1. מזה השטויות האלה שאם הוא גר עם ההורים הוא לא יכיר את בנות המין יפה? הוא בן 22 ואין שום סיבה שהוא יגור לבד, בטח כשאין לו בת זוג קבועה וכו'.

2.לדעתי עזוב פסיכולוג וכו' - זו לא בושה, אבל אתה לא במצב לזה לדעתי.

3.רשתות וירטואליות זה אחלה מקום להתחיל. אני זוכר את עצמי (ועוד רבים כמוני) בתחילת גיל הטיפשעשרה (12-13) מדבר כל היום עם בנות באיסיקיו ושאר שטויות, ואחת לכמה בנות אפילו יוצא אולי להיפגש וכו'. זה לא ללוזרים ולא כלום, אף אחד לא אומר שתהיו חברים באיסיקיו אבל זו אחלה דרך להכיר. לא שונה מהכרה בבר/מועדון וכו' כל עוד יודעים לפתח את זה הלאה כמו שצריך.

אם זה מה שהפסיכולוג אומר, נראה לי שאני אוותר..הוא באמת הצליח לעזור לך?

דברי נחמה שכאלה נשמרים בראש אולי יום יומיים..אחרי זה חוזרים לשגרה.

זה קצת יותר עמוק ומורכב מזה, אבל כן, אחרי הפגישות הייתי מרגיש עשר, כאילו אני מסוגל באותו רגע לעשות הכל, אבל אחרי כמה שעות זה היה נעלם.

התקווה האחרונה שנשארה לי היא הלימודים. אני יכול לתקבל לכל מקצוע, איפה שאני רוצה, אבל אני פשוט לא רוצה ללמוד כלום, כי זה נראה לי סתם סיוט. אני לא רואה שום מקצוע שמעניין אותי, ובכללי זה עוד מאותו הזבל שסבלתי בתיכון ובקורס של הפסיכומטרי. אז אני סתם תקוע.

קראתי רק את ההודעה הראשונה של פותח התראד

הייה מאוד חשוב לי לציין שלא אתה היחיד שגר עם ההורים בן 22

גמני בן 21 וגר עם אמא שלי ..

מאז ומעולם לא ידעתי קשר רציני ..

לא הייתה לי מישהי יותר מחודש

ולא הייתי יוצא הרבה ..

לפני כ 8 חודשים הכרתי מישהי וזה נמשך עד היום וגם עכשיו שאני כותב את ההודעה במקרה היא אצלי

אין לא יודע איזה מחשבות יש לך בראש לגבי הקשר עם חברים משפחה

מה שאני כן יכול להגיד לך , תעבוד , תצליח חברים ובנות יבואו אלייך לבד

ועם הנסיון שלי עם חברים , אני היום בחרתי שאני לא רוצה כאלה ....

פותח התרד

קודם כל חשוב לקחת דברים בפרופורציה.מעגל חברתי זה משהו שבונים עם הזמן.שים לב למה שציינת ואני אפרט את זה

1)יצאת מהצבא 2)נכנסת לעבודה בחברת הייטק 3)אתה בן 22

3 דברים שאלה אבני יסוד לתחילת החיים.אז אתה יכול לשפר את המצב בלהכיר מעגל חברתי במקום העבודה החדש (תלוי בתחום מכירות\תמיכה טכנית)

להיות פתוח לאנשים וחייכן - זה עוזר לשבור קרח בקשר ראשוני בין אנשים.גם ב 10 בלילה יש מקומות ששם רק מתחילים לחיות ולבלות (פאבים מועדונים)

ויש קהילות שלמות של הכרויות (יש מגוון תפוז למשל מציע מלא קהילות ופורומים בנושא).אתה רק צריך לבחור איפה אתה רוצה להשתלב ולהכיר

חשוב מאד לא להסתגר בבית - אופניים הליכה.ספורט משחרר המון ומאד מרגיע.

לשדרג מעגל חברתי זה הכל תלוי לאיזה מסגרות אתה נכנס וברוב המיקרים מכירים חברים במיסגרות של לימודים.לפחות ככה אני למדתי על עצמי.

