חמישה מחשבים שרצו להרוג את כולנו

המלחמה הקרה השפיעה כנראה על רוסיה במיוחד, למרות שאולי יש להתחשב בעובדה שמאז ומעולם הרוסים היוו מקור נהדר לרעיונות מגוחכים כמו טנקים מעופפים למשל.

באשמת המלחמה הקרה או לא, הייתה נקודה קצרה בציר הזמן, קצת לפני נפילת הגוש הקומוניסטי, שבה הרוסים עמדו בכל רגע להכריז מלחמת חורמה על מחשבים בכל העולם. 1989 הייתה השנה הקסומה שבה שחקן השחמט המיומן ניקולאי גודקוב (Nikolai Gudkov) התמודד מול מחשב-על במשחק שחמט. הסברה הייתה כי הטכנולוגיה התקדמה מספיק בכדי לאפשר למחשב לנצח את האדם בקרב מוחות, הישג שעולם המחשבים לא ידע עד לפני כמה שנים בודדות. ניקולאי גודקוב הסכים לשחק מול המחשב חמש פעמים ברצף והיה בטוח ביכולתו לנצח מכונה במשחק חשיבה אסטרטגי טהור. מאות צופים נרגשים התכנסו באולם במוסקבה שהוקדש במיוחד לשם משחק גורלי זה, ולרגע נראה היה שניקולאי יקיים את הבטחתו ויוכיח את עליונות המוח האנושי על זה של מעגלים חשמליים… אלא שניקולאי נרצח באמצע המשחק. על ידי המחשב.

 

גודקוב הצליח להערים על המחשב ולבצע שח-מט בשלושת המשחקים הראשונים. המשחק שוחק על גבי שולחן מתכת עם כלי משחק מתכתיים. המחשב הזיז את חייליו על לוח המשחק על ידי העברת מתחים חשמליים נמוכים דרך השולחן לחיילי המשחק. מעין מנגנון מגנטי פשוט למדי.

במה שתואר על ידי משטרת מוסקבה כ"רצח בדם קר", העביר המחשב זרם חשמלי עודף לשולחן לקראת סוף המשחק הרביעי, וכשנגע גודקוב בחייליו, מהלכים ספורים לפני הניצחון הבטוח, התחשמל למוות מול עיניהם המבועתות של מאות הצופים, בהם נשים וילדים. זה מה שנקרא "לא יודע להפסיד בכבוד".

 

חקירה משטרתית נפתחה באופן כמעט אוטומטי, ובתחילה נבדקה אפשרות שמדובר פשוט בתקלה כגון קצר חשמלי, אלא שבמשך כל הבדיקות שנעשו למחשב לא נמצא שום דבר שאינו תקין. נראה כי המחשב פשוט היה ממורמר ולא רצה להפסיד פעם נוספת, אז האופציה שנראתה לו הכי הגיונית למנוע השפלה טוטאלית היתה לרצוח את המתחרה שלו.

 

היות והאפשרות של תקלה במחשב נשללה, החליטה משטרת מוסקבה לתדהמתם של כולם להעמיד את המחשב למשפט בגין רצח ממדרגה ראשונה. המחשב נשפט, נמצא אשם ונידון לעונש מוות, כנראה בגלל שעורך הדין היחיד שהמחשב יכול היה להרשות לעצמו היה אנטי-וירוס.

 

התקרית עוררה את זעמם של אלפי טכנופובים, אשר סחפו אחריהם אלפי אנשים נוספים בקריאה להשמיד את המחשב. הממשל נטה להסכים עם הטכנופובים והועלתה הצעה שערורייתית לאסור על מחשבים מתקדמים מלהתקיים, שמא יחליטו לרצוח שוב. חוקר המשטרה אלכסיי שיינב אמר בהצהרה לעיתונות כי "הרעיון עלול להישמע מגוחך, אך הציבור צריך להבין כי מכונה שמסוגלת למודעות עצמית ולחשיבה מהירה יותר מכל אדם, צריכה להיות אחראית למעשיה". המשפטן השוויצרי רודי הייגמן תמך בהחלטה וקבע, כי "יש מכונות מתקדמות כל-כך, שחייבים להתייחס אליהן כאנושיות".

