העברת קבצי המשתמש לכונן אחר היא פיתרון לקוי שפוגע בביצועים ואינו מספק גיבוי במקרה כשל לוגי/פיזי.

לעומת זאת הגדרה חד פעמים של גיבוי אוטומטי לתיקיות קבצי המשתמש, פותרת את אותה הבעיה ללא שום חסרונות.

יחד עם סנכרון לגיבוי ענן כמו DROPBOX או COPY.COM שנותנים גיבוי של 20GB חינם! קבצי המשתמש יהיו מוגנים בהגנה משולשת.

ולמשתמשי וינדוס 8 יש גם אופציה של TIME MACHINE שעושה גיבוי לFILE HISTORY ושומרת גרסאות קודמות של מסמכים שעברו שינויים.

ואז קבצי המשתמש מוגנים בכוחות המרחב והזמן.

וכמה זמן כל התהליך לוקח להגדיר?

10 דקות חד פעמי.

זה די משאיר את כל הדיבורים על העברת קבצי המשתמש לכונן אחר כמוצג מוזיאוני פרהיסטורי שאינו רלוונטי לחיים המודרנים.

טוב, העולם הוא לא רק חלונות....

במערכות הפעלה אחרות, ההמלצה היא כן לחלק למחיצות. מחיצת SWAP מחוייבת, מחיצה לHOME ומחיצה למערכת עצמה (לפחות)

רצוי אפילו לשים את HOME בדיסק אחר בכלל. דוגמה סתם בשלוף - מחשב דואל בוט, אובונטו ורד-האט שמשתמשים באותה מחיצת HOME והמשתמש בעצם מגיע בדיוק לאותה תיקיית בית בשתי מערכות ההפעלה.

במקרה כזה, אפשר לשדרג / להחליף חופשי את מערכת ההפעלה עצמה ולהיות בטוח שכל הקבצים של המשתמש, כל מה שהוא שמר, כל הדסקטופ שלו - הכל לא יימחק ויישמר לו אחרי העידכון.

שיקול יותר רציני לחלוקה למחיצות הוא כמובן אבטחה ותחזוקה. דוגמאות:

- אפשר לשים את כל הקבצים שאינם משתנים בתוך מחיצה שמתבצע עליה מאונט read-only למשל אפשר את כל /usr/ לשים בחומרה נעולה לכתיבה.

- תיקיות שכן משתנות (מידע של שרתי נתונים, ftp, לוגים וכו') אפשר לשים בתוך דיסק/מחיצה עם אפשרות כתיבה. במקרה כזה התקפה שמפוצצת את תיקיית הלוג בכתיבה לא מפילה את המערכת.

- יותר בטוח לשתף מידע שתחום למחיצה ספציפית

אפשר לקרוא עוד כאן:

http://www.cyberciti.biz/tips/the-importance-of-linux-partitions.html

http://content.hccfl.edu/pollock/aunix1/partitioning.htm

אם הבנתי נכון את 1101 הוא התכוון שמי ששם את הקבצי אחסון שלו בכונן לא של מערכת ההפעלה יכול לפרמט בלי לחשוב פעמיים, לא בתור עצה גורפת, לפי ההתחלה של המשפט "אם הקבצים"

ואני הסברתי שזה לא נכון כי גם "אם הקבצים" אז עדיין יש הרבה מאוד דברים בכונן המערכת.

אין שום סיטואציה בעולם שבה יש איזשהו יתרון לחלוקה מאולצת למחיצות - לא ממש תחזוקה (אולי רק ל-power users שמעבירים את תיקיית ה-users לכונן נפרד - פעולה בכלל לא פשוטה בפועל.. וגם אז זה עדיין לא עובד חלק), בטח שלא ביצועים, ולא שום סיטואציה אחרת..

Milford Cubicle, רציתי לשאול:

1. מהו היתרון מבחינת התחזוקה שהתכוונת אליו, אם מעבירים את תיקיית ה-users לכונן נפרד. מה הפלוס בזה מבחינתך?

2. האם ראית את הפוסט מה שהצעתי בהמשך למאמרו של דניאל כץ:

http://hwzone.co.il/community/threads/528782-הצעה-ודיון-שיטה-חדשה-לסידור-וחלוקת-הקבצים-על-הדיסק-הקשיח-HDD

האם אין זה פיתרון יותר טוב (יכולים לעשות גם אנשים יותר פשוטים, וגם יעבוד חלק)?

