חייב לשפוך את הלב..

[ExTaZi]

*****חבר'ה אני מקווה באמת שמותר לעשות את זה בפורום הזה, אם לא תגידו בבקשה לפני שאתם מוחקים*****

האמת לא יודע מי יכול לגרום לי להרגיש יותר טוב במצב הזה..

אז ככה

אני אוטוטו בן 22, עובד בהייטק, בצבא הייתי חודשים מועטים, והמצב החברתי שלי על הפנים..

בצבא לא עשיתי שירות מלא מכל מיני סיבות, חלקן מוצדקות וחלקן לא (אין לי קשיי הסתגלות או משהו כזה..)

איך שיצאתי מהצבא ההורים לא היו הכי מרוצים שבעולם..אבל אבא אמר לי שאם אני כבר בחוץ עדיף שאני אעשה משהו מועיל..

נכנסתי לתחום ההיי טק כמה חודשים לאחר מכן, ראיתי במקום שאני נמצא בו פוטנציאל אדיר להתקדם, והתחלתי להשקיע שם את כל כולי..

מבלי לשים לב כל מה שעשיתי היה לעבוד לעבוד ועוד פעם לעבוד..כשהייתי חוזר הביתה הייתי יושב קצת במחשב והולך לישון..איכשהו לא שמתי לב לשום דבר מוזר באותו הזמן..

רק לפני כמה זמן הודיעו כמה חבר'ה בעבודה שהם מתחתנים..פתאום האסימון התחיל ליפול לאט לאט..

קלטתי שאין לי חברה..שאני עוד מעט בן 22..המצב החברתי שלי על הפנים..הקשר כמעט עם כל מי שאני מכיר התנתק..

שלא תבינו לא נכון, תמיד הסתדרתי טוב +- עם אנשים, בעבודה אפשר להגיד שכולם אוהבים אותי ואני אוהב אותם והכל סבבה..אבל זה רק בעבודה..האנשים שם בני 23-30 ולכל אחד יש את המעגל החברתי שלו..מן בועה שנסגרה לה לאחר סיום תיכון או סיום צבא.

גם בתיכון ובחטיבה אני זוכר את עצמי מגיע מהבי"ס זורק את התיק הולך למחשב..רואה טלויזיה..שומר ממש קצת על קשר עם אנשים..שזה הדבר הכי חשוב. נהייתי עיוור ממכונות הבידור האלה שלא שמתי לב לדברים החשובים באמת בחיים.

פתאום הבנתי שזאת אחת השטויות הכי גדולות שעשיתי..לצאת מהצבא..פתאום הבנתי שזה לא משנה מה אתה עושה בצבא, אלא עם מי אתה עושה את זה..הבנתי שפספסתי תקופת חיים שלמה שלא תחזור..אני כלכך מצטער על זה עכשיו..כואב לי הלב (ממש פיזית..אני מרגיש את זה) כבר כמה ימים וגם בזמן שאני כותב את ההודעה הזאת..כואב לי הלב שהגעתי למצב כזה שבו אני כנראה אשאר תקופה ארוכה אם לא כל החיים.

הייתי מוכן לזרוק את כל העבודה הזאת לפח בזה הרגע אם רק היו נותנים לי להחזיר את הזמן לאחור..

איזה אישה תרצה מישהו שהמצב החברתי שלו כה עגום..

הבנתי, פשוט הבנתי, שהרגעים הכי מאושרים בחיים זה לא כשההורים קונים לך סופר מחשב שמריץ כל משחק שרק קיים וכל סרט, ולא כשקונים פלייסטישן, אלא ברגעים שמבלים עם החברים, עם החברה, ובעתיד עם האשה והילדים

אולי תחושת הכאב תעבור לי עוד כמה זמן, אבל אני מעדיף שהיא לא תעבור סתם בלי שום שינוי, אני לא רוצה להמשיך לחיות באשליה... :'(

[xtract1]

מניסיון זה ממש לא קשור לצבא. לא הכרתי אף חבר חבר בצבא (ולא, לא היתי פקידה או משהו כזה).

זה מתחיל הרבה לפני, אצלי באזור התיכון. בכל אופן אתה לא זקן שאתה לא יכול להתחיל. 22 זה אדם צעיר. תתחיל לבלות יותר בבתי קפה/מועדונים/מסעדות ופשוט להתחיל להתאמץ ולשים לב לבנות המין השני

[omrij]

מעגל החברים הכי קרוב שלי היום הוא מימי האוניברסיטה

אז יאללה, לך ללמוד

[Guarding angel]

ידידי היקר יש משפט שאומר "אסור להצטער על דבר" מה שקרה היה אמור לקרות ואין על מה לבכות עליו.

