אתה בטוח בדברייך? כי מבצע "חומת מגן" לא עצר פיגועים ולא יצר מודיעין חדש משום מקום (הרי תמיד היינו בעזה וכנראה שנמשיך להיות שם), הגורם שעצר את הפיגועים נקרא "גדר ההפרדה". פעולת חי"ר ממש לא תעזור במקרה הזה וזאת מכיוון שכל עזה ממולכדת לחלוטין והצבא לא יוכל לנוע בחופשיות בתחומי העיר כפי שהיה בעבר.

1. אחרי "חומת מגן" נמשכו פיגועי ההתאבדות במשך תקופה ארוכה מאוד. בשנת 2003, למשל, הרבה אחרי שהמבצע הסתיים, נהרגו 214 ישראלים בפיגועי התאבדות. גם בשנת 2002, אחרי המבצע, נהרגו מאות ישראלים בפיגועי התאבדות. הפיגועים הללו הביאו את צה"ל למבצע "דרך נחושה" ביוני 2002 ולמצור הכושל על המוקטעה בספטמבר 2002.

2. לא "חומת מגן" הביאה לירידה ואז להפסקה בפיגועי ההתאבדות. נכון, בשנת 2003 חלה ירידה משמעותית של יותר מ - 50% במספר פיגועי ההתאבדות (לעומת 2002). יש כל מיני הסברים לירידה הזאת. אני אתן את ההסבר שנתן השב"כ לירידה הזאת בחוברת שהארגון הוציא לסיכום העימות:

"גורם מכריע נוסף בירידה בכמות הפיגועים וההרוגים הינו השלמת המקטע הראשון של מרחב החיץ, המשתרע מסאלם ועד לאלקנה בחודש אוגוסט 2003. ב- 34 החודשים שחלפו מתחילת העימות עד להקמת מרחב החיץ, ביצעו התשתיות המבצעיות בשומרון 73 פיגועי הרג המוני בתחומי ישראל, בהם נהרגו 293 ישראלים. בשנה שחלפה מאז אוגוסט 2003 הצליחו התשתיות המבצעיות בשומרון להוציא לפועל 6 פיגועי הרג המוני בלבד שבהם נהרגו 30 אזרחים ישראלים. נתון זה מהווה ירידה של כ- 84% במספר ההרוגים לעומת מספר ההרוגים בתקופה שבין ספטמבר 2001 יולי 2002."

מקור - http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=7883327

מחזק^

הסיפור לא כל כך פשוט. מאוד מאוד קל לומר בוא ניכנס לעזה, נוריד 500 מחבלים ונצא. רק חבל שזה לא פשוט. כניסה לעזה שקולה לכניסה האמריקאית לבגדד או עיר טרור אחרת בעזה, יגמר בעשרות הרוגים לצד הישראלי ויש סיכוי סביר שבחיסול גלעד שליט.

אז יחסלו את שליט. אחרי 1000 ימים בשבי הוא רוצה לחטוף כדור בראש. חאלס כבר. שליט חייל. הוא התגייס כדי להגן על המדינה. לא ייתכן שבגלל חייל אחד הדרג המדיני יפחד לפעול ומאות אלפי אזרחים יחיו תחת ירי בלתי פוסק של רקטות ומרגמות.

גלעד שליט הוא לא הסיבה העיקרית, אלא אחת מהן.

יש למדינת ישראל עקרונות, לא מפקירים פצועים בשטח

ומנסים לחלץ שבויים, עקב הסיבה שערך חיי האדם חשוב לנו.

יש למדינת ישראל עקרונות, לא מפקירים פצועים בשטח

ומנסים לחלץ שבויים, עקב הסיבה שערך חיי האדם חשוב לנו.

הממ - אתה בטוח במה שאתה אומר ?

העקרונות שם, אבל משום מה קשה לעקוב אחריהן...

אז זה סותר את כל העיניין של העיקרון - לא ?

גלעד שליט הוא לא הסיבה העיקרית, אלא אחת מהן.

יש למדינת ישראל עקרונות, לא מפקירים פצועים בשטח

ומנסים לחלץ שבויים, עקב הסיבה שערך חיי האדם חשוב לנו.

אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן. אם לא נגיב נתפס כחלשים, חסרי יכולת ונעודד "שכנים" אחרים להתחיל להתגרות בנו. אם נכנס לעזה נשקע בדם (לא בהכרח של חיילינו), נחטוף בראש מהעולם וסביר להניח שנפסיק באמצע בגלל לחץ בינלאומי. אחרי הנסיגה המנהיגים האידיוטים של החמאס יצאו מהבונקר ויתחילו לצעוק "הניצחון האלוהי".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3641956,00.html

דיסקין: חמאס יכול לירות לב"ש; היערכות בגדרה

לפי ראש השב"כ, חמאס שיפר את יכולת ירי הרקטות, והוא מסוגל להגיע עד אשדוד וסביבת באר-שבע. עם זאת הדגיש כי הדרג המדיני של חמאס רוצה ברגיעה משופרת. פיקוד העורף בודק צופרים גם בטווח 40 ק"מ מהרצועה.

אני לא יודע מה איתכם - אני מעודד - כי בקצב הזה החמאס יגיע גם לת"א די בקרוב ואז נהיה חייבים לפתור את הבעיה , הממ מעניין מה יגיע קודם , "כיפת ברזל " (חח ) או ירי על המרכז .

זה בסדר, גם חיזבאללה מסוגל כבר להגיע לב"ש, ובעדה בעדה. ואני לא מדבר בכלל על הפצצה האיראנית הקרבה אלינו.

אתה חי במדינה שכל שניה שאתה נשאר בה בחיים אתה צריך להגיד תודה. מה חדש?[br]פורסם בתאריך: 22.12.2008 בשעה 12:06:47

---

אז יחסלו את שליט. אחרי 1000 ימים בשבי הוא רוצה לחטוף כדור בראש. חאלס כבר. שליט חייל. הוא התגייס כדי להגן על המדינה. לא ייתכן שבגלל חייל אחד הדרג המדיני יפחד לפעול ומאות אלפי אזרחים יחיו תחת ירי בלתי פוסק של רקטות ומרגמות.

נראה אותך מדבר ככה אם היה מדובר באמא או אבא שלך, באחותך או אחיך, בחברה שלך...

הייתי ציני - צדיק

---

נראה אותך מדבר ככה אם היה מדובר באמא או אבא שלך, באחותך או אחיך, בחברה שלך...

המטרה של ממשלה זה להסתכל מעל טובת האזרח הבודד אל טובת הכלל. אם זה היה אחי הייתי צועק עד כמה שאפשר שישחררו אותו, ואני מצפה מהממשלה שתתעלם ותחליט בקור רוח מה צריך לעשות בהתעלם מהצעקות שלי

עדיפ להכנס לעזה למבצע רציני ולא לשבת וימשיכו לירות

אם זה מלחמה שאין מנצחים בה אז לא ננצח לפחות שלתושבים ישראל יהיה נחת

קשה לי להאמין לדבריהם של חלק מהאנשים פה...

אתה בטוח בדברייך? כי מבצע "חומת מגן" לא עצר פיגועים ולא יצר מודיעין חדש משום מקום (הרי תמיד היינו בעזה וכנראה שנמשיך להיות שם), הגורם שעצר את הפיגועים נקרא "גדר ההפרדה". פעולת חי"ר ממש לא תעזור במקרה הזה וזאת מכיוון שכל עזה ממולכדת לחלוטין והצבא לא יוכל לנוע בחופשיות בתחומי העיר כפי שהיה בעבר.

מקור - http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=7883327

RAVIV DRUCKER HAS SPOKEN. ALL HAIL RAVIV DRUCKER!

את התגובות שם קראת? אתה יודע, חוץ מאלה שכותבים "וואו רביב, אתה שמאלני ואתה בטלוויזיה שוקהלם, אני כל כך מעריך אותך, מעניין איך ירגיש הבולבול שלך בתוך הפה שלי"...

נגיד:

"רביב, איפה המקצועיות? אתה לא מתבייש?

אתה מביא ציטוט שכמעט מתחיל במילה "בנוסף", לא מגלה לנו מה היתה הפיסקה הקודמת ואח"כ טוען שהגורם ה"נוסף" הוא הגורם העיקרי.

איך כאדם מקצועי, אתה מסביר את מה שזועק כציטוט חלקי והוצאת הדברים מהקשרם.

בנוסף, הערכותיך לגבי הישגי המערכה (סעיף 3), מגובות בציטוט הכללי של "בצה"ל יגידו לכם...", ציטוטים כלליים כאלו משרתים בדרך כלל גורמים אינטרסנטיים, שמנצחים את המערכה ע"י חברות עם אנשי תקשורת, הציטוט הזה הוא לא קונסנזוס צה"לי כמו שאתה מנסה להציג אותו.

