אנשים דפוקים בעבודה ודרכים להתמודד איתם - כללי - HWzone פורומים
עבור לתוכן
  • צור חשבון

אנשים דפוקים בעבודה ודרכים להתמודד איתם


Merrymoon

Recommended Posts

רובינו כאן עובדים (או לומדים, או בצבא, תלוי בקבוצת הגיל). רובינו עובדים ביומיום עם אנשים אחרים או מולם. רוב האנשים הללו הם דיי בסדר סך הכל. אבל לפעמים איכשהו יש תמיד אידיוט אחד שחייב למרר לכולם את החיים, או סתם להיות נודנית. לכל אחד יש או היה אחד כזה איפשהו. בעבודה, בצבא, בלימודים או בצופים. אני אשמח לספר לכם על מפלצת המשרד שלי ואשמח לשמוע על שלכם ומה אתם עושים איתן.

אז ככה. קוראים לה ר', היא בת 24 או 26. היא סטודנטית שנה ד' לקישקושולוגיה, עם כמו של דרו קרי ושיניים כמו של סוס יאור, שכל הזמן מאיימת שכשהיא תסיים את התואר היא תראה לכולנו (במשרד), כאילו תזרוק לנו שקל מהלימוזינה כשהיא תעבור לידינו. בינתיים עברו להן 4 שנים שהיא עובדת שם והיא עדיין שם. התחביב הכי גדול שלה זה לרחם על עצמה ולתכנן איך היא תתנקם בכל מי שעובד במשרד הזה כשהיא תהיה אשת העולם הגדול עם התואר המסריח שלה.

היא מרבה לבכות, לצעוק, לצרוח, לגדף ולהתלונן ולהגיד שכולם נגדה, שכולם "חופרים מתחתיה" (לא ידעתי שאפשר יותר נמוך). מדי פעם היא מוצאת לה קורבן ומתחילה, כמו מכשפה בת 90 לברבר ולהגיד לה/ו כל מיני דברים מרושעים. בהתחלה דיי ריחמתי עליה. חשבתי "מסכנה, עם הלחץ של עבודה ולימודים". כולם אמרו לי שאין מה לרחם עליה ושהיא דפוקה בשכל - לא שיארתי לעצמי כמה מהר אני עשוייה לגלות זאת.

בד"כ, אני מתעלמת ממנה, מקשיבה ל- ומקלידה את העבודה שלי בשקט. יום בהיר אחד היא החליטה לעשות נאום שלם על איזה רעים כולם שהם לא רוצים לאכול איתה צהריים (לא שהפרצוף שלה כזה מעורר תיאבון...). כולם מנסים לרצות אותה ולתרץ לה אי אילו שקרים לבנים, אבל היא לא נרגעה. היא המשיכה לצרוח ולהתבכיין. מאחר והעבודה שלי דורשת מידה כלשהי של ריכוז, הגברתי את הווליום ב- כדי לא לשמוע את הצרחות שלה... לפתע הפסיכופאטית נבחה לעברי "תנמיכי את החרא הזה!!!", אז אמרתי לה להנמיח את עצמה כי אני לא שומעת את המחשבות שלי. היא עושה לי "אני אצרח כמה שבא לי!", אז אמרתי "אז תעלי על הגג ותצרכי שם כמה שבא לך, רק אל תשכחי לקפוץ בסוף". היא המשיכה לצרוח, לקלל אותי, להגיד שעושים לי טובה שמעבידים אותי (כשהאמת היא שעושים לה טובה שלא שמים אותה באישפוז כפוי). כמעט והתחיל מכות והאחראית התערבה ונזפה בה שהיא מתנפלת עליי, ובכלל, על כולם בחברה הזאת. בסוף היא ברחה מהמשרד בבכי ולא חזרה עד סוף היום.

