חג שמח לכולם

תמיד אני תוהה:כולם אומרים חשוב ללכת לצבא וזה,גם אם זה לא תפקיד קרבי,כל אחד יכול לתרום במשהו

באיזה אין לי ספק שזה חשוב,אנחנו מדינה קטנה,מוקפת אוייבים,והצבא זה מכעט הגוף היחידי שיכול לשמור עלינו מחדירות של מחבלים,פיגועים וכו'

מצד שני:הלכתי לצבא,נתתי 3 שנים מהחיים שלי(זו סתם דוגמא,עדיין לא היתי אפילו יום בצבא),השתחררתי,ו...מה זה נותן לי עכשיו?לא עדיף היה ללכת לאוניברסיטה או לטוס לחול או לעבוד בשלוש שנים האלו?לא היה עדיף להתחיל להנות מחהיים אחרי סיום התיכון ולא לעשות את המעבר הזה של ה-3 שנים?

חוץ מיזה,סיימתי את הצבא נגיד,זה מעניין מישהו בשוק העבודה?נגיד אני הולך לעבוד כמועדפת בבית קפה,או כנציג שירות לקוחות בחברת אורנג',בראיון העבודה ישאלו אותי "איפה שירתת בצבא" ויבקשו ממני להראות להם גם את תעודת השיחרור שלי?

נראה שיהיה דיון מעניין,נקווה לכך

בלי ספאם

לילה טוב לכולם

חג שמח

באופן כללי, כן, זה עדיף להשקיע את ה-3 שנים האלה על עצמך מאשר על המדינה, העניין הוא שאתה צריך לתרום את החלק שלך אם אתה מעוניין להמשיך לחיות במדינה הזאת.

וכן, בדר"כ יבקשו תעודת שיחרור שבה מצויין "שיחרור אחרי 36 חודשים עקב תום שירות", אישית בתור מעסיק (בלי שום קשר לציונות וגו') ארתע מלהעסיק אדם שלא סיים צבא כי בסופו של דבר אני מחפש עובד אמין בעל יכולת התמדה ועבודה בצוות, ושיחרור על סעיף של "אי-התאמה" לא בדיוק אומר עליך את הדברים הנכונים.

מצד שני , עדיף לקחת אחד שלא יעלם לחודש כל שנה כדי לעשות בטן גב באיזו חור נידח בארץ ...

חוץ מזה , חן העלה את כל הטיעונים בעד לאי עשיית צבא , לא שאני מעודד את זה , אבל יסלחו לי כל המורעלים והפטריאוטים בפורום ... לפי איך שהמדינה הזאת דואגת לאזרח הקטן , לא יודע עד כמה זה מוצדק והגיוני לתת 3 שנים מהחיים שלי לאותו הגוף .

לא משנה כמה תאכיל את האלפקה וכמה תתייחס אליה ותיתן מעצמך כדי שיהיה לה טוב , בסופו של דבר היא תירק לך וועאחד יריקה לתוך הפנים , וזה לא יהיה נעים .

לגבי שוק העבודה, shuy, אני לא יודע לגבי מי בדקת, אבל תעודת שחרור של "שחרור אחרי 36 חודשים עקב תום שירות" כבר מזמן לא מבקשים לראות, ברוב המקומות.

מה שכן מבקשים לראות זו תעודת שחרור -כלשהי- שבה מצוינת סיבה לגיטימית לשחרור, בין אם מדובר בשירות מלא, או אי כשירות מוצדקת לשירות, בשביל לוודא שאתה לא משתמט.

מצד שני, זה נכון שחלק מהמעסיקים נרתעים לפעמים מלהעסיק אנשים שמצוין אצלם "אי התאמה", ואו שיעדיפו מישהו אחר לתפקיד, או שיעבירו את אותו אדם ראיונות נוספים.

בישראל, בין אם בראיונות עבודה או בכל שיחה אחרת, תמיד מופיעה השאלה "איפה שירתת/מה עשית בצבא".

