סקס בתנ"ך

[rroonnii]

אין צדיק שלא חטא.

אין דבר כזה באופן אנושי.

צדיק - הנו אדם שגם אם נופל הוא קם ישר וממשיך להתקדם למטרה.

במקרה של דוד החטא "הגדול" מקבל פנים אחרות רק בגלל גדולתו.

כאשר ה' תובע מן הצדיקים אפילו על דברים קטנים ודקים ביותר, התורה נוקטת לשון חריפה מאד וזה מכיוון שלפי דרגתם נחשב הדבר לחטא, אך לגבינו כאנשים קטנים יתכן שאפילו לא נתבע על דקות שכזאת.

רצוי שתעבור בקיראה על כל זה

http://www.ypt.co.il/show.asp?id=23011

[Judas Iscariot]

רוני:

"מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן" (ש"ב יב,ט) והפסוק הנתון בפי דוד עצמו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה" (שם,יג).

[rroonnii]

בלשון המקרא :אישה נקראת "אשת בעלה" גם אחרי מותו וגם אחרי שנישאה לאחר, דוגמת אביגיל אשת דוד שהנביא מכנה "אשת נבל הכרמלי" שנים אחרי מות נבל ונישואיה לדוד שמואל ב', פרק ג', פס' ג'. ובמקומות נוספים .

נכון, מיתתו של אוריה, כמורד במלכות, הייתה צריכה באקט מלכותי רשמי, ולא למות בשדה הקרב על ידי החרב. וזאת הייתה גם הטעות.

פירוט יותר:

וכאשר דוד המלך שואל את אוריה: מדוע לא ירד אל ביתו? עונה אוריה: שהארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות, "וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי...? חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה". ובזה שאמר אוריה בפני דוד המלך: "וַאדֹנִי יוֹאָב", נחשב אוריה כמורד במלכות, כיון שהזכיר את אדונו יואב לפני המלך, ועל כך חייב מיתה. אוריה שהיה אחד הגיבורים אשר לדוד אומר בעצם לדוד המלך: אתה לא יכול לומר לי מה לעשות, כי אדוני - הוא יואב. אמרו חז''ל: מה היה חטאו של דוד המלך? שלא הרג את אוריה בסנהדרין אלא הוא עשה זאת בדרכי חתחתים. הוא היה צריך להעמיד את אוריה לדין בעוון מרידה. ומדוע דוד המלך לא העמיד את אוריה למשפט? כיון שרצה לעשות הכל בשקט מבחינה חינוכית, שיכול לצאת חילול ה' וזה ילָמד את העם התנהגות לא ראויה. בניגוד ללוט, יהודה, רות ונעמי ואפילו בועז שהיו אנשים פרטיים, דוד היה מלך וכל העם מביט במלך. מצד שני היה ברור לדוד המלך שזוהי ההזדמנות להביא את המשך השושלת של משיח ה', והוא ראה ברוח הקודש שמבת-שבע תמשך שושלת משיח ה'. דוד המלך הכריע בכיוון של משיח ה', למרות שהיה צריך להכריע בצד החינוכי, וזה היה חטאו של דוד: שלא הכריע בצד החינוכי. ולכן מדגיש דוד המלך בתהלים נ''א שרק הוא יודע מה החטא, ואחרים אינם יודעים: בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע. חָנֵּנִי אֱלֹקִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי, הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי - כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע... הוא מדגיש שרק לה' הוא חטא בחילול ה': לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי (לפניך בלבד חטאתי עם בת שבע כי חטא זה היה בסתר, וכנ"ל גם עם אוריה – אף אחד לא יודע למה הוא מת )..ולמה? לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ - רציתי לעשות לשם שמים: כדי להביא את המלך הבא לכיוון משיח ותיקון העולם.

...........

...........

נמשיך גם קצת לפני.

ויאמר לו נתן הנביא: "שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת - אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ (הכוונה לדוד ואוריה ושניהם בני אדם שוים לפני ה'). לְעָשִׁיר - הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד (הכוונה לדוד שהיו לו הרבה נשים). וְלָרָשׁ - אֵין כֹּל, כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת (הכוונה לאוריה שהיתה לו כבשה אחת שהיא בת-שבע, אשר התייחס אליה כבת וזכה בה ביגיע כפיו כאשר עזר לדוד במלחמת גלית). וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר (אל האיש העשיר הגיע אורח), וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשֹוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ (אך לאיש העשיר בעל הצאן והבקר הרב, היה חבל לקחת מצאנו ומבקרו על מנת להכין ולכבד את האורח שלו, לכן לקח את כבשת האיש הרש היחידה שלו והכינה לאורח), וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו".