הפוסט הזה הוא דוגמא מצויינת לצורה שבה אנשי תקשורת מוציאים דברים מהקשרם ומשרתים בכך אינטרסים של מכונת תעמולה משומנת היטב ("טרור לא מנצחים בכח"), שהצליחה להנמיך את רוח הציבור ולגרום לכך שגם כשמפעילים כח נסוגים באמצע ואח"כ בוכים על המשימות שלא הושלמו.

זאת בניגוד למציאות שבה היו הצלחות במלחמה נגד הטרור ע"י מלחמה לא מתפשרת וההצלחות האלו גם הוצגו בפרסומים מקצועיים.

להגנתך יאמר ששטיפת המוח הזו כל-כך חזקה כיום שאולי אתה משרת את האינטרסים הא"... אני מניח שהוא רצה להמשיך ב"האלה ללא ידיעתך".

או:

"רביב, הפעם אתה טועה ומטעה. ראשית, גם בציטוט בחוברת השב"כ מצביעים על הגדר כ"גורם מכריע נוסף" ולא כגורם יחיד. כל נסיון להצביע על אמצעי "קסם" אחד ככזה שניצח את הטרור, הוא נסיון פאתטי. אין בעולם אמצעי יחיד שיכול להביא לתוצאות אפקטיביות במלחמה מורכבת כמו זו שניהלנו, אלא שילוב בין גורמים.

שנית, מבצע חומת מגן כן נשא תוצאות, ותוצאות מצוינות, גם אם הן הופיעו בהדרגה. עובדה שמספר שנים, חיילי צה"ל נכנסים בחופשיות מדי לילה לערי הגדה ומבצעים מעצרים, כמעט ללא התנגדות. אותה "חומת מגן", היא שהניחה את היסודות ויצרה תפנית מכוננת בשטח, כי להזכירך, אז, ב-2002, נכנס צה"ל לגדה בטנקים ומשוריינים, והיום הוא עושה זאת בגיפים. כיצד פחתה ההתנגדות בצורה כה דרמטית? גם זו "עבודה" של הגדר? מובן, שלאחר שנים בהן צה"ל נעדר מהשטח, וצמחו אותן "ערי טרור", לא ניתן היה לצפות ממבצע, יסודי ככל שיהיה, לעקור את התשתית כולה, ולכן ראינו עוד כמה "מופעים" (בעיקר בשנה שאחרי). אלא שהשורה התחתונה ברורה.

צריך להוסיף עוד פרט "קטן": מן הגדה סבלנו ממתאבדים, ומעזה אנו חוטפים קסאמים. כך, שפתרון הקסם שלשיטתך "ניצח" ביו"ש, פה פשוט לא רלבנטי.

בסיכומו של דבר, אני חייב לומר, מתעורר חשד, שמאחורי ההתנגדות לנקיטת יוזמה כלשהי בענין עזה, תחת מסך של העלאת נימוקים שונים ומשונים, עומד ענין אחד ויחיד: אלו בסך הכל אנשי שדרות, אומר לעצמו איש התקשורת הזחוח מגבעתיים. מה קרה? כמה נזקים כבר יש? המצב הנוכחי עדיף מכל אלטרנטיבה, אז בואו נמשיך לשבת ולא לעשות דבר. והדרומיים האלו? נו, טוב. יש להם עכשיו תפקיד: שיספגו בשביל כולנו."

אני בכלל לא הייתי צריך להגיע לדף התגובות בכדי להבחין בהעלאת המסקנות השגויה והמעוותת וההנמקה הרעועה להחריד, שרק מוכיחים כי זו הנטייה של האדם מלכתחילה ולא עריכת ניתוח אמיתי של הדברים. התגובות הנ"ל (ויש עוד) מוכיחות שלא רק אני שמתי לב לזה.