נשאר לך רק להסיק מסקנות ולהפיק לקחים ולעשות את הדבר הכי חשוב שיש וזה לחיות,יש לך כולכך הרבה זמן בחיים שלא נוצל

וזה הזמן להתחיל לנצל אותו.

חלק גדול מהאנשים לא שם לב למה שאתה שמת עד שהם מתעוררים בגיל 30~40+ ושמים לב למה שקרה.

אתה התעוררת מוקדם והגיע הזמן שתעשה משהו בנידון.

אז חברים שלך לעבודה גדולים ממך? ביג דיל צאו לפאב תהנו וככה תכיר את המעגל החברתי שלהם והם יהיו איתך באותה מידה.

אני שמח שהתעוררת כרגע.

[xtract1]

מאיפה אתה בארץ? אולי אפילו אוכל להמליץ לך על מקומות..

בכל אופן, תאמין לי שאתה רק בהתחלה ואפילו לא מתקרב לשלב מאוחר, בטח שלא מאוחר מדי.

נכון שיש אנשים שיש להם הרבה חברים מהצבא אבל זה קורה גם באוניברסיטה כאמור וגם בתיכון ולפעמים גם לפני.

אם כבר בזמן שאני היתי תקוע בצבא למשל אתה היית יכול לצאת להכיר חברים/חברות ולהרחיב את המעגל החברתי שלך משמעותית.

[shuy]

כמו כן, אם אתה יכול להרשות לעצמך, טיפול טוב (פסיכולוג או עובד סוציאלי) יכול לעשות המון הבדל.

[sir f]

^^

עם כל הכבוד לעובד סוציאלי, במקרה כמו זה לדעתי צריך פסיכולוג דווקא.

[ExTaZi]

תודה רבה לכל המגיבים(:

תגובה למה שאמרתם: אז ככה, קצת קשה לצאת לפאבים\ בתי קפה וכו' לבד..אני צריך איזה מסגרת חדשה, בגיל הזה זה קצת קשה למצוא מסגרת נוספת (עזבו לימודים כאלה, זה עדיין לא בראש שלי)

והאנשים מהעבודה, תראו אני אגיד משהו כללי לגבי אנשים, ברגע שנבנה מגדל והוא יציב, לא רוצים להוסיף אליו עוד משהו כדי שזה יתמוטט.

ככה אנשים, הם מוצאים להם את המעגל שלהם, ברגע שעוד מישהו רוצה להדחף זה קצת קשה (ברור שדבר כזה לא עושים בכח, זה צריך לבוא עם הזמן, אבל הקטע שזה פשוט לא בא). ולא שבכוונה מונעים מלהתחבר אליך, פשוט לא רוצים לשנות משהו שכבר רגילים אליו.

ולאלה שהמליצו לי על פסיכולוג..טוב אתם קצת ביאסתם אותי, אני לא משוגע ובטח לא הולך להתאבד! יש לי עדיין הורים ומשפחה שאני חושב עליהם..מה באתם לי עם פסיכולוג עכשיו, כרגע זה באמת נראה כמו דיכאון קיצוני אבל אפילו התגובות שלכם עודדו אותי קצת.

[1nstall]

אין בעיות עם דיונים כאלה.

אבל אני מודיע, הראשון כאן שיספים יחטוף על הראש, ראו הוזהרתם.

[TheReaper]

ולאלה שהמליצו לי על פסיכולוג..טוב אתם קצת ביאסתם אותי, אני לא משוגע ובטח לא הולך להתאבד! יש לי עדיין הורים ומשפחה שאני חושב עליהם..מה באתם לי עם פסיכולוג עכשיו, כרגע זה באמת נראה כמו דיכאון קיצוני אבל אפילו התגובות שלכם עודדו אותי קצת.

אני חושב שיש לך תפיסה שגויה למונח "פסיכולוג" ו"עובד סוציאלי"

שני המקצועות האלה הם,בראש ובראשונה, יועצים

אפשר לקרוא להם קואצ'רים עם השכלה...

