המדען הראשי של משרד החינוך: "כדור הארץ לא הולך להיות מושמד. הקב"ה הבטיח לנו..." - עמוד 3 - אקטואליה ותרבות - HWzone פורומים
עבור לתוכן
  • צור חשבון

המדען הראשי של משרד החינוך: "כדור הארץ לא הולך להיות מושמד. הקב"ה הבטיח לנו..."


תמיד מחייך

Recommended Posts

לא הבאתי תיאוריה, אלא הגיון פשוט ואלמנטרי. אם אתה חושב שיש אפשרות להפריך אותו, במסגרת ההגיון מבלי להכחיש את חוק הסיבתיות - כתוב לי אפשרות זו. לא שייך כאן בסיס מדעי מוצק או לאו, שכן ההגיון אינו . המדע עוסק רק בניתוח תופעות מוחשיות ואינו נוגע בשאלת קיום האל.

וכמובן שאין שום קשר או סתירה בין לימוד, , ידע, לבין אמונה או דת [מה שהרבה נופלים בזה] .

האם אלוהים היא לא תופעה מוחשית? הרי אתה טוען שהוא ברא את הכל.

אז כן , האלוהים חייב להיות מוחשי כי אחרת הוא לא יוכל לבראו דבר מוחשי ואם הוא מוחשי - אז הטענה שלך נופלת

לא כזה בוער לי להגיד ש"הברירה הטבעית" ו"השרדות החזק" הן תורה מסיני. למען האמת זה די מחליא אותי.גם להגיד שבתת מודע של האדם הוא מונע רק מיצרים ואגו די מגעיל אותי. ובשאט נפש זה אגיד לכל התאוריות המדעיות הממושקפות ודוברות הלטינית אך הלא מוכחות בעליל ,כשבת שחוק על שפתיי-קפצו לי! לילה טוב חבר'ה

נ.ב. יואב לך תגיד את זה לכל כתות שוחרי המדע שבטוחים כבר שאי קיומו של אלוקים בלתי מוטל בספק ומוכח מדעית לגמרי ולחלוטין(קומפליטוס בולשיטוס)

לילה טוב-סופי

בלי נדר

:lol: :lol: :lol: :lol: :lol:

אני מאמין שאין אלוהים, כל עוד לא יוכח שיש

ואם הוא כן קיים הוא מוזמן לרדת ארצה ולקפוץ לי

:xyxthumbs:

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

  • תגובות 42
  • נוצר
  • תגובה אחרונה

משתתפים בולטים בדיון

משתתפים בולטים בדיון

אז בגלל שזה נשמע לך הגיוני זה הסבר נכון? אני נכנס פה לוכוח שאני לא אצא ממנו, אבל כמו שאמרתי קודם - יש מיליון ואחד הסברים אפשריים הגיוניים (לאנשים שמבינים בזה משהו לפחות). אם נצא רגע מנקודות הנחה שהמדע עוסק בניתוח תופעות מוחשיות - אני לא חושב שיש תופעה יותר מוחשית מהמפץ הגדול, וזה אחד מנושאי המחקר הכי גדולים בפיזיקה המודרנית. אם נניח שימצאו סיבה פיזיקלית הגיונית ומדויקת למפץ הגדול, פתאום כל הדברים הלכאורה הגיוניים שניסית לטעון פה יהפכו לבולשיט אחד גדול. הדבר הכי אירוני שזה עדיין לא יסתור או יוכיח את קיומו של האל. אתה מנסה להסביר את קיומו ע"י היגיון - המדע מנסה להסביר את קיומנו ע"י הוכחות, ופה בדיוק טמון ההבדל בין מדען לאיש דת (פנאטיים ככל שיהיו), ולכן אם תערבב דת במדע תקבל בלאגן אחד גדול. אין לי שום בעיה נגד מדענים דתיים (ואני אפילו מכיר כמה שאני מעריך מאוד), יש לי בעיה ברגע שהם מנסים לערבב בין שני הדברים.

איני יודע מה היא ההשכלה שלך, אתה הוא זה שמערבב. המדע אינו עוסק במציאות האל ואינו יכול לעסוק בה. המדע אינו מספק שום הסבר לסיבותיו של המפץ הגדול, כל העיסוק שלו הוא מן המפץ ואילך. [גם ההגדרה 'תופעה מוחשית' למפץ הגדול אינה מדוייקת, המפץ הגדול היא תיאוריה מדעית, הנסמכת על תופעות מוחשיות כמו רעש רקע, תוצא דופלר וכדומה].

לא מדובר על 'נשמע לך הגיוני' אלא על מסקנת ההגיון האנושי, אין מליון הסברים אחרים, אלא אך ורק הכחשת הסיבתיות, או הכחשת כפיפות הסיבתיות לזמן. יש בנושא ספרות שכל אחד יכול לקרוא, ובה כתובים הטיעונים המקובלים בנושא.

מי שמערב את המדע או הסברים למפץ הגדול, בנושא הדת או האמונה באל, הוא זה שמערב דברים בלתי קשורים. כי כל מה שקודם למפץ הגדול אינו בתחום המדע. אלא בתחום הפילוסופיה.

בכללי

לפני שרומסים אדם [הפורפסור] צריך לקרוא מאמרים שלו ולא ציטוטי מילים בודדות.

למה להפוך את זה ל"דת ואמונה" חדש? השאלה היא אחת: האם הגיוני ללמד סברה שמקורה באמונה דתית כסברה מדעית?

לסברה אין מקור, לא בדת ולא במדע, אלא בשכל האדם. הסברה אינה ואינה דת, ואי אפשר ללמד אותה כמדע או כדת. היא רק ההגיון האנושי, שלפיו אנו פועלים בכל תחום.

אתה מתכוין כמובן למציאות האלוקים, אבל היהדות מסתמכת בעיקר על התגלות האל במעמד הר סיני, ולא רק על הפילוסופיה ועל הסברה.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

רוני היקר

אינך יכול להוכיח או להפריך את קיומו של האל בעזרת "הגיון". ה-"הגיון" שהשתמשת בו להוכחת קיומו של האל הוא ש-"שום דבר לא קורה מעצמו" ושלכן "מישהו היה חייב ליצור את העולם". אתה גם יוצא מנקודת הנחה שהיה מפץ גדול. למעשה, עשית ערבוב בין תיאוריות מדעיות לגבי תחילת היקום ("טבעו" של המפץ הגדול) והחוקיות אשר אנו מאמינים שקיימת ביקום (מה שאתה קורה לו "הסיבתיות") לבין קיומו של איזשהו כח עליון.

בוא ואציע לך תיאוריה חלופית (גם היא משתמשת באותו "הגיון"). גם אם המרחב עצמו "נוצר" - המציאות עצמה אינה יכולה להיווצר - קיומה הוא נצחי ומוחלט. לא ייתכן מעבר ממצב של "אין מציאות" למצב של "יש מציאות". גם התיאוריה החביבה שהמציאו אבותיך שטוענת ש-"מישהו" יצר את העולם, מניחה למעשה שהייתה קיימת מציאות כלשהי (מאז ומעולם, לנצח) שאפשרה את יצירתו של היקום.

שים לב שאינני מדבר על "חלל" או על "זמן" אלא על עצם קיומה של מציאות כלשהי, המאפשרת את *היותם* של דברים (גם "אלוהים" הוא דבר מה, על פי הגדרה זו).

לכן, אינו רואה שום צורך מיוחד "להמציא" את אלוהים : אם המציאות הייתה קיימת מאז ומעולם (וזה - לצורך העניין - לא משנה אם נקרא לה : "היקום" או נקרא לה "אלוהים") - אין שום צורך באיזשהי "דמות" כמו-אנושית בעלת אינטליגנציה או תודעה.

כל טיעון שמדבר על קיומו של אלוהים כ-"הכרח" בשל הימצאותו של העולם, הוא אווילי, כי מדובר ברגרסיה אינסופית:

אם יש לך בעיה לתפוס שהיקום קיים מאז ומעולם --- למה כל כך קל לך לחשוב ש-"אלוהים" קיים מאז ומעולם?

מה בדיוק ההבדל המהותי ביניהם? אין - בטח שלא על פי "ההגיון".

על פי ההגיון, זה כלל לא משנה "מי" מהשניים קיים מאז ומעולם ולנצח: "אלוהים" או המציאות עצמה.

למה אתה מאמין שאנחנו "מורכבים מדי" ו-"מתוכננים מדי" מכדי שנתפתח ע"י תהליך האבולוציה, אך "אלוהים" כלל לא צריך מישהו "מורכב" או "מתוכנן" שיצור אותו?

אני טוען, שאם יש אלוהים, אזי מוכרח להיות אל-אלוהים -(מעין ישות עליונה שיוצרת אלים) וחייב להיות גם אל-אל-אלוהים (מעין ישות עליונה שיוצרת ישויות עליונות שיוצרות אלים) וכך הלאה, AD INFINITUM (עד אין קץ).

היות והמחשבה הזו אבסורדית, פשוט יותר להניח שהיקום קיים פשוט כך - וזהו, מבלי להמציא כל מיני "מכשירים" דמיוניים כמו שדים, רוחות, פיות, זאוס, מלאכים או אלים.

עכשיו, לכשהנחנו שהיקום (כלומר המציאות עצמה, לא ה-"מרחב והזמן", שבהינתן מציאות מסויימת (שאיננו יודעים מה טבעה) יכולים להיווצר או להיעלם גם מעצמם) קיים ללא שום צורך בגורם "חיצוני" -- אפשר לדבר על תהליכים שקורים ביקום או על כדור הארץ (כמו האבולוציה) ביתר הרחבה...

