כנראה פסק הדין ההזוי ביותר בתולדות מדינת ישראל

[vic07]

כשהם חושבים שחוק "אינו סביר" ("באופן קיצוני") הם יודעים טוב מאוד לבטל אותו במקום לפסוק לפיו.

[MiniMizer]

השופטים לא שפטו לפי חוק, כי אין שום חוק שמתאים למצב שנוצר.

מהלך הדברים הוא כלהלן: דיראני הגיש תביעה נגד ישראל בשנת 2000, לפני למעלה מ-10 שנים - כפי שהיה רשאי לעשות לפי חוק.

ב-2004 דיראני הוחזר ללבנון והכריז כי הוא מצטרף לשורות חיזבאללה - כפועל יוצא מכך הפרקליטות הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל את כל ההליכים בעניינו ולדחות את התביעה על הסף, מכיוון שהוא כעת מוגדר כאויב ופועל נגד ישראל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והסביר כי אף על פי שהיום הוא אויב, התביעה דנה במעשים שקרו בשעה שהיה אסיר בישראל, לכן אין סיבה לדחות אותה. המדינה ערערה לעליון, שקבע היום שאכן בית המשפט המחוזי צודק, ואין סיבה לדחות את התביעה.

אין חוק שאוסר על אויב המדינה לתבוע אותה בבית משפט ישראלי, ואין חוק שמאפשר זאת. המצב שנוצר נובע מכך שהתביעה הוגשה לפני למעלה מ-10 שנים, כאשר דיראני היה בחזקתה של ישראל, ועוסקת במעשים שקרו דאז.

[qwerty1987]

כשהם חושבים שחוק "אינו סביר" ("באופן קיצוני") הם יודעים טוב מאוד לבטל אותו במקום לפסוק לפיו.

ראשית, כלל לא מדובר פה על בג"צ, מדובר בערעור של המדינה על החלטה של בית משפט מחוזי, שסרב לדחות את התביעה על הסף.

שנית, אתה הרי נגד ביטול חוקים רק בגלל ש"אינם סבירים" - אם כך, במקרה זה לשיטתך השופטים פעלו כהוגן.

אשמח להשתתף בדיון על חוקים שנפסלו רק על היותם "בלתי סבירים".

אין חוק שאוסר על אויב המדינה לתבוע אותה בבית משפט ישראלי, ואין חוק שמאפשר זאת. המצב שנוצר נובע מכך שהתביעה הוגשה לפני למעלה מ-10 שנים, כאשר דיראני היה בחזקתה של ישראל, ועוסקת במעשים שקרו דאז.

השאלה היא כזו - האם ישנה חקיקה המפרטת מי רשאי לתבוע את המדינה, או חקיקה המפרטת מי אינו רשאי לעשות כן?

אם כן מדובר במקרה הראשון, וחברה מסוגו של דיראני אינם שם - הרי השופטים טעו. אחרת, אינני רואה בעיה מבחינה משפטית...

[shay1098]

אני לא מבין משהו- על מה בדיוק הוא תובע את המדינה? על זה שכלאו אותו בגין פשעים שביצע?

ועוד דבר- הוא רוצה שישה מיליון, האם הסכום הזה מקרי, או שיש רמיזה לשישה מיליון יהודים שנרצחו בשואה?

[MiniMizer]

השאלה היא כזו - האם ישנה חקיקה המפרטת מי רשאי לתבוע את המדינה, או חקיקה המפרטת מי אינו רשאי לעשות כן?

אני מניח שישנה חקיקה כזאת, ספק אם מוגדר שם במפורש שאויב אינו יכול לתבוע את המדינה, אבל כאמור אינני משפטן - מי שרוצה לחפש את החוק הרלוונטי, מוזמן.

אני לא מבין משהו- על מה בדיוק הוא תובע את המדינה? על זה שכלאו אותו בגין פשעים שביצע?

על אונס.

[shay1098]

[vic07]

אין חוק האוסר על אדם שמוגדר כאוייב כיום להמשיך בהליכים משפטיים כנגד המדינה, וזו אכן פאשלה של המחוקק - אבל בשורה התחתונה, גם אין שום חוק המתיר זאת במפורש. נכון, ההנחה היא שמה שאינו אסור הוא בגדר מותר, אבל כאן בדיוק נכנס אותו מבחן סבירות: האם החוק לא אוסר זאת כי הכוונה היתה שזה מותר, או שהוא אינו אוסר זאת כי המחוקק בשעתו לא חשב שבשנות ה2000 בית המשפט הישראלי יגיע לשפל מדרגה שכזה שיידרש סייג בחוק האומר במפורש שמי שמגדיר עצמו כאוייב מדינת ישראל וחבר בארגון אוייב (כהגדרתו בחוק) אינו זכאי לסעד משפטי בבית משפט ישראלי, גם אם תלונתו עוסקת בתקופה בה הוחזק בידי ישראל?