בקיצור,אם אתה יכול להרשות לעצמך אני לא רואה סיבה למה לא לשבת לסשן אחד ויחיד (55 דקות)... אולי זה יעזור לך

[SerpentMage]

ולאלה שהמליצו לי על פסיכולוג..טוב אתם קצת ביאסתם אותי, אני לא משוגע ובטח לא הולך להתאבד! יש לי עדיין הורים ומשפחה שאני חושב עליהם..מה באתם לי עם פסיכולוג עכשיו, כרגע זה באמת נראה כמו דיכאון קיצוני אבל אפילו התגובות שלכם עודדו אותי קצת.

אולי מספיק עם הדעות הקדומות האלה, שכל מי שהולך לפסיכולוג עושה זאת כי הוא במצוקה נפשית קלינית? זה ממש לא ככה. אני למשל חבר קרוב של 4 אנשים, בנים ובנות, שהולכים באופן כמעט סדיר לפסיכולוג/ית, והם מאז ומתמיד היו יציבים נפשית ככל אדם. אבל לפחות יש להם את המודעות העצמית להכיר בעובדה שזה עושה להם טוב לפגוש מישהו שיקשיב להם, ויספק להם ייעוץ תראפיסטי מקצועי לכל מעמסה נפשית - קלה או כבדה, וזו חוויה חיובית לכל דבר.

אני מצפה ממך לקחת את העצה של לראות פסיכולוג מנקודת מבט בוגרת וריאלית. מדובר באמצעי להעשרת אורך החיים שלך מבחינה נפשית/מנטלית, לא באיזה טיפול קליני שמיועד רק לחולי נפש ואנשים אובדניים.

ובאופן כללי, בתוספת למה שכולם אמרו מעליי -

אין שום בעיה כיום למצוא לך מעגל חברתי כלשהו. בין אם זו מסגרת לימודים בהיקף קטן (מצא לך משהו שמעניין אותך בנושא שמעבירים בו קורסים מצומצמים), או אפילו מסגרת סביב תחביב כלשהו (לך לרקוד סלסה, ונראה אם אחרי חודש תוכל לומר שאתה מרגיש בודד ללא חיי חברה. אני מדבר בשיא הרצינות), ובין אם זה להרשם למסגרת חברתית כלשהי או אפילו לאתר היכרויות שמתפקד כמסגרת כזו. ולפני שאתה אומר "רשתות חברתיות ואתרי היכרויות הם ללוזרים" אז, ובכן, הגיע הזמן שתהיה כנה עם עצמך ותבין שהדברים האלה מעולים לאנשים במצב שלך, שרחוק מלהיות מצב רע כמו שאתה עושה ממנו.

[HoT-DoG]

אוקי אקסטזי חברי היקר!

אני אחזור פה על כמה נקודות של אחרים, ואוסיף כמה משל עצמי!

הדבר, הכי הכי הכי חשוב,

אבל באמת הכי חשוב, כמו שהמלאך השומר אמר,

זה לא להתחרט על מעשים מהעבר, אין דבר כזה טעויות בחיים

טעויות בחיים זה שיעורים בחיים, וכל דבר קטן שעשית הופך אותך למי שאתה היום!

אפילו אם חד משמעית אתה רואה מהלך מסויים כטעות, הוא לא!

בזכות המהלך הזה למדת כמה דברים, שאם לא היית עושה את אותו מהלך לא היית יודע אותם.

עובדה שלא ניתנת לערעור, היא העובדה שכל החרטות בעולם ולזרוק את העבודה לפח, ולא משנה מה, לא יחזיר את הגלגל אחורה!!!111אחדאחד

לכן, בתור בנאדם אינטליגנט, אתה בטח מסיק שאותו זמן שאתה משקיע על מחשבות אילו ואילו, מבוזבז,

בעוד שהזמן הזה יכל לשמש אותך לדברים פרודוקטיביים.

דבר נוסף שצריך, הוא סבלנות,

האמת שאני מקנא בך, בעבודה שלי, אני לבד לגמרי! אפילו אין לי את החברים המבוגרים האלה, אין לי אף אחד, אני שומר לבד בלילות!

אני הייתי אכול בסרט שלך גם הרבה זמן, והבנתי שעדיף לתכנן איזושהי תכנית מסודרת, ולחכות בסבלנות, ולתת לה להתגשם.

יש דבר אחד שאני יכול להתחייב אליך בנוגע אליו,

במוסד אקדמי, אתה תכיר מאות אנשים חדשים,

ואני מתחייב לך, חותם לך, שאתה תכיר בחורה שתמצא חן בעינייך!

