הדלפות ביצועים מוקדמות מספקות מקום לאופטימיות זהירה וגם מספרות על היעדר אחת מטכנולוגיות העיבוד הדומיננטיות ביותר של מעבדי אינטל ב-15 השנים האחרונות – מה אינטל מבשלת?
טכנולוגיית ה-Hyper-Threading (ידועה גם כ-HT) של אינטל אמנם קיימת בשוק שנים רבות, עוד לפני דור Core i7 הראשון, אך הפכה להצלחה של ממש כבר באותו דור Core i7 ראשון וחשוב עבורה. כאשר מעבדים כמו Core i7 920 יצאו אל השוק לקראת סוף שנות האלפיים הם הביאו איתם שיפור כח עיבוד אדיר וחלק מכך גם הודות לאותה טכנולוגיה אשר מכפילה בפועל את כמות הנימים שכל ליבת עיבוד ראשית של המעבד יכולה להעניק. מדובר בדרך שמקריבה מעט צריכת חשמל ומוסיפה שכבה של עבודה תוכנתית עבור ביצועים נוספים.
כבר מאז, הפכה הטכנולוגיה הזאת לכלי מכירה חזק למדי עבור אינטל, כאשר היא העניקה את ה-HT לשלל מעבדים, או לפעמים שללה מהם את היכולת לפי המחיר שלהם בשוק. לעיתים, קיום טכנולוגיית HT הייתה ההבדל הגדול שבין מעבדים מסדרות שונות, כאשר במשך שנים רבות מעבדי Core i5 לא זכו לתוספת הביצועים הזאת, כשבדור Core העשירי ראינו גם את סדרת Core i5 מקבלת את התכונה לצד Core i3.
כיום HT היא חלק אינטגרלי בכל מה שאינטל נוגעת בו כשזה מגיע לעוצמת העיבוד ולהיצע המוצרים שלה, אך קיים בסוג אחד מסוגי הליבות של מעבדי אינטל המודרניים. הסוג הזה הוא הליבות החזקות וגם התובעניות ביותר במשאבי סיליקון – ליבות ה-P-Core (או Performance Core). כך, נוצר הרכב מעניין ביחוד במעבדים למחשבים הניידים שכולל כמות מצומצמת של אותן ליבות P-Core בשילוב ליבות E-Core יעילות יותר לקבלת כח עיבוד מאוזן למדי בשני צדדיו.
כשזה מגיע לתחרות בעיקר מול AMD, טכנולוגיית HT עבור ליבות P-Core היא אחד מהגורמים החשובים יותר בהרחבת כח העיבוד בכל תחומי העיבוד השונים, ולעיתים אפילו בגיימינג. למרות כל זאת, הודות להדלפות חדשות אנחנו זוכים לראות מהלך קיצוני למדי בגישה אל אותן ליבות כאשר נראה כי אינטל למעשה מוותרת על הטמעת טכנולוגיית HT בליבות הביצועים הגבוהים שלה לראשונה מזה שנים רבות.
מעבדי Lunar Lake של אינטל צפויים לקבל השקה הקיץ לעולם הלפטופים, וראוי בהזדמנות זאת לציין שהארכיטקטורה הזאת בחלקה הגדול פותחה על ידי צוותי אינטל המוכשרים בישראל, צפויה בקונפיגורציה מתקדמת להכיל שילוב של 4 ליבות P-Core לצד 8 ליבות E-Core. זאת, בשונה מצמד ליבות P-Core בלבד בשימוש טכנולוגיית HT שמקבלים כיום עם Meteor Lake.
נכון לעכשיו, באופן ספקולטיבי אך עם הד רב ברחבי הרשת מפי מדליפים רבים נראה כי ארכיטקטורת אינטל הבאה תצמצם באופן משמעותי את כמות התהליכונים האפשרית במעבד הממוצע אך בכל זאת תגדיל את כח העיבוד הזמין וזו בשורה נהדרת לביצועים וגם ליעילות החשמלית. על פי המדליף Bionic_Squash נעשה שיפור ביכולת הרינדור בין הדורות בעשרות אחוזים (כמעט 50%) במבחן הרינדור Cinebench R23.
כמובן שחשוב לקחת הכל עם קמצוץ מלח ולהמתין למבחני הביצועים בפועל, או לפחות לנתונים הרשמיים מפי אינטל. על פי מדליפים ידועים רבים ברשת, גם המעבדים השולחניים העתידיים של אינטל צפויים להיות הרבה פחות מאיימים בכמות הנימים בפועל, אך הרבה יותר ביכולת שלהם בפועל.
נראה כי המעבד שירש את ה-Core i9 14900K צפוי להכיל 8 או אפילו 6 ליבות P-Core בלבד וללא HT לצד 8 או 16 ליבות E-Core. לכאורה, זה נראה כמו שנמוך לעומת 8 ליבות בעלות HT יחד עם 16 ליבות E-Core כיום, אך חשוב להבין שמדובר בארכיטקטורה חדשה מאפס, כזאת שגם תגיע לתושבת לוחות אם חדשה – LGA1851.
לנו זה נשמע כמו Ryzen 7 7800X3D, רק בלי החסרונות של זמני התגובה הארוכים יותר עם זיכרון המטמון הנוסף. מעבד שיהיה מסוגל לתת מענה אמיתי וקפיצת ביצועים מכובדת גם עבור הליבה הבודדת וגם עבור המעבד כולו בפעולות אינטנסיביות. אנחנו מחכים בשקיקה לשמוע עוד על דורות Lunar Lake ו-Arrow Lake S של אינטל. ככל שעוברים הימים, זה נשמע עוד ועוד כמו המימוש להבטחות הגרנדיוזיות שאנחנו רגילים לשמוע לפני השקת דור מעבדים – כעת עם ספקולציות והדלפות אופטימיות שאף מקדימות את חומרי המרקטינג הטיפוסיים
האם אינטל סוף כל סוף הגיעה לארכיטקטורה שיכולה להשיל את מגבלות HT שמלוות אותנו שנים רבות ולהגיע למצב שכל ליבת עיבוד ממומשת בצורה אופטימלית?
על ארכיטקטורה החדשה הזאת אנחנו צפויים לדעת הרבה יותר כבר בכנס Computex אשר יתקיים בתחילת הקיץ בטאיוואן – שווה להשאר מעודכנים!
