לא סתם שאלתי את השאלות האלה. מובן, שאין להן תשובות קלות. אבל בינתיים לא שמעתי תשובות בכלל. בשלב זה אני, להבדיל ממך, כלל לא בטוח שזה אפשרי (מבחינתי - אם זה אפשרי בתאוריה אך לא בר-השגה, אז זה בלתי-אפשרי).

כל עוד אין תשובות לשאלות הללו, צריך לפעול כאילו לא יהיו תשובות כאלה.

יש תשובות לשאלות האלה, אבל זה מן הסתם משהו שמצריך תוכנית אסטרטגית מורכבת במכלול אספקטים ותחומים, תוך שיתוף פעולה ותיאום עם לא מעט משרדי ממשלה, גורמים בינ"ל וגורמים פלסטיניים. מתן ערבויות, פיקוח, שליטה, מודיעין, בקרה וכו'.

אם אתם מצפים לתשובה של 5 שורות בפורום, שתניח את דעתכם, אז או שאתם נאיביים או שאתם מיתממים בכוונה.

לא לי ולא לכם יש את הידע להרכיב תוכנית שתתן פתרונות לסוגיות האלה. מעבר לכך, תוכנית כזו שתפורט תצריך ספר ולא דיון בפורום.

אין מה לעשות, סוגיות מורכבות אי אפשר לפתור בהצעה פשוטה. אין פה שום פתרונות קסם ומי שמצפה לאיזה פיתרון קסם, פשוט לא מבין את המציאות בה אנו חיים.

זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. יכול להיות שזה בלתי אפשרי, אבל להניח כך מראש בגלל שזה מסובך - זו תבוסתנות שתביא עלינו את סופנו בגלל האיום הדמוגרפי הפנימי במדינת ישראל.

האמת היא שדיברתי יותר על הבעיה הגלובלית ופחות על האיום המקומי עלינו. משום שלדעתי לא ייפתר אחד ללא השני.

הערב מתחילה תוכנית חדשה של צבי יחזקלי.

יהיה מעניין.

http://www.israelhayom.co.il/article/216453

אם אתם מצפים לתשובה של 5 שורות בפורום, שתניח את דעתכם, אז או שאתם נאיביים או שאתם מיתממים בכוונה.

רגע, אנחנו הנאיביים והמתממים? אתה הוא זה שטוען שקיימת אפשרות להפסיק את ההסתה והשנאה בתוך הקהילה המוסלמית, אבל אתה לא יודע מהי ואין שום תקדים לכך משום מקום בעולם (אם כי יש אינסוף תקדימים למצב ההפוך - כאשר מדינה "מארחת" מנסה לעשות את מה שאתה קורא לעשות בקרב המהגרים המוסלמים "שלה", ומקבלת רק יותר שנאה ובוז בתמורה)!

המנעות מלקיחת סיכונים כאשר לא ידועה עדיין שום דרך שבה אותם סיכונים עשויים להשתלם, ובטח שלא סיכויי ההצלחה, זו לא "תבוסתנות" (אגב, יחסית לאחד שמתעקש לטעון שהוא לא שמאלני, הטרמינלוגיה שלך שמאלנית להפליא), זה הגיון בריא. להיפך, דווקא לקיחתם של אותם סיכונים היא תבוסתנות, במובן של "לעשות את מה שעולם עויין שמתבסס על שקרים מצפה שנעשה במקום לעשות את מה שטוב לנו", ובהתחשב במידת הסיכון הכרוך במעשה, מבחינתי מדובר ברשלנות פושעת בקנה המידה החמור ביותר שיכול להיות.

ובזאת, אגב, עזבת את קבוצת ה"שמאלנים שאמנם טועים אבל ניתן לדבר אתם בהגיון" וחזרת לקבוצת ה"שמאלנים שרק כדור בראש יציל אותנו מהזיותיהם".

אני מודה לך על הסיווג מחדש. תהיתי כמה זמן ייקח לך לחזור לסורך ולאחל לי כדור בראש.

