עכשיו אנחנו מתחילים לראות כמה פרצופים מוכרים יחסית, כרטיסים שעדיין נשארו עם חלק מאיתנו. בשנים 2005-2006 NVIDIA ו-ATI דחקו את החברות הקטנות יותר מחוץ למשחק והציגו מפלצות ביצועים חזקות במיוחד. הכרטיסים של ATI תמכו לראשונה בטכנולוגיית ה-HDR והציגו תאורה דינאמית ומציאותית יותר בכותרי משחקים מתקדמים כגון The Elder Scrolls IV : Oblivion.
כרטיס עוצמתי במיוחד של ATI, ה-X1950XTX, הגיע בחלק מגרסאותיו עם מערכת קירור מים סגורה המיועדת לכרטיס בלבד. הנה עובדה מעניינת – הידעתם כי צמד כרטיסים שכאלה מתעלים אפילו על כרטיס ה-8800GTX העתידי (והמפלצתי) של NVIDIA ברוב מבחני הביצועים?
מנגד, הציבה חברת NVIDIA את מערך כרטיסי ה-GeForce 7xxx שלה. סדרה זו כללה מגוון רחב מאוד של כרטיסים וכללה שתי הפתעות נעימות. הראשונה הייתה ה-7600GT, שהיה אחד הכרטיסים המשתלמים ביותר בתקופתו. ההפתעה השנייה הייתה ה-7950GX2– הניסיון הראשון של NVIDIA לחבר שני ליבות גרפיות לכרטיס בודד, גם אם היה מדובר בשני מעגלים מודפסים "שהודבקו" יחדיו. מאיץ גרפי זה חשף את כוחו ברזולוציית מסך של 1600X1200, שנחשבה אז לגבוהה במיוחד, בעידן שבו מסך 19 אינץ' היה למפונקים בלבד.
שנת 2007 הייתה מלאה בהפתעות. מפלצת ה-GTX של NVIDIA, כרטיס ה-8800GT האגדי, הכישלון הנחרץ של AMD עם ה-2900XT והטיפוס חזרה יחד עם סדרת ה-HD3xxx.
ביצועים גבוהים לכולם
בשנה זו הגיעה בשורת ה-DirectX 10 להמונים: לעולם לא נשכח כמה סרטונים ראינו שהציגו את אותם חלקיקי עשן מתעופפים ברוח, מים מתנפצים על המזח בצורה ריאליסטית במיוחד ואת האדמה משנה את צורתה מפגיעות ארטילריה. כל זה קורה בזמן משחק ובזמן אמת.
חברת ATI נרכשה אז על-ידי AMD ומותג ה-Radeon נבלע בתוך ענקית המיקרו-מעבדים. AMD מיהרה להוציא כרטיס מסך לשוק תחת מותג ה-HD החדש שלה ובמהרה קיבלנו את סדרת ה-HD2xxx הכושלת. כן, הכרטיסים האלה הביאו לנו תמיכה ב-DirectX 10, אבל הם לא יכלו להשתוות לביצועים המדהימים שהציעו כרטיסי סדרה 8 של NVIDIA. כרטיסי הדגל, ה-8800GTX וה-Ultra שלטו במבחני הביצועים בקרייסיס, ובשנת 2007 לא היה דבר מלבדו. לכולם היה אכפת רק כמה פריימים לשנייה הם מצליחים לסחוט מהכרטיס הגרפי שלהם בקרייסיס לפני שהמחשב כולו עולה בלהבות. שנה זו הביאה בשורה נוספת יחד עם כרטיס ה-8800GTX שגרם צרות למשתמשים רבים בגלל גודלו העצום.
ATI רוצה כפול,
ה-Radeon HD3870X2
הגודל כן קובע,
ה-GeForce 8800GTX
מתחרה חדשה-ישנה
AMD לא נשארה למטה למשך הרבה זמן והציגה במהרה את סדרת ה-HD3xxx, אך עדיין לא זכתה לפופולאריות לה ציפתה. הכרטיסים שלה פשוט לא יכלו להתחרות בתחנות הכח הקטנות של NVIDIA, אבל הם כללו תג מחיר נגיש יותר ותמיכה ב-DX10.1. עם זאת, הכרטיס כפול-הליבה שהגיע מאוחר יותר, ה-3780 X2 הוא כרטיס המסך הראשון שעבר את רף הטרה-פלופ. כרטיס המסך הגיע עם ארבע יציאות DVI וקירור לא סטנדרטי במיוחד.
The Elder Scrolls IV: Oblivion – הציג תאורה מציאותית יותר
כרטיסים שהכילו את ליבת ה-G92 המשופרת היו פופולאריים במיוחד הודות לביצועים המעולים ותג המחיר הנמוך יחסית. באותו הזמן, ה-8800GT תפס נתח משמעותי מהשוק הבינוני, היות והציג ביצועים דומים לאלו של ה-8800GTX בחצי המחיר ובחצי מצריכת החשמל. נראה כי בשלב זה AMD לא רצתה (או לא יכלה) להתחרות על תואר הביצועים והתמקדה בשווקי הביניים ובפיתוח סדרת כרטיסי ה-HD4000 שלה. תשובתה של NVIDIA הייתה כרטיסי ה-9600GT וה-9800GTX שהציגו ביצועים חסרי פשרות עם תג מחיר נגיש ורמסו את המתחרים. ה-9800GTX+ הציג ביצועים זהים לכרטיס המסך בעל שני הליבות של AMD, ה-HD3870 X2.
