שלושה פלופים הוליוודיים שנקטלו בביקורת, אבל יזכו יום אחד להכרה שמגיעה להם

[WizMaster]

אגב, מישהו כבר הספיק לראות את 'סכום כל הפחדים' ?

לדעתי הסרט נחמד למדי (אם כי כל קשר לספר הוא מקרי בהחלט) ולמרות שהוא קיבל 7.0 ב imdb, כל מי שראה אותו יחד איתי טוען שהוא סרט עלוב :-\

אתה מתכוון ל-"כל הפחדים כולם" עם בן אפלק?

או שאני טועה? :

[MiniMizer]

Sum = סכום

The Sum of All Fears = סכום כל הפחדים

ולא, לא אכפת לי שבתרגום עילג לעברית זה נקרא 'כל הפחדים כולם', בעברית ל Alien קוראים 'הנוסע השמיני' ול Bad Company קוראים 'באד קומפני'.

[Ewingum]

Sum = סכום

The Sum of All Fears = סכום כל הפחדים

ולא, לא אכפת לי שבתרגום עילג לעברית זה נקרא 'כל הפחדים כולם', בעברית ל Alien קוראים 'הנוסע השמיני' ול Bad Company קוראים 'באד קומפני'.

זה כי צריך שזה גם ישמע יפה... מממ בוא נחשוב, מה יותר נשמע יפה, "כל הפחדים כולם" או "סכום כל הפחדים"? (הראשון כמובן ;D )

[Shmoe]

אם כבר הפקות הוליוודיות...

אני נורא אהבתי את Fight Club.

הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על FIght Club זה שלא מאוד השתעממתי... :saint:

אין ספק שהוא לא מתקרב כלל ל-hype העצום שעשו לו.

יש לסרט הזה כל כך הרבה בעיות... הוא לא אמין (כמה אנשים באמת יתלהבו מהרעיון שישברו להם את העצמות במועדון מכות? ???) והסוף שלו מודבק ומתחמק מלפתור את הסיפור בדרכים יותר מתוחכמות.

בתחילת הסרט יש לדמות של אדווארד נורטון חיים חומרניים וריקניים, בהמשך הוא עובר לחיים אלימים ואנרכיסטיים... האם אלה שתי האפשרויות היחידות? אולי זה נוח להציג כך את החיים, אבל זה תיאור מניפולטיבי שמאוד חוטא לאמת. בעולם האמיתי אנשים שואפים לחיים מעניינים, מאושרים ופוריים עם סיבה, כיוון ומטרה.

רובנו מצליחים לפחות להשיג או להתקרב להגשמה של השאיפה המאוד בנאלית הזאת. זה אולי לא מצטלם טוב, אבל זאת המציאות ויש מספיק במאים שיודעים להפוך את המציאות הזאת לסיפור מרתק.

מבחינתי, ברגע שהסרט כל כך לא ריאליסטי, גם אם הייתה לו אמירה חזקה (ולא השתכנעתי שיש לו), היא לא יכולה לעבור.

ואם לא מספיקים אלה, הסרט הזה א-ר-ו-ך, יש שם המון סצנות שלא תורמות דבר ושעורך ובמאי מוכשרים יותר היו יכול פשוט לחתוך החוצה. רוב סצנות המכות פשוט משעממות (מצטער, גם WWF לא עושה לי את זה), אחרי שתיים~שלוש סצנות כאלה שהעבירו את הפואנטה, ציפיתי לאיזושהי התקדמות, אבל זה לא קרה.

הרבה הבטחה, מעט אמירה.

בתור מישהו שקרא את ספרה הסרט הוא עיבוד ממש בינוני של הספר, הוא לא מצליח להעביר את רוח הספר, לא את רוח הכתיבה המותחת של קריצ'טון, ואישית...

זה בערך מה שכתבו בביקורות על "מדורת ההבלים"...

זאת עובדה קיימת שלא ניתן להעביר בקולנוע את עומק הפרטים שיש בספרות, ולכן מי שקודם קרא ספר ורק אז ראה את הסרט תמיד ירגיש מרומה ותמיד ירגיש שעשקו אותו מחלק גדול של הסיפור.

לדעתי, אין טעם בכלל לראות אדפטציה קולנועית לספר שקראת, זה יכול להגמר רק באכזבה.

אגב, הנושא הזה של פער בין היצירה הכתובה לבין סרטים מוסבר מצויין בביקורת הזאת על הסרט של דה-פאלמה.

