספיק לי. האמת? אני פשוט לא מאמין לזה שיש הבדל כל כך גדול בין מכללה לאונ' (וזה גם תלוי גם במכללה ובאונ').

שום דבר פרט לעובדות רשומות ומפורטות+ דוגמאות, לא ישכנע אותי. ואין כאלה.

ממש לא מעניין אותי לשכנע אותך עם דוגמאות, אבל אתה טועה.

תיקח מכללה אקדמית כלשהי בארץ ותיקח אוניברסיטה ותראה שרמת הלימוד היא לא אותו דבר.

התרגילים יותר קשים, הבחינות יותר קשות, לוחות הזמנים לרוב יותר לוחצים ומתחשבים בך פחות.

בקורס ספציפי יכול להיות שזה לא כך, אבל בממוצע על פני התואר - בהחלט.

נכון שזה גם תלוי במכללה ובאוניברסיטה. וגם במקצוע.

סמוך עליי שבטכניון הרבה יותר קשה ללמוד מאשר במכללת עמק יזרעאל.

האם זה אומר שמלמדים יותר חומר? האם בגלל זה תצא עם יותר ידע שימושי? לאו דווקא.

האם בגלל זה יהיה לך יותר קל להתקבל למקומות עבודה/לימודי המשך? כן, כי האוניברסיטאות נחשבות יותר. גם אם ההנחה שבוגר אוניברסיטה יודע יותר אינה נכונה, ההנחה שהוא אותגר יותר במהלך הלימודים נכונה בהחלט.

אתה רוצה הוכחות כתובות? קח מבחן בחדו"א 1 של מדעי המחשב מכל אוניברסיטה ומכמה מכללות לדוגמה, ותראה מה יותר קשה (בהנחה שאתה יודע חדו"א ברמה מספקת כדי להעריך).

אגב, אני את התואר הראשון שלי עשיתי במכללה. שלא תחשוב שאני איזה בוגר טכניון סנוב.

ואת התואר השני שלי עשיתי לא במכללה. שלא תחשוב שאני איזה בוגר מכללה עם תסביך נחיתות.

קודם כל, תלוי על איזה מקצועות אתה מדבר.

שנית, בנאדם שלא באמת "חי" את מה שהוא לומד או שהוא לא כשרוני מספיק - זה לא משנה איפה הוא ילמד - הוא יתקשה מאוד להצליח.

אני למשל לומד כלכלה ברופין. אני יכול להגיד לך שלבחינות אני מתכונן מספרים בספריה שהם בהוצאת האוניברסיטה העברית או אוניברסיטת ת"א (לרוב) הכוללים חומר עיוני והרבה מבחנים, והרמה אצלנו זהה. בלימודים במקצועות כמו חדו"א, מיקרו כלכלה, מאקרו כלכלה, תורת המחירים, תורת המשחקים וכו' יש חומר מסוים להעביר בשעות נתונות גם ברופין וגם באונ' העברית. אין פה מריחות זמן ומאחר שהסטודנטים בשני המקומות מתחילים מאותה נקודת מוצא יש גבול לפער שיכול להיווצר בהספקת החומר, אם בכלל. מלבד זאת - נגיד שיש להם פה ושם מבחנים קצת יותר קשים (ולפי מה שראיתי - אין.). זה לא משנה. רק על התחום שלי אני יכול להעיד, ובכלכלה זה לא משנה מה אתה לומד בתואר. אתה צריך ללמוד עוד כ"כ הרבה לבד, ולהתעדכן לבד ולרצות לדעת ולהבין לבד, שתלמיד עם ממוצע 95 שמשתעמם מלקרוא "גלובס" ו-"The Marker" יתקשה מאוד להצליח. ד"א, גם מבחינת הרמה - רוב המרצים שלי מלמדים גם פה וגם באוניברסיטאות שונות, ובקורסים די יחודיים לרופין יש לי מרצים שהם מומחים בתחומם (למשל בקורס שנקרא "קבלת החלטות" - המרצה שלי - שהוא פרופסור - קיבל את הדוקטורט שלו בהווארד, ואת שאר תאריו באונ' ת"א והעברית). זאת טעות לזלזל בבוגרי מכללות. קבלה לאונ' לא מותנית באינטילגנציה גבוהה יותר. היא תלויה ברמת ההשקעה של הבנאדם כתלמיד תיכון בגילאי 15-18 (ואי קריעת תחת רצינית לא מביאה לאוניברסיטה בדר"כ) וביכולת שלו לפתור במהירות תרגילי היגיון במתמטיקה ובשליטה גבוהה מאוד באנגלית (פסיכומטרי).