בשורה התחתונה: כל מי שמשתתף בדיון הזה (וכל בן אדם בעולם למעשה) סבור (בין אם במודע או לא) שהמציאות עצמה קיימת - ושהמצב ההפוך (אי-קיום המציאות) פשוט אינו *אפשרי* בגלל שכדי שמשהו "יתרחש" צריכה להיות מציאות כלשהי מלכתחילה.

במילים אחרות: היקום (על פי הגדרה) הוא הוא המקום בו דברים קיימים - ולכן אם אלוהים קיים (וזה כולל את ה"אלוהים" שלך) אזי שהו מוכרח להיות חלק מאותו יקום (או מציאות) שהייתה קיימת מאז ומעולם.

אבל "להוסיף" את "אלוהים" למשוואה הזו, כפי שהראתי, זה פשוט מיותר, כי אם המציאות עצמה לא נוצרה --- אז למה יש לנו צורך באיזשהי "דמות" שתיצור דברים? אולי תהליכים פשוט מתרחשים באופן ספונטני?

ועוד הערה אחרונה: אתה אוהב לצטט את "חוק הסיבתיות". בפועל - זה איננו "חוק" אמיתי, אלא אקסיומה מדעית, שיכולה באותה מידה להיות לא נכונה, או נכונה רק "בדרך כלל". כלומר, יכול להיות ש-"דברים בתוך היקום קורים כי משהו אחר הביא להרתרחושתם" --- אבל יכול להיות שה-"חוק" הזה לא חל על היקום עצמו (או בוא נקרא לזה הקוסמוס, כדי להבדיל אותו מהמילה "יקום" שבה השתמשתי קודם במובן של "המציאות עצמה").

בקיצור - אתה רשאי להאמין במה שאתה רוצה - רק תבין מדוע זה אווילי לחשוב שאפשר "להוכיח" את הקשקושים האלה.

אם אתה צודק, אז הבודהיסטים טועים. אם הבודהיסטים צודקים, אז ההינדואיסטים טועים.

בקיצור, אתה צריך להוכיח לא רק שה-"תיאוריה" הדתית שלך נכונה, אלא שכל השאר לא נכונות, כדי שאפשר בכלל יהיה להתייחס ברצינות לדברייך. לדוגמא, אם אתה רוצה להוכיח שקיים אלוהים אתה צריך גם להוכיח שהוא *אחד*, כלומר שהמילוגיה היוונית או הדת ההינדאואיסטית, שטוענות לקיומם של אלים רבים -- לא נכונות. דווקא מבחינת "ההגיון" - אם כבר יש אלים באמת, אז יותר הגיוני שהם רבים ולא מעטים (ראית משהו ביקום שיש רק אחד ממנו בלבד? בינתיים כל דבר שראיתי ביקום הוא "תופעה" שחוזרת על עצמה שוב ושוב - פלנטות, שמשות, גלקסיות, וכו').

ההבדל בין המדע לאמונה הוא שהמדע מנסה *להתקרב אל האמת* ואילו הדת לא מנסה לגלות את האמת אלא מנסה *לבנות מודל דמיוני של המציאות שבמסגרתו מהווים בני האדם את מוקד ההתרחשויות*...

כיצד מנסה לגלות המדע את האמת? ע"י כך שהוא מניח את המינימום הבסיסי ביותר - מתעד תופעות, מעלה שאלות, מעלה השערות שמנסות לענות על אותן שאלות, ומנסה *להפריך* את אותן השערות.

לכן, הטענה שכדור הארץ הוא שטוח ולא עגול הייתה *עובדה מדעית*. למה? כי זו הייתה השערה שניתנת להפרכה, אך איש לא הצליח להפריך אותה - עד אשר בא אדם חכם אחד (למעשה כמה) והוכיחו שכדור הארץ הוא עגול. הם למעשה *הפריכו* את ההשערה הקודמת, והחליפו אותה בתיאוריה חדשה. את התיאוריה הזו - גם כן ניתן להפריך --- אך איש עדיין לא עשה זאת. לכן, מבחינתנו היא קנתה לה מעמד של "עובדה".

הטענה שיש אלוהים לעומת זאת, היא לא עובדה, היא לא ניתנת להפרכה, והיא לא ניתנת להוכחה. אפשר להאמין בה, אבל זה חסר טעם כי זה לא *עונה על שום שאלה* - להפך - זה מבטל שאלות ומחליף אותן ב-"ככה".

"איך נוצרו החיים?" - "ככה".

"איך נוצר היקום?" - "ככה".

"למה בני אדם קיימים וצריכים כביכול לעבוד את אלוהים?" - "ככה"

"למה יש בכלל אלוהים ?" - "ככה".

"למה אותו אלוהים - יצר כביכול את העולם בכלל?" - "ככה".

אין פה שום נסיון להתקרב אל האמת, אלא *ליצור* אמת שנוחה לך.

**** והערה באמת אחרונה חביבה **** חשוב לי רק להדגיש את הבסיס שעליו אני קובע ש-"המציאות לא יכולה להיווצר" - מדובר בעניין סמנטי -

אני מגדיר את המציאות כסך כל הדברים ש-*קיימים*. כל דבר שאתה טוען שקיים (זמן, מרחב, אלוהים, היקום עצמו) מבחינתי קיים במסגרת אותה מציאות.

אם אתה רוצה לטעון שיש משהו "מעבר" לאותה מציאות - אזי שאני פשוט *אשנה* את ההגדרה שלי כך שתכלול גם את אותו ה-"משהו" שאתה רוצה להוסיף. לכן, לצורך העניין - אם "אלוהים" קיים, אז גם הוא חלק מאותה מציאות. זה פשוט עניין של הגדרה - כך אני מחליט להגדיר.

אני מגדיר ש-"המציאות" מבחינתי כוללת כל דבר שקיים, ובכלל זאת דברים שעשויים להיות קיימים אך איננו יודעים בוודאות: אלים, דרקונים, פיות, מפלצות מתחת למיטה, וכן הלאה

לכן *מעצם ההגדרה* - לא יכולה "להיווצר" המציאות, כיוון שאם קיים "פוטנציאל" כלשהי להיווצרותו של דבר מה (או לקיומו) אזי שקיים דבר מה - כלומר - קיים ולו פוטנציאל. "קיומו" של אותו פוטנציאל "מספיק" כדי שאוכל לקרוא לכך *מציאות נצחית ומוחלטת*.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

Klayhamn :

אתה פטיששששש !!!! :xyxthumbs:

כבוד !!!!!!!!!!!!!!! :xyxthumbs:

אני לא ציני. :yelclap:

יש רק בעייה אחת קטנה עם ההסבר שלך וזו לא הבעייה שלך, אלא של רוני ( וחבורתו ).

מכיוון שהשכל שלהם כלוא ונמצא תחת משמר הטימטום, הוא ( וחבורתו ) אינם מסוגלים לראות את מה שאתה מסביר ועקב כך לא יכולים להבין.

אתה כותב יפה ומעולה ומפורט ... אבל לחינם.

מכיוון שרוני לא הבין דבר ממה שכתבת, הוא הולך לחזור על אותם דברים שוב ושוב, קרי, קשקשת וגיבובים של שטויות , תכף תראו ...

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

הי Klayhamn היקר גם.

מה שאתה טוען הוא:

1 ייתכן שהמציאות היתה תמיד

2 גם אם נניח שיש אל עדיין הסיבתיות מחייבת שגם לו יש סיבה עד אינסוף

3 הסיבתיות אינה מוכחת מדעית

4 מנין שדתות אחרות אינן נכונות?

5 הדת לא נותנת שום הסבר או תוכן לחיים ולמציאות

אתייחס לעיקר דבריך, ולאחר מכן למשפטים שונים שאני רואה בהם חוסר דיוק או טעות.

אני מתחיל מנקודה 3, הסיבתיות אינה מדעית. נכון, היא מעל למדע. המדע הוא מערכת סיסטמטית להשגת מידע שימושי. אך אינו ערובה לאמת. המדע משתנה, מתקדם, מתפתח. הסיבתיות אינה חלק מן המדע, אבל היא תובנה בסיסית של כל בני האדם. ועליה אנו מבססים כל החלטה והחלטה בחיינו [כמעט]. תאר לעצמך יום בו אתה מחליט שאין סיבתיות ומזלזל בדברים הגורמים [פי חוק הסיבתיות] לסיכון גופך, נפשך, וכדומה. אני בטוח שאפילו על מאה שקל לא תהמר, אולי אין סיבתיות ולא תפסיד אותם.

בנוגע לטיעון 1 הסיבתיות שוללת את האפשרות שהחומר היה תמיד, מכיון שחומר צריך סיבה. חוקי הטבע צריכים סיבה. הם אינם יכולים להיווצר מעצמם ללא גורם. באפשרותך לפקפק בסיבתיות, אמנם עשה זאת בעקביות, קפוץ גם מהגג..

בטיעון 2 הנך כותב כי גם אם נניח שיש אל יש רגרסיה אינסופית. ואני לעומת זאת הסברתי כי הסיבתיות תקפה אך ורק במסגרת הזמן, לא תיתכן סיבתיות ללא מסגרת של זמן. אם האל הוא ישות רוחנית [בדומה לתודעה שלנו, מבלי הגוף] שאינה במגבלת הזמן של היקום שלנו, הסיבתיות לא תקפה לגביו, ולכן אין רגרסיה אינסופית.