לפי דברי נתן הנביא, אנו רואים במשל כבשת הרש (נתן רצה שדוד עצמו יפסוק את דינו בלא להיות נוגע בדבר, על ידי שלא ידע למי הכוונה, לפיכך שומה היה על החטא שבמשל להיות זהה לחלוטין לחטאו של דוד המלך ) כי התביעה על דוד היא: מקסימום על גזל אשתו של אוריה וגם זה לא בוודאות (אולי האיש העשיר התכוון לשלם לעני עבור הכבשה שלקח?). אנו לא רואים במשל כבשת הרש תביעה על עוון אשת איש וגם לא על מות אוריה . אך למרות שכל היוצא למלחמה היה כותב גט לאשת (במסכת שבת נו,א - אודות דוד ואחיו במלחמת שאול נגד הפלישתים - "ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח שמ"א יז,יח.דברים המעורבים בינו לבינה - גט), בכל זאת היתה אשתו מצפה שיחזור ודוד לקחה ממנו, וזה היה איסור הדומה לגזל. אך גם זה לא היה מתאים לדוד המלך לפי דרגתו, כי ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

למשמע דברי נתן הנביא דוד המלך מגיב תגובה חריפה: "וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן: חַי יְיָ כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת, וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם, עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל". חרון אפו של דוד הוא בעיקר על כך שהאיש חמל על שלו ולקח את הכבשה היחידה של העני, ולא עוד אלא שלקח שלא לצורך עצמו אלא כדי לארח בביתו. ודוד המלך אכן שילם ארבעתיים: 1. תינוקו הראשון מבת-שבע - מת 2. תמר בתו - נאנסה 3. אמנון בכורו - מת 4.אבשלום בנו - מרד בו והומת. ומטרת העונשים הללו: לא היתה לנקום, אלא ללמד ולחנך, בבחינת שיעור לדורות.

"וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: אַתָּה הָאִישׁ!" מעניין שדוד לא הבין בעצמו שהמדובר בו, ונתן הנביא היה צריך לומר לו שהוא האיש. מתוך התוכחה של נתן הנביא לדוד נשמעת תוכחה על אבק כפיות טובה: "כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל: אני משחתיך למלך על ישראל, הצלתיך מיד שאול, נתתי לך נשים, וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְיָ? ואכן גדול כוחו של המשל, דוד מודה מיד בחטאו ואומר: "חָטָאתִי לַיְיָ", ומיד חוזר בתשובה. "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיְיָ, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה" (תהילים ל''ב, ה').

הגם שנתן הנביא הוכיח את דוד על מעשה בת–שבע, לבסוף הוא הסכים לגמרי עם הנישואים שבין דוד ובת שבע, וכמו שמעיד הפסוק: "וינחם דויד את בת שבע אשתו, ויבוא אליה, וישכב עימה. ותלד בן, ותקרא את שמו שלמה, וה' אֲהֵבוֹ. וישלח ביד נתן הנביא, ויקרא את שמו ידידיה - בעבור ה'". שמואל ב', פרק י"ב, פס' כד'–כה'.

[Judas Iscariot]

האמת היא שעניין "אשת איש" פעוט יחסית בעיניי. הפקרת לוחם בשטח הלכה למעשה ורציחתו על ידי שליח נראת לי חמורה בהרבה.

להתייחס ללקיחת אשת איש ורציחת בעלה כ"גזל, וגם זה לא בטוח" זה לעג מוסרי שאין שני לו. האם אי-הנחת תפילין שווה בעינייך להריגת איש?

באופן כללי להתייחס ללקיחתה של אשה כ"גזל" מראה על מעמד האישה כרכוש, אבל זה ויכוח אחר לחלוטין.

זה שנתן לא המשיל את מות אוריה, לא הופך את המעשה לצודק או מוסרי.

זה שדויד ובת שבע נועדו לזה לא הופך את המעשה לצודק או מוסרי.

