אגב ראיתי פה סיפורים על אופן הפעולה של תרופות לפי wikipedia מדובר בסם שמונע איסוף של dopamine וnorepinephrine ששונה מהפעולה של meth שלא רק מונע את האיסוף אלא גם משחרר כמויות גדולות של שני החומרים הנל(ממכר מאוד ) . יש גם תרופות נוגדות דכאון שפועלות בדרך דומה לריטלין אז זה לא התרופה היחידה.

מריחואנה גורמת לשיחרור dopamine לגוף באופן בלתי מבוקר - הTHC מנטרל את הdopamine inhibitors ונשאר בגוף הרבה זמן. רוב הסמים משפיעים בדרך זו או אחרת על dopamine .(ראו mouse party ) . מאוד לא מומלץ להשתמש סמים או תרופות בלי הוראה מפורשת של רופא כי הנזק שיכול להגרם לגוף ולנפש יכול להיות קשה לתיקון או בלתי הפיך . גם משחק של רופאים עם תרופות שמשפיעות על המוח (כמו נוגדי דכאון) יכול השפיע באופן דרסטי על החיים.

עד כמה שהבנתי הtova היא בחינה מאוד אפקטיבית לבדוק אם הריטלין עוזר לאנשים כי אם למישהו אין ADHD הריטלין לרוב יהרוס לו את היכולת ריכוז ויהפוך אותו ליותר אימפולסיבי.

בגלל שריטלין משפיע על פעולת המוח עדיף לא לקחת את הסיכון עדיין לדפוק את המוח הפך לדבר פופולרי בימינו .

אשתי מאבחנת לקויות למידה ומורה להוראה מתקנת, כך שיש לי היכרות מסויימת עם הנושא. אני יכול לומר לך די בוודאות שלרוב האנשים אין הפרעת קשב וריכוז(attention deficit hyperactivity disorder - ADHD) שהינה הפרעה נוירולוגית. לחלק אחר מהאנשים יש מעט קשיי ריכוז, אך לא מדובר בהפרעה הנ"ל.

זה מסקרן אותי (פספסתי את תגובתך קודם כשהתחלתי להגיב לtalevi83).

איך נוירולוג מאפיין ADHD (או אפילו רק ADD)? האם זה לא לפי הקריטריונים שציינתי מוויקיפדיה? ואיך הוא מבדיל בין ההפרעה הספציפית לבין קשיי ריכוז שנובעים מדברים אחרים?

(משהו שכתבתי בעבר בנושא הזה)

--------------------------------

מה יש בה בתרופה הזאת שיש לה כל כך הרבה אויבים, שלא מבינים לא בתרופות, לא ברפואה, לא במדעי ההתנהגות. כל מה שיש להם הוא שטיפת מוח מבית היוצר של הקהילה הסיינטולוגית ואולי עוד גורמים אינטרסנטיים שמחפשים לעשות ביזנס על גל השינאה הזה ולמכור משהו "טבעי" שיעשיר את כיסם אבל לא בטוח שיעזור לילד המטופל.

עכשיו לעובדות:

* בעיית קשב וריכוז היא חוסר איזון כימי קל במוח אצל הלוקים בה. רואים זאת בסריקות מוח. ריטלין מסדר את חוסר האיזון הזה ולאחר נטילת התרופה, סריקות נותנות תוצאות דומות לסריקות אצל מי שאינם לוקים בהפרעה. (ע"ע SPECT)

* ריטלין איננה סם מסוכן משני נימוקים. א. היא לא ממכרת ב. סם תפקידו לברוח מהמציאות וריטלין מחדדת את המציאות למי שיש בעיית קשב וריכוז.

* לא כל חוסר נחת של ילד או מבוגר הוא בעיית קשב וריכוז. עבור מי שאין לו בעיה אמיתית של קשב וריכוז, תרופות כגון הריטלין לא תעזורנה (מעבר לאפקט הממריץ של תרופה ממריצה)

* ריטלין עוזרת גם לדימוי העצמי של הילד, וככל שיהיה מוקדם יותר ככה הנזק יקטן. ילד בלי התרופה צובר תיסכולים רבים והדימוי העצמי שלו מדרדר עם הזמן.

