כונן MOVESPEED עם מסך מובנה הפך למכונת משחקים זעירה שפועלת ב-13 פריימים לשנייה, בזמן שהאחסון ממשיך לעבוד כרגיל
כדי לירות באויב ב-DOOM, כל מה שצריך עכשיו הוא להעתיק קובץ לכונן USB ובמקביל לקרוא ממנו קובץ אחר. לא מדובר במשחק שרץ על המחשב שאליו מחובר הכונן, אלא על הדיסק-און-קי עצמו, עם מסך צבעוני זעיר ומעבד שנועד במקור להציג את טמפרטורת הכונן ומהירות העברת הנתונים. המפתח Aaron Christophel הצליח להפוך את המוצר השגרתי הזה למכונת DOOM עצמאית, ולמרות הביצועים הצנועים, אפשר אפילו לסיים עליה את השלב הראשון במשחק.
המעבד שנועד להציג מספרים קיבל משימה חדשה
הכונן שנבחר לניסוי הוא MOVESPEED MSSU10 בנפח 128GB, מוצר מסחרי שמגיע עם חיבורי USB-A ו-USB-C ומסך LCD צבעוני ברזולוציה של 428×142 פיקסלים. בשימוש רגיל, המסך מציג את מצב האחסון, הטמפרטורה וקצב הקריאה והכתיבה. Christophel, שמוכר ברשת בכינוי atc1441, החליט לבדוק מה עוד אפשר לעשות עם שבב התצוגה. התשובה, כצפוי במסורת ארוכת השנים של קהילת המודינג, הייתה DOOM.
בתוך הכונן מסתתרים שני מעבדים נפרדים. הראשון הוא Silicon Motion SM2320G, שאחראי על חיבור ה-USB ועל פעולות האחסון. השני הוא C*Core CCM4101, מיקרו-בקר המבוסס על ארכיטקטורת Arm Cortex-M4F, שתפקידו המקורי הוא להפעיל את המסך. דווקא השני, החלש בהרבה, הוא זה שמריץ את המשחק.
וזה החלק המעניין: למרות שהכונן מכיל 128GB של אחסון, המשחק עצמו מסתפק ב-128KB של זיכרון RAM וב-2MB של זיכרון Flash השייכים לבקר התצוגה. נפח האחסון הגדול אינו משמש כזיכרון העבודה של DOOM. למעשה, בקר האחסון כלל אינו יודע שמישהו משחק על המסך שמעליו.
כדי להגיע לשם, Christophel פירק את הכונן וגילה שסימוני הזיהוי של בקר התצוגה הוסרו. למזלו, ממשק דיבוג שנותר נגיש אפשר לו לקרוא את הקושחה המקורית ולפענח כיצד החומרה פועלת. הוא הסתייע גם בכלי AI בתהליך ההנדסה לאחור ובהתאמת המשחק לחומרה.
הבסיס לפרויקט היה DMC100-DOOM, גרסה מצומצמת של המשחק שפיתח Artur Bieniek עבור מד זרם דיגיטלי עם 32KB של RAM בלבד. הגרסה משתמשת בטכניקות חסכוניות בזיכרון, כולל ציור התמונה במקטעים במקום שמירת פריים שלם בזיכרון. לאחר התאמות נוספות, Christophel הצליח להציג את המשחק ברזולוציה פנימית של 160×120 פיקסלים במרכז המסך, כשבצדדים מוצגים נתוני הבקרה והתקשורת.

כשפעולות אחסון הופכות לפקודות במשחק
הבעיה המעניינת באמת לא הייתה להציג את DOOM, אלא לשלוט בו. לכונן אין כפתורים, ג'ויסטיק או משטח מגע, ובקר התצוגה אפילו אינו מחובר ישירות לממשק ה-USB. מה שכן יש לו הוא ערוץ תקשורת מסוג I²C שמאפשר לו לקבל מבקר האחסון נתונים על פעילות הכונן.
Christophel ניצל את המנגנון הזה כדי לבנות שיטת שליטה שלא דורשת שום כפתור פיזי. העתקה של קובץ אל הכונן מזיזה את הדמות קדימה, קריאה של קובץ מסובבת אותה ימינה, ושתי הפעולות יחד מפעילות ירי. כן, אפשר לפתוח את מנהל הקבצים, לגרור קובץ לכונן ולראות את הדמות מתחילה להתקדם במסדרונות.
מאחורי הקלעים, בקר התצוגה בודק את מוני הקריאה והכתיבה של בקר האחסון בכל 50 אלפיות השנייה. במקום להתייחס לנפח הנתונים שהועבר, הוא מחשב את קצב ההעברה ומתרגם אותו לפקודה. לכל כיוון תעבורה מוגדרות חמש רמות, והשילוב בין קצב הקריאה לקצב הכתיבה מאפשר לזהות פעולות שונות, כולל תנועה, סיבוב, החלפת נשק וירי.