באותה מידה, גם במקומות עבודה מסויימים אתה תכיר מאות אנשים ונשים שימצאו חן בעינייך

עכשיו צריכה לבוא ההחלטה הבוגרת,

האם אתה מקריב את מקום העבודה הנוכחי שלך, למקום עבודה אחר,

או לטובת לימודים אקדמיים,

או אלטרנטיבה אחרת שמשלבת מגע עם מאות אנשים חדשים.

דבר נוסף בנוגע לזלזול העצמי שלך בנוגע לאהבה למחשבים וכל זה,

אין שום דבר פסול מזה, כתבתי את זה פה בפורום עשרות פעמים,

זה שהחברה משרה הרגשה שמחשבים ומשחקי תפקידים וכו' זה לאנשים מסכנים,

זה לא אומר שזו האמת, כל אחד נולד עם האהבות שלו, והן ינחו אותו במהלך החיים,

תאמין לי שאנשים שעושים דברים מסויימים רק בשביל להיות משהו שמקובל להיות, סובלים הרבה יותר.

ודבר אחרון בנוגע לפסיכולוג,

תמחק מהר מהראש שלך את השטויות בנוגע לפסיכולוג,

מה שקורה, שברגע שאתה משוחח עם פסיכולוג, המוח שלך מיישם את העצות שלו בצורה הרבה יותר טובה,

כי בתת מודע, אתה מסתמך על דבריו של הפסיכולוג כדברים בעלי משמעות גדולה יותר מאשר אדם אחר יגיד,

זה הכל, הפסיכולוג הוא כלי שעוזר לתת מודע לקלוט מסרים מסויימים!

[ExTaZi]

מאיפה אתה בארץ? אולי אפילו אוכל להמליץ לך על מקומות..

בכל אופן, תאמין לי שאתה רק בהתחלה ואפילו לא מתקרב לשלב מאוחר, בטח שלא מאוחר מדי.

נכון שיש אנשים שיש להם הרבה חברים מהצבא אבל זה קורה גם באוניברסיטה כאמור וגם בתיכון ולפעמים גם לפני.

אם כבר בזמן שאני היתי תקוע בצבא למשל אתה היית יכול לצאת להכיר חברים/חברות ולהרחיב את המעגל החברתי שלך משמעותית.

אני מאזור ת"א.

והאמת שאני מכיר מקומות וזה..הייתי יוצא פה ושם..פעם ההוא היה מזמין אותי עם החבר'ה שלו..פעם אחרת אחד אחר היה מזמין אותי עם החבר'ה שלו...ואתה ישר רואה שהם מגובשים ולפעמים הם מדברים על משהו ואתה לא מבין אפילו על מה..קשה להכנס למעגל כזה..אנשים שמכירים אחד את השני מגיל 10.

כנראה זה הפספוס שלי..הייתי באשליה שיש לי חברים אבל בעצם זה סתם חבר'ה ליציאה.

אולי מספיק עם הדעות הקדומות האלה, שכל מי שהולך לפסיכולוג עושה זאת כי הוא במצוקה נפשית קלינית? זה ממש לא ככה. אני למשל חבר קרוב של 4 אנשים, בנים ובנות, שהולכים באופן כמעט סדיר לפסיכולוג/ית, והם מאז ומתמיד היו יציבים נפשית ככל אדם. אבל לפחות יש להם את המודעות העצמית להכיר בעובדה שזה עושה להם טוב לפגוש מישהו שיקשיב להם, ויספק להם ייעוץ תראפיסטי מקצועי לכל מעמסה נפשית - קלה או כבדה, וזו חוויה חיובית לכל דבר.

אני מצפה ממך לקחת את העצה של לראות פסיכולוג מנקודת מבט בוגרת וריאלית. מדובר באמצעי להעשרת אורך החיים שלך מבחינה נפשית/מנטלית, לא באיזה טיפול קליני שמיועד רק לחולי נפש ואנשים אובדניים.

