אתה מביא עובדות שמצדיקות לכאורה את נקודת המבט שלך, אבל רק בצורה שטחית, כי אתה מתעלם מדקויות חשובות, שמפילות את אותו ביסוס מדעי שאתה מנסה לגבש.

אם אתה מסכים איתי שסרטים במסך רחב יותר מתאימים לדרך שבא אנחנו רואים אז אתה כבר חצי דרך להסכים איתי על כל מה שאמרתי.

אין קשר בין הדברים. סרטים זה סרטים וקריאה זה קריאה. שמת לב אולי שרוב הספרים שמוציאים הם יותר ארוכים מאשר רחבים? אתה חושב אולי שיש סיבה לכך?

אתה גם תסכים איתי שאם רוצים להגדיל את שטח הצפיה באופן שימלא את שדה הראיה שלנו שלנו אז צריך להגדיל את המרחב ולא את הגובה.

המטרה היא לאו דווקא למלא את שדה הראייה שלנו. בסרטים/משחקים זאת באמת המטרה. בעבודה - המטרה היא נוחות. ונוחות לא תמיד משיגים ע"י מילוי שדה הראייה. ולכן הטיעון שלך יכול להיות נכון, אבל המסקנה שאתה מסיק ממנו היא שגויה.

המסכי CRT הראשונים שיוצרו היו מרובעים כי זה היה יותר פשוט להנדס ולייצר בטכנולוגיה של אז. סביר להניח שגם אם לא היה יותר יקר לייצר רחב, לא יכלו להוציא אותה רמת דיוק (אם בכלל) במסך רחב.

במשך תקופה ארוכה זה היה המצב, והמון סטנדרטים וציוד נבנו על זה ונהיו תלויים בזה.

מבחינה טכנולוגית אתה כנראה צודק. בסופו של דבר מה שמנחה את השוק הן מגבלות הטכנולוגיה והעלות (שגם יש קשר ביניהם). אז כמו שהסיבה לייצר את המסכים בצורה קרובה לריבוע אז נבעה משני העקרונות הנ"ל ולאו דווקא מאיזושהי תפיסת "נכונות" או "אופטימליות", כך זה גם היום. ברור, שמנסים לשכנע אותך שזה טוב יותר עבורך. זה יוצר פרסומות טובה יותר מאשר להגיד "מצאנו דרך להוזיל את מחיר הייצור".

מחשבים אפשר לומר הושפעו גם מהטכנולוגיה המקורית שהיתה זמינה וגם מהעובדה שהמטרה המקורית היתה להציג בעיקר טקטס.

אני לא רוצה להיכנס למקורות של השפה והכתיבה ומשפטים וצורה ונייר וגילגול ומגילות וכל מה שקשור לזה.

מה שחשוב זה שהישומי מחשב הושפעו המון גם מזה, ועדיין כשעובדים על משהו שצריך לצאת להדפסה, לרוב זה פורמט אופקי ולא רוחבי.

בדיוק! ויש סיבה הגיונית מאוד לזה שזה כך וממשיך להיות כך בלי קשר ליכולות הטכנולוגיות. פשוט כי זה נוח יותר לבני-אדם. זה בדיוק אותו טיעון כמו הטיעון שלך לגבי שדה הראייה הרוחבי (שהוא נכון), רק צריך להפריד ביניהם. אי-אפשר לטעון להצדקה מדעית כלשהי כשמראים רק צד אחד של המטבע.

ולסיום העובדות:

מערכת הראיה שלנו היא רוחבית (שדה ראיה).

לעיניים שלנו יותר קל (ופחות מעייף) לזוז לצדדים.

העיניים שלנו מכסות יותר שטח לרוחב, ובפחות מאמץ.

העובדות האלה נכונות, אבל תבין שיש הבדל בין שדה ראייה כולל לשדה ראייה אפקטיבי. הראייה הצדדית והראייה המרכזית לא ממלאות אותם תפקידים. הראייה המרכזית, שהיא זו שמאפשרת לנו להתמקד בפרטים, היא בעלת שדה צר מאוד יחסית לשדה הראייה הכולל, וכל הרחבות המסכים שתחשוב עליהם לא יועילו לה בגרוש.

