מנכ"ל OpenAI הגיע לדרום קוריאה כשהמחסור בזיכרונות לשרתי AI מחריף, ימים אחרי שטען שהזיכרון במחשבים האישיים אינו מנוצל מספיק
ימים ספורים אחרי שסם אלטמן טען כי הקצאת זיכרון RAM למחשבים אישיים היא שימוש לא יעיל במשאב מוגבל, מנכ"ל OpenAI הגיע לדרום קוריאה ונפגש עם כ-50 בכירים בקבוצת סמסונג (Samsung), אחת מיצרניות הזיכרון המרכזיות בעולם. הביקור נערך בזמן שחברות הבינה המלאכותית מתחרות על קיבולת הייצור של שבבי DRAM ו-HBM, ויצרניות המחשבים והסמארטפונים נאלצות להתמודד עם עלויות רכיבים הולכות וגדלות. אלא שלמרות העיתוי והיחסים העסקיים בין החברות, סמסונג לא הכריזה על הסכם אספקת זיכרון חדש בעקבות הפגישה.
לא רק שבבים: סמסונג מכניסה את OpenAI לחדר ההנהלה
המפגש התקיים ב-31 באוקטובר במרכז ההדרכה של סמסונג ביונגין, דרומית לסיאול. לצדו של אלטמן התכנסו כ-50 מנהלים בכירים מחברות הקבוצה, ובהן חטיבות האלקטרוניקה, הפיננסים והביוטכנולוגיה. לפי הודעת סמסונג, הדיון עסק בהתפתחות הבינה המלאכותית בעשור הקרוב, בהזדמנויות עסקיות חדשות ובהשפעת הטכנולוגיה על קבלת החלטות וניהול ארגונים.
למעשה, סמסונג הציגה את האירוע כחלק מתוכנית רחבה להטמעת AI בכל עסקיה. לפני המפגש עם אלטמן עברו המנהלים הכשרה מעשית בשימוש בכלי בינה מלאכותית, כולל ארגון מידע עסקי ושילובו בתהליכי קבלת החלטות. הקבוצה כבר החלה בהכשרות לכ-2,300 מנהלים, ומתכננת להרחיב אותן לכלל עובדיה עד פברואר 2027.
מאחורי תוכנית ההדרכה עומד גם אינטרס עסקי ברור. סמסונג אינה רק ספקית חומרה ל-OpenAI, אלא גם לקוחה פוטנציאלית של שירותי הבינה המלאכותית שלה. עבור אלטמן, הקשר מאפשר להרחיב את השימוש במוצרי החברה בתוך אחד התאגידים הגדולים בדרום קוריאה, ובמקביל לשמור על קשר ישיר עם יצרנית השבבים שעליה נשענות תוכניות התשתית שלו.
זאת מערכת יחסים ששני הצדדים רוצים להעמיק. סמסונג מעוניינת למכור שבבים ושירותי תשתית, ו-OpenAI זקוקה גם לחומרה וגם ללקוחות ארגוניים. כשמנכ"ל חברת AI נפגש עם עשרות מנהלים של תאגיד שמייצר את הרכיבים החיוניים להפעלת המודלים שלו, קשה להפריד לחלוטין בין שיחת אסטרטגיה לבין תכנון שרשרת האספקה.
יעד של 900 אלף פרוסות סיליקון בחודש
שיתוף הפעולה בין OpenAI לסמסונג אינו חדש. באוקטובר 2025 הודיעו OpenAI, סמסונג ו-SK Group על שותפות במסגרת פרויקט Stargate, שנועד להרחיב את תשתיות המחשוב לבינה מלאכותית. במסגרת ההבנות הציגו סמסונג ו-SK hynix יעד להגדלת הייצור של שבבי DRAM מתקדמים לקצב של 900 אלף פרוסות סיליקון (Wafers) בחודש, כדי לתמוך בצורכי התשתית של OpenAI.
זה מספר שממחיש את היקף השאיפות, אבל צריך לקרוא אותו נכון: מדובר ביעד ייצור במסגרת שיתוף פעולה קודם, לא בכמות שבבים שנמסרה ל-OpenAI, וגם לא בהזמנה חדשה שנחתמה בביקור האחרון. בהודעת סמסונג על הפגישה הנוכחית לא פורסמו כמויות אספקה, מחירים או לוחות זמנים חדשים.
המשאב המבוקש במיוחד הוא HBM, ראשי תיבות של High Bandwidth Memory. מדובר בזיכרון DRAM המורכב משכבות שבבים המונחות זו על זו ומחוברות באמצעות מוליכים העוברים דרך הסיליקון. המבנה מאפשר להעביר כמויות גדולות של נתונים במהירות וביעילות, ולכן זיכרונות HBM מותקנים בצמוד למעבדי AI ולמאיצים גרפיים המשמשים לאימון מודלים ולהרצתם.
