הכותר החדש בסדרת GTA יצא לפני ימים אחדים, ואנחנו בדקנו האם ההייפ מסביב למשחק אכן מוצדק, או שמא מדובר בסתם עוד משחק עם עולם פתוח
GTA תמיד הייתה סדרה שהצליחה במה שהיא עושה: אם זה היה עולם פתוח בקנה מידה שהיה קשה להאמין שהוא כה גדול, עלילה ארוכה ומעניינת או פשוט משחק שכיף לשחק בו – נדירים הרגעים בהם אנשים לא אהבו את החבילה הכוללת שמשחקי GTA הציעו.
אבל אחרי GTA IV, רוקסטאר החליטו לנסות כיוונים שונים, וכך קיבלנו את LA Noire, Red Dead Redemption וכמובן, Max Payne 3. עכשיו, רוקסטאר חזרו לסדרה שהפכה אותם למי שהם כיום, והביאו לעולם את GTA V.
אישית, לא הייתי מעריץ גדול של הסדרה, אמנם שיחקתי בכמעט כל המשחקים (כן, גם הדו-מימדיים), אבל תמיד הם נמאסו עלי מהר: חשתי שהמשימות חוזרות על עצמן ברוב המקרים, העולם לא היה גדול מספיק כדי לתת הרגשה אמתית של עולם ומלואו והעלילה פשוט לא החזיקה אותי יותר מ-10 שעות בתוך המשחק. מצאתי את העלילה, מרתקת ככל שתהיה – תפלה וחוזרת על עצמה כל משחק מחדש – אנדרדוג או בן מיעוטים שנלחם נגד הממסד או מישהו אחר כדי להצליח בחיי הפשע שלו ולהגיע לחיי עושר.
מבחינתי, GTA V תיקן את כל אלה: העלילה בהחלט מעניינת ובלתי צפויה, העולם גדול יותר מכל עולם משחק אחר שראיתי בשנים האחרונות והמשימות כמו העלילה, גם הן בלתי צפויות ואף מגוחכות במקרים רבים. אבל מה שהכי הפתיע אותי זה כמה פעילויות עומדות לרשותי בעולם, חוץ מלשחק בטניס וגולף כשאני לא שודד בנקים.
|
שלושת המוסקטרים
ב-GTA V אתם תחיו, תחוו ותשלטו בחיים של לא פחות משלוש דמויות, לכל אחת חיים אחרים לחלוטין: מייקל הוא מיליונר שמשפחתו מאמללת אותו. פרנקלין הוא גנגסטר אפרו אמריקאי שרוצה להפסיק להיות עבריין צעצוע ולנסות את מזלו כשודד בנקים. טרבור הוא פסיכופת שמנהל מעבדת סמים אי שם בשממות הצפון. אני מוכרח לציין שהפעם, הדמויות והחיים שלהן לא מרגישים דרמטיים מדי או כאלה שנכשלים להיות דרמטיים והופכים למגוחכים בגלל כתיבה צולעת. ההפך הוא הנכון: העלילה אמנם מציגה מקבילה מוקצנת ומגוחכת של לוס אנג'לס, אך לא מקריבה את פיתוח הדמויות לאורך המשחק ונותנת לנו להרגיש שהסיטואציות שהן נמצאות בהן מרגישות רציניות וחשובות, יהיו הזויות ככל שיהיו.
אבל מה שהכי תורם להתקדמות העלילה ועצם ההזדהות שלכם עם הדמויות זה עד כמה השילוב של שלושת קווי העלילה של טרבור, מייקל ופרנקלין עובד בצורה נפלאה, לחוד או ביחד. בלי להיכנס לספוילרים, המשחק מתחיל בקו עלילה נפרד לכל אחת מהדמויות, שמתחילות באמת לשתף פעולה לקראת השעה ה-12 בתוך המשחק ומשם זה רק משתפר. העלילה משולבת בשלושת הדמויות בצורה מצויינת כמו שהן משולבות בתוך העלילה, ולמרות הסיטואציה הקיטשית משהו של "הם ישתפו פעולה מחוסר ברירה אבל בדרך ילמדו לאהוב אחד את השני", העלילה בכל זאת נותנת לדמויות לזהור ואפשר להרגיש את הכתיבה השנונה והרצינית, למרות שהיא מנסה למכור לנו את השטיק שלא צריך לקחת אותה ברצינות. אגב, אם דאגתם שהמעבר בין שלושת הדמויות יהיה מסורבל ולא נוח – אל דאגה, הוא נעשה בצורה חלקה ומהירה בין משימות, ונעשית כמעט מיידית במהלך משימה, בתנאי ששתי הדמויות מבצעות את אותה משימה.