לגבי טיעון 4, כמובן שהפילוסופיה לא נוגעת לדת, אלא רק למציאות האל. היהדות טוענת להתגלות האל לכל העם ומתן תורה, מה שאף קבוצה אחרת לא טוענת. כמובן שנושא זה צריך בדיקה לעצמו, איך ידעו בדיוק שהאל התגלה, אבל אין זה שייך כלל לנושא הפילוסופי של מציאות האל. ולכן אני לא צריך להוכיח שכל דת שימציא איש מוזר באיזה מקום בעולם היא לא אמת.

טיעון 5 שלך גם שגוי, הדת מספקת הסברים לחיים, למציאות, לסיבה שעובדים את האל, ולתכלית של כל זה. את הדברים האלו לומדים מן התורה ומן הנביאים

וכעת לדבריך:

קודם כל אי אפשר להוכיח או להפריך את קיומו של האל בעזרת "הגיון". ה-"הגיון" שהשתמשת בו להוכחת קיומו של האל הוא ש-"שום דבר לא קורה מעצמו" ושלכן "מישהו היה חייב ליצור את העולם".

אכן ניתן.

אתה גם יוצא מנקודת הנחה שהיה מפץ גדול. למעשה, עשית ערבוב בין תיאוריות מדעיות לגבי תחילת היקום ("טבעו" של המפץ הגדול) והחוקיות אשר אנו מאמינים שקיימת ביקום (מה שאתה קורה לו "הסיבתיות") לבין קיומו של איזשהו כח עליון

לא עשיתי ערבוב, הנחתי את המפץ הגדול וראשית ליקום כהנחת מוצא של הדיון הפילוסופי.

בוא ואציע לך תיאוריה חלופית (גם היא משתמשת באותו "הגיון"). גם אם המרחב עצמו "נוצר" - המציאות עצמה אינה יכולה להיווצר - קיומה הוא נצחי ומוחלט. לא ייתכן מעבר ממצב של "אין מציאות" למצב של "יש מציאות". גם התיאוריה החביבה שהמציאו אבותינו שטוענת ש-"מישהו" יצר את העולם, מניחה למעשה שהייתה קיימת מציאות כלשהי (מאז ומעולם, לנצח) שאפשרה את יצירתו של היקום.

כפי שהתבאר, מציאות קדמונית סותרת את הסיבתיות. כל זמן שמדובר ביקום שלנו המוגבל לזמן מקום וחומר.

שים לב שאינני מדבר על "חלל" או על "זמן" אלא על עצם קיומה של מציאות כלשהי, המאפשרת את *היותם* של דברים (גם "אלוהים" הוא דבר מה, על פי הגדרה זו).

לכן, אינו רואה שום צורך מיוחד "להמציא" את אלוהים : אם המציאות הייתה קיימת מאז ומעולם (וזה - לצורך העניין - לא משנה אם נקרא לה : "היקום" או נקרא לה "אלוהים") - אין שום צורך באיזשהי "דמות" כמו-אנושית בעלת אינטליגנציה או תודעה.

יש הבדל בין חומר, ובין שכל נבדל.

כל טיעון שמדבר על קיומו של אלוהים כ-"הכרח" בשל הימצאותו של העולם, הוא אווילי, כי מדובר ברגרסיה אינסופית:

אם יש לך בעיה לתפוס שהיקום קיים מאז ומעולם --- למה כל כך קל לך לחשוב ש-"אלוהים" קיים מאז ומעולם?

מה בדיוק ההבדל המהותי ביניהם? אין - בטח שלא על פי "ההגיון".

על פי ההגיון, זה כלל לא משנה "מי" מהשניים קיים מאז ומעולם ולנצח: "אלוהים" או המציאות עצמה.

זה הוסבר היטב ההגיון, אנו והחומר של היקום מוגבל לזמן. אלוקים לא.

למה אתה מאמין שאנחנו "מורכבים מדי" ו-"מתוכננים מדי" מכדי שנתפתח ע"י תהליך האבולוציה, אך "אלוהים" כלל לא צריך מישהו "מורכב" או "מתוכנן" שיצור אותו?

לא זכור לי שדיברתי על אבולוציה.

אני טוען, שאם יש אלוהים, אזי מוכרח להיות אל-אלוהים -(מעין ישות עליונה שיוצרת אלים) וחייב להיות גם אל-אל-אלוהים (מעין ישות עליונה שיוצרת ישויות עליונות שיוצרות אלים) וכך הלאה, AD INFINITUM (עד אין קץ).

היות והמחשבה הזו אבסורדית, פשוט יותר להניח שהיקום קיים פשוט כך - וזהו, מבלי להמציא כל מיני "מכשירים" דמיוניים כמו שדים, רוחות, פיות, זאוס, מלאכים או אלים.

כמובן שהשדים אינם רלבנטיים, הם אינם נגזרים מטיעון הגיוני.

עכשיו, לכשהנחנו שהיקום (כלומר המציאות עצמה, לא ה-"מרחב והזמן", שבהינתן מציאות מסויימת (שאיננו יודעים מה טבעה) יכולים להיווצר או להיעלם גם מעצמם) קיים ללא שום צורך בגורם "חיצוני" -- אפשר לדבר על תהליכים שקורים ביקום או על כדור הארץ (כמו האבולוציה) ביתר הרחבה...

אבולוציה אינה יכולה להסביר היווצרות חיים.

בשורה התחתונה: כל מי שמשתתף בדיון הזה (וכל בן אדם בעולם למעשה) סבור (בין אם במודע או לא) שהמציאות עצמה קיימת - ושהמצב ההפוך (אי-קיום המציאות) פשוט אינו *אפשרי* בגלל שכדי שמשהו "יתרחש" צריכה להיות מציאות כלשהי מלכתחילה.

במילים אחרות: היקום (על פי הגדרה) הוא הוא המקום בו דברים קיימים - ולכן אם אלוהים קיים (וזה כולל את ה"אלוהים" שלך) אזי שהו מוכרח להיות חלק מאותו יקום (או מציאות) שהייתה קיימת מאז ומעולם.

לא, היקום הוא המקום בו הדברים הגשמיים במסגרת מרחב זמן קיימים, לא המציאות הרוחנית שאינה במסגרת זו.

אבל "להוסיף" את "אלוהים" למשוואה הזו, כפי שהראתי, זה פשוט מיותר, כי אם המציאות עצמה לא נוצרה --- אז למה יש לנו צורך באיזשהי "דמות" שתיצור דברים? אולי תהליכים פשוט מתרחשים באופן ספונטני?

הוסבר .

ועוד הערה אחרונה: אתה אוהב לצטט את "חוק הסיבתיות". בפועל - זה איננו "חוק" אמיתי, אלא אקסיומה מדעית, שיכולה באותה מידה להיות לא נכונה, או נכונה רק "בדרך כלל". כלומר, יכול להיות ש-"דברים בתוך היקום קורים כי משהו אחר הביא להרתרחושתם" --- אבל יכול להיות שה-"חוק" הזה לא חל על היקום עצמו (או בוא נקרא לזה הקוסמוס, כדי להבדיל אותו מהמילה "יקום" שבה השתמשתי קודם במובן של "המציאות עצמה").

הסיבתיות נגזרת מן האינטואיציה האנושית, ואין לנו אפשרות להתנתק ממנה. היקום עצמו הוא כדור הארץ, הוא הגג שאינך רוצה לקפוץ ממנו משום שאתה מאמין בסיבתיות.

בקיצור - אתה רשאי להאמין במה שאתה רוצה - רק תבין מדוע זה אווילי לחשוב שאפשר "להוכיח" את הקשקושים האלה.

אם אתה צודק, אז הבודהיסטים טועים. אם הבודהיסטים צודקים, אז ההינדואיסטים טועים.

בקיצור, אתה צריך להוכיח לא רק שה-"תיאוריה" הדתית שלך נכונה, אלא שכל השאר לא נכונות, כדי שאפשר בכלל יהיה להתייחס ברצינות

הוסבר .

ההבדל בין המדע לאמונה הוא שהמדע מנסה *להתקרב אל האמת* ואילו הדת לא מנסה לגלות את האמת אלא מנסה *לבנות מודל דמיוני של המציאות שבמסגרתו מהווים בני האדם את מוקד ההתרחשויות*...

כיצד מנסה לגלות המדע את האמת? ע"י כך שהוא מניח את המינימום הבסיסי ביותר - מתעד תופעות, מעלה שאלות, מעלה השערות שמנסות לענות על אותן שאלות, ומנסה *להפריך* את אותן השערות

המדע אינו מנסה למצוא את האמת בקשר למשמעות העולם, או מי יצר אותו, אלא אך ורק את הנתונים המוחשיים, זה אספקט צר מאד של הקיום. הדת מנסה למצוא את האמת בקשר לתחום הרחב יותר, מבלי קשר לנתונים המוחשיים, שאינם קשורים לנושאי הדת.

לכן, הטענה שכדור הארץ הוא שטוח ולא עגול הייתה *עובדה מדעית*. למה? כי זו הייתה השערה שניתנת להפרכה, אך איש לא הצליח להפריך אותה - עד אשר בוא כמה בני-אדם חכמים והוכיחו שכדור הארץ הוא עגול. הם למעשה *הפריכו* את ההשערה הקודמת, והחליפו אותה בתיאוריה חדשה. את התיאוריה הזו - גם כן ניתן להפריך --- אך איש עדיין לא עשה זאת. לכן, מבחינתנו היא קנתה לה מעמד של "עובדה".

