איך אפשר להצליח "להשתנות"? - מעודכן

[ilaysk]

בלי יותר מדי הסברים:

kab.co.il

אה, ואני מבקש שלא לעוף עלי

[Fighter]

נו, הבאת לו את הדת שזה מסגרת, אני גם יכול להציע לו לבקש שיחזירו אותו לקבע ואז המוח שלו ידפק רק מהכיוון של צה"ל

[Judas Iscariot]

שאלות רציניות לפותח הדיון:

1. האם אתה גר עם ההורים?

2. האם יש לך חברים קרובים(לא משנה מאיפה ההיכרות)?

3. האם אתה מאונן באופן קבוע/היית מאונן והפסקת?

4. האם אי פעם עבדת(במסגרת מסודרת יחסית - בית קפה/משרד) - לפני הצבא/במהלך הצבא/לאחר הצבא?

5. האם יש לך ידידות?

6. אמרת שאין לך ניסיון עם בנות - מה זה אומר? שום דבר אף פעם? רק סטוצים? או דברים שלא הבשילו לדברים פיזיים רציניים(סקס ונגזרותיו)?

7. האם אתה שומע מוזיקה?

8. האם אתה רואה טלוויזיה?

9. האם אתה מחשיב את עצמך דתי/רוחני?

10ץ האם אי פעם היית מאוהב?

*הערה: אני יודע שזה נראה כמו שאלון מונפץ מתוך חוברת הכנה לסיינטולוגיה או משהו כזה - אבל זה לא. אני פשוט מאמין שתשובות על השאלות האלו יכולות לתת תמונה קצת יותר בהירה של המצב הנוכחי שלך

[Art Tatum]

כל פעם שבן אדם מחפש ליצוק תוכן לחייו ישר קופצים סוחרי הדת.

את החיים צריך למלאות בדברים שיש בהם טעם, ולא במזוודה ללא תחתית של פולחנים אובססיבים.

מזכיר לי את פרק השינה הטובה בספר כה אמר זרתוסטרא של ניטשה.

להנאת הקוראים אני אצטט את הסוף:

חכם זה שוטה הוא בעיני, על כל ארבעים מחשבותיו.

אך סבור אני, שבקי הוא מאוד בהלכות שינה.

אשרי מי שזכה להיות שכנו של חכם זה! שינה אשר כזאת מידבקת, ואף מבעד לקיר עבה היא מידבקת.

קסם יגור אף בזו הקטדרא בה הוא יושב. ולא לשוא ישבו התלמידים למרגלות מטיף המוסר.

זה דבר חכמתו: היה ער על מנת שתיטיב לישון. ואכן, אלמלא היה בהם, בחיים, טעם, וחייב הייתי לבחור בשטות כלשהי, היתה זו לי המובחרת שבשטויות.

רק עתה נתברר לי יפה, מה ביקשו הבריות מעל לכל, בבקשם לעצמם מורה מוסר.

את השינה הטובה ביקשו לעצמם ונוסף לכך מידות טובות כזרעי הפרג המרדים.

שינה ללא חלומות, הלא זוהי החכמה בעיני כל חכמי הקטדרא המהוללים ההם. לא ידעו טעם טוב מזה לחיים.

ועד עצם היום הזה עוד מצויים אחדים כדוגמת זה מטיף המוסר, אך לא תמיד ישרים הם כמוהו.

ואולם חלפה שעתם. ולא ימים רבים עוד יעמודו.

הנה הם כבר שוכבים הם.

אשרי המנומנמים, עוד מעט ובתרדמה ישקעו.

[benor]

שאלות רציניות לפותח הדיון:

1. האם אתה גר עם ההורים? כן, בהתחשב בגילי אני חושב שזה סביר בהחלט.

2. האם יש לך חברים קרובים(לא משנה מאיפה ההיכרות)? כן, יש לי.

3. האם אתה מאונן באופן קבוע/היית מאונן והפסקת? לא רלוונטי.

4. האם אי פעם עבדת(במסגרת מסודרת יחסית - בית קפה/משרד) - לא, רק שבוע וחצי במשתלה.

5. האם יש לך ידידות? לא. בשביל ישראל טיילתי עם 2 בנות, אחת מהן בגילי אבל לא שמרתי איתן על קשר.