אני רק מסכים על דבר אחד - לאוניברסיטאות יש מוניטין טוב יותר בשוק העבודה (אם כי אם יהיו שני מועמדים לעבודה כלשהי עם ממוצע זהה - הדבר השני שיסתכלו עליו יהיה הניסיון, והדבר השלישי יהיה הריאיון האישי. אם אין הבדלים מהותיים - יקחו כנראה את בוגר האוניברסיטה. וגם לא בטוח).

אני לא מסכים עם מה שרשמו פה ...

אני עובדתי בחברות גדולות כמו INTEL ואני חייב להגיד שאומנם אתה תתקבל לעבודה שם אבל קורס כמו אותות ורעש זה לא אותו דבר במכללות

אתה תרגיש שאין לך מה להציעה ...כאשר מדובר בטוף ...אני מרגיש שמכללה כן מגבילה אותי.

לא ברמה של להתקבל אלה להתקדם לסולם גבוהה יותר בפיתוח.

QttP, אני מסכים עם מה שאמרת.

אני לא אמרתי אחרת. זה ברור לי שבשורה התחתונה, יותר קשה להוציא תואר בטכניון (לדוגמה).

האם זה ישנה לי אי פעם? כנראה שזה ישנה מעט מאוד.

ההחלטה שלי הייתה לקחת את ה"סיכון" הזה. רק הזמן יגיד אם זה היה נכון.

אני מודה ומתוודה שאני לא תלמיד מצטיין. אני יודע שזה פשוט לא ישתנה לעולם. :nixweiss:

אם מקום עבודה יחליט שאני לא מתאים לו בגלל זה, זה עניין שאני אצטרך להתמודד איתו. ההחלטה שלי התבססה על זה שיש לי המלצות מצויינות מהצבא ושאני מספיק טוב בשביל להתקבל לעבודה. שוב- רק הזמן יגיד.

(טוב, ההחלטה גם התבססה על חוסר רצון לשפר עוד מלא מקצועות \ ללכת ללמוד מקצוע שאני לא רוצה וכו')

שלא נדבר על זה שכל יום בא לי להחליף מקצוע. ;D

(היום לדוגמה, אני מצטער שלא הלכתי לביוטכנולוגיה).

חבר'ה, מה שאתם אומרים פה על מכללות זה מכליל ומטעה !

בהרבה מכללות בארץ מלמדים היום מרצים מהאוניברסיטאות של ת"א/עברית/חיפה/בר-אילן בגלל שהם מקבלים שם יותר כסף.

מדובר במרצים מצוינים, ומערכי השיעור הינם אותם מערכי שיעור.

נכון, רמת המכללות מתגוונת ממכללות שזו פשוט בושה ועד למכללות ששמות בכיס הקטן בתחומים מסוימים אוניברסיטאות.

ברגע שבחרתם מה אתם רוצים ללמוד - וזה החלק הקשה באמת!! פשוט תבדקו מי המרצים הטובים לתחום בארץ, והיכן הם מלמדים.

זה תמיד תמיד תמיד נשאר ברמת המרצה ואופן העברת החומר.

זאת טעות לזלזל בבוגרי מכללות. קבלה לאונ' לא מותנית באינטילגנציה גבוהה יותר. היא תלויה ברמת ההשקעה של הבנאדם כתלמיד תיכון בגילאי 15-18 (ואי קריעת תחת רצינית לא מביאה לאוניברסיטה בדר"כ) וביכולת שלו לפתור במהירות תרגילי היגיון במתמטיקה ובשליטה גבוהה מאוד באנגלית (פסיכומטרי).

אני מסכים איתך שזה לא נכון לזלזל בבוגרי מכללות. עובדים איתי כמה בוגרי מכללות מאוד מוכשרים ומצוינים. אבל אם אני אקח את מה שאמרת לגבי השקעה כתלמיד תיכון ואכיל את זה על לימודי התואר עצמם - הצלחה של אדם בתור תלמיד אוניברסיטה לאו דווקא מעידה על אינטילגנציה גבוהה יותר מאשר תלמיד מכללה, אלא על יכולת להתמודד עם קשיים רבים יותר ורף גבוה יותר. למקומות עבודה זהו גם פרמטר חשוב, לא רק החוכמה של המועמד.