הצורה הטבעית למסך תצוגה שתפקידו להציג מגוון של דברים למטרות שונות, ולספק שטח עבודה אופטימלי לעיניים היא.... רחבה!

ומטרתה: לספק שטח צפיה אופטימלי לעיניים שלנו, ולכל התכנים ושימושים שקיימים כיום.

לטלוויזיה ולמחשב ביתי רב שימושי זאת הצורה היעילה ביותר, ומקורה במיקום העיניים שלנו וכל מה שנבע והתפתח מזה.

זה משהו שנתון לויכוח, ובכל מקרה לא ענית (ובחיים לא תצליח לענות, אלא אם כן תעשה מחקר מקיף) על השאלה מהו יחס גובה:רוחב האופטימלי לאותו מכלול שימושים שאתה מתאר. למה 8:5 ולא 4:3? למה לא 3:2 או 2:1? אולי 16:9 כמו בטלוויזיות החדשות ואולי 2.3:1 (כמו בסרטי קולנוע)? ואולי 111:61 דווקא?

ובהיעדר תשובה כזו, הפתרון הכי טוב נובע, מעשית, מצרכיו ושימושיו המרכזיים של אותו משתמש ספציפי.

למשל, למישהו שאומר "תנו לי מסך לסרטים ומשחקים", אין ספק שנמליץ על מסך רחב, וכמה שיותר גדול - יותר טוב.

בתור אדם שמרבה לעבוד עם טקסט (תכנות, גלישה, עיבוד תמלילים), קצת משחק במשחקי מחשב, ממעט לראות סרטים (וגם אם כן, מוצא את עצמו לרוב צופה בסדרות טלוויזיה ישנות ואהובות שהן בפורמט 4:3), ההעדפה האישית שהתפתחה עם ניסיון הוא מסך 4:3, בגודל אופטימלי של 20", שנותן רזולוציה גבוהה יחסית של 1600X1200, מה שמאפשר לי המון שטח לגובה (ושם המגבלה העיקרית), ואובדן זניח לרוחב לעומת מסכי 20-22" עם 1680X1050.

למעשה הדבר היחיד שיהיה עדיף זה מסך 24" עם 1920X1200, ואני בהחלט שוקל לעבור לאחד כזה בזמן כלשהו בעתיד, אם כי כרגע, אני יודע שתוספת השטח לרוחב לא תהיה לי משמעותית מספיק כדי להצדיק את הפרש המחירים הלא זניח (כשמדברים על מסכים איכותיים) ואת התוספת בשטח שהמסך תופס על השולחן.

וזאת הסיבה שמסכים רחבים משתלטים על העולם.

אתה נאיבי אם אתה באמת חושב כך. לפחות כשמדובר במסכי מחשב בגדלים בינוניים (עד 24") ומסכי ניידים. השיקול היחיד פה הוא מחיר.

בטלוויזיות - אני מסכים איתך בהחלט, אבל לא על זה הדיון.

והתייחסות קטנה לשימוש מאונך במסך רחב, זה מצב שלא מספק שטח עבודה אופטימלי למערכת הראיה שלנו, זה מצב סינטטי שנובע מאילוצים קיימים של עיצוב.

וגם אם יש במצב כזה נוחות יחסית היא אינה טבעית לעיניים כמו שהיא טבעית או נוחה לצורת ותוכן היישום עצמו.

כשאתה מדבר על אילוצים של עיצוב (אני מניח שאתה מתייחס לפורמטים של הדפים המודפסים), אתה לא יכול להתעלם מזה שהפורמטים האלה כן קשורים לנוחות. פה אין עדיפות במחיר, ואם היו מחליטים שיותר נוח לאנשים לקרוא ספרים לרוחב, היו מדפיסים אותם לרוחב.