הרעיון הזה פותר בעיה לא פשוטה: העברת קובץ אינה פעולה מדויקת בזמן, ומערכת ההפעלה יכולה להחליט מתי בדיוק לבצע אותה. קידוד הפקודות באמצעות קצב תעבורה יציב מאפשר לבקר לזהות לחיצה ממושכת בלי להסתמך על תזמון של חבילות נתונים בודדות.
למי שלא מתלהב מהרעיון של לנהל קרב יריות באמצעות העתקת קבצים, Christophel יצר גם תוכנת Python בשם doomctl.py. היא מתרגמת לחיצות מקלדת רגילות לפעולות קריאה וכתיבה מתוזמנות. כך אפשר להשתמש במקשי החצים לתנועה ובמקש הרווח לירי, בעוד שהתוכנה דואגת לייצר את תעבורת הנתונים המתאימה.
המשחק עדיין רץ כולו על הכונן עצמו. המחשב המחובר אליו רק מספק חשמל ומעביר את פעולות האחסון שמשמשות כפקודות, בלי לבצע את חישובי המשחק או את הרינדור הגרפי.
הביצועים מוגבלים, אבל הניסוי חושף משהו מעניין
בגרסה הנוכחית DOOM פועל בקצב של כ-13 פריימים לשנייה. זה לא בדיוק משהו שהייתם רוצים לחבר למסך גיימינג, אבל יש כאן הבחנה חשובה: מנוע המשחק ממשיך לבצע את חישובי הלוגיקה בקצב המקורי של 35 עדכונים בשנייה. כלומר, המשחק עצמו אינו פועל בהילוך איטי, אלא התמונה מתעדכנת בתדירות נמוכה יותר.
הסיבה המרכזית למגבלה היא מהירות המעבד. אף שהתיעוד של CCM4101 מציין תדר של 200MHz, המדידות של Christophel הראו שהשבב פועל בפועל במהירות של 40.2MHz בלבד. הניסיונות לשנות את הגדרות השעון לא הצליחו להעלות את התדר, וחלק ניכר מזמן העיבוד מוקדש לציור התמונה ולהעברתה למסך. גם זמן התגובה לפקודות עומד על כ-100 אלפיות השנייה.
למגבלות החומרה יש מחיר נוסף. רק השלב הראשון של DOOM, המוכר בשם E1M1, נכלל בגרסה הזאת, משום שאין מספיק מקום בזיכרון הקושחה למפות נוספות. גם סאונד אין, פשוט כי לכונן אין רמקול או זמזם. למרות זאת, Christophel הצליח להשלים את השלב מתחילתו ועד סופו.
החלק המרשים כאן אינו קצב הפריימים, אלא מה שהפרויקט מלמד על החומרה שנמצאת בתוך מוצרים יומיומיים. בקר שנועד להציג כמה מספרים וגרפים על מסך קטן מסוגל לבצע גם חישובים תלת-ממדיים, לנהל את מצב המשחק ולטפל בקלט. זה לא אומר שכל שבב זול הוא מחשב גיימינג שמחכה להתגלות, אבל זו הדגמה טובה לפער בין המשימה שלשמה תוכננה החומרה לבין מה שאפשר להוציא ממנה באמצעות תוכנה מתאימה.
ויש עוד פרט שימושי: הכונן ממשיך לתפקד כאמצעי אחסון רגיל של 128GB גם בזמן שהמשחק פועל על המסך שלו. השינוי נעשה בקושחה של בקר התצוגה בלבד, בלי לגעת בקושחה של בקר האחסון.
מי שמעוניין לנסות בעצמו יכול למצוא את קוד המקור, קובצי הקושחה המוכנים והוראות ההתקנה שפרסם Christophel. זו אינה התקנה רגילה דרך USB: נדרשת גישה פיזית למעגל ומכשיר דיבוג התומך ב-SWD לצריבת הקושחה. כדאי גם לגבות את הקושחה המקורית לפני השינוי, למקרה שרוצים להחזיר את המכשיר למצבו הקודם.

DOOM, שיצא ב-1993, כבר הורץ לאורך השנים על שעונים חכמים, ציוד מדידה, מברשות שיניים חשמליות ואפילו סוללות גיבוי. הניסוי החדש ממשיך את המסורת הזאת, אבל מוסיף לה פרט מקורי במיוחד: לא רק שהמשחק רץ על חומרה שלא נועדה להריץ משחקים, אלא שגם המנגנון הבסיסי שלה, העברת קבצים, הפך לאמצעי השליטה. בעולם שבו כל מוצר אלקטרוני מקבל מסך ומיקרו-בקר, כנראה שמה שחסר לרבים מהם כדי להריץ DOOM הוא בעיקר מפתח עם מספיק סבלנות.



