איך אפשר להצליח "להשתנות"? - מעודכן

[benor]

זה אוליי יראה קצת מוזר פאתטי, לרשום את זה כאן או באינטרנט בכלל. אבל אני מרגיש דיי נוח לכתוב בפורום הזה, ואני חושב שיש כאן אנשים פחות או יותר בגילי עם נסיון, שעברו דבר או שניים בחיים.

אני מרגיש שהגעתי לאיזה מבוי סתום בחיים. מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי כאדם שהוא אדיש לחיים שלו, ללא שאיפות או רצונות מיוחדים.

חשבתי שגיוס ליחידה קרבית יתן לי כאפה וידרבן אותי, אבל חוץ מלמרמר אותי זה לא הועיל בשום דבר.

מאז שהשתחררתי מהצבא, עשיתי טיול בארץ בשביל ישראל במשך כחודש, ומאז אני יושב באפס מעשה ולא עובד או לומד. כאילו אני לא רוצה כלום, אני לא מוצא עניין באיזה תחום לימודים מסויים ויש לי נטייה לעזוב דברים באמצע (למשל התחלת פסיכומטרי והחלטתי להפסיק) הכי גרוע שאני בכלל לא מדרבן את עצמי לצאת מהמצב הזה. יש לי את תחומי העניין שלי שאוליי איכשהו כן מצליחים להוסיף לי משהו לחיים.

נגינה על פסנתר, רכיבה על אופניים, צילום ומחשבים. אבל חוץ מזה שום דבר. גם עם בנות בכלל לא היה לי שום נסיון.

השאלה היא איך, ניתן להוציא אדם ממצב כזה אם הוא כמעט ולא מעוניין בשום דבר והוא לא שואף לעשות X - Y - Z.

יכול מאוד להיות, שאני זקוק לאיזו דחיפה מגורם חיצוני בדמות פסיכולוג או מאמן אישי.

אני בהחלט לא רוצה להשליך את כל העבר שלי, על ההווה והעתיד כי אני יודע שכן ניתן לשנות דברים והחיים שלי תלויים ב-99% אך ורק בי.

והכל עניין של מוטיבציה ושל כח רצון.

קצת מדכא אותי לחשוב על זה שאנשים ממש רוצים ושואפים לעשות משהו, ואני לא מעוניין בכלום ולא שואף לכלום ורק חי מכורח המציאות.

שמעתי כבר על המשפט הזה "שעם האוכל בא התיאבון" - ייתכן שאוליי זה המצב.

ובאמת לפעמים אני בכח מנסה לעשות עם עצמי משהו, שאני לא ממש מעוניין בו או רוצה אלא רק בשביל לנסות להתעורר...

מה שלא יהיה, להמשיך לחיות ככה לנצח אני לא אוכל.

[tmpusr]

נהוג לומר ש"הכורח הוא אבי ההמצאה"... בפראפרזה על הביטוי הזה, יתכן שפשוט אין לך "כורח" של ממש וחייך פשוט זורמים בנעימים בלי כל צורך בהתערבות אקטיבית מצידך. זה אולי לוקסוס שרבים היו שואפים לו, אבל עבורך זו ככל הנראה מציאות משתקת.

אז אולי פשוט "תיצור" לך כורח?

תעבור לגור לבד במקום מאתגר ודינמי (לב ת"א? התיישבות בודדים בערבה? לפי טעמך), סע לחו"ל למקום שתמיד עניין אותך לפרק זמן ארוך ולא כתייר לרגע, קח על עצמך פרוייקט גדול שמעניין אותך בתחומים שציינת.

זה ממש לא חייב להיות כרוך בהרבה כסף. עצם הצורך להסתדר בסביבה חדשה יצור לך "כורח" שיכריח אותך להיות פעיל ויוזם יותר.

גם תלמד הרבה על עצמך ויצור לך סיטואציות חדשות ושונות מהמוכר עד זרא.

רק תתחייב לזה באופן שפיזית אי אפשר להתייאש אחרי יומיים.