בגדול, למרבית הצרכים של עבודה משרדית טיפוסית, 4:3 פשוט עדיף:

* יותר גובה יחסית לגודל המסך (גובה הוא מגבלה משמעותית יותר בהצגת מסמכים מאשר רוחב)

* כשרוצים להציג עמוד שלם על כל גובה המסך - יש פחות בזבוז שטח בצדדים, כי היחס מתאים יותר ליחס הדף

* כשרוצים לסובב את המסך לאורך, היחס (3:4) הוא גם כן מתאים יותר מאשר יחס רחב יותר (5:8 ).

* כשרוצים להציג שני דפים זה לצד זה, היחס 4:3 מתאים יותר לזוג דפי A4/Letter מאשר 8:5 או 16:9.

לא סתם קהילות שלמות של משתמשים עסקיים הקימו צעקה (שלא עזרה להם) כאשר התחילו להעביר את כל המחשבים הניידים לפורמט של מסך רחב.

סך הכל אני מסכים עם מה שאתה אומר.

יכול להיות שאחד הגורמים (אולי אפילו גורם משמעותי) ליצור מסיבי של מסכים רחבים זה העלויות יצור, אבל יש עוד גורמים לא פחות משמעותיים.

ולגמרי מסכים לגבי זה שלא לכל דבר מסך רחב יתן יתרון.

ובכל זאת... מסך רחב (נניח יותר גדול במדרגה אחת בהשוואה ללא רחב) יתן שטח מרחבי שלא חייבים לעשות בו שימוש כל הזמן ולכן הוא לעולם לא יהווה חיסרון.

גם בעבודה עם דפים אפשר לנצל את השטח הנוסף לדפים נוספים או לכלים וסרגלים והרבה דברים שתורמים לעבודה.

ואם מדי פעם גם רוצים להריץ סרט או להציג תמונות מלבניות אז כמובן שהרוחב הוא מאוד משמעותי לגודל צפיה בתוכן.

אז לא רק שזה יותר מתאים לשדה הראיה (בדברים בהם יש בו שימוש) זה גם יותר מתאים להתפתחות סביבת העבודה המודרנית (המתפתחת) ולכן יש את כל הסיבות הנכונות לעבור למסכים רחבים באופן גורף.

העלויות יצור של מסך רחב אולי קטנות קצת באופן יחסי למסך באותו גודל שאינו רחב בגלל השינוי בכמות השטח הנוצר.

אבל העלויות האלה הרי יתבטאו בתמחור וקיימים מסכים גדולים יותר (שעולים יותר כמובן) שבהם אתה מרוויח באופן יחסי למסך קטן יותר.

החיסרון במסך רחב כמעט ואינו קיים, ואם באמת יש בו הגיון לצרכים מסוימים או למחשבים ניידים אז שם באמת יש לו עוד קיום שנובע מסיבות הנדסיות או צרכים מאוד מוגדרים של ישום.

אין דבר יותר טבעי ממסך רחב למציאות הקיימת, הן מבחינת טבע מערכת הראיה והן מבחינת הישומים שקיימים היום שבהם יש לזה שימושים נפוצים.

אני ניסיתי לענות על השאלה משורש הקיום האנושי והתפתחות הטכנולוגיה, והגדרתי את השורש כמערכת הראיה שלנו שהיא מרחבית, והמסקנה היא שהמעבר למסכים רחבים הוא דבר טבעי.

אם העיניים שלנו היו אחת מעל השניה אז הכל היה מתפתח בדיוק! הפוף.

או אופציה נוספת שמבהירה את הדבר, אם היה לנו רק עין אחת אז לא היו סרטים בפורמט רחב ועוד כל מיני שינוים שהיו מתפתחים אחרת.

בכל מקרה היה נחמד לחפור על זה קצת.

אם אני מנסה לסכם את הטיעונים שלך בקצרה, ובאופן שבו אוכל להסכים איתם, אני מגיע לדבר הבא:

* אם מתעלמים ממגבלות שונות (בעיקר תקציביות), הרי שלמסך גדול (בלי קשר לצורה כרגע). תמיד יש יתרון על מסך קטן, כי הוא מציע יותר שטח שאפשר לנצל, וגם אם לא מנצלים, זה עדיין לא פוגע.

מסכים. (מכאן גם המחשבות שלי לעבור למסך 24" בשלב כלשהו).

