נתוני הביצועים הראשונים של המאיץ החדש מציגים יתרון משמעותי בסימולציות פיננסיות, אבל במבחני בינה מלאכותית הפער מצטמצם והכרטיס עדיין לא זמין לרכישה
כרטיס גרפי שצורך 350 ואט ומספק תפוקה גבוהה כמעט פי שישה מכרטיס מתחרה שצורך עד 600 ואט. זו התוצאה שאינטל בחרה להציג בכנס Supercomputing 2026, המתקיים השבוע בשיקגו, והיא בהחלט מספיקה כדי למשוך תשומת לב. אלא שמאחורי המספר מסתתר סיפור קצת יותר מורכב. ב-16 בנובמבר חשפה אינטל לראשונה נתוני ביצועים של Intel GPU D270, מאיץ חדש למרכזי נתונים שפותח תחת שם הקוד Crescent Island. התוצאות מציבות אותו מעל NVIDIA RTX PRO 6000 Blackwell Server Edition בכמה מבחנים פיננסיים, אך אינן מעידות בהכרח על יתרון דומה בשאר המשימות.
יתרון של כמעט פי שישה בחישובים פיננסיים
התוצאה הבולטת ביותר נרשמה במבחן Monte Carlo האירופי, שיטה המבוססת על הרצת סימולציות רבות כדי להעריך את שוויים של מכשירים פיננסיים. לפי נתוני אינטל, ה-D270 סיפק במבחן הזה תפוקה גבוהה פי 5.9 מזו של כרטיס האנבידיה. במבחן Black-Scholes לתמחור אופציות אירופיות נרשם יתרון של פי 5.6, ובמודל הבינומי לתמחור אופציות עמד הפער על פי 4.6.

במבחן הרביעי, Black-Scholes לאופציות אמריקאיות, היתרון הצטמצם לפי 1.92. עדיין כמעט כפול, אבל רחוק מהפער שנרשם במבחנים האחרים. אינטל מדגישה שמדובר במדידות של תפוקת היישומים עצמם, ולא בהשוואה של ביצועי חישוב תיאורטיים. במילים אחרות, אלה תוצאות שהתקבלו מהרצת תוכנה אמיתית על החומרה, גם אם עדיין בתנאי בדיקה מבוקרים.
המכנה המשותף למבחנים הוא שימוש נרחב בחישובי FP64, או חישובים בדיוק כפול. בניגוד לחישובים ברמת דיוק נמוכה יותר, שמספיקים למשימות AI רבות, סימולציות פיננסיות ומדעיות דורשות לעיתים דיוק מספרי גבוה במיוחד. כשמריצים מיליוני פעולות מתמטיות, שגיאות עיגול קטנות עלולות להצטבר ולהשפיע על התוצאה הסופית.
כאן בדיוק אינטל מנסה לבדל את עצמה. ה-D270 כולל תמיכה חומרתית בחישובי FP64 בקצב מלא, בעוד שה-RTX PRO 6000 של אנבידיה תוכנן בעיקר לגרפיקה מקצועית ולהאצת AI, ולא כמוצר ייעודי לחישובי דיוק כפול. זו גם הסיבה שהתוצאות המרשימות אינן אומרות שהכרטיס של אינטל מהיר פי שישה בכל משימה, או שהוא בהכרח יתחרה באותה רמה במאיצי ה-HPC הייעודיים של אנבידיה.
ארכיטקטורה שמעדיפה חישובים על פני גרפיקה
ה-D270 מבוסס על ארכיטקטורת Xe3P של אינטל, וכולל 32 ליבות Xe לצד 256 מנועי מטריצות מסוג XMX. בניגוד לכרטיסי מסך רגילים, חלק מהשטח בשבב שהיה מיועד בדרך כלל לעיבוד גרפי ולהאצת Ray Tracing הוקצה לטובת יכולות חישוב. אחרי הכול, במרכז נתונים שמריץ מודלים פיננסיים אין צורך לרנדר השתקפויות על מכוניות מרוץ.

הכרטיס בגרסת אינטל מצויד ב-160GB של זיכרון LPDDR5X ברוחב פס של 1.5 טרה-בייט לשנייה. יצרניות שותפות יוכלו להציע תצורות עם עד 480GB של זיכרון. לשם השוואה, ה-RTX PRO 6000 Blackwell Server Edition כולל 96GB של זיכרון GDDR7, עם רוחב פס של כ-1.6 טרה-בייט לשנייה. כלומר, אינטל מציעה נפח זיכרון גדול יותר, אך לא יתרון ברוחב הפס.
גם ההספק מעניין. ה-D270 מתוכנן לפעול במסגרת של 350 ואט, לעומת הספק מרבי של 600 ואט בכרטיס האנבידיה. הוא מגיע בתצורת PCIe 5.0 עם קירור אוויר פסיבי, המיועדת לשילוב בשרתים קיימים ללא צורך בתשתית קירור נוזלי ייעודית. מבחינת מפעילי מרכזי נתונים, השילוב של זיכרון רב וצריכת חשמל נמוכה יותר עשוי להיות משמעותי לא פחות מביצועי החישוב עצמם.