לדעתי תנסה להתחבר קצת עם אנשים בעבודה... אני גם מאלה שממש לא מסוגלים להתחבר עם אנשים רנדומליים בפאב (בטח בפאבים בישראל בהם אי אפשר לשמוע כלום מרוב רעש). למזלי יש לי חברים מבי"ס ומהלימודים הגבוהים, אבל באמת לא נשארתי בקשר עם אנשים מהצבא... זה שלא נשארת הרבה זמן בצבא זה ממש לא מה שמכשיל אותך. פשוט תנסה לרחרח בעבודה, אם כמה אנשים נפגשים, תנסה להיות חלק מזה... הכי טוב זה פשוט לדבר עם אנשים בעבודה, פשוט לדבר איתם ולהיות נחמד, ואז הפגישות מחוץ לעבודה לא תאחרנה לבוא

אומר לך את האמת בפרצוף, בתקווה שתסיק מכך את המסקנות הנכונות.

הבעיה שלך היא בראש, עם עצמך. אתה בוחר לראות את חצי הכוס הריקה, ומוציא מכל פרופורציה את מצבך(למשל כאשר אמרת 'למה שמישהי תרצה לצאת עם אדם במצב חברתי כמו שלי', דבר שהוא כמובן משולל כל יסוד לוגי, אך אתה באמת מאמין בו).

למצבים כאלה בדיוק נועדו פסיכולוגים, ואלה ממש לא אנשים שמטרתם לטפל ב'משוגעים בלבד'. אם תבחר שלא ללכת לייעוץ מקצועי, פשוט תקרא את שלל התגובות שקיבלת. כולן מציגות לך עד כמה החשיבה שלך בלתי הגיונית.

חברים זה דבר שבא והולך, בפרט כאשר החממה החברתית אולי הגדולה מכולן עוד לפנייך - לימודים גבוהים. זה שלא עשית צבא אולי פגע במידה מסויימת בהתפתחות האישית שלך, אך לא בהכרח מנע ממך קשרים חברתיים, ובוודאי לא גרם לך פגיעה אנושה שאינה ברת תיקון, כפי שאתה מציג זאת.

אני, כמו רבים אחרים, שירתתי במקום מגעיל, עם אנשים שאין לי עימם כלל שפה משותפת. במקרה נשארתי עם חבר או שניים מהשירות הצבאי, וכל השאר הינם תולדה של תקופות אחרות בחיי.

קח יותר בקלות, אתה סתם גורם לעצמך לדכדוך לא מוצדק.

צר לי לאכזב אותך (או שלא) אבל אתה בחור נורמאלי לחלוטין.

לכל אחד יש את תקופת "המחזור" שלו ואני לא רואה סיבה להיכנס לדכאון כזה.

מאחר ונתנו פה רעיונות טובים אני מרשה לעצמי מחזר חלק מהן ולהדגיש את הטובות.

ייעוץ מקצועי - בהחלט בא בחשבון.

אין קשר להיותך משוגע או לא. עצה והכוונה מבעל מקצוע עוזרת, גם אם היא רק מחזקת את שידעת כבר.

טיול למזרח או בכלל - עוזר מאוד, גם לבד. את השותפים לטיול מכירים בטיול עצמו ולא לפני. אפילו בשדה תעופה.

לצאת מהבית - אפשרי, אם אתה מרגיש איזה מחנק כלשהו בבית או חוסר פרטיות. יכול לתת לך עצמאות וחופש אם אתה זקוק לו.

רשת וירטואלית - מומלץ ללא קשר למצב חברתי ונפשי.

בעל חיים - כלב יכול להיות נחמד. אני למשל מגדל קרציה ותינוק.

מכון כושר - בריא לגוף ולמצב הנפשי, מאפשר להכיר אנשים נחמדים ובחורות (מומלץ מניסיון). בריכה גם תופס.

טאי צ'י - מרגיע מאוד אם מתמידים (מניסיון).

כלי נגינה - אני למשל מתופף. אתה יכול לבחור כל כלי אחר.

בילוי - אם אתה מהביישנים שלא יצאו לבד, אז השתדל לצאת לערבי הופעות של יוצרים האהובים עליך.

כך תוכל לרכוש חברים להם יש מכנה משותף איתך.