דעה אישית שלי- גם אם מישהו משתחרר על חוסר התאמה, כל עוד לא מדובר בבעיה רפואית קשה- אפשר לעשות תקופת שירות לאומי.

חוץ מזה שזו תרומה, זה גם לא מפריע לאותו אדם לעבוד במקביל, זו גם מסגרת הרבה יותר קלה, וגם ירוויח "נקודות" אצל מעסיק פוטנציאלי בעתיד.

אבל בסופו של דבר, אני לא הולך לצבא לא בשביל אולמרט ולא בשביל ביבי ולא בשביל אף אחד מאלה, אני תורם כי אני באמת ובתמים אוהב את המדינה הזאת, ובסופו של דבר אני שומר על אמא שלי ועל אח שלי ועל כל מי שאני אוהב שחי פה.

וכן, אני יכול להיות בטוח שהמדינה הזאת תירק לי בפרצוף, אבל זאת עדיין המדינה היחידה בשבילי.

באופן כללי, כן, זה עדיף להשקיע את ה-3 שנים האלה על עצמך מאשר על המדינה, העניין הוא שאתה צריך לתרום את החלק שלך אם אתה מעוניין להמשיך לחיות במדינה הזאת.

וכן, בדר"כ יבקשו תעודת שיחרור שבה מצויין "שיחרור אחרי 36 חודשים עקב תום שירות", אישית בתור מעסיק (בלי שום קשר לציונות וגו') ארתע מלהעסיק אדם שלא סיים צבא כי בסופו של דבר אני מחפש עובד אמין בעל יכולת התמדה ועבודה בצוות, ושיחרור על סעיף של "אי-התאמה" לא בדיוק אומר עליך את הדברים הנכונים.

לפי החוק, אסור לך להפלות מישהו, או יותר מזה, לדרוש תעודת שחרור בכלל בראיון עבודה.

הבעיה מתחילה במקומות שדורשים סיווג בטחוני, ואז כבר הסיבה למה השתחררת הופכת להיות משמעותית (כלומר, אתה יכול להתקבל למפעל מבחינת הכישורים, אבל אם לא תקבל סיווג בטחוני, אין לך מה לחפש שם), וכאן יש הבדל בין סיבה רפואית, נפשית או כל סיבה אחרת.

בתור מי שהשתחרר לפני שבועיים, אני יכול להגיד לך שבהסתכלות קרה של "מה יצא לי מזה?" אתה לא תראה הרבה. את מענק השחרור והפיקדון שאתה מקבל אתה יכול להרוויח תוך 9 חודשים אם שירתת בתור לוחם ותוך 6 חודשים אם שירתת בתור חייל עורפי (תומך לחימה נופל איפשהו באמצע), אם לא תגיע ליחידה מובחרת או קורס יוקרתי אז גם לא יהיו לך כישורים רשמיים שתוכל לנצל אותם בעבודה לאחר השחרור, אלא אם-כן אתה מחשיב את יכולתך לשמש כמאבטח בתור כישור.

אם כאמור לא יתמזל מזלך להגיע למקום איכותי, הצבא ידרך עליך, ישבי"ז אותך, ישמן את קנה הרוס"ר וידחוף אותו בין לחייך וכהנה וכהנה. רוב הסיכויים שתמצא את עצמך משרת עם אנשים שמחוץ לצבא לא היית מחליף איתם מילה, תחת מפקדים שלא היית נותן להם לנהל דוכן לימונדה ומתעסק בשטויות שבאזרחות לא היית עושה ולו יהי מה.