למרבה המזל העניין נשכח בעיתונות, ולכן גם בשיח הציבורי, במהרה יחסית. חוץ מניפוץ המחשב המואשם בעזרת חפצים כבדים בסימטה מאחורי בית המשפט, לא ננקט אף צעד נוסף כנגד מכשירים אלקטרוניים. וטוב שכך.

 

זוכרים את טרילוגיית המטריקס (לא שאפשר לשכוח)? לטרילוגיית סרטי הקולנוע יש גם סדרת סרטי אנימציה, מפורסמת פחות מהטרילוגיה אך לא פחות איכותית, ששודרה בטלוויזיה בסמוך לשידור הסרטים עצמם. שני הפרקים הראשונים של אותה סדרה מדברים על איך הגיעו בני האדם למצב שבו המכונות שולטות בעולם, ואנחנו חייבים להגיד שהתרחיש לא נשמע תלוש לחלוטין מהמציאות בעקבות האירועים ברוסיה בסוף שנות ה-80. אנחנו ממליצים לכם לצפות לפחות בחלק הראשון, שנראה כאילו נבנה בדיוק על תבנית המקרה של גודקוב, אך בהשתלשלות אירועים אחרת.

עוד הרבה לפני שאמא טבע ניסתה למחוק את יפן בחודש מרץ, ניסו לעשות זאת המחשבים והוכיחו פעם נוספת כי הטכנולוגיה מהירה יותר מהעולם בו היא נמצאת.

את השם "פוקושימה" אתם כנראה מכירים מסאגת הצונאמי מול חופי יפן, סאגה שאולי נעלמה מהתודעה הציבורית אך בהחלט לא נפתרה. עם זאת, תופתעו לדעת שזו לא הפעם הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה, שמערך הכורים הגרעיניים "פוקושימה" כמעט גורם לאסון גרעיני רחב-היקף.

קצת אחרי תחילת המילניום החדש, במה שנראה תחילה כבעיה הנובעת מבאג האלפיים, שלושה כורים גרעיניים ספגו פגיעה במערכות המיחשוב בו-זמנית. אחד מהכורים סבל מבעיות במערכת ניהול המידע המנהלי, כלומר הנזק הסתכם בהשבתה קצרצרה של לוחות הזמנים של מנהלי הכור – זו לא סיבה להיכנס ללחץ. במתקן גרעיני אחר הושמעה אזעקה משום שתעבורת הנתונים בין מערכות המידע נכשלה, אך הבעיה נפתרה תוך פחות מחצי שעה – שוב לא תרחיש היסטרי כלל וכלל. אלא שבכור השלישי מערכות המחשב הפסיקו לנטר את תנועות מוטות האורניום המועשר, וכשדבר כזה קורה זו בהחלט סיבה להיכנס לפאניקה.

 

זוכרים שלפני כמה חודשים סיקרנו את הוירוס המסתורי "סטאקסנט" אשר פגע במתקני הגרעין האיראניים? יש האומרים שהוא כיוון לפגוע בדיוק באותם החלקים שהיפנים איבדו שליטה עליהם. יש גם האומרים שהוירוס הוא תוצר של המוסד, טענה שלא בדיוק נשמעת מופרכת, ואתם יודעים שהחבר'ה האלה לא עושים שטויות.

 

בהתחלה חשבו שאובדן השליטה נובע מבאג האלפיים, אותו שירטון ממוחשב עליו נתקעו אלפי מחשבים שפשוט לא ידעו לעשות את המעבר משנת 1999 לשנת 2000, משום שהמחשבים קיצרו את השנים לשתי ספרות בודדות והתקשו להתמודד עם המעבר לשנת 00'. הראיה המוצקת ביותר לכך שמדובר בבאג האלפיים היא שהשעון במחשבי הכור הגרעיני עברו לפברואר בשנת 2036 במקום לינואר בשנת 2000, אלא שישנה בעיה אחת עם התיאוריה הזאת – השעונים היו בסדר גמור אחרי המעבר למילניום החדש. הכל תיפקד כרגיל והשעונים במחשבים הראו את השעה המדוייקת עד כמעט 12 בבוקר ה-1 לינואר. כלומר, במשך יותר מ-11 שעות המחשבים בכור היו בסדר גמור, ואז פתאום החליטו לטוס קדימה בציר הזמן לשנת 2036, כשמעבר זה הוא האחראי לכשל המערכות המופקדות על מוטות האוראניום. זה נראה כאילו המחשבים בפוקושימה שקלו את הסוגייה בכובד ראש, קיימו ישיבות צוות ואחרי 12 שעות של דיונים קדחתניים החליטו להיכנע ללחץ החברתי ולשבש לאנשים את החיים.