במקרה אחר היתה לנו ישיבת סיכום חודש. העלינו כל מיני נושאים הקשורים בעבודה, הצעתי הצעות ייעול שהתקבלו, בלה בלה, הדגישו נושא של טעויות ואיך הן קורות וכו'. מנהל המחלקה סיים את דבריו ושאל אם יש איזשהם נושאים אישיים שאנחנו רוצים להעלאות בדיון. העיניים של כולם ננעצו ב-ל' הבלונדינית, הקורבן האחרון של ר' הפסיכופאטית. דממה. לפתע המשוגעת שוב מתחילה לצרוח משהו על זה שכולם נגדה ו"חופרים מתחתיה". לחשתי לעצמי שיש לזה תרופת מרשם. ו' שישבה ליידי העירה לי לשמות את הגיגיי לעצמי כי אם הפסיכית תשמע אותי, היא כבר לא תסתום יותר לעולם. התעלמתי מהדרמה באולם ישיבות וציירתי משהו במחברת. הצרחות התגברו והמשוגעת התחילה לבכות והתחילה ליזול לה נזלת מהאף... היה נורא מגעיל אבל כולם בהו בה, תוך כדי שהם טובעים בתוך הקורסאות שלהם, כמו אסטרונאוט בהמראה. לפתע התנפחה לה בועת נזלת מהאף והתפוצצה לה בפנים. כולם היו בשוק נוראי, כאילו ראו עכשיו מתנגשים במגדלי עזריאלי וחיכו שהם ייפלו. לא התאפקתי... פרצתי בצחוק מתגלגל שכמעט הפיל אותי מהכיסא. השיזופרנית הביאה צרחה חייתית וברחה מן המשרד. כולם אחרי זה בהי בי במבט כזה של "מה עשית, לכל הרוחות?!". חשבתי שאחרי זה היא לא תחזור, מרוב בושה. טעיתי. אני כל כך שונאת להיות טועה...

אבל כשחושבים על זה, כשאני מסתכלת על הפסיכית הזאתי, זה דיי גורם לי להרגיש עוד יותר טוב עם עצמי. זה לא שאני ניזונה מסבל של אחרים. אני ניזונה מסבל של אנשים שרוצים שאני אסבול. :)

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

  • תגובות 70
  • נוצר
  • תגובה אחרונה

כמו שאמרתי, בהתחלה באמת הרגשתי רע בשבילה, חשבתי שהיא מסכנה ורציתי לעזור לה. אבל אז היא התחילה לעשות לי קטעים של כיתה ג'. למשל, היא אומרת לי משהו, אני לא שומעת ומבקשת ממנה לחזור על דבריה והיא עושה לי תנועה עם היד כאילו talk to my hand. במקרים אחרים היא היתה דוחפת לי בכוונה את הכיסא עד שכמעט הייתי דופקת את הראש במסך של המחשב, ועוד לפני שהייתי מוציאה מילה ומבקשת ממנה להיות זהירה יותר כשהיא מזיזה את התחת שלה, היא היתה צורחת עליי "אל תעשי לי פרצופים! תשתקי!!". :screwy:

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

למה לא לנסות ולרדת לשורש הבעייה?

אמרת שהיא התחילה ללמוד ולא הפסיקה לדבר איך היא טסה משם אחרי הלימודים אבל היא עדיין שם. לכי תדעי מה קרה לה במהלך התקופה ההיא

אולי תנסי להתעלם מהאטריביוטות המעצבנות שלה ולגרד אותם מפני השטח, לכי תדעי מה תגלי מתחת...

אני אף פעם לא מבין את אלה שקוראים לאחרים מסכנים בחצי חיוך.. אם יש מסכנות - צריך לתקן אותה, לא להשלים איתה

לדעתי, למרות ואולי בגלל שניסית להצדיק את הדמות שלך פעמים רבות אל מול שלה - את מודעת לעניין.

אני לא מכיר אותך, ובטח לא שופט אותך (גם אם הייתי מכיר) אבל לדעתי תוכלי לנסות לפחות לצאת לקראתה ולראות למה ההתנהגות שלה נתפסית מצידך כ"כ לא תקינה...