6. אמרת שאין לך ניסיון עם בנות - מה זה אומר? שום דבר אף פעם

7. האם אתה שומע מוזיקה? כן, יותר מנגן מאשר שומע.

8. האם אתה רואה טלוויזיה? בקושי. חוץ מסאות'פארק פעם ב.. אני כמעט ולא רואה סדרות/טלוויזיה.

9. האם אתה מחשיב את עצמך דתי/רוחני? דתי ממש לא, רוחני אוליי קצת.

10. האם אי פעם היית מאוהב? כן, בתיכון.

[br]פורסם בתאריך: 28.03.2010 בשעה 17:43:31

---

למישהו אוליי יש מושג, אם עדיין קיימים קיבוצים שאפשר לעבור להתגורר בהם ולעבוד? או שהפריטו את כולם?

[tmpusr]

א. בהחלט יש, אבל בתור יוצא קיבוץ, קח בחשבון שמדובר לעיתים קרובות בחברות די סגורות שלא מקבלות תמיד בברכה מישהו מבחוץ (אם כי בגילאים האלה זה קצת שונה).

ב. מה לגבי עבודה ב"חוות בודדים" או משהו דומה? יותר אינטנסיבי אני חושב...

אני עדיין חושב שלעבור לגור במעונות אוניברסיטאים או שכירות עם שותפות/ים מעשי יותר.

מבלי להיכנס לעובי הקורה פה, אני חושב שהעניין מספר אחד פה זה לא לימודים, לא עבודה ולא שום דבר אחר אלא לפני הכל - ה(חוסר ב)קשר עם בחורות בגילך. קטונתי מלהמליץ על הדרך להתמודד עם הנושא אבל לדעתי שים אותו בראש מעיניך. אהבה, סקס, יחסים וכל מה שביניהם זה ה-מנוע של הגילאים האלה ובלעדיהם הכל נראה אפור... אף פעם לא מאוחר ללימודים/עבודה/טיולים/קריאה/גיימינג - הצורך בקשר, קירבה וסקס הוא בסיסי ומספק הרבה יותר.

[benor]

יכול מאוד להיות, אבל עצם זה שלא חוויתי את המדובר אין לי שום מושג מה אני "מפסיד".

אני דווקא חושב, שהדבר היותר עקרוני וחשוב עבורי הוא מציאת מסגרת. קשר עם בנות, אני אשיג תוך כדי "השתנות הדרגתית" ומציאת מסגרת מתאימה.

אני לא פוסל על הסף שום אופציה, אבל דווקא עבודה בקיבוץ יותר נראית לי.

אין לי מושג, מה זה החוות בודדים הזו אבל אני אקרא עליה קצת.

תודה.

[Judas Iscariot]

כל אחת מהשאלות ששאלתי מכוונת מטרה - כך גם השאלה על אוננות. אני לא שואל בשביל לפלוש לחייך הפרטיים אלא בשביל לקבל תמונה קצת ברורה יותר של המצב שלך.

שאלות 3/4/5/10 מכוונות בעיקר למה שtmpusr אמר - אין שום ספק שבגיל הנוכחי - מין/בת זוג זה דרייב חזק מאוד ואולי החזק ביותר. בלי הדרייב הזה כמעט כל אחד יכול לשקוע בתוך עצמו ולהיות חסר חשק.

שאלה 3 בעיקר אבל כיוונה אולי לכיוון קצת אחר בנושא - רציתי לדעת האם ייתכן שאתה א-מיני.

הסבר קצר: הייתה מישהי איתה בתיכון שהייתה קצת "מוזרה" ודי מדוכאת. לא מזמן היא התחילה לפרסם בכל מקום שהיא א-מינית. יש גם קבוצות תמיכה לנושא - אז חשבתי שאם אתה לא מאונן(או שהפסקת למצוא בזה טעם) - זה אומר שיש לך מעט מאוד יצר מיני או בכלל ולכן אתה כנראה א-מיני. כיוון שלא השבת לשאלה על אוננות ולפי איך שהשבת לשאלות האחרות בנושא, אני מניח שאתה כן מיני. אז שללנו את זה.

1. האם אתה גר עם ההורים? כן, בהתחשב בגילי אני חושב שזה סביר בהחלט.

2. האם יש לך חברים קרובים(לא משנה מאיפה ההיכרות)? כן, יש לי.

