למה שהלוח לא ישחק תפקיד? ה-BIOS חייב לזהות אחרת כלום לא יעבוד

לא ממש, ה-BIOS לא יכול להגביל את כמות הזכרון הזמינה

אבל הוא יכול לא לזהות

הזיהוי לא תלוי ב-BIOS, הוא תלוי בבקר

באפשרויות של הקומפיילר הכי חדש של אינטל(9.1) עד עכשיו אין אופטימיזציה לריבוי מעבדים אלא רק לנימים(HT).

בשביל זה יש OpenMP

באפשרויות של הקומפיילר הכי חדש של אינטל(9.1) עד עכשיו אין אופטימיזציה לריבוי מעבדים אלא רק לנימים(HT).

ולמה אתה חושב שאופטימיזציה לנימים שונה לאופטימיזציה לריבוי מעבדים?

סליחה טעות שלי.יש הבדל ברמת החומרה(מבנה המעבד) אבל לא מבחינת התכנות והתאמה.אכן התאמה לנימים זה בעצם התאמה לריבוי ליבות.

אולי מבחינת תפעול, ושימוש רציף בThreadים.

בפועל, יש לליבה עצמאית יתרון ענק על גוף אחיד (גם אם וירטואלי) אשר כותב כותב מספר Threadים ברצף.

לכן, יש יעוד שונה לחלוטין (רמת תוכנה בלבד).

אולי מבחינת תפעול, ושימוש רציף בThreadים.

בפועל, יש לליבה עצמאית יתרון ענק על גוף אחיד (גם אם וירטואלי) אשר כותב כותב מספר Threadים ברצף.

לכן, יש יעוד שונה לחלוטין (רמת תוכנה בלבד).

מה ההבדל ברמת התכנות או בהתמאת הקומפיילר?

אולי מבחינת תפעול, ושימוש רציף בThreadים.

בפועל, יש לליבה עצמאית יתרון ענק על גוף אחיד (גם אם וירטואלי) אשר כותב כותב מספר Threadים ברצף.

לכן, יש יעוד שונה לחלוטין (רמת תוכנה בלבד).

מדובר פה על הרצת תוכנה בודדת, לא על הרצה של כמה תוכנות נפרדות.

בקיצור ..התשובה שהיום יש ניצול לכפולי ליבה ..

אחרת לא היינו רואים שינוי בביצועים בין C2D ו פנטיום D

מדובר פה על הרצת תוכנה בודדת, לא על הרצה של כמה תוכנות נפרדות.

אז זה הרעיון!

במקום למקד את עיבוד תוכנה Y במבנה אחיד, מפרקים אותה לX , Y , Z וכו'.

ליבה ראשית אחראית על עיבוד סטנדרטי, ליבה משנית אחראית על עיבוד ממוקד של חלק מאוד מסוים וכו'.

בקיצור ..התשובה שהיום יש ניצול לכפולי ליבה ..

אחרת לא היינו רואים שינוי בביצועים בין C2D ו פנטיום D

עדיין אין מערכת הפעלה סטנדרטית אשר יכולה לנצל ריבוי ליבות, ושום אפליקציה יכולה לעקוף את המערכת ההפעלה וליצור ממשק משאבים משלה.

ולמען האמת, לא כל כך הבנתי את הדוגמא שלך:

בקיצור ..התשובה שהיום יש ניצול לכפולי ליבה ..

אחרת לא היינו רואים שינוי בביצועים בין C2D ו פנטיום D

שני המעבדים המדוברים מציגים ריבוי ליבות, גם אם יכלנו לנצל את ריבוי הליבות, ההבדל לא היה בגלל עובדה זו.

אז זה הרעיון!

במקום למקד את עיבוד תוכנה Y במבנה אחיד, מפרקים אותה לX , Y , Z וכו'.

ליבה ראשית אחראית על עיבוד סטנדרטי, ליבה משנית אחראית על עיבוד ממוקד של חלק מאוד מסוים וכו'.

ומן הסתם ריבוי Threadים ולא Processים זו הדרך הכי טובה לעשות את זה כשמדובר ביישום בודד.

עדיין אין מערכת הפעלה סטנדרטית אשר יכולה לנצל ריבוי ליבות, ושום אפליקציה יכולה לעקוף את המערכת ההפעלה וליצור ממשק משאבים משלה.

Windows XP, 2003 ולינוקס מסוגלות לנצל ריבוי ליבות.

עמרי,

ה-Scheduler של מערכת ההפעלה מחלק את הנימים שרצים לליבה הפחות עמוסה. מדוע אתה חושב שאין ניצול של ריבוי ליבות במערכת ההפעלה?

עמרי,

ה-Scheduler של מערכת ההפעלה מחלק את הנימים שרצים לליבה הפחות עמוסה. מדוע אתה חושב שאין ניצול של ריבוי ליבות במערכת ההפעלה?

אני מנסה להעביר את העקרון ששימוש ב"ריבוי ליבות", הוא למעשה שימוש שונה לחלוטין מMulti Threading.

מערכות הפעלה קיימות אכן מנצלות Multi Threading (דבר טוב), אך לא מנצלות את מלוא הפוטנציאל הטמון בריבוי ליבות.

בכל מקרה, קצת נמאס לחזור על הכל מספר פעמים, לא הבנתם? מצטער פעם אחרונה שאני מסביר.