אני רק מסכים על דבר אחד - לאוניברסיטאות יש מוניטין טוב יותר בשוק העבודה (אם כי אם יהיו שני מועמדים לעבודה כלשהי עם ממוצע זהה - הדבר השני שיסתכלו עליו יהיה הניסיון, והדבר השלישי יהיה הריאיון האישי. אם אין הבדלים מהותיים - יקחו כנראה את בוגר האוניברסיטה. וגם לא בטוח).

פה אתה לא כ"כ צודק. בעיקר בסדר. רוב מקומות העבודה יסתכלו על ניסיון וראיון אישי לפני שיסתכלו על הממוצע בכלל (מעבר למשרות סטודנטים שמיועדות בהגדרה לאנשים ללא ניסיון).

כשכבר מסתכלים על הממוצע, יסתכלו גם על המוסד באותו זמן. 70 מאוניברסיטה לרוב לא יהיה שקול ל-70 ממכללה. אני מסכים שאם תגיע עם ממוצע 98, לא כ"כ יהיה אכפת להם מאיפה.

בהרבה מכללות בארץ מלמדים היום מרצים מהאוניברסיטאות של ת"א/עברית/חיפה/בר-אילן בגלל שהם מקבלים שם יותר כסף.

מדובר במרצים מצוינים, ומערכי השיעור הינם אותם מערכי שיעור.

זה נכון מאוד, אבל לקורסים מסוימים ולמרצים מסוימים. בכל זאת, בממוצע על פני כל התואר הבדלי הרמות קיימים.

יצא לי גם להיתקל במרצים שלימדו במכללות ובאוניברסיטאות, ואמרו בפירוש שהם עצמם היו מלמדים באופן שונה וברמה שונה. חלקית מהסיבה שהרמה הממוצעת של התלמידים באוניברסיטה ובמכללה לרוב לא זהה, ומורה - רוצה או לא - חייב גם להתייחס לאוכלוסיה שמולו.

שורה תחתונה - זה תלוי בבן-אדם. אני הלכתי ללמוד במכללה קטנה, למרות שיכולתי להתקבל גם לאוניברסיטה. כי אני רציתי חיים קלים. חד וחלק. סמכתי על עצמי שכשאני ארצה להמשיך, אדע להשלים את מה שחסר לי (אם חסר) בעצמי.

לא הכל פה ממש מדויק. יש מכללות בארץ שבתחומים מסוימים נחשבות יותר טובות מחלק האוניברסיטאות בארץ.

יש מכללות בארץ שנחשבות באותה רמה כמו האוניבסיטאות המובילת במקצועות מסויימים.

כמובן שיש מכללות בארץ ששות ל ת*ת והלימודים שם ברמה נמוכה מאוד, אבל יש גם כאלה שברמה טובה מאוד.

זו שטות שממציאים תלמידי המכללות בשביל להיות מרוצים מעצמם.

צודק, כניראה שכל אותם ראשי צוותים, סמנכלי פיתוח ומנכלים טועים, אבל אתה, אתה צודק.

אני מסכים איתך שזה לא נכון לזלזל בבוגרי מכללות. עובדים איתי כמה בוגרי מכללות מאוד מוכשרים ומצוינים. אבל אם אני אקח את מה שאמרת לגבי השקעה כתלמיד תיכון ואכיל את זה על לימודי התואר עצמם - הצלחה של אדם בתור תלמיד אוניברסיטה לאו דווקא מעידה על אינטילגנציה גבוהה יותר מאשר תלמיד מכללה, אלא על יכולת להתמודד עם קשיים רבים יותר ורף גבוה יותר. למקומות עבודה זהו גם פרמטר חשוב, לא רק החוכמה של המועמד.