3. האם אתה מאונן באופן קבוע/היית מאונן והפסקת? לא רלוונטי.

4. האם אי פעם עבדת(במסגרת מסודרת יחסית - בית קפה/משרד) - לא, רק שבוע וחצי במשתלה.

5. האם יש לך ידידות? לא. בשביל ישראל טיילתי עם 2 בנות, אחת מהן בגילי אבל לא שמרתי איתן על קשר.

6. אמרת שאין לך ניסיון עם בנות - מה זה אומר? שום דבר אף פעם

7. האם אתה שומע מוזיקה? כן, יותר מנגן מאשר שומע.

8. האם אתה רואה טלוויזיה? בקושי. חוץ מסאות'פארק פעם ב.. אני כמעט ולא רואה סדרות/טלוויזיה.

9. האם אתה מחשיב את עצמך דתי/רוחני? דתי ממש לא, רוחני אוליי קצת.

10. האם אי פעם היית מאוהב? כן, בתיכון.

1. יש מצוי ויש רצוי. נכון - בגילך רוב החבר'ה גרים עם ההורים - אבל כבר הבנת כנראה שמה שמתאים לרוב האנשים לאו דווקא מתאים לך. אני חושב שהתנתקות מן התלות בהורים יכולה רק לעזור לך.

2. וגם הם במצב דומה לשלך? ואם לא, מה הם עושים(בקצרה - עבודה/חברה וכו')? ניסית לדבר איתם על הנושא? הם פנו אלייך בנושא?

3. דיברתי על זה לפני הציטוט

4. גם נקודה חשובה - תמצא עבודה עם חבר'ה באזור הגיל שלך(בתי קפה/מסעדות) - לא חייב להיות משהו "מכובד" עם המון כסף(למרות שמלצרים בד"כ מרוויחים הרבה יותר מרוב העובדים בשוק) - אלא בעיקר הSense of purpouse שזה נותן והחברה(company).

5. בזמן התיכון לא היו לך ידידות? ובצבא? למה לא שמרת עם ההיא משביל ישראל על קשר?

6. אפילו לא דייט/פגישה?

7. מצויין! מה אתה "מרגיש" שאתה שומע מוזיקה? אמרת שאתה גם מנגן - האם אתה חלק מלהקה? האם אתה כותב גם חומרים מקוריים?

8. מעניין. באופן כללי - היית מגדיר את עצמך כאדם שאוהב לצחוק?

9. דת הרבה פעמים יכולה לתת דרייב די נחמד לחיים. אני אישית מאוד לא דתי אך אנשים דתיים הם בד"כ מאושרים יותר(סקר שנערך לא מזמן)

10. ומה קרה עם זה?

תראה - אני חושב שמאוד ברור לך שמה שחסר לך בחיים זה בעצם דרייב - מטרה.

ממש לא קשה לך או רע לך - אבל אתה מרגיש חסר פואנטה קצת.

כמו שאמרו כבר לפני - הדרייב החזק ביותר בגיל שלך הוא בחורות - אם אין לך רק את זה זה כבר "בעייתי".

עוד דרייבים חזקים - לפחות בשבילי(כי רק על עצמי לספר ידעתי - עולמי צר כעולם הנמלה ) הם:

מוזיקה(אני מנגן וכותב)

צחוק (טלוויזיה/חברים - אני מאוד אוהב לצחוק ואני תמיד קצת באופוריה אחרי פרק טוב של איך פגשתי את אמא ודומיהם )

בחורות(דיברנו ע לזה כבר)

עבודה(אני קצת וורקהוליק - אני תמיד אתן 100% ממה שאני יכול בכל דבר נתון)

עוד שאלה חשובה - בזמן השירות הצבאי שלך - כיוון שהיית קרבי אני מניח שיותר היית בצבא מאשר בבית - איך הסתדרת עם זה? הרגשת יותר טוב מאשר איך שאתה מרגיש עכשיו?

[tmpusr]

יכול מאוד להיות, אבל עצם זה שלא חוויתי את המדובר אין לי שום מושג מה אני "מפסיד".