בהרבה מקרים, לאו דווקא מקרים בולטים שזוכים לחשיפה רחבה כזו, בית המשפט יודע יפה מאוד להסתייג מהחוק היבש כי לדעתו הכוונה לא היתה לאפשר את המצב האבסורדי שאחד הצדדים דורש. ישנן מספיק פסיקות כאלה, בעיקר בתחומים צרכניים. לפעמים החקיקה שונתה בדיעבד בעקבות פסקי הדין להכיל באופן רשמי את ההסתייגויות (ההגיוניות) הללו.

ועוד דבר: בית המשפט בישראל אמור לפסול עצמו מלדון בתביעתו של דיראני כיום פשוט כי מעצם הגדרתו כאוייב מדינת ישראל (וזאת לפי "הודאתו" שלו עקב תפקידו בחיזבאללה) הוא אוייב גם של בית המשפט בישראל, מה שאומר שבית המשפט אינו צד ניטרלי בדיון כפי שנדרש ממנו. אם למשל בית המשפט יחליט לדחות את תביעתו בתום המשפט ודיראני "יערער" לארכאות בינלאומיות, אני מאמין שפסק הדין של בית המשפט הישראלי ייפסל מיידית ולו עקב סעיף זה בלבד.

[qwerty1987]

^ האם ישנו בכלל חוק המפרט מי אינו רשאי לפנות לסעד בבית משפט ישראלי? האם יש בחוק משהו בכיוונו של הטיעון שלך?

הטיעון השני שלך נשמע מעניין. האם המדינה העלתה אותו?

[vic07]

בית המשפט בישראל שומר לעצמו את הזכות לפעול לפי פרשנותו ל"כוונת המחוקק", וזה כולל החרגת מקרים מסויימים מהחוק הכללי, אף שבחוק אין שום סעיף המורה על החרגה שכזו. אין שום סעיף בחוק שאומר שאסור למחבל בהווה לפנות לסעד משפטי בישראל, ולא רמזתי שיש. כל שאמרתי הוא שבית המשפט יודע, כשהוא רוצה, שלא לפעול לפי החוק היבש אם לדעתו החוק היבש אינו כולל התייחסות לנסיבות המקרה הספציפי פשוט כי המחוקק לא העלה אפשרות שכזו בדעתו.

[ag43]

מעבר לכך, בית המשפט מרשה לעצמו שלא להחיל את החוק במקרים מסויימים עפ"י שיקול דעתו. דוגמא (אמיתית): האזרח הערבי מופלה מלכתחילה בעיני החוק מסיבות אלו ואחרות ולכן אין להחיל עליו את החוק (הזה ואף אחרים).

[qwerty1987]

בית המשפט בישראל שומר לעצמו את הזכות לפעול לפי פרשנותו ל"כוונת המחוקק", וזה כולל החרגת מקרים מסויימים מהחוק הכללי, אף שבחוק אין שום סעיף המורה על החרגה שכזו. אין שום סעיף בחוק שאומר שאסור למחבל בהווה לפנות לסעד משפטי בישראל, ולא רמזתי שיש. כל שאמרתי הוא שבית המשפט יודע, כשהוא רוצה, שלא לפעול לפי החוק היבש אם לדעתו החוק היבש אינו כולל התייחסות לנסיבות המקרה הספציפי פשוט כי המחוקק לא העלה אפשרות שכזו בדעתו.

יש הבדל בין לתת פרשנות לחוק קיים, לבין לעשות את מה שנשמע שאתה מציע - לדון בסוגיה אילו היה חוק כזה, איך הוא היה נראה.

לכן שוב נשאלת השאלה, האם בחוק הקיים, ישנו משהו, שקשור איכשהו למקרה מעין זה?

[fungiman]

כל שאמרתי הוא שבית המשפט יודע, כשהוא רוצה, שלא לפעול לפי החוק היבש אם לדעתו החוק היבש אינו כולל התייחסות לנסיבות המקרה הספציפי פשוט כי המחוקק לא העלה אפשרות שכזו בדעתו.