שמע, מצד אחד אנשים שבתיכון אין להם כ"כ ראש ללימודים - והם מאוד חכמים עם פוטנציאל מאוד גבוהה - ולכן הם יוציאו בגרות עם ממוצע בסביבות ה-100 (ד"א, זה הרבה מעל הממוצע הארצי). מאידך - יש אנשים (וזה בכל שכבה) שהם חרשנים בצורה בלתי רגילה, בדרך כלל עקב חינוך מבית לפרפקטציוניזם. הם מאוכזבים אם הם הוציאו בבחינה פחות מ-90 (ולפעמים הם מאושרים אך ורק אם הם הוציאו 100) ולפיכך הם חורשים בצורה בלתי רגילה ומקבלים ציונים גבוהים אשר מקלים עליהם להתקבל לאוניברסיטה - כל זאת לעיתים ללא קשר לאינטלגנציה שלהם. גם יש לציין שהרף הגבוה הוא רף שמותנה בדעת החברה, והוא אינו רף עצמי. אתה מבין, מישהו יכול להצליח בלימודיו ולשנוא אותם ולשנוא ללמוד בכלל, ומישהו אחר יכול פחות להשקיע בלימודים וללמוד דברים נוספים שבאמת מעניינים אותו (נגיד פילוסופיה, מוזיקה, שוק ההון וכו'). אני מכיר אנשים כאלו, ולמורות שהם יכולים להתקבל לאוניבריסטה (שם ילמדו משהו שהם לא אוהבים, אבל יש לו מוניטין טוב עם שכר גבוה) ונחשבים משקיענים, אני משתתף בצערם. אלו אנשים שלא אוהבים את מה שהם עושים, לא נהנים מהדרך, נמצאים כל הזמן בלחץ עקב הצבת מטרות קשות מאוד להשגה ומפחדים פחד מוות מכישלון. בקיצור - האושר שלהם נפגע תדיר. ואני יודע שזה לא כולם. גם אם קבלה לאוניברסיטה מעידה על יכולת להתמודד עם רף גבוה יותר - הרי זהו רף מאוד ספציפי של השקעת זמן בלבד. אז ניתן להגיד שזה מעיד על חריצות.

אבל זה לא מעיד על כישרון, אהבת המקצוע, אופי נוח, הגינות ויושר, יצירתיות, יכולות שיווק ומכירה, אופי חזק (לא להשבר נפשית מכל כישלון קטן) ועוד. אלו דברים שחלקם ניתנים לזיהוי בריאיון האישי וכולם ניתנים לזיהוי בהעסקה של כמה שבועות.

שוב, בתחום שלי, אני מוכן לחתום על הדבר הבא - אם תיקח שני אנשים בני 20 - אחד שאוהב כלכלה, שלא השקיע מאוד בלימודים בתיכון ועם IQ 125 נגיד, ואחד שהלך ללמוד כלכלה כי זה מקצוע טוב, שחרש בלימודים בתיכון ועם IQ 100 - זה לא משנה מי ילך ללמוד באוניברסיטת ת"א ומי ילך ללמוד במכללת נתניה - הראשון יצליח יותר. ואם הם היו שניהם זהים בהכל - כולל במוטיבציה - אז בתחילת הדרך מי שהלך לת"א היה מקבל הזמנה לריאיון ב-10% מהקורות חיים שהוא היה שולח ומי שהלך לנתניה היה מקבל ב-5%.

גם תואר ראשון זה כ"כ בסיסי, והרי החומר, מבחינת הרמה, באמת שזהה פה ובעברית ובת"א, ובאמת שפה יש מרצים מאוד טובים - כך שבכנות אני מאוד מתקשה להבין את הדיון פה. אולי אתם מתכוונים לנושאים שקצת יותר קרובים אליכם - כמו מחשבים, הנדסת חשמל, אלקטרוניקה וכו' - ובזה אני באמת לא מבין. אני לפחות חושב שלאינטלגנציה, לאופי וליחס למקצוע (אהבה או אדישות) יש השפעה הרבה יותר גבוהה באופן מהותי מאשר מוסד הלימודים.

בכנות, אינני יודע אם הרמה הנלמדת באוניברסיטאות גבוהה יותר מזו הנלמדת במכללות, פשוט מפני שלא התנסיתי בשני מקומות במקביל כדי להעיד לכאן או לכאן.

אבל כן רציתי להוסיף כמה עובדות שלדעתי מעידות המון:

בתור סטודנט למדעי המחשב בטכניון, לפחות פעם בשבוע מתארחת אצלנו בפקולטה (נכון בעיקר למדעי המחשב וחשמל, קצת פחות אבל גם נכון למכונות וכימיה) אחת מחברות ההייטק הנחשבות בארץ. פורסת שולחנות ברחבי לובי הפקולטה וממש כמו שאתם מכירים את המוכרים המציקים שתופסים אתכם באמצע הרחוב כדי למכור משהו - מציבים אנשים המנסים לגייס עובדים פוטנציאלים. אני זוכר שנה שעברה כשעוד הייתי בסמסטר ראשון - ניסיתי לעבור בפקולטה תוך נסיון לחמוק מהמגייסים, בעוד אחת מהם הצליחה להתביית עליי ולנסות לשכנע אותי לשבת לראיון. השבתי לה: "אבל מה אני יודע? רק סימסטר ראשון!" והיא מצידה: "אז מה, גם לסימסטר ראשון נוכל למצוא משהו מתאים..." לרוב הם גם נוקטים "בתרגילים מלוכלכים" כמו לפרוס כיבוד מטורף, לחלק בחינם מתנות, או להציע קורסים חינמיים בנושא מסויים (שעולים הון בשוק הפרטי), שמבוקש אצלם ספציפית בחברה - רק כדי להעלות את מודעות הסטודנטים לקיום החברה ועיסוקיה (ותוך כדי ללמד מה שהיא למעשה צריכה מעובדיה). מלבד הקשר השבועי כל פעם עם חברה אחרת, מתקיימים ירידי תעסוקה המוניים (סדר גודל של עשרות חברות) בהם מסבים את רוב הפקולטות למשרדי ראיונות מאולתרים (אני קורא להם "ראיונות שטח") ובאמת - כל מי שמתעניין בלמצוא עבודה בתחומו, לא יתקשה למצוא - ועדיין מדובר במשרת סטודנט. אז כל מי שאמר שדווקא סטודנטים באוניברסיטאות עובדים בעיקר במלצרות... לא מדויק במיוחד.

כל מה שאני מנסה להגיד כאן, זה שגם אם לא קיים הבדל ברמות הלימוד (למרות שאני בספק רב לגבי זה), השם עדיין משחק תפקיד נכבד, כל עוד שני המועמדים עדיין חסרי נסיון. סטודנט של אוניברסיטה מכובדת מועדף בוודאות על סטודנט מכללה (גם אם אין לכך סיבה מוצדקת לעיתים) כאשר הם בעלי נתונים התחלתיים שווים.

ודעתי האישית לגבי קבלה למוסד כזה או אחר:

הסיכויים של סטודנט להצליח במקום לימודיו לא תלוי באופן ישר בציוניו בבגרויות ובפסיכומטרי, כי אם ביחס בין מידת ההשקעה לציוניו בבגרויות ופסיכומטרי. ככל שהיחס קטן יותר (השקיע מעט והוציא ציונים גבוהים) כך סיכויי ההצלחה שלו גבוהים יותר, כי הם מעידים בעיקר על פוטנציאל התמודדות עם רמה ועומס גבוהים בהרבה.

למשל, אני אישית די השקעתי בתיכון לצורך קבלת ציונים גבוהים, ולמרות שסכם הקבלה שלי גבוה במיוחד (שקלול בגרויות ופסיכומטרי), קיימים אנשים בפקולטה שיסתדרו הרבה יותר טוב ממני, כי את מה שהם השיגו, עשו ביתר קלות (כמובן שסכם קבלתם לא נמוך, בכל זאת, מדעי המחשב...). ולכן לדעתי ממוצע הבגרויות והפסיכומטרי אינם מהווים מספיק מידע כדי לנסות ולנבא הצלחה, חשוב מאוד גם גורם ההשקעה שהיה כרוך בהשגת ציונים אלו.

מצד שני בודדים האנשים שמרגישים שהלימודים קלים להם (ממש אחדים, לא יותר מ-5 מתוך 400), למרות שניתן בוודאות להגיד שלכל ה-400 היה קל בתיכון.

אני בכנות לא מאמין שהמצב היה דומה לו היינו מכניסים את אותם 400 איש למכללה.

השוואה וודאית שאני כן יודע לעשות - תואר בהנדסת מערכות תוכנה המושווה בין הטכניון לאוניברסיטת חיפה (כן, נכון, דוגמה לא משהו): הרמה הנלמדת באוניברסיטת חיפה היא בגדר בדיחה עצובה. יכול להתבטא בהפרש של לפחות 50 נקודות הבדל בציון מבחן למשל בחדו"א או בשפות תכנות בסיסיות בין ציוני הניגש למבחן בשני המוסדות השונים.