בקיצור כל עוד זה מפריע לך אתה בדרך הנכונה כי זה אומר שאתה בסוף תעשה עם זה משהו.

לי היה מפריע אם זה לא היה מפריע לך.

הלוואי הייתי עובד בהייטק לא הייתי רוצה לא חברים ולא בטיח..

נטו עבודה 6-7 שנים אני מרים את עצמי נהייה מלך

בית אוטו וחברה !

טוס למזרח. לבד.

אין לך מושג כמה זה נכון.

בתור אחד שעשה טיול אני יכול להגיד לך שאם אין לך מחוייבות רצינית כלשהי בארץ

פשוט קח את הרגליים ותעוף מפה, אתה ממש לא יכול לתאר לעצמך איזה הרפתקאות ודברים אתה הולך לראות ולחוות מכל הבחינות!

אתה לא מבין כמה אנשים אתה הולך לפגוש שם, אנשים שהופכים להיות החברים הכי טובים שלך, והקטע הכי יפה זה שאם נמאס לך אתה פשוט

ממשיך הלאה ומכיר אנשים חדשים בהמשך הדרך. אתה מחפש בחורות? תאמין לי שזה הדבר האחרון שיחסר לך שם,

ואין לזה שום קשר אם אתה חברתי, מופנם, או לא יודע מה.

תקבע לעצמך מטרה תחסוך כסף וטוס, זה הדבר הכי חכם שתעשה בחיים שלך, אתה תחזור אדם אחר זכור מה אמרתי לך.

ומה זה הדיבורים האלה אתה בן 22 מה אתה נורמלי? זה לא בריא לדבר ככה, כולם עוברים משברים מתי שהוא בדרך אבל אתה עדיין ילד, עוד לא

הרחת מה החיים מציעים לך ואתה כבר מתייאש? תיקח הכל בפרופורציות.

אומר לך את האמת בפרצוף, בתקווה שתסיק מכך את המסקנות הנכונות.

הבעיה שלך היא בראש, עם עצמך. אתה בוחר לראות את חצי הכוס הריקה, ומוציא מכל פרופורציה את מצבך(למשל כאשר אמרת 'למה שמישהי תרצה לצאת עם אדם במצב חברתי כמו שלי', דבר שהוא כמובן משולל כל יסוד לוגי, אך אתה באמת מאמין בו).

למצבים כאלה בדיוק נועדו פסיכולוגים, ואלה ממש לא אנשים שמטרתם לטפל ב'משוגעים בלבד'. אם תבחר שלא ללכת לייעוץ מקצועי, פשוט תקרא את שלל התגובות שקיבלת. כולן מציגות לך עד כמה החשיבה שלך בלתי הגיונית.

חברים זה דבר שבא והולך, בפרט כאשר החממה החברתית אולי הגדולה מכולן עוד לפנייך - לימודים גבוהים. זה שלא עשית צבא אולי פגע במידה מסויימת בהתפתחות האישית שלך, אך לא בהכרח מנע ממך קשרים חברתיים, ובוודאי לא גרם לך פגיעה אנושה שאינה ברת תיקון, כפי שאתה מציג זאת.

אני, כמו רבים אחרים, שירתתי במקום מגעיל, עם אנשים שאין לי עימם כלל שפה משותפת. במקרה נשארתי עם חבר או שניים מהשירות הצבאי, וכל השאר הינם תולדה של תקופות אחרות בחיי.

קח יותר בקלות, אתה סתם גורם לעצמך לדכדוך לא מוצדק.

מילים של טלה

לא יכלתי לנסח את זה טוב יותר ^^

תודה רבה לכל המגיבים(:

תגובה למה שאמרתם: אז ככה, קצת קשה לצאת לפאבים\ בתי קפה וכו' לבד..אני צריך איזה מסגרת חדשה, בגיל הזה זה קצת קשה למצוא מסגרת נוספת (עזבו לימודים כאלה, זה עדיין לא בראש שלי)

והאנשים מהעבודה, תראו אני אגיד משהו כללי לגבי אנשים, ברגע שנבנה מגדל והוא יציב, לא רוצים להוסיף אליו עוד משהו כדי שזה יתמוטט.

