האם זה הופך את הטורבו ללא רלוונטי או שהטורבו מגביר עוד יותר את התדר של המעבד אחרי הOC?

האם זה הופך את הטורבו ללא רלוונטי או שהטורבו מגביר עוד יותר את התדר של המעבד אחרי הOC?

הופך ללא רלוונטי.

אני לא בטוח, אבל נדמה לי שאפילו OC הופך את הטורבו ללא רלוונטי.

אני אנסה לתת כאן הסבר יותר מדוייק.

טורבו הוא מצב שלא פוגע במעטפת התכנון של המעבד, קרי תכנון תרמי, חשמלי, אמינות, וכו. המחשב מנצל את זה שהאפליקציה לא מפעילה את כל הליבות, או שלא מפעילה את כל הפונקציות בליבות (למשל ללא SSE וללא AVX), או שלא מפעילה גרפיקה פנימית, או שמפעילה הכל, אבל לזמן קצר (מספר שניות). האלגוריתמים הפנימים של המעבד מאפשרים עליה זמנית או קבועה מעבר תדר המובטח, 3.4GHZ עבור 2600K. העליה היא עד לתדר הטורבו, שהוא 3.8GHZ לליבה אחת, 3.7GHZ ל-2 ליבות, וכו'.

OC בעצם מעלה את תדר הטורבו לתדר גבוה יותר. מה שהכנסתם ב-BIOS. למשל 5.0GHZ עבור ליבה אחת, ומה ששמתם עבור 2 ליבות, 3, ו-4 ליבות. בעצם OC הוא סוג של טורבו. התדירות המובטחת היתה ונשארה 3.4.

בנוסף, ה-BIOS מנסה לבטל את כל שאר המגבלות. הוא אומר ל-CPU לא לעצור ב-95W, לא לעצור במקסימום זרם, אלא לנסות למשוך עוד, לא לעצור במתח המתוכנן, אלא לעלות יותר, וכו וכו'. אם ה-BIOS מטומטם, הוא יכול להגיד למעבד לא לעצור ב-85 מעלות או ב-100 מעלות. התוצאה היא שנראה כאילו מקבלים כל תדר שרוצים, אך זה עדיין מצב של טורבו מבחינת המעבד ומערכת ההפעלה.

יצרן לוח ו-BIOS גרוע ידחוף את המתח למעלה תמיד, וייצר מחשב רועש ולא אמין. יצרן לוח יותר טוב ישאר עם עקומת המתח לפי התכנון של אינטל, ורק יוסיף נקודות מתח/תדר גבוהות יותר. היכולת לקבל OC יחד עם עקומת תדר/מתח אופטימאלית בתדרים הרשמיים היא יכולת חדשה של SANDY BRIDGE, שלא היתה באף מעבד מעולם.

ה-OC בSB נעשה דרך המכפלה של הטורבו, בניגוד למעבדים הקודמים של אינטל, בהם היה צורך לבטל את הטורבו (או לא, הבוסט היה קבוע) ולשנות את המכפלה של המעבד.