ב-26 באוקטובר הטכנולוגיה לא תמיד הלכה בקו ישר: לפעמים היא הסתירה מצלמה מאחורי מסך, לפעמים החזירה לחיים טלפון עם מקשי T9, ולפעמים ביקשה שנשייף את המחשב בעצמנו. בין ההבטחות הגדולות לפרטים הקטנים, יש כאן כמה רגעים שמזכירים כמה מהר משתנה מה שנראה לנו חדשני.
המסך זז, המקשים נשארים
ב-2018, כשהמגרעת בחזית הטלפון נראתה כמו מחיר שצריך לשלם בשביל עוד מסך, Xiaomi ניסתה פתרון מכני: ב-Mi Mix 3 עם הסליידר המצלמות הקדמיות, חיישן הקרבה והאפרכסת הסתתרו מאחורי המסך ונשלפו במשיכה. כמעט כל החזית הוקדשה לתצוגה, בלי מגרעת ובלי חור – אבל עם מנגנון שגרם לטלפון להרגיש קצת כמו צעצוע משוכלל.
גם ה-Surface Book 2 של מיקרוסופט ניסה לחבר בין עולמות: מסך שאפשר לשלוף ולהפוך לטאבלט, ומקלדת עם כרטיס מסך וסוללה נוספת. המחיר התחיל ב-1,500 דולר והגיע ליותר מ-3,000, כך שההיברידיות באה עם תג מחיר לא פחות מרשים מהמנגנון. באותה שנה, ה-Nokia 3310 עם דור שלישי הציע כיוון אחר לגמרי: מסך צבעוני קטן, מקשים פיזיים וסוללת 1,200mAh, במחיר רשמי של 60 דולר בצפון אמריקה. לפעמים כל מה שטלפון צריך הוא פשוט להיות טלפון.
דק כמו הבטחה, שבב מתוצרת הבית
אייסר ביקשה להפוך את ה-Swift 7 לנסיעות קלות במיוחד: עובי של 9.98 מילימטרים, מסך 13.3 אינץ' ותג מחיר של 1,100 דולר. בפנים חיכה מעבד כפול ליבה, 8 גיגה-בייט זיכרון ו-SSD בנפח 256 גיגה-בייט – מפרט שמזכיר שגם מחשב דקיק במיוחד הוא עדיין פשרה בין מראה, כוח ומחיר. הנה הנייד הדקיק של Acer.
אתגר אחר הגיע מכיוון LG, שנכנסה למרוץ המעבדים ב-2014 עם ה-NUCLUN, שבב מתומן ליבות שפעל בתצורת big.LITTLE והגיע בתוך ה-G3 Screen, פאבלט עם מסך 5.9 אינץ'. לוח האם Asus X99 Deluxe, מאותה תקופה, הלך על כיוון אחר: שמונה חיבורי SATA, שני ממשקי SATA-Express ועשרה חיבורי USB 3.0 מאחור. אלה היו ימים שבהם ״יותר״ עדיין נשמע כמו תוכנית עבודה שלמה.
אוזניים מסביב, נייר זכוכית על השולחן
ההוביט הבטיח חוויה קולנועית מסביב למסך, ודולבי אטמוס הייתה אמורה לעזור: 64 רמקולים, 128 ערוצי קול, ורק בתי קולנוע נבחרים שהיו מצוידים לכך. ב-2012 גם קצב פריימים גבוה ותלת-ממד היו חלק מהחזון של פיטר ג'קסון. אפשר לקרוא על הסאונד החדש של ההוביט ולהיזכר בתקופה שבה סרט עתיר טכנולוגיה נשמע כמו אירוע בפני עצמו.
למי שרצה עוד כמה מעלות פחות במחשב, מדריך מ-2008 הציע Lapping: שיוף של גוף הקירור כדי להחליק שקעים זעירים ולשפר את המגע עם הרכיב. זו לא הייתה משימה למשתמש הממוצע, אבל לאוברקלוקרים כל מעלה נחשבה. המדריך ל-שיוף גוף הקירור כלל אפילו אזהרה שהאחריות על הנזק היא של המשתמש – מסורת שעודדה אומץ, ונייר זכוכית.
מירוץ הביצועים התכנס ב-2002 למספר אחד: הציון ב-3DMark. מדריך לסחיטת כל הנקודות הבטיח לעזור לאוברקלוקרים להשוות מערכות ולחלץ עוד קצת ביצועים מהמחשב. אפשר להיזכר ב-מרדף אחר ציון גבוה ולתהות כמה זמן היינו מוכנים להשקיע בשביל עוד כמה נקודות.
איזו מהתקופות האלה הכי מזכירה לכם את המחשב או הטלפון הראשון שלכם? ספרו לנו בתגובות.