עצם העניין שהציונים מפוקטרים לממוצע מוגדר מעיד המון: רוב הקורסים שאני מכיר בעלי ממוצע של 65-70, והסיבה לכך היא מלאכותית לגמרי. המרצים בקורסים כאלה פשוט מכינים מבחן שידוע מראש שההתמודדות איתו תהיה קשה במיוחד תוך כיוון לממוצע הנ"ל ואף נמוך יותר, כדי שתהיה האופציה לפקטר לממוצע הזה. אז ממוצע ה-70 הזה לדוגמא, למעשה לוקח סטודנטים שהגיעו עם סכם קבלה גבוה, ומנסה לחלקם לרמות שונות כדי להבדילם אחד מהשני לרמות שונות של שליטה בחומר, כי הרי עם מבחן סטנדרטי התואם את רמת הלימוד בקורס, או עבודות הבית, הרוב המוחלט יסתדר מצויין (כפי שעשה זאת בתיכון), ולכן הכלים השונים ליצור הפרדת רמות בין הסטודנטים ולהימנע ממבחנים עם ממוצעים גבוהים היא להעמיס את סילבוס הקורס, להעמיק מאוד בנושאים שלאו דווקא חשובים, וכמובן להיות יצירתיים מאוד במבחנים. ולכן ציוני סטודנט אוניברסיטה הם הרי יחסיים ולא מוחלטים כמו אלו הקיימים בתחומים מסויימים כמו ראיית חשבון או עריכת דין להם קיימים מבחני מועצה שאינם תלויים במוסד הלימוד. החברות השונות מודעות לעובדה זו (הרי אלו אנשים שלמדו גם פעם), ולכן לעיתים גם נותנות עדיפות לבוגר אוניברסיטה על פני בוגר מכללה, גם אם ממוצע ציוני בוגר המכללה גבוה יותר. וזאת לדעתי ההתמודדות השונה, והאתגרים היחודיים עליהם דיברו Qttp, GGuyZ, ו-David32, שאינה אופיינית ברוב המכללות.

מה גם שאולי רבים מכם לא תאהבו במיוחד את הטענה הבאה, אבל שוב, זו דעתי בלבד:

הרי ידוע שהחלק בקבלה למוסד הלימודים למקצוע נבחר, קל בהרבה מההתמודדות במסלול עצמו. אי אפשר להשוות את מידת ההשקעה הכרוכה בשיפור בגרות כזו או אחרת או לחלופין מבחן פסיכומטרי, לעומת ההתמודדות למשל עם סמסטר א'.

אדם שלא הצליח להתקבל למסלול אליו כיוון (וכאן אני מדבר בהכללה, כמובן קיימים מסלולים יוצאי דופן), כנראה שיתקשה מאוד להחזיק מעמד במסלול הנ"ל.

ולחלופין, אדם שהחליט לא לטרוח מספיק כדי להתקבל למקום שרצה להגיע מעיד למעשה באופן ישיר על אופיו. הוא בחר שלא להתמודד עם אתגר מסויים, הז?ניח בקושיו לעומת האתגרים הצפויים לו בהמשך, ולכן יכול להעיד על אי דבקות במטרה, שעלולה שלא להיראות בעין יפה בעיני מעסיק.

אני לא אומר שחסרים גאונים עצלנים שפשוט לא התחשק להם ללמוד בתיכון, וגם לא להשקיע כדי להתקבל מאוחר יותר לאוניברסיטה, שכנראה יהיו טובים יותר בעבודתם ממני ומרוב בוגרי האוניברסיטאות, אבל הם לא מהווים את מרבית אוכלוסית המכללות.

וכמובן יש את אלה שפשוט מחליטים באופן אישי לקחת את תקופת הלימודים ברוגע, בתור חוויה, מבלי לחפש אחר קשיים מיותרים (לפעמים הם אכן מיותרים), אם מתוך ביטחון עצמי לגבי עתידם, או מכל סיבה אחרת.

או את אלה שהוזכרו קודם, המאולצים כלכלית לבחירת מסלולם.

אך שוב, אם נתבונן בשלוש הקבוצות אותן מניתי, הם ממש לא מהווים את רוב אוכלוסיית הסטודנטים במכללות.

ראוי לציין שבחרתי להתמקד בתחום שיותר מוכר לי, מדעי המחשב, לגבי כל הנאמר לעיל. ייתכן מאוד שבתחומים אחרים פני הדברים הם שונים.

כמו כן, אם מישהו נפגע מדבריי, אז זו ממש לא הייתה הכוונה, תיארתי את דעתי האישית בלבד - אלו דברים סובייקטיבים שממש לא תוקפו להיות עובדות.

וחוץ מזה, כתבתי המון בעיקר כדי לשכנע את עצמי שאני לא "יורק דם" לחינם זה שנה שנייה כדי לנסות ולהחזיק בממוצע "סביר" לדברי Qttp, אז נא לקחת את הדברים בהבנה