אגב, אני רוצה להדגיש חלק מעניין בדברים שאתה בעצמך כתבת:

למשמע דברי נתן הנביא דוד המלך מגיב תגובה חריפה: "וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן: חַי יְיָ כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת, וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם, עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל". חרון אפו של דוד הוא בעיקר על כך שהאיש חמל על שלו ולקח את הכבשה היחידה של העני, ולא עוד אלא שלקח שלא לצורך עצמו אלא כדי לארח בביתו. ודוד המלך אכן שילם ארבעתיים: 1. תינוקו הראשון מבת-שבע - מת 2. תמר בתו - נאנסה 3. אמנון בכורו - מת 4.אבשלום בנו - מרד בו והומת. ומטרת העונשים הללו: לא היתה לנקום, אלא ללמד ולחנך, בבחינת שיעור לדורות.

כלומר, העונש הראוי לעניין כבשת הרש(שכפי שציינת אפילו לא כולל את העובדה הפעוטה של רצח וניאוף): מוות.

מעניין גם כי ראויים בעינייך עונשיו "ארבעתיים" של דויד - אלו הבאים "ללמד ולחנך": לא הפושע הוא הנענש, אלא משפחתו או/ו צאצאיו. אל תהסס לבקש נא מבית המשפט כי אם תאנוס, תגנוב ותרצח - שלא תיכנס לכלא אלא כי ימיתו את בנך בכורך על לא עוול בכפו. אין ספק, ראוי הדבר.

לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא-- כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע.

ג חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.

ד הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי; וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.

ה כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע; וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.

ו לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי: - - - דוד חטא רק כנגד ה' .

לְמַעַן, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ-- תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ.

ז הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.

ח הֵן-אֱמֶת, חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת; וּבְסָתֻם, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.

ט תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין.

י תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ.

יא הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי; וְכָל-עֲו‍ֹנֹתַי מְחֵה.

יב לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.

יג אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.

יד הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.

טו אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ; וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.

טז הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים-- אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי:

תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי, צִדְקָתֶךָ.

יז אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח; וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.

יח כִּי, לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה.

יט זִבְחֵי אֱלֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה:

לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה-- אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה.

כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן; תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.

כא אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל;

אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ פָרִים.

דוד נענש כי המעשה היה מכוערעל אף שכוונתו היית טובה -שידע ברוח קודשו שממנה יצא לו הבן שלמה - וכיוון שהקדים לה (לקח אותה מהר לעצמו) -נענש.

אני מוחה. דוד חטא רק נגד ה'? ונגד אוריה, "גיבור דוד", לא חטא?

חוץ מזה, שזה מזמור שדויד שר. כלומר, לפי דעתו של דוד חטא רק לה' - האם מחבל רוצח המבקש מחילה, לא ממשפחת הנרצחים, אלא מאללה - "כי רק לו חטא", זה מוסרי?

[rroonnii]

האמת שדי ערכתי את ההודעה הקודמת והוספתי באותו רגע ששלחת (ומידי פעם עריכה נכונה של ההודעה ) .

אז אנא עבור עליה שוב.

הפקרת לוחם בשטח הלכה למעשה ורציחתו על ידי שליח נראת לי חמורה בהרבה

.

הוסבר.

להתייחס ללקיחת אשת איש ורציחת בעלה כ"גזל, וגם זה לא בטוח" זה לעג מוסרי שאין שני לו.

היא אינה אשת איש מכיוון שלפני שאדם היוצא למלחמה הוא נותן גט לאישתו- שמה הוא לא יחזור ( הובאהסבר ומקור בהודעה קודמת ) .

אין רצח בעלה, מיכוון שאוריה מרד במלכות וממלא חל עליו גזר דין מוות (הובא הסבר ומקור בהודעה קודמת ) .

זה שנתן לא המשיל את מות אוריה, לא הופך את המעשה לצודק או מוסרי.

זה שדויד ובת שבע נועדו לזה לא הופך את המעשה לצודק או מוסרי

אכן כך.

אין הנבואה מתפעלת כלל וכלל מהעובדה כי במישור ההלכתי הצרוף מותרת בת שבע לדוד. היא מלמדת אותנו כי מעשה נבלה וביזוי דבר ה' יכול להיעשות גם אם הוא עומד בכל הקריטריונים של שולחן ערוך. הכתוב מבקש ללמד אותנו גם את עוצמתו המשחיתה של השלטון ושל הכוח: את דבר ה' שבפי נביאיו שאינו מצמצם את התביעה שה' תובע מנושאי שמו לשורות ההלכה בלבד, כי אם מעמיד במרכז גם את המוסר והצדק, היושר והנאמנות .

כלומר, העונש הראוי לעניין כבשת הרש(שכפי שציינת אפילו לא כולל את העובדה הפעוטה של רצח וניאוף): מוות.