עם-זאת, הצבא יבגר אותך, ילמד אותך דבר או שניים על החברה הישראלית ותוך-כדי גם לא מעט על עצמך. בהנחה שאתה לא בא מבית הרוס ועובד במשרה מלאה לצד לימודי התיכון על-מנת לכלכל את אמך הנכה, רוב הסיכויים שטרם יצא לך לחוות חרא מהסוג שגורם לך להבין איזה בן-אדם אתה בדיוק, הצבא יאכיל אותך בחרא הזה ויאכיל אותך מלוא החופן. כך שבמבט לאחור, אני לא חושב שאפשר לקבל את מה שמקבלים בצבא במקום אחר. אמנם אני עדיין חושב שאישית "שרפתי" 3 שנים לשווא, אבל אני לא נותן ל"סיפור" הפרטני שלי להשפיע על העובדה שהצבא כן נותן לך משהו בהיבט האישיותי. עד כמה ההשפעה הזו טובה או לא תלויה באיזה מין בן-אדם אתה לפני הגיוס והיכן תמצא את עצמך משרת, אבל ההשפעה קיימת.

מה גם שכפי שכבר צוין בדיון, הצבא משחק תפקיד מאוד משמעותי בחברה הישראלית, יותר משנדמה לנו מבפנים. אין מקום עבודה שתגיע אליו שלא ישאלו אותך, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין, מה עשית בצבא. אין שיחת חולין אקראית שלא יעלה בה מתישהו נושא השירות הצבאי. אני לא יודע מה היא הגישה הרווחת כלפי מי שאינו מתגייס בגוש דן (אמנע מביטויים כמו "מדינת תל-אביב", למרות שלעניות דעתי, כאחד שמבקר במרכז לעיתים קרובות, ישנם הבדלים תהומיים במנטליות), אבל בשאר ישראל דוברת העברית, אנשים לא רואים משתמטים בעין יפה. אולי לא משנה לך מה אנשים חושבים עליך, אבל כשאותם אנשים הם המעסיקים שלך או בעתיד אנשים שיבואו במגע עם הילדים שלך, תאמין לי שזה ישנה לך יותר משאתה חושב.

אבל עזוב את כל זה, במדינת ישראל יש חוק שירות ביטחון שמגדיר שירות חובה בן 3 שנים. זו חובתך כאזרח לשרת 3 שנים בצבא. אם הינך במקרה פציפיסט, תעשה שירות לאומי.

לפי החוק, אסור לך להפלות מישהו, או יותר מזה, לדרוש תעודת שחרור בכלל בראיון עבודה.

לפי החוק גם אסור להתנות את קבלתך לעבודתך בתנאי שתבצע בדיקת פוליגרף או בדיקת כתב יד. בפועל, אפילו משרדי ממשלה מבצעים בדיקות כאלו (ולמי שיצא לקרוא ידיעות אחרונות בחג, הייתה שם כתבה על כך שהבדיקות הללו לא שוות שום דבר ועל הקלות שבה ניתן להפליל אדם חף מפשע) ומצפצפים על החוק. חשוב לציין שנתקלתי במעסיקים שמעדיפים עובדים שלא עושים מילואים ומצד שני נתקלתי במעסיקים שמעדיפים רק אנשים ששירתו איתם ביחידה, מדובר בשני מצבי קיצון שרצוי להימנע מהם אך הם קיימים.

אני כן חושב שראוי ללכת לצבא ולעשות את 3 השנים כמו כל אחד אחר, לא רק בגלל שמדובר בתרומה למדינה אלא בעיקר בגלל שהצבא הופך נער לגבר (לפעמים בעל כורחו) ופשוט מראה לו איך להתמודד עם החיים במדינה.

אני בן 17 ושנה הבאה צריך להחליט אם אני רוצה לעושת צבא למרות מגבלות כל שהן או לעושת שירות לאומי, מה אתם ממליצים?

(תענו בכן או לא, אין צורך לפרט)

דעה אישית שלי- גם אם מישהו משתחרר על חוסר התאמה, כל עוד לא מדובר בבעיה רפואית קשה- אפשר לעשות תקופת שירות לאומי.

ואיך זה שיחרור על פי חוק?