בסופו של דבר אני מעדיף להתייחס לסרט כאל יצירה נפרדת שנוצרה בהשראת המקור. זה נכון גם במדיומים אחרים, והדוגמא הכי קיצונית בעיני היא תרגומים של שירה, שבה השפה והמילים זה 99% מהיצירה. אי אפשר לייחס שיר מתורגם למשורר המקורי, הוא תמיד בהשראה.

ובמידה פחותה, כך זה גם עם סרטים שנעשו על פי ספרים.

עדיף כבר לראות את מצולות של ג'יימס קאמרון, סרט מרשים, מותח, מלא אפקטים, ובאמת מצויין!

אני כל כך לא מסכים איתך...

"מצולות" הוא סרט אפקטים ותו לא ובניגוד לסוף המאוד חכם של "ספרה", במצולות יש את המתכון האמריקאי הרגיל.

סרט שגרתי וצפוי.

Prog.

[Ewingum]

פרוג, ספרה הוא סרט רע בזכות עצמו. שר הטבעות לדוגמא הוא עיבוד טוב לדעתי לספר. DUNE עיבוד טוב (הסדרה). עוד כל מיני סרטים הם עיבוד טוב. ספרה, הסרט, STINKS

[Shmoe]

פרוג, ספרה הוא סרט רע בזכות עצמו. שר הטבעות לדוגמא הוא עיבוד טוב לדעתי לספר. DUNE עיבוד טוב (הסדרה). עוד כל מיני סרטים הם עיבוד טוב. ספרה, הסרט, STINKS

הביקורת שלך (אם ככה לקרוא לזה...) לא שווה הרבה מכיוון שקראת קודם את הספר, ואתה שבוי בקונספציה שסרטים צריך להיות אדפטציה אחד-לאחד של הספר. זה מקובל וצפוי, אבל זה לא ממש עושה צדק לסרט.

הרבה יותר מסקרן אותי לשמוע ביקורות של צופים שלא קראו את הספר, מישהו? :smoke:

Prog.

[MiniMizer]

שר הטבעות לדוגמא הוא עיבוד טוב לדעתי לספר

מהההההההההההההההההההההההההההההה?!?!?!?!?!?!?!!?!?!?!?!?!!?!?!?!?!?!?!?!!?!?!?!?!

:o

ראיתי את 'אחוות הטבעת' לא פעם ולא פעמיים ופשוט אי אפשר להגיד שזה עיבוד טוב לספר!

חוץ מזה שקטעים נרחבים מהספר פשוט לא נכללים בו, מופיעים שם קטעים שלא היו קיימים בספר והרבה מאוד עיוותים (בין השאר סיפור האהבה הקיטשי בין אראגורן לבין ארוון (Arwen) ).

אמנם יש תירוץ טוב (הספר ארווווווווך ואי אפשר להכניס כל כך הרבה פרטים לתוך 3 שעות) אבל זה עדיין לא אומר שהעיבוד הקולנועי הוא טוב...

[Ewingum]

well, **** u both, IMHO ;D

[Iron Man]

מישהו ראה פה "ספרות זולה" או "4 חדרים"?

שתיהם הם סרטים מצויינים (לדעתי) של קוונטין טרנטינו.

[Ewingum]

מישהו ראה פה "ספרות זולה" או "4 חדרים"?

שתיהם הם סרטים מצויינים (לדעתי) של קוונטין טרנטינו.

לא ראיתי את 4 חדרים אבל לגבי ספרות זולה:

אני יכול להבין למה הוא הפך (או לפחות חלקים ממנו) למעין קלאסיקות, אבל בגדול הוא.... פשוט מדי. הרבה יותר פשוט ממה שציפיתי (אוקיי, יש כאלה שמייחסים לפשטות שלו את הדבר הטוב בו, אני לא מהם).

ולגבי כל הפחדים כולם:

אולי אנשים חושבים שהוא אנמי בגלל שהוא (ברובו) ריאליסטי מאוד

[The Grey Matter]

דווקא סרטים שמבוססים על ספרים או סרטים ישנים צריכים להיות יותר טובים מהמקור, מכיוון שאם הסרט רק מקצר ומתמצת את המקור הוא תמיד יהיה בצלו.

