ב-25 באוקטובר נפגשו שוב ושוב הבטחות גדולות עם מכשירים קטנים: מסכים שגדלים בלי להגדיל את הטלפון, מעבדים שמנסים לעשות עוד קצת, ומוזיקה שנכנסת לכיס. בין המפרטים של היום לרעיונות הנועזים של פעם, מתגלה תעשייה שלא מפסיקה לשאול מה עוד אפשר לדחוס למכשיר.
עוד ליבות, ועוד קצת גרפיקה
הליבה הגרפית המובנית של אינטל קיבלה ב-2024 סיבה לעצור ולהסתכל: מעבד Core Ultra 9 285K בלי כרטיס מסך נפרד, עם תמיכה אפילו בעקיבת קרניים בזמן אמת. זה לא אומר שמשחקים כבדים הפכו פתאום לסיבה לוותר על כרטיס מסך, אבל עצם הרעיון של מאיץ כזה בתוך מעבד שולחני הוא התקדמות מעניינת. הגרפיקה המובנית החדשה גם תומכת בהאצת וידאו מתקדמת, כולל פורמט שמצלמות מתקדמות כבר משתמשות בו.
גם ה-Core i7 14700K, שהגיע ב-2023, הבטיח שינוי צנוע יותר: תוספת ליבות, בעוד שבשאר סדרת הדור ה-14 ההבדלים מהדור הקודם היו קטנים. במחיר של כ-2,200 שקלים בהשקה, הוא הזכיר שגם בעולם המעבדים לא כל דור הוא מהפכה – לפעמים זו בעיקר עוד ליבה או שתיים, ושם חדש על הקופסה. הדור ה-14 של אינטל לפחות נתן ל-Core i7 שינוי חומרתי ברור.
מסכים שגדלים, שבבים שמתבגרים
ההצעה של Xiaomi מ-2020 כללה מספר שהיה נשמע כמעט מופרז למסך טלפון: קצב רענון של 144 הרץ. לצד שבב Snapdragon 865, זיכרון מהיר ואחסון של עד 256GB, המחיר שהתחיל בכ-2,000 שקלים הפך אותם להצעה מסקרנת למי שרצה מפרט של ספינת דגל בלי לשלם את המחיר האירופי המקורי. מסכי ה-144 הרץ של שיאומי גם מזכירים כמה מהר מפרט שנשמע אז כמו פינוק הופך לציפייה.
שנתיים של קפיצות מסך קודם לכן, ב-2017, אפל כבר הראתה שהשבב הוא סיפור בפני עצמו. ה-A11 Bionic של ה-iPhone 8 וה-iPhone X הצטיין בביצועים, ובעיקר סימן את היכולת של אפל לפתח בעצמה גם את ליבות העיבוד וגם את הליבה הגרפית. הבחירה העצמאית של אפל הייתה יותר מעוד מספר מרשים במבחן ביצועים.
ואז, ב-2016, שיאומי הציגה מכשיר שנראה כאילו הגיע מהעתיד: ה-Mi MIX, עם מסך בעל שוליים צרים במיוחד וגוף קרמי. גם המנוע הפיאזואלקטרי שלו נשמע כמו פרט מסרט מדע בדיוני, עד שהתברר שהתמונות השיווקיות קצת החמיאו למסך. ועדיין, סמארטפון החלומות של שיאומי היה מכשיר שקשה היה לטעות בו.
חלונות שרצתה להיות גם טאבלט
מיקרוסופט השיקה ב-2012 את Windows 8 עם משימה שאפתנית: לחבר בין המחשב האישי לטאבלט. אחרי גרסאות הדגמה והדלפות, הגיעה הגרסה הסופית, ובאירוע ההשקה הוצגה גם מערכת שעובדת על מחשבים ישנים. המעבר בין עולמות המגע לשולחן העבודה לא היה עניין קטן, אבל מיקרוסופט הייתה בטוחה שיש מקום למערכת אחת שתעשה את שניהם. חלונות 8 והטאבלט החדש הם תזכורת לניסיון הזה לשנות את הדרך שבה משתמשים במחשב.
שלושה דורות, כפתורים בלי קליק
כשהאייפוד כבר היה סיפור הצלחה ב-2003, הדור השלישי ניסה לרענן אותו בלי לוותר על הדבר שבגללו התלהבו ממנו מלכתחילה: הרבה מוזיקה במכשיר קטן. ארבעת הכפתורים שסביב הגלגלת הוחלפו בכפתורי מגע, שהגיבו להנחת אצבע ולא ללחיצה. הדגמים נמכרו בנפחים של 10, 15 ו-30 גיגה-בייט, והמחירים נעו בין 300 ל-500 דולר. האייפוד עם כפתורי המגע אולי נשמע היום כמו שינוי קטן, אבל אז כל שיר נוסף בכיס הרגיש כמו קסם.
איזה מהמכשירים או מההבטחות האלה אתם הכי זוכרים? ספרו לנו בתגובות.