[Fighter]

תלמד דברים שמעניינים אותך ותעסוק בהם, למשל אני רוצה ללמוד טכנאות רשתות ולעסוק בזה בעתיד

[Ash Binary]

אין לך מספיק צרות. תתחיל להיות EMO ואז תצא מיזה

[giloman]

לך לפסיכולוג

[Fighter]

פסיכולוגים לא יודעים לאבחן בשיט

[Satlan]

לפעמים קואצ'ר או משהו בסגנון יכול לעזור.

אבל אני חושב שהכי טוב זה למצוא חבר שבראש שלך, שיבין וימשוך אותך למעלה ויסחוף אותך באיזהשהו מקום.

ופשוט תתחיל לעשות דברים בלי להגיד לעצמך 'אין לי כח' וכדומה, פשוט תעשה.

[Fighter]

האמת benor שהייתי פעם אחת במצב הזה שאתה נמצא בו אבל בזמן האחרון יש לי פתאום כל מיני דברים לעשות, כל כך הרבה שבזמן האחרון שאני משתגע לא משאין לי מה לעשות, אלא מזה שאני רוצה לעשות כל כך הרבה דברים ויש רק 24 שעות ביממה!

[DUDEnamE]

אין לך מספיק צרות. תתחיל להיות EMO ואז תצא מיזה

EMO RULZ

נסה ללכת לקבל עזרה מקצועית

אני חושב שקואצ'ינג זה המצאה או עוד דרך לעשות מאנשים כסף

[Fighter]

אם מנסים לעשות לי קאוצ'ינג אני מתחיל להתעצבן כי בעיקרון מספרים לי כבר את מה שאני יודע

[Dror D.]

אם תלך ל"עזרה מקצועית" אולי זה באמת יעזור לך , בעיקר בגלל העובדה שיחלבו את כספך ואחרי כמה מפגשים באמת תצטרך לעשות משהו בחייך בשביל רק "להתקיים".

דרך אגב אני נמצא במצב דיי דומה לשלך, הגעתי למסקנה שבנתיים החוסר מעש שלי יכול לתרום לי לעיבוד של כל חיי ואפשרות למצוא תשובות לשאלות מהותיות שאף פעם לא היה לי זמן לחשוב עליהם (וגם לפתח את הגוף, לפחות באספקט הזה אני יכול לראות ולהרגיש התקדמות ).

[Art Tatum]

לפעמים צריך ללכת עם דברים עד הסוף כדי להגיע לנקודת מפנה.

בוא נראה... אולי...

תכנס לדיכאון עמוק, תוריד את רמת החיים לאפס, תתכנס אל תוך ענן של סבל יסורים רחמים עצמיים כאב ויגון, תחליט שסבלת מספיק ושום דבר לא יכול להיות יותר גרוע, תתחיל להינות מהדברים הקטנים שבחיים, תהיה מאושר מכל התקדמות קטנה שתעשה, תלמד מה עוד עושה לך טוב, תכוון את הדברים כך שתפיק מהם הנאה, תמצא הזדמנויות חדשות, תדע מה אתה רוצה, תזרום עם כל מה שבא כל עוד אתה שואב מזה אנרגיה כמו מפלצת העוגיות, תשמיד את מה שמנסה לשאוב ממך אנרגיה, תעצים את עצמך שוב ושוב ושוב, תבנה לך אימפריה ותמלוך בה בחוכמה ובצדק לטובת כל מי שחפץ בטוב.

[ToMuSH]

שמע, אני עדיין לא במצב כמו שלך (אחרי צבא והכל), אבל אני יכול לנסות לעזור מדברים שאני יודע.

