חמישה מחשבים שרצו להרוג את כולנו

יש לנו עולם יפה, אתם יודעים? השמיים בהירים, הציפורים מצייצות, הפרפרים מתפרפרים להם בנחת… והמחשבים עוד לא השתלטו על עולמנו בצורה ברוטאלית והרגו או שיעבדו אותנו. ואי אפשר להגיד שהם לא ניסו. אולי למחשבים של היום עדיין אין בינה מלאכותית שתספק להם רצונות או אישיות, אך מרגע קיומם הם גורמים לתקלות קטלניות שעלו לאנשים בחייהם, ואתם עלולים להיות הבאים בתור. בואו נבחן חלק מההיסטוריה של המחשבים שרצו להרוג אותנו, והיו יכולים להפיל מדינות שלמות אם לא היינו עוצרים אותם בעזרת פצצות נאפל"ם ומקלות גולף.

 

יום אחד, בארץ רחוקה לפני הרבה מאוד (שמונה) שנים, מחשב אחד פיקח על כל הזרם החשמלי העובר בין עמודי החשמל של ארצות הברית וקנדה. באותו היום, ה-14 באוגוסט, המחשב הזה החליט שנשבר לו התקע ושהוא הולך הביתה. במתקפה פאסיבית-אגרסיבית, מהסוג שרואים בדרך כלל אצל עקרות בית נואשות ועובדות משרד ממורמרות, המחשב החליט לשלוח נחשול חשמלי עודף לכיוון קנדה. הזרם העמיס על רשת החשמל והתפשט גם בצפון ארצות הברית. כבלי החשמל המפוצצים נפלו בזה אחר זה והשאירו עשרות מליוני אנשים בשמונה מדינות שונות בארצות הברית ובמחוז אחד בקנדה ללא חשמל כלל. אפילו גנרטורים שהיו אמורים לשמש כמערכות חירום כשלו לחלוטין.

אנשים נתקעו במעליות, בתי חולים רבים איבדו חשמל וציוד שומר-חיים הפסיק לפעול, כורים גרעיניים אזרחיים כשלו, מערכות הרמזורים הושבתו והפקקים נערמו ברחובות. כשהחשכה פלשה גם ללב ליבה של ארצות הברית, הלוא היא העיר ניו-יורק, רבים חששו כי כל המדינה עלולה ליפול לאנרכיה. כ-45 מליון אמריקאים מצאו את עצמם מחוסרי חשמל, למרות שכמחצית מהשטח הגיאוגראפי של ההחשכה היה בקנדה. תודות לעובדה שכמעט אף אחד לא רוצה לחיות בקנדה, "רק" 10 מליון קנדים הושפעו מההחשכה.

אבל למה?

סברות רבות הועלו בקשר לסיבה לנחשול החשמל העודף. בעבר האשימו את גל החום אשר פקד את האיזור, מכת ברק מוזרה ולזמן קצר אפילו חשדו כי מדובר במעשה טרור. אך כיום אנו יודעים כי באג במערכת הפיקוח על החשמל הוא זה שגרם למיני-סוף-העולם שהיה עלול להתרחש. התוכנה המופקדת על מערכת התראת הכשל של חברת החשמל פשוט הפסיקה לעבוד לפתע, ואף אחד לא גילה את זה עד שהיה מאוחר מדי. היעדר התרעה על כשל מערכתי גרמה לכך שחשמל עודף, שנשלח מתחנות הכוח לעמודי החשמל, לא אותר והמערכת לא התאימה את אספקת החשמל בהתאם.

במילים אחרות, המחשב פשוט חש שנאה עזה כלפינו וניסה להרוג את אחד המשאבים החשובים ביותר בחיינו.

 

אם התקלה הייתה נמשכת זמן נוסף, האיזורים המוחשכים היו נופלים למהומות. ניו יורק למשל סבלה ממחסור בחשמל במשך ארבע שעות בלבד, אך זה היה יותר ממספיק בכדי לגרום לאנשים לצאת למסעות ביזה ושוד. בסך הכל נהרגו כעשרים אנשים כתוצאה ישירה או עקיפה של ההחשכה הקצרה, ונשדדו כמה עשרות בני אדם. המספרים האלו היו עולים בטור הנדסי ככל שהיה לוקח יותר זמן לתקן את התקלה ולהחזיר את החשמל לרחובות. אם התקלה לא הייתה נפתרת במהרה ייתכן אפילו שהכור הגרעיני של ניו-יורק היה סופג נזק משמעותי. הצבא והמשמר הלאומי צריכים היו להתערב במוקדם או במאוחר על מנת למנוע מהומות ברחובות. ואם היינו חיים בעולם של משחקי המחשב, אחת מהמדינות הדיקטטוריות כבר הייתה מנצלת את הפתח ופולשת לארצות הברית.