סמסונג כבר החלה בפברואר 2026 בייצור מסחרי של HBM4, עם קצב העברה של 11.7 גיגה-ביט לשנייה לכל פין ורוחב פס של עד 3.3 טרה-בייט לשנייה למערך זיכרון. אלה בדיוק הרכיבים שיצרניות מאיצי AI ומפעילות מרכזי נתונים רוצות להבטיח לעצמן, הרבה לפני שהשרתים עצמם יורדים מפס הייצור.
הבעיה היא ש-HBM וזיכרון DRAM רגיל מתחרים על חלק מאותם משאבי ייצור. תהליך הייצור המורכב של HBM גם צורך יותר קיבולת לייצור כמות נתונה של זיכרון. כשסמסונג, SK hynix ומיקרון מקצות יותר משאבים למוצרים המיועדים לשרתי AI, היצע הזיכרונות הזמין ליצרניות מחשבים ומכשירים צרכניים מצטמצם.
גם הרחבת מפעלים אינה פתרון מיידי. לפי תחזיות TrendForce, קיבולת הייצור החדשה שתיכנס לפעולה ב-2027 תתרום באופן משמעותי להיצע רק ב-2028. המחסור צפוי להמשיך להשפיע על שוק ה-DRAM גם בשנה הבאה.
המחשב שלכם מחזיק יותר מדי RAM?
העיתוי של הביקור מושך תשומת לב גם בגלל דברים שאמר אלטמן בריאיון שפורסם ב-29 באוקטובר. במהלך דיון על האפשרות להריץ מודלי AI מקומית, במקום להסתמך על שירותי ענן, הוא טען שהקצאת חלק מהיצע ה-DRAM העולמי למחשבים אישיים היא שימוש "די נורא" במשאב, משום שלדבריו הזיכרון מנוצל רק כ-5% מהזמן.
אלטמן הסביר שבסביבת ענן אפשר לנצל את אותו משאב באופן רציף יותר, באמצעות חלוקתו בין משתמשים ומשימות. מדובר בטיעון על יעילות ניצול משאבים, לא בדרישה רשמית להפסיק למכור RAM לצרכנים. גם הנתון של 5% הוצג כחלק מהטיעון שלו, ללא מדידה עצמאית שפורסמה לתמיכה בו.
אלא שההיגיון הזה מתעלם מחלק מהסיבות שבגללן אנשים רוצים מחשבים חזקים מלכתחילה. זיכרון מקומי אינו מיועד רק להרצת AI. הוא משמש משחקים, תוכנות עריכה, סביבות פיתוח, עבודה במקביל ואינספור שימושים אחרים. גם האפשרות להריץ מודל בינה מלאכותית בלי לשלוח את המידע לשרת מרוחק מעניקה יתרונות של פרטיות, שליטה וזמינות שאינם נמדדים רק באחוזי ניצול הזיכרון.
וכאן נמצא המתח האמיתי. מבחינה כלכלית, ליצרניות הזיכרון יש סיבה להעדיף לקוחות שמתחייבים לרכישות גדולות ובמחירים גבוהים. עבור שוק המחשבים האישיים, המשמעות היא לחץ על מחירי המודולים ועל עלויות הייצור של מחשבים ניידים ונייחים. TrendForce אף מעריכה שהעלויות הגבוהות ימשיכו להכביד על מכירות מחשבים וסמארטפונים ב-2027, אף שהתחזית שלה לשוק זיכרונות NAND המשמשים לאחסון דווקא מתונה יותר.
גם הצרכנים בישראל אינם מנותקים מהתחרות הזאת. כשיצרניות המחשבים משלמות יותר על DRAM, העלות יכולה להתגלגל למחירי מחשבים ניידים, רכיבי שדרוג ומערכות מורכבות שמגיעות לשוק המקומי. ההשפעה על כל מוצר תלויה כמובן גם בתמחור היצרן, בשערי המטבע ובמלאי שכבר נמצא אצל היבואנים.
בסופו של דבר, הביקור בדרום קוריאה אינו מוכיח ש-OpenAI הצליחה להשיג לעצמה אספקת זיכרון נוספת. הוא כן ממחיש עד כמה הקשר עם יצרניות השבבים הפך לחלק מרכזי באסטרטגיה של חברות ה-AI. אלטמן יכול לדבר על ניצול יעיל יותר של זיכרון בענן, אבל מי שרוצה לבנות את מרכזי הנתונים הבאים חייב קודם לוודא שיהיו מספיק שבבים להתקין בתוכם.