* בגדלים הטיפוסיים של מסכים שולחניים כיום, כאשר חושבים על הגדלת שטח המסך, הכיוון ההגיוני הוא לרוחב (בשל מבנה מערכת הראייה האנושית).

גם עם זה אני מסכים. (ראה את הטיעון שהבאתי בתשובתי ל-erezpp בנוגע לזה שמעבר לגודל מסוים יש רק מסכים רחבים).

האם הבנתי נכון את כוונתך?

התפתחות המגמה הזו, אם כן, אולי נובעת באופן יסודי ממבנה מערכת הראייה, אבל זה לא הגורם היחיד, ולו היה זה הגורם יהחיד, לא היה מספיק כדי להצדיק את המגמה. רק כאשר מתייחסים לכך בהקשר של עלייה מתמדת בגודל המסך הממוצע בשוק הביתי אפשר לדבר על יתרון כלשהו ליחסי גובה:רוחב רחבים יותר.

כל זה לא רלוונטי לתופעות השתלטות המסכים הרחבים על השווקים האחרים, כגון:

* היעלמותם ההדרגתית של מסכי 4:3 ו-5:4 בגדלי 17-20"

* היעלמותם המוחלטת של מסכים לא רחבים במחשבים ניידים

* תופעת ההתרחבות הנוספת של מסכים בגדלים של עד 24" - מ-8:5(16:10) ל-16:9.

לתופעה זו אין שום הצדקה הגיונית, לא מבוססת על האנטומיה שלנו ולא על שום דבר אחר. בסופו של דבר, כאשר משווים בין מסכים רגילים לרחבים (ורחבים לרחבים יותר) בגדלים אלה, מגלים לרוב, שככל שמסך יותר רחב, כך שטח העבודה האפקטיבי שהוא מספק קטן יותר ופחות מתאים למרבית השימושים.

ואם יש גורם כלשהו לתופעה זו, מעבר לשיקולי מחיר - זה רק עניין הטרנד - עוברים למסכים רחבים בשוק מסכי הענק - יאללה, גם אנחנו נעבור.

זו טענתי ואני אמשיך לעמוד מאחוריה.

כל זה לא רלוונטי לתופעות השתלטות המסכים הרחבים על השווקים האחרים, כגון:

* היעלמותם ההדרגתית של מסכי 4:3 ו-5:4 בגדלי 17-20"

* היעלמותם המוחלטת של מסכים לא רחבים במחשבים ניידים

* תופעת ההתרחבות הנוספת של מסכים בגדלים של עד 24" - מ-8:5(16:10) ל-16:9.

לתופעה זו אין שום הצדקה הגיונית, לא מבוססת על האנטומיה שלנו ולא על שום דבר אחר. בסופו של דבר, כאשר משווים בין מסכים רגילים לרחבים (ורחבים לרחבים יותר) בגדלים אלה, מגלים לרוב, שככל שמסך יותר רחב, כך שטח העבודה האפקטיבי שהוא מספק קטן יותר ופחות מתאים למרבית השימושים.

ואם יש גורם כלשהו לתופעה זו, מעבר לשיקולי מחיר - זה רק עניין הטרנד - עוברים למסכים רחבים בשוק מסכי הענק - יאללה, גם אנחנו נעבור.

אף פעם לא חשבתי על זה ממש (חוץ מהתופעה השלישית), אני אנסה למצוא לזה הסברים.

ההיעלמות של מסכי 17" היא כנראה בגלל שבעלויות יצור של היום ובשוק שנוצר אין שום סיבה לקנות או למכור 17" שיעלה 50 שקל פחות מ19" או 22".

גם אם מישהו יקנה זה יהיה כזה שוק קטן שלאף אחד חוץ מיצרני מכשירים יעודיים ומוסדות גריאטרים עם הסתיידות עורקים לא איכפת מזה, והם בכל מקרה מזמינים מוצר מותאם או משתדרגים.

גם 19" איבד את הכוח השיווקי שלו אל מול ה22" שמציע מסך כמעט באותו גובה אבל עם הרבה יותר שטח (מ19") וכמובן מתאים למכלול התשמישים.

ההעלמות המוחלטת בניידים אולי קשורה לאותם סיבות שדיברנו לגבי מסך רחב, רק שכאן זה חל על המקלדת שצריכה שטח רוחבי כדי לעשות שימוש בשני הידיים , והסיבה שהמסכים נהיו רחבים אולי בגלל הרצון של היצרנים להקטין את הנייד והדרך היחידה לעשות את זה ולשמור על עיקרון המרחב למקלדת הוא להנמיך את המסך וליצור... כן.. מסך רחב. אולי...

הדליפה של 16:9 לשוק המסכי מחשב היא כנראה באמת מגיעה אך ורק בגלל התקנים בקולנוע וטלוויזיה, שם מנסים להדביק את הפער בין סרטי הצילום הרחבים והצגים.

יכול להיות שסיבה נוספת היא הטישטוש בזהות של מסכי המחשב.

כיום אפשר לחבר אותם לממיר כבלים ולDVD ולXBOX360 וPS3 וחלקם מוציאים FHD ולצורך תאימות היצרנים החליטו שיהיה לזה ביקוש.

אולי זה גם נדחף בצורה מעוותת ללקוחות שמכירים (או שמלמדים אותם בחנות) את המונחים HDR ו FHD ורוצים לקנות את מה ש"יותר טוב", רק שבמקרה של 22" זה קצת (או הרבה) מוגזם לעבודה בוינדוס (ועל זה אפשר להתווכח).

תסכים איתי שכשאנשים רואים פסים שחורים על המסך הם שואלים את עצמם, למה לא יכלו לייצר את זה בדיוק!, אז הנה קיבלתם.

כשחושבים על זה, זה רק עניין של זמן עד שגם לא תהיה בעיה עם הרזולוציה הגבוהה בוינדוס במסכי 22", הרי המגבלה היחידה היא המערכת הפעלה שלא תוכננה עדיין לעשות SCALE כמו שצריך לכל המרכיבים.

אני רואה שאתה בכוח מנסה להאמין בזה שיצרני המסכים מכוונים ע"י משהו מעבר לשיקולי רווח בנאליים...

;D

גם 19" איבד את הכוח השיווקי שלו אל מול ה22" שמציע מסך כמעט באותו גובה אבל עם הרבה יותר שטח (מ19") וכמובן מתאים למכלול התשמישים.

אני נוטה להסכים איתך, אבל עוד הרבה לפני שמחירי ה-22" ירדו לרמות של זנות, מסכי 19" רחבים (שלדעתי הם חסרי תועלת לגמרי) החלו לדחוק את מסכי ה-19" הרגילים מהשוק. וגם כיום הם מהווים רוב בקרב ה-19". 17" ירד כליל, פה אתה צודק.

ההעלמות המוחלטת בניידים אולי קשורה לאותם סיבות שדיברנו לגבי מסך רחב, רק שכאן זה חל על המקלדת שצריכה שטח רוחבי כדי לעשות שימוש בשני הידיים , והסיבה שהמסכים נהיו רחבים אולי בגלל הרצון של היצרנים להקטין את הנייד והדרך היחידה לעשות את זה ולשמור על עיקרון המרחב למקלדת הוא להנמיך את המסך וליצור... כן.. מסך רחב. אולי...

הטיעון בעד גודל המקלדת תקף לגבי ניידים קטנים (13" ומטה), אבל לא לגבי 14"-15" (שהם ה-mainstream). מה גם שלא נצפתה שום מגמה של הקטנת גודל. הגודל הוא אותו גודל, רק המסך הפך לרחב.

תסכים איתי שכשאנשים רואים פסים שחורים על המסך הם שואלים את עצמם, למה לא יכלו לייצר את זה בדיוק!, אז הנה קיבלתם.

כן, אבל הם עדיין יראו וימשיכו לראות פסים שחורים, כי סרטי קולנוע רחבים הרבה יותר. 16:9 זה עוד בלוף של התעשייה.

תודה רבה על בדיון המקיף והבנתי שעלי ללכת על מסך 24" ואולי אשקול גם 22" (עם יכולת פיבוט).

האם אתם יכולים להמליץ לי על 1-2 דגמים מומלצים איכותיים בכל גודל (אין לי בעית תקציב).

שוב - השימוש העיקרי הוא בעיקר משרדי וקצת גם סרטי וידאו (רק 1-2 שעות בשבוע כך שזה לא מהותי).

לפני הקניה אני מציע לך לגשת לחנות ולראות איך נראה מסך "24 או "22 (תלוי בבחירה שלך) ברזולוציה הטבעית שלו.

אם עד עכשיו השתמשת ב1024X768 במסך 21" (שזאת רזולוציה "סטנדרטית" למסכי CRT של "17 בד"כ) אז יכול להיות שיהיה לך קשה להסתגל לטקסט הקטן, בעיקר במסכי "24 ששם גודל הנקודה קטן יותר ממסכי "22.

אני משתמש בשני מסכים 20", כ"א ב-1400 על 1050, בפיבוט.

לדעתי, לשימושים משרדיים, זה די אופטימלי ביחס מחיר תועלת. הסטאפ שלי כבר די ישן, אז אם הייתי קונה עכשיו הייתי הולך על שני מסכי 22".

נקודות:

קודם כל, שים את המסך על הרזולוציה הטבעית שלו ותגדיל את ה-DPI ואת הפונטים. אני למשל בדפדפן כל הזמן עושה קונטרול פלוס.

שנית: במסך שעובד על פיבוט, אם הוא עם פאנל מסוג TN, יש בעיה חמורה של זוויות.

שלישית: כבר ב-20" פורמט 3:4 וכשהמסך ממוקם הכי למטה שאפשר קצת קשה להזיז את הראש מהקצה העליון לקצה התחתון. יותר נכון - כדי להסתכל לחלק העליון של המסך צריך להרים את הצוואר למעלה. אפילו שקלתי לעשות חור בשולחן ולשים את הבסיס על מדף מתחת לשולחן כדי להוריד בכמה סנטים.

שים לב, אבל, שזו קונפיגורציה שממש לא טובה לסרטים.

אם אתה צריך להרים את הצוואר למעלה כדי להסתכל לחלק העליון של המסך זה כי הכיסא שלך לא גבוה מספיק, או שהמסך עומד גבוה מידי. אין פה שום בעיה עם המסך, אלא אם ארגון סביבת העבודה.

אם אתה צריך להרים את הצוואר למעלה כדי להסתכל לחלק העליון של המסך זה כי הכיסא שלך לא גבוה מספיק, או שהמסך עומד גבוה מידי. אין פה שום בעיה עם המסך, אלא אם ארגון סביבת העבודה.

תאמין לי שהשקעתי בזה מחשבה וזמן.

קודם כל, המסך עומד הכי נמוך שהמעמד של סמסונג מאפשר.

שנית, הגובה של הכסא נקבע ע"י המרחק בין כף הרגל לברך. אצלי כף הרגל שטוחה על הרצפה. זה אומר שכשאני עובד זקוף הקצה העליון של המסך הוא בגובה הגבות שלי (מדדתי עכשיו בשבילך). אבל קודם כל רוב היום אני עובד "שכוב" ולא זקוף. חוץ מזה, אפילו כשאני זקוף - היות שהראש שלי לא נוטה אחורה ולמטה - הכיוון הטבעי של המבט הינו למטה. כמו שכשאתה הולך המבט שלך הוא לא באופק אלא על הרצפה כמה מטרים מלפניך. לכן באופן טבעי המבט שלי יוצא באמצע הגובה של המסך העומד, שזה היה יוצא די בחלק העליון של מסך צר שוכב.

מצטער, מדובר בטעות שלי. פספסתי את זה שאתה מדבר על פיווט.

לא קרה כלום, אבל זה העניין. שני מסכים שוכבים זה נראה לי רחב מדי בשביל שיהיה נוח. שני מסכים עומדים, לפחות אלו של ה-3:4 ולא הרחבים, נראה לי אופטימלי.

תלוי כמה רחוק אתה יושב ותלוי גם במסכים.

לי יש בעבודה שני מסכי 19" ב-5:4 וזה בסדר גמור.