עומרי. אני לא יודע מאיפה אתה מביא את מה שאתה מביא, אבל כלום ממה שאמרת לא הופך את יצירת מחיצה D לבחירה גרועה יותר מיצירת מחיצה C בלבד, גם אם נקצין לגמרי את כל השיקולים שלך נגיע רק לזה שאין עדיפות לאף אחת מהבחירות

והנה למה יש עדיפות ליצירת מחיצה D :

בוינדוס (שלא כמו במה מערכות הפעלה אחרות) אין נורמה של מיקום תיקית המשתמש על מחיצה נפרדת, אבל זה אפשרי. משתמש מתקדם יכול למקם את כל תיקיית Users ב D על כל התוכן שלה (דסקטופ, local settings וכו)

במקרה שכן רוצים לשמור מידע מתיקיית Users שנמצאת ב C, הרבה יותר פשוט לעשות את זה למחיצה D ולא לדיסק קשיח חיצוני. בפרט כי אם למשתמש יש רק דיסק התקנה של וינדוס, הוא יכול להיכנס ל recovery console ולגבות את תיקיית ה Users ל D בפקודת xcopy אחת, אבל אם ין לו כלים נורמליים יותר כמו hirens או לינוקס ניתן לשכוח בכלל מאפשרות להשתמש בדיסק קשיח חיצוני לגיבוי

ההתקנה של וינדוס אוליי שומרת את תוכן תיקיית users, אבל האם בכל מקרה יש רצון להתקין מחדש וינדוס על מחיצה בלי לפרמט אותה ? במחשב שמערכת ההפעלה שלו נשברה לחתיכות (כמו שלפעמים קורה...) אני מעדיף פירמוט והתקנה נקייה ולא התקנה על התקנה

עומרי. אני לא יודע מאיפה אתה מביא את מה שאתה מביא, אבל כלום ממה שאמרת לא הופך את יצירת מחיצה D לבחירה גרועה יותר מיצירת מחיצה C בלבד, גם אם נקצין לגמרי את כל השיקולים שלך נגיע רק לזה שאין עדיפות לאף אחת מהבחירות

ברור, כי אני בכלל עוד לא דיברתי על החסרונות של יצירת מחיצה נפרדת. דיברתי רק על מדוע היתרונות שטענו פה שיש למחיצה נפרדת - הם אינם נכונים.

קצת הבנת הנקרא לא תזיק

בהחלט יש לפיצול הזה גם חסרונות פר-סה, בעיקר העובדה שאתה עלול להידפק עם כונן C שפתאום נגמר לו המקום - ואתה נתקע אפילו כשבכונן D יש לך מלא מקום פנוי. ועכשיו לך תתעסק עם המחיצות כדי להקצות נפח מחדש...

לגבי כל שאר ההודעה שלך - כבר עניתי על כל הנושא הזה בתגובות הקודמות.

כמה אחוזים של מקום פנוי צריך להשאיר ב-C?

האחוז לא קשור. כי אם יש לך דיסק 1TB מדובר באחוז יותר גבוה מאשר דיסק 2TB. ובנוסף, זה תלוי בשימושים שלך.

אצלי כיום יש SSD למערכת ההפעלה ולכן הדיסקים האחרים מפורמטים למחיצה אחת כ"א.

אך לפני כן, זה היה מחולק אצלי ל C בעל גודל סביר שלעולם לא יגמר. ואת זה צריך לעשות בהגזמה פרועה לפי השימושים שלך. אם אתה לא משחק ולא עובד עם תוכניות מקצועיות ענקיות וכבדות, אז 150GB לעולם לא יגמרו. אתה כן מתקין הרבה משחקים/תוכנות כבדות, תן 300GB או יותר. הכל בהנחה שמדובר בדיסק של 2TB לפחות.

היתרון מגיע כאשר צריך לפרמט, ישנם הרבה פחות דברים לגבות. זה חסך לי המון זמן יותר מפעם אחת, וזה שווה לי על חשבון הנפח המוגזם המבוזבז ב C.

אגב, מי שהתרגל כבר לכמה מחיצות והוא הולך להפחית את מספר המחיצות אצלו במחשב, מצאתי 2 מאמרים שיכולים להקל עליו את המעבר:

http://www.howtogeek.com/howto/windows-vista/map-a-drive-letter-to-a-folder-the-easy-way-in-windows/

http://www.askvg.com/how-to-add-useful-shortcuts-files-and-folders-in-my-computer-window-using-hidden-network-shortcuts-hack/

לדעתי כונן C שהוא אצל רבים מהחברים פה SSD של 120 ופחות לא יכול להתמודד עם user data.

הפרדת מחיצות ב-Windows אכן תורמת להתקנה נקיה קלה והתאוששות מהירה לאחריה.

להרבה משתמשים יש את C כ-SSD למערכת הפעלה וכונן אחד או יותר לאוסף הקבצים (כל אחד והרגלי האיסוף שלו).

ולמי שיש שני כוננים פיזיים הכי יעיל זה להעביר את החומר מ-C ל-D (או אחר). עדיין, לעבודה מהירה (אם אתה עורך וידאו לדוגמא) עדיף לבצע את העבודה על ספרית עבודה ב-SSD וכשמסיימים להעתיק ל-D. למרבית קבצי הוידאו, מוזיקה או מסמכים זה לא ממש משנה .

בכל אופן, הדרך הכי נקיה והכי יעילה לפי נסיוני (וכך אני מתקין לכל מי שמבקש ממני) היא ליצור מההתחלה את הספריות משתמש על כונן אחר בזמן ההתקנה לפי המדריך הזה:

http://www.sevenforums.com/tutorials/124198-user-profiles-create-move-during-windows-7-installation.html