זו הצהרה מאוד מאוד תמוהה לדעתי - אין לך צל צילו של מושג מה הולך סביבך? מהחברה? מהמדיה? משהו? קשה לי להאמין שבסביבה עתירת המידע שלנו "אין לך שום מושג מה אתה מפסיד"... אפילו ברמת החשק/פנטזיות/רצונות לכל הפחות. מקווה שאני לא בוטה מדי, אבל זה מתבקש.

אני דווקא חושב, שהדבר היותר עקרוני וחשוב עבורי הוא מציאת מסגרת. קשר עם בנות, אני אשיג תוך כדי "השתנות הדרגתית" ומציאת מסגרת מתאימה.

לעניות דעתי המאוד מוגבלת - זה לא יותר מתירוץ לא להתמודד עם הסוגייה ולקוות שאיכשהו היא "תיפתר" מאליה בדרך פלא. מראש אומר לך - זה לא ילך וצפוי לך מפח נפש אם תתלה את העניין ב"שינוי" כזה או אחר. אין בעיה (ואף הכרחי) לעשות "שינוי" כחלק מהתהליך של ליצור קשר זוגי אבל כל עוד זה רק אמצעי למטרה ולא מטרה בפני עצמה מתוך תקוות שווא שהקשר הזוגי/סקס/דייט/חברות נפש יגיעו באורח פלא כתוצר לוואי הכרחי.

אני לא פוסל על הסף שום אופציה, אבל דווקא עבודה בקיבוץ יותר נראית לי.

אין לי מושג, מה זה החוות בודדים הזו אבל אני אקרא עליה קצת.

http://www.havot.lanegev.co.il/index5.html

תודה.

[benor]

היית שואל את זה בצורה ישירה, והייתי עונה לך על זה בלי בעיה מיוחדת. אני סטרייט מאז ומתמיד.

2. וגם הם במצב דומה לשלך? ואם לא, מה הם עושים(בקצרה - עבודה/חברה וכו')? ניסית לדבר איתם על הנושא? הם פנו אלייך בנושא?

- החברים עדיין לא השתחררו. הם אמרו לי, שאני חייב להשיג כמה שיותר מהר מסגרת שזה לא בריא בשבילי להיות יותר מדי בבית.

5. בזמן התיכון לא היו לך ידידות? ובצבא? למה לא שמרת עם ההיא משביל ישראל על קשר? - לא היו לי ידידות, הבנות בבהי"ס לא הסתכלו בכלל לכיווני. גם לא בצבא. ההיא משביל ישראל, דברתי איתה פעמים בודדות בטלפון, ויש לי אותה גם בפייסבוק כרגע היא בטיול לדרום אמריקה והשנייה עברה לטייל/לגור באוסטרליה למשך תקופה ארוכה. גם איתה מדי פעם אני מדבר בפייסבוק. אבל את שתיהן לא הייתי מגדיר כידידות אלא יותר כמכרים... סוג של שלום שלום כזה.

בכל מקרה, לא בניתי עליה או משהו כזה (על הצעירה יותר) היא מאוד מושכת אבל היא לא הטעם שלי מבחינת אופי.

6. אפילו לא דייט/פגישה? - לא.

7. מצויין! מה אתה "מרגיש" שאתה שומע מוזיקה? אמרת שאתה גם מנגן - האם אתה חלק מלהקה? האם אתה כותב גם חומרים מקוריים?

- קצת נהנה מהצלילים. -

אני מנגן כשנה בפסנתר לא כחבר בלהקה, אני לא כותב אם כי הייתי מאוד שמח לדעת להלחין. אני גם אוהב לנסות "לאלתר" ולנגן משמיעה. דוג' לקטע:

http://www.youtube.com/watch?v=T-3lzA8HLRI

8. מעניין. באופן כללי - היית מגדיר את עצמך כאדם שאוהב לצחוק?

- כן, אני מאוד אוהב לצחוק. לרוב אני לא צוחק מבדיחות טלוויזיוניות/קולנועיות. אלא יותר מבדיחות אישיות בין החברים.

- את "החמישייה הקאמרית" אני דיי אוהב למשל.

10. ומה קרה עם זה? - הייתה מישהי שהתאהבתי בה, ניסיתי להתחיל איתה והיא דווקא דיי זרמה (עדיין בגדר יחסים אפלטוניים). אבל הייתי ממש ביישן באותה תקופה, ולא חשבתי שאני יכול להחזיק קשר וממש שדרתי חוסר בטחון. אמרתי לה משהו לא במקום (לא זוכר בדיוק אבל משהו כמו "נשאר ידידים נכון?"), והיא ניתקה איתי את הקשר.

