נקודה למחשבה, לשיטתכם, כל מוצר שנקנה מפנדה, יכול לבוא הלקוח, לטעון שהוא קנה אותו בדיוק יום לפני שפנדה נסגרה, ולכן היבואן (מי שלא

יהיה) חייב לתת לו אחריות מיום הקנייה שלו ? כי הרי פנדה כבר לא קיימת, ולא ניתן להוכיח מתי המוצר נקנה , אז יכול לבוא כל אחד ולטעון

שהמוצר שכב על המדף X חודשים והוא קנה אותו יום לפני שפנדה נסגרה (בהגזמה מכוונת) או מספר חודשים ...

על חשבונית שמעת?

?

זה כוון לבחור לפניך.

מעקב

האם הטענה של הלקוח מבוססת על תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006?

תקופת האחריות לפי התקנות הללו היא שנה.

http://www.nevo.co.il/law_html/law01/999_591.htm#Seif4

אם היצרן מאריך לתקופה נוספת ולא נותן הגבלות לגבי תקופת האחריות המורחבת מעבר לשנה, חלים עליה אותם כללים

.ראה סעיף 15

דובר על כך.

החוק קובע שכל הארכת אחריות מקבלת את אותם תנאים, אלא אם צוין אחרת בתעודת אחריות שנמסרה לצרכן.

יצרן, שנטל על עצמו חיובים נוספים על אלה המפורטים בתקנות אלה, לרבות תקופת אחריות ארוכה יותר, יפרט אותם בתעודת האחריות; היו החיובים הנוספים מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות, יצוינו בתעודת האחריות בנפרד, ובאותיות בולטות לעין, תחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת".

תודה

אבל ללקוח אין שום התחייבות מהיבואן כלפיו

היבואן יכול לטעון כי נטל על עצמו התחייבות לשיפוי הקמעונאי.

צריך לבדוק מה כתוב בתעודת האחריות של היצרן - הרי זה בלתי מתקבל על הדעת שהחנות תחייב את היצרן בתקופה יותר ארוכה ממה שהוא מעוניין.

לגופו - לאור ההודאה שלהם בזה שמדובר בתקופה של 3 שנים והמחלוקת היא לגבי תחילת המועד - הם קצת כרו לעצמם בור.

בפועל היבואנים הם אלה שנותנים 3 שנות אחריות. לא החנויות.

האחריות היא של היצרן/יבואן, החנות היא צינור.

זה גם מה שמוכר לי מהתחום אבל זה משתנה בין חנות לחנות.

אם יעלה סריקה של תעודת האחריות אני אוכל להתייחס לזה לגופו.

עדיין זה לא פותר את הבעיה העקרונית - החנות לא יכולה לחייב בתעודת אחריות שנוסחה על ידה צדדים שלישיים (יבואן או יצרן לצורך העניין).

החנות לא נותנת אחריות

היבואן נותן

בכל מקרה, כל היבואנים נותנים 3 שנים על כרטיס מסך

החנות לא נותנת אחריות

היבואן נותן

בחלק גדול מהחשבוניות שתקבל בחלק גדול מהחנויות יהיה כתוב "אחריות במעבדת X" (כאשר X - שם החנות). וממש לא רק במקרים שבהם החנות היה היבואן.

לרוב האחריות של החנות מסתכמת בבדיקה והעברה ליבואן המתאים. לרוב הסיבה לכך היא שהיבואנים לא רוצים להתעסק עם לקוחות קצה. אך מבחינה תאורטית ניסוח כזה משאיר פתח לכל מיני פרשנויות וטענות כמו זו שאנו דנים בה כאן.

לא הוא לא. גם אתה, QTTP, עצלן מכדי אשכרה לקרוא את לשון החוק? הנה, בשבילך:

13. מסירת תעודת אחריות

(א) עוסק המוכר טובין לצרכן חייב למסור לו תעודת אחריות מאת היצרן

במעמד מסירת הטובין וכן לציין על גבי התעודה את פרטיו ואת תאריך

הרכישה.

(ב) עוסק יאפשר לצרכן לעיין בתעודת האחריות עוד לפני השלמת

העסקה.

14. תוכן תעודת האחריות

(א) בתעודת האחריות יצוינו -

(1) שם הטובין, תיאורם, מספרם הסידורי, אם קיים, שם הדגם ושנת

הייצור;

(2) תאריך רכישת הטובין ופרטי העוסק שמכר את הטובין לצרכן;

(3) פרטיו המלאים של היצרן: שמו, כתובתו, מספר זהות/מספר תאגיד

שלו, שמו המסחרי, מספר טלפון ופקסימילה וכן כל פרט אחר המאפשר

לצרכן לפנות ליצרן לשם קבלת שירות;

(4) הכתובות ומספרי הטלפון של תחנות השירות האמורות בתקנה

9(א).

(ב) בתעודת אחריות יפורטו, כמו כן, חיובי היצרן והסייגים לחיוביו על פי

פרק ב'.

(ג) בתעודת אחריות לא יתנה יצרן על זכויות הצרכן לפי כל דין.

ההדגשות שלי. שום ניסוח לא משאיר שום פתח לשום דבר. זכויותיו של הצרכן ברורות. אם החנות לא מסרה לידי הלקוח את פרטי היבואן או תעודת אחריות מטעמו, היא עברה על החוק. אם בתעודה מטעם החנות נכתב כי "האחריות תהיה במעבדת X", מדובר, למרות הנוסח העקלקל, בהתחייבות שהחנות לוקחת על עצמה לטפל בפניות הלקוחות ובשום אופן לא בהסכמה כלשהי מצד הלקוח לוותר על זכות כלשהי מזכויותיו. הכיתוב הזה הוא בסה"כ יישום סעיף (9) ב' לחוק, ולא שום דבר מעבר לכך:

9. חובה לקיים תחנות שירות

(א) יצרן חייב לקיים תחנת שירות אחת לפחות בכל אחת מן הערים:

ירושלים, תל-אביב-יפו, חיפה ובאר שבע, או בסביבתן הקרובה; חיוב

כאמור לא יחול על עוסק שמכר טובין לצרכן ואינו יצרן.

(ב) המקום שבו מכר העוסק את הטובין לצרכן (בתקנה זו ובתקנה 10 -

נקודת המכירה) ישמש תחנת שירות, אלא אם כן קיימת בקרבת מקום

תחנת שירות לפי תקנת משנה (א); בתקנת משנה זו, "קרבת מקום" -

מרחק שאינו עולה על 15 קילומטרים.