מה שהכי מרתיח זו החוצפה שיש לו (ולי עוד אין שום דבר נגד דרוקר באופן כללי, להיפך, אני יחסית מעריך אותו בשל ניתוחים / דעות אחרות שלו) להגיד דבר כמו - מבצע חומת מגן היה מאוד אמיץ (עאלק-מחמאה רק בכדי לרכך את ההמשך אבל החיילים מתו לחינם. וזה בכלל לא מרתיח אותי בגלל כבוד המתים או משהו כזה, זה מרתיח אותי בגלל שזה עיוות ההיסטוריה בצורה הכי בוטה שרק אפשר. אם "עיוות ההיסטוריה" יזכה להגדרה מילונית אי פעם יהיה אפשר לשים את המקרה הזה שם כדוגמה. לכולם ברור וידוע שהמבצע היה הצלחה והוא הבסיס (שימו לב, בסיס) לשנים השקטות שבאו לאחריו ולהמשך היכולת המסכלת בגדה. אבל, כמה שנים עוברות להן, ובא עיתונאי מהשמאל, דופק איזה קישקוש שמיטפוט של עאלק-תיאוריה שניתן להפריך בקלי קלות הן תיאורטית והן פרקטית/סטטיסטית ובעקבותיו קהל הזוי שממילא היה מסכים עם כל דבר אנטי-לוחמני (בעצם, אפשר לוחמני, אבל רק נגד הימין) שרק היה אומר. חבל לי רק על המתנדנדים שלא בקיאים מספיק בחומר או לא נבונים מספיק בכדי לראות את הבעיות בהעלאת הטענות. להם משתנה התודעה בעקבות העיוות הזה, והם ממשיכים לחיות את חייהם במחשבה שפעולה לא מביאה לתוצאות וחומת מגן היא דוגמה לכך, בעד שזו הדוגמה הכי חותכת, חיה ובועטת שהייתה פה בשנים האחרונות בדיוק להיפך מכך. על אחת כמה וכמה היא בולטת על רקע ההתנגדויות העזות טרם היציאה לפעולה עצמה.

ועכשיו קצת על הקהל ההוא. קוראים להם שמאלנים אבל לא ממש אכפת לי מה השם שלהם. בכל שלב ושלב ב- 15-20 השנים האחרונות הם נגד פעילות של ממש בכל מצב ובכל שלב שלא יהיה.

"לשבת? מעולה. לדבר? מעולה. לחתום? מעולה. לוותר? יופי. להתפשר.. ז"א לתת ולא לקבל חזרה ואז עוד להיות מספיק חצופים כדי לקרוא לזה להתפשר? נו למה אנחנו מחכים. אין עם מי? לא נורא, יש קיצוניים. חד-צדדי? יאללה בלאגן. מפרים הסכמים? בוא לא נהיה כמו הילדים האלה. עפים טילים? טוב נו, אפשר להבין אותם, תראו מה עשינו להם כל השנים האלה. טווח הטילים הולך וגדל? יאללה זה כולה שדרות, אשקלון. יצאתי פעם עם מישהי מאשקלון. חולת נפש. מה אכפת לי, שייפול עליה טיל. חוץ מזה, הטילים האלה לא מפריעים לי לשתות את הקפה שלי, אני מחוץ לטווח. אבל זה לא שאני חסר עמוד שידרה, גם אם אכנס לטווח והם יתחילו לפול לידי - אשאר בדעותיי. למה? כי אלו הימנים שהביאו עלינו את הטילים האלה ממילא, אם רק היינו הולכים בדרך אחרת של הסכמים, ויתורים חד-צדדיים, סבלנות, הומניות. אותה דרך שהימנים הקיצוניים הזהירו אותנו מפניה בהפנמתם את אופי ודרכי הפעולה של האויב. לו רק. רגע, מלחמה או פעולה צבאית??? השתגעתם?? ראיתם מה המלחמה עשתה! הפסדנו לנסראללה! נהרגו לנו חיילים! זה מה שאתם רוצים שוב? הבוץ הלבנוני? העזתי? העירקי? רק אתמול דרכתי בבוץ אחרי הגשם, אתם יודעים איזה סיוט זה? החרא הזה לא יורד! ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על חומת מגן האמיצה שלקחה מאיתנו חיילים לחינם..."

יש תבנית מחשבתית ברורה מאוד לאותם אנשים. כשהאיום לא מספיק גדול - מזלזלים בו. "מי הם בכלל. סתם רקטות צעצוע, נו. בוא נהיה ה- bigger man ונבליג." כשהאיום גדל - יש transition לא כל כך חלק בין זילזול להפחדה. "הם לא עד כדי כך מאיימים, אז הטווח קצת גדל, זה עדיין לא כזה נורא.. אבל, אם נכנס ונפעל.. אוי ואבוי לנו, הבוץ. בדיוק קניתי מגפיים חדשים שחבל לי ללכלך." כשהאיום גדול וממשי ואין לאן להתחמק - או שמסכימים עם הפעולה ותוהים למה לא עשינו דבר קודם (רובה של התקשורת השמאלנית במלחמת לבנון השנייה), או שמכח האנרציה מאשימים את הימין שהוא האחראי לכך שהגענו לנקודת שפל שכזו.

