קור, חום, אוויר, הספק ומה שביניהם
אינטל מציינת כי ה-TDP (פליטת חום ממוצעת) של המעבד הוא גבוה יחסית ונאמד בכ-130W, בדיוק פי 2 מהספק החום הנפלט ממעבד Core 2 Duo ממוצע. לכן, גוף הקירור שסיפקה הפעם אינטל צריך להיות חזק פי 2; על מנת לעשות זאת, החברה צריכה להגדיל את מהירות הסיבוב של המאוורר לכ-4000RPM (לשם השוואה, המאוורר שמגיע עם מעבדי ה-Core 2 Duo מסתובב במהירות של בין 200 ל-2500RPM).
מלבד יכולת הקירור, שיש לומר די מספקת את המעבד שלנו, המאוורר של גוף הקירור יוצר כמות רעש בלתי נסבלת ממש – המערכת שהרצנו כוללת בתוכה כרטיס מסך מסוג X1900XTX עם הקירור המקורי של ATI (אין צורך להסביר שזהו סוג הקירור שנבחר אין ספור פעמים כרועש ביותר בתעשייה) והמאוורר של אינטל העפיל אפילו עליו בעוצמת הרעש (אפילו כשהמאוורר של כרטיס המסך מכוון למהירות המקסימאלית) – לכן החלטנו להמשיך לעבוד עם ה-Big Typhoon VX.
מלבד השיפור הברור בטמפרטורות (כפי שניתן לראות בגרף לעיל), ה-Big Typhoon מספק מנוחה נחוצה לאוזני המשתמש שכן מפאת הרעש הרב שמפיק המאוורר של אינטל, לא ניתן לעבוד עם המחשב כאשר גוף הקירור המקורי מורכב עליו (אלא אם כן המחשב נמצא בחדר אחר).
בהמשך בדקנו את ההספק שצורך המעבד, על מנת להעריך איזה ספק יספיק על מנת להניע חיה כגון מעבד מרובע ליבות. את הבדיקה עשינו ללא עומס על כרטיס המסך ורק על ידי העמסה על המעבד בעזרת תוכנת SP2004 (אותה תוכלו להוריד ממדור ההורדות שלנו).
בדקנו את צריכת ההספק בשלושה מצבים: ללא עומס כלל (פעולה רגילה של המערכת), עומס על שתי ליבות בלבד (דימוי מעבד דו ליבתי רגיל מסדרת ה-Core 2 Duo) ועומס מלא על כל ארבע הליבות.
ניתן לראות שבמצב העבודה המלא של כל הליבות, המעבד צורך פחות או יותר את ההספק שאינטל מציינת כי נפלט בצורה של חום, כ-130W, וכי כל המערכת צורכת כמעט 250W בפעולה מלאה. אם נוסיף על כך את כרטיס המסך ומספר דיסקים קשיחים, נוכל להגיע בקלות לצריכה של 600W במצבים קיצוניים.