הטיעון שכדוה"א שטוח לא היה מדעי כי לא היה על בסיס בדיקה או תצפית אלא סתם אמירה.

הטענה שיש אלוהים לעומת זאת, היא לא עובדה, היא לא ניתנת להפרכה, והיא לא ניתנת להוכחה. אפשר להאמין בה, אבל זה חסר טעם כי זה לא *עונה על שום שאלה* - להפך - זה מבטל שאלות ומחליף אותן ב-"ככה".

הקריטריון של הוכחה והפרכה אינו תקף לגבי אמיתות, אלא רק לגבי השערות מדעיות, שאי אפשר לבדוק אותם אלא על ידי מבחנים חיצוניים, ולעולם אי אפשר לאמת אותם, ולכן הגדיר פופר את המדע כדבר שלכל הפחות ישנה אפשרות להפריכו במקרה ואינו נכון. פילוסופיה לא ניתנת להוכחה או הפרכה, היא פשוט החשיבה האנושית, זו שאתה משתמש בה כדי לחיות בעולם.

"איך נוצרו החיים?" - "ככה".

"איך נוצר היקום?" - "ככה".

"למה בני אדם קיימים וצריכים כביכול לעבוד את אלוהים?" - "ככה"

"למה יש בכלל אלוהים ?" - "ככה".

"למה אותו אלוהים - יצר כביכול את העולם בכלל?" - "ככה".

על כל השאלות האלו יש הסברים מעמיקים בתורת הנביאים.

אין פה שום נסיון להתקרב אל האמת, אלא *ליצור* אמת שנוחה לך.

הדת לא נוחה לאף אחד, היא חובה המוטלת עלינו מאת האל

**** והערה באמת אחרונה חביבה **** חשוב לי רק להדגיש את הבסיס שעליו אני קובע ש-"המציאות לא יכולה להיווצר" - מדובר בעניין סמנטי -

אני מגדיר את המציאות כסך כל הדברים ש-*קיימים*. כל דבר שאתה טוען שקיים (זמן, מרחב, אלוהים, היקום עצמו) מבחינתי קיים במסגרת אותה מציאות.

אם אתה רוצה לטעון שיש משהו "מעבר" לאותה מציאות - אזי שאני פשוט *אשנה* את ההגדרה שלי כך שתכלול גם את אותו ה-"משהו" שאתה רוצה להוסיף. לכן, לצורך העניין - אם "אלוהים" קיים, אז גם הוא חלק מאותה מציאות. זה פשוט עניין של הגדרה - כך אני מחליט להגדיר.

אני מגדיר ש-"המציאות" מבחינתי כוללת כל דבר שקיים, ובכלל זאת דברים שעשויים להיות קיימים אך איננו יודעים בוודאות: אלים, דרקונים, פיות, מפלצות מתחת למיטה, וכן הלאה

לכן *מעצם ההגדרה* - לא יכולה "להיווצר" המציאות, כיוון שאם קיים "פוטנציאל" כלשהי להיווצרותו של דבר מה (או לקיומו) אזי שקיים דבר מה - כלומר - קיים ולו פוטנציאל. "קיומו" של אותו פוטנציאל "מספיק" כדי שאוכל לקרוא לכך *מציאות נצחית ומוחלטת*.

ולכן מוכח שלא היה פוטנציאל ולא היה כלום, עד שבאה סבה ויצרה את מה שיש.

....

הערה נוספת, מה שעסקנו זה רק בדבר אחד למציאות האל, אבל ישנן עוד רבות ברובד הפילוסופי.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

בטיעון 2 הנך כותב כי גם אם נניח שיש אל יש רגרסיה אינסופית. ואני לעומת זאת הסברתי כי הסיבתיות תקפה אך ורק במסגרת הזמן, לא תיתכן סיבתיות ללא מסגרת של זמן. אם האל הוא ישות רוחנית [בדומה לתודעה שלנו, מבלי הגוף] שאינה במגבלת הזמן של היקום שלנו, הסיבתיות לא תקפה לגביו, ולכן אין רגרסיה אינסופית.

לא משנה איך תנסח, השאלה עדיין עולה:

מי יצר את אלוהים, איך הוא נוצר, ולשם מה הוא נוצר?

גם אם הוא מחוץ למסגרת הזמן, הוא לא יכול ליצור את עצמו>משהו היה לפניו

ופה התיאוריה שלך נופלת!

מכוון שהמדע אומר : לא יודע

ואתה טוען אחרת על סמך מה????????????

עוד משהו:

לגבי טיעון 4, כמובן שהפילוסופיה לא נוגעת לדת, אלא רק למציאות האל. היהדות טוענת להתגלות האל לכל העם ומתן תורה, מה שאף קבוצה אחרת לא טוענת. כמובן שנושא זה צריך בדיקה לעצמו, איך ידעו בדיוק שהאל התגלה, אבל אין זה שייך כלל לנושא הפילוסופי של מציאות האל. ולכן אני לא צריך להוכיח שכל דת שימציא איש מוזר באיזה מקום בעולם היא לא אמת.

איך ישות רוחנית יכולה להתגלות?

איך ישות שקימת מחוץ לזמן יכולה "להכנס" לחוקי הזמן והסיבתיות? ואיך היא יכולה ליצור?

המסקנה מהדברים שלך היא שאלוהים קיים רק בתוך ראשם של חלק מבני האדם- דבר שהוא נכון

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

הי Klayhamn היקר גם.

מה שאתה טוען הוא:

1 ייתכן שהמציאות היתה תמיד

הרשה לי לתקן אותך. לא "טענתי" ש-"ייתכן" שהמציאות הייתה תמיד, אלא *הגדרתי* אותה באופן כזה שאני כולל בה את סך כל מה שקיים וישנו, בין אם "גשמי" ובין אם לאו. רוצה להוסיף איזשהי ישות רוחנית דמיונית בשם "אלוהים"? סבבה, גם הוא חלק ממה שאני קורא לו - המציאות. חייבת הייתה להיות מציאות כלשהי (ובמסגרתה אלוהים) כדי שהתיאוריה שלך תעבוד.

אם אתה מתכווח עם הטענה הזו, אזי שמבחינתך "אלוהים" מסוגל ליצור גם את עצמו...

מה שאתה טוען הוא:

2 גם אם נניח שיש אל עדיין הסיבתיות מחייבת שגם לו יש סיבה עד אינסוף

3 הסיבתיות אינה מוכחת מדעית

4 מנין שדתות אחרות אינן נכונות?

5 הדת לא נותנת שום הסבר או תוכן לחיים ולמציאות

2 - כך טענתי - אך שים לב לדקות מסויימת - אני פשוט מחיל את אותו הגיון שלך... אם היקום עצמו (שהוא מה שמכיל זמן, ולכן הוא עצמו מעבר לזמן) צריך שמישהו יצור אותו, אזי גם היוצר שלו ("אלוהים" נניח) שהוא כביכול "מעל לזמן" צריך שמישהו יצור אותו - וכן הלאה... אני פותר את הבעיה בכך שאני טוען שהיקום לא צריך יוצר מלכתחילה - כיוון שהוא עצמו "מעבר לזמן".

**************** "הזמן" תקף לדברים *בתוך* היקום, ולא לקיום עצמו ******************

מה הכוונה? המציאות עצמה לא "נמצאת" בשום מקום, ולא "מתחילה" ולא "נגמרת". היא נצחית ואינסופית --- כיוון שהזמן והמרחב הם דברים שמתרחשים *בה*, ולא תקפים *לגביה*. הזמן והמרחב, כמו גם החומר -- הם "מאפיינים" או תכונות של היקום --- אבל על היקום עצמו לא פועל שום "גורם" חיצוני ושום "חוק". *היקום הוא הוא המקום בו דברים מתרחשים*, הוא עצמו אינו יכול "להתרחש".

3 - לא, טענתי שהיא לא בהכרח "מוחלטת" או "עקבית". אנו מניחים שהיא כזו, אך איננו יודעים (ואיננו יכולים לדעת) זאת. הסיבתיות *כן* מוכחת מדעית, אבל רק בכל הנוגע לתופעות המתרחשות *בתוך הקוסמוס*. לא ניתן להחיל "סיבתיות" (או כל חוק אחר) על היקום עצמו, כיוון שהיקום *הוא הוא* ה-"מקום" שבו חוקים קיימים. אין משמעות ל-"חוקים" מחוץ ליקום.

4 - זו לא טענה. הטענה שלי הייתה שאינך יכול להפריך או להוכיח שיש אל אחד - כך שבכל מקרה כל אמונה שהיא ספציפית ("אני מאמין שיש שני אלים" , "אני מאמין בישו", "אני מאמין בדרקונים") היא אווילית.

5 - לא טענתי את זה, רק טענתי שזה *מיותר* להאמין בדת כלשהי, היות והיא במקרה הטוב - מתחמקת מלענות על שאלות - ובמקרה הרע - "ממציאה סיפורים" בנוגע לדברים שאין להם תשובה וכנראה גם לא תהיה להם.

אני מתחיל מנקודה 3, הסיבתיות אינה מדעית. נכון, היא מעל למדע. המדע הוא מערכת סיסטמטית להשגת מידע שימושי. אך אינו ערובה לאמת. המדע משתנה, מתקדם, מתפתח. הסיבתיות אינה חלק מן המדע, אבל היא תובנה בסיסית של כל בני האדם. ועליה אנו מבססים כל החלטה והחלטה בחיינו [כמעט]. תאר לעצמך יום בו אתה מחליט שאין סיבתיות ומזלזל בדברים הגורמים [פי חוק הסיבתיות] לסיכון גופך, נפשך, וכדומה. אני בטוח שאפילו על מאה שקל לא תהמר, אולי אין סיבתיות ולא תפסיד אותם.