* הריטלין ידוע ומוכר במשך 60 שנה והיא מהתרופות היותר בטוחות לשימוש.

* ה-FDA היא האירגון המחמיר ביותר באישורן של תרופות. תרופות חדשות עוברות בדיקות במשך כמה שנים עד שהתרופה מאושרת לשימוש. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם לוקחים "כמוסות טבעיות" כלשהן. מי בדק אותן ומי אישר אותן.

* במינון נכון ילדים הלוקים בבעייה לא נהיים זומבים ולא מאבדים מחיוניותם ומקוריותם. הם מסוגלים להתמקד ומסוגלים לתת תפוקה שהם והוריהם יכולים רק לחלום עליה בהעדר התרופה.

* אני כהורה לשני ילדים היפר-אקטיביים והיפראקטיבי בעצמי שנוטל את התרופה הזאת ומרגיש כמה היא עוזרת לי להתמקד בעבודה במשך יום שלם, אני לא מרגיש צורך להתנצל על התלהבותי ועל המלצתי כן להשתמש בתרופות על מנת לפתור בעיות קשב וריכוז.

הסיינטולגים, מגלגלי העיניים, המודאגים כביכול שלא ממש מודאגים אלא רק רוצים להפחיד אחרים, שינבחו עד מחר. בינתיים אין טיפול טוב יותר.

תגובה ראויה. יש להתייחס לעובדות בלבד. אותו הדבר לגבי טרנדים אחרים כגון מזון ״אורגני״ ורפואה אלטרנטיבית.

* ריטלין עוזרת גם לדימוי העצמי של הילד, וככל שיהיה מוקדם יותר ככה הנזק יקטן. ילד בלי התרופה צובר תיסכולים רבים והדימוי העצמי שלו מדרדר עם הזמן.

חשוב לי להבהיר משהו בעניין הזה - כשהילד מבין שהוא חייב להיות תלוי במשהו במשהו חיצוני כדי לתפקד ברמה נורמלית, גם כאן נפגע הדימוי העצמי שלו. כמובן שזה תלוי עד כמה ההפרעה חמורה, ויש ילדים שבאמת לא יוכלו לחיות נורמלי בלי זה ואין מה לעשות.

אבל יש לא מעט יזמים/בוגרים שמבינים היום שבמשך כל חייהם הם סבלו מבעיות קשב וריכוז שלא אובחנו, ועל אף המגבלות הם למדו להתגבר ולהצליח בכל זאת, לפעמים תוך ניצול לטובה של ההפרעות שלהם, ופיתוח של משמעת עצמית מברזל.

כל אחד צריך למצוא את האיזון של מתי להשתמש בכדורים ואם בכלל. כמו כל דבר בחיים, האומנות היא לאזן.

יש לציין רק דבר אחד, יש ילדים שמגיבים מצויין לריטלין ויש כאלה שכלל לא, ואף בצורה הפוכה. אגב, הדבר נכון גם לגבי תרופות אחרות. בעתיד יגיע מצב שטיפול תרופתי ייתפר לפי מידה באופן ספציפי, בעקבות ניתוח גנטי. בינתיים, חייבים להכיר גם במגבלות של טיפול תרופתי כזה או אחר.

בור - כתבת יפה , מדוייק ומתומצת.

מה יש בה בתרופה הזאת שיש לה כל כך הרבה אויבים, שלא מבינים לא בתרופות, לא ברפואה, לא במדעי ההתנהגות. כל מה שיש להם הוא שטיפת מוח מבית היוצר של הקהילה הסיינטולוגית ואולי עוד גורמים אינטרסנטיים שמחפשים לעשות ביזנס על גל השינאה הזה ולמכור משהו "טבעי" שיעשיר את כיסם אבל לא בטוח שיעזור לילד המטופל.

