לא קראת ספר שהוקדש לך? מעבר לזה שזה נשמע פשוט טיפשי (בלי להעליב) יש בזה אפילו אלמנט של העלבה למקדיש (לדעתי). תאמין לי שהוא היה מעדיף שתקרא את זה גם במחיר שהספר יהיה טיפה משומש במקום שזה ישכב לך בבית לא כמו ספר אלא כמו חבילת דפים שבמקרה צרורים יחד עם שרבוט בכתב יד עליהם. נשמע יותר כאילו אתה פוחד לקרוא ולהתאכזב.

נו באמת כאילו זו לא התנהגות חריגה.

זה לא אדם שאני יכול להרים אליו טלפון ולבקש שישלח לי שוב את הספר.

למעשה אלו מהדורות שאם לא הוא, לא הייתי קונה אותן (אין לי גם איך, אלו מהדורות ראשונות)

אז נכון, כבר היו לי ספרים עם הקדשות שקראתי אבל זה לא היה כיף להזהר עליהם.

הרבה יותר פשוט לקחת ספר בספריה או לקנות עוד גרסה לספר (חלק מפראצ'ט יש לי בשני עותקים, החתום בבית והרגילים לדרכים ולקריאה)

אז למה לא לקחת מהספריה? הספר עם ההקדשה לא שווה הרבה אם אתה לא אוהב אותן. זה כמו שיהיה לי בחדר ספר של אלון גל עם הקדשה. כל עוד הוא לא מעניין אותי ואני לא מתכוון לקרוא אותו איזה ערך יש לו בשבילי?

למה לא לקחתי מה? את הספרים של פאלניק?

באמת שלא יצא לי, אני בטוח שמתישהו אקרא אותם

תקראו את הספר "בן החמאס"... בין הספרים הטובים.. תריצו חיפוש בגוגל.. קראתי אותו בצבא ולא מזמן רכשתי עןד עותק שיהיה בבית..

^ קראתי. ניכר שיש סוג של האדרה עצמית בסיפור. אך עדיין שווה בהחלט קריאה

אין רק בישראל יהיו כאלה ספרים למכירה..

זה די בושה שאתם קוראים את החרא הזה ולא קוראים את כהנא..

דן אריאלי- לא רציונלי ולא במקרה.

סר ארתור קונן דויל- סדרת שרלוק הולמס.

רונדה בירן- הסוד.

כל ספר הוא עולם בפני עצמו.

אני היתי הולך גם על קלסים ,רק בגלל הידע

לדוגמה דון קישוט או קישוטה לא בדיוק זוכר (כמובן המקורי ולא איזה גירסת ילדים או משהו )

מובי דיק

הגלגול של קאפקא

וכו וכו וכו

לא כולם מעניינים היום ,אבל כמו בסרטים יש קלסיקות שאני חושב שכדי להכיר

אני לדוגמה לא סובל את חלף עם הרוח ,אבל לפחות יודע על מה מדובר

מבחינת ספרים שכיף לי לקרוא ,אני חושב שפרנקינשטיין היה מהנה לקרוא ומעורר בחילה ביחד

הספר מכניס לאווירה יותר מכל סרט פרנקינשטיין שראיתי ,דרך אגב בחלק מהסרטים וסדרות חושבים שפראנקינשטיין הוא המיפלצת

וזה לא נכון ,כי זה השם של הדוקטור ,והדוקטור והמיפלצת הם הדמויות החשובות בספר

אני גם יכול להמליץ על סידרת זבנג ,אבל לי זה גם נוסטלגיה ,ככה שלא יודע עם כל אחד יהנה מימנה

זן ואומנות אחזקת האופנוע (מישהו פה תהה איך זה יכול להיות: זה יכול אם אתה מוכן וזה מדבר אליך, הספר שינה אותי בתור אדם

זה ספר כ"כ מלא ברבדים ובפסקאות מלאות תובנות שאפשר גם אחרי שנים לחזור ולקרוא בו ולגלות דברים חדשים.

מצטרף להמלצה על ספריה של איין ראנד: כמעיין המתגבר ומרד הנפילים. לגבי הדיון הקצר שהיה פה על הפילוסופיה שלה (שנקראית "אובייקטיביזם") אומר רק זאת - או שלא קראתם, או שפספסתם את כל הפואנטה (וזו בהחלט לא תהיה הפעם הראשונה שזה קורה).

הם לא רק מהנים בתור סיפורת ואדם בהחלט יכול לקחת משם דברים גם אם אינו מסכים עם תפיסת העולם שלה במלואה.

אגב, יש לה ולממשיכי דרכה כמה ספרים המתעמקים בפילוסופיה שלה ובעקרונותיה שעדיין לא יצא לי לקרוא אבל אני בהחלט מתכוון להגיע אליהם פעם.

משנתו של דון חואן (לפחות את שלושת-ארבעת הראשונים בסדרה) - מי שיצלח את הספר הראשון הכתוב בצורה מייגעת במקצת יבין כיצד הצליחו הספרים הללו לסחוף דור שלם שהלך לחפש שמאנים במקסיקו ולהתנסות בצמחי הזיה...

יחד עם הפנטזיה (או מציאות למי שבוחר להאמין) יש בספרים גם פילוסופיית חיים ("דרך הלוחם") שהשפיעה עלי רבות.

לחובבי המד"ב

חולית כמובן.

פנטזיה: סדרת אמבר של רוג'ר זילאזני היא קנה המידה שלי בכל הנוגע לפנטזיה ומולה נמדדות כל האחרות (לא יצא לי לקרוא עדיין את "שיר של אש וקרח").

זן ואומנות אחזקת האופנוע הוא פילוסופיה בשקל. קראתי אותו בתיכון ומאוד הושפעתי ממנו. אחרי שגדלתי והרחבתי אופקים ניסיתי לקרוא אותו שוב וקלטתי עד כמה הוא רדוד. סופיזם עאלק.

זן ואומנות אחזקת האופנוע הוא פילוסופיה בשקל. קראתי אותו בתיכון ומאוד הושפעתי ממנו. אחרי שגדלתי והרחבתי אופקים ניסיתי לקרוא אותו שוב וקלטתי עד כמה הוא רדוד. סופיזם עאלק.

לא יודע למה אתה מתכוון ב"רדוד" מכיוון שהספר לא נכתב כספר פילוסופיה פר-סה, לא כל שכן כזה התיימר לייצג את הסופיסטים של יוון העתיקה למרות שהוא מזכיר אותם.

נו שויין, אני מניח שכל אחד רשאי להחזיק בדיעה משלו.

גם אם הוא טועה

לדעתי:

סדרת המגדל האפל - סטיבן קינג

סדרת תומס קובננט - סטיבן ר דונלדסון

אוסף חוקי מרפי 8)

ממליץ בחום את כל הסדרה של הרי הריסון "עולם המוות"

כמו כן, לכל מי שראה "שר הטבעות" ממליץ לקרוא את טולקין מהתחלה.

כמו כן, ממליץ מאוד לקרוא ספר מצויין על יפן "כבוד ורעדה" ("חיל ורעדה").

ואם כבר מדברים על יפן, אז יש סדרה קצרה לפי הספר של ג'יימס קלאוול בשם "שוגון".

מספיק לבינתיים