ה-"סיבתיות" אינה חלק מה-"תובנה הבסיסית של בני האדם" אלא היא שורש המדע -- היא מה שעומד בבסיסו של המדע. המדע *מניח* את הסיבתיות. זו אקסיומה. אנחנו לא "יודעים" שיש סיבתיות, אנחנו מניחים, ובינתיים זה הוביל אותנו לתוצאות מועילות (לדוגמא, מנע מקרי מוות, איפשר תעופה או טלפון, וכיו"ב). הטעות שלך היא לא בעובדה שאתה מניח שיש סיבתיות - אלא בשתי תכונות שגויות שאתה מייחס לה:

1. אתה מתייחס לסיבתיות כמשהו מוחלט וודאי, שנכון בכל מצב ובכל קונטקסט שניתן להעלות על הדעת.

2. אתה מחיל אותה על דברים שלא ניתן להחיל אותה עליהם - מה שנקרא - CATEGORY MISTAKE. הסיבתיות שבני האדם מניחים את קיומה היא סיבתיות של העולם *החומרי* - כלומר - דבר מה ביקום נובע מדבר מה אחר שקדם לו בזמן וגרם לו. אם לדוגמא תיאוריית המפץ הגדול נכונה והזמן והמרחב נוצרו --- אזי שלא ניתן בכלל לדבר על "סיבתיות" של אירוע כזה --- לא ניתן לדבר על משהו ש-"גרם" לו.

בנוגע לטיעון 1 הסיבתיות שוללת את האפשרות שהחומר היה תמיד, מכיון שחומר צריך סיבה. חוקי הטבע צריכים סיבה. הם אינם יכולים להיווצר מעצמם ללא גורם. באפשרותך לפקפק בסיבתיות, אמנם עשה זאת בעקביות, קפוץ גם מהגג..

כפי שהראתי קודם - היקום עצמו לא צריך "סיבה" - ניתן להחיל את הסיבתיות אך ורק על התופעות שבהן נוכחנו לדעת שהיא קיימת: קרי - העולם הפיסי.

אנו הבחנו עד כה בסיבתיות של החומר בלבד, ולא חזינו בהיווצרותו (או בהשמדתו) של היקום, ולכן אין לנו סיבה להניח שהוא עצמו צריך להיווצר ולא (למשל) היה קיים מאז ומעולם.

לכן, אני לא צריך "לפקפק" בסיבתיות בעקביות -- מספיק לי להניח שהסיבתיות חלה רק על תופעות במסגרת היקום ולא "מחוץ לו"

היות ועדיין לא נתקלנו במשהו ש-"קיים" "מחוץ" ליקום (והיות שעצם הקונספט הזה הוא אבסורדי) אין לנו שום סיבה להניח או לחשוב שקיימת סיבתיות כלשהי שחלה על היקום עצמו.

עכשיו, אחזור להדגשה של ההבדל בין ה-"קיום" (או המציאות) ובין ה-"יקום" (או הקוסמוס): היקום יכול להיווצר (עד כמה שאנחנו יודעים, אולי גם ספונטנית), המציאות לא. למה? כי הגדרנו את המציאות להיות סך כל דבר ש-"ישנו" - בכל רובד , מימד או צורה אפשריים.

חוקי הטבע לא "צריכים סיבה" - הם לא "חוקים שכתובים בספר" --- הם פשוט אופיו של היקום - כך הוא מתנהג.

לצבע "אדום" אין "סיבה" - הוא פשוט כזה - אדום. הוא פשוט קיים.

בטיעון 2 הנך כותב כי גם אם נניח שיש אל יש רגרסיה אינסופית. ואני לעומת זאת הסברתי כי הסיבתיות תקפה אך ורק במסגרת הזמן, לא תיתכן סיבתיות ללא מסגרת של זמן. אם האל הוא ישות רוחנית [בדומה לתודעה שלנו, מבלי הגוף] שאינה במגבלת הזמן של היקום שלנו, הסיבתיות לא תקפה לגביו, ולכן אין רגרסיה אינסופית.

אז אתה יודע לספר לי שהסיבתיות היא "חלק מהתובנה האנושית" אבל אז אתה עושה "LEAP OF FAITH" ומספר לי שישנם יצורים שחיים "מעבר לזמן" ולכן "הסיבתיות לא חלה עליהם". מעניין, ומי לימד אותך בדיוק שישנם כאלה "ישויות רוחניות"? מנין לך? כיצד הגעת למסקנה כזו?

במילים אחרות, מה שאתה עושה זה דבר כזה:

אני טוען: הקיום (או המציאות) קיים מאז ומעולם ולא יכול (ולא צריך) להיווצר.

אתה טוען: לא, מישהו חייב היה ליצור אותו.

אני טוען: אוקי, ומי יצר את המישהו ?

אתה טוען: המישהו הזה, קיים מאז ומעולם ולא יכול (ולא צריך) להיווצר.

בקיצור, אני טוען שהקיום הוא נצחי, ואתה טוען שה-"אל" הוא נצחי. אין הבדל מהותי בין השניים, ואני לא מרגיש "צורך מיוחד" להוסיף את הדמות המסתורית הזו בשם "אלוהים" לתמונה - אם בכל מקרה אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מסכימים שלא יכולה להיות רגרסיה אינסופית ושדבר מה (יהיה זה הקיום עצמו או ה-"אל") חייב להיות נצחי.

לגבי טיעון 4, כמובן שהפילוסופיה לא נוגעת לדת, אלא רק למציאות האל. היהדות טוענת להתגלות האל לכל העם ומתן תורה, מה שאף קבוצה אחרת לא טוענת. כמובן שנושא זה צריך בדיקה לעצמו, איך ידעו בדיוק שהאל התגלה, אבל אין זה שייך כלל לנושא הפילוסופי של מציאות האל. ולכן אני לא צריך להוכיח שכל דת שימציא איש מוזר באיזה מקום בעולם היא לא אמת.

אתה טועה. ראשית כל ישנן דתות רבות שטוענות להתגלות האל (למעשה רובן טוענות כך). הנצרות לדוגמא טוענת שישו עצמו הוא "שלוחה" גשמית של האל - מעין "התגשמות" שלו בעולם המוחשי. דבר שני, לטעון שקיימת "ישות עליונה שיצרה את העולם וזהו" זה טיעון פילוסופי חסר פשר. נגיד - אוקיי? ומה? והיא גם תכננה את העולם? והיא גם יצרה בני אדם ב-"דמותה"? והיא גם "עוזרת להם בחייהם ושופטת אותם" ? זו כבר דת.

הקביעה הפילוסופית עצמה ש-"יש אלוהים" היא חסרת משמעות אם היא לא חלק מדת מסויימת. כי - כפי שהראתי, זה לא ממש משנה מה אתה חושב שנצחי --- היקום -- או אלוהים. אחד מהשניים חייב להיות נצחי. אז למה בכלל יש צורך להרהר בקיומו של "אל" ולא פשוט להסתפק בתשובה הפשוטה יותר שזהו *היקום* שקיים מאז ומעולם, ולא גורם חיצוני כלשהו שאיננו רואים.

לא עשיתי ערבוב, הנחתי את המפץ הגדול וראשית ליקום כהנחת מוצא של הדיון הפילוסופי.

כפי שהתבאר, מציאות קדמונית סותרת את הסיבתיות. כל זמן שמדובר ביקום שלנו המוגבל לזמן מקום וחומר.

יש הבדל בין חומר, ובין שכל נבדל.

זה הוסבר היטב ההגיון, אנו והחומר של היקום מוגבל לזמן. אלוקים לא.

עשית ערבוב, כי תיאוריית המפץ הגדול מבוססת על תצפיות מדעיות, וזו לא "פילוסופיה". זו תיאוריה מדעית. התיאורייה לא מתיימרת לתאר מה ארע "לפני" המפץ - ואפילו לא מה קרה בשברירי השניה הראשונים --- אלא - החל מנקודת זמן מסויימת (נניח מליונית השניה) והלאה... לכן עשית ערבוב בין תיאורייה מדעית (שמבוססת על תצפיות כמו התרחקות הגלקסיות זו מזו, קרינות כאלה ואחרות, חלקיקים כאלה ואחרים וכו') - ובין טענה פילוסופית.

אין הבדל בין חומר ובין "שכל" - הוכח לי שקיימת רוח. אין ביננו ויכוח על כך שקיים חומר (אני מקווה), אני טוען שלא קיימת שום רוח. אין נפש, והתודעה היא תוצר ביו-כימי של המוח המופלא שלנו. הוכח לי שקיימת נפש.

אבולוציה אינה יכולה להסביר היווצרות חיים

היא לא מתיימרת להסביר את היווצרותם, היא מתיימרת להסביר את התפתחותם - ואת מורכבותם של היצורים החיים כיום בשונה מפשטותם בעבר. ישנן תיאוריות מדעיות בנוגע לאופן בו *נוצרו* החיים, והן אינן חלק מתורת האבולוציה.

לא, היקום הוא המקום בו הדברים הגשמיים במסגרת מרחב זמן קיימים, לא המציאות הרוחנית שאינה במסגרת זו.

הוכח לי את קיומה של אותה "מציאות רוחנית". איני מודע לקיומה.

