חייב לשפוך את הלב..

[My_Name]

לא נראה לי שהתבודדות מהחברה, והסתגרות בתוך עצמו יחד עם איזה תחביב זה מה שיעזור לו בחיים ???

גם לחנונים יש חברים (לרוב גם הם חנונים).

[Guarding angel]

משומה אני חושב שהדיון הזה דווקא יכול לשמש כדוגמא להמון משתמשים פה להשכלה כללית.

יש המון חומר למחשבה והמון פתרונות ליישום.

בכולאופן שיהיה בהצלחה =]

[urib]

בפעם השניה אני כותב לך את דעתי מנסיון חיים, וכיום אני כבר נשוי+3 עצמאי.

תשכיר דירה עם שותפים! יפתחו לפניך אפשרויות חדשות, ולגור עם ההורים בגיל הזה זה ממש לא בריא נפשית.

אם יש לך עבודה קבועה ומשכורת סבירה, אז קום מהכיסא ועזוב את האוכל המפנק של אימא, גש לקיוסק תקנה עיתון ותתחיל לחפש הצעות שותפות להשכרת דירה(דווקא עיתון כדי לגרום לך להתנתק קצת מהמחשב).

עוד רעיון, לחפש שותפים לטיול רחוק כמו שהמליצו לך פה, דבר שיגרום לך לפתח קשרים חדשים ואפילו להכיר את בחירת ליבך.

ועכשיו אני כותב לכל חברי הפורום שמרגישים בודדים, גם אני בצעירותי עברתי את המשבר הזה. אין מה לעשות לכל תקופה יש את החברים שלה, למשל:

חברים מהתיכון לא יתאימו לתקופה של הצבא, חברים מהצבא לא יתאימו לתקופה של האזרחות, חברים רווקים לא יתאימו לחברה הנשואים מאידך גם הפוך.

היום יש לי חברים דרך החברות של אשתי, בגלל שיש מכנה-משותף! ברגע שאין מחנה-משותף אזי לא תוכל להתקיים חברות אמיתית.

הצעה לכל חברי הפורום:

לפתח מפגשים יותר תכופים בעיקר כי יש מכנה-משותף פה לכולם, מחשבים כתחביב, בדידות בעידן הדיגיטלי.

בהצלחה.

[shem86]

יש כאן יותר מדי הצעות קיצוניות.

להשכיר דירה?? הבחור בן 22, אולי זה דווקא הדבר הכי לא נכון בשבילו כרגע, אולי ככה הוא יהיה אפילו בודד יותר, ללא המשפחה.

לטוס לבד למזרח? מאיפה אתם יודעים שהוא מסוג האנשים שיכולים להתמודד עם זה? מה אם הוא לא יכיר שם אנשים? אתם מוכנים לקחת אחריות על מה שיכול לעבור עליו שם לבד? לא חסרים דברים רעים שעלולים לקרות לאנשים במצב נפשי לא תקין. (יחליט להכנס למנזר שתקנים ל5 שנים בלי שאף אחד ידע איפה הוא. יתמכר לסמים. וכו').

אני לא אומר שזה לא בסדר שאתם מציעים, אבל אל תקבעו בבקשה עובדות בנחרצות, כשאתם לא מודעים להשלכות שעלולות להתעורר.

והתשובה שלי לפותח הת'רד,

לימודים נשמע סבבה, אם בא לך ללמוד משהו חדש ולהכנס למסגרת ידידותית, לך על זה!

אתה יכול גם פשוט למצוא תחביב כמו שהציעו פה כבר. צילום מעניין מאוד, ומתאים מאוד לאנשי טכנולוגיה.

או שפשוט תבוא ביום שישי לנתניה, תצא איתי ועם חברים שלי לאיזה פאב. אתה מוזמן.

[urib]

יש כאן יותר מדי הצעות קיצוניות.

להשכיר דירה?? הבחור בן 22, אולי זה דווקא הדבר הכי לא נכון בשבילו כרגע, אולי ככה הוא יהיה אפילו בודד יותר, ללא המשפחה.

לטוס לבד למזרח? מאיפה אתם יודעים שהוא מסוג האנשים שיכולים להתמודד עם זה? מה אם הוא לא יכיר שם אנשים? אתם מוכנים לקחת אחריות על מה שיכול לעבור עליו שם לבד? לא חסרים דברים רעים שעלולים לקרות לאנשים במצב נפשי לא תקין. (יחליט להכנס למנזר שתקנים ל5 שנים בלי שאף אחד ידע איפה הוא. יתמכר לסמים. וכו').

אבל זה העניין בדיוק, שהוא בודד בחיק המשפחה.

ובאמת... גיל 22 זה לא תינוק! צריך להתחיל לחיות עם עצמך באמת, וללמוד להסתדר לבד זה דווקא יכניס לו קצת פילפל לחיים וישבור לו את השיגרה של-

עבודה בית, הורים .