אני מניח שאני ימני אבל זה רק בגלל שאי אפשר להתחמק מההגדרות הללו. אני רואה בעצמי אדם שדוגל בפרגמטיזם. אני חושב שאדם שמשכים להרוג את אשר קם להורגו; שרוצה לשמור על המשך קיומו של ביתו; שמעדיף שעמו יחיה על חרבו מאשר יושמד כליל; שמודע לכך שעומדת לפניו רשימת ברירות גרועה אך יודע לבחור בהכי פחות גרועה, במקום להמציא אופציית קסם שכלל לא קיימת ולהשלות אותו ואת הסובבים אותו; שמבין שאין פתרונות קסם ורק עבודה קשה תביא אותנו לאנשהו; שלא מתעקש שמתחשק לו "שלום עכשיו!" כמו עולל שרוצה מוצץ אלא מודע לכך שהשגת השלום היא תהליך ארוך קשה ומייגע שאולי לא יזכה לראות את הגשמתו במהלך חייו; שמבין את המנטליות של אלו אשר מגדירים עצמם כאויביו מתוך ניסוי וטעייה של עשרות שנים ומוכן לפעול בהתאם להבנות אלו - בר-דעת. אם אויבי רוצה לחתום איתי על שלום תמורת שלום אקדם אותו בברכה תמיד. אם אויבי בונה צבא טרור תוקפני שפוגע באזרחיי, אעשה כל שביכולתי בכדי להשמיד אותו. בר-דעת. אבל אם רוצים לקרוא לי ימני, אז שיקראו.

המאמר ההוא של גיא בכור (http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=913) מדבר על מה שקורה כאן בפועל, בין אם בהקצנה ובין אם הוא לא מעריך כמה המציאות חמורה מכך, אבל הכיוון הוא נכון - אנו מסרסים את עצמנו.

אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן. אם לא נגיב נתפס כחלשים, חסרי יכולת ונעודד "שכנים" אחרים להתחיל להתגרות בנו. אם נכנס לעזה נשקע בדם (לא בהכרח של חיילינו), נחטוף בראש מהעולם וסביר להניח שנפסיק באמצע בגלל לחץ בינלאומי. אחרי הנסיגה המנהיגים האידיוטים של החמאס יצאו מהבונקר ויתחילו לצעוק "הניצחון האלוהי".

נכון. למרות ששכחת שאם לא נחכה ולא נגיב יקרו עוד דברים ככל שנתקדם בציר הזמן כמו טווח משופר של טילי האויב, טילים משופרים (ומשמעות שני הדברים היא עוד ועוד קורבנות אזרחיים אצלנו), וצבא שיהיה עוד יותר קשה להלחם כנגדו במידה ויתקוף (למשל, כחלק ממערכה כוללת) או במידה ונחליט מאוחר יותר שאין מנוס מלתקוף אותו. וכשמכניסים גם את זה למשוואה, מה בכל זאת המסקנה? לשבת בחיבוק ידיים? או לפעול, אבל ללמוד מטעויות העבר ולנסות ליישם עקרונות בצורה מוצלחת יותר? מה אם הלחץ הבינלאומי עובד במובהק לרעתנו, האם נמשיך לייחס לו את אותה חשיבות הולכת וגוברת?

נקודה כללית שלא קשורה לדברייך - כל פעם שמביאים את הלחץ הבינלאומי כנימוק לכך שאין לצאת לפעולה, לדעתי זה רק מחליש את הטענה. זה כמו להגיד "אני מודע לחשיבות הפעולה, גם אני סבור שיש לבצעה, אך החשש שלי מהלחץ הבינלאומי גדול מדי ומכריע את הכף".

נראה אותך מדבר ככה אם היה מדובר באמא או אבא שלך, באחותך או אחיך, בחברה שלך...

