דיון על אחוז החסימה בפרט ושיטת הבחירות בכלל

[vic07]

לאחרונה ישנם הרבה מאוד דיונים בתקשורת לגבי העלאת אחוז החסימה או שינוי השיטה באופן כללי - נשמעות הצעות שונות ומשונות כגון קביעה אוטומאטית של העומד בראש המפלגה הגדולה ביותר כראש הממשלה (צעד המיועד להפעיל לחץ על מפלגות קרובות בדעותיהן להתאחד, אך עשוי להביא למצב בו ראש הממשלה הנבחר זוכה לתמיכה של מיעוט בעם), העלאת אחוז החסימה (צעד המיועד לדחוף את המפלגות הקטנות להתאחד או להתמזג לתוך המפלגות הגדולות יותר, אך עשוי לפגוע אנושות בסיכוי להקים מפלגה חדשה יש מאין, לפחות כשאין לכם גב תקשורתי כמו ללפיד), מעבר מלא או חלקי לשיטת בחירות אזורית (בה כל אזור בוחר את נציגיו באופן בלתי תלוי ועל כן יכול לגרום להחלפתם באופן בלתי תלוי מה שתאורטית אמור לעודד כל חבר כנסת לפעול למען בוחריו, גם אלו שקרובים לראש הרשימה שמקומם בכנסת מובטח, אך העשויה לפגוע במפלגות הקטנות שלא לדבר על אלו החדשות) וכולי. עברו לי מספר מחשבות בראש, ואני תוהה מה דעתכם.

1. מה לגבי החלת אחוז חסימה שונה על מפלגות קיימות ועל מפלגות חדשות? אחוז חסימה של 5%, למשל, משמעותו שאף מפלגה שלא מסוגלת לגרוף על ההתחלה 6 מנדטים לעולם לא תכנס לכנסת מצד אחד, ומצד שני מפלגות שלנצח עומדות על 3-4 מנדטים ימשיכו לתרום לכנסת מפולגת ורבת מפלגות בשיטה הקיימת. למה לא לקבוע אחוז חסימה מסויים, נניח אותם 5%, על כל מפלגה שכהנה כבר בכנסת 2 קנדנציות ומעלה (או לפחות, ש50% מחברי הכנסת המופיעים בראש הרשימה כיהנו בכנסת), בעוד שעבור מפלגות חדשות לגמרי אחוז החסימה דווקא ירד או יבוטל?

2. מה לגבי שינוי חוק הסכמי העודפים כך שהוא ייושם גם עם מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה? כרגע אחד הגורמים המרתיעים אנשים מלהצביע למפלגות חדשות הוא החשש שקולם ילך לפח. אם אדע, למשל, שקול שאני נותן למפלגה קטנה לא ייזרק לפח אלא ילך למפלגה גדולה יותר הקרובה לדעותי במקרה שהמפלגה שבחרתי בה לא עוברת, הדבר יקל עלי מאוד את הבחירה.

3. מה עם שילוב בין השיטה הקיימת לשיטת מחוזות הבחירה? כאן יש שתי אופציות:

(א) שכל אזרח יצביע פעמיים (באותו הפתק או בשניים נפרדים), כאשר קול אחד נספר בשיטה הארצית הנהוגה כיום, והשני ילך לבחירת נציג המחוז? אם לרשימה הארצית תהיה יותר משקל, נניח 80 מתוך 120 המנדטים, לרשימות קטנות עדיין יהיה סיכוי סביר, ואילו 40 חברי כנסת עדיין יבחרו ישירות ע"י האזור אותו הם אמורים לייצג? בשיטה זו חייבים כמובן לחלק למחוזות בחירה שווים ככל האפשר מבחינת גודל האוכלוסיה, מה שעשוי להתברר כבעייתי שכן ירושלים לבדה, למשל, מהווה כ10% מהאוכולסיה (בלי ערי הלווין) ואילו כל מחוז הנגב, מבאר-שבע-קריית-גת ודרומה, לא מגיע אפילו ל5%, או לחילופין להקצות כמות מנדטים שונה לכל מחוז.