[galz]

בקשר ללגור לבד, זה מאד תלוי בבנאדם. אני אישית יודע שהייתי מת לברוח מהבית ולגור לבד. כל פעם שההורים שלי בחול אני מרגיש כמו בגן עדן.

יכול להיות שלמישהו אחר זה יתאים פחות.

[Roy.T]

אבל זה העניין בדיוק, שהוא בודד בחיק המשפחה.

ובאמת... גיל 22 זה לא תינוק! צריך להתחיל לחיות עם עצמך באמת, וללמוד להסתדר לבד זה דווקא יכניס לו קצת פילפל לחיים וישבור לו את השיגרה של-

עבודה בית, הורים .

אני בן 24 וגם עם ההורים אז מה? מה הם מפריעים לי? לא חסרים לי חברים ידידות וכו' וכו' ואין לי בעיה להביא אותם הביתה מתי שבא לי אין לזה שום קשר.

בשביל מה לרוץ להוציא אלפי שקלים בחודש אם אין לו סיבה טובה לכך, אם הוא בקשר רציני אם בחורה סבבה, אם הוא לא מסתדר עם ההורים גם טוב,

אבל אם הכל בסדר בבית אין לו שום סיבה לצאת מהבית נהפוך הוא, ברגע שהוא יצא מהבית ויגור לבד, הוא ירגיש רק בודד יותר ואז הוא בכלל יהיה בדיכאון, במיוחד ששותפים טובים זה משהו שמאאאאוד קשה למצוא.

לגור לבד זה לא קשור כלום, כמובן שמדובר בעצמאות ואחריות, אבל אין לו צורך באחריות כזאת בלי סיבה מוצדקת,

ועדיף לו להשאר בבית עד שתיהיה לו אחת.

[Tanya]

מסכימה. אין מה לרוץ ולגור לבד בגיל 22.

ועוד רק בשביל למצוא חברים?

נו,

באמת.

[ExTaZi]

האמת שעליתם פה על משהו נכון.

ההורים האלה כבר חונקים אותי, אין לי עצבים.

שלא תבינו לא נכון, ההורים של טובים מאוד ואני אוהב אותם.

אבל לפעמים הגן האשכנזי שבהם פשוט מטריף אותי.

"כשאתה מגיע לעבודה תתקשר"

"כשאתה יוצא מהעבודה תתקשר"

"כשאתה מגיע למקום X תודיע לנו שהגעת"

ואם אני לא מתקשר הם עושים את זה בעצמם 100 פעם עד שאני עונה.

דיייייייייייייייייי כבר.

אולי לעבור דירה ילמד אותם שזה לא כזה נורא בלעדי, וגם יגרום לי להתגעגע אליהם יותר.

בקשר לטיול, זה משהו שיהיה נחמד לעשות בלי קשר. אבל בכל זאת, למי שיצא לו לעשות טיול, איזה סוג של אנשים פגשתם שם?

[Roy.T]

אם אתה חושב שזה יעשה לך טוב תעבור..

בקשר לטיול אין שם סוג, אתה תכיר מאות אנשים ולא בהכרח רק ישראלים, אנשים שדומים לך ואנשים שממש לא, אבל שאתה

נמצא עם אנשים 24 שעות אתה לומד להכיר אותם להתחבר אליהם ולאהוב אותם ונדמה לך שאתה מכיר אותם שנים.

אבל זה רק חלק מהחוויה, איפה נופים,ערים,קניות,טיולים,פינוקים,ים,מסיבות,בחורות וכ' וכ' וכ' אין לזה סוף.

בסה"כ אם אתה מרגיש תחושה של פיספוס בחיים שלך תטוס, לא משנה איזה אדם אתה, אין אדם שטס ולא חזר בהרגשה שהוא מלא

ושהוא מיצא הכל מכל הבחינות, כל הפער החברתי שאתה אומר שנוצר לך ייעלם לחלוטין ואתה תחזור אדם שונה עם זווית שונה לחיים,

והכי חשוב הרבה יותר שקט ומאושר.

[urib]

מסכימה. אין מה לרוץ ולגור לבד בגיל 22.

ועוד רק בשביל למצוא חברים?

נו,

באמת.

לגור לבד זה לא רק עניין של להכיר חברים ובנות, יש המון מעבר לזה.

אנשים משתנים מהיום שיוצאים מהקן של ההורים, הם נהפכים לאדם דינמי יותר ופעלתן.

הם לומדים לפתח את הצד החברתי שלהם כדי להשתלב בחברה טוב יותר.

כמובן שיש גם צד שלילי! הכסף! היום לשכור דירה זה לא זול, הפיתרון לזה למצוא פרטנר לדירה ויש המון.