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ (זה לא המקרה הזה), מתייחס לעיתים למקרים של לקונות (חסרים) משפטיים על ידי ניסיון למצוא חוקים אחרים המתייחסים לסוגיה זאת או לאור חוקי היסוד. לא פעם ניתנת פסיקה עם אפשרות לרשות המחוקקת להתערב (תוך פרק זמן קצוב).

אין חוק האוסר על אדם שמוגדר כאוייב כיום להמשיך בהליכים משפטיים כנגד המדינה, וזו אכן פאשלה של המחוקק - אבל בשורה התחתונה, גם אין שום חוק המתיר זאת במפורש. נכון, ההנחה היא שמה שאינו אסור הוא בגדר מותר, אבל כאן בדיוק נכנס אותו מבחן סבירות: האם החוק לא אוסר זאת כי הכוונה היתה שזה מותר, או שהוא אינו אוסר זאת כי המחוקק בשעתו לא חשב שבשנות ה2000 בית המשפט הישראלי יגיע לשפל מדרגה שכזה שיידרש סייג בחוק האומר במפורש שמי שמגדיר עצמו כאוייב מדינת ישראל וחבר בארגון אוייב (כהגדרתו בחוק) אינו זכאי לסעד משפטי בבית משפט ישראלי, גם אם תלונתו עוסקת בתקופה בה הוחזק בידי ישראל?

סבירות היא עניין סוביקטיבי כנראה.

כאשר אתה עוצר אדם, אתה יכול לעשות זאת במסגרת לחימה ולהכריז עליו כשבוי מלחמה. יש לך השלכות משפטיות ודיפלומטיות רבות. הוחלט בישראל מסיבות שונות שלא להכיר בעצורים מארגוני טרור כשבויי מלחמה. זכויותיהם של שבויי מלחמה מוגדרים ומוגנים מתוקף חוקים בינ"ל.

דרך נוספת להחזיק אותו היא דרך מנגנונים משפטיים שונים - מעצרים מנהליים מתוקף צווי חירום (מנגנון בעייתי) או בדרך של הגשת תביעה פלילית, ניהול משפט ומאסרו לאחר מכן לתקופה שנקבעה על ידי בית המשפט. אדם שעצור באופן זה, עומדת לו זכותו להגיש קובלנות שונות לבית המשפט, לא משנה מאיפה הוא הגיע ומה אשמתו. לציין שבתי המשפט בארה"ב "הופצצו" בקובלנות של עצירים שהוחזקו בכלא בגוונטנמו, עצירים שחלקם חברים בטאליבאן או ארגונים אחרים המוכרזים כארגוני טרור עוינים לארה"ב.

מדוע הזכות לפנות לסעד משפטי כה חיונית? על מנת להגן על הפרט מפני הרשות המחוקקת והמבצעת. שהרי ניתן מחר להכריז על ארגון מגדלי הציוואווה בישראל כארגון עוין, לעצור את חבריו מעצרים מנהליים ממושכים ולמנוע מהם כל אפשרות לסעד משפטי (כי הם חברים בארגון אויב), כולל כמובן הסעד הבסיסי ביותר של Habaes corpus.

שוב פעם אנו נוגעים ביסודות העמוקים ביותר של הדמוקרטיה. לפעמים צריך "לבלוע צפרדע" על מנת להמנע מפגיעה ביסודות אלו. מצער אותי שהידע של אנשים בפרקים בסיסיים באזרחות כה לוקה.

[vic07]

החוק הקיים כן מפרט את "רשימת הזכאים" לפנות לבית המשפט בישראל, גם אם באופן כללי ביותר. לפי האמור באתר האגודה לזכויות האזרח, "הזכות לפנות לבית משפט היא זכות יסוד של כל אדם במדינת ישראל". הנה לך כבר מקום לפרשנות - למה הכוונה ב"אדם במדינת ישראל"? האם זכות זו שמורה לכל אדם שנמצא פיזית במדינת ישראל? האם רק למי שנמצא בישראל באופן רשמי וחוקי? מה הדין לגבי אדם ש"נמצא בישראל" בזמן ההתרחשויות הנידונות בעתירה, אך כיום אין שום דרך להגדירו כ"אדם במדינת ישראל" אלא אם מוסיפים את המילים "הרואה אוייב" בין המילה הראשונה והשנייה?

כל מה שאתה, אני, או שופטי בית המשפט העליון יגידו מכאן והלאה בעניין זו פרשנות אישית בלבד לצורתו הסתומה של החוק.