(ב) לקיים בחירות אזוריות שלא בשיטת "המנצח לוקח הכל". אם ירושלים כולל ערי הלווין, על 12.5% מתושבי המדינה שבה (או 15 מנדטים) תוגדר כמחוז בחירה יחיד, אותם 15 מנדטים ייבחרו בשיטה הקיימת, כלומר, אם 40% מהתושבים בה יצביעו לבית היהודי, המפלגה תשלח 6 נציגים לכנסת ממחוז זה. שיטה זו עשויה לאפשר קשר ישיר יותר בין הנבחרים לציבור ששלח אותם לכנסת, אך לא תנחית מהלומת מוות על המפלגות הבינוניות בניגוד לשיטה דמויית ארה"ב - אם כי היא עדיין תפגע במפלגות הקטנות, שכן אחוז החסימה בפועל בשיטה זו יהיה 1/15 (במחוז ירושלים המדובר) שהם קצת פחות מ7%. כדי להמנע מכך אפשר להוסיף גם רשימה ארצית, שתהיה אחראית על שליש מהמקומות בכנסת למשל, שנציגיה יבחרו בשיטה הקיימת ויתחרו על כלל הבוחרים. בדוגמה הזו, אם הבוחרים הירושלמים יתנו לבית היהודי 40% מהקולות, המפלגה תשלח לכנסת 4 נציגים ממחוז זה (4 מתוך 10 הנציגים של המחוז), בעוד ששאר הנציגים ייקבעו לפי ספירה כוללת בשיטה הרגילה. באופן זה, אם מפלגה זכתה בלפחות 2.5% מהקולות היא תזכה לשלוח נציג אחד לכנסת (מתוך 40 המקומות שברשימה), גם אם היא לא עברה את "אחוז החסימה" באף מחוז בחירה.

4. בחירות ישירות לבעלי תפקידים מרכזיים (לא ישים במיוחד), או לפחות דרישה מכל מפלגה מתמודדת לקבוע טרם הבחירות את מועמדיה לתפקידי השרים השונים, כולם או חלקם - אך לא יותר ממועמד אחד לכל 3 מנדטים (כל מפלגה תוכל להציע גם 30, אבל הכמות תקבע לפי כמות המנדטים בפועל, מראש הרשימה). את התפקיד השר יקבל נציג המפלגה שקיבלה את מירב הקולות מבין אלו שהציגו מועמדות לתפקיד הספציפי המדובר. הדבר עשוי לגרום לכך שהמפלגה הגדולה בכנסת תאייש את כל התפקידים המרכזיים - 31 המנדטים של הליכוד ביתינו, למשל, עשויים להבטיח להם 10 שרים לבחירתם, אך מצד שני, בדרך זו הבוחרים לא יקבלו "חתול בשק", וידעו במי כל מפלגה מתכננת לאייש את משרדי הממשלה, מה שעשוי לתרום דווקא למפלגות הקטנות יותר, אם הן ישכילו לקדם מועמדים ראויים יותר לתפקידים השונים מאשר המפלגות הגדולות. ניתן לחדד את השיטה אף יותר, ולהגדיר שכל מפלגה תזכה ל"משקל" בבחירת שרים בדרך הזו לא על בסיס גודלה, אלא על בסיס כמות המנדטים שלה חלקי מספר המועמדים. בדרך זו, הליכוד יכול אמנם להציע 10 מועמדים לשרים, אך אם יעשה כן, ויקבל 31 מנדטים כמו במציאות, משקל הבחירה של כל אחד מהם יהיה רק 3.1 - ואם מפלגה אחרת עם 12 מנדטים תציע 3 מועמדים, כולם יגברו על המועמדים לאותם תפקידים מקרב הליכוד. זה נשמע מסובך, אך לדעתי זו דרך להבטיח שמפלגות יציעו לתפקידים השונים רק בעלי תפקידים שיזכו לתמיכת הציבור. אם הציבור ידע, למשל, שאם הם יצביעו לעבודה הם מקדמים בכך את מירב מיכאלי למשרד הפנים, הבוחרים אולי יחשבו פעמיים. אגב, אני מציע שאם שיטה ברוח זו תיושם, השרים יבחרו ללא קשר להיות המפלגה בקואליציה או באופוזיציה. אם מרצ יכולה להציע שר מצויין להגנת הסביבה, למשל, אין סיבה שהוא לא יוכל להיות השר המדובר כל עוד העם ברובו סולד מהעמדות הפוליטיות של המפלגה ואין לה שום סיכוי להצטרף לקואליציה.

טוב, חפרתי מספיק. מה אתם אומרים?

[Gil28]

מפלגות קטנות שיצטרפו למפלגות גדולות.