סרטים מצויינים שמובססים על ספרים הם

מלחמת העולמות- שאומנם מבוסס על ספר לפני מ 1898 אבל הבמאי ידע להעביר את הסיפור הכללי של הספר על מנת שישמע יותר אמין ויותר טוב בשנות החמישים.

כוכב הקופים (החדש)- הסרט החדש הצליח להתעלות על הסרט הישן בכל אספקט, חוץ מהקטע של פסל החרות (שהוא הפואנטה והחלק הכי חזק בסרט, למרות שצינת הסיום די פיצתה על זה... וצחקה על זה) .

ג'ימס בונד- שעכשיו הוא כבר קיטשי, אבל הסרטים הישנים שמובססים על הספרים של איאן פלמינג, הם סרים שניתן להגדיר אותם רק כ- מצויינים.

לא שר הטבעות ולא ספרה הותירו רושם כזה על הצופים... ולכן הם סרטים בינוניים.

[tb0001]

הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על FIght Club זה שלא מאוד השתעממתי... :saint:

אין ספק שהוא לא מתקרב כלל ל-hype העצום שעשו לו.

לדעתי אין שום רגע משעמם בסרט, הסצינות מתחלפות נורא במהירות וכל הסרט זורם בקצב מצויין. (לא מושכים דברים יותר מידי, ומה שצריך להאריך לא מקצרים)

יש לסרט הזה כל כך הרבה בעיות... הוא לא אמין (כמה אנשים באמת יתלהבו מהרעיון שישברו להם את העצמות במועדון מכות? ???)

תתפלא. אולי אתה לא הבנת את כל המסר של הסרט?

והסוף שלו מודבק ומתחמק מלפתור את הסיפור בדרכים יותר מתוחכמות.

זה הרגע שיא של הסרט, זה נועד בישביל להדגיש משהו, להעצים את המסר עוד יותר.

כאילו, הרגע הכי קיצוני ומיד אחריו הכל פתאום הופך להיות טוב. (אדוארד נורטון ממש שחקן מצויין, כל הזמן עד לאותו רגע הוא משחק דמות חלשה, רכרוכית ונתונה לשליטה על ידי כל אחד [החברה, טיילור, וכו'], ואחרי אותו רגע רואים שהוא פתאום קיבל כוח, התגבר על הכל.)

בתחילת הסרט יש לדמות של אדווארד נורטון חיים חומרניים וריקניים, בהמשך הוא עובר לחיים אלימים ואנרכיסטיים... האם אלה שתי האפשרויות היחידות?

דבר ראשון, אין שום קשר בין מה שהם עשו, לבין אנרכיזם. אם כבר אז קומוניזם, וגם זה כמובן נתון לויכוח.

דבר שני: לאדוארד נורטון לא היו שום חברים, לא היו לו שום תחביבים, הוא היה בנאדם נואש ואומלל וכל חיו התמקדו מסביב הדברים שהוא קונה. שהוא היה מדוכא הוא היה מנקה את כל הרהיטים שלו... כשהוא היה צריך להתקשר למישהו, הוא התקשר למרלה ולטיילור, אנשים שהיו לו זרים לחלוטין. בנוסף לכל זה, הוא סבל מנדנודי שינה.

אולי זה נוח להציג כך את החיים, אבל זה תיאור מניפולטיבי שמאוד חוטא לאמת. בעולם האמיתי אנשים שואפים לחיים מעניינים, מאושרים ופוריים עם סיבה, כיוון ומטרה. רובנו מצליחים לפחות להשיג או להתקרב להגשמה של השאיפה המאוד בנאלית הזאת. זה אולי לא מצטלם טוב, אבל זאת המציאות ויש מספיק במאים שיודעים להפוך את המציאות הזאת לסיפור מרתק.

הסרט מציד את החיים המודרנים בדיוק כמו שהם, בני האדם הם בסך הכל עדר של כבשים שהולכים אחרי הממשלה והתאגידים שאומרים להם מה לעשות ומה לקנות, אף אחד לא חופשי, אף אחד לא מקורי, כולם העתק של העתק. מדחיקים את הרצוונות הפנימיים שלנו כידי להתאים לחברה שהכתיבו בישבילנו.

מבחינתי, ברגע שהסרט כל כך לא ריאליסטי, גם אם הייתה לו אמירה חזקה (ולא השתכנעתי שיש לו), היא לא יכולה לעבור.

לסרט יש אימרה מאד חזקה, הסרט מראה מה קורה לבנאדם (במקרה קיצוני) שנתקע בתוך המערכת הקפיטליסטית-צרכנית הזאת.