אלא שכדאי לקרוא גם את האותיות הקטנות. כל התוצאות מגיעות מבדיקות פנימיות של אינטל, שבוצעו על חומרה לפני ייצור מסחרי. מערכות הבדיקה השתמשו במעבדים, בנפחי זיכרון ובסביבות תוכנה שונות. לפי הנספח הטכני של אינטל, שרת האנבידיה הכיל שמונה כרטיסי RTX PRO 6000, אך רק אחד מהם שימש במבחנים הפיננסיים. שרת אינטל כלל D270 ולצדו שלושה כרטיסי Arc Pro B70, ללא פירוט מפורש של חלקם בעומסי העבודה האלה.
לכן אי אפשר להסיק מהיחס בין הספקי ה-TDP שהכרטיס החדש מציע בהכרח יעילות אנרגטית גבוהה פי כמה. לשם כך נדרשות מדידות צריכת חשמל בפועל, תחת עומסים זהים ובמערכות דומות ככל האפשר. ההשוואה מעניינת, אבל היא עדיין לא תחליף למבחן עצמאי.
בבינה מלאכותית הפער כבר קטן בהרבה
דווקא בתחום שלשמו פותח ה-D270 מלכתחילה, הסקת בינה מלאכותית (Inference), התוצאות מתונות הרבה יותר. בהרצת מודל השפה Qwen3-30B-A3B בפורמט FP8 דיווחה אינטל על תפוקה גבוהה פי 1.12 מזו של ה-RTX PRO 6000, כלומר יתרון של כ-12%. במבחן נוסף, המבוסס על מודל קבלת ההחלטות Drex 2.0, נמדדה השהיה נמוכה ב-29%.
אלה נתונים חיוביים עבור חומרה שנמצאת עדיין בשלבי פיתוח, אבל הם גם מחדדים את ההבדל בין שני סוגי העומסים. כשעוברים מחישובי FP64 להסקת AI, היתרון של אינטל מצטמצם באופן ניכר. גם כאן מדובר בבדיקות שהחברה ביצעה בעצמה, כאשר הכרטיס של אנבידיה נבחן בסביבת ענן של AWS והכרטיס של אינטל במערכת שרת ייעודית.
אינטל הציגה בנוסף תוצאות בתחום הסימולציות הסייסמיות, המשמשות בין היתר לאיתור מאגרי נפט וגז. במבחן MiniMod, שכלל עיבוד רשת תלת-ממדית של מיליארד נקודות, הגיע ה-D270 לקצב של 45.91 מיליארד נקודות בשנייה, פי 2.04 מכרטיס Arc Pro B70 של אינטל עצמה. במקרה הזה היתרון נובע משילוב בין ביצועי FP32, נפח הזיכרון ואופטימיזציות המאפשרות לשמור נתונים בשימוש חוזר קרוב ליחידות החישוב.
במקביל, אינטל מקדמת שיתוף פעולה עם SambaNova, במסגרתו ארבעה כרטיסי D270 פועלים לצד מאיץ SN50. חלוקת העבודה מעניקה לכרטיסי אינטל את שלב עיבוד הקלט של מודל השפה (Prefill), בעוד שהמאיץ של SambaNova אחראי ליצירת התשובה (Decode). הגישה הזו מאפשרת להקצות לכל שלב את סוג החומרה המתאים לו, במקום לנסות לבצע את כל העבודה על מאיץ אחד.
מאחורי הבחירה הזאת עומדת אסטרטגיה רחבה יותר. אינטל לא חייבת לנצח את אנבידיה בכל מדד כדי להפוך את ה-D270 למוצר בעל ערך מסחרי. אם היא תצליח להציע שילוב תחרותי של ביצועים, נפח זיכרון, צריכת חשמל ותמיכה בכלי פיתוח פתוחים כמו SYCL ו-oneAPI, היא עשויה למצוא מקום דווקא בארגונים שמפעילים מערכות המשלבות סימולציות מדעיות ומודלי AI. האתגר יהיה לשכנע לקוחות שכדאי להם להשקיע בפלטפורמת תוכנה נוספת לצד סביבת CUDA המבוססת של אנבידיה.
אינטל כבר החלה לספק כרטיסים לדגימה ללקוחות ולשותפים, אך עדיין לא פרסמה מועד זמינות מסחרית או מחיר רשמי, ובשלב זה גם אין מידע על זמינות בישראל. עד שיתפרסמו מבחני ביצועים עצמאיים של חומרה סופית, המספרים שהוצגו בשיקגו הם בעיקר הצהרת כוונות. ה-D270 הראה שיש לו מה להציע בחישובים מדויקים, וכעת אינטל צריכה להוכיח שהיתרון הזה נשמר גם מחוץ למעבדת הבדיקות שלה.