 

בסופו של דבר התקלה תוקנה, אך לא לפני שאתרי החדשות בעולם נכנסו ללחץ.

 

לא הרבה דברים רעים יכולים לקרות כשחלקים רדיואקטיביים מחליטים לבצע את המקבילה הגרעינית של קפיצה מהחלון, נכון?

 

פריז היא עיר יפהפייה, ציורית, מקושטת ובדרך-כלל גם שקטה, כשלא מצלמים בה סרטי "טקסי". אך כנראה שהמשטרה הפריזאית חשבה אחרת, משום שבוקר בהיר אחד החליטו כוחות הביטחון בפריז לשבור דלתות, לבצע מעצרים ולהכניס לכלא כ-40 אלף איש.

"מגיע להם! פושעים עלובים", אתם כנראה תצעקו, אבל אולי כדאי שתדעו שלא מדובר ב-40 אלף גנבים, רוצחים ואנסים, אלא ב-40 אלף איש שביצעו עבירות תנועה קלות. האם המשטרה הצרפתית החליטה שמקומם של כל מי שחייב מעל ל-13 יורו בדו"חות חנייה – בכלא? לא. זה המחשב שאמר להם לעשות את זה.

 

אף אחד לא באמת יודע. תקלה מסתורית ומפחידה למדי במערכת המחשבים של משטרת פריז פשוט העבירה עשרות אלפי בני אדם עם עבירות תנועה למחלקת הפושעים המסוכנים, ואיכשהו אף שוטר במחוז לא חשב שזה מוזר שלפתע מוכרזים צווי מעצר מידיים עם שימוש בכוח מלא על רבבות תושבים בו-זמנית. חוסר המודעות הקולקטיבית של השוטרים עשוי להיות מפחיד הרבה יותר מכל תקלה ממוחשבת, אך אין להתעלם מהעובדה שמעולם לא הצליחו לשחזר מצב בו דבר שכזה יקרה. נראה כאילו המחשב החליט שהוא ממש שונא נהגים לא אחראיים, וביצע שינויים מאסיביים במאגרי המידע המשטרתיים בכוחות עצמו. מה שמטריד אף יותר מהתקלה עצמה היא העובדה שבאג פתאומי היה מעביר בעלי קנסות למחלקה ספציפית בתחום הפשעים החמורים – אלא ש-40 אלף הפריזאים תוייגו בצורה שרירותית כרוצחים, שודדים וחוטפים. הקיים הסבר הגיוני לשנאה הפתאומית הזו?

 

מה שיכול היה לקרות – קרה. 40 אלף איש נכנסו לכלא, ו-40 אלף איש שוחררו מהכלא אחרי לא יותר מיומיים (כן, לקח למשטרת פריז כל-כך הרבה זמן להבין שמשהו לא בסדר). אולי כמה שוטרים לקו בדיכאון זמני כשהבינו שהמשכורת שלהם לא תתנפח הודות לעשרות בונוסים על מעצר חשודים מבוקשים ביותר, אבל ניחא. לפחות הם לא הוציאו אף אחד להורג.

לנו רק נשאר לתהות האם מדובר במקרה חד-פעמי, או שהמחשבים ינסו להפליל אותנו שוב. מי יודע, אולי בפעם הבאה הם גם יוסיפו שורת טקסט על כל צו מעצר שמייעצת לשוטרים לפתוח באש ללא אזהרה מוקדמת. היינו מתעלמים מהעניין על בסיס חשד פרנואידי מוגזם, אך לאור כל מה שקראתם עד כה – עד כמה אתם בטוחים שהמחשבים לא נוטרים לנו טינה על עשרות שנים של שיעבוד?