בשלהי שנות ה-80, ארצות הברית הייתה שקועה באחד מפרקי ההיסטוריה החשובים ביותר בתולדותיה, והוא המלחמה הקרה מול רוסיה. ארצות הברית פחדה מאוד מגוש המדינות הסובייטיות ומהקומוניזם בכלל, ובמשך עשר שנים פחות או יותר ניהלו שתי המדינות מירוץ חימוש קונבנציונאלי וגרעיני. למרות שעימות צבאי כולל מעולם לא פרץ, היו מספר תקריות לא נעימות בין שתי מעצמות העל שכמעט הציתו מלחמת עולם שלישית. האחרונה שביניהן היא הטבעת הפריגטה "Yorktown" בידי הצי הסובייטי, ואילו האמריקאים לא היו מפנים את הלחי השנייה אולי לא היינו כאן כדי לדבר על זה.

 

כדי להבין את זה אנחנו צריכים ראשית להבין שהיורקטאון שייטה קרוב מאוד לחופי רוסיה, ויש לזכור שלא מדובר באוניית דיג אלא בספינת טילים משוריינת שעל סיפונה מורכבים טילי ים-אוויר, טילי טורפדו, ראדארים, ותותח גדול על הסיפון. מערכות ירי מורכבות ומערכי טכנולוגיה מתקדמים וחכמים שכאלו דורשים צוות שיתחזק אותן באופן רצוף, וכנראה שב-88' הצי האמריקאי עוד לא הכיר את המחשבים שלו מספיק טוב כדי לדעת מה מותר ומה אסור לעשות איתם. כך קרה שהפריגטה האמריקאית נעצרה במקום, מנועיה מושבתים, בגלל שאחד הטכנאים שעל האונייה הכניס בטעות '0' כערך באחת מטבלאות המידע במחשב, כשבמקרה אותו ערך נכנס למשוואה כלשהי כמכנה. הספינה, חכמה ככל שתהיה, לא יכלה לחלק באפס, אז היא פשוט עצרה במים רוסיים וכיבתה את המערכות.
הרוסים מעולם לא היו ידועים בתגובות עדינות בכל הנוגע להפרת הגבולות הטריטוריאליים שלהם, וכשהבחינו בכך שספינת טילים אמריקאית חמושה היטב מטיילת להם בחצר האחורית, הם שלחו כלי שייט על מנת לדחוק את האמריקאים החוצה.
לא בעיה, נכון? הרוסים יבקשו מהם לצאת, האמריקאים ייצאו החוצה אל מים בינלאומיים והכל יגמר בטוב. אה, נכון… היורקטאון לא הייתה מסוגלת לזוז.

 

כי אסור לחלק באפס. שמענו את המשפט הזה כבר בכיתה ד' אבל מעולם לא חשבנו שהוא יכול להיות משמעותי כל כך. למרבה הצער, המחשב השולט במערכות החשמליות של היורקטאון פשוט לא בדק האם הקלט שהוכנס אליו הוא קלט תקין. למזלנו, הרוסים דוגלים בלוחמה של גברים, פנים-מול-פנים, באופן הכי אישי שיש. לא, ברצינות, הנה תמונה של הספינה הרוסית מנגחת את היורקטאון:

 

אם הם לא היו עושים את זה, האמריקאים לא היו מסוגלים לצעוק אליהם "רגע, נכבה לנו המנוע!" והרוסים היו עשויים להטביע את הספינה – אחרי הכל, ארה"ב בכל זאת שלחה ספינת טילים חמושה ומסוכנת לתוך המים הטריטוריאליים של רוסיה בזמן מלחמה קרה. שימו לב שבתמונה, החיילים הרוסים, המופיעים מתחת לסיפון האונייה ממנה התמונה צולמה, מחזיקים בכלי נשק ומכוונים אותם אל האמריקאים.

 

רוסיה הייתה מפוצצת את הפריגטה, ארצות הברית הייתה מגיבה וכנראה הייתה נגררת שרשרת של תגובות נוראיות שהיו מביאות למלחמה בין הצדדים ובעלי בריתם. וזה אומר, רבותי, מלחמת עולם שלישית. בהתחשב בעובדה שלכל מדינה היה ארסנל גרעיני מרשים והמון רצון לבדוק מה הוא שווה, המשפט של איינשטיין על פיו במלחמת העולם הרביעית נילחם עם מקלות ואבנים כנראה היה נכון.