הסיבתיות נגזרת מן האינטואיציה האנושית, ואין לנו אפשרות להתנתק ממנה. היקום עצמו הוא כדור הארץ, הוא הגג שאינך רוצה לקפוץ ממנו משום שאתה מאמין בסיבתיות.

זה שאת חיינו הגשמיים אנחנו מנהלים על פי ההנחה שיש סיבתיות, לא אומר שאנחנו צריכים להניח שהיא חלה גם על היקום עצמו.

הסיבתיות היא תכונה של היקום - כלומר היא מאפיינת (עד כמה שאנחנו יודעים) את היקום, ולא ניתן להשתמש בה כדי לתאר תהליכים שקרו כביכול מחוץ למסגרת היקום. זו פשות טעות מגוחכת.

אתה מניח שאלוהים הוא "מעל לזמן" ולכן הוא "יצר" את היקום. אבל למה היקום היה צריך להיווצר מלכתחילה? הרי היקום הוא הוא מעל הזמן --- היקום הוא המקום שבו הזמן קיים, ולא להפך!!! הזמן לא חל על היקום, היקום מכיל את הזמן

המדע אינו מנסה למצוא את האמת בקשר למשמעות העולם, או מי יצר אותו

זה בגלל שעד כמה שאנחנו *יודעים* - היקום לא "נוצר" ולכן גם אין משמעות לקיומו.

הטיעון שכדוה"א שטוח לא היה מדעי כי לא היה על בסיס בדיקה או תצפית אלא סתם אמירה.

טעות *חמורה* - הקביעה שהעולם הוא שטוח הייתה טענה מדעית *ועוד איך*. היא שונה לדוגמא מהטענה שהעולם מרובע, או אולי הוא דיסק שעומד על ארבעה פילים שעומדים על צב מעופף (אני לא צוחק, פעם חשבו כך). על פי איזה קריטריון בדיוק היא אינה מדעית? זו הייתה הפרדיגמה השולטת --- כך סברו בני האדם. אבל , זו הייתה תיאוריה ברת הפרכה -- כלומר, ניתן היה להפריך אותה, ואכן -- מדידות פשוטות הצליחו להראות שהעולם הוא *עגול*.

הקריטריון של הוכחה והפרכה אינו תקף לגבי אמיתות, אלא רק לגבי השערות מדעיות, שאי אפשר לבדוק אותם אלא על ידי מבחנים חיצוניים, ולעולם אי אפשר לאמת אותם, ולכן הגדיר פופר את המדע כדבר שלכל הפחות ישנה אפשרות להפריכו במקרה ואינו נכון. פילוסופיה לא ניתנת להוכחה או הפרכה, היא פשוט החשיבה האנושית, זו שאתה משתמש בה כדי לחיות בעולם.

הפילוסופיה אמנם אינה ניתנת להוכחה או הפרכה, ובדיוק משום כך לא ניתן להוכיח (או להפריך) את קיומו של אלוהים. לכן, אני טוען, להניח שהוא קיים זה מיותר. זה שקול להנחה שקיימים שדים, רוחות רפאים, דרקונים, המפלצת מלוך נס, מלאכים, אורן זריף, כוחות קסמים וכו'...

כל דבר שלא ניתן להפריך, אין טעם בכלל להעלות אותו על הדעת, אלא אם כן יש לנו סיבה "להניח" אותו.

אין לנו שום סיבה - כפי שהראתי - להניח שה-"גורם הנצחי" הוא דווקא איזשהו "אל" ולא פשוט היקום עצמו, ולכן --- בוא נניח את הדבר הפשוט יותר, שהמציאות היא היא הנצחית, ולא שום גורם אחר.

הדת לא נוחה לאף אחד, היא חובה המוטלת עלינו מאת האל

ודאי שהיא נוחה, כיוון שהיא:

1. שמה את האדם במרכז, כשאין לנו סיבה לחשוב שהוא ה-"מרכז" של כלום (להפך, ככל שמעמיקים בתורת האבולוציה מבינים שהאדם הוא "סתם עוד חיה" ככל החיות, שהתפתח מהקוף, ושהוא - כמו כל חיה אחרת - בעל אינסטקטים מסויימים, בעל תכונות כאלה ואחרות, והוא נידון לאותו "גורל" כמוהן --- לחיות זמן מסויים ואז למות).

2. אומרת לאנשים שיש להם איזשהי "נפש" שתמשיך לחיות גם אחרי מותם, כשאין לנו סיבה לחשוב כך

3. טוענת שקיימת משמעות כלשהי ליקום, כשאין לנו סיבה לחשוב כך.

הטענה כאילו "עבודת האל" היא נטל - היא פשוט שטות --- אף אדם דתי לא היה רוצה להשתחרר מהנטל הזה. ה-"נטל" הזה מעניק לאנשים דתיים תחושה של תכלית ומשמעות , בעולם שהוא למעשה נעדר גם זו וגם זו.

הערת אגב לגבי המפץ הגדול: המפץ הגדול מתאר את תהליך התפשטות והתרחבות מה שאנחנו קוראים לו היקום (או הקוסמוס) מ-"נקודת הסינגולריות" - כלומר - נקודת חומר+אנרגיה בעלת צפיפות עצומה. התיאוריה עצמה *לא טוענת* שיכול להיווצר יש מאין ושהנקודה עצמה יכלה "להיווצר". התיאוריה לא מניחה שהנקודה עצמה "נוצרה" - אלא שהיא הייתה קיימת. אין אפילו וודאות שבאותה נקודה, "החוקים הפיזיקליים" (שהם כאמור פשוט תכונות הקוסמוס) היו קיימים באותה תצורה שהם קיימים היום, וייתכן שהם היו שונים מאוד מהמודל המדעי שמתאר את הקוסמוס כיום.

בכל מקרה, על פי התיאוריה - על אף שמנקודה זו התפשטו ה-"זמן-חלל" - המסקנה ההגיונית שנובעת מכך היא ש*אין משמעות* ל-"דברים שארעו" לפני אירוע זה - וניתן להסתכל על כך כסוג של "קיום נצחי" -- אבל לא נצחי במובן שאנחנו "מכירים" של משך זמן --- אלא בדיוק ההפך מכך. היעדר כל זמן.

כיצד "יראה" היקום אם הזמן "יעצור מלכת"? כך (במובן מסויים) אפשר לתאר את היקום ב-"תחילתו".

במילים אחרות: המציאות הייתה קיימת "תמיד" - ללא זמן --- היקום - הוא איזשהי מסגרת שבה יש זמן, ולכן אפשר לדבר על ה-"זמן שחלף מאז תחילתו".

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

הרשה לי לתקן אותך. לא "טענתי" ש-"ייתכן" שהמציאות הייתה תמיד, אלא *הגדרתי* אותה באופן כזה שאני כולל בה את סך כל מה שקיים וישנו, בין אם "גשמי" ובין אם לאו. רוצה להוסיף איזשהי ישות רוחנית דמיונית בשם "אלוהים"? סבבה, גם הוא חלק ממה שאני קורא לו - המציאות. חייבת הייתה להיות מציאות כלשהי (ובמסגרתה אלוהים) כדי שהתיאוריה שלך תעבוד.

אני הבנתי את דבריך במובן של המציאות החומרית, כדעת אריסטו שהחומר קדמון. זה כמובן רק "ייתכן", גם אם לך הדבר ברור או שאתה מציע אותו כאפשרות. אם אתה כולל גם את המציאות הרוחנית כמו אלוקים, אזי הדבר אינו נתון לויכוח.

אם אתה מתכווח עם הטענה הזו, אזי שמבחינתך "אלוהים" מסוגל ליצור גם את עצמו..

כמובן איני מתווכח שאלוקים הוא קדמון מכיון שאינו במסגרת הזמן.

3 - לא, טענתי שהיא לא בהכרח "מוחלטת" או "עקבית". אנו מניחים שהיא כזו, אך איננו יודעים (ואיננו יכולים לדעת) זאת. הסיבתיות *כן* מוכחת מדעית, אבל רק בכל הנוגע לתופעות המתרחשות *בתוך הקוסמוס*.

לא נכון, אין שום דרך להוכיח את הסיבתיות באופן מדעי. היא הנחה אינטואיטיבית שלנו.

לא ניתן להחיל "סיבתיות" (או כל חוק אחר) על היקום עצמו, כיוון שהיקום *הוא הוא* ה-"מקום" שבו חוקים קיימים. אין משמעות ל-"חוקים" מחוץ ליקום.

אין משמעות לחוקים מחוץ ליקום, אבל יש להם משמעות ביקום עצמו, ולכן היקום עצמו, במדה והוא קיים, הוא כפוף לחוקי קיומו מן הרגע הראשון בו הוא קיים.

4 - זו לא טענה. הטענה שלי הייתה שאינך יכול להפריך או להוכיח שיש אל אחד - כך שבכל מקרה כל אמונה שהיא ספציפית ("אני מאמין שיש שני אלים" , "אני מאמין בישו", "אני מאמין בדרקונים") היא אווילית.

אמונה שאין לה על מה שתסמוך, אינה מצריכה ויכוח. הרוצה יאמין ושאינו רוצה לא יאמין. היהדות מסתמכת על התגלות של האל.

5 - לא טענתי את זה, רק טענתי שזה *מיותר* להאמין בדת כלשהי, היות והיא במקרה הטוב - מתחמקת מלענות על שאלות - ובמקרה הרע - "ממציאה סיפורים" בנוגע לדברים שאין להם תשובה

אתה קובע שרירותית דברים שאפשר להתווכח עליהם, ואני מתאר לעצמי שאתה יודע זאת. אתה מניח שהכל מומצא והתחמקות, איני יודע כמה אתה מכיר את הדת בכדי לקבוע זאת.