ככה אנשים, הם מוצאים להם את המעגל שלהם, ברגע שעוד מישהו רוצה להדחף זה קצת קשה (ברור שדבר כזה לא עושים בכח, זה צריך לבוא עם הזמן, אבל הקטע שזה פשוט לא בא). ולא שבכוונה מונעים מלהתחבר אליך, פשוט לא רוצים לשנות משהו שכבר רגילים אליו.

ולאלה שהמליצו לי על פסיכולוג..טוב אתם קצת ביאסתם אותי, אני לא משוגע ובטח לא הולך להתאבד! יש לי עדיין הורים ומשפחה שאני חושב עליהם..מה באתם לי עם פסיכולוג עכשיו, כרגע זה באמת נראה כמו דיכאון קיצוני אבל אפילו התגובות שלכם עודדו אותי קצת.

לך לחוגים - שיעורי ריקוד- סלסה, שירה בציבור. לך בלי שעון ותשאל בנות מה השעה...

לך לחוגים - שיעורי ריקוד- סלסה, שירה בציבור. לך בלי שעון ותשאל בנות מה השעה...

... ואם יהיה לך מזל, אולי תתחתן עם השעון הדובר!

רשתות חברתיות, פורומים ברשת, קורסים באוניברסיטה (או במסגרת אחרת - מישהו פה דיבר לפני כמה ימים על קורס בארמנים) - כולם מקומות שאפשר להכיר אנשים חדשים ולרענן קצת את מאגר ההכרויות שלך אבל צא מתוך הנחת עבודה שחברי ילדות אי אפשר להחליף אף פעם ומה שהיה היה.

כל סיפור ההכרויות הוא עניין שלוקח זמן ומשאבים - זה לא נוצר יש מאין וצריך לתת לזה את הזמן של זה - תנסה לשנות את נקודת המבט שלך על העניינים, לא להצטער על העבר ולקבל אותו כמו שהוא.

פסיכולוג במקרים האלה (גם לסשנים קצרים - של 4-5 מפגשים) יכול מאוד לסייע בהקשר הזה. יש גם סדנאות קואוצ'ינג שאפשר לקחת אבל הן יותר יקרות מפסיכולוג והרבה פחות ממוקדות עלייך.

אני מציע לך חוגים חברתיים.

במיוחד חוגי ריקוד כמו ששלמה אמר.בדרך כלל 90 אחוז מבנות\בנים באים לשם הכירות דבר ראשון ואולי ללמוד קצת לרקוד דבר שני.

אי אפשר ללמוד לרקוד בלי בת זוג והמורה מרכיבה זוגות אקראיים כדי שתוכל להתחיל את השיעור.ומן הסתם היא תצמיד לך בת זוג לריקוד.

אם תיהיה בינכם כימיה בריקוד אז כימיה אישית תבוא אחר כך.ומפה זה כברצריך להיות יוזמה אישית שלך.

אני במצב מאוד דומה לשלך רק שלי אין עבודה מסודרת ולא כלום ...

לא מזמן קלטתי באיזה מצב לא טוב אני והחלטתי לשנות קצת תוכניות בחיים כדי לנסות למצוא את השקט שאני זקוק לו כדי ללכת לאונברסיטה מתישהו בשנים הקרובות.

אני מנסה עכשיו למצוא עבודה כדי לחסוך הרבה כסף ואז לטוס לחו"ל(אין לי מושג לאן, אבל לפי הרבה המלצות כנראה למזרח הרחוק) כדי לנקות את הראש.

לדעתי, תחסוך מספיק כסף ופשוט תטוס לאנשהו כמו שהמליצו, תעשה איזה שיט ארוך וטוב, זה מה שאני מתכנן אם אני אצליח להסתדר בעבודה לתקופה של לפחות שנה.

מזדהה איתך כל כך.

גם אני ככה, ואני לא אספר איך הגעתי למצב הזה, כי זה כבר מיותר.

ואין לי מה להאשים את המחשב, אלא רק את עצמי.

[br]פורסם בתאריך: 11.11.2008 בשעה 17:06:48

---

וזו אגב, אחת הסיבות שהצטרפתי לפורום.

פשוט הייתי חייבת קשר כלשהו עם אנשים, לא אכפת לי שאלה יהיו רק אותיות.