ומאז לא הייתה לי שום ידידה/חברה. אז אני לא קורה לזה ממש נסיון.

תראה - אני חושב שמאוד ברור לך שמה שחסר לך בחיים זה בעצם דרייב - מטרה.

ממש לא קשה לך או רע לך - אבל אתה מרגיש חסר פואנטה קצת. מסכים

עוד שאלה חשובה - בזמן השירות הצבאי שלך - כיוון שהיית קרבי אני מניח שיותר היית בצבא מאשר בבית - איך הסתדרת עם זה? הרגשת יותר טוב מאשר איך שאתה מרגיש עכשיו?

הקדמה - כל זה נשמע ממש הזוי, אבל כל הסיפור הזה הוא נכון ומדובר באמת לאמיתה.

לא היה לי כ"כ טוב שם ועל זה אני אספר בהמשך. אבל כשהייתי שם הסתכלתי על זה בגישה, שמדובר במשהו שצריך לעשות ואח"כ ממשיכים הלאה. (זה מעין נקודת מפנה בחיים)

טוב, פריט מידע שהחסרתי, לא יודע אם הוא כל כך חשוב אבל בכ"ז אני אספר. לא שרתתי שירות מלא, אלא שירתתי כמעט שנתיים. במהלך הצבא (כשנה אחרי הגיוס) התפרצה אצלי ככל הנראה בגלל הלחץ "תסמונת טוראט". וכל זה ביום בהיר אחד. אצלי זה התבטא ב"טיקים קוליים" בצעקות ובצרחות "אדירות". קולות, נביחות יללות וסתם קולות חסרות משמעות וכל זה בדציבלים מטורפים וכל זה 24/7 כמעט ללא הפסקה ובלי הפוגות. בצבא, לא מיהרו להפנות אותי לקבלת טיפולים רפואיים ותוך כדי שאני לוקה בבעיה. אני עושה את כל התורנויות שהם יכולים להציע לי. ירידה לשטח וסחיבת פגזים, שמירות, מטבחים, עבודות רס"ר וכו' וכו'...

אחרי כמה חודשים בגימלים, עברתי לג'וב הנוירולוג (הרופא המטפל) שאל אם אני רוצה לצאת מהצבא ואמרתי לו שלא.

ניסיתי מלא סוגים של תרופות, וחוץ מהתופעות לוואי שום תרופה לא באמת עזרה לי.

הייתי במרמור ובדכאון ממש חזק. חשבתי, שזהו אני עם החיים שלי "גמרתי", החיים שלי הלכו "לפח". במצב כזה אף בחורה לא תרצה להיות איתי, אף עבודה לא תקבל אותי במצב כזה. אנשים יסתכלו עליי ברחוב ויחשבו שאני אדיוט גמור. אני אחיה בבינוניות ויכול לשכוח מחיים מאושרים. מאותו הרגע שזה קרה, הבנתי שהחיים יכולים להתהפך בצורה דראסטית וברגע אחד לטוב ולרע.

אחרי שנגמרה תקופת הגימלים, עברתי לבסיס ג'וב - יומיות (לא סבלתי את זה). שם ממש לא היה לי טוב (בעיקר בגלל התפקיד), והחלטתי לאחר תקופה של 4 חודש בג'וב לצאת מהצבא.

קצת אחרי טיילתי כחודש בשביל ישראל. הייתה חוויה ממש טובה.

קראתי קצת ספרים, הלכתי הרבה לים לשנרקל ובעיקר להרגע.

עם הרבה עבודה עצמית קשה, ומבלי להקשיב למדע ולרפואה הצלחתי למתן את "הטיקים".

כך, שהבעיה עדיין קיימת אבל לא באותה תדירות כמו שהיא הייתה. כי אם הייתי מקשיב להם, ורק מסמם את עצמי עם תרופות באמת שלא הייתי מתקדם לשום מקום. למדתי מכל זה, שלא צריך להקשיב לרופאים לפחות לא בצורה עיוורת.

בגלל כל מה שקרה לי למדתי, להעריך את החיים שלי. לדעת, שיש דברים נוראים בחיים ו"הבעיה" שיש לי היא פסיק קטן ולא יותר מזה. להוקיר תודה על מי שאני, ולשמוח על מה שיש לי.