ה-"סיבתיות" אינה חלק מה-"תובנה הבסיסית של בני האדם" אלא היא שורש המדע [זו לא סתירה, היא גם חלק מהתובנה של בני האדם, וכמובן גם הנחת המוצא של המדע]-- היא מה שעומד בבסיסו של המדע. המדע *מניח* את הסיבתיות. זו אקסיומה. אנחנו לא "יודעים" שיש סיבתיות, אנחנו מניחים, ובינתיים זה הוביל אותנו לתוצאות מועילות (לדוגמא, מנע מקרי מוות, איפשר תעופה או טלפון, רפואה וכיו"ב). הטעות שלך היא לא בעובדה שאתה מניח שיש סיבתיות - אלא בשתי תכונות שגויות שאתה מייחס לה:

1. אתה מתייחס לסיבתיות כמשהו מוחלט וודאי, שנכון בכל מצב ובכל קונטקסט שניתן להעלות על הדעת.אם הסיבתיות נכונה כחוק ולא רק כצירופי מקרים, היא מוחלטת בכל היקום שלנו.

2. אתה מחיל אותה על דברים שלא ניתן להחיל אותה עליהם - מה שנקרא - CATEGORY MISTAKE. הסיבתיות שבני האדם מניחים את קיומה היא סיבתיות של העולם *החומרי* - כלומר - דבר מה ביקום נובע מדבר מה אחר שקדם לו בזמן וגרם לו. אם לדוגמא תיאוריית המפץ הגדול נכונה והזמן והמרחב נוצרו --- אזי שלא ניתן בכלל לדבר על "סיבתיות" של אירוע כזה --- לא ניתן לדבר על משהו ש-"גרם" לו.

מדוע? מכיון שהיקום הוא חומרי, הוא כפוף לחוק הסיבתיות, ואינו יכול להיווצר פתאום מעצמו. אפילו אם נניח שהחומר קדמון, שינוי בחומר מחייב סיבה. וגם אם החומר לא היה קיים, יצירת חומר וזמן מחייבים סבה. אי אפשר לפצל את הסיבתיות, וככל שמדובר במציאות חמרית שנוצרה היא צריכה סבה. אתה קובע "לא ניתן לדבר" ולא מנמק.

כפי שהראתי קודם - היקום עצמו לא צריך "סיבה" - ניתן להחיל את הסיבתיות אך ורק על התופעות שבהן נוכחנו לדעת שהיא קיימת: קרי - העולם הפיסי.היקום הוא העולם הפיסי.אנו הבחנו עד כה בסיבתיות של החומר בלבד, ולא חזינו בהיווצרותו (או בהשמדתו) של היקום, ולכן אין לנו סיבה להניח שהוא עצמו צריך להיווצר ולא (למשל) היה קיים מאז ומעולם.

לכן, אני לא צריך "לפקפק" בסיבתיות בעקביות -- מספיק לי להניח שהסיבתיות חלה רק על תופעות במסגרת היקום ולא "מחוץ לו" היקום אינו מחוץ ליקום, הוא במסגרת היקום.

היות ועדיין לא נתקלנו במשהו ש-"קיים" "מחוץ" ליקום (והיות שעצם הקונספט הזה הוא אבסורדי) אין לנו שום סיבה להניח או לחשוב שקיימת סיבתיות כלשהי שחלה על היקום עצמו.

עכשיו, אחזור להדגשה של ההבדל בין ה-"קיום" (או המציאות) ובין ה-"יקום" (או הקוסמוס): היקום יכול להיווצר (עד כמה שאנחנו יודעים, אולי גם ספונטנית איך בדיוק אנו יודעים דבר כזה ? ), המציאות לא. למה? כי הגדרנו את המציאות להיות סך כל דבר ש-"ישנו" - בכל רובד , מימד או צורה אפשריים.

חוקי הטבע לא "צריכים סיבה" - הם לא "חוקים שכתובים בספר" --- הם פשוט אופיו של היקום - כך הוא מתנהג.

לצבע "אדום" אין "סיבה" - הוא פשוט כזה - אדום. הוא פשוט קיים.

יש חוקי טבע שאינם אלא מגדירים. אבל יש חוקים המגבילים את החומר או הגורמים לו לפעול, כשחוק קובע שחומר יימשך, ברור שזה אפיו של החומר, אבל אופי כזה צריך סבה. משיכה אינה יכולה לקרות מעצמה, אם רק נניח שיש סיבתיות.

אז אתה יודע לספר לי שהסיבתיות היא "חלק מהתובנה האנושית" אבל אז אתה עושה "LEAP OF FAITH" ומספר לי שישנם יצורים שחיים "מעבר לזמן" ולכן "הסיבתיות לא חלה עליהם". מעניין, ומי לימד אותך בדיוק שישנם כאלה "ישויות רוחניות"? מנין לך? כיצד הגעת למסקנה כזו? הדרך שלי למסקנה הזו לא חשובה, אבל מכיון שישנה סתירה לוגית של רגרסיה אינסופית, הצעה זו היא פתרון לסתירה. וכן: מכיון שידוע לנו שהזמן הוא יחסי ונוצר עם היווצרות המרחב, ברור שהוא תקף רק כאן במציאות המוכרת לנו, ולכן אם יש משהו שאינו במסגרת היקום ברור שאינו כפוף לזמן. ברגע שאנו מניחים שיש סיבה ליקום ברור שסיבה זו שמחוץ למסגרתו אינה כפופה לזמן.

במילים אחרות, מה שאתה עושה זה דבר כזה:

אני טוען: הקיום (או המציאות) קיים מאז ומעולם ולא יכול (ולא צריך) להיווצר.

אתה טוען: לא, מישהו חייב היה ליצור אותו.

אני טוען: אוקי, ומי יצר את המישהו ?

אתה טוען: המישהו הזה, קיים מאז ומעולם ולא יכול (ולא צריך) להיווצר.

בקיצור, אני טוען שהקיום הוא נצחי, ואתה טוען שה-"אל" הוא נצחי. אין הבדל מהותי בין השניים, ואני לא מרגיש "צורך מיוחד" להוסיף את הדמות המסתורית הזו בשם "אלוהים" לתמונה - אם בכל מקרה אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מסכימים שלא יכולה להיות רגרסיה אינסופית ושדבר מה (יהיה זה הקיום עצמו או ה-"אל") חייב להיות נצחי.

ההבדל הוא שבחומר [גם אם נניח שהיה קדמון, כדעת חלק מחכמי ישראל שנמשכו אחרי אריסטו] קרה שינוי, שהוא המפץ הגדול, ושינוי זה דורש הסבר.

אתה טועה. ראשית כל ישנן דתות רבות שטוענות להתגלות האל (למעשה רובן טוענות כך). הנצרות לדוגמא טוענת שישו עצמו הוא "שלוחה" גשמית של האל - מעין "התגשמות" שלו בעולם המוחשי

כמובן שהיא יכולה לטעון שהאל התגלה אליו בסתר, אבל שום עם לא טוען שהאל התגלה לכל העם בסדרה של נסים ששיאה התגלות.

דבר שני, לטעון שקיימת "ישות עליונה שיצרה את העולם וזהו" זה טיעון פילוסופי חסר פשר.זה טיעון פילוסופי, שאינו חסר פשר בכלל, טיעון הגיוני ומתקבל.נגיד - אוקיי? ומה? והיא גם תכננה את העולם? והיא גם יצרה בני אדם ב-"דמותה"? והיא גם "עוזרת להם בחייהם ושופטת אותם" ? זו כבר דת.

נכון, זו כבר דת, ולכן?

הקביעה הפילוסופית עצמה ש-"יש אלוהים" היא חסרת משמעות אם היא לא חלק מדת מסויימת. כי - כפי שהראתי, זה לא ממש משנה מה אתה חושב שנצחי --- היקום -- או אלוהים. אחד מהשניים חייב להיות נצחי. אז למה בכלל יש צורך להרהר בקיומו של "אל" ולא פשוט להסתפק בתשובה הפשוטה יותר שזהו *היקום* שקיים מאז ומעולם, ולא גורם חיצוני כלשהו שאיננו רואים. התייחסתי לנושא לעיל.

עשית ערבוב, כי תיאוריית המפץ הגדול מבוססת על תצפיות מדעיות, וזו לא "פילוסופיה". זו תיאוריה מדעית.לא טענתי שהמפץ הגדול הוא פילוסופיה, אלא שאני מקבל אותו כעובדה לצורך הדיון הפילוסופי.התיאורייה לא מתיימרת לתאר מה ארע "לפני" המפץ - ואפילו לא מה קרה בשברירי השניה הראשונים --- אלא - החל מנקודת זמן מסויימת (נניח מליונית השניה) והלאה...המדע לא מטפל בזה, אבל הפילוסופיה כן. לכן עשית ערבוב בין תיאורייה מדעית (שמבוססת על תצפיות כמו התרחקות הגלקסיות זו מזו, קרינות כאלה ואחרות, חלקיקים כאלה ואחרים וכו') - ובין טענה פילוסופית.