הוא לא אומר ללכת לפוצץ ביניינים, הוא לא אומר ללכת לריב מכות, הוא פשוט מראה לנו את החברה שבה אנו חיים. (בצורה מאד יפה ומעניינת, אחלה שחקנים ובמאי מצויין)

ואם לא מספיקים אלה, הסרט הזה א-ר-ו-ך, יש שם המון סצנות שלא תורמות דבר ושעורך ובמאי מוכשרים יותר היו יכול פשוט לחתוך החוצה. רוב סצנות המכות פשוט משעממות (מצטער, גם WWF לא עושה לי את זה), אחרי שתיים~שלוש סצנות כאלה שהעבירו את הפואנטה, ציפיתי לאיזושהי התקדמות, אבל זה לא קרה.

הרבה הבטחה, מעט אמירה.

כל סצינה, כל דבר שמישהו אומר, כל מה שקורה, הכל רמזים מקדמים בעלילה, להכל יש משמעות.

הסרט פשוט גאוני, ראיתי אותו מעל ל30 פעם, וניתחתי אותו הרבה הרבה מאד זמן, ואני עדיין לא חושב שאני מסוגל לאחוז על רבע מהגאונות שלו.

ובנושא אחר, רקוויאם לחלום (Requiem for a Dream) ממש סרט מעולה.

[WizMaster]

אם כבר מדברים על סרטים "קשים"( ;D), אז אני מכתיר את ממנטו לסרט ה-"קשה "ביותר שראיתי...

[Shmoe]

קודם כל, מצטער על התגובה המאוחרת, לא ממש היה לי זמן בימים האחרונים להשתתף באופן פעיל בפורום :saint:

יש לסרט הזה כל כך הרבה בעיות... הוא לא אמין (כמה אנשים באמת יתלהבו מהרעיון שישברו להם את העצמות במועדון מכות? ???)

תתפלא. אולי אתה לא הבנת את כל המסר של הסרט?

באמת... לא כל אחד צריך לראות את הסרט הזה 30 פעם כדי להבין אותו. ושנית, מה הקשר בין "המסר" (לכאורה) לבין בעיית האמינות הקשה של הסרט?

הסרט הזה מתיימר להיות ריאלסטי, אבל מדוע לעזאזל שמישהו ישמח כל כך לבוא למרתף חשוך ולחטוף מכות רצח? זה אולי נוח לבמאי, אבל בין הרעיון הזה לבין המציאות יש קשר מקרי בלבד.

והסוף שלו מודבק ומתחמק מלפתור את הסיפור בדרכים יותר מתוחכמות.

זה הרגע שיא של הסרט, זה נועד בישביל להדגיש משהו, להעצים את המסר עוד יותר.

אם תשאל אותי, זו פשוט אקסטרווגנזה שנועדה לאמריקאי ההדיוט, בבחינת "אם לא הבנת עד עכשיו, בוא נאכיל אותך קצת זיקוקי די-נור".

מעבר לזה, בסוף הסרט דחפו את הסצנה הכי נלעגת ולא הגיונית שאפשר להעלות על הדעת, הקטע שבו Dr. Jekyll אשכרה הורג פיזית ( :) את Mr. Hyde (או איך שקוראים לדמויות המועתקות שלהם ב-"מועדון קרב").

כאילו, הרגע הכי קיצוני ומיד אחריו הכל פתאום הופך להיות טוב. (אדוארד נורטון ממש שחקן מצויין, כל הזמן עד לאותו רגע הוא משחק דמות חלשה, רכרוכית ונתונה לשליטה על ידי כל אחד [החברה, טיילור, וכו'], ואחרי אותו רגע רואים שהוא פתאום קיבל כוח, התגבר על הכל.)

הזכרתי כבר שהסרט לוקה בתחום האמינות?

דבר ראשון, אין שום קשר בין מה שהם עשו, לבין אנרכיזם. אם כבר אז קומוניזם, וגם זה כמובן נתון לויכוח.

רק אני ראיתי בסרט התנגדות לסדרי עולם של חוק וממשל? כנראה.

דבר שני: לאדוארד נורטון לא היו שום חברים, לא היו לו שום תחביבים, הוא היה בנאדם נואש ואומלל וכל חיו התמקדו מסביב הדברים שהוא קונה. שהוא היה מדוכא הוא היה מנקה את כל הרהיטים שלו... כשהוא היה צריך להתקשר למישהו, הוא התקשר למרלה ולטיילור, אנשים שהיו לו זרים לחלוטין. בנוסף לכל זה, הוא סבל מנדנודי שינה.