אז זהו, בעיה אחת "פתרתי". אבל עדיין נשארו כמה בדרך. אבל אני מודע ל"כוח" שיש לי. אני לא יודע אם בן אדם אחר במצבי, היה בכלל מעז לצאת מהבית.

עכשיו אני מסתכל על זה ככה: דווקא מה ששאב ממני את הכח, והוציא ממני כל חשק לחיות. הוא מה שנתן לי ונותן לי את הכח להמשיך...

אני יכול לסכם את זה ולומר, ש"הלקות" הזו בצורתה הנוכחית לא מפריעה לי, ולא מונעת ממני לנהל ולחיות חיים תקינים לחלוטין.[br]פורסם בתאריך: 28.03.2010 בשעה 21:24:48

---

יכול מאוד להיות, אבל עצם זה שלא חוויתי את המדובר אין לי שום מושג מה אני "מפסיד".

זו הצהרה מאוד מאוד תמוהה לדעתי - אין לך צל צילו של מושג מה הולך סביבך? מהחברה? מהמדיה? משהו? קשה לי להאמין שבסביבה עתירת המידע שלנו "אין לך שום מושג מה אתה מפסיד"... אפילו ברמת החשק/פנטזיות/רצונות לכל הפחות. מקווה שאני לא בוטה מדי, אבל זה מתבקש.

כמובן ששאבתי את המידע מהסביבה שלי ויש לי קצת מושג מה הולך סביבי. אני התכוונתי לכך, שאין לי מושג מה אני באמת מפסיד כי לא חוויתי את זה על בשרי. כמובן שגם לי ככל אדם, יש פנטזיות כאלו ואחרות.

אני דווקא חושב, שהדבר היותר עקרוני וחשוב עבורי הוא מציאת מסגרת. קשר עם בנות, אני אשיג תוך כדי "השתנות הדרגתית" ומציאת מסגרת מתאימה.

לעניות דעתי המאוד מוגבלת - זה לא יותר מתירוץ לא להתמודד עם הסוגייה ולקוות שאיכשהו היא "תיפתר" מאליה בדרך פלא. מראש אומר לך - זה לא ילך וצפוי לך מפח נפש אם תתלה את העניין ב"שינוי" כזה או אחר. אין בעיה (ואף הכרחי) לעשות "שינוי" כחלק מהתהליך של ליצור קשר זוגי אבל כל עוד זה רק אמצעי למטרה ולא מטרה בפני עצמה מתוך תקוות שווא שהקשר הזוגי/סקס/דייט/חברות נפש יגיעו באורח פלא כתוצר לוואי הכרחי.

- זה גם עניין של סדר עדיפויות, כרגע יותר מפריע לי העניין של המסגרת. ממציאת בחורה, כרגע אני פחות מודאג. זה יבוא עם הזמן, אני לא חושב שזה צריך להיעשות תחת לחץ.

[tmpusr]

[Judas Iscariot]

זה סיפור מדהים שתדע לך. אתה לא הראשון ולא האחרון שהצבא דופק בו משהו באופן מזעזע - אבל זה סיפור מדהים ללא שום קשר.

וברור שזה משפיע! כמו שאמרת בעצמך - אנשים אחרים במצבך היו מפחדים בכלל לעזוב את הכרית...

אתה יודע אולי מה "גרם" להתפרצות של הטוראט? ניסית טיפול לא במסגרת צבאית? ובשנה שלאחר הגיוס/לפני ההתפרצות - איך הסתדרת עם הצבא?

לא קיבלת בהתחלה עונשים על ימין ועל שמאל על קללות/התפרצויות וכאלה?

אני לא יכול בכלל להתחיל לדמיין איך מפקדים חסרי כל מושג יתמודדו עם חייל שמתחיל לקלל אותם... סיפור מדהים כבר אמרתי?

ולגבי ה"אני סטרייט מאז ומתמיד" - א-מיניות היא משהו שנמצא קצת מחוץ לסקאלה של סטרייט <-> הומו. ולכן לא שאלתי באופן ישיר.