בכל זאת - הזדמנות שלך להוכיח לקישקולוגים שהם סתם מקשקשים ;)

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

תראה, אני ניסיתי לבוא לקראתה והסברתי כיצד היא הודתה לי. מאז החלטתי שאין לי מה לחפש חברים בעבודה כי קודם כל, יש לי מספיק, וחוצמזה אני באה לשם לעבוד ולא לערוך שיחות חולין/לרכל. יש לי מוסר עבודה שמונע ממני לעשות את זה ונורא מרגיז אותי כשהאחראית מדברת עם מישהי על מה התינוק שלה פלט היום ואני צריכה לשאול משהו דחוף בקשר לעבודה, היא דוחה אותי כאילו הפליטות של התינוק של ההיא יותר חשובות מהעבודה. תאמין לי, אין הרבה אנשים שם ששווה להיות חברים שלהם. ברגע שמישהו לא נמצא, ישר מתחילים ללכלך עליו/ה, והמפלצת הזאת לא שונה במאומה. היא מרכלת יותר, אבל עליה מרכלים הכי הרבה. לפי מיטב הבנתי, עליי לא אומרים כלום כי לא יודעים עליי כלום כי אני לא מדברת עם אף אחד בנושאים שאינם קשורים לעבודה.

אין לי מה לחפש לעזור לה. ברגע שהיא תרצה לעזור לעצמה, תפסיק לרחם על עצמה ולהאשים את כל החברה בזה שאף אחד לא רוצה בחברתה, אולי משהו בחיים שלה ישתנה. אין לי מה לעזור לה אחרי שהיא התנהגה אליי בגסות. גם ככה רוצים לפטר אותה אבל מחכים שהיא תעזוב לבד כי לא רוצים לשלם לה פיצויים. המקסימום שאני אעשה בשבילה זה להשאיר כרתיס ביקור של פסיכיאטר קליני על עמדת העבודה שלה.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

תראה, אני ניסיתי לבוא לקראתה והסברתי כיצד היא הודתה לי. מאז החלטתי שאין לי מה לחפש חברים בעבודה כי קודם כל, יש לי מספיק, וחוצמזה אני באה לשם לעבוד ולא לערוך שיחות חולין/לרכל. יש לי מוסר עבודה שמונע ממני לעשות את זה ונורא מרגיז אותי כשהאחראית מדברת עם מישהי על מה התינוק שלה פלט היום ואני צריכה לשאול משהו דחוף בקשר לעבודה, היא דוחה אותי כאילו הפליטות של התינוק של ההיא יותר חשובות מהעבודה. תאמין לי, אין הרבה אנשים שם ששווה להיות חברים שלהם. ברגע שמישהו לא נמצא, ישר מתחילים ללכלך עליו/ה, והמפלצת הזאת לא שונה במאומה. היא מרכלת יותר, אבל עליה מרכלים הכי הרבה. לפי מיטב הבנתי, עליי לא אומרים כלום כי לא יודעים עליי כלום כי אני לא מדברת עם אף אחד בנושאים שאינם קשורים לעבודה.

אין לי מה לחפש לעזור לה. ברגע שהיא תרצה לעזור לעצמה, תפסיק לרחם על עצמה ולהאשים את כל החברה בזה שאף אחד לא רוצה בחברתה, אולי משהו בחיים שלה ישתנה. אין לי מה לעזור לה אחרי שהיא התנהגה אליי בגסות. גם ככה רוצים לפטר אותה אבל מחכים שהיא תעזוב לבד כי לא רוצים לשלם לה פיצויים. המקסימום שאני אעשה בשבילה זה להשאיר כרתיס ביקור של פסיכיאטר קליני על עמדת העבודה שלה.

ככה צריך, אני רואה את התופעה הזו בהמון מקומות, הרב יותר מדי, זה פשוט לא במקום וזה דוחה.

לא הקטע של הריכול, אלא שאנשים שאחראיים על משהו לא עושים את עבודתם אך הם בכיף ינזפו בעובדים תחתיהם אם משהו לא כשורה, צביעות לשמה!

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

האחראית שלנו מאד בסדר, אבל כשאני צריכה לשאול משהו (נגיד ויש עליית מחיר ואסור להעלאות בלי לשאול, רק להוריד, או יש טעות של ספק) אני נורא נלחצת כי זה תוקע לי את העבודה וכשהיא עושה לי "רגע! את לא רואה שאני מדברת?!" כשהיא מדברת על כלום, זה קצת מעלה לי את הסעיף.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

היא עושה לי "אני אצרח כמה שבא לי!", אז אמרתי "אז תעלי על הגג ותצרכי שם כמה שבא לך, רק אל תשכחי לקפוץ בסוף".

