האם בני אדם יוכלו לטוס למאדים?

[Dark_Phantom]

http://www.hayadan.org.il/marsradiation1.html

נאס"א מודדת אתס כנות הקרינה ביחידות סיכון לחלטות בסרטון. אדם בריא בן 40, שאיננו מעשן נמצא ב-20 אחוזי סיכון שימות לבסוף מסרטן. זה אם הוא נשאר על כדור הארץ. אם הוא יטוס למאדים, הסיכון יעלה. השאלה היא בכמה?

"אנחנו איננו בטוחים", אומר קוקינוטה. ממחקר שנערך בשנת 2001, ובו נחקרו אנשים שנחשפו שלא ברצונם לרמות גבוהות של קרינה כמו למשל ניצולי הירושימה ובאופן אירוני חולי סרטן שקיבלו הקרנות תוספת סיכון של אלף ימי משימה למאדים מעלים את הסיכון איפשהו בין אחוז אחד ל-19 אחוז שהם הכפלת הסיכון למעשה של האסטרונאוט לחלות בסרטן. התשובה הסבירה ביותר היא 3.4 אחוז, אומר קוקינוטה, אבל שולי הטעות עדיין גדולים.

הסיכון נעשה גרוע עוד יותר לנשים, הוסיף. זאת בגלל הסיכון לחלות בסרטן השד או בסרטן השחלה, ולפיכך הסיכון לנשים אסטרונאוטיות הוא כמעט כפולו מזה של גברים.

החוקרים שביצעו את המחקר העריכו כי ספינת מאדים צריכה להיבנות בעיקר מאלומיניום, כמו חלליות הפיקוד הישנות של אפולו. לדברי קוקינוטה, דפנות החללית יספגו כמחצית מהקרינה שתפגע בהם. אם הסיכון הנוסף היה רק כמה אחוזים, מילא, נוכל לבנות ספינה מאלומיניום ולטוס למאדים (אלומיניום הוא ממילא החומר המועדף לבניית חלליות בשל משקלו הקל, חוזקו, והיותו מוכר למהנדסים מזה עשרות שנים של שימוש בתעשית התעופה.) אבל אם מדובר ב-19 אחוזים, האסטרונאוטים שלנו, שיהיו בגילאי 40 ומשהו, יכפילו את הסיכון שלהם למות מסרטן לאחר שובו לכדור הארץ. ודבר זה אסור לקבל." אמר.

לדבריו, לא בכדי שולי הטעות כה גדולים. קרינה בחלל היא תערובת ייחודית של קרני גאמה, פרוטונים בעלי אנרגיה גבוהה וקרנים קוסמיות. התפוצצויות אטומיות וטיפולי הקרנה לסרטן, הבסיס של מחקרים רבים, אינם דומים לדבר האמיתי.

"האיום הגדול ביותר על האסטרונאוטים בדךר למאדים הם הקרניים הקוסמיות הגלקטיות GCR. אלו הם חלקיקים המואצים כמעט למהירות האור מהתפוצצויות סופרנובה רחוקות. הGCR המסוכנות ביותר הם בעצם גרעינים מאוינים כמו Fe+26. הם הרבה יותר אנרגטיים (מיליוני MeV) מאשר הפרוטונים הטיפוסיים המואצים בידי להבות השמש (עשרות עד מאות MeV), אומר קוקינוטה. GCR חוצים בקלות את דפנות החללית וגם את גוף האדם כמו כדורי תותח זעירים, כשהם שוברים את שרשרת ה-DNA, הורסים גנים והורגים תאים.

אסטרונאוטים חוו רק לעיתים רחוקות מנות גדולות של קרינה מה-GCR הללו. מכיוון שתחנת החלל הבינלאומית מקיפה את כדור הארץ בגובה 400 קילומטרים בלבד, גוף כדור הארץ, עדיין גדול, חוסם כשליש מהקרינה הזו לפני שהיא מגיעה לתחנת החלל. שליש נוסף נהדף בידי השדה המגנטי של כדור הארץ. גם האסטרונאוטים במעבורות החלל חווים הפחתות דומות.

האסטרונאוטים של אפולו שטסו לירח היו נתונים במנות קרינה גבוהות יותר, בערך פי 3 לעומת תחנת החלל הבינלאומית של היום אבל זאת רק למשך מספר ימים במהלך הטיסה בין כדור הארץ לירח. GCR פגעו אולי בעיניהם, העיר קוקינוטה. בדרך לירח, דיווחו צוותי האפולו על הבהקי קרינה מהעדשות שלהם, וכעת, לאחר שנים רבות, כמה מהם פיתחו קטרקט, שאולי אחרת לא היו סובלים ממנו. "כמה ימים בחלל זה די בטוח, אומר קוקינוטה. ואולם אסטרונאוטים שיטוסו למאדים יהיו בחלל שנה ויותר. "איננו יכולים עדיין להעריך באופן אמין, מה תגרום הקרינה הקוסמית בחשיפה כה ארוכה. אמר.

[dmanbuhnik]

כמו שאנחנו לומדים לשלוט בגלי הרדיו (כול הפלאפון ורבים אחרים) אנחנו צריכים ללמוד לשלוט גם בגלים אחרים.

לגבי העניין שמדובר צריך פשוט להקים שדה מגנטי ולדמות את הפעולה שכדור הארץ מבצע, ככה לא יהיה צורך במתכות שונות להגן על הנוסעים

[Chevy]

מאדים?

שקודם כל יאיישו את הירח....מאדים.....חיים בחלום עתידני נאסא אלה... :

[MoRtZkInG]

מבחינה תכנית אין בעיה כמובן להגיע למאדים (בסוף שנות ה2000 נאסא דיברו על 2010 כשנת יעד, ויש עוד תוכנית פרטית של איזה אירופאי שתכנן לעקוף אותם, אבל מאז התרסקו הרבה חלליות בערוצים העמוקים של הכוכב האדום...).

מה ההשפעה האמיתית של הקרניים יוכלון לבדוק רק בדיאבד, או בעזרת חללית ניסוי שתיהיה צריכה לחזור לכדו"א...

ולזה שמעלי. אין שום סיבה ליישב את הירח. הכבידה שם קטנה מידי, ואין שם שוב משאב חיוני. (חוץ ממים קפואים בקטבים, ולזה יש תוכניות להקי שם מעין "תחנת דלק" - חלליות יעלו לשם כמעט ריקות - וקלות - ושם יתדלקו אותם במים, חמצן ומימן כדלק)

[Chevy]

בל נשכח מינרלים חיוניים ויקרים שיש בירח. וכמו שציינת, מעגן לחלליות (הרי ה-G שם קטן יותר ).

[MoRtZkInG]

הכל תלוי בכלכלה...

ברגע שהתעשיה תיהיה צריכה עוד משאבים חומריים כי יגמרו המכרות על כדור הארץ, באופן מסתורי יופנו תקציבי ענק לפיתוח חלליות כריה לחגורת האסטרואידים. אז גם יהיה הצדקה להקמת הבסיס על הירח. עד אז (וזה עד אז ארוך, להערכתי 50-100 שנה), התקציבים שגופי חלל יקבלו ימשיכו להיות מצחיקים וקטנים.