אם היה מדובר בתיאור המניעים של דמות אחת בודדת בעלת אישיות מעוותת, אז ניחא, אבל ה-hype שנוצר סביב הסרט גרם לצופים לחשוב שיש בו איזושהי אמת נשגבת וגלובלית, אבל פשוט אין.

שתי האופציות שהסרט מציג לא רלוונטיות לרוב האנשים בעולם, שמחפשים פחות או יותר את מה שתיארתי בהודעה הקודמת.

הסרט מציד את החיים המודרנים בדיוק כמו שהם, בני האדם הם בסך הכל עדר של כבשים שהולכים אחרי הממשלה והתאגידים שאומרים להם מה לעשות ומה לקנות, אף אחד לא חופשי, אף אחד לא מקורי, כולם העתק של העתק. מדחיקים את הרצוונות הפנימיים שלנו כידי להתאים לחברה שהכתיבו בישבילנו.

אם אתה רואה את החיים שלך כבבואה של "המציאות" שמוצגת בתחילת הסרט, חבל מאוד.

אני דווקא מכיר הרבה מאוד אנשים מקוריים ויצירתיים שחיים את החיים שהם רוצים לחיות, ולמען האמת אני בעצמי עונה להגדרה הזאת :smoke:

כמובן שכשאתה בוחר לחיות בציווליזציה, יש מגבלות ויש חוקים, אבל זה מחיר שלדעתי שווה לשלם, לפחות כל זמן שאין בעצם דרך אחרת (אפרופו אנרכיה).

לסרט יש אימרה מאד חזקה, הסרט מראה מה קורה לבנאדם (במקרה קיצוני) שנתקע בתוך המערכת הקפיטליסטית-צרכנית הזאת.

הוא לא אומר ללכת לפוצץ ביניינים, הוא לא אומר ללכת לריב מכות, הוא פשוט מראה לנו את החברה שבה אנו חיים. (בצורה מאד יפה ומעניינת, אחלה שחקנים ובמאי מצויין)

מרשים שהבמאי הצליח לשכנע אותך שהסרט מראה את החברה שבה אנו חיים, מכיוון שאם תפקח את העיניים ותסתכל סביבך תראה מציאות שונה לגמרי.

שוב, שתי אופציות שהסרט מעלה רחוקות מאוד מהחיים האמיתיים, ונותר רק לרחם על מי שבאמת מזדהה עם הפסאודו-מציאות הסלקטיבית של הסרט הזה.

tb0001, אפשר לשאול אותך כמה שאלות אישיות (לא מאוד אישיות, לי למשל אין בעיה לענות עליהן)? אם כן,

1. יש לך תחביבים, תחומי עניין וחברים?

2. יש לך מטרה כלשהי בחיים (למשל אושר)?

3. היית מעוניין להשתתף במועדון מכות דמוי זה שבסרט?

תעשה סקר עם השאלות האלה ותראה כמה רחוקה המציאות האמיתית ממה שמתואר ב-"מועדון קרב" (וטוב שכך).

אגב, תודיע לי כשתמצא שניים שיענו בחיוב על שאלה מספר 3, יש לי חצר שאני מסכים להשאיל בשבילם, ומגן-דויד אדום נמצא לא רחוק...

כל סצינה, כל דבר שמישהו אומר, כל מה שקורה, הכל רמזים מקדמים בעלילה, להכל יש משמעות.

הסרט פשוט גאוני, ראיתי אותו מעל ל30 פעם, וניתחתי אותו הרבה הרבה מאד זמן, ואני עדיין לא חושב שאני מסוגל לאחוז על רבע מהגאונות שלו.

מעניין איך אפשר לראות סרט כל כך הרבה פעמים ולא לשים לב שבעצם הבימוי שלו רשלני ומלא בפאשלות ובחוסר הקפדה על הפרטים הקטנים.

הנה רשימת goofs מייצגת.

Prog.

[AVENGER]

אם מדברים על סרטים קשים: "משימה בלתי אפשרית" אין שום היגיון בעלילה , הבדיחה הייתה שבסרט ההמשך יסבירו

מה קרה בסרט הראשון (אבל הם לא הסבירו)