הינה כמה דוגמאות מהחיים:

שגרתי עם ההורים שלי היתה לי שיגרת קן קבועה, חוזר עייף לימודים/עבודה אוכל ארוחה חמה יושב קצת על המחשב, משתעממם יוצא עם חבר, חוזר לישון(גם אם תכיר בחורה מבילוי, מה תגיד לה? "חכי נראה אם ההורים שלי הלכו לישון)..

שאת/ה גר לבד יש פתאום עניין לשיגרה, אתה רוצה לאכול תלמד לבשל, כביסה למכבסה (כבר שם תכיר אנשים), תזמין חבר לדירה הוא כבר ידאג להתקשר לכמה ידידות.

בקיצור שאת/ה חי לבד או עם שותפים תמיד השגרה יותר דינמית, אצל ההורים את/ה פשוט חי מת! באמת... גיל 20+ זה ה-גיל לבלות, ולעשות חיים והמון סקס.

אוי... איך אני מתגעגע לפעמים לתקופה הזאת, אני לא מבין איך אנשים פה מעל גיל 24 חיים עם ההורים, כמובן לאלו שיש את היכולת הכלכלית.

[xtract1]

אתה צודק בתאוריה אבל זה פשוט לא הגיוני וכמעט בלתי אפשרי לגור לבד בגיל 22, בעיקר מבחינה כלכלית.

להגיד לך מעבר לזה? אני לא חושב שבכלל צריכים לגור לבד בגיל הזה, הוא הרגע סיים צבא והוא בתחילת החיים יש לו עוד מספיק זמן להכיר בנות לעבור לגור לבד ואז איתן, להתחתן וכו'.

אני אוטוטו בן 20 ואין שום סיכוי שעוד שנתיים (שזה שנה אחרי סיום הצבא) אלך לגור לבד

[exquisite]

Smile and the world will smile back

[MiniMizer]

אתה צודק בתאוריה אבל זה פשוט לא הגיוני וכמעט בלתי אפשרי לגור לבד בגיל 22, בעיקר מבחינה כלכלית.

להגיד לך מעבר לזה? אני לא חושב שבכלל צריכים לגור לבד בגיל הזה, הוא הרגע סיים צבא והוא בתחילת החיים יש לו עוד מספיק זמן להכיר בנות לעבור לגור לבד ואז איתן, להתחתן וכו'.

אני אוטוטו בן 20 ואין שום סיכוי שעוד שנתיים (שזה שנה אחרי סיום הצבא) אלך לגור לבד

חבל שאתם שוללים את זה כל כך מהר. מי שהולך ללימודים גבוהים בגיל הזה, לרוב נאלץ לעבור לעיר אחרת והתנתק מההורים, וזה לגיטימי לחלוטין ואף רצוי.

גם אני הייתי מעדיף כבר לגור לבד, והסיבה היחידה שאני לא עושה את זה היא בגלל שיותר משתלם לי כלכלית לגור כרגע עם ההורים, מפאת הקרבה למקום שאני לומד בו.

אבל במצב אחר, סביר להניח שכבר הייתי עובר דירה.

[Radeon38]

אני לא חושב שזה בריא לפסול

אפשר לעבור לעיר אחרת ואפשר לעבוד וללמוד יחד.רוב המיכללות\מוסדות להשכלה גבוהה יכולות להגמיש את המערכת לטובת

הסטודנט ובמקביל יש שפע של מקומות עבודה (אם כי לא הכי נוחים שיש..) שיקבלו סטודנטים לעבודה בזרועות פתוחות.(סלקום לדוגמא - שירות לקוחות)

לנסות ולהתנסות זה תמיד חוויה לטובה ואני יכול להעיד על כך באופן אישי.

אני מציא לאקסטזי לחשוב על כיוון מסויים ולמשוך את העגלה קדימה.

בתור אחד עם הורים "פולנים" אני בהחלט מבין אותך.ה"מעקב" בהחלט יכול לדכא וחשוב לדעת לשרוד אותו.

הפיתרון היחיד לזה זה מרחק ומרחק גדול.

מעבר לעיר אחרת לשכונה אחרת ייטיב לך הרבה.אם אתה עובד "תקריב" חלק מהמשכורת לשכר דירה וצא לעצמאות

פתאום תיראה שאתה לבד והחיים יפתחו לך מעצמם.כל עוד אתה אצל ההורים אתה בתוך הטריטוריה שלהם ואתה לא יכול לפרוח.

לימודים הם זכות בחירה וחשוב לבחור כיוון אבל אל תבחר אותם רק בשביל למצוא חברה (מלשון חברה - חברים מעגל חברתי )

דא מה אתה רוצה ולמה אתה שואף ולפני זה אל תלך בצורה עיוורת.

מקווה שדבריי מהווים תשובות

בברכה.