הדעות שלך מהוות סכנה למדינת ישראל ולדמוקרטיה. בדיוק כמו הדעות של השמאל שאתה אוהב לשנוא, אם לא יותר.

שים לב שלא אמרתי "כדור בראש" למי, וממי - ואף לא אמרתי שאני "מאחל" זאת לך. גם כדור בראשי שלי יציל אותי מהזיותיך, וגם כדור ערבי בראשך יציל אותי מהן, ואני לא מאחל אף אחד מהמצבים הללו (הראשון מסיבה ברורה, השני כי אם הגענו למצב בו ערבי יכול לירות בך בקלות שכזו, הרי שבאותה קלות הוא יכול לירות בי וכבר אין לנו למעשה מדינה).

ואגב, מר "אני לא שמאלני" - כלא-שמאלני נראה שאתה סוגד לערך "הדמוקרטיה" כאחרון אנשי השמאל, וכאחרון אנשי השמאל נראה שאתה מבקש להחילו רק על אלו שפחות או יותר מסכימים אתך, כשיש דעות "מסוכנות" שאינן ראויות להשמע (ובעוד שלמיטב ידיעתי אתה לא מאחל לי כדור בראש, אתה הייתי שמח לו היו משתיקים אותי בדרך כלשהי). אז כן, אנימור, אני "סכנה לדמוקרטיה". הסכנה למדינת ישראל היא דווקא אתה ושאר ההוזים (והבוגדים, שעליהם אינך נמנה).

אל תבלבל אותי עם החבר'ה של מרץ.

אני אמנם מאמין בדמוקרטיה, אבל זו לא דמוקרטיה ליברלית טהורה, אלא מה שקרוי "דמוקרטיה מתגוננת" - דמוקרטיה שלא מהססת לחסל איומים על קיומה שלה עצמה. דמוקרטיה שלא מקדשת ערכים ליברלים עד כדי כך שהיא מעלה את עצמה כקורבן.

מעבר לכך שעל מנת לשרוד, דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה מאיומים קיומיים, הרי שמי שמאיים לחסל את הדמוקרטיה אינו ראוי להגנתה מבחינה מוסרית.

בימינו, האיומים על הדמוקרטיה מגיעים משלושה מקורות:

- פלסטינים וערביי ישראל ששואפים לחסל את מדינת ישראל פיזית ורעיונית.

- השמאל הקיצוני, שבשקריו האנטי-ציונים גורם נזק מדיני למדינה.

- הימין הקיצוני, שמאיים להרוס אותנו מבפנים ולהפוך אותנו למשטר פשיסטי אלים ורצחני.

הדמוקרטיה שאני דוגל מה אינה סובלנית או סלחנית לאיומים כאלה. ואם זה הופך אותה למעט פחות ליברלית, אין לי בעיה עם זה.

אתה פרדוקס, אנימור. בתאוריה אתה מציג השקפות הגיוניות למדי, אבל כשזה מגיע לתחום המעשי, אתה זורק את הכל מהחלון וחוזר על המנטרה "צריך לחפש פתרון מדיני, ומי שמתנגד הוא פחדן\פאשיסט\אדיוט".

יש תשובות לשאלות האלה, אבל זה מן הסתם משהו שמצריך תוכנית אסטרטגית מורכבת במכלול אספקטים ותחומים, תוך שיתוף פעולה ותיאום עם לא מעט משרדי ממשלה, גורמים בינ"ל וגורמים פלסטיניים. מתן ערבויות, פיקוח, שליטה, מודיעין, בקרה וכו'.

כמו הסכם אוסלו?

הסכם אוסלו הוא דוגמה מצוינת לאיך לא עושים דברים כאלה. הטעות הכי גדולה שם הייתה האשלייה השמאלנית בדבר האינטרסים של ערפאת.

שלא כמו אבו מאזן שאיתו כן אפשר לעשות שלום?

אני לא מאמין בשלום עם הפלסטינים, לא בדור הזה לפחות.

הסכם אינטרסים, אולי. גם לא בטוח שזה בר השגה כיום.

אבל אין ברירה אתה אומר.

חייבים לקחת סיכונים או שהסכנה גדולה עוד יותר.