מעניין גם כי ראויים בעינייך עונשיו "ארבעתיים" של דויד - אלו הבאים "ללמד ולחנך": לא הפושע הוא הנענש, אלא משפחתו או/ו צאצאיו. אל תהסס לבקש נא מבית המשפט כי אם תאנוס, תגנוב ותרצח - שלא תיכנס לכלא אלא כי ימיתו את בנך בכורך על לא עוול בכפו. אין ספק, ראוי הדבר

"החטא" של דוד היה בכך שהוא מיהר לקחת את בת-שבע. והוא היה צריך להמתין עוד קצת. אין פה שום רצח ושום אשת איש כפי שביארתי בהודעתי הקודמת.

בעל הפירוש "מצודת דוד" , וכך כתב: "רצה לומר: ולזה הוא בן מות, על אשר לא חמל על רוב עוניו, ולכן חייב מיתה בחוק משפט המלך". כלומר, אע"פ שלעשיר אין משפט מוות מדאורייתא (מהתורה), אבל דוד המלך, שמכוח סמכותו כמלך, היה בידו לחרוץ את גזר דינו של העשיר כפי ראות עיניו.

אני מוחה. דוד חטא רק נגד ה'? ונגד אוריה, "גיבור דוד", לא חטא?

הוסבר.

[fungiman]

הוויכוח הזה הוא שיח של חרשים.

אדם דתי-חרדי מסתכל על הטקסט המקראי רק דרך משקפת מסוימת ולכן לא ניתן לדון איתו על הטקסט כמו על כל טקסט אחר.

בוא נשמע את הסיפור הזה באופן קצת שונה --

במיתולוגיה הנורדית מסופר על המלך אולף הגדול שת'ור חפץ ביקרו, העלה אותו לכס על פני המלך סיגיסמונד החלש וכמלך הוא הגדיל את מלכותו מהים הדני ועד הפיורדים הקפואים בצפון.

יום אחד חזה אולף הגדול באשה רוחצת ערומה מול ארמונו, אשתו של הלוחם האדיר הנדריק. המלך, שלו נשים רבות ופילגשים, פיתה את אשתו היחידה של הנדריק ועיבר אותה. כשהבין את זה, זימן את הנדריק לחופשה משדה הקרב (הנדריק לחם בגבורה עם צבאו של המלך מול מלך דנמרק) וביקש ממנו לשכב עם אשתו.

הנדריק סירב לדבר המלך, "אנשי שוכבים בשדה הקרב ואני אשכב עם אשתי במיטתי החמה?" ועל כן נטה את אוהלו מול ארמון המלך.

שהמלך הבין שלא יעלה בידו עניין זה, שלח את הנדריק לשדה הקרב ובידו אגרת למפקד הצבא הנאמן והערמומי שלו. על פי המצווה באגרת נשלח הנדריק על ידי המצביא אל מול צבאו החזק ביותר של מלך דנמרק ונהרג. לאחר מכן אולף התחתן עם אשתו של הלוחם המת.

על מעשים אלו ת'ור שלח את המכשף העיוור להוכיח את אולף. בהמשך הוא המית את בנו שנולד מהניאוף, רוב צאצאיו של אולף, כולל בנו האהוב, היפה והגיבור ביותר, מתו בנסיבות אלימות ולבסוף נכדו איבד יותר משני-שליש מהאימפריה אותה בנה בעמל ודם כה רבים ולעולם לא חזר בית-אולף להיות בית כה חזק ושליט על נחלה כה גדולה.

עכשיו, אם מישהו, אפילו רוני, היה קורא סיפור כזה הוא היה אומר - "אח! אולף הכופר הזה, איזה אדם תחמן ורשע, יושב בארמונו הנעים ובזמן שגיבור המלחמה שלו מדשדש בבוץ בדנמרק הוא שוגל את אשתו. הוא מנסה לכסות על העוון שלו, אבל הלוחם אציל הנפש מסכל את מזימתו, אז הוא מחליט לחסל אותו."

הוא לא היה חושב בסגנון של "תראו - הנדריק בעצם השאיר לה גט לפני שהוא הלך, אז זה בסדר שכל מי שרוצה ישכב איתה. בכלל הנדריק הוא בוגד מטונף, הרי הוא סירב למצוות המלך לשכב עם אשתו, בצדק המלך הרג אותו" וכו' וכו'. הרי מבחינה ספרותית המספר בונה את הסיפור בצורה מסוימת שמבהירה את העמדה שלו ומה הוא חושב על מעשה המלך.