ובאופן כללי, בתוספת למה שכולם אמרו מעליי -

אין שום בעיה כיום למצוא לך מעגל חברתי כלשהו. בין אם זו מסגרת לימודים בהיקף קטן (מצא לך משהו שמעניין אותך בנושא שמעבירים בו קורסים מצומצמים), או אפילו מסגרת סביב תחביב כלשהו (לך לרקוד סלסה, ונראה אם אחרי חודש תוכל לומר שאתה מרגיש בודד ללא חיי חברה. אני מדבר בשיא הרצינות), ובין אם זה להרשם למסגרת חברתית כלשהי או אפילו לאתר היכרויות שמתפקד כמסגרת כזו. ולפני שאתה אומר "רשתות חברתיות ואתרי היכרויות הם ללוזרים" אז, ובכן, הגיע הזמן שתהיה כנה עם עצמך ותבין שהדברים האלה מעולים לאנשים במצב שלך, שרחוק מלהיות מצב רע כמו שאתה עושה ממנו.

כנראה שהגזמתי עם הפסיכולוג, אולי פשוט קשה לי להשלים עם המצב שאני זקוק לאחד כזה..

חח והאמת רשתות חברתיות זה נחמד..זה לא ללוזרים..אבל זה בכל זאת וירטואלי.

עכשיו צריכה לבוא ההחלטה הבוגרת,

האם אתה מקריב את מקום העבודה הנוכחי שלך, למקום עבודה אחר,

או לטובת לימודים אקדמיים,

או אלטרנטיבה אחרת שמשלבת מגע עם מאות אנשים חדשים.

דבר נוסף בנוגע לזלזול העצמי שלך בנוגע לאהבה למחשבים וכל זה,

אין שום דבר פסול מזה, כתבתי את זה פה בפורום עשרות פעמים,

זה שהחברה משרה הרגשה שמחשבים ומשחקי תפקידים וכו' זה לאנשים מסכנים,

זה לא אומר שזו האמת, כל אחד נולד עם האהבות שלו, והן ינחו אותו במהלך החיים,

תאמין לי שאנשים שעושים דברים מסויימים רק בשביל להיות משהו שמקובל להיות, סובלים הרבה יותר.

האמת שזה נראה לי צעד נואש ללכת למקום עבודה אחר רק כדי לשנות את החוג החברתי, לך תדע מה יהיה במקום אחר.

מבחינת המקצוע המקום הזה נותן לי מה שאני צריך, לדעתי בקטע הזה זה השיקול היחיד (:

בקשר למחשבים, כנראה לא הבנת אותי נכון או שהתנסחתי לא נכון.

מה שרציתי להגיד זה שכמות הזמן שאני אקצה למשחקים וכו' וכו' תהיה הרבה יותר מועטה מעכשיו, אף אחד לא אומר שזה פסול או לחנונים, אני לפי המסקנות שהסקתי החלטתי שכרגע אני לא הולך להתעסק בזה יותר מדי, אותי לפחות זה משך יותר מדי לכיוון אחד, ושום דבר לא איזן את הכיוון השני.

אני למשל קלטתי שזה לא הדבר שיעשה אותי מאושר, לא שאני אוותר על זה לגמרי אבל אנסה להקדיש יותר זמן לדברים אחרים, כל אחד צריך להתנהג לפי איך שהוא חושב לנכון.

[SerpentMage]

חח והאמת רשתות חברתיות זה נחמד..זה לא ללוזרים..אבל זה בכל זאת וירטואלי.

אבל זה יכול בקלות לצאת מהתחום הוירטואלי, ממש בקלות.

[nineball]

1- ללכת לפסיכולוג זו לא בושה, זה לא אומר שיש לך בעיה נפשית כלשהי, זה פשוט אומר שנתקלת במכשול גדול כלשהו בראש, ואתה צריך קצת הכוונה, זה הכל.

(הרבה נוטים לבלבל בין פסיכולוג לפסיכיאטר)

חוץ מזה, חבוב.... אתה בן 22, מה אתה נלחץ? בוא נגיד שתכיר מישהי רק עוד שנתיים, המון זמן, משהו מונע ממכם להיות ביחד תקופה ארוכה מאוד של 3 שנים ורק אז להתחתן? קח את הזמן, באמת שלא חסר לך.

חוץ מזה, אתה עדיין לפני השכלה גבוהה, אתה כנראה נלחץ כי לא עשית צבא, והרגשת כאילו המון זמן עבר. אבל וואלה, תחשוב על זה ככה- אם היית עושה צבא מהתחלה ועד הסוף הוא היה נגמר רק לפני כמה חודשים, ככה שאתה באמת לא בנקודה כזו רעה.

סתם עצה, צא להסתובב ברחוב מדי פעם. לך תדע איך זה יגמר. (ושאני אומר "להסתובב ברחוב" זה לא "בלילה בסמטה חשוכה", כמובן)