:lol: :lol: :lol::yelclap:

איפה האייקון שמשתחווה?

איך מתמודדים?

go postal on her.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

"מחלקת הזנות חו"ל" בדקה ה-90 (כשסוכנות רוסיות מבטאות את זה זה נשמע כמו מחלקת הזונות...). אני מקלידה כל מיני עדכונים. בקיצור, מורידה מחירים כל היום ויוצרת .

לא מפטרים אותה כי חוץ מזה שהיא פסיכית, היא עובדת דיי טוב ופסיכוזה זאת לא עילה לפיטורין ואפשר לתבוע אם מפטרים אותה, וכמובן, מי רוצה לשלם לה פיצויים של 4 שנים? הם רוצים שהיא תלך לבד.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

חח דריה אין מה לעשות ככה זה כל החיים, אצלי גם בצבא וגם בעבודה שאני עובד יש אנשים שמשגעים לי את השכל , וחושבים שהם משו משו ומנסים לשנות את העולם, אז או שתני להתעלם ממנה לחלוטם או שפשוט תתפסי אותה באיזה פינה שאף אחד לא יראה ובקטע מאיים כזה תגידי לה שתרד ממך שאת באה לעבוד ולפרנס את עצמך ושאין לך שום כוונה להיות איתה בתקלים זהו.......בהצלחויי

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

go postal on her

ענק!

בדוגרי זאת תופעה.אנשים מטומטמים.

למשל: אתמול אני יושב עם כמה אנשים , ופתאום א' נזכר שלבשתי את המכנסיים האלה גם יום לפני זה . והוא מתחיל להגיב " בלה בלה בלה , מטונף בלה בלה בלה , תחליף מכנס וכו' וכו'" עכשיו מה הקטע? נכון אני לא מחליף מכנסיים כול יום מהסיבה הפשוטה שהם לא מתלכלכים! אני לא מתפלש בבוץ , לא נכנס למים או בקיצור כמעט ולא מלכלך אותם פלוס קטלוג המכנסיים שלי מצומצם עד מאוד

(לא אוהב לקנות בגדים וגם לא צריך , רוב הארון שלי זה חולצות בית ספר [תלבושת אחידה כאילו - חוץ מהמכנסיים שיש לי רק כמה זוגות] אז אחרי צבא כשאני לא אצתרך ללבוש תלבושת אחילה לשום מקום (אני ממש מקווה שאני לא אצתרך) אז אני כבר אחשוב על ללכת ולקנות בגדים) ועוד סיבה היא שבדוגרי אני לא קטן ואפילו שמן , עכשיו אני בחדר מרזה טיפה אבל עד לפני חודש לא עשיתי שום מאמץ שקשור להרזיה/כושר וכפי שכול אדם גדול במקצת יודע אין גיוון רחב ביותר לבגדים י הכול צריך להיות גדול ובחנויות נורמאליות המכנסיים נגמרות איפשהו ב 50 ואם אתה רוצה שמכנסיים יהיו משוחררות ואתה לוקח עוד מידה אחת למעלה נדפקת כי אין! )

וזמן לבישת המכנסיים אצלי מסתם בזמן שאני נמצא בבית ספר אז למה לי לעזאזל להחליף כול יום?? העיקר אני מטונף...

פאק חפרתי , ובחזרה לנושא , אין מה לעשות חוץ מלהיתעלם או להשיב אש (או לעקוץ בקטנה)

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

בגלל זה הכי טוב לעבוד במקום שכולם שם רוסים... אני מוקף ברוסים ואף פעם לא תראה אותם במצב רוח רע או מתלוננים

תמיד שמחים שותים עושים קיטנה מהעבודה.. ואם אני בא מדוכא לעבודה תמיד אומרים בוא זיו שתה איתנו משהו אל תיהיה כזה כבד. :smile1:

מה שאני אומר שאם אתה בא במצב רוח טוב וחיוך זה מגבש את כולם ואז אפילו הבן אדם הכי אנטי חברתי לא ישאר אדיש יסתחבק עם כולם ויהיה כיף במקום לריב... או סתם לשבת לשמוע מוסיקה לעצמך.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

ארכיון

דיון זה הועבר לארכיון ולא ניתן להוסיף בו תגובות חדשות.


×
  • צור חדש...