אבל זה לא "סתם טקסט ספרותי" מבחינת אדם דתי ולכן הוא לא יכול לנתח אותו בכלים המקובלים. לכן גם מוסר ההשכל המוסרי יוצא שונה. על כן הדיון הזה בצורתו הנוכחית --

א. עקר והולך סחור סחור

ב. צריך לעבור לשרשור של "דת ואמונה"

[rroonnii]

בוא נשמע את הסיפור הזה באופן קצת שונה

טוב שאתה מודע לזה.

אני נדבק לטקסט בעיון וידעה של שאר התנ"ך הרי תורמת - וזה הוצג כאן רבות.

מי הולך אחר דעות קדומות? מי מספר סיפורים על דעת עצמו בלי שום שייכות לטקסט וידעה של שפת הקודש.

זאת באמת בושה.

מי נכנס רק לטקסטים הללו בלי הכרה של" השחקן " הראשי בכלליותו ומייצב את דמותו רק מזה? איזו בושה.

מי ישמע איזה דיון ער יש כאן. היחיד שפנה בצורה של קריאת הטקסט (לפחות חלקית) זה - Judas Iscariot .

כל אחד הרי יכול לעבור על הדיון ולראות זאת.

לי אישית אין בעיה שתפרש איך שבא לך- . אך אנא השאר אותי לפחות מחוץ לסיפור. -בתודה.

יום טוב.

[fungiman]

אני נדבק לטקסט בעיון וידעה של שאר התנ"ך הרי תורמת - וזה הוצג כאן רבות.

לא אתה לא - אתה מתייחס לכל מכלול הפרשנויות באופן בלתי נפרד מהטקסט ולא מנתח אותו בפני עצמו.

הטקסט בפרק הזה מאוד בוטא - הן בתיאור המעשה והן במשל כבשת הרש. קריאה פשוטה של הטקסט על ידי הדיוט שמה את דוד באור רע מאוד, על מנת לנסות ולזכות אותו נדרשו הפרשנים לתילי-תילים של טקסטים, טיעונים רופפים והפניות למקומות אחרים במקרא שלא בהכרח קשורים וכן להפניות למקורות חוץ-מקראיים (תורה שבע"פ). אם הסופר המקראי לא למעשה טען שדוד נאף ורצח, למה הוא כל-כך מקשה על הקורא להבין את זה?

זה היה הנמשל שלי למעשה - כאשר הסיפור כל כך ברור והתאוריה כנגד כל-כך סבוכה, זה פשוט לא נראה רציני.

אבל אני לא מצפה שאפילו תתייחס לטיעון זה או לכל טיעון בדיון זה בכלל --

לי אישית אין בעיה שתפרש איך שבא לך- . אך אנא השאר אותי לפחות מחוץ לסיפור. -בתודה.

יום טוב.

אבל זה לא "סתם טקסט ספרותי" מבחינת אדם דתי ולכן הוא לא יכול לנתח אותו בכלים המקובלים. לכן גם מוסר ההשכל המוסרי יוצא שונה. על כן הדיון הזה בצורתו הנוכחית --

א. עקר והולך סחור סחור

ב. צריך לעבור לשרשור של "דת ואמונה"

אז בבקשה - לדת ואמונה. כי אין כאן שום ניתוח ספרותי או מוסרי, אלא ניתוח תאולוגי.

[rroonnii]

אני לא רואה בלחזור על אותם דברים שכאן http://hwzone.co.il/community/index.php?topic=498521.20

תגובה #26

גם מי שעובר על הטקסט מגלה שלא היה אשת איש -כדוגמת המשל של כבשת הרש: שכן העשיר לא חטא עם הכבשה. וגם לא רצח :שכן העשיר לא הרג את העני.

יהיה מצחיק שאני אגיע למחוז הרפואה שבה אתה עוסק, ואני יעשה ככל רוחי בלהסביר את התחום ( שאיני מתמצא בוא כלל ) .

גם בקריאה של הטקסט עצמו -אתה שוגה.

גם שוכחים אאף אחד לא סובר שדוד המלך בכלל לא חטא.

כשחז"ל אומרים שדוד המלך לא חטא - הכוונה שהוא לא חטא באותו החטא שכולם חושבים שהוא חטא (איסור אשת איש).

זה לא אומר שדוד המלך לא טעה (חטא) בדברים אחרים, עליהם הוא נענש לפי הדרגה הגבוהה שלו.