פלטפורמות משחק: PS3, Xbox 360 (גורל הגרסה למחשב האישי לא ברורה תאריך יציאה: 17 בספטמבר, 2013 |
Ifruit VS Drones
רוב המשחקים של GTA ידועים בנטיה שלהם להציג מקבילות מוקצנות של המציאות שלנו. בין אם זה עיוות שמות של ערים בהם העלילה מתגוללת (Los Santos כמקבילה של לוד אנג'לס ו-Vinewood כמקבילה של הוליווד) או שמות של מותגים שגובלים בלעג לחברה האמריקנית (Ammunation, Burger Shot ועוד). ב-GTA V, הכותבים עשו עבודה מצוינת ובמקום לגרום למותגים פשוט להופיע פה ושם במהלך המשחק, הם משולבים בתוך העלילה והעלילה משתמשת בהם כדי להעביר את אחת הנקודות החשובות והבוגרות ביותר שראיתי במשחקי GTA: ביקורת על ארה"ב של המאה ה-21, ובפרט אמריקה שלאחר המשבר הכלכלי.
 |
| נראה מוכר? |
אם לומר את האמת, אני חושב שלא יהיה פשוט למצוא משהו ב-GTA V שלא מבקר, לועג או צוחק על החברה האמריקנית המודרנית. בין אם מדובר בהקבלה הברורה בין אפל לגוגל – Ifruit ו-Drones. המשפחה של מייקל היא דוגמה מצויינת גם כן, אחת כזו שמנציחה כל סטריאוטיפ אמריקאי באשר הוא: הבן השמן של מייקל שמתלבש כמו ראפר, משחק במשחקי יריות כל היום על מסך טלוויזיה שלא היה מבייש אולם קולנוע ומעשן גראס כל היום; הבת של מייקל, שמנסה לקצר את הדרך להצלחה בהוליווד, בין אם זה להתרועע עם מפיקי פורנו (שמתבררים כסוחרי סמים) או להופיע במקבילה של GTA ל-"הדבר הגדול הבא"; וכמובן שיש את האישה של מייקל, אישה שלא אוהבת את בעלה ומנצלת כל רגע שהוא לא בבית כדי לבגוד בו עם המורה לטניס או המורה ליוגה.
 |
| עם ילדים כאלה, מי צריך אוייבים… |
כל דמות מביאה את מייקל ומדי פעם את פרנקלין וטרבור לסיטואציות מגוחכות, מצחיקות ושנונות ברמה כזו שלא ראיתי באף משחק מהסדרה, אולי אפילו באף משחק מעולם. אותן סיטואציות יכולות לקרות אגב, אצל דמויות אחרות עם דמויות אחרות, מה שמעצים עוד יותר את פיתוח קווי העלילה של הדמויות בנפרד, לחוד וביחד ותורם להרגשה.
הטוב משלושת העולמות
אחד הדברים שהרשים אותי ב-GTA V חוץ מהעלילה והעולם הפתוח, זה עד כמה רוקסטאר למדו מהטעויות וההישגים של משחקי העבר. מערכת המחסה הנוראית של GTA IV ומערכת הירי והנהיגה הלכו לעולמן. את מערכת הירי הישנה והמקרטעת החליפה מערכת הירי והמחסה הפשוטה ועם זאת מתוחכמת, שראינו במקס פיין 3. אם פחדתם שתצטרכו להילחם במחסה, יחד עם הלחימה שלכם בגאנגסטרים, אל דאגה – מערכת תפיסת המחסה והירי הפכו לפשוטות וחלקות יותר: המעבר בין מחסה למחסה נעשה בלי בעיה, כנ"ל לגבי הירי ממנו והיציאה ממנו. נוסף על כך, גלגל הנשקים חזר ומאפשר להחלפה מהירה בין כלי נשק תוך כדי קרב – גם כן, ללא בעיות או גליצ'ים. מערכת הנהיגה לא הוזנחה ושופרה פלאים – תגידו להתראות למכוניות המתנגשות של GTA IV ושלום למערכת נהיגה מאוזנת, כיפית וריאליסטית יותר. נוסף על כל אלה, הצטרפה מערכת האירועים הרנדומליים מ-Red Dead Redempion, שגורמת לאירועים בלתי צפויים להתרחש סביבכם. זה יכול להיות גנב שלקח מאישה את הארנק שלה או משאית מלאה בכסף שתוכלו לעצור ולבזוז – כמעט תמיד זה יוביל למרדף משטרתי מלא אדרנלין, כמיטב משחקי GTA.
 |
| שלום לך מערכת מחסה יפיפיה, איפה היית כל חיי? |
כל הנ"ל הן דוגמאות פשוטות לעומת שאר המאפיינים של המשחק, ועד כמה GTA V מרגיש כמו חוויה בוגרת מבחינת התכנון שלו. אפשר לראות שרוקסטאר באמת למדו מטעויות העבר אבל גם מהצלחות העבר ודאגו לשלב ב-GTA V מרכיבים רבים שהופכים אותו להישג מרשים.