לא עשיתי שום ערבוב, כי דיברתי רק על הפילוסופיה. כל פילוסופיה מתחילה מעובדה מסויימת, למשל הקיום של האדם, הקיום של המחשבה וכדו', והעובדה פותחת דיון פילוסופי. אין הבדל בין חומר ובין "שכל" - הוכח לי שקיימת רוח. אין ביננו ויכוח על כך שקיים חומר (אני מקווה), אני טוען שלא קיימת שום רוח. אין נפש, והתודעה היא תוצר ביו-כימי של המוח המופלא שלנו. הוכח לי שקיימת נפש.הויכוח אם קיימת נפש הוא ויכוח גדול לעצמו, ואינו נוגע ישירות לענינינו, אני יכול להפנות אותך למאמרים בנושא, לא באתי כלל להוכיח שקיימת נפש, אלא להשתמש במונח בכדי לפתור בעיה פילוסופית. יש טיעונים מדעיים העוסקים בקיומה של הנפש, להלן לינק למאמר בנושא: http://www.articles.co.il/article/39441/%D7%94%D7%90%D7%9D%20%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA%D7%94%20%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94%20%D7%90%D7%AA%20%D7%A0%D7%A4%D7%A9%20%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D

בכל אופן המשפט שלך "התודעה היא תוצר ביו כימי של המח" אין לו מובן, חומר גרידא אינו יכול להרגיש את עצמו ולדעת שהוא קיים. ואין שום דרך בה חומר יכול להפוך פתאום ליודע שהוא קיים.

היא לא מתיימרת להסביר את היווצרותם, היא מתיימרת להסביר את התפתחותם - ואת מורכבותם של היצורים החיים כיום בשונה מפשטותם בעבר. ישנן תיאוריות מדעיות בנוגע לאופן בו *נוצרו* החיים, והן אינן חלק מתורת האבולוציה.

איך שלא נקרא לזה, עדיין אין שום הסבר קביל להיווצרות החיים.

הוכח לי את קיומה של אותה "מציאות רוחנית". איני מודע לקיומה.

בהוכחה זו בדיוק אנו עוסקים, הסיבתיות מוכיחה מציאות שמחוץ ליקום. וכן התכנון של היקום המותאם להיווצרות חיים בו.

זה שאת חיינו הגשמיים אנחנו מנהלים על פי ההנחה שיש סיבתיות, לא אומר שאנחנו צריכים להניח שהיא חלה גם על היקום עצמו.

הסיבתיות היא תכונה של היקום - כלומר היא מאפיינת (עד כמה שאנחנו יודעים) את היקום, ולא ניתן להשתמש בה כדי לתאר תהליכים שקרו כביכול מחוץ למסגרת היקום. זו פשות טעות מגוחכת.

אתה מניח שאלוהים הוא "מעל לזמן" ולכן הוא "יצר" את היקום. אבל למה היקום היה צריך להיווצר מלכתחילה? הרי היקום הוא הוא מעל הזמן --- היקום הוא המקום שבו הזמן קיים, ולא להפך!!! הזמן לא חל על היקום, היקום מכיל את הזמן

אנחנו בכלל לא צריכים להניח שיש סיבתיות, אנחנו פשוט מניחים זאת.

זה בגלל שעד כמה שאנחנו *יודעים* - היקום לא "נוצר" ולכן גם אין משמעות לקיומו.

אין אנו יודעים לא אם נוצר ולא אם לא נוצר, המדע אינו יודע זאת. ובשאלה זו עוסקות הפילוסופיה והתיאוסופיה.

טעות *חמורה* - הקביעה שהעולם הוא שטוח הייתה טענה מדעית *ועוד איך*. היא שונה לדוגמא מהטענה שהעולם מרובע, או אולי הוא דיסק שעומד על ארבעה פילים שעומדים על צב מעופף (אני לא צוחק, פעם חשבו כך). על פי איזה קריטריון בדיוק היא אינה מדעית? זו הייתה הפרדיגמה השולטת --- כך סברו בני האדם. אבל , זו הייתה תיאוריה ברת הפרכה -- כלומר, ניתן היה להפריך אותה, ואכן -- מדידות פשוטות הצליחו להראות שהעולם הוא *עגול*.

לא כל דבר שניתן להפרכה הוא , אם אספר לך שבן דוד שלי גם באוסטרליה ויש לו זנב וקרניים, הגם שאפשר להפריך את הדברים, הם אינם אלא סתם קשקוש. מכיון שאינם נסמכים על נסיון של תצפית ובדיקה.

הפילוסופיה אמנם אינה ניתנת להוכחה או הפרכה, ובדיוק משום כך לא ניתן להוכיח (או להפריך) את קיומו של אלוהים.

ההגיון האנושי הוא דבר שאנו מקבלים אותו, הוא לא מכונה בכינוי "הוכחה", אבל על פיו אנו חיים.

לכן, אני טוען, להניח שהוא קיים זה מיותר. זה שקול להנחה שקיימים שדים, רוחות רפאים, דרקונים, המפלצת מלוך נס, מלאכים, אורן זריף, כוחות קסמים וכו'...

על הסיבה למציאות האל דיברנו לעיל. על הסיבה למציאות כחות אלו עדיין לא דיברנו.

כל דבר שלא ניתן להפריך, אין טעם בכלל להעלות אותו על הדעת, אלא אם כן יש לנו סיבה "להניח" אותו.

אין לנו שום סיבה - כפי שהראתי - להניח שה-"גורם הנצחי" הוא דווקא איזשהו "אל" ולא פשוט היקום עצמו, ולכן --- בוא נניח את הדבר הפשוט יותר, שהמציאות היא היא הנצחית, ולא שום גורם אחר.

אתה שוב חוזר לדיון דלעיל.

ודאי שהיא נוחה, כיוון שהיא:

1. שמה את האדם במרכז, כשאין לנו סיבה לחשוב שהוא ה-"מרכז" של כלום (להפך, ככל שמעמיקים בתורת האבולוציה מבינים שהאדם הוא "סתם עוד חיה" ככל החיות, שהתפתח מהקוף, ושהוא - כמו כל חיה אחרת - בעל אינסטקטים מסויימים, בעל תכונות כאלה ואחרות, והוא נידון לאותו "גורל" כמוהן --- לחיות זמן מסויים ואז למות).

האדם בפועל מרכז העולם ושולט בו גם אם הוא אתאיסט, לא ראיתי שאתאיסטים נופלים לדיכאון חוסר מרכזיות..

2. אומרת לאנשים שיש להם איזשהי "נפש" שתמשיך לחיות גם אחרי מותם, כשאין לנו סיבה לחשוב כך

הנפש לא קשורה דוקא לדת, וזה לא מה שמטריד בני אדם כאן בעולם.

3. טוענת שקיימת משמעות כלשהי ליקום, כשאין לנו סיבה לחשוב כך.

על כך דיברנו לעיל.

הטענה כאילו "עבודת האל" היא נטל - היא פשוט שטות --- אף אדם דתי לא היה רוצה להשתחרר מהנטל הזה. ה-"נטל" הזה מעניק לאנשים דתיים תחושה של תכלית ומשמעות , בעולם שהוא למעשה נעדר גם זו וגם זו.

אינני יודע כמה אנשים דתיים אתה מכיר, אבל עול המצוות הוא קשה מגביל ומחייב. יש הרבה דרכים אחרות להגשמה עצמית, והסיבה שאנשים מקיימים את עול המצוות היא משום שמרגישים שהוא חובה.

הערת אגב לגבי המפץ הגדול: המפץ הגדול מתאר את תהליך התפשטות והתרחבות מה שאנחנו קוראים לו היקום (או הקוסמוס) מ-"נקודת הסינגולריות" - כלומר - נקודת חומר+אנרגיה בעלת צפיפות עצומה. התיאוריה עצמה *לא טוענת* שיכול להיווצר יש מאין ושהנקודה עצמה יכלה "להיווצר". התיאוריה לא מניחה שהנקודה עצמה "נוצרה" - אלא שהיא הייתה קיימת.התיאוריה אינה מחווה דעה ואינה יכולה לחוות דעה בשאלה זו

אין אפילו וודאות שבאותה נקודה, "החוקים הפיזיקליים" (שהם כאמור פשוט תכונות הקוסמוס) היו קיימים באותה תצורה שהם קיימים היום, וייתכן שהם היו שונים מאוד מהמודל המדעי שמתאר את הקוסמוס כיום.לגבי החוקים התלויים במבנה החומר, כמו גרויטציה וכדו', ייתכן בהחלט שהיו שונים עד שהתגבשה מציאות קבועה ומבנה קבוע. לגבי החוקים התלויים בקיום בסיסי כמו סיבתיות, אינם קשורים למבנה החומר.

בכל מקרה, על פי התיאוריה - על אף שמנקודה זו התפשטו ה-"זמן-חלל" - המסקנה ההגיונית שנובעת מכך היא ש*אין משמעות* ל-"דברים שארעו" לפני אירוע זה - וניתן להסתכל על כך כסוג של "קיום נצחי" -- אבל לא נצחי במובן שאנחנו "מכירים" של משך זמן --- אלא בדיוק ההפך מכך. היעדר כל זמן.

כיצד "יראה" היקום אם הזמן "יעצור מלכת"? כך (במובן מסויים) אפשר לתאר את היקום ב-"תחילתו".

אלא שהיקום לא יעצור מללכת ללא סיבה, וכן לא התחיל ללא סיבה.במילים אחרות: המציאות הייתה קיימת "תמיד" - ללא זמן --- היקום - הוא איזשהי מסגרת שבה יש זמן, ולכן אפשר לדבר על ה-"זמן שחלף מאז תחילתו".

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

ארכיון

דיון זה הועבר לארכיון ולא ניתן להוסיף בו תגובות חדשות.


×
  • צור חדש...