זה בדיוק, אבל בדיוק העניין. אף אחד מאיתנו לא היה מדבר ככה אם היה מדובר באח/אמא. מה זה קשור בדיוק לאינטרסים של המדינה? כל מה שמעניין אותי זה שאחי (נניח) ישרוד - העמדה שלי ברורה, לא צריך להסביר אותה. אולם האם זו צריכה להיות עמדת המדינה? האם עמדת המדינה צריכה להיות זהה לכל עמדה ועמדה של כל פרט שהוא (ועוד כאלה שמעורבבים רגשית במקרה כזה או אחר), גם אם העמדה נוגדת באופן מובהק את האינטרסים שלה עצמה או מסכנת את בטחונה ובטחון שאר הפרטים בה? כל עניין גלעד שליט יצא מפרופורציות. שאלת המחיר היא ה-שאלה בהא הידיעה. זה מאוד אופנתי להתעלם ממנה, אך לתבונה סיכויים גדולים בהרבה להביא עתיד טוב יותר מאשר עוד איזו אופנה.

סוגיית גילעד שליט היא סוגיה קשה

אבל לי ניראה שמר אולמרט החליט לחנך את האויבים שהם לא יוכלו להשיג השגים באמצעות סחיטה

הבעיה היא שאין מדיניות קבועה ראה דוגמת אלחנן טנאנבויים ( אולי שם היה עיניין של מידע סודי - לא יודע , אבל )

היו כבר שיחרורים של טרוריסטים לפני כן וזו בעיה - כי זה גם יוצר תמריץ מיצד האויבים לחטוף ( קל יותר לחטוף חייל מלבצע פיגוע ראווה ) והמחיר שישראל משלמת הוא גדול .

זו סוגיה קשה שחלק מהדיונים בה יתנהלו כמו תמיד בתקשורת ( לאו דווקא בגלל שזה חשוב אלא יותר בגלל שזה "צהוב" )

צה"ל יכול להוריד את א-זהאר, הניה ומשעל מחר בבוקר, אין לי ספק.

כולם במדינה צועקים שאנחנו לא נכנסים בהם, אבל הבעיה היא ששליט יחזור אלינו בארון אם זה יקרה.

לא כך הדבר?

קודם כל - שיהיה לך ספק.

זה לא כזה פשוט להוריד מנהיגי טרור. זה שמייחסים לישראל יכולות פנומנליות בחיסול טרוריסטים (ע"ע מורניה), לא אומר שמחר בבוקר ההנהגה המדינית של חמאס בתור לגיהינום.

לגבי שליט - גם אם נחסל להם מנהיג או שניים, קשה לי להאמין שהם יפגעו בשליט.

שליט הוא הקלף היחיד שלהם. אין להם עוד "ביטחונות".

פעם גם מצרים היו לצד חמאס, אבל מאז פריצת הגבול עם הרצועה, חדירת מחבלים לסיני וההבנה של מצרים ששלטון כזה רק מזיק למצרים - הם כבר לא בצד של חמאס, ואף תומכים בישראל (הנה - רק היום חמאס הפסיקה את הירי לבקשת מצרים).

הערוץ המצרי הוא דבר שישראל חייבת לחזק. למצרים יש השפעה רבה - הן ברמת הדיאלוג והן ברמת השטח מול חמאס.

בהינף יד המצרים יכולים לפעול מאסיבית נגד המנהרות בצד המצרי, ללחוץ בנושא גלעד שליט (עפ"י הדיווחים מצרים הייתה המתווך בין ישראל לחמאס) וכמובן לתת לגיטימציה לפעולה ישראלית.

לגבי הרגיעה - לחמאס אינטרס מובהק להמשיך ברגיעה. הוא מנצל אותה להתחמשות ולשיפור המוכנות מול עימות עתידי עם ישראל.

חמאס יכול לקבל שקט תעשייתי, וישראל מקבלת שקט תקשורתי.

ייתכן שהעימות הנוכחי הוא שיפור עמדות לקראת הסכם רגיעה משופר מבחינת שני הצדדים.

כך או כך, ישראל לא תמהר להיכנס מאסיבית לרצועה, אלא למבצעים קרקעיים נקודתיים.

לגבי הטווחים - אתמול כתבתי שאני לא אתפלא אם גם יבנה תהיה בטווח הרקטות, והנה היום פורסם בידיעות שהרקטות מגיעות גם ליבנה.

זה אומר שבעוד כמה חודשים ייתכן שנראה רקטות שמגיעות גם לרחובות, נס ציונה, ואפילו לראשון לציון וחולון (גוש דן, מרחק יריקה מתל אביב)