טוב היות הליבה לבדה,
ה-GeForce 9800GTX+
גם NVIDIA רצתה כרטיס דו ליבתי, והציגה את ה-GTX295 שנקטל בביקורות בגלל בעיות התחממות ויציבות. הרשת געשה בגלל סרטון בו נראה כרטיס המסך נשרף ואפילו מעלה מעט עשן בעת ניסיון המהרה. כרטיסי המסך של AMD לעומת זאת הציגו ביצועים מצויינים ושמרו על "קור רוח", ונתנו פייט לכרטיסי המסך החזקים ביותר של NVIDIA. חברת AMD הוכיחה שהיא לא מוגבלת רק לכרטיסי שוק הביניים וכאן החלה תחרות מלך הביצועים לה אנו עדים עד היום.
מכוונים לכתר הביצועים
גרסאות ה-DX10 (או 10.1 במקרה של AMD) לא עודכנו והטכנולוגיות לא התקדמו, אבל הביצועים של הכרטיסים המשיכו לשבור שיאים. יש אפילו כאלה שטענו כי הביצועים של הכרטיסים כבר עוברים כל גבול ואיבדו את הקשר לדרישות של כותרי הגיימינג התובעניים ביותר. מה לעשות, צריך להמשיך למכור כרטיסים חדשים איכשהו.
הארכיטקטורה החדשה אפשרה ל-AMD לשוב להתחרות על כתר הביצועים, כאשר כרטיס ה-HD4890 שלה היה הכרטיס הגראפי הראשון ששבר את מחסום הגיגה-הרץ. יצרניות רבות הציעו דגמים מומהרים של הכרטיס שהגיעו היישר מהמפעל כשהליבה הגראפית שלהם מגיעה במהירות של גיגה-הרץ שלם. לשם השוואה, הכרטיס הכי חזק של NVIDIA, ה-GTX285, הגיע עם ליבה גראפית במהירות של 648MHz בלבד. זה לא אומר, כמובן, שהוא נפל בביצועים. הקרב האמיתי על הפסגה התנהל בין ה-GTX295 לבין ה-HD4870 X2, כאשר ברוב מבחני הביצועים הכרטיסים התנגחו זה בזה ללא מנצח ברור.
שומר על קור רוח,
ה-Radeon HD4870X2
מתחמם מהר,
ה-GeForce GTX295
ובעצם, שום דבר לא השתנה
והנה אנו מגיעים לימים המודרניים. הקרבות בין המחנה האדום למחנה הירוק נמצאים בעיצומם. כל חברה מנסה לדחוף רף ביצועים גבוה יותר. שתי היצרניות הציגו כרטיסים חזקים וגדולים יותר וניסו להוכיח ששלהם יותר גדול. סדרות כרטיסי המסך HD5000 ו-GTX 400 הביאו לנו DirectX 11 ואפקטים וויזואלים מגניבים וחדשים כגון ה-Tessellation, שמאפשר לשנות בצורה דינאמית את מספר הפוליגונים בגוף גיאומטרי. בערך בתקופה זו טען מנכ"ל NVIDIA כי עידן המעבד הראשי קרוב מסיומו וכי השוק עושה את המעבר לליבות העיבוד הגרפיות.
לא עבר הרבה זמן עד שהחברות מזערו את תהליכי היצור והציגו את סדרות ה-GTX500 וה-HD6000, הכרטיסים שמלווים אותנו ממש עכשיו. גם כאן, בנוסף לכרטיסי ביניים "שפויים" יותר, הוצגו מפלצות ביצועים כאשר ה-GTX590 מתחרה ב-HD6990. גם כאן כרטיסי המסך מחליפים מהלומות ללא מנצח ברור.
זה?
(כרטיס ה-GeForce GTX590)
או זה?
(כרטיס ה-Radeon HD6990)
עתיד גדול, תהליך ייצור קטן יותר
ומה צופן לנו העתיד? שוב ארכיטקטורות חדשות לגמרי ותהליכי יצור של 28 ננו-מטר. NVIDIA מכינה את ליבות ה-Kepler שלה בעוד ש-AMD מתכוונת לסיים לפניה את העבודה על ליבות ה-Southern Islands. הפרטים על הליבות הגראפיות החדשות נשמרים תחת מעטה סודיות, אבל אנחנו יודעים ש-AMD מפתחת ליבה המכונה NGC שתהיה "חכמה" יותר מקודמותיה ותהפוך לסטנדרט עבור כרטיסי המסך של AMD. חברת NVIDIA קצת יותר קנאית לליבה העתידית שלה, אך אנחנו יודעים שהיא אמורה להיות חזקה פי שתיים (או אפילו מעבר לכך) מליבת ה-Fermi.