אביא דוגמה לפרשנות מרחיקת לכת שנתן בית משפט לישראל לחוק קיים, על פניו בניגוד לנאמר בחוקים אחרים: בערך לפני שנה, אם זכרוני אינו מטעני, נעצר צעיר ערבי בחשד שיידה אבנים על רכבים ישראלים. באותו ארוע השתתפו מספר צעירים, אך מסיבות כלשהן נעצר הצעיר הזה בלבד. עורך דינו לא הכחיש את מעורבות מרשו בעבירות שיוחסו אליו, אך טען כי עצם העובדה שרק מרשו נעצר מבין כמה וכמה מעורבים מראה על אכיפה סלקטיבית האסורה על פי חוק.

השופט התרשם מנימוקי עורך הדין והורה לשחרר את העצור. למה? שאלה טובה. נכון, חוק בסיסי במשטר דמוקרטי מחייב אכיפה שוויונית. מצד שני, ההוראה הזו חלה על רשויות אכיפת החוק ומערכת המשפט, ובשום סעיף בחוק לא נאמר שהוראה זו תשמש הגנה משפטית למואשם בעבירה פלילית, שכן בשום מקום בה לא נאמר שאכיפה "אסורה" שכזו פוטרת את הנאשם מאחריות פלילית על מעשיו (וזאת בניגוד לחוקים אחרים, למשל חוקים שאוסרים במפורש שימוש בראיות שהושגו ע"י המשטרה שלא כחוק - וגם אז החוק אוסר על שימוש בראיה זו בלבד ואף מאפשר לנאשם לתבוע את המשטרה על התנהלות לא חוקית, אך בשום אופן לא פוטר אותו מאחריות על מעשיו באם המעשים הוכחו בבית המשפט גם ללא שימוש בראיות הלא-כשרות).... ועם כל זאת, בית המשפט החליט לשחררו על סמך האמור לעיל, כלומר על סמך סעיף שאינו קיים בפועל, לא בחוק האוסר יידוי אבנים ולא בחוק האוסר אכיפה סלקטיבית.

[qwerty1987]

^ אתר האגודה לזכויות האזרח לא מצטט את החוק (לפחות לפי מה שאתה כותב). בוודאי לא בנוסחו המלא.

נוסח כזה אם קיים, מהותי להמשך הדיון. אינני רואה טעם לנסות לנחש מהו.

לפי מה שאתה מתאר, עולה רושם של החלטה אומללה, אך כזו איננה מצדיקה החלטות לא מקצועיות במקרים אחרים.

אגב באותו מקרה, ידוי אבנים מגיע לבית משפט שלום, אני מניח שהוא זה ששחרר אותו. האם המדינה ערערה למחוזי? מה נאמר שם?

[vic07]

לא ידוע לי על עירעורים בפסיקה לגבי זורק האבנים, אבל גם כלל לא באתי למחות על הפסיקה. הבאתי אותה בתור דוגמה למקרה בו השופט מצא לנכון לתת פרשנות מרחיקת לכל לסעיפים שכלל אינם קיימים כי לדעתו כוונת המחוקק היתה שיש לזכות כל אדם מכל מעשה פלילי באשר הוא כשיש ראיות לכך שמעצרו מדגים אכיפה סלקטיבית ופוגע בזכות היסוד לשוויון.

לעניין לשון החוק - הנה מה שמצאתי (סעיף 3):

http://waml.haifa.ac.il/asman/index/main/4/tortsordinance.htm

כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורש בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה.

לפי סעיף זה, על פניו אם אדם נפגע מהתנהלות של רשות מרשויות ישראל בעודו עצור כאן - זכותו לתבוע את נזקיו בבית משפט ישראלי, וזאת בלי קשר לזהותו או מאפייניו. אין שום סעיף המפרט את רשימת הזכאים או את החריגים מהזכאות הכוללת... אבל אם ללכת עד הסוף עם הסעיף הזה, הרי שכל אדם הנפגע מידי אדם כלשהו בישראל רשאי לתבוע את אותו אדם בישראל. נניח מצב אבסורדי אף יותר מתביעת דיראני: שני מחבלים חמושים חדרו בהצלחה לשטח ישראל במטרה לבצע פיגוע, אלא שהם התקוטטו בדרך ואחד דקר את השני, ששרד. נניח ששניהם חזרו (בנפרד) לשטחי הרשות. לפי סעיף זה בחוק כלשונו, המחבל הדקור יכול לתבוע פיצויים על הנזק שנגרם לו ע"י המחבל הדוקר בבית משפט ישראלי, שכן הנזק נעשה בשטח ישראל.

אבסורדי? בוודאי, אבל אם ברצונך להתלות במילות החוק ולא בכוונת המחוקק, אפשרי לחלוטין.