אויבים שלא מבינים ברפואה יש להרבה תרופות. לא יודע למה לריטלין יש יותר (ואם בכלל זה נכון). אם כן, אז זה כנראה משום שמדובר בתרופה שמשפיעה ישירות על המוח בצורה מאוד מוחשית וברורה, ולמעשה נמצאת בקבוצת החומרים הפסיכואקטיביים יחד עם כמה סמים מסוכנים. זה עשוי להפחיד אנשים שלא מבינים יותר מידי הרבה יותר מלמשל, תרופה לכאבי שרירים.

לגבי שאר הדברים שאמרת - אמנם נראה שאכן הקהילה הסיינטולוגית אכן מתנגדת לריטלין, אבל לא שמתי לב שהיא זו שדוחפת את גל ההתנגדות/סקפטיות. למעשה לא ידעתי על זה שיש לה בכלל דעה בנושא, עד שלא אמרת זו. לגבי אלה שרוצים לשווק איזשהו "תחליף טבעי" - גם בזה לא נתקלתי (לפחות לא יותר מבכל תחום אחר).

בעיית קשב וריכוז היא חוסר איזון כימי קל במוח אצל הלוקים בה. רואים זאת בסריקות מוח. ריטלין מסדר את חוסר האיזון הזה ולאחר נטילת התרופה, סריקות נותנות תוצאות דומות לסריקות אצל מי שאינם לוקים בהפרעה. (ע"ע SPECT)

השאלה היא, אם כך - מדוע האבחון לא מסתמך על סריקות אלה, אלא אך ורק על מאפיינים סובייקטיביים נצפים? הוויקיפדיה באנגלית מציינת:

As imaging studies of the brain do not give consistent results between individuals, they are only used for research purposes and not diagnosis

מצד שני, יכול להיות שזה רק בגלל עלויות הסריקה הגבוהות.

בהקשר הזה אבחון פסיכודידקטי עושה עבודה מספיק טובה. בנוסף, כמו שאמרת, דימות תהודה מגנטית (MRI) הוא עסק יקר מאוד.

גם תרופות נגד דיכאון כמו ציפרלקס משפיעות על המוח. זה עדיין לא אומר שזאת סיבה להתנגד לשימוש בהן.

בהקשר הזה אבחון פסיכודידקטי עושה עבודה מספיק טובה. בנוסף, כמו שאמרת, דימות תהודה מגנטית (MRI) הוא עסק יקר מאוד.

האם תוכל לענות על שאלתי הקודמת:

איך נוירולוג מאפיין ADHD (או אפילו רק ADD)? האם לפי הקריטריונים מוויקיפדיה או לפי משהו יותר חד-משמעי? ואיך הוא מבדיל בין ההפרעה הספציפית לבין קשיי ריכוז שנובעים מדברים אחרים?

נוירולוג או פסיכיאטר מאבחן הפרעת קשב וריכוז על פי קריטריונים מה- DSM שהוא הספר הפסיכיאטרי האמריקאי בו מפורטות כל ההפרעות הנפשיות והקוגניטיביות שמוכרות לרפואה - מעין ה"תנ"ך" הפסיכיאטרי. מעטים נעזרים במבחנים ממוחשבים מאחר ויש ויכוח לגבי תקפותם. הרוב מאבחנים על פי דיווחים עצמיים במבוגרים, ועל פי דיווחי הורים ומורים כשמדובר בילדים. בילדיפם העיקרון הוא לתקף את קיום הסימפטומים בשתי סביבות שונות לפחות.

גם אם בן אדם אובחן בסובל מהפרעת קשב וריכוז, אין הדבר אומר שבהכרח יש מקום לריטלין, למרות שטיפול זה הוכח כיעיל והוא גם יחסית נפוץ.

נערך 2014 במאי 2211 שנים על-ידי Tal Israeli

תודה.

בכיף

חייב לומר משהו :

ל qttp. אנשים בפורום צריכים ללמוד ממך שיעור בתרבות הדיון והתדיינות אמיתית (בלי התנצחות נמוכה ושמירה על העמדה המקורית רק 'כי ככה אמרתי').