הרבה אנשים במצבך. מסיימים צבא ואז פשוט לא עושים כלום עם חייהם תקופה מסויימת, לא מתעניינים במשהו, לא לומדים... גם אני מרגיש כמוך דיי הרבה: אין לי מה לעשות, אני משתעמם, לא מתעניין בכלום... אבל אני מניח שזה יעבור לי. אני לא יודע אם אתה מאמין באלוהים, ולפי מה שאני זוכר אתה לא, אבל אמונה עוזרת לי הרבה. נכון, אני אדם דתי, אבל זה לא מחייב. מה שאני מתכוון הוא, שבשביל אמונה לא צריכים להיות אדם שומר מצוות. (אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מאמין באלוהים): פשוט תאמין שהכל מלמעלה, הכל כתוב כבר, אבל זה ממש לא אומר שאנחנו צריכים לשבת רגל על רגל ולהגיד "הכל מלמעלה". אני מקווה שאתה לא מאבד אותי כאן... השורה התחתונה היא שאני יודע שאלוהים לא רוצה שתשב בבית כל היום בחוסר מעש, אבל אולי זה פשוט לוקח קצת זמן. תחשוב על זה כתקופה בחייך, שלוודאי תעבור מתישהו, אבל אתה צריך לעשות הכל בשביל להעביר אותה. אם מתאים לך לזרום עם זה עכשיו אז תזרום, אם לא אז תעשה עם זה משהו, חד וחלק. אולי תמצא עבודה? לא משנה איפה, פשוט תמצא עבודה שתרגיש איתה בנוח ושיהיה לך אם לא כיף אז בסדר לקום אליה כל בוקר. או לחלופין אתה יכול להתחיל להתעניין בתחום לימודים מסויים, לעשות קצת מחקר ולראות מה מתאים לך ובמה אתה רואה את עצמך מתעסק בחיי היום-היום העתידיים שלך.

יכול מאוד להיות שאתה צריך דחיפה מגורם חיצוני כדוגמת חבר. תיפול על חברים שלך אם צריך, בשביל זה הם שם בשבילך. אני מבטיח שאף אחד מחבריך לא ינפנף אותך, הם יכולים רק לתת עצות ולעזור לך.

יש אנשים שבדיוק ההפך ממך, שישר אחרי צבא הולכים ללמוד ולעבוד, אבל מרגישים (ואולי בצדק) שאין להם חיים. שהם מרגישים במירוץ.

אני מצטער מאוד אם עירבבתי כמה נושאים ביחד... אבל באמת שניסיתי לעזור ולשפר לך את מצב הרוח. אני קצת עצבני כרגע אז לא הפעלתי הרבה שיקול דעת על הסדר של הדברים ופשוט כתבתי מה שיצא. (ראוי לציין שלא המצאתי דברים, הכל אמרתי מנסיון ומידע אישי)

מקווה שעזרתי... ערב טוב.

[benor]

לפעמים צריך ללכת עם דברים עד הסוף כדי להגיע לנקודת מפנה.

בוא נראה... אולי...

תכנס לדיכאון עמוק, תוריד את רמת החיים לאפס, תתכנס אל תוך ענן של סבל יסורים רחמים עצמיים כאב ויגון, תחליט שסבלת מספיק ושום דבר לא יכול להיות יותר גרוע, תתחיל להינות מהדברים הקטנים שבחיים, תהיה מאושר מכל התקדמות קטנה שתעשה, תלמד מה עוד עושה לך טוב, תכוון את הדברים כך שתפיק מהם הנאה, תמצא הזדמנויות חדשות, תדע מה אתה רוצה, תזרום עם כל מה שבא כל עוד אתה שואב מזה אנרגיה כמו מפלצת העוגיות, תשמיד את מה שמנסה לשאוב ממך אנרגיה, תעצים את עצמך שוב ושוב ושוב, תבנה לך אימפריה ותמלוך בה בחוכמה ובצדק לטובת כל מי שחפץ בטוב.

כבר הייתי בסרט הזה... מאז כבר למדתי להסתכל על החיים בצורה יותר אופטימית, ולקחת את החיים בפרופורציות. תמיד לדעת, שיכול להיות רע יותר או גרוע יותר. ואני בהחלט לא רוצה לחזור לתקופה הזו, זה מאוד מתסכל.

אפילו כתבתי בלוג קצר בנושא:

http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=Postivethink

הסרטון הזה למשל: http://www.youtube.com/watch?v=H8ZuKF3dxCY

נתן לי המון בהחלט בן אדם גדול.

[Art Tatum]

תפסיק לאכזב את עצמך.

תפסיק להסתכל רחוק.

זרוק את ההרגלים הלא מועילים שלך לפח.

תתחיל לעשות דברים בשביל עצמך, כאלו שנותנים תחושה טובה ומתמשכת.

אם תצבור מומנטום בזה אתה תמריא למשהו טוב.

אם אתה לא מצליח לעשות את זה, חפש עזרה מקצועית, זה לא בושה.