[benor]

אין לי מושג, וגם אף אחד לא יודע. חלק מהנוירולוגים/פסיכיאטרים/פסיכולוגים טוענים שזה התפרץ מלחץ, חלקם טוענים שזה משהו שהוא "גנטי" והיה מתפרץ בצורה כזו או אחרת. אני דווקא נוטה להאמין, שזה קרה בגלל הלחץ של השירות. פסיכולוג אחר בכלל טען שמדובר בהרגל שהתפתח (כמו כסיסת ציפורניים)

למזלי, אני לא קללתי וגם לא מקלל. רק עושה את הקולות שדברתי עליהם.

ניסיתי כל מיני טיפולים. הבעיה היא, שאין לזה ממש טיפולים. אבל אני פתחתי לעצמי שיטות אישיות להתגבר על זה, ולצמצם את זה כמה שיותר.

זה לא הכי כיף, אבל אני עד היום חייב לעשות הכל בשביל לצמצם את זה, בכדי לא לתת לזה להשתלט לי על החיים. הצלחתי "להסתדר". אני לא יכול להגיד שהיה לי קל באוטובוסים, וגם בבסיס לנוכח התגובות של החיילים האחרים. בחדר אוכל, מישהו פעם צעק עליי ואמר לי להפסיק עם זה כמובן שהוא אח"כ התנצל בפניי. וגם בבסיס, מישהי צעקה לעברי. "מה אתה מפגר"? "אתה צריך קבן דחוף" ובכלל מלא אנשים חשבו שאני סתם עושה הצגות. שהייתי בקרבי, חלק חשבו שאני בן אדם "גאון" - חשבו שהכל הצגה, ואני עושה את זה בשביל לצאת לג'וב .

שנפלטתי למז"י, רצו לשבץ אותי לוינגייט (בה"ד 8) אבל לצערי לא שיבצו אותי שם בגלל מפקד היחידה שהיה לי איתו ראיון. עכשיו שאני חושב על זה במבט לאחור, הייתי קובל לו את הצורה. הוא לא רצה לקבל אותי ליחידה בגלל הבעיה שלי. "אתה נראה לי בן אדם טוב, אבל אתה לא יכול להתאים לבסיס הזה אתה תבהיל פה את האנשים. כל הזמן יש פה אנשים בקורסים, הם לא יכירו אותך לא יבינו ויבהלו. אתה צריך יחידה עם מרחבים פתוחים"...

ועוד אני חשבתי, שהצבא צריך לקבל את כולם בזרועות פתוחות... כנראה שלא הייתי לא הצטיירתי בדמות "הספורטאים המושלמים" של הבסיס הזה ולא החיילים הבעייתים שעושים 5-9...

לפני שזה התפרץ, לא ממש הסתדרתי אבל סבלתי בשקט. אמרתי, שאין ברירה זו המציאות. כל אחד חייב לעבור את זה ואני לא אתחמק מזה.

לאף בן אדם, לא באמת טוב שם. כולם רוצים לתת את ה-3 שנים ולסיים איתם כמה שיותר מהר.

[Judas Iscariot]

בהתחשב בגילוי האחרון (הטורט) אני חושב שהעצות שנתנו לך כאן של לעבור לגור עם שותפים ב"חור" בת"א או חוות בודדים או לגור בחו"ל הם - לפחות כרגע - לא רלוונטיים ואף ייתכן שיזיקו.

אני חושב שהפתרון המיידי ביותר הוא לעבוד. תציב לעצמך מטרה נגיד לקנות ציוד הקלטה טוב או אולי לימודי מוזיקה - ותשתמש בכסף מהעבודה למטרה הזו.

אגב -ממש לא צריך "ללמוד להלחין" בשביל לכתוב שירים - רוב שירי הרוק הגדולים נכתבו על ידי אנשים שפשוט התחילו לנגן על הגיטרה בכיף שלהם

[benor]

דווקא, אני לא פוסל בצורה מוחלטת שום דבר ממה שהציעו כאן.

אז יש לי את הבעיה שלי, אני לא צריך לתת לה, ולא נותן לה להחליט עבורי מה טוב לעשות מה כדאי ומה מזיק...

אני נוטה להאמין, שכמה שיותר התעסקות עם החיים ויציאה מה-4 קירות. בין עם זו מציאת עבודה, מגורים עם שותפים וכו'. מאוד תעזור לי להגביר את השליטה עליה.