אני ממליץ לך לעשות צבא וללכת נגד כיוון המגבלות שלך (או לפחות לנסות), זה יתן יותר ניסיון חיים

זאת המטרה שלי... לא יודע מה החברה שעשו צבא יגידו אז חכה לעוד תגובות

אני אגיד לך את הסיפור שלי.

אני באופן אישי התגייסתי לתותחנים ולא סיימתי שירות מלא. הצבא נתן לי המון אבל הוא יותר לקח ממני (תעבור על הנושאים האחרונים שפתחתי).

הדברים שאני אומר תקפים אם אתה הולך ליחידה קרבית אבל לא רק. אתה לומד להסתדר עם כל מיני סוגים שונים של אנשים (כור היתוך), אתה לומד להסתדר עם כל מיני סוגים שונים של אנשים. אתה עובד קשה, לומד להסתדר תחת מצבי לחץ והרשימה עוד ארוכה. מצד שני יש גם הרבה שביזות היחס לא תמיד הכי טוב וגם אתה עושה שם הרבה דברים לא הכרחיים אתה עושה אותם סתם בשביל שתהיה לך תעסוקה.

אני חושב שהצבא נתן לי הרבה כלים להתמודד איתם והוא בהחלט גרם לי להתבגר. את הסוויץ' במוח עשיתי לבד בעקבות חוויות ותובנות שקבלתי.

אני לא מצטער על כל רגע שהייתי שם זה פקח לי את העיניים.[br]פורסם בתאריך: 11.04.2009 בשעה 09:17:32

---

באופן כללי, כן, זה עדיף להשקיע את ה-3 שנים האלה על עצמך מאשר על המדינה, העניין הוא שאתה צריך לתרום את החלק שלך אם אתה מעוניין להמשיך לחיות במדינה הזאת.

וכן, בדר"כ יבקשו תעודת שיחרור שבה מצויין "שיחרור אחרי 36 חודשים עקב תום שירות", אישית בתור מעסיק (בלי שום קשר לציונות וגו') ארתע מלהעסיק אדם שלא סיים צבא כי בסופו של דבר אני מחפש עובד אמין בעל יכולת התמדה ועבודה בצוות, ושיחרור על סעיף של "אי-התאמה" לא בדיוק אומר עליך את הדברים הנכונים.

גם אם הבן אדם עשה פרק זמן מסוים והשתחרר מסיבה רפואית מוצדקת?

בתור מי שהשתחרר לפני שבועיים, אני יכול להגיד לך שבהסתכלות קרה של "מה יצא לי מזה?" אתה לא תראה הרבה. את מענק השחרור והפיקדון שאתה מקבל אתה יכול להרוויח תוך 9 חודשים אם שירתת בתור לוחם ותוך 6 חודשים אם שירתת בתור חייל עורפי (תומך לחימה נופל איפשהו באמצע), אם לא תגיע ליחידה מובחרת או קורס יוקרתי אז גם לא יהיו לך כישורים רשמיים שתוכל לנצל אותם בעבודה לאחר השחרור, אלא אם-כן אתה מחשיב את יכולתך לשמש כמאבטח בתור כישור.

אם כאמור לא יתמזל מזלך להגיע למקום איכותי, הצבא ידרך עליך, ישבי"ז אותך, ישמן את קנה הרוס"ר וידחוף אותו בין לחייך וכהנה וכהנה. רוב הסיכויים שתמצא את עצמך משרת עם אנשים שמחוץ לצבא לא היית מחליף איתם מילה, תחת מפקדים שלא היית נותן להם לנהל דוכן לימונדה ומתעסק בשטויות שבאזרחות לא היית עושה ולו יהי מה.

עם-זאת, הצבא יבגר אותך, ילמד אותך דבר או שניים על החברה הישראלית ותוך-כדי גם לא מעט על עצמך. בהנחה שאתה לא בא מבית הרוס ועובד במשרה מלאה לצד לימודי התיכון על-מנת לכלכל את אמך הנכה, רוב הסיכויים שטרם יצא לך לחוות חרא מהסוג שגורם לך להבין איזה בן-אדם אתה בדיוק, הצבא יאכיל אותך בחרא הזה ויאכיל אותך מלוא החופן. כך שבמבט לאחור, אני לא חושב שאפשר לקבל את מה שמקבלים בצבא במקום אחר. אמנם אני עדיין חושב שאישית "שרפתי" 3 שנים לשווא, אבל אני לא נותן ל"סיפור" הפרטני שלי להשפיע על העובדה שהצבא כן נותן לך משהו בהיבט האישיותי. עד כמה ההשפעה הזו טובה או לא תלויה באיזה מין בן-אדם אתה לפני הגיוס והיכן תמצא את עצמך משרת, אבל ההשפעה קיימת.

מה גם שכפי שכבר צוין בדיון, הצבא משחק תפקיד מאוד משמעותי בחברה הישראלית, יותר משנדמה לנו מבפנים. אין מקום עבודה שתגיע אליו שלא ישאלו אותך, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין, מה עשית בצבא. אין שיחת חולין אקראית שלא יעלה בה מתישהו נושא השירות הצבאי. אני לא יודע מה היא הגישה הרווחת כלפי מי שאינו מתגייס בגוש דן (אמנע מביטויים כמו "מדינת תל-אביב", למרות שלעניות דעתי, כאחד שמבקר במרכז לעיתים קרובות, ישנם הבדלים תהומיים במנטליות), אבל בשאר ישראל דוברת העברית, אנשים לא רואים משתמטים בעין יפה. אולי לא משנה לך מה אנשים חושבים עליך, אבל כשאותם אנשים הם המעסיקים שלך או בעתיד אנשים שיבואו במגע עם הילדים שלך, תאמין לי שזה ישנה לך יותר משאתה חושב.

אבל עזוב את כל זה, במדינת ישראל יש חוק שירות ביטחון שמגדיר שירות חובה בן 3 שנים. זו חובתך כאזרח לשרת 3 שנים בצבא. אם הינך במקרה פציפיסט, תעשה שירות לאומי.

איפה לעזאזל שירתת ?

שי,מי אמר לך שאותו אחד שלא סיים צבא ובא לעבוד במקום העבודה שלך הוא בן אדם מופרע שלא כדאי לך להעסיק אותו?אולי הוא כישרוני חבל על הזמן אבל הוא לא הסתדר בצבא ולכן קרה מה שקרה?

אי אפשר לדעת....כל אחד והשריטות שלו כמו שאומרים

נכון שבצבא לומדים להסתדר עם כל מיני אנשים,להסתדר בכל מיני מצבים גם שההורים לא לידי וגם כשאני רחוק מהבית וכו',אבל עדיין אני רואה את זה בכל זאת כזמן מבוזבז,שהייתי יכול בזמן הזה ללכת לעבוד,להנות מהחיים,לגמור תואר ראשון וכו'

אתם בטוחים שכל אחד שמתגייס לצבא עובר איזהשהו שינוי לטובה?כי יש גם את אלה שרק מתים ללכת לצבא,להיות רחוקים מהבית ואז להתחיל עם השטויות של שתייה,עישון,סמים וכו'.....

אל תתגייס בגישה שאתה תמצא בצבא משהו שישנה אותך או שיתן לך משו לחיים

אתה פשוט תאכל שוק תאכל חרא ותלמד לעכל אותו

יש לא מעט חיילים שמבזבזים את הזמן שלהם בצבא בתפקידים שלא תורמים לא להם ולא למדינה.

חיילים כאלה צריכים להשתחרר איכשהו ע''י קב''ן או כל פתח מילוט אחר.

זה ממש לא